מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ניסיון התחמקות מתשלום למתווך: רקע : התובעים 2 ו - 3 הינם בעלי רישיון תווך נדל"ן, ועוסקים בתחום הנדל"ן כעובדים של התובעת 1 שבניהולם ובבעלותם. הנתבעים 1 ו - 2 התקשרו עם התובעים לצורך מציאת נכס לרכישה. בין הצדדים נכרתו שני הסכמים, בימים 26.5.08 ו - 14.11.08 (צורפו כנספח א' לכתב התביעה), שכותרתם "הזמנה לביצוע פעולת תיווך במקרקעין" (להלן: "ההזמנות") בהם נקבע כי במידה והנתבעים ירכשו, בתיווכם של התובעים, את אחד הנכסים המפורטים בהזמנות, ישלמו הנתבעים לתובעים עמלה בגובה 1.5% ממחיר העסקה, בתוספת מע"מ. התובעים טוענים, כי ביום 22.3.09, רכשו הנתבעים את אחד הנכסים אשר הופיע ברשימת הנכסים בהזמנות, והנמצא ברחוב הדייה 12, רמת השרון (להלן: "הנכס"), אולם שלא באמצעותם, ומבלי להעביר להם האחוז המגיע להם, כדמי תיווך, ומכאן קמה תביעתם. התובעים טוענים, כי על פי מידע מאתר האינטרנט של מיסוי מקרקעין, עולה כי שווי המכירה היה 3,950,000 ₪. בנסיבות אלו, העמלה אשר היו זכאים לה, הייתה בסך של 59,250 ₪, ובתוספת מע"מ - 68,730 ₪. אולם, התובעים סוברים כי הנכס נמכר בסופו של יום לנתבעים, בסך גבוה יותר - 4,200,000 ₪, ומכאן, שהם זכאים לעמלה בסך של 63,000 ₪, ובתוספת מע"מ - 73,080 ₪. התובעים סבורים, כי הם זכאים לפיצוי בגין עגמת הנפש אשר נגרמה להם, בסך של 5,000 ₪, ועל כן העמידו תביעתם, בסך הכל, על הסך של 82,664 ₪. במהלך הדיון, חזרו בהם התובעים מטענותיהם בכל הנוגע לסכום המכירה, והעמידו תביעתם בגין דמי התיווך, על סך של 59,250 ₪ בתוספת ריבית, הצמדה ומע"מ (ראו סעיף א.6 לסיכומי התביעה). טענות התביעה : לטענת התובעים, במהלך חודש מאי 2008, התקשרה הנתבעת 1 אל התובע 3, ומסרה לו כי ברצונה לרכוש בית פרטי ברמת השרון, בשווי של 2,000,000$ או לחילופין - בית לשיפוץ, בשווי של כ - 1,000,000$ (ראו סעיפים 5-6 לתצהיר הנתבע 3). התובע 3 טוען כי במהלך השיחה אמר לנתבעת 1 יש לו לא מעט נכסים אשר יכולים להתאים לה, וכי עליהם להפגש לצורך חתימה על הסכם תיווך ושכ"ט, ואכן הצדדים קבעו להפגש ביום 26.5.08. כהכנה לפגישה, הכין התובע 3, בסיוע רעייתו - התובעת 2, רשימת נכסים אשר סבר שיתאימו לנתבעת 1, המופיעה כעל גבי ההסכם, המצורף כנספח ד' לתצהירו (להלן: "ההסכם" או "ההסכם הראשון"). (ראו סעיפים 9-10 לתצהיר התובע 3). במהלך פגישתם ביום 26.5.08, טוען התובע 3 מסרה לו הנתבעת 1, כי היא הגיעה בשם הנתבע 2, והתובע מילא פרטים משלימים בטופס ההסכם. הצדדים סיכמו כי דמי התיווך יהיו בשיעור של 1.5% בתוספת מע"מ, משווי העסקה הכולל. על כן, תיקן התובע 3 נתון זה בכתב ידו, על גבי ההסכם. (ראו סעיפים 13-14 לתצהיר התובע 3). טרם החתימה, הראה התובע 3 לנתבעת 1 את רשימת הנכסים שהכין מראש, וזו מסרה לו כי היא מכירה את שני הנכסים ברחוב החייל, ומשכך נמחקו מרשימת הנכסים. הנתבעת 1 מסרה לתובע 3 כי אינה רוצה לשלם לו דמי תיווך , במידה ואכן תרכוש אחד מנכסים אלו. (ראו סעיפים 15-16 לתצהיר התובע 3). לטענת התובע 3, הנתבעת 1 התעניינה במיוחד בנכס נשוא התובענה - בית גדול