הנתבעת טענה, כי תעודות המחלה שניתנו לתובע אינן מהימנות, והתובע לא שב לעבודתו מיד בתום תקופת המחלה. בהתאם לסעיף 52 לתקנון העבודה בתעשייה, עבירה של ניצול לרעה של תעודת מחלה, יש בה כדי להצדיק, לכל היותר, שלילת הודעה מוקדמת, אך לא מעבר לכך. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ניצול לרעה של אישור מחלה: 1. התובע הועסק על ידי הנתבעת בתקופה מ-14.2.06 ועד 8.11.09. בגין תקופת עבודה זו, הגיש התובע תביעה לבית הדין לתשלום פיצויי פיטורים, דמי מחלה, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הפרשות מלאות לקרן פנסיה ודמי הבראה. 2. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי התובע לא פוטר אלא זנח את עבודתו. לטענת הנתבעת, התובע הציג לה תעודות מחלה בהתייחס לתקופה מ- 29.9.09 ועד 6.10.09, אולם בתקופה בה טען כי הוא חולה, הוא למעשה עבד בשוק בדוכן של בנו. הנתבעת טענה, כי תעודות המחלה שניתנו לתובע אינן מהימנות, והתובע לא שב לעבודתו מיד בתום תקופת המחלה. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי בתאריך 11.10.09, נמסר לתובע מכתב התראה והתובע עבד יום אחד אולם נעלם פעם נוספת ושלח באיחור תעודות מחלה נוספות לנתבעת. באשר לזכאות התובע לדמי מחלה טענה הנתבעת, כי מאחר והתובע זנח את מקום העבודה ועבד בתקופת המחלה במקום אחר, אין הוא זכאי לדמי מחלה. מסיבה זו גם טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפיצוי פיטורים ואף אינו זכאי להודעה מוקדמת והוא זה שצריך לשלם לה תמורת הודעה מוקדמת ולכן מסכומים אשר להם זכאי התובע בגין דמי הבראה ותשלומים בחסר לפנסיה, יש לקזז את שווי ההודעה המוקדמת שהתובע לא נתן לנתבעת. 3. במעמד הדיון הגיעו הצדדים בניהם להסכמה כי התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך של 1,225 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום יחסי עובד ומעביד וכן לסך של 1,229 ₪ כדמי הבראה, אף הם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום יחסי עובד ומעביד. ההשתלשלות העובדתית: 4. התובע עבד אצל הנתבעת שהינה חברה להספקה טכנית מתאריך 14.2.06, 6 ימי עבודה בשבוע. תפקידו של התובע היה מוכר בחנות ובצע משלוחים של הזמנות, כאשר עבודה זו הצריכה, הן נהיגה, והן הרמת משאות. 5. לתובע היתה בעיה של פריצת דיסק צווארי אשר בעקבותיה עבר ניתוח בשנת 2000, עוד לפני שהחל עבודתו אצל הנתבעת. בשנת 2008 היה התובע מעורב בתאונת דרכים ובהתאם לרישומים הרפואיים נפגע בצווארו ובגבו. ב-24.9.09 הוצאה לתובע תעודת מחלה על ידי רופאת המשפחה ד"ר יבגניה מלצר ל-6 ימים, דהיינו מ-24.9.09 ועד 29.9.09 בגין כאב גב תחתון. לאחר מכן ב-29.9.09 היה התובע אצל האורטופד ד"ר ליאור דיין וזה ציין: "מלפני שבועיים הופיעו שוב כאבים בצוואר קורנים ליד ימין ובנוסף כאבים בגב תחתון בעלי אופי מקרין