מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עיון מחדש על החלטת משרד הפנים: 1. עניינה של העתירה המתוקנת שהגיש העותר (שתכונה להלן: "העתירה"), בהחלטה של המשיב במסגרת בקשה לעיון מחדש שהגיש העותר. העותר הוא נתין של גיניאה. הוא הסתנן לישראל יחד עם אחיו דרך גבול מצרים ביום 29.4.2009 (לגישת המשיב, או 28.4.09 לגישת העותר). העותר ואחיו הועברו למעצר בישראל. העותר הוחזק במעצר במשך כשנתיים וחצי. אחיו של העותר הורחקו זה מכבר לגיניאה. 2. בעניינו של העותר התקיימו מספר דיונים בפני בית הדין למשמורת, במהך השנים 2009 ו-2010 (דיונים שהפרוטוקולים שלהם צורפו כנספחים ט'1-ט'5 לעתירה). ההתנהלות המפורטת בעניינו של העותר פורטה בתגובה המקדמית שהגיש המשיב לעתירה המתוקנת, ואינני מוצאת לנכון לחזור עליה, משום שאין לה רלוונטיות להחלטה נושא פסק דין זה. ביום 8.7.09 נערך לעותר ראיון בפני יחידת ה-RSD (תמליל הראיון צורף כנספח ה' לעתירה). יחידת ה-RSD הוציאה חוות דעת בעניינו, ובסופו של דבר דחה ראש רשות האוכלוסין את בקשת המקלט שלו (החלטתו צורפה כנספח ז' לעתירה). החלטה זו התבססה על המלצת יחידת ה-RSD (נספח ה' לעתירה) ועל המלצתו של יו"ר הוועדה המייעצת - נספח ו' לעתירה. ההחלטה וההמלצות יכונו להלן: "החלטת הערכאה הראשונה". אין מחלוקת כי לעותר לא נמסרה החלטת ראש רשות האוכלוסין בעניינו שלו, אלא החלטה בבקשת המקלט של אחד מאחיו. ההחלטות בעניינם של שני האחים היו - כך טען המשיב - זהות. 3. העותר הגיש ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) על החלטת בית הדין למשמורת שדחתה את בקשתו לשחררו ממשמורת (עמ"נ 16830-05-11). בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט יעקב) מיום 5.7.11, התייחס בית המשפט להחלטת המשיב לא להכיר בעותר כמי שזכאי למקלט מדיני בישראל. הוא קבע כי הדרך הנכונה בה היה על העותר לנקוט היתה לתקוף החלטה זו. לכן, בית המשפט דחה את ערעורו של העותר, אך קבע כי מן הראוי שהעותר יתקוף את ההחלטה, וכי על העותר להגיש לכן ערר על החלטת המשיב. 4. העותר אכן הגיש ערר - בקשה לעיון מחדש על החלטתו של ראש רשות האוכלוסין. ביום 22.8.11 נמסר לו מכתב תשובה בבקשתו (נספח ב' לעתירה). ההחלטה מבוססת על חוות הדעת של יחידת ה-RSD, שצורפה אף היא לעתירה. החלטה זו היא נושא העתירה דנן, והיא תכונה להלן גם: "ההחלטה". ההחלטה התייחסה בין היתר וכפי שיפורט להלן, להעדר האמינות של העותר כפי שהוא נקבע בערכאה הראשונה. עוד נקבע כי העותר לא סיפק מידע חדש ורלבנטי בבקשתו. צוין כי העותר צירף מידע שמקורו באינטרנט, אולם מידע זה אינו קשור לעניינו האישי של העותר. המידע החדש שהעותר סיפק, אף סותר את טענותיו בערכאה הראשונה באשר למעצרו של אביו ומקום מעצרו. המסקנה של מקבלת ההחלטה מטעם המשיב היתה לכן, כי לא היה מקום לבחון מחדש את ההחלטה שניתנה בעניינו של העותר בערכאה הראשונה, ובקשתו של העותר לעיון מחדש - נדחתה. טענות העותר 5. העותר טען בעתירה כי הוא לא היה מיוצג במהלך השנתיים הראשונות למעצרו. הוא טען גם כי כאשר הוא הגיש את הערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז, לא היו בידיו מרבית המסמכים לעניין מעצרו והליך בחינת בקשת המקלט שלו. יחד עם זאת, הוא טען כי במסגרת בקשתו לעיון מחדש, הוא הציג פרטים שעשויים להיחשב כשינוי נסיבות. הוא אף טען כי אחיו גורשו מישראל, ונעשה ניסיון אצל הצלב האדום לאתר אותם. אולם, הצלב האדום לא הצליח לאתר אותם, ולגישתו אף זו ראייה מנהלית משמעותית המחזקת את טענותיו. העותר אף טען כי בחוות הדעת של יחידת ה-RSD בערכאה הראשונה, לא היתה כל התייחסות למצב הפוליטי ולעוצמת הפרת זכויות האדם בגיניאה. 