אך ותיק, על מגרש בשטח של כ - 476 מ"ר (ראו סעיף 21 לתצהיר התובע 3). לטענת התובע 3, בעל הנכס- מר הרצל שאוליאן, דרש תחיל 4.2 מיליון ₪ בעבורו, והנתבעים החליטו לנסות ולהתמקח על המחיר (ראו סעיף 22 לתצהיר התובע 3). התובע 3 ממשיך וטוען כי הנתבעת 1 הגיעה מספר פעמים לערוך ביקורים בנכסים המופיעים ברשימה, ואת המועדים וההערות לגבי תגובתה, הוא רשם על גבי ההסכם (ראו סעיף 23 לתצהיר התובע 3). לגרסת התובעים, הנתבעים התעניינו במיוחד בנכס נשוא התביעה, והם הגיעו מספר פעמים, בלוויית התובע 3 לבקר בנכס ולנהל מו"מ (ראו סעיף 25 לתצהיר התובע 3). ביום 4.7.08, נתקיימה פגישה בין הנתבעים לבעל הבית, במסגרתה הציעו הנתבעים 4 מיליון ₪ בעבור הנכס. ביום 20.7.08 נפגשו שוב התובע 3 והנתבעים בנכס, וביום 19.8.08 נתקיימה בנכס פגישה נוספת, בה נכח אף בעל הבית, ובמסגרתה שבו והציעו הנתבעים 4 מיליון ₪ בעבור הנכס. בעל הבית הודיע לנתבעים כי על הנכס רובצים חובות שונים, והנתבעים 1-2 אמרו לי מכיון והם עו"ד ורו"ח, הם יוכלו לעזור לו מול חלק מנושיו, במטרה להפחית החובות. למחרת פגישה זו, ובעקבות בקשת הנתבעים, שלח להם התובע 3 העתק החוזה עם מנהל מקרקעי ישראל, בנוגע לנכס, אשר צורף כנספח ה' לתצהיר התובע 3. (ראו סעיפים 26-29 לתצהיר התובע 3). התובע 3 גורס כי ביום 26.8.08, הגיעו בעל הנכס והנתבעים, בנוכחותו, להסכם בע"פ, על פיו הכס יימכר לתובעים בסכום של 4,150,000 ₪, והצדדים הסכימו על פינוי מהיר עם גמר התשלום. בעל הנכס, כך טוען התובע 3, הפנה את הנתבעים לעורכת הדין פזית סדן, על מנת שזו תערוך את ההסכם. (ראו סעיף 30 לתצהיר התובע 3). לטענת התובע 3, להפתעתו, כעבור מספר ימים, הודיע לו הנתבע 2, כי אמה של הנתבעת 1, אינה מסכימה לרכישת הנכס, ומשכך, ביום 14.11.08, לאחר שהנתבעים בקשו ממנו להראות להם נכסים נוספים, הוא ערך הסכם נוסף, המצורף כנספח ו' לתצהיר התובע 3,המהווה המשך להסכם הראשון, ובו פירט תשעה נכסים נוספים, אשר סבר כי יתאימו לנתבעים, והנתבעת 1 חתמה עליו (להלן: "ההסכם השני"). (ראו סעיפים 31-34 לתצהיר התובע 3). התובע 3 מציין כי על אף שבהסכם השני נכתב כי דמי התיווך יעמדו על 2% משווי העסקה, היה ברור לצדדים כי דמי התיווך יהיו כפי שהוסכם בהסכם הראשון - 1.5% (ראו סעיף 35 לתצהיר התובע 3). לטענת התובע 3, ביום 14.11.08 הוא נפגש עם הנתבעים והראה להם נכסים נוספים. במועד זה, טוען התובע 3, הם שבו ודיברו על הנכס נשוא התביעה, והנתבעים נראו לו כמתחמקים והעירו כי הם מצטערים שאינם יכולים לרכוש הנכס, עקב "גחמות" אם הנתבעת 1 (ראו סעיף 36 לתצהיר התובע 3). התובע 3 מצרף, כנספח ז' לתצהירו, העתק מודעה בעיתון, מיום 6.2.09, אשר פרסם עו"ד רמי מזרחי, בשם בעל הנכס, ובה הזמנה להציע הצעות לרכישתו, עד ליום 26.2.09. התובע 3 טוען כי במסגרת סיור בנכסים, שקיים עם הנתבעים ביום 10.3.09, מסר לו הנתבע 2 כי הוא החליט שלא לממש את העסקה ולא לרכוש את הנכס (ראו סעיף 38 לתצהיר התובע 3). במהלך חודש אפריל 2009, טוען התובע 3, נודע לו כי הנכס נמכר. בירורים שערך, העלו כי הנכס נמכר לנתבעת 3, אשר הנתבע 2 הינו בעל