מיהם האורגנים המוסמכים לבצע את השינויים המבניים הנדרשים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סמכות לבצע שינויים מבניים: רקע עובדתי רקע מקדים לסכסוך עתידית קופת פנסיה בע"מ (להלן: "עתידית") היא קרן פנסיה ותיקה, שהוקמה על ידי המשיבים 1 ו- 2 (להלן: "זקס-מאירי") בשנת 1989 (יום ההתאגדות של "עתידית" הוא 1.11.1989). ייחודה של "עתידית" בכך שהמדובר בקרן הפנסיה הראשונה, ולפי הנמסר, היחידה עד היום, שהוקמה על ידי שני אנשים פרטיים. ויובהר, מקימיה של "עתידית" הם אנשים בעלי ניסיון וידע רב בתחום שוק ההון: פרופ' אברהם זקס הוא פרופסור (אמריטוס) במחלקה למתמטיקה של הטכניון, המתמחה בתחומי האקטואריה, ניתוח מתמטי של שוק ההון וניתוח של קרנות פנסיה. רו"ח ישראל מאירי הוא כלכלן ורואה חשבון בהשכלתו, ועוסק בראיית חשבון מזה שנים רבות. מסמכי ההתאגדות שהוגשו על ידי זקס-מאירי לרשם החברות בעת הקמת "עתידית" היו מסמכים סטנדרטיים וקצרים. תקנון החברה המקורי, הנושא את התאריך 31.10.1989 (להלן: "התקנון המקורי"), אימץ, בעיקרו את התקנון המצוי שהיה מצורף לתוספת השנייה לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג - 1983, וזאת בכפוף למחיקות ותיקונים מסוימים. זמן קצר לאחר התאגדותה, ביום 26.11.1989, הגישו זקס-מאירי לרשם החברות תקנון מפורט, שכותרתו "תקנות ההתאגדות של עתידית - קופת פנסיה בערבון מוגבל", אשר החליף במרשם החברות את התקנון המקורי של "עתידית" (להלן: "התקנון המתקן"). בתקנון זה הוכר מעמדה של המבקשת, "לעתיד - חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ" (להלן: "לעתיד"), והיא הוגדרה "כ"החברה המנהלת", בסעיף 1(א) לתקנון. "עתידית" קיבלה מהמפקח על שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר (להלן: "המפקח על שוק ההון") רישיון מבטח לעסוק בביטוח פנסיה ביום 22.7.1991 (להלן: "רישיון המבטח של "עתידית""). זקס-מאירי, אשר ראו עצמם כיזמים, ולא כמי שאמור לעסוק בתפעול עתידית, החלו לאחר קבלת רישיון המבטח של "עתידית" בחיפוש אחר גורם מתחום הביטוח, שייטול על עצמו את ניהולה של "עתידית" (ראו עדותו של מר מאירי, פרוטוקול 1.4.2012, עמוד 22). בסופו של דבר, התקשרו זקס-מאירי ביום 9.5.1993 בהסכם עם ידידים סוכנויות לביטוח (1987) בע"מ (להלן: "ידידים") לעניין העברת זכויות הניהול ב"עתידית". זקס-מאירי הצהירו במבוא להסכם זה כי ""לעתיד" הינה בעלת זכויות הניהול של "עתידית"", והתחייבו להעביר ל"ידידים" "באופן בלעדי את זכויות הניהול והשיווק של "עתידית" בציבור", וכן 75% מהון המניות של "לעתיד" (סעיף 2 להסכם). ודוק, במסגרת ההסכם לא התחייבו זקס-מאירי להעביר ל"ידידים" מניות ב"עתידית", ואף לא התחייבו לדאוג לכך של"לעתיד" (להבדיל מ"עתידית") יהיה רישיון מבטח (באותה עת לא הייתה חובה על חברה המנהלת קופת גמל ותיקה להחזיק רישיון מבטח). כשנה לאחר מכן, ביום 3.3.1994 נחתם בין זקס-מאירי לבין "ידידים" הסכם המתקן בעניינים שונים את ההסכם המקורי (בין היתר שונתה חלוקת החזקות, כך של"ידידים", באמצעות חברת ידידים הולדינג ניהול (1984) בע"מ, הוקנו 79% ממניות "לעתיד", בעוד שלזקס-מאירי נותרו 21% ממניותיה), ואולם אין טענה כי לשינויים אלו השלכה ביחס למחלוקת שלפני. להלן יכונו שני ההסכמים הללו בין זקס-מאירי ל"ידידים", דהיינו ההסכם המקורי מ- 9.5.1993 וההסכם המתוקן מ- 3.3.1994: "הסכם ידידים". "עתידית" החלה את פעילותה, וצירפה אליה עמיתים, קודם ל- 1.1.1995, ולפיכך, בהתאם לרפורמה עליה החליטה הממשלה ב -29.3.1995 היא מסווגת כקרן פנסיה ותיקה, אשר נאסר עליה לקבל לשירותיה עמיתים חדשים. מכאן שכל העמיתים ב"עתידית" הם עמיתים שהצטרפו אליה לפני שנת 1995, והיא מתפקדת כ"קרן סגורה". בין זקס-מאירי לבין "ידידים" התגלעו במהלך השנים סכסוכים שונים, אשר הובילו להתדיינויות משפטיות. ביחס לחלקן של המחלוקות הללו הושג ביום 1.6.2000 הסכם פשרה (ת/4, להלן: "הסכם הפשרה עם ידידים"), ואילו חלק אחר של המחלוקות (העוסק בטענת זקס-מאירי בדבר "נטילת קרן ההמשך") מתברר עד עצם היום הזה בהליכים משפטיים (ת.