סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה קובע את סמכותו העניינית של בית הדין האזורי לעבודה , באופן הבא - "(2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין;" בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק הסכמים קיבוציים, צדדים להסכם קיבוצי מיוחד יכולים להיות- "מעביד או ארגון מעבידים המייצג את המעביד" וכן "ארגון העובדים היציג של העובדים שעליהם יחול ההסכם". בית המשפט העליון בפסק דין שעניינו בפרשנות סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה (בג"ץ 675/84 ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל נ' בית הדין האזורי לעבודה ואח', פ"ד לט(3) 13, 16 (1985) קבע כדלקמן - "לעניין זהות הצדדים, מושתתת אמת המידה, על פניה, על הכשירות. הווה אומר, אין המדובר במבחן עובדתי, לפיו מוקנה מעמד למי שחתום למעשה על ההסכם, אלא המבחן מעוגן במעמד המשפטי, שביטויו ביכולת להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד". הנה כי כן, הדגש מושם על היכולת להיות צד להסכם קיבוצי. נאמנים להלכה זו, פסקו לא פעם בתי הדין לעבודה כי גוף בעל כשירות לחתום על הסכם קיבוצי עם מעסיק, רשאי להגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי, גם אם הוא איננו צד להסכם קיבוצי עם אותו מעסיק (ראו: עס"ק 17/08 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מלון כנען ספא ואח' , ניתן ביום9.2.2011, סק (ת"א) 32475-01-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אלקטרה מוצרי צריכה (1970) בע"מ , ניתן ביום 8.3.11) .מכאן, מקום בו עונה הארגון על תנאי הכשירות, וזאת להבדיל מתנאי היציגות, די באמור כדי להתיר לארגון להגיש בקשה כצד בסכסוך קיבוצי . חוזהסמכות בית הדין לעבודההסכם קיבוציבית הדין לעבודה