מניותיה. (ראו סעיפים 41-43 לתצהיר התובע 3). הסכם המכר נחתם ביום 22.3.09, והערת האזהרה נרשמה ביום 23.3.09, כעולה מנספחים ט' ו - י' לתצהיר התובע 3. התובע 3 סבור כי הסכמת הנתבעים לרכוש את הנכס בתנאי " as is" הינה תולדה של הביקורים הרבים שקיים עמם בנכס, הפגישות עם בעל הנכס והסיורים בנכס, אשר אפשרו להם להכיר את הנכס, המגרש והסביבה היטוב (ראו סעיף 46 לתצהיר התובע 3). התובע 3 טוען כי אין מחלוקת כי הוא היה הגורם היעיל אשר הביא את הנתבעים לרכוש את הנכס, ומשכך הוא זכאי לדמי התיווך המוסכמים, בסך של 1.5% בתוספת מע"מ, ממחיר העסקה (ראו סעיף 47 לתצהיר התובע 3). התביעה הוגשה לאחר מספר פניות בכתב (נספח יא' לתצהיר התובע 3) ובע"פ מצד התובעים, אשר לא נענו. התובע 3 מצרף, כנספח יב' לתצהירו, העתק דיווח העסקה לרשות המיסים, ממנה עולה כי הנכס נמכר תמורת ,3,950,000 ₪, אולם מהתנהלות הנתבעים, עולה, לטענת התובע 3, כי הם הסכימו לשלם סך של 4,150,000 ₪, ועל כן הוא סבור כי הנכס נמכר תמורת סך של 4,200,000 ₪ (ראו סעפים 51-53 לתצהיר התובע 3). התובעים הגישו תצהיר מטעמה של התובעת 2, המצהירה כי לא נתנה שירותי תיווך ישירים לנתבעים, אולם סייעה לתובע 3 בשירותי התיווך שהעניק לנתבעים, הן בעריכת רשימות הנכסים והן בתיאום הפגישות עם בעלי הנכסים השונים. טענות ההגנה : הנתבעת 1 מאשרת כי פנתה לתובעים, אך מציינת כי טרם פנייתה אליהם, ביקרה בנכסים אחרים, עם מתווכים אחרים, ובין השאר, עם המתווכת גב' קובלנץ (ראו סעיף 4 לתצהיר הנתבעת 1). לטענת הנתבעת 1, הנכס נשוא התובענה, פורסם באינטרנט למכירה, תקופה ארוכה טרם פנייתה לתובע 3 (ראו סעיף 5 לתצהיר הנתבעת 1). היא מוסיפה כי כבר בשיחתה הטלפונית הראשונה עם התובע 3, מסרה לו כי אינה מעוניינת להוציא סכום מעל ל 1,000,000 $ (ראו סעיף 6 לתצהיר הנתבעת1). באשר להסכם הראשון, הנתבעת 1 טוענת כי הטופס המקורי כלל רשימה של 13 נכסים, וכי יתר הפרטים המופיעים בטופס שהוגש לבית המשפט, הוספו במועד מאוחר יותר. כן מציינת הנתבעת 1 כי היא הוסיפה להסכם הראשון שלושה נכסים נוספים, אשר הוצגו לה ע"י התובע 3, והתובע 3 רשם לידם הערות (ראו סעיף 8 לתצהיר הנתבעת1). באשר לנכס נשוא התובענה, הנתבעת 1 טוענת כי ציינה בפני התובע 3 כי היא מכירה את הנכס, אולם מכיוון שבעל הנכס משנה את דעתו תדירות, ומפני שרבים ניסו ללא הצלחה לרכוש את הנכס, הרי שסברה כי לא יוכלו לנהל משא ומתן לגביו ולהגיע לכדי עסקה (ראו סעיף 10 לתצהיר הנתבעת 1). לטענת הנתבעת 1, התובע 3 השיב כי הוא מכיר את בעלי הנכס, וכי הוא יכול להביאו לסגירת עסקה עמם. הנתבעת 1 טוענת כי הבהירה לתובע 3 שידם של הנתבעים אינה משגת לשלם יתר מסך של 4,000,000 ₪ בעבור הנכס. עם זאת, היא מאשרת כי הסכימה שהנכס יישאר ברשימת הנכסים המופיעה בהסכם. (ראו סעיפים 11-12 לתצהיר הנתבעת 1). הנתבעת 1 מאשרת את קיומן של מספר פגישות עם בעל הנכס. לטענתה, בהמשך לפגישות אלו, מסרה לעיונם, עורכת הדין של בעל הנכס טיוטת הסכם. בעל הנכס הודיע להם כי במידה ולא יחתמו על ההסכם עד לשעה 10:00 ביום המחרת, העסקה תתבטל. הנתבעים סרבו לגרסתם, לעמוד