אי רישום ואי תשלום דמי ביטוח  אחריות המעביד 369. (א)  לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגמלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה. הנתבע, הגיש הודעה לצד שלישי מכח סעיף 369 א' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995. הצד השלישי זומן והגיע לדיון ואף מסר את עדותו, וראיות מטעמו. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סעיף 369 (א) לחוק הביטוח הלאומי: התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה תביעתו נדחתה מהנימוק שלא צבר את תקופת האכשרה הנדרשת. מכאן התביעה שבפנינו. יש לציין כי הנתבע הודה בכך שהתובע צבר בתקופה הרלוונטית 121 ימי עבודה, וגדר המחלוקת בין הצדדים הינה השאלה האם התובע עבד בחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 1998 בשירות מי שטוען הוא שעבד - מר טאהר חוג'יראת. הנתבע, מצידו, הגיש הודעה לצד שלישי כנגד מר טאהר חוג'יראת וזאת מכח סעיף 369 א' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995. הצד השלישי זומן והגיע לדיון ואף מסר את עדותו, וראיות מטעמו. 2. לאחר שבחנו את העדויות והראיות שמטעם התובע, ומטעם צד השלישי, הגענו למסקנה שהתובע הוכיח שעבד אצל הצד השלישי בעבודות בנין כנטען על ידיו. מסקנתינו זו מתבססת על הנימוקים שדלקמן: התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ובו הצהיר כי עבד אצל הצד השלישי מר טאהר חוג'יראת 6 ימים בחודש ספטמבר 98, 23 ימים בחודש אוקטובר 98, ו- 23 ימים בחודש נובמבר 98 והכל תמורת שכר יומי של 130 ₪. התובע נחקר בחקירה נגדית, עדותו היתה עקבית ולא נסתרה, התרשמנו שאמר דבריו בכנות, מתוך זכרונו, ודבריו היו מהימנים בעניננו. האמנו לתובע שאכן עבד בשירות חוג'יראת, ושקיבל שכרו בגין חודש ספטמבר ואוקטובר ולבסוף בגין חודש נובמבר לאחר התערבות מכרים משותפים לו ולמעבידו. עדותו של התובע נתמכה בעדות העד מטעמו, מר אבו פרחה אחמד, שגם היא היתה מהימנה בעיננו. דבריהם של העד והתובע היו עקביים זה ביחס לזה, והתרשמותנו הייתה שעדויותיהם לא תואמו מראש. עדותו של התובע נתמכה גם במסמכים שהוצגו בפנינו, צ'ק שהוצג על ידיו, משוך ע"י חוג'יראת על סך 3,000 ₪ וכן כרטיס עבודה שהציג חוג'יראת עצמו, בגין חודש ספטמבר 98, שמעיד על 5 ימי עבודה (התובע טען שעבד 6 ימים כך שההבדל אינו גדול). אמנם, הצד השלישי מר חוג'יראת טען שהתובע לא עבד אצלו ביתרת התקופה הנטענת על ידיו, אולם, העדפנו את עדות התובע על פני עדותו של חוג'יראת, שכן התרשמנו שהאחרון אמר דבריו יותר מתוך שאיפה להתחמק ממחויבות כלפי התובע או המל"ל. כך או אחרת, גם לפי גרסת שלו התובע עבד בשירותו בחודש ספטמבר 98 ולא דיווח עליו כעובדו למל"ל. נציין, כי התובע הגיש כנגד הצד השלישי גם תביעה לתשלום שכר חודש נובמבר 98 ותמורת הודעה מוקדמת, ובה נטענו אותן העובדות שנטענו בפני ביה"ד, למעט טענה שהופיעה בכתב התביעה שם ובה צויין שהתובע פוטר בעוד שבפנינו טענו הוא והעד מטעמו שהם אלה שהתפטרו. לא מצאנו שיש בשוני בטענות לגבי נסיבות סיום יחסי העבודה כדי לפגום במהימנות התובע בעיננו. 3. אשר על כן, אנו קובעים שהתובע הוכיח שעבד בשירות מר טאהר חוג'יראת, 6 ימים בחודש ספטמבר 98, 23 ימים בחודש אוקטובר 98 ו- 23 ימים בחודש נובמבר 98 תמורת שכר עבודה יומי בסך 130 ₪. משכך, התוצאה היא שהתובע צבר את תקופת האכשרה ועל הנתבע לשלם לו דמי אבטלה שיחושבו בהתאם לחוק. 4. מאחר וכאמור לעיל לא קיבלנו את גרסת מר חוג'יראת, הצד השלישי, הרי שמתקבלת ההודעה לצד השלישי, ואנו מחייבים אותו לשפות את הנתבע בהתאם להוראות סעיף 369 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995. בנסיבות הענין אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. 6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. ביטוח לאומי