ירכיים האחוריות... בבדיקה: יש רדימות (לא חדשה לדבריו, מזה מספר שנים) באזור אספקה דרמטומית... לתת תור בהקדם למומחה עמוד שדרה". בתאריך 29.9.09 אף ניתנה לתובע תעודת מחלה נוספת על ידי האורטופד לתקופה שעד 6.10.09 (נ/1). בתאריך 19.10.09 הוצאה לתובע תעודת מחלה רטרואקטיבית על ידי רופאת המשפחה ד"ר אירנה פוסטילניק לתקופה מ- 7.10.09 ועד 12.10.09. בתאריך1 5.10.09 הוצאה לתובע תעודת מחלה נוספת על ידי ד"ר יבגניה מלצר לתקופה מ- 14.10.09 ועד 20.10.09. בתאריך 25.10.09 הוצאה לתובע תעודת מחלה לתקופה מ-21.10.09, ועד 31.10.09. נציין, כי משום מה, בהתייחס לתעודות האחרונות במקום לציין, כי המדובר בתעודות המשך, צוין על גבי התעודות שהמדובר בתעודה ראשונה למחלה זו. רק בתעודה שהינה לתקופה מ- 1.11.09 ועד 6.11.09, צוין כי המדובר בתעודת המשך, והוא הדין באשר לתעודה מ- 7.11.09 ועד 17.11.09. שתי תעודות אלה הוצאו על ידי ד"ר יבגניה מלצר, שהינה רופאת המשפחה של התובע. ממצאי C.T. שביצע התובע ב- 21.10.09, מצביעים על בלט דיסק תוך שצוין לגבי עמוד השדרה מותני כי תבנית גרמית שמורה, התעלה המרכזית והפורמינות ברוחב תקין וקיימים שינויים דיסקופטיים בשתי חוליות. התובע היה אצל ד"ר רחמימוב - מומחה לעמוד שדרה בבית החולים בנהריה, וזה המליץ לבצע M.R.I של עמוד שדרה צווארי (מסמך מ- 8.11.09), ולאחר שנתקבלו תוצאות הבדיקה, המליץ המומחה להפנות את התובע למרפאת כאב. בתאריך 19.11.09 ניתן לתובע אישור רופא תעסוקתי: "לאור מצבו הרפואי והתפקודי הנ"ל אינו מתאים כלל לעבודה המוגדרת כעבודת כפיים. יפנה לועדה רפואית של הביטוח הלאומי לקביעת נכותו. עד למועד הוועדה - חופש מחלה". המסמך חתום על ידי ד"ר שלוסברג - מומחה ברפואה תעסוקתית. 6. התובע הגיש תביעה לקבלת קצבת נכות כללית ובתאריך 13.12.09, נשלחה לו הודעה לפיה תביעתו נדחתה, מאחר וקיבל אחוזי נכות נמוכים מהנדרש בסעיף 208 לחוק. נקבעו לו 43% נכות רפואית, בתחולה מתאריך 22.1.11. אחוזי הנכות שנקבעו לתובע, הינם בגין הגבלה בינונית בעמוד שדרה צווארי, הגבלה בינונית בעמוד שדרה מותני, ותסמונת תעלה קרפלית בשתי הידיים. 7. בהתאם לעדות התובע, עוד בטרם הסתיים הליך ברור מצבו הרפואי, הוא קיבל מהנתבעת הודעה הנושאת תאריך 8.11.09, ועל פיה, עבודתו מופסקת. במכתב מתאריך 8.11.09 המופנה לתובע צוין, כי התובע הגיע לעבודה בתאריך 11.10.09, על מנת לקבל את משכורתו, ובתאריך 13.10.09 גם עבד יום אחד. כמו כן צוין במכתב, כי התקיימה שיחה עם התובע בה נאמר לו שלגרסת הנתבעת, תעודות המחלה שהציג התובע אינן תקפות, מאחר וכאבי הגב מהם הוא סובל, הינם תוצאה מתאונת הדרכים שעבר בשנת 2008, וכאבי הגב לא נגרמו עקב עבודתו אצל הנתבעת. מהמכתב עולה מפורשות, כי הנתבעת סברה שמחובתה לשלם לתובע ימי מחלה, רק אם אלה אינם קשורים לפגיעה קודמת של התובע בתאונת דרכים. מנהל הנתבעת