א. (מחוזי ת"א) 1805/04). מאחר שהליכים אלו אינם נוגעים לסכסוך שלפני, אמנע מלהתייחס לתוכנם, ואסתפק בציון העובדה שבמסגרת ההליכים הללו אושרה ביום 29.7.2010 על ידי השופט מגן אלטוביה הגשת תביעה נגזרת על ידי זקס-מאירי בשם "עתידית" ו"לעתיד" כנגד "ידידים" ובעליה (להלן: "התביעה הנגזרת"). במסגרת הסכם הפשרה עם "ידידים" הוסדרו, שורה של נושאים, הנוגעים לפעילות "לעתיד", ולהתחשבנות שבין הצדדים. להסדרים אלו אין השלכה על הסכסוך שלפני. ההוראה הרלוואנטית היחידה לענייננו היא זו שנקבעה בסעף 21 להסכם הפשרה עם "ידידים", לפיה עם ביצוע התשלומים על פי הסכם הפשרה "תבוצע התאמה בהחזקת המניות בעתידית קופת פנסיה בע"מ באופן שישקף את הסכמת הצדדים על פי ההסכם. במידת הצורך תשקל ע"י הצדדים האפשרות לפצל את מניות ההנהלה והרגילות הקיימות או ע"י הקצאה או בכל דרך אחרת על מנת להוציא מהם אל הפועל את הסכמות הצדדים על פי [הסכם ידידים]". ביולי 2004 רכשה הראל פנסיה בע"מ (להלן: "הראל") את זכויות "ידידים", ובאה בנעליה לעניין הזכויות והחובות ביחס ל"עתידית" ו"לעתיד" (לפחות ככל שהדבר נוגע לסכסוך שלפני). נסכם איפוא את מצב הזכויות ביחס ל"עתידית" ו"לעתיד" עובר לפרוץ הסכסוך שלפני: "עתידית" היא קרן פנסיה ותיקה, המחזיקה ברישיון מבטח, ואשר בה מופקדים כספי העמיתים. בעלי המניות של "עתידית" הם זקס-מאירי, וכן חמישה אנשים המקורבים להם (ל"הראל" לא הוקצו מניות ב"עתידית", הגם שלפי הסכם הפשרה עם "ידידים" יש לבצע התאמה בהחזקת המניות ב"עתידית" "באופן שישקף את הסכמת הצדדים על פי ההסכם"). "לעתיד" מוגדרת בהתאם לתקנון המתקן של "עתידית" כ"חברה המנהלת", ונמסרו לה מכוחו של אותו תקנון סמכויות שונות (ובכללן הסמכות למנות דירקטורים ולשליטה באסיפה הכללית). בעלי המניות של "לעתיד" היו "הראל", שהחזיקה 79% מהון המניות, וזקס-מאירי, שהחזיקו 21% מהון המניות (מכוח הסכם ידידים נמסרו ל"ידידים", ובעקבותיה ל"הראל", "זכויות הניהול והשיווק של "עתידית" בציבור"). הסכסוך נושא ההליך שלפני בשנת 2005 החליטה הממשלה על ביצוע רפורמה מקיפה נוספת בשוק קופות הגמל הפנסיוניות (להלן: "רפורמת 2005"). רפורמת 2005, אשר עוגנה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה - 2005 (להלן: "חוק קופות גמל"), חייבה, בין השאר, ביצוע שינוי מבני בקרנות הפנסיה הוותיקות, באופן שיצור הפרדה בין הבעלות בקרן הפנסיה לבין ניהולה השוטף, ויביא לכך שהניהול השוטף של קרן ותיקה יעשה באמצעות חברה מנהלת, כהגדרתה בחוק קופות גמל. לכאורה, רפורמת 2005 תואמת במגמותיה את המבנה שיצרו זקס-מאירי ביחס ל"עתידית - קופת הגמל שהקימו עוד בשנת 1989: במבנה "עתידית" קיימת, כמובהר לעיל, הפרדה בין הבעלות הפורמאלית בכספי העמיתים, המצויה בידי "עתידית" (שהיא כמובן נאמנה על כספים אלו בעבור העמיתים), לבין הניהול השוטף של הכספים, המבוצע בידי "לעתיד". ואולם, מבחינת דרישות החוק, אין המבנה שיצרו זקס-מאירי תואם את דרישות חוק קופות גמל. הטעם לכך כפול: ראשית, על פי הוראות החוק, אין הבעלות בכספי העמיתים יכולה להיות בידי חברה בערבון מוגבל (ועל כן "עתידית", שהיא חברה בע"מ, אינה יכולה להיוותר הגוף המחזיק בכספי העמיתים); שנית, מכוח הוראות חוק קופות גמל נדרש כי החברה המנהלת תהיה כזו שמחזיקה בידיה "רישיון חברה מנהלת", ורישיון מבטח כזה לא התבקש, וממילא לא ניתן, ל"לעתיד". מכאן, ועל כך אין הצדדים חלוקים, שעל מנת ש"עתידית" תעמוד בדרישות רפורמת 2005, אין מנוס מלבצוע בה שינויים מבניים. הראשונה לפעול לצורך ביצוע השינויים המבניים הנדרשים לטעמה הייתה "הראל". לשם התאמת מבנה "עתידית" לרפורמת 2005 בוצעו על ידה עוד במהלך השנים 2006 - 2007 מספר פעולות, כמפורט להלן: ביום 22.6.2006 כונסה "אסיפה כללית שלא מן המניין" של "עתידית", וזאת בהתאם לתקנון המתקן. האסיפה הכללית רשמה לפניה את מינויים של ארבעה דירקטורים ל"עתידית" (ה"ה מישל סיבוני, דורון גינת, יוסי דותן ויוסי (ספי) פלד - כולם נציגים מטעם "הראל"), אשר הודעה על מינויים נמסרה לה על ידי "לעתיד" (להלן: "דירקטוריון "עתידית" החדש") מינויים אלו נעשו בהתאם לסעיף 23 לתקנון המתקן, הקובע כי "מינוי מנהלים לוועד המנהל, וכן פיטורי מנהל ו/או החלפתו, יעשה על ידי החברה המנהלת בכתב". כן רשמה האסיפה לפניה את הודעת "לעתיד" "כי ההודעה שנמסרה לרשם החברות על מינויים של ה"ה זקס ומאירי להיות דירקטורים בחברה בטלה". בנוסף קיבלה האסיפה הכללי האמורה תקנון חדש של "עתידית", שאושר ביום 20.4.2005 על ידי הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר (להלן: "התקנון החדש"). דיווחים מתאימים על מינוי הדירקטורים ועל החלפת התקנון נשלחו לרשם החברות. ביום 10.1.2007 קיבל דירקטוריון "עתידית" החדש החלטה לבצע את רפורמת 2005 "באופן שעתידית תהפוך מקרן פנסיה תאגידית לקרן פנסיה המנוהלת בנאמנות בידי החברה המנהלת - לעתיד קרנות פנסיה בע"מ ("לעתיד") - והיא לא תהיה עוד תאגיד". עוד הוחלט כי יישום האמור לעיל יעשה "בהתאם לנספח 2 של נוהל הגשת בקשה להפיכת קופת גמל המאוגדת כתאגיד להיות מנוהלת בנאמנות בידי חברה מנהלת" (נוהל זה של אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר צורף כנספח להמרצת הפתיחה. להלן יכונה הנוהל: "נוהל הממונה בעניין רפורמת 2005"). בנוסף הוחלט על כינוס אסיפה כללית של "עתידית" לשם אישור האמור