ב"אולטימטום" זה, מכיון שלא קיבלו את כל המסמכים הדרושים להם. התובע 3 אשר לא הצליח לשכנע את בעל הנכס לחזור בו, הציע כי ימשיכו בחיפוש אחר נכס לרכישה. הנתבעת 1 מכחישה את טענות התובע 3 בדבר התערבות אימה במו"מ. (ראו סעיפים 13-18 לתצהיר הנתבעת 1). לטענת הנתבעים, לאחר שהמו"מ עם בעל הנכס לא הבשיל לכדי הסכם, הם שוחחו מספר פעמים טלפונית, עם התובע 3 במטרה לברר האם ישנם נכסים נוספים שהוא יכול להראות להם. כמו כן, הם נפגשו איתו פעם נוספת במהלך חודש נובמבר 2008, על מנת לראות מספר נכסים נוספים, אולם נכסים אלו לא התאימו להם, ועל כן פנו לחפש נכסים אחרים, בעזרת מתווכים אחרים, הן ברמת השרון והן בתל אביב (ראו סעיף 19 לתצהיר הנתבעת 1). הנתבעים גורסים, כי בעלי הנכס כלל לא חתמו על הסכם תיווך עם התובעים (ראו סעיף 21 לתצהיר הנתבעת ). הנתבעת 1 מאשרת, בסעיף 22 לתצהירה, כי אכן פורסמה מודעה בעיתון במהלך חודש פברואר 2009, המזמינה מציגים להגיש הצעות לרכישת הנכס. לטענתה, הובהר בהזמנה כי מי שמוסמך לנהל התמחרות ומו"מ עם המציעים, הינו עו"ד רמי מזרחי, וכי את הנכס ניתן יהא לראות בתיאום עם עו"ד גל יואב ממשרדו. המודעה פורסמה, כך טוענים הנתבעים, כ - 7 חודשים לאחר תום המו"מ עם בעל הנכס, כאשר במהלך אותם חודשים, לא היה קשר רציף עם התובע 3, ונתקיימה פגישה אחת בלבד (ראו סעיף 24 לתצהיר הנתבעת 1). הנתבעים טוענים ,כי הציעו לעו"ד מזרחי באמצעות נתבעת 3, הצעה לרכישת הנכס בסכום הנמוך מ - 4,000,000 ₪, ואחת הסיבות בגינה זכו בהתמחרות, היא העבודה שביכולתם היה להפקיד, בנאמנות אצל עו"ד מזרחי, את רוב התמורה בעד הנכס, והדבר אפשר סילוק מרבית חובותיו של בעל הנכס (ראו סעיף 25 לתצהיר הנתבעת 1). לטענת הנתבעים, התובע 3 לא נכח בפגישות שהתקיימו ולא לקח חלק כלשהו במו"מ שנוהל לסיכום תנאי הסכם הרכישה. משכך, סוברים הנתבעים כי נקטע ונותק הקשר בין פעילות התובע 3 כמתווך, לבין מימון העסקה עם עו"ד מזרחי. (ראו סעיף 27 לתצהיר הנתבעת 1). הגורם היעיל בעסקה, סוברים הנתבעים, היה עו"ד מזרחי בלבד (ראו סעיף 28 לתצהיר הנתבעת 1). הנתבעים טוענים כי במהלך חודש מרץ 2009, עת נפגשו עם התובע 3, סיפרו לו על השתתפותם בהתמחרות, והוא לא העלה כל דרישה כספית בנוגע לכך (ראו סעיפים 29-30 לתצהיר הנתבעים). הנתבעים צירפו תצהירו של מר טל ליבוביץ, המצהיר כי בתחילת שנת 2009 ניהל מו"מ עם בעל הנכס לרכישת הנכס, וכי במסגרתו נערכו מספר פגישות כאשר בכל פעם לאחר שסוכמו תנאי העסקה, היה בעל הנכס חוזר בו. כך גם לאחר שסיכמו על מחיר של כ - 4,000,000 ₪, שינה בעל הנכס את התנאים והסכום בטיוטת ההסכם, ועל כן הודיע מר ליבוביץ למתווכת - הגב' אלונה ממשרד שי נדל"ן, כי הוא אינו חפץ בעסקה. דיון והכרעה : השאלות המצריכות דיון והכרעה הינן: האם היו התובעים הגורם היעיל בעסקה? גובה דמי התיווך? התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש. אדון בשאלות אחת לאחת. הגורם היעיל : אין מחלוקת, כי בין הצדדים נחתמו שני הסכמי תיווך, האחד ביום 26.5.08, והשני ביום 14.11.08. בהסכמי תיווך אלו נקבע, כי עמלת התיווך שתגיע לתובעים בהתקיים