אף אישר בחקירתו הנגדית, כי סבר שאם תעודות המחלה קשורות להחמרה במצבו הקודם של התובע לפני שהחל לעבוד אצל הנתבעת, הרי הוא כמעסיק פטור מלשלם את דמי המחלה (עיין עמ' 11, ש' 14-9 לפרוטוקול). במכתב אף צוין, כי בתאריך 16.10.09 ובתאריך 23.10.09, נראה התובע עובד בדוכן לממכר לחמניות בשוק בקרית ים, וכן נראה מוכר שתיה קרה בדוכן, השייך לבנו. הנתבעת ציינה במכתב מ-8.11.09, כי התובע לא טרח לעדכן מיוזמתו על מצבו, ורק בעקבות פניותיה, הוא שלח ב-5.11.05, תעודות מחלה לפקס' של הנתבעת. הנתבעת במכתב מ-8.11.09 טענה, כי התובע אינו זכאי לדמי מחלה עבור התקופה המתועדת בתעודות המחלה, וזאת על בסיס סעיף 10 לחוק דמי מחלה, מאחר ועבד בתקופת מחלתו בשכר או בתמורה אחרת, והיא אף דרשה החזר של ימי מחלה ששולמו לתובע בחודש 9/2009. בסיפא של המכתב ציינה הנתבעת: "אנו רואים במקרים הללו המשך הזנחה חמורה של מקום העבודה, ויחס כפוי טובה מצדו, ועל כן אנו מודיעים על הפסקת עבודתו בחברתנו". 8. למרות שמכתב הפסקת העבודה הינו מ-8.11.09, הוצא לתובע אישור לפיו עבד אצל הנתבעת מ-14.2.2006 ועד 29.9.2009 (נספח י' לתצהיר התובע), וזאת באישור מתאריך 10.11.09, דהיינו הנתבעת החליטה כי התובע סיים עבודתו אצלה בסוף חודש ספטמבר 2009, מיד עם תחילת תקופת המחלה. 9. בתלוש השכר האחרון שהוצא לתובע בהתייחס לחודש 9/2009, צוין כי התובע זכאי ליתרה של 43.5 ימי מחלה (נספח יא' לתצהיר התובע). טענות התובע בתמצית הינן כדלקמן: 10. התובע שהה בתקופת מחלה מ-24.9.09 ועד 17.11.09, כאשר ניתנו לו אישורי מחלה ע"י רופא קופת חולים, ובסוף חודש 9/2009, עמדו לזכותו 43 ימי מחלה. הנתבעת, מתוך טעות, סברה כי אם המחלה מקורה בהחמרת מצב בשל תאונת דרכים שארעה לתובע לפני שהחל לעבוד אצלה, אין היא מחויבת לשלם לו את דמי המחלה בהתייחס לתקופה המתועדת בתעודות המחלה. בפועל, טוען התובע כי הוא זכאי לתשלום דמי המחלה, והוא אף זכאי לכך שהנתבעת לא תפטר אותו בטרם הסתיימה זכאותו לדמי המחלה בתקופה אותה צבר, בהתאם להוראות החוק וזאת כאמור בע"ע 383/07. 11. הנתבעת היא זו שהביאה את יחסי עובד-מעביד לידי סיום במכתב הפיטורים מ-8.11.09, בנימוק שאינו נכון, ועל פיו התובע זנח את עבודתו. בפועל, התובע שהה בתקופת מחלה, וביום בו הוצא לו מכתב הפיטורים היה בביקורת במרפאת עמוד השדרה, בבית החולים בנהריה. 12. לטענת התובע, התעודות שהמציא עומדות בדרישות החוק, והנתבעת לא ביקשה לזמן רופא כלשהו על מנת לסתור את האמור בתעודות, ואף לא ביקשה מהתובע להתייצב לבדיקה אצל רופא כלשהו מטעמה. החלפת התעודות נעשתה כתוצאה מהוראה של הנתבעת, שאמרה לתובע שלא תשלם לו את ימי המחלה, ככל שהם קשורים למצב רפואי שהחל בתאונת הדרכים שקדמה לתחילת עבודתו אצלה. 13. התובע זכאי לפיצויי פיטורים, וכן לתמורת הודעה מוקדמת, לדמי הבראה ולפיצוי בגין חוסר בהפרשה במרכיב התגמולים, וזאת על בסיס שכר יסוד מוסכם של 4,608 ₪. 