6. העותר טען כי כל ההחלטות וההמלצות בעניינו הן שגויות. לטענתו, ישנו הסבר מניח את הדעת לסתירות לכאורה שנמצאו בגרסתו. העותר התייחס לחוות הדעת של יחידת ה-RSD בערכה הראשונה (נספח ה' לעתירה), וטען כי לא היה מקום למסקנתה של היחידה ביחס לאמינותו של העותר. לגישת העותר, לו היתה היחידה כ"ערכאה שניה" בוחנת מחדש את מסקנת היחידה בערכאה ראשונה, היא היתה מגלה כי מדובר במסקנה שאינה מבוססת. העותר התייחס להמלצתו של כב' השופט (בדימ') שטרוזמן. לגישתו, בהמלצה זו נקבע כי אין מקום לייחס לעותר אי אמינות - כפי שהעותר טוען. יחד עם זאת נקבע בהמלצה כי יש לדחות את הבקשה מטעמים אחרים. העותר חולק גם על מסקנה זו של יו"ר הוועדה המייעצת, מהטעמים שהוא פירט בעתירה. באשר להחלטתו של ראש רשות האוכלוסין מיום 10.2.10, טען העותר כי מדובר בהחלטה שביחס אליה לא הפעיל ראש הרשות את שיקול דעתו - מדובר בהחלטה המתייחסת לעניינם של 12 מבקשי מקלט, כאשר ההחלטה הטכנית שהתקבלה היא החלטה גורפת במסגרתה קבל ראש הרשות את המלצת הוועדה המייעצת כמות שהיא. 7. העותר טען אם כן כי ההמלצות השונות בעניינו הן שגויות, ולכן הוא עתר כי בית המשפט יבטל את החלטת המשיב בבקשה לעיון מחדש, ויקבע כי יש לקבל את בקשת המקלט של העותר. לחלופין עתר העותר כי בית המשפט יורה על השבת עניינו של העותר למשיב, כדי שהוא יבחן מחדש את עניינו בתום לב. הוא טען כי הבקשה לעיון מחדש לא נדונה על ידי המשיב ב"נפש חפצה", וכי היה מקום להעביר את הבקשה ליו"ר הוועדה המייעצת ולמנכ"ל הרשות, ולא להסתפק בהחלטה של פקידה של המשיב. ב"כ העותר חזר על טענותיו גם בסיכומיו בפני בית המשפט בישיבת יום 26.12.12. טענות המשיב 8. המשיב טען כי יש לדחות את העתירה. בתגובתו המקדמית לעתירה טען המשיב בין היתר כי לא נפל פגם באף אחת מההחלטות נושא העתירה. המשיב טען כי הסיפור שאותו סיפר העותר אינו מבסס חשש לרדיפה. הוא ציין כי העותר עזב את מולדתו דרך שדה התעופה - דבר המחזק את המסקנה כי הוא נרדף בארצו. הוא הוסיף כי נמצאו סתירות בנוגע לקשרים המשפחתיים של העותר עם משפחתו, בנוגע למקורות המימון של העותר ואחיו במצרים, בנוגע לכתובתו במולדתו ובנוגע לסדר היוולדם של אחיו. 9. המשיב טוען כי העותר "עיבה" את בקשתו לעיון מחדש במידע שהוא לא הציג במסגרת הראיון שנערך לו בערכאה הראשונה. כך, העותר הוסיף מידע ביחס לשינויים השלטוניים בגיניאה, וביחס לבית המעצר alpha yala, שלא נזכר על ידיו בערכאה הראשונה. עוד נטען כי העותר לא ביסס את המידע ביחס לאביו, ואף לו היה ממש במידע זה, העותר לא ביסס חשש לרדיפה נגדו. המשיב טען כי משמצאו הגורמים המקצועיים כי אין יסוד לחשש הסובייקטיבי והאובייקטיבי של העותר ביחס לאפשרות חזרתו לגיניאה, לא נפל פגם בהחלטתם. 