לעיל, ולהמליץ בפניה על פירוק מרצון של "עתידית", לאחר שיושלם יישום נוהל רפורמת 2005. ביום 5.2.2007 כונסה "אסיפה כללית שלא מן המניין" של "עתידית" בה הוחלט, פה אחד, לבצע את רפורמת 2005 "באופן שעתידית תהפוך מקרן פנסיה תאגידית לקרן פנסיה המנוהלת בנאמנות בידי החברה המנהלת - לעתיד קרנות פנסיה בע"מ ("לעתיד") - והיא לא תהיה עוד תאגיד". כן הוחלט ברוב דעות, כששניים מהחברים נמנעים, כי ביצוע האמור לעיל יעשה "בהתאם לנספחים 1 ו-2 של [נוהל הממונה בעניין רפורמת 2005]", וניתנו הוראות ביצוע מסוימות. בין היתר נאמר כי "המשמעות המעשית של השינוי המבני תהיה ריקונה מתוכן של החברה כקופה תאגידית ופירוקה בסוף התהליך, כאשר תקנונה של קרן הפנסיה של עתידית יתוקן באופן שיהא כתקנונה של עתידית, תוך השמטת כל האמור בו בקשר להיותה של עתידית תאגיד" (סעיף 4 להחלטה). יצוין כי עובר לקבלת ההחלטה זו ציינו שניים מהנוכחים באסיפה (גב' נעמי מושקוביץ ומר צבי לוסקו) כי הבינו מפרופ' זקס "שזו לא האפשרות היחידה [לבצע את רפורמת 2005], כי הוא חושב על דרך אחרת". על כך השיבו עו"ד רועי פוליאק ועו"ד יעקב ענב כי "יש סכסוך בין בעלי המניות של החברה המנהלת. פרופ' זקס ושותפו הם שם במיעוט. גם לשיטתם של פרופ' זקס ושותפו הצעדים של העברת כל נכסי החברה מצד אחד וכל התחייבויותיה מהצד השני לחשבון נפרד של קופת הגמל לקצבה שאינה תאגיד הוא צעד הכרחי, שהרי זאת קבע חוק קופות גמל. התוצאה הסופית של התהליך היא זהה, העברת הנכסים וההתחייבויות כאמור ופירוק החברה". שני השואלים (גב' מושקוביץ ומר לוסקו) נמנעו בסופו של דבר בהצבעה. ביום 13.2.2007 בוצעה על ידי עו"ד יעקב ענב פנייה בשם "עתידית" ו"לעתיד" למנהל מחלקת רישוי גופים מוסדיים באגף שוק ההון במשרד האוצר, בה נתבקש אישור להמשך ביצוע השינוי המבני שגובש בהתאם להחלטות שפורטו לעיל (הפניה צורפה כנספח 14 להמרצת הפתיחה. להלן: "פניית עו"ד ענב מיום 13.2.2007"). באיחור מה, אולם בטרם הושלמו פעולות "הראל" לביצוע השינוי המבני, נקטו זקס-מאירי בפעולות נפרדות ושונות לביצוע רפורמת 2005. בעקבות פגישות עם נציגי אגף שוק ההון במשרד האוצר במחצית השנייה של 2006, הוציאו עורכי דינם, עו"ד בועז בן צור ועו"ד ניר פרידמן, חוות דעת משפטית, לפיה הזכות לבצע את השינוי המבני ב"עתידית" נתונה לזקס-מאירי, בהיותם בעלי המניות של "עתידית" (להלן: "חוות הדעת של משרד עו"ד בן צור מיום 1.11.2006". חוות הדעת צורפה כנספח טז לכתב התשובה להמרצת הפתיחה). בעקבות זאת, כינסו זקס-מאירי את עצמם ביום 1.11.2006 לישיבת דירקטוריון (להלן: "דירקטוריון זקס-מאירי") בה החליטו "בהמלצת עו"ד בעז בן צור לשנות את מבנה עתידית באופן שתבוצע רה-אורגניזציה על פי נספח 1 ל[נוהל הממונה בעניין רפורמת 2005]". עוד הוחלט באותה ישיבה על שינוי שם החברה ל"חזון - חברה מנהלת בע"מ", ועל שינוי שם הקרן ל"עתידית - קופת פנסיה ותיקה", וכן על שינויים בתקנון כמפורט בנספחים שלא הוגשו לעיוני. בעקבות החלטות אלו כינסו זקס-מאירי באותו מועד גם אסיפת בעלי מניות (להלן: "אסיפת זקס-מאירי"), בה אושרו אותם שינויים שאישר דירקטוריון זקס-מאירי. דיווח על החלטות אלו הועבר לרשם החברות, אשר פעל על פיהן, ושינה את הרישום במרשם החברות כפי שביקשו זקס-מאירי. מבחינת מתווה יישום רפורמת 2005, ההבדל המרכזי בין רצונה של "הראל" לרצונם של זקס-מאירי נוגע לעתידה של "עתידית". בשני המתווים, נכסי "עתידית" (דהיינו, ההשקעות המהוות את כספי העמיתים) מועברים לקופת גמל שאינה תאגיד (להלן: "קרן הנאמנות"), וזאת נוכח המתחייב מרפורמת 2005. ואולם, בעוד שעל פי מתווה הראל "עתידית" תפורק ותחדל להתקיים (וניהול קרן הנאמנות יבוצע על ידי "לעתיד", אשר לה יינתן רישיון מבטח על ידי הממונה על שוק ההון), הרי שעל פי מתווה זקס-מאירי "עתידית" תמשיך להתקיים (בשינוי שם), ותשמש כחברה המנהלת של קרן הנאמנות (והיא זו שתחזיק ברישיון המבטח). פעולותיהם המקבילות והסותרות של "הראל" מזה, ושל זקס-מאירי מזה, יצרו בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה בניהול ענייניה של "עתידית" הן אצל רשם החברות והן אצל הממונה על שוק ההון. איש מהגורמים הללו לא ידע להכריע בין העמדות הסותרות שהוצגו לפניו על ידי עורכי הדין המלומדים של שני הצדדים, ובהעדר מוצא אחר לא היה מנוס מפניה לבית המשפט על מנת שיתיר את הסבך המשפטי שנוצר - בעקבות זאת נולד ההליך שלפני. במסגרת המרצת הפתיחה שלפני מבקשת "לעתיד" (הנשלטת על ידי "הראל") הצהרה לפיה הפעולות בהם נקטו זקס-מאירי (דהיינו כינוס דירקטוריון ואסיפת זקס-מאירי) הן חסרות תוקף, ויש לבטל את הרישומים במרשם החברות שנעשו מתוקפם. כן מתבקשת הצהרה שהזכות לבצע את השינוי הארגוני ב"עתידית" נתונה ל"לעתיד", וכי