14. באשר לטענת הנתבעת, כי התובע נראה בשוק קרית ים, טוען התובע, כי מצבו הרפואי לא חייב אותו להיות רתוק למיטה בכל שעות היום כאדם הסובל מחום גבוה, אלא מנע ממנו לבצע את העבודה הפיזית אצל הנתבעת. לטענת התובע, לא עבד בדוכן של בנו, לא קיבל מהבן שכר, ורק שהה בשוק בדוכן הבן, על מנת להפיג את השעמום. החוקר מטעם הנתבעת אשר צילם את התובע, לא הגיע להעיד בבית הדין, ועל כן, אין מקום להתייחס לעדותו בתצהיר ולראיות שצורפו אליה, ואלה הוצאו מתיק בית הדין. התובע טען, כי אין ממש בגרסת אחיינו של מנהל הנתבעת על פיה, פרק סחורה מרכב מסחרי ולטענתו, התמונות שצולמו אינן ברורות ואינן מראות אותו. בכל מקרה טוען התובע, כי עבודתו אצל הנתבעת היתה עבודה פיזית שכללה הרמת פחי צבע, שקי דבק ושקי מלט במשקלים של 18, 20 ו-50 ק"ג, ועבודה זו לא היה מסוגל לבצע לאור מצב עמוד השדרה שלו, ואין להשוות אותה להרתחת קפה או למכירת קפה או פיתות, גם אם יקבע כי הוא ביצע עבודה כלשהי בדוכן השייך לבנו. התובע הפנה למספר פסקי דין בהם נפסק, כי גם אם עובד נצפה יוצא מביתו בתקופת מחלה, או מבצע פעולות כלשהן שאין בהן כדי להעיד על היותו כשיר לעבודתו, הרי אין בכך לשלול את זכאותו לדמי מחלה. 15. התובע הדגיש שהנתבעת בכתב הגנתה לא טענה, כי יש מקום לשלילה, או לשלילה חלקית, של פיצויי הפיטורים ו/או ההודעה המוקדמת בשל הפרת משמעת, ועל כן העלאת טענה כזו בשלב הסיכומים, מהווה הרחבת חזית אסורה. טענות הנתבעת בתמצית הינן כדלקמן: 16. לטענת הנתבעת, התובע זנח את עבודתו אצלה והחל לעבוד בשוק בקרית ים, ובמהלך התקופה בה טען הוא חולה, הגיע לעבוד רק יום אחד. הנתבעת טוענת, כי האמור במכתב מ-8.11.09, נכתב בזמן אמת, ושיקף את הדברים שנכתבו בו וגם אם טעה מנהל הנתבעת בניסוח המכתב, הרי אין המדובר בהפסקת עבודה ביוזמת הנתבעת אלא ביוזמת התובע. 17. הנתבעת טוענת כי עזרתו של התובע לבנו, בדוכן של הבן בשוק בקרית-ים, מצביעה על כך שזנח את עבודתו אצל הנתבעת והתפטר בדרך של התנהגות. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובע לא העלה בפני טענה שאינו מסוגל לבצע עבודה של הרמת משאות כבדים, ועבודה של מכירה הוא היה מסוגל לעשות, כפי שעשה עבור בנו בדוכן שבשוק. התנהלות התובע כעולה מחומר הראיות, הינה אי קיום חוזה העבודה בתום לב, כפי שניתן היה לצפות מהתובע כעובד הנתבעת. 18. לטענת הנתבעת, הגם שהחוקר מטעמה לא התייצב לדיון, די בצילומים שבוצעו על ידי אחיינו של מנהל הנתבעת מר מאור כהן ובעדותה תובע עצמו על מנת ללמוד כי התובע ביצע עבודה בשוק קרית-ים. 19. ככל שייקבע על ידי בית הדין כי התובע התפטר ולא פוטר, הרי התובע אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת, ונהפוך הוא, יש לקזז מן הזכויות המגיעות לו את שוויה של הודעה מוקדמת שהוא היה אמור לתת לנתבעת. 