10. עוד ציין המשיב כי חרף האמור בעתירה, יו"ר הוועדה המייעצת לא קבע כי העותר אמין, אלא התייחס רק לנושא אחד שלגביו נקבע חוסר אמינות שלו (לענין ידיעת העותר ואחיו את שם היחידה בה שירות אביהם). עוד צוין כי יו"ר הוועדה הוא גורם ממליץ בלבד, והמשיב אינו מחויב לאמץ את נימוקיו, מה עוד שנימוקים אלה לא שינו את המסקנה הסופית. בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים. לגישת המשיב, שאלת אמינותו של העותר היא שאלה משנית בעתירה, שכן הוא לא בסס טענה בדבר רדיפה או סכנת חיים. כל שטען הוא כי הוא עלול ללכת לכלא, ואין די בכך כדי לבסס חשש לסכנת חיים. באשר למידע מהצלב האדום בנוגע לאחיו של העותר שהצלב האדום לא הצליח לאתר, צוין כי העותר לא צירף את מכתב הפנייה שלו לצלב האדום, ואת מי התבקש הצלב האדום לחפש. עוד צוין כי העותר נמצא בקשר טלפוני עם אמו, וכי הוא יכול היה אם כן לברר איתה מה עלה בגורלם של אחיו (טענה שביחס אליה טען ב"כ העותר כי העותר דבר עם אמו בפעם האחרונה כאשר היה במצרים, ולכן אין ממש בטענה). מדובר - כך נטען - במידע מהותי, והעותר לא עשה מאומה כדי להשיגו. המשיב הוסיף כי אין באי ההנמקה של החלטת ראש הרשות כדי להטיל פגם בהחלטתו, שהתקבלה על סמך הנימוקים שבאו בפניו, שהוא בחן אותם וקיבל אותם. ב"כ המשיב חזרה על נימוקיה גם בישיבת יום 26.12.12. להלן נבחן את טענות הצדדים כפי שפורטו לעיל. אמנת הפליטים 11. "פליט" מוגדר באמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים (להלן: "אמנת הפליטים" או "האמנה") כאדם "הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס היטב להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור". אמנת הפליטים קובעת כי "שום מדינה מבעלות האמנה לא תגרש ולא תחזיר פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, התשייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת". 12. כלומר, מכוח האמנה זכאי אדם למעמד של פליט אם הוא נרדף הוא הוכיח חשש מבוסס (well founded fear) לרדיפה מאחד הטעמים המפורטים באמנה. אם מוכר אדם כפליט, הוא זכאי להגנה שהאמנה מקנה. מדינת ישראל חתמה על האמנה בשנת 1951, ואשררה אותה בשנת 1954. בהמשך היא חתמה על הפרוטוקול המשלים משנת 1967 ואשררה גם אותו. אף שאמנת הפליטים לא נקלטה בחקיקה הפנימית של מדינת ישראל, אין חולק כי ישראל מכבדת את מחויבותה על פיה - נהלי משרד הפנים קבעו כי טיפול בבקשות למקלט מדיני ייעשה בשים לב למחויבות שלקחה על עצמה מדינת ישראל לפי האמנה. 13. ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי מבקש מקלט חייב להוכיח "בסיס עובדתי אובייקטיבי של ממש לחשש כי הוא יסבול מרדיפה על רקע פוליטי או אתני" (ר' למשל עע"מ 5590/12 Osman Abdallah Kamanda נ. משרד הפנים, מיום 23.12.12). אין די בחשש סובייקטיבי של מבקש המקלט כדי להצדיק את המסקנה לפיה הוא זכאי למקלט מדיני, ומבקש המקלט חייב להוכיח - והנטל הוא עליו, חשש אובייקטיבי. יחד עם זאת, אין מבקש המקלט חייב להוכיח רדיפה ודאית, ואף לא על פי מאזן ההסתברויות. להלן נבחן את בקשת העותר לאור האמור לעיל. בקשה לעיון מחדש 14. כפי שצוין, טענה ב"כ המשיב בין היתר כי ההחלטה נושא העתירה היא ההחלטה בבקשת העותר לעיון מחדש. מאחר שהעותר לא הציג במסגרת בקשתו לעיון מחדש עובדות וראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות את ההחלטה הקודמת של המשיב, היה מקום לדחות את בקשתו לעיון מחדש, ולכן יש לדחות את העתירה. התייחסותה של ב"כ המשיב לטענות המשיב לגופן, נעתשה - כך נטען - למעלה מן הצורך, ומאחר שבית המשפט ציין כי יתייחס גם לעניינים אלה. אני סבורה כי אין מקום לדחות את העתירה רק משום שהעותר לא הציג במסגרת בקשתו לעיון מחדש עובדות וראיות חדשות. מספר נימוקים למסקנה זאת. 15. ראשית, בהחלטה נושא העתירה, הסתמך המשיב לעניינים שעלו בערכאה הראשונה. כך, ההחלטה מתייחסת לטענות שהעלה העותר בערכאה הראשונה, לשינוי גרסתו הנטען לעומת מה שהוא טען בערכאה הראשונה, וכן למסקנתה של הערכאה הראשונה שקבעה כי העותר איננו אמין. לכן, בבחינת ההחלטה בבקשה לעיון מחדש, יש מקום לבחון גם את ההליכים שקדמו לה, ובכלל זה את מסקנותיה של הערכאה הראשונה עליה נסמכה ההחלטה נושא העתירה. 