בכפוף לאישור הממונה על שוק ההון, היא זכאית לממש את מתווה בהתאם למפורט בפניית עו"ד ענב מיום 13.2.2007. בתשובתם להמרצת הפתיחה מתנגדים זקס-מאירי למבוקש בהמרצת הפתיחה, וטוענים כי המדובר ב"גולם שקם על יוצרו". לשיטתם הזכאות לביצוע השינוי המבני נתונה לזקס-מאירי, המהווים (יחד עם חמשת בעלי מניות אחרים המשתייכים למחנה שלהם) בעלי המניות של "עתידית". לא זו אף זו, שינוי מבני זה בוצע הלכה למעשה בהחלטות דירקטוריון ואסיפת זקס-מאירי, ויש לאפשר את השלמתו כדין. לחילופין, טענו זקס-מאירי, אף אם תאמר כי הסמכות הפורמאלית לבצע את השינוי המבני נתונה ל"הראל", באמצעות "לעתיד", הרי שהמתווה בו בחרה "הראל" אינו חוקי, והליך אישורו נגוע בניגוד עניינים, וממילא אין לאשרו. מבחינה משפטית המחלוקות בין הצדדים הן בשלושה מישורים שונים: זהות בעל הסמכות - מיהם האורגנים המוסמכים לבצע את השינויים המבניים הנדרשים על מנת להביא להתאמת פעילותה של "עתידית" לרפורמת 2005. לשיטת "הראל" התקנון המסדיר את פעולת חברת "עתידית" הוא התקנון החדש, ועל פיו, כמו גם על פי התקנון המתקן אותו החליף, ל"לעתיד" יש שליטה מלאה באסיפה הכללית של "עתידית". זאת ועוד, דירקטוריון "עתידית" הוא הדירקטוריון החדש שנבחר בשנת 2006 בהתאם לתקנון המתקן. לעומת זאת, לשיטת זקס-מאירי התקנון על פיו יש לבצע את השינוי המבני הוא התקנון המקורי, ועל כן האסיפה הכללית הרשאית לאשר את השינוי היא זו המורכבת מבעלי המניות של "עתידית" (שהם המשיבים 1 ו-2, ועוד 5 אנשים המקורבים אליהם). כן כופרים זקס-מאירי בפעולות שנעשו על ידי "הראל" בשנת 2006 להחלפת דירקטוריון "עתידית", ורואים עדיין בעצמם את דירקטוריון החברה. להלן תכונה מחלוקת זו, "המחלוקת לעניין הסמכות". דרך השימוש בסמכות - האם בעלי הסמכות הפעילו את סמכותם בצורה תקינה בהתאם לדיני החברות? האם היה בפעולות שבוצעו על מנת לאפשר התאמת מבנה "עתידית" לדרישות שהוצבו בחוק קופות גמל? לעניין מחלוקת זו טען כל אחד מהצדדים כי משנהו לא פעל בהתאם להוראות חוק החברות, וזקס-מאירי אף הטילו ספק בחוקיות המתווה שהוצע על ידי "הראל", ובאפשרות לבצעו באופן התואם את הוראות חוק קופות גמל. להלן תוכנה מחלוקת זו, "המחלוקת לעניין הפעלת הסמכות". תוצאות הפעלת הסמכות - מחלוקת זו מסתתרת למעשה מאחורי שתי המחלוקות האחרות, וביסודה עומדת תפיסה שונה של מערכת היחסים הכלכלית-משפטית בין הצדדים: לגישת "הראל" הבעלות של זקס-מאירי (ואנשי שלומם) ב"עתידית" היא עניין פורמאלי גרידא, שאין לו כל משמעות מעשית. זאת ועוד, על זקס-מאירי הוטלה מכוח הסכם הפשרה עם "ידידים" החובה להתאים את הקצאת המניות ב"עתידית" להקצאת הזכויות המהותית של הצדדים. ממילא השינוי המבני שבוצע על ידה אינו נתפס במשקפיה כפגיעה בזכויות כלשהן של זקס-מאירי. לעומת זאת, לגישת זקס-מאירי, הם שימרו בידם בכוונת מכוון את הבעלות ב"עתידית", וזאת במטרה ליהנות מיתרונות שיתכן ויתאפשרו בעתיד לקרן פנסיה ותיקה, המחזיקה ברישיון מבטח (לדוגמא, האפשרות שניתנה בשנת 2010 לעשות שימוש ב"עתידית" לצורך פעולות אחרות בשוק ההון, כדוגמת ניהול קרן השתלמות). לפיכך, לשיטתם, אישור מתווה השולל מ"עתידית" (ובעקיפין, מזקס-מאירי) יתרונות אלו מהווה פגיעה חמורה בזכויות ששימרו לעצמם במערכת היחסים עם "ידידים" (ש"הראל", כזכור, באה בנעליה). להלן תכונה מחלוקת זו, "המחלוקת לעניין תוצאות הפעלת הסמכות". להלן אדון בכל אחד משלושת מישורי המחלוקת הללו, כסדר הצגתם. במסגרת הדיון אציג בקצרה את עמדות הצדדים (זקס-מאירי מזה, ו"הראל" מזה), ואכריע בהן ככל שהדבר דרוש לצורך ההכרעה בתיק שלפני המחלוקת לעניין הסמכות למרות שלכאורה זו המחלוקת המרכזית בין הצדדים, הרי שההכרעה בה היא פשוטה יחסית. כידוע, ענייניה של חברה (וכמובהר לעיל "עתידית" מאוגדת כחברה ציבורית בע"מ) מתנהלים על פי הוראות מסמכי היסוד שלה: התזכיר והתקנון. התקנון התקף של "עתידית" ביום קבלת ההחלטות נושא הסכסוך היה התקנון החדש, ומכוחו של תקנון זה נתונה לחברה המנהלת (קרי, "לעתיד") שליטת מוחלטת באסיפה הכללית של "עתידית" (שליטה זו מושגת, בין השאר, באמצעות הוראת סעיף 16 לתקנון החדש, הזהה בתוכנה להוראת סעיף 20 לתקנון המתקן). לפיכך, הסמכות לבצע את השינוי המבני נתונה ל"הראל", באמצעות שליטתה ב"לעתיד" - בעלת השליטה ב"עתידית". כנגד מסקנה מתבקשת זו העלו זקס-מאירי שורה של טענות, אשר בא כוח המבקשת כינה בצדק, בלשון סגי נהור, "יצירתיות". ראשית, נטען כי התקנון המתקן (והתקנון החדש בעקבותיו) לא החליף את התקנון המקורי, אלא בא בנוסף אליו. טיעון משונה זה, ממנו משתמע כי לחברה שני תקנונים חופפים (שהרי שני התקנונים מתייחסים, לפחות באופן חלקי, לאותם נושאים, כגון דרך קיום אסיפות כלליות), לא