19. באשר לזכאות התובע לימי מחלה (התובע צבר 43.5 ימי מחלה שנותרו לזכותו), טוענת הנתבעת שמאחר והתובע התפטר, אין לו זכות קנויה לקבל יתרה צבורה של ימי מחלה שלא נוצלו. דיון והכרעה 20. מחומר הראיות שבפנינו, עולה בבירור כי הגורם שהביא את יחסי העבודה בין הצדדים לידי סיום, הינו הנתבעת ולא התובע. שהותו של התובע בימי שישי בדוכן של בנו בשוק בקרית ים, בתקופה בה היה באי כושר, אינה מהווה התפטרות מעבודתו אצל הנתבעת, שהינה עבודה של שישה ימים בשבוע. מעביד אינו יכול להעמיד את העובד במצב של מי שהתפטר ע"י כך שיקבע, כי אם התובע לא התייצב לעבודה במהלך תקופת מחלה, הוא התפטר מעבודתו. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, והשאלה אינה, כיצד השני רואה או מחשיב את התנהלות הדברים. התובע יצא לחופשת מחלה מעבודתו אצל הנתבעת בתאריך 24.9.11, לטענתו, בשל כאבים בעמוד השדרה הגבי ובעמוד השדרה הצווארי. במהלך תקופה זו דרש מנהל הנתבעת מהתובע לשוב לעבודה, ואף הבהיר לו, כי מאחר ומקורם של הכאבים הינו בתאונה שארעה לתובע עוד לפני שהתחיל לעבוד אצל הנתבעת, הרי שמנהל הנתבעת סבור שאין הוא צריך לשלם לתובע דמי מחלה. התובע עשה ניסיון במשך יום אחד לשוב לעבודה, וזאת ב- 14.10.09 לערך אולם מאחר וחש שלא בטוב, שב לביתו (עיין עמ' 9 שורות 15-16 לפרוטוקול). בסופו של דבר הנתבעת במכתב מ- 8.11.09 פיטרה את התובע והודיעה לו על הפסקת עבודתו אצלה. מעביד אינו יכול לקבוע שהעובד התפטר, כאשר העובד לא עשה כן וכאשר המעביד עצמו מודה, כמפורט במכתב מ- 8.11.09, כי 3 ימים לפני מכתב הפיטורים, העביר העובד למעסיק תעודות מחלה. השאלה האם התנהגות התובע היתה התנהגות ראויה של עובד והתנהגות בתום לב היא שאלה נפרדת מהשאלה מי הביא את יחסי העבודה לידי סיום. עזרתו של התובע לבנו בשוק בקרית-ים במהלך תקופה לגביה קיבל תעודות מחלה, אינה מוכיחה כי התפטר מעבודתו. אשר על כן הננו קובעים כי הנתבעת היא זו שהביאה את יחסי העבודה לידי סיום. 21. בהתאם לפסיקה, לא ניתן לקבוע מועד סיום יחסי עובד ומעביד לתקופה בה עדיין עומדים לזכותו של העובד ימי מחלה בתשלום בהתאם לחוק דמי מחלה. לענין זה עיין בע"ע 383/07 קרן מקפת לפנסיה ותגמולים א .ש. בע"מ בניהול מיוחד נ' לסלי פנחס וניט ושופרסל בע"מ (7.12.08). אשר על כן מועד סיום יחסי עובד ומעביד אמור להיות למעשה רק בתום תקופת המחלה שניתנה לתובע או בתום זכאותו לימי מחלה בהתאם להוראות החוק, ככל שמחלתו מתארכת מעבר לזכאות זו, לפי המוקדם מבין השניים. 22. כפי שהוסכם על ידי הצדדים שכרו של התובע אשר אמור להוות בסיס לתחשיב פיצוי הפיטורים, הינו 4,608 ₪. (עיין בפרוטוקול מ- 30.4.12 בעמ' 2 ש' 12). 