עסקה בתיווכם, תהא עמלה בשיעור של 1.5% מסכום עסקת המכר, בתוספת מע"מ. לאחר שחזרו בהם התובעים מטענותיהם בדבר סכום הרכישה, הרי אין מחלוקת בין הצדדים, כי בסופו של יום אכן רכשה הנתבעת 3 את הנכס מידי מר שאוליאן בסכום של 3,950,000 ₪. כאשר הציגו התובעים בפני הנתבעת 1 לראשונה, את רשימת הנכסים אשר ערכו בעבורה, היא מחקה מרשימה זו שני נכסים אשר טענה כי הכירה. את הנכס נשוא התביעה, הותירה הנתבעת 1 ברשימה, ומכך אני למדה כי למעשה הוסכם בין הצדדים, כי מדובר בנכס המקים זכאות לדמי תיווך, במידה ויירכש בתיווך התובעים. הנתבעים אינם מכחישים קיומן של פגישות בנכס, בנוכחות ובתיאום התובע 3. מיומנו של הנתבע 3 - נספח ז(1), עולה כי התקיימו ארבע פגישות בנכס, במועדים הבאים: 20.7.08, 19.8.08, 20.8.08 ו - 24.8.08. הנתבעים ובעל הנכס ניהלו מו"מ לרכישת הנכס, בתיווכו של התובע 3, בסופו של יום, לא השתכלל המו"מ לכדי הסכם מכר, כאשר הצדדים חלוקים באשר לסיבה בגינה לא נחתם ההסכם. התובעים טוענים כי הנתבעים הודיעו להם כי לא יוכלו לחתום על ההסכם, עקב התנגדות אימה של הנתבעת 1, ואילו הנתבעים, מכחישים טענה זו (ראו עדות הנתבע 2 בעמ' 53 שורות 2-4 לפרוטוקול הדיון ליום 3.9.12), וטוענים כי ההסכם לא נחתם עקב קשיים שהערים בעל הנכס ודרישותיו הבלתי סבירות, וכן בשל כך שלא היו בידם כל המסמכים והמידע הנחוצים להם טרם החתימה. הן התובעים, והן הנתבעים, לא תמכו גרסתם בראיות נוספות ודרושות, כגון הבאתה של עו"ד פזית סדן לעדות, אשר יכלה לשפוך אור על נסיבות סיום המו"מ בין הנתבעים לבעל הנכס, אשר התקיים בתיווך התובע 3 או הבאת אימה של הנתבעת 1 או את בעל הנכס עצמו, לעדות. מכל מקום, איני סבורה כי יש להעניק משקל משמעותי לסיבה בגינה נקטע המו"מ בין בעל הנכס לנתבעים. אין מחלוקת כי הנתבעים, בתיווכו הפעיל של התובע 3, ביקרו מספר פעמים בנכס ואף ניהלו מו"מ לרכישתו, בסיועו הפעיל של התובע 3. בסופו של יום נתגלעו מחלוקות, אשר בגינן לא נחתם הסכם מכר בין הצדדים, באותה העת. כמפורט לעיל, כשישה חודשים לאחר שהסתיים המו"מ הכושל בין הנתבעים לבעל הנכס, פורסמה בעיתון מודעה מטעם בעל הנכס, באמצעות שלוחו - עו"ד מזרחי, אשר הזמינה את הציבור לרכוש את הנכס, ולהגיש הצעה עד ליום 26.2.09. הנתבעים מאשרים הגשת הצעה על ידם, אשר בסופו של יום השתכללה לכדי רכישת הנכס. כן מאשרים הנתבעים כי לא הודיעו לתובעים על הגשת ההצעה על ידם עם הגשתה, אלא רק במהלך פגישה שקיימו ביום 10.3.09, בה נתבקש התובע 3 להציג בפני הנתבעים נכסים נוספים המיועדים לרכישה. סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק") קובע: "(א) מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה: (1) הוא היה בעל רשיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20; (2) הוא מילא אחר הוראות סעיף 9; (3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. (ב) מתווך במקרקעין שביצע בתקופת הבלעדיות את פעולות השיווק שנקבעו לפי סעיף 9(ד) - חזקה שהיה הגורם היעיל כאמור בסעיף קטן (א)(3) לגבי עסקה שנכרתה בתקופת הבלעדיות". הסעיף קובע שלושה תנאים מצטברים אשר בהתקיימם יהא זכאי מתווך במקרקעין לדמי תיווך - רישיון לעסוק בתיווך, חתימת הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולות תיווך, ופעולת תיווך אשר תהא הגורם היעיל להתקשרות בעסקה. אין מחלוקת במקרה דנן כי לתובעים רישיון לעסוק בתיווך, וכי הצדדים התקשרו בהסכם המזמין לביצוע פעולות תיווך. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם הגשת ההצעה על ידי הנתבעים, תוך צירוף מראש של המחאה בנקאית בסך של כ - 400,000 ₪, מהווה המשך ישיר של המו"מ שהתקיים בין הצדדים במעורבותו הפעילה של התובע 3, ועל בסיס הנתונים והמידע אשר היו מצויים אצל הנתבעים , או שמא מדובר בעסקה נפרדת וחדשה, אשר אין בה כדי לזכות את התובעים בתשלום דמי תיווך. דהיינו - האם חלוף הזמן ניתק את הקשר הסיבתי בין פעולות הנתבע 3 לבין עסקת הרכישה ? האם היה התובע 3 הגורם היעיל אשר הביא בסופו של יום לכריתת הסכם הרכישה בין בעל הנכס לבין הנתבעים? בע"א 2144/91וערעור שכנגד 85 REALTY CO נ' עו"ד אברהם מכלביץ, פ"ד מח(3), 116, 124, קובע הנשיא שמגר בעניין הגורם היעיל: "דרישת ההלכה הפסוקה היא, כאמור, כי פעולת המתווך תהא הגורם היעיל להתקשרות החוזית. המבחן הוא מבחן של סיבתיות. אין המתווך יוצא ידי חובתו בעצם הוכחת הסיבתיות העובדתית. אין די בכך שהמתווך הוא גורם מסויים בשרשרת הסיבתית, בבחינת סיבה בלעדיה אין. הדרישה היא לגורם שהוא היעיל. השאלה אימתי פעולת המתווך היא "הגורם היעיל" נגזרת מבחינתה של מערכת העובדות... אך, פעמים רבות, עובדות העניין אינן כה פשטניות. עשויות להתגלע מחלוקות בין הצדדים במהלך המשא ומתן אשר אינן ניתנות לגישור. רק גורם נוסף (מתווך נוסף או אדם אחר) עשוי לסייע לצדדים לחצות את התהום הפעורה ביניהם. כאן, מתחילים הקשיים בהכרעה בשאלה האם המתווך הוא הגורם היעיל. יש לבחון האם הגורם הנוסף היה הגורם היעיל? או שמא שניהם או אף אחד מהם? מבחינה תיאורטית כל אחת מהתוצאות אפשרית, פעמים אין זכאות לדמי תיווך, פעמים ישנה זכאות למתווך אחד ופעמים למספר מתווכים". ובע"א 7247/97 כוכבה יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, תק-על 2001(3), 482 , 484 (2001): "לשם הוכחת הזכאות, אין די בהצבעה על קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין פעולת המתווך לבין מימוש העסקה. המבחן לזכאות הוא קיומה של פעילות מצד המתווך שיש בה כדי לשמש גורם "יעיל" למימוש העסקה נשוא התיווך. "אין די בכך שהמתווך הוא גורם מסוים בשרשרת הסיבתית, בבחינת סיבה-בלעדיה-אין. הדרישה היא לגורם שהוא היעיל", "עצם העובדה שמתווך הציג לפני לקוחו נכס, אין פרושו של דבר שכל עסקה בנוגע לאותו נכס תזכה את המתווך לעולם בדמי תיווך" (דברי הנשיא מ' שמגר, ע"א 2144/91 מוסקוביץ ואח' נ' מנהלת עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח(123 ,116 (3; וראו גם ע"א 275/76 קלוגמן נ' ע' לוי ואח', פ"ד לא(405 (1, ע"א 185/80 פרזות חברה ממשלתית עירונית לשיכון בע"מ נ' צבי זקן, פ"ד לה(180 (4, ע"א 342/82 הנ"ל). במקרה דנן, עסקינן במתווך - התובע 3, אשר היה הגורם הפעיל והיעיל במשך