יכול כמובן להתקבל, כפי שהבינו גם המשיבים ובא כוחם. לפיכך ניסו הן מר מאירי בחקירתו והן בא כוחו בסיכומיו לשכלל טיעון זה. מר מאירי ציין כי לגישתו התקנון החדש לא היה כלל תקנון של "עתידית" אלא תקנון של קרן הפנסיה. בא כוחו שיכלל טיעון זה והבחין בין תקנון לעניינים שבשגרה ותקנון להחלטות מבניות. טענות מלאכותיות אלו, הנוגדות עמדות שהוצגו בשם זקס-מאירי בעבר (ראו, למשל, סעיף 5 לחוות דעת משרד עו"ד בן צור מיום 1.11.2006), ראויות להידחות בשתי ידיים. התקנון המתקן הוא תקנון מפורט שהוכן על ידי זקס-מאירי זמן קצר לאחר רישום החברה, כאשר הם היו 'בעלי הבית' הבלעדיים ב"עתידית". הדיווח לרשם החברות היה כי התקנון המתקן מחליף את התקנון המקורי, כפי שעולה בבהירות מרישומי מרשם החברות. זאת ועוד, בעת החלפת התקנון המקורי בתקנון המתקן לא הייתה עדיין כל קופת גמל (האישור להקמתה ניתן כעבור כשנתיים), וגם לא בעלי עניין אחרים (פרט לזקס-מאירי עצמם). למעלה מהדרוש אציין כי ההבחנה בין תקנון להחלטות "שגרה" לבין תקנון להחלטות "מבניות", ברוח ההבחנה שבין דינים לימי שלום ודינים לימי מלחמה, איננה מוכרת בדין. תקנון החברה חד הוא, וכל הסדר מיוחד הנוגע להחלטות מבניות חייב להיות מעוגן במסגרתו או בהוראות הדין. ממילא יובן כי הניסיונות של זקס-מאירי לטעון כנגד תוקפו המחייב של התקנון המתקן (ושל התקנון החדש שבא במקומו) כמסמך היסוד של "עתידית" (ביחד עם התזכיר) הוא ניסיון חסר סיכוי. שנית, נטען ע"י זקס-מאירי כי גרסת "הראל" משמיעה לנו שהיא בעלת השליטה ב"עתידית", ואם כך הרי שעליה (ועל "ידידים" לפניה) להחזיק ברישיון שליטה במבטח, וזאת מכוח הוראת סעיף 32 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א - 1981 (הוראה שהפרתה מטילה חבות פלילית). לדעת זקס-מאירי "ידידים", ו"הראל" שנכנסה בנעליה, לא החזיקו ברישיון שליטה ב"עתידית", ולפיכך אין אפשרות לקבוע שהיו בעלי שליטה בה. הניתוח הנכון של הדברים, לשיטת זקס-מאירי, הוא ש"ידידים" ו"הראל" רק נתנו שירותי ניהול ותפעול ל"עתידית", ולא מחזיקים באמצעי שליטה בה, ועל כן בדין לא ביקשו, ולא קיבלו, רישיון שליטה בה. דומני כי התבלבלו להם לזקס-מאירי היוצרות בעניין זה. ההכרעה בשאלה אם נדרש מפלוני להחזיק ברישיון שליטה היא נגזרת של השאלה האם לפלוני שליטה במבטח, ולא להיפך. במילים אחרות, העדרו של רישיון שליטה אינו מהווה אינדיקציה להעדר שליטה, אלא הפרה של הוראות החוק במקרה בו קיימת, הלכה למעשה, שליטה. וענייננו יעיד - לא יכולה להיות מחלוקת כי הסמכויות שהוענקו ל"לעתיד" בתקנון המתקן (וכיום בתקנון החדש) הפכו אותה לבעלת שליטה ב"עתידית". לעניין זה אסתפק באזכור הסמכויות הבלעדיות למינוי דירקטורים ולשליטה באסיפה הכללית, מכוח סעיפים 23 ו- 20 לתקנון המתקן (סעיפים 19 ו- 16 לתקנון החדש), שדי בכל אחת מהן כדי לעמוד בהגדרת "שליטה" שבסעיף 1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח). מכאן שלא יכולה להיות מחלוקת כי "הראל", באמצעות "לעתיד", היא בעלת שליטה ב"עתידית". ואכן, גם ב"כ "לעתיד" לא חלק על כך ש"הראל" נדרשת להחזיק ברישיון שליטה ב"עתידית". זאת ועוד, לטענתו ניתנו ל"הראל" היתרי שליטה ב"עתידית" כנדרש בחוק, והוא אף הציג היתרי שליטה שונים שנתן המפקח על שוק ההון ל"הראל" המתייחסים במפורש ל"עתידית" (ראו, למשל, נספח 26 להמרצת הפתיחה). זקס-מאירי אומנם חלקו על דיות ההיתרים שהוצגו, מנימוקים שונים, ואולם לא התרשמתי כי נפל פגם בהתנהלות "הראל" בעניין זה (יצוין כי המפקח על שוק ההון לא העלה בשום שלב טענה כי "הראל" לא קיבלה אישורים כדין להחזיק בשליטה ב"לעתיד" או ב"עתידית"). מכל מקום, כמובהר לעיל, קיומו או העדרו של רישיון שליטה הוא עניין המשליך על השאלה האם "הראל" (ו"ידידים" לפנייה) עמדו בהוראות החוק לעניין זה, לא על השאלה למי נתונה הסמכות לבצע את השינוי המבני ב"עתידית". שלישית, זקס-מאירי העלו על נס את הטענה כי הם (וחמשת בעלי המניות האחרים המקורבים אליהם) הם בעלי המניות של "עתידית", ועל כן טענו כי לא ניתן לקבל מצב בו החלטה על חיסולה של "עתידית" תתקבל ללא כל מעורבות מצדם. ודוק, על פי התקנון המתוקן והתקנון החדש בעלי זכויות ההצבעה באסיפה הכללית של "עתידית" הם המבוטחים (קרי, העמיתים בקופת הגמל), מעסקיהם של מבוטחים, יו"ר הדירקטוריון ו"לעתיד" (המוגדרת בתקנונים אלו כ"חברה המנהלת"). עולה מכך כי לבעלי המניות ב"עתידית" (וזקס-מאירי בכללם) אין כלל כוח הצבעה באסיפה הכללית. מבחינה פורמאלית, התשובה לטענה זו פשוטה בתכלית: תקנון החברה הוא שמגדיר את חלוקת כוח ההצבעה באסיפה הכללית, ומשנקבע בו הסדר מסוים מתנהלת החברה על פיו (למצער, כשאין טענה כי המדובר בהסדר בלתי חוקי או כזה הנוגד את תקנת הציבור). מבחינה