23. התובע עבד בפועל אצל הנתבעת מ- 14.2.06 ועד סוף חודש 9/09, כאשר מעבר לכך בחודשים 10/09 ו-11/09 היה בתקופת מחלה, כך שזכאותו לפיצויי פיטורים אמורה להיות מחושבת עד לתאריך 12.11.09 תום תקופת אותם 43.5 ימי מחלה אשר להם היה זכאי כמפורט בתלוש השכר של חודש 9/09. תחשיב התובע בעניין זה, כמפורט בסיכומיו, לא נסתר על ידי הנתבעת. 24. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי התובע התפטר ולא פוטר ולא העלתה טענה, שגם אם מדובר בפיטורים, יש לשלול זכאות לתמורת הודעה מוקדמת ו/או לפיצויי הפיטורים כולם, או חלקם, בשל הפרת משמעת חמורה. יחד עם זאת כאשר מחומר הראיות עולה תשתית עובדתית מסוימת, יכולה הנתבעת לטעון טענות משפטיות באשר לתשתית עובדתית זו. הנתבעת בסיכומיה טענה כי התנהלות התובע מהווה חוסר תום לב. גם בסיכומים לא טענה הנתבעת לפיטורים בנסיבות השוללות זכאות לפיצויים. כתב התביעה צריך להכיל, כמפורט בתקנה 9(4) לתקנות בית הדין לעבודה [סדרי דין], תשנ"ב-1991, את העובדות המהוות את עילת התובענה, ובהתאם לתקנה 9(6) את הסעד המבוקש. אין חובה בהתאם לחוק ולתקנות, לציין בכתב התביעה את הוראות החוק עליו מסתמכים. תובע המתאר תשתית עובדתית בכתב תביעה, המצביעה על התפטרותו בשל אי תשלום זכויות ומבקש סעד של פיצויי פיטורים, עומד בדרישות החוק והתקנות, והוא הדין באשר לנתבע. הננו מפנים אף לרע"א 7288/12 מפי כב' השופט רובינשטיין, שם קיימת התייחסות לטענות נתבע, כי בית הדין פסק על יסוד עילה שהתובע לא הזכיר ובית המשפט העליון קובע, כי כאשר אין המדובר בעובדות חדשות, אלא בטענות משפטיות, הרי: "מקום שלפני בית משפט מערכת עובדתית המגבשת זכות לצד אחד וחובה למשנהו, וככל שעובדות אלה נטענו מתחילה, נימוקיו המשפטיים יכולים להיות שונים מאלה שהועלו בתביעה ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן. כך ארע בנדון דידן". 25. גרסת התובע היתה ששהה בשוק בקרית ים בתקופת המחלה, וזאת בשל שעמום וכי לא ביצע עבודה של הרמת משאות. התובע טען כי לא הרים כלל ארגזים, וכי עמד ושמר על הדוכן של בנו כאשר הבן יצא לעשות סיבוב בשוק למכור בדוכנים, ואם בינתיים הגיע לקוח הוא אף מכר לו משקה. לטענת התובע בחקירתו הנגדית, הפעולות שביצע בעבודתו אצל הנתבעת ואותן לא היה מסוגל לבצע בתקופת מחלתו בשל כאבי הגב, הינן פעולות של הרמת חפצים כבדים (עיין עמ' 7 ש' 5 לפרוטוקול). יחד עם זאת, ברור מעדותו של התובע, כי מעבר להרמת חפצים כבדים, הוא ביצע עבודות נוספות במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, כגון סדור החנות, מכירת מוצרים וכדומה, עבודה שאותה, לפחות לכאורה, יכול היה לבצע. התובע לא פנה למנהל הנתבעת ואמר לו, שבשל מצבו הבריאותי, וכעולה מתעודות המחלה, אין הוא מסוגל לבצע עבודה כלשהי שכרוכה בהרמת משאות, אולם הוא מסוגל למכור או לסדר בחנות, אלא כלל לא הגיע לעבודתו (עיין עמ' 8 ש' 2-3 לפרוטוקול). פניית התובע לרופא התעסוקתי נעשתה לאחר שכבר קיבל את המכתב מתאריך 8.11.09, המורה על הפסקת עבודתו. נציין, כי אין אינדיקציה