התקופה שקדמה להצעת ההצעה ע"י הנתבעים. התובע 3 הוא זה אשר הציג בפני הנתבעים את הנכס, ליווה אותם למספר פגישות בנכס, עם בעל הבית, הוביל לתחילתו של המו"מ וניסוח הטיוטה, והמשיך ללוות את הנתבעים, לאף אחר שלא נתגבשה עסקת המכר. בסופו של יום, אמנם רכשו הנתבעים את הנכס במסגרת ההתמחרות שקיים עו"ד מזרחי, אולם זאת, מבלי שבדקו הנכס, ביקרו בו, או ניהלו משא ומתן כלשהו. בכך לא היה כל צורך, שכן הנתבעים הכירו היטב את הנכס, את הסכום המבוקש בעבורו ואף ידעו כי לבעל הנכס חובות אשר הוא מבקש לסלק. מידע זה הגיע לרשותם, אך ורק בעקבות פעולות התיווך שביצע התובע 3. הפסיקה קובעת, כי במקרים כגון המקרה דנן, כאשר מתווך, שהיה פעיל בשלב מסוים וקישר בין צדדים בעניין עיסקה מסוימת אך לא היה בתמונה, כאשר נסתיימה העיסקה, יש לבדוק את כל הנסיבות כדי לקבוע, אם היה ניתוק ממשי בין שני השלבים (ראו לעניין זה ע"א 185/80 "פרזות" חברה ממשלתית-עירונית לשכון בע"מ נ' צבי זקן, פ"ד לה(4), 180 , 187-188 (1981). משכך, יש לבחון האם פעולות התיווך של התובע היוו הבסיס לחתימת ההסכם בסופו של יום, או שמע קיים ניתוק ממשי בין שני השלבים. בסיכומיהם (סעיפים 17-18), טוענים הנתבעים כי בניגוד למצג שהציג התובע 3, הרי הוא לא השלים את מלאכתו . לגרסתם, הנתבע 3 למעשה לא סיפק את המסמכים הדרושים לביצוע העסקה, חרף ניסיונו לטעון אחרת. העדר מסמכים בדבר מצבו המשפטי והתכנוני של הנכס, וחובותיהם של המוכרים היוו לשיטתם, את הסיבה העיקרית לפיצוץ המו"מ עם בעל הנכס ולנתק בינו לבין הנתבעים. משכך, טוענים הנתבעים כי התובע 3 לא רק שלא היה הגורם היעיל , אלא היווה את "הגורם המכשיל" של העסקה. כמו כן, טוענים הנתבעים הינה כי הם נתקלו במודעה בעיתון, אשר פרסם עו"ד מזרחי, באופן אקראי , ומבלי שהתובע 3 יידע אותם אודותיה. יחד עם זאת, הנתבעים מודים בהמשך קיומו של קשר רציף עם הנתבע, ובקיומן של פגישות עם התובע 3, לאחר כשלון המו"מ עם בעל הנכס. אני מוצאת, כי חרף ניסיון הנתבעים להתנער מהתובע 3, הוכח כי התובע 3 הוא זה אשר הביא בסופו של יום, בפעולותיו, להתקשרות בעסקה נשוא התיווך, דהיינו פעילות המתווך - הנתבע 3, היא הסיבה שתרמה את התרומה המשמעותית והמכרעת להתקשרות בסופו של יום. יוער כי בסיכומיהם, טוענים הנתבעים להבדלים מהותיים בין טיוטת ההסכם שהעבירה לעיונם עו"ד סדן, ואשר לא נחתמה בפועל, לבין ההסכם שנחתם בסופו של יום. בטיוטה שניסחה עו"ד סדן, דובר בהעברת מלוא סכום המכר לבעל הנכס. לעומת זאת, בהסכם שנחתם בסיוע עו"ד מזרחי, הייתה חלוקה בין כספים שנשמרו בנאמנות אצל עו"ד מזרחי, לבין כספים שהועברו לבעל הנכס. כן קיימים הבדלים , לטענת הנתבעים בתנאי התשלום ושיעוריו. ברם, לא מצאתי כי יש בטענות אלו כדי לשנות ממסקנתי בדבר היות התובע 3 הגורם היעיל. מעצם טיבו וטבעו של משא ומתן לקראת כריתת חוזה, עשויים התנאים להשתנות מטיוטמ לטיוטה. פעמים רבות, ההסכם שנחתם בסופו של יום, אינו דומה כלל ועיקר לטיוטה הראשונה שנוסחה. בכך אין כדי לנתק הקשר הסיבתי בין פעילות המתווך, לבין העסקה. לאור המפורט לעיל, אני קובעת כי התובע 3, אשר תיווך