הפטר הערב 6.    (א)  גרם הנושה לאי-מילוי החיוב הנערב, מופטר הערב.            (ב)  גרם הנושה לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב ונגרם על ידי כך לערב נזק, מופטר הערב כדי סכום הנזק. הוראת סעיף 6 לחוק הערבות מהווה נקודת בסיס לרמת הזהירות הנדרשת מהנושה כלפי הערבים, ומכוחה נלמדים כללים לגיבושה של חובת הזהירות של הנושה. הנושה חייב לשמור על האינטרס והציפייה שיש לערב ביחס לאפשרות הפירעון מן הבטוחה, ומבחינה זו נתפס הנושה כנאמן של הערב בכל הנוגע לשמירת הבטוחה. ראה: ת"א (תל-אביב) 77173/92, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' שבח צבי 28/02/99. התוצאה היא, שהנושה חייב לפעול בזהירות סבירה לשמירת ערך הבטוחה, בין שהערובה נמסרה לו על ידי ערב ובין שהערובה נמסרה לו על ידי החייב. הנושה הוא נאמן של הערב לצורך זה והנושה אינו צריך לבכר את אינטרס החייב, אלא עליו לפעול בערובה באופן שתישמר ציפיית הערב, ככל האפשר, ובנסיבות בהן מפר החייב את התחייבויותיו על פי הסכם ההלוואה ונתגבשו התנאים למימוש הערובה, על הנושה לפעול למימושה ולא להיטיב עם החייב ו/או עם עצמו על חשבון הערב, תוך הנחה כי הערב יישא במחיר הסיכון. חובה זו של הנושה "הרגיל" מתעצמת כאשר מדובר בבנק. במערכת היחסים המיוחדת, השוררת בין הבנק לבין הערב, יש להביא בחשבון כי הערב מצוי בעמדת נחיתות מול הבנק. ככלל, הערב רוחש אמון ליכולת המקצועית של עובדי הבנק ולכישוריהם. הבנק נתפס על ידו כבעל סמכות מקצועית ובעל יכולת טכנית, גם בנוגע לשמירה על הבטוחות, מכאן שעל הבנק מוטלת חובת ההשגחה על השעבודים השונים. בכל הנוגע לשעבודים, חייב הבנק לשים לנגד עיניו לא רק את האינטרס שלו עצמו, אלא גם את הציפייה שיש לערבים ממנו. הבנק אינו יכול לאמץ לעצמו התנהלות פזיזה ביחס למשכונות שניתנו לו על ידי החייב, מתוך הנחה שהערב יישא במחיר פזיזותו של הבנק. על הבנק לאמץ, אפוא, גישה מירבית, אשר תאזן ככל האפשר בין האינטרס של הבנק לבין הציפיות של הערבים. ערבות