בחומר הראיות שהוגש לבית הדין, שהתובע ביצע, במהלך תקופת המחלה, עבודה של הרמת משאות כבדים. טענת הנתבעת בעניין זה, איננה נכונה, שכן התובע לא העיד, שבתקופת המחלה הוא ובנו העבירו את הסחורה לשוק בעגלה שסחבו, אלא הוא נשאל איך, באופן עקרוני, מועברת הסחורה בשוק, והשיב שהמדובר בעגלה שניתן לגרור אותה, או באופן ידני, או ברכב, וכי בנו עובד בשוק, רק פעם בשבוע ואת העגלה היו קושרים לרכב ובאמצעות הרכב גוררים אותה לתוך הדוכן שבשוק. 26. בהתאם לעדות התובע ובנו, הבן עובד בדוכן שבשוק רק בימי שישי. מנהל הנתבעת ראה את התובע בשוק בתאריך 25.9.09 (שאכן היה יום שישי בשבוע). בנוסף, ביקש מנהל הנתבעת מאחיינו מר מאור כהן, לצלם את התובע בשוק באותו יום שישי - 25.9.09, אולם, באף לא אחת מהתמונות נראה התובע מרים משקל כבד. בהקשר זה נציין, כי מר מאור כהן העיד לפנינו שהוא עבד בעבר בחנות הנתבעת, ואכן קיימים בה פריטים כבדים, אותם המוכר צריך להרים, מידי פעם, על מנת למוסרם ללקוח, וכן העיד מר מאור כהן, כי התובע נסע לפעמים ברכב הנתבעת על מנת לספק מוצרים ללקוחות לפי הזמנה, דבר שהצריך ממנו עבודות סחיבה. מר כהן העיד, כי ראה את התובע מוריד ארגז לחמניות מרכב, אולם לא צילם זאת. בסופו של דבר, אין בחומר הראיות שהביאה הנתבעת, אינדיקציה לכך שהתובע ביצע עבודה באופן יום יומי בתקופת מחלתו, במקום להגיע לעבוד אצלה, אלא רק שעזר לבנו בדוכן בשוק בימי שישי, וגם אז אין אינדיקציה לכך שהתובע הרים משקל כבד באופן משמעותי, כפי שהיה צריך לבצע, לו היה מגיע לעבודתו אצל הנתבעת. הנתבעת ניסתה ליצור רושם, כאילו התובע עבד מידי יום בתקופת המחלה, ולא היא. 27. בסעיף 10 לחוק דמי מחלה נקבע, כי עובד שעבד בתקופת מחלתו בשכר או בתמורה אחרת, לא יהיה זכאי לדמי מחלה, עקב אותה מחלה. מחומר הראיות שלפנינו, לא הוכח שהתובע עבד בתקופת המחלה בשכר או בתמורה, ולכל היותר, בימי שישי בשבוע, הגיע לדוכן בנו בשוק בקרית ים, וסייע לבנו במכירת משקאות ולחמניות. בנסיבות אלה, איננו סבורים, כי הסיוע לבן בימי שישי במהלך תקופת המחלה, הינו בגדר מעשה של התפטרות של התובע מעבודתו אצל הנתבעת, כפי שהנתבעת ניסתה להציג, וכפי שאף קבענו לעיל, יחסי העבודה נותקו ביוזמת הנתבעת. עוד ובנוסף נציין, כי איננו סבורים, שיש בעזרה זו לבן בימי שישי, כדי לשלול את זכאות התובע לדמי מחלה. יתר על כן, הדרך הנכונה בה היתה הנתבעת צריכה לנקוט, לו סברה שתעודות המחלה אינן מוצדקות, ושהתובע מסוגל לעבוד בעבודתו אצלה, למרות שהמציא תעודות מחלה, הינה כמפורט בתקנות. תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976, קובעות את אופן מסירת ההודעה למעביד על המחלה, את הפרטים שצריכה להכיל תעודת המחלה, וכן קובעות: "התעורר ספק אצל מעביד לגבי תוכן של תעודת מחלה שלא ניתנה לפי תקנת משנה (ב) הוא רשאי להעמיד את התובע לבדיקה רפואית ועל העובד להיענות להזמנת המעביד ולהיבדק." נציין, כי תקנה זו מתייחסת לתעודות מחלה שלא הוצאו ע"י קופת חולים, או לתעודות מחלה שבהן היו חסרים הפרטים המפורטים בתקנת משנה 2(א). מעביד הסבור, כי אין הצדקה לתעודת מחלה שהוצאה, צריך לפעול ולברר העניין, אם בפניה לעובד, ואם בפניה לגורם רפואי, ולא לעשות לעצמו דין ולהתעלם מתעודות המחלה. 