ופעל רבות במטרה להביא הצדדים לכדי כריתת הסכם מכר, מהווה הגורם היעיל בעסקה, ומשכך - הוא זכאי לדמי תיווך. הזכאות לדמי תיווך : בעדותה (עמ' 61 שורות 10-14 לפרוטוקול הדיון ליום 3.9.12), מאשר הנתבעת 1 כי המחיר עליו דובר, במו"מ אשר התנהל בתיווך התובע 3, היה 4,000,000 ₪. סכום זה אינו שונה משמעותית מסכום אשר טוענים הנתבעים כי שולם בפועל - 3,950,000 ₪. כמפורט לעיל, התובעים טענו תחילה כי הנכס נרכש בסכום גבוה יותר, אולם חזרו בהם מטענה זו. לאחר שחזרו בהם התובעים מטענותיהם בדבר סכום הרכישה, הרי אין מחלוקת בין הצדדים, כי בסופו של יום אכן רכשה הנתבעת 3 את הנכס מידי מר שאוליאן בסכום של 3,950,000 ₪. יצויין, כי הנתבעים אמנם טענו הנכס נרכש באמצעות הנתבעת 3, אולם לא הכחישו כי המדובר בחברת אחזקות מטעמם, וכי הרכישה התבצעה באמצעותה משיקולי מס (ראו עמ' 66 שורות 8-10 לפרוטוקול הדיון מיום 3.9.12). משכך, חובת תשלום דמי התיווך חלה על הנתבעים כולם, ביחד ולחוד. אין מחלוקת בין הצדדים, כי דמי התיווך עליהם הסכימו הצדדים, הינם בגובה של 1.5% מסכום העסקה, בתוספת מע"מ. משכך, ומשקבעתי כי התובעים זכאים לקבלת דמי התיווך, זכאים הם לתשלום בסך של 59,250 ₪ בתוספת מע"מ. פיצוי בגין עוגמת נפש : התובעים טוענים, כי טרם הגשת התובענה, שיגרו לנתבעים מכתב דרישה לתשלום דמי התיווך. חרף משלוח הדרישה, לא פרעו הנתבעים את חובם. התובעים טוענים כי בגין התנהלות הנתבעים, הם זכאים לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, בסך של 5,000 ₪. סכום זה, סוברים התובעים, הינו תולדה של משך הזמן בו נאלצו "לרדוף" אחרי הנתבעים בדרישה לקבלת דמי התיווך המגיעים להם. לא אחת קבעתי כי במנגנון הפיצוי בגין עגמת נפש יש לעשות שימוש במושכל ובמשורה. החיים רצופי מהמורות, אך לא כל מהמורה וצער גוררת בעקבותיה זכאות לפיצוי כספי, אני מוצאת, כי המקרה דנן אינו מהמקרים המצדיקים פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש. אמנם, התובעים אשר כל רצונם הינו להרוויח לחמם ביושר, התקשרו בהסכם תיווך עם הנתבעים. עוד אני קובעת, כי התובעים עשו ככל שביכולתם על מנת לשרת נאמנה את הנתבעים, ומילאו חלקם בהסכם. הנתבעים מצדם שבו ודחו בקשות התובעים לקבל שכרם המגיע להם על פי דין. התנהלות זו של הנתבעים אינה ראויה. אך למרות כל זאת, ההתנהלות דנן אינה מקימה לתובעים הזכות לפיצויים בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה להם. התובעים זכו לשכר התיווך לא הם ראויים, במסגרת פסק דין זה. התובעים אף יזכו להוצאות משפט ריאליות. בכך, ולא על דרך של פיצויי עגמת נפש, יבואו על שכרם. סיכום : מן המקובץ עולה כי דין התביעה להתקבל. הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, סך של 59,250 ₪ בתוספת מע"מ, בגין דמי התיווך. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. כן ישפו הנתבעים יחד ולחוד, את התובעים בסכומי האגרות אשר שולמו על ידם, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין. הנתבעים יישאו בנוסף בשכר טרחת עוה"ד מטעם התובעים בסך 15,000 ₪. פסיקתא תוגש לחתימתי. תיווך