מהותית התשובה היא משולשת: ראשית, זקס-מאירי הם שקבעו את הסדר ההצבעה האמור (ועשו כן כשהשליטה המלאה ב"עתידית" הייתה בידיהם), וממילא אין שומעים מפיהם טענה כי אין לפעול על פי הסדר זה; שנית, המפקח על שוק ההון אישר את מבנה "עתידית" בשעתו, וממילא יש להחזיקו כתקנון ראוי; שלישית, טענות כנגד דרך השימוש בסמכות השליטה שנמסרה ל"לעתיד" הן טענות הנוגעות לדרך הפעלת הסמכות, ולא לעצם קיומה. מכאן שטענות אלו אינן נוגעות לשאלה למי מסורה הסמכות לבצע את השינוי המבני ב"עתידית". סיכומו של דבר - הסמכות לבצע את השינוי המבני ב"עתידית" מסורה, מבחינה פורמאלית, למוסדות של "עתידית", כפי שאלו הוגדרו בשעתו בתקנון המתקן. מאחר שהשליטה במוסדות אלו נתונה, על פי התקנון המתקן, ל"לעתיד", הרי ש"הראל", בעלת השליטה ב"לעתיד", היא זו שצריכה ליזום ולהסדיר את ביצוע השינוי המבני על מנת להתאים את מבנה "עתידית" לדרישות רפורמת 2005. זאת ועוד, הפעולות שבוצעו על ידי זקס-מאירי במטרה להביא לביצוע השינוי המבני בוצעו שלא בהתאם להוראות תקנון "עתידית" (דהיינו התקנון החדש שהיה כבר בתוקף ביום 1.11.2006), ועל ידי גורמים שלא היו בעלי מעמד לבצע את אותן פעולות. המסקנה המתבקשת היא שפעולות זקס-מאירי (ובכלל זה החלטות דירקטוריון ואסיפת זקס-מאירי) הן בטלות וחסרות כל תוקף מחייב. המחלוקת לעניין דרך השימוש בסמכות בבואה להביא לשינוי המבני ב"עתידית" פעלה "הראל" בהתאם להוראות התקנון המתקן, וזימנה ישיבת דירקטוריון ואסיפה כללית כנדרש. הטענות המרכזיות שהעלו זקס-מאירי בהקשר זה הן שתיים: ראשית, המתווה בו מבקשת "הראל" לפעול איננו אפשרי כלל, שכן הוא מבקש להביא לכך שיינתן רישיון חברה מנהלת ל"לעתיד" ביחס ל"קרן הנאמנות" (וזאת כנגד פקיעת רישיון המבטח של "עתידית" עם פירוקה), ופעולה זו אינה אפשרית לשיטת זקס-מאירי. שנית, ההחלטות שהתקבלו בדירקטוריון ובאסיפה הכללית הן החלטות שלבעל השליטה (קרי "הראל") עניין בהן, ולפיכך חלות על קבלתן ההוראות הנוגעות לעסקאות עם בעלי עניין. בהתאם להוראות אלו נדרשה "הראל" לגלות את העניין שיש לה באישור העסקה במתווה המסוים בו אושרה, ולהימנע מלהשתתף בהצבעה לגביו. ככל שהדברים אמורים בטענה הראשונה, הרי שסבורני כי דינה להידחות. עד רפורמת 2005 לא נדרש רישיון מהמפקח על שוק ההון על מנת לנהל קופת גמל ותיקה. לפיכך העדיפה "ידידים" בשעתו להסתפק ברישיון המבטח של "עתידית", ולא לבקש רישיון בעבור "לעתיד" מהמפקח על שוק ההון. במסגרת הרפורמה נדרש כי חברה המנהלת קופת גמל ותיקה תחזיק ברישיון חברה מנהלת, ולפיכך על מנת ש"לעתיד" תמשיך לנהל את "עתידית" עליה לבקש בעבורה רישיון חברה מנהלת מהמפקח על שוק ההון. על כך אין מחלוקת. ב"כ המפקח על שוק ההון הודיע בעבר כי בכפוף לתנאים ש"לעתיד" מוכנה לעמוד בהם, לא יתנגד להעניק רישיון חברה מנהלת ל"לעתיד" (ראו מכתב המפקח על שוק ההון מיום 17.2.2009. נספח 24 להמרצת הפתיחה. הצהרה ברוח זו ניתנה על ידי ב"כ המפקח על שוק ההון גם במהלך הדיון שהתקיים בתיק זה ביום 30.1.2011). במצב דברים זה, ובשים לב להסכם ידידים המקנה כיום ל"הראל" את זכויות השיווק והניהול של "עתידית", סבורני שאין באפשרותם של זקס-מאירי להתנגד להענקת רישיון החברה המנהלת ל"לעתיד". התנגדות כזו משמעה פעולה בחוסר תום לב לסיכולו של הסכם ידידים, וזאת בשים לב לשינוי הנסיבות המונע מ"לעתיד" (ובאמצעותה מ"הראל") מלהמשיך במתן שירותי הניהול לקרן הנאמנות אם הרישיון לא יועבר. בניסיון להתמודד עם קושי זה, העלו זקס-מאירי את האפשרות שלמרות שרישיון החברה המנהלת לא יינתן ל"לעתיד" היא תמשיך במתן שירותי הניהול לקרן הנאמנות שתיווצר מכוח התקשרות עם "עתידית" בגלגולה החדש כחברה המנהלת של קרן הנאמנות. אינני סבור שניתן להגיע לפתרון מסוג זה, באופן שיעלה בקנה אחד עם דרישות חוק קופות גמל מזה, ודרישות הסכם ידידים מזה. מהותו של הסכם ידידים היא הקניית זכויות הניהול (ובשעתו גם השיווק) בקופת הגמל ל"ידידים", ובעקבותיה ל"הראל". מכאן, שעל מנת לקיים הסכם זה במציאות החדשה שנוצרה בעקבות רפורמת 2005 נדרש שהשליטה בקרן הנאמנות תהיה בידי "הראל", באמצעות "לעתיד" (כפי שהייתה בידיה השליטה ב"עתידית" עד כה). ואולם, קיומה של שליטה כזו, מבחינת תכליתו של הסדר חוק קופות גמל, מחייבת שימצא בידי "לעתיד", רישיון חברה מנהלת של קרן הנאמנות. אם תאמר אחרת ימצא שמי ששולט בניהול קרן הנאמנות אינו הגורם שהורשה לכך - ובכך תהיה הפרה של הוראת חוק קופות גמל. בשולי הדברים אוסיף כי הצדדים העלו טענות שונות ביחס לפרוצדורה המאפשרת לממונה על שוק ההון להוציא רישיון חברה מנהלת ל"לעתיד". לאור עמדת המפקח על שוק ההון לפיה בסמכותו להוציא רישיון חברה מנהלת ל"לעתיד" (בכפוף לתנאים שהציב), ועמדתי