28. בהתאם לסעיף 52 לתקנון העבודה בתעשייה, עבירה של ניצול לרעה של תעודת מחלה, יש בה כדי להצדיק, לכל היותר, שלילת הודעה מוקדמת, אך לא מעבר לכך. בענייננו, בכל הקשור לימי שישי בשבוע, נראה כי אכן התנהלות התובע היתה בגדר ניצול לרעה של תעודת המחלה. אין המדובר, רק בשהות ובישיבה בשוק, אלא בביצוע פעולות של מכירה. בנסיבות אלה, כאשר תפקידו של התובע אצל הנתבעת כולל גם מכירה, התנהגות בתום לב של עובד היתה פניה למעביד, תוך הבהרה שהוא מסוגל למכור אולם לא להרים חפץ כבד כלשהו. אם התובע אינו מסוגל כלל למכור, הוא גם לא יכול היה לעשות זאת בימי ו', עבור בנו. בנסיבות שלפנינו, הגענו למסקנה, כי יש הצדקה לשלילת ההודעה הקודמת מהתובע, אולם התובע זכאי לפיצויי הפיטורים במלואם. 29. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 17,280 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.12.09, ועד התשלום המלא בפועל. 30. באשר לימי המחלה, התובע היה זכאי לתשלום של 43.5 ימי מחלה נוספים, מעבר לאלה ששולמו לו בחודש 9/2009, והתובע המציא אישורי מחלה עד לתאריך 17.11.09. הנתבעת לא הביאה ראיה, כי התובע ביצע עבודה בתשלום או בתמורה אחרת, במהלך תקופת עבודתו ככלל, ואף לא באותם ימי שישי בהם סייע לבנו, באופן ספציפי, והנתבעת אף לא פעלה כפי שהיתה צריכה בהתאם להוראות החוק, על מנת לסתור את תוקפם של תעודות המחלה, והמדובר בתעודות מחלה שהוצאו ע"י קופת חולים, כאשר לאחריהן ב-19.11.09, נקבע, ע"י רופא תעסוקתי, כי התובע אינו מתאים לבצע עבודה המגודרת כעבודת כפיים. מכאן, אין מקום לשלילת זכאותו של התובע לדמי מחלה. התובע זכאי לסכום של 8,018 ₪, כדמי מחלה, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.12.09, ועד התשלום המלא בפועל. 31. בנוסף לאמור לעיל, זכאי התובע ליתרת דמי הבראה בסכום של 1,229 ₪, ולפיצוי בגין העדר הפרשות מלאות לקרן פנסיה, בשנים 2008 - 2009, בסכום של 1,225 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.12.09, ועד התשלום המלא בפועל. 32. לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים, דמי מחלה, דמי הבראה ופיצוי בגין העדר הפרשות מלאות ל קרן פנסיה, כמפורט לעיל, סכום כולל של 27,752 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.12.09, ועד התשלום המלא בפועל. 33. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪. 34. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. רפואהאישור מחלה