16. מעבר לכך, בקשתו של העותר - אם יש בה ממש, היא בקשה משמעותית, שדחייתה עלולה לעלות לעותר - לגישתו - בפגיעה בחייו או בבטחונו. כאשר בית המשפט בוחן החלטות המתייחסות לנושא כזה, עליו לבחון, כך אני סבורה, את כל ההחלטות הרלוונטיות בעניינו של העותר, ולא להסתפק בדרך כלל בבחינה פורמאלית של השאלה האם העותר הביא ראיות נוספות במסגרת בקשתו לעיון מחדש. כך היה גם על המשיב לנהוג. אני סבורה כי אם במסגרת החלטה לעיון מחדש, מסתבר למשיב כי ההחלטה נושא בקשת העיון היא החלטה פגומה, מוטל עליו להתערב בה. ההחלטה נושא הבקשה לעיון מחדש, היא החלטה של גוף מנהלי, שאין מקום לקבוע כי היא מהווה "מעשה עשוי". מדובר - כפי שציינתי לעיל, בבקשה בנושא משמעותי וקריטי עבור מבקש המקלט, בתחום שהוא דינמי (עניינים שונים בנוגע לבקשה עשויים להשתנות, כפי שיפורט בפסק דין זה להלן). אין לכן מקום לקביעה שלעולם אין אפשרות שבמסגרת בקשה לעיון מחדש תשתנה ההחלטה - רק מאחר שמגיש הבקשה לא הביא ראיות חדשות, אם מקבל ההחלטה נוכח כי ההחלטה הקודמת היא החלטה שמן הראוי לשנותה. 17. עוד יש לציין בהקשר זה כי המשיב בתגובתו המקדמית העלה טענות לפיהן העותר ניסה - במסגרת הבקשה לעיון מחדש - "לעבות" את בקשתו במידע שלא הציג ולא טען לו במסגרת הראיון בערכאה הראשונה (ר' ס' 8 לתגובה המקדמית). עמדה זו עומדת בסתירה לטענה לפיה יש לדחות בקשה לעיון מחדש רק משום שלא הוצגו במסגרתה עובדות וראיות חדשות. אם אכן לא היה מקום "לעבות" את הבקשה בנימוקים חדשים - הרי שהמשיב היה צריך לבחון את ההחלטות הקודמות בהתאם לנימוקים ולראיות שהחלטות אלה התבססו עליהן. אם לעומת זאת נדרשות ראיות חדשות, הרי אין פגם בכך שהעותר "עיבה" את בקשתו בנימוקים וראיות חדשים, והיה מקום להתייחס לנימוקים אלה. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי חלק מהמידע הנוסף שהעותר הציג במסגרת הבקשה לעיון מחדש, הוא מידע רלוונטי, שהיה צריך לבחון אותו במסגרת בקשתו. המסקנה ביחס לחוסר האמינות של העותר 18. ב"כ המשיב טענה כי נושא חוסר האמינות של העותר איננה במוקד העתירה. היא מיקדה את טענותיה בכך שגרסתו של העותר איננה מעידה על כך כי צפויה לו "סכנת חיים". בתגובה המקדמית לעתירה התייחס המשיב בין היתר לטענותיו של העותר לפיהן הוא חושש שילך לכלא אם יחזור למדינתו. המשיב טען כי "כלא אין משמעותו סכנת חיים" (ר' ס' 55 ו-56 לתגובה המקדמית). ואולם, אמנת הפליטים אינה קובעת כי רק במקרה של סכנת חיים, יש להכיר במבקש מקלט כפליט. כפי שצוטט לעיל, האמנה מתייחסת לפחד מרדיפה, וקובעת כי אין לגרש פליטים למדינה בה חייהם או חירותם יהיו בסכנה. מכאן, כי חשש מפני כליאה הוא בהחלט חשש רלוונטי לבחינת בקשת המקלט של העותר, ונכון היה כי המשיב יהיה מודע להוראות האמנה בהקשר זה, ויפעל בהתאם להן. 19. בטרם נבחן את השאלה האם הוכיח העותר חשש לחייו או לחירותו, נבחן את השאלה האם המסקנה לגבי העדר האמינות שלו היתה מסקנה סבירה בהתאם לחומר שעמד בפני הרשות המנהלית על זרועותיה השונות. אני סבורה כי בחינה זו היא בעלת משמעות, משום שלא יכולה להיות מחלוקת כי ההחלטה נושא העתירה הביאה