כי זקס-מאירי מנועים מלהתנגד למתן רישיון כזה, ממילא אינני רואה צורך לדון בטענות אלו. טענתם השנייה של זקס-מאירי נוגעת לאופן השימוש בסמכות. ההחלטה על השינוי המבני הובאה בפני האסיפה הכללית של "עתידית", ואושרה ללא מתנגדים. לפיכך, לא ניתן למצוא פגם בהליך מבחינת תוצאות ההצבעה, שהרי אפילו אם נניח כי יש להחמיר עם "הראל", ולבחון את העסקה בשים לב לעמדת המיעוט הבלתי נגוע באסיפה הכללית (עניין אותו ניתן להותירו בצריך עיון. ראו סעיף 275(3) לפקודת החברות, שדרישותיו הוחמרו מאז נערכה הצבעת האסיפה הכללית בה עסקינן), הרי שמיעוט זה תמך ברובו, ונמנע במיעוטו, באופן שדי בו כדי להביא לאישור ההחלטה (וזאת הן לפי המבחן שנהג בשעתו והן לפי מבחן הנוהג כיום). הקושי הנטען על ידי זקס-מאירי נוגע אם כן לאופן בו הוסבר העניין לחברי האסיפה הכללית, והחשש שהם לא ירדו לעומק העניין (וראו ההסבר שניתן לחברים המתלבטים, כפי שהובא בפסקה 15(ג) לעיל). במילים אחרות, מתעוררת השאלה האם ניגוד האינטרסים הוצג לפני האסיפה הכללית, באופן שאיפשר לבעלי זכות ההצבעה שאינם נגועים לשקול באופן ראוי את דרך הצבעתם (טענה אחרת, שלא נטענה, היא קיום פגם בזימון האסיפה הכללית. להשלמת התמונה אציין כי פגם מסוג זה, אין כדי להביא לבטלות ההחלטה, אלא לנפסדות בלבד. ראו לעניין זה פסקה 67 בהחלטתי בת"א (מרכז) 8746-10-09 ברדיצ'ב (נאמן) נ' פויכטונגר (ניתנה ב- 16.12.2010)). גם טענה זו דינה להידחות. לכך מספר נימוקים: ראשית, ספק גדול בעיני אם קיים מתווה חילופי לזה בו הלכה "הראל", אשר מחד עומד בדרישות חוק קופות גמל, ומאידך מקיים את מהותו של הסכם ידידים. כפי שציינתי בפסקה 30 לעיל, סבורני שכל פתרון שלא מעניק ל"לעתיד" מעמד פורמאלי של "חברה מנהלת" ביחס לקרן הנאמנות אינו יכול להביא להגשמת תכלית החוק ורוח החוזה שבין הצדדים. במצב דברים זה, לא ברור כלל כיצד ניתן ליישם את הפתרון בו מצדדים זקס-מאירי. ודוק, נוכח עמדת המפקח על שוק ההון, מוכן אני להניח שניתן ליישם את מתווה זקס-מאירי באופן שיתיישב עם נוהל הממונה בעניין רפורמת 2005. השאלה הקשה היא האם ניתן לעשות כן מבלי להביא לסיכולו של הסכם ידידים. עניין זה נראה לי, גם לאחר השקעת מחשבה בנושא, משום "ריבוע המעגל". אם כך, הרי שבמועד כינוס האסיפה הכללית לא הוצעה כל חלופה של ממש למתווה "הראל", וממילא אף אם עמדת זקס-מאירי לא הייתה מוצגת לאסיפה, לא היה בכך דבר (שהרי אין חובה לגלות על חלופה שאינה קיימת). שנית, מפרוטוקול האסיפה הכללית בה עסקינן (האסיפה מיום 5.2.2007) עולה כי לפחות שניים מהמבוטחים שהשתתפו בה (והיו רק ארבע כאלו, מהם אחד הוא הבעלים של "ידידים"), שוחחו עם פרופ' זקס, שמעו את עמדתו, ואף הביאו אותה לפני האסיפה הכללית. לפיכך, בין אם עמדת זקס-מאירי אפשרית, ובין אם לאו, הרי שהיא הובאה לידיעת האסיפה הכללית; שלישית, זקס-מאירי אומנם אינם בעלי זכות הצבעה באסיפה הכללית, אך לפי סעיף 5(א) לתקנון החדש (לפיו נערכה האסיפה הזו) הם "חברי הקרן" (מכוח מעמדם כחתומים על תזכיר ההתאגדות של הקרן), ורשאים היו מכוח מעמדם זה להשתתף באסיפה הכללית. משנמנעו זקס-מאירי מלהשתתף באסיפה הכללית, ממילא קשה לקבל טענה מפיהם שעמדתם לא יוצגה כראוי. המחלוקת לעניין תוצאות הפעלת הסמכות מישור המחלוקת האחרון בין הצדדים נוגע לשאלת התוצאות הכלכליות-מסחריות שנובעות מיישום מתווה "הראל": על פי מתווה זה תפורק "עתידית", וזאת בהתאם לדרישות נוהל הממונה בעניין רפורמת 2005. לטענת זקס-מאירי פירוקה של "עתידית", חברה המצויה בבעלותם, ובבעלות מקורביהם, מכוח מעמדם כבעלי המניות היחידים שלה, פוגעת בזכויותיהם. הטעם לכך הוא שכחברה מנהלת של קופת גמל ותיקה זכאית "עתידית" כבר כיום, לעסוק בעיסוקים אחרים הנוגעים למוצרים פנסיוניים (וזאת מכוח תיקון 5 לחוק קופות גמל שהתקבל בנובמבר 2010. להלן: "תיקון 5"). זאת ועוד, יתכן מאד כי בעתיד יורחבו האפשרויות העומדות לחברה מנהלת של קרן פנסיה ותיקה, ולשיטת זקס-מאירי, יש לאפשר להם ליהנות מפוטנציאל זה. טענות זקס-מאירי בעניין זה ראויות להידחות משני נימוקים: ראשית, כפי שנוכחנו, עם החלפת התקנון המקורי לתקנון המתקן הוקנתה השליטה ב"עתידית" ל"לעתיד", ובעקבות הסכם ידידים היא הועברה על ידי זקס-מאירי תחילה ל"ידידים", ומשם ל"הראל". מכאן, שעובר לרפורמת 2005 הסמכות להחליט כיצד, אם בכלל, לנצל אפשרויות שונות שנפתחו ויפתחו לפני "עתידית" הייתה נתונה ל"הראל" ולא לזקס-מאירי. טלו, למשל, את האפשרות לעסוק בתיווך בביטוח פנסיוני שהותרה לחברה מנהלת של קרן ותיקה בתיקון 5. השאלה אם "עתידית" תממש פוטנציאל זה הייתה צריכה, מבחינה תאגידית, להתקבל על ידי דירקטוריון "עתידית", וזה נשלט באופן מוחלט, מאז אישור התקנון המתקן, על ידי "לעתיד". מכאן שהחלטה זו הייתה מצויה, עובר לרפורמת 2005, בשליטת "הראל" ולא בשליטת זקס-מאירי (למעשה, כפי שראינו, לזקס-מאירי אין כלל זכויות הצבעה לא באסיפה של "עתידית" ולא בדירקטוריון שלה). ממילא, חיסולה של "עתידית", והעברת ההחלטה ל"לעתיד" לא שינתה ממערך הזכויות המהותיות של הצדדים (ודוק, זקס-מאירי מחזיקים ב- 21% מהמניות של "לעתיד", וזכויותיהם מכוח מעמדם זה לא יפגעו גם לאחר שרישיון החברה המנהלת יעבור מ"עתידית" ל"לעתיד"). שנית, בהסכם הפשרה עם ידידים נקבע כי "תבוצע התאמה בהחזקת המניות בעתידית קופת פנסיה בע"מ באופן שישקף את הסכמת הצדדים על פי ההסכם" (ראו פסקה 9 לעיל). הפרשנות הסבירה של הוראה זו היא שהצדדים הסכימו לשנות את החזקת המניות ב"עתידית" באופן ש79% מהן יוקנו ל"ידידים" (ובעקבותיה ל"הראל"). עניין זה לא בוצע, ובא כוח זקס-מאירי צודק כי ההליך הנוכחי איננו המסגרת הראויה לאכוף הוראה זו (שתהפוך ממילא לאות מתה מהרגע שיבוצע מתווה "הראל"). יחד עם זאת, יש בהוראה זו כדי להחליש מאד, אם לא לרוקן מתוכן, את הזעקה שמשמיעים זקס-מאירי מכוח מעמדם כבעלי מניות "עתידית". שכן, ממה נפשך, אם מבחינה מהותית 79% ממניות "עתידית" אמורות להיות מועברות ממילא ל"הראל", מהו הנזק שיגרם לזקס-מאירי מכך ש"עתידית" תתפרק מרישיון החברה המנהלת שלה לטובת "לעתיד"? המסקנה המתבקשת היא שגם מבחינת תוצאותיו, אין לזקס-מאירי טענה של ממש כנגד המתווה בו בחרה "הראל" לממש את רפורמת 2005. בסופו של יום השאלה המהותית בתיק שלפני היא מהו הנכס שמכרו זקס-מאירי בשעתו ל"ידידים" - האם זוהי רק הזכות לנהל את הכספים שהצטברו בקרן הסגורה ולגבות כנגד שירותים אלו דמי ניהול או שמא השליטה בקופת הגמל התאגידית, על כל המשתמע מכך. המבנה התאגידי שיצרו זקס-מאירי עצמם, בצרוף האמור בהסכם הפשרה עם ידידים, מלמד שמכרו בסופו של דבר את השליטה בקופת הגמל התאגידית, ואם כך, הרי שמתווה "הראל" איננו מהווה פגיעה בזכויותיהם. עוללות באי כוח הצדדים, בסיכומיהם הראויים לשבח, העלו טענות נוספות הבאות לתמוך ולחזק את טענותיהם. קראתי בעיון את טיעוניהם, אולם לא מצאתי כי יש בטיעון זה או אחר שהעלו כדי לשנות מהמסקנות שפורטו לעיל. כך, למשל, אני מתקשה לראות כיצד חוות דעת שנתנו יועציה המשפטיים של "לעתיד" בנושא פלוני בשנת 1995, או הוראת המעבר שבסעיף 86(ו)(1) לחוק קופות גמל יכולים להשליך על הדיון בסוגיות השנויות במחלוקת בהליך שלפני. לאחר הגשת הסיכומים הגישו הצדדים הודעות שונות, וצרפו אליהם חומרים נוספים שלא הוגשו במהלך ניהול התיק. ליבת המחלוקת נגעה לשאלה אם ניתנו ל"הראל" היתרי שליטה כנדרש על פי דין. לעניין זה התייחסתי בפסקה 26 לעיל. למען הסר ספק אבהיר כי מסקנותיי בעניין זה, כמו גם בעניינים אחרים שנזכרו בהודעות האמורות, אינן נשענות על טענות שזקס-מאירי ראו בהן טענות חדשות ואינן מתבססות על הראיות החדשות שצרפה "הראל" לסיכומיה (צירוף שמוטב היה להימנע ממנו). סוף דבר מהנימוקים שפורטו לעיל המרצת התביעה מתקבלת וניתנים הסעדים ההצהרתיים שביקשה "לעתיד", כמפורט בסעיפים (א) - (ד) במבוא להמרצת הפתיחה, כמפורט להלן: מוצהר בזאת כי תקנון "עתידית" המחייב קבע ביום 1.11.06 כי האסיפה הכללית של "עתידית", המוסמכת לקבל החלטות בקשר ל"עתידית "ולתקנונה, אינה אסיפה של בעלי המניות, אלא כמפורט בסעיף 16 לתקנון החדש, ולכן אסיפת בעלי המניות של "עתידית" שערכו זקס-מאירי ביום 1.11.2006 (דהיינו אסיפת זקס-מאירי) הינה חסרת כל תוקף. מוצהר בזאת כי ההחלטות שקיבלו זקס-מאירי באסיפת בעלי המניות שכינסו זקס-מאירי ביום 1.11.2006 (אסיפת זקס-מאירי) על שינוי תקנון "עתידית" ושינוי שמה של "עתידית" הינן בטלות וחסרות כל תוקף. מוצהר בזאת כי רישום שינוי התקנון ושינוי שם החברה שנעשו במרשם רשם החברות בעקבות ועל פי תוצאת החלטת אסיפת זקס-מאירי בטל, ויש להביא לתיקון הרישום באופן שישקף את קביעות פסק דין זה. מוצהר בזאת כי "לעתיד" היא החברה שבכוחה ובסמכותה לבצע שינוי מבני ב"עתידית" בהתאם להוראות סעיף 86(1) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה - 2005. לעתיד" תהיה רשאית להכין פסיקתא לחתימת בית המשפט על מנת להביא לתיקון הרישום במרשם החברות באופן שישקף את ההחלטות המחייבות בהתאם למפורט בפסק דין זה. "לעתיד" תפעל מול הממונה על שוק ההון במהירות האפשרית על מנת להביא ליישום המתווה שהוצע בפניית עו"ד ענב מיום 13.2.2007, בהתאם להנחיות הממונה על שוק ההון. ככל שיתעוררו קשיים ביישום המתווה יהיו הצדדים רשאים להעביר בקשה בעניין לבית המשפט במסגרת תיק זה. זקס-מאירי יישאו, יחד ולחוד, ובחלקים שווים ביניהם, בהוצאות "לעתיד" במסגרת ההליכים שהתנהלו לפני בסכום כולל של 117 אלף ₪ (סכום זה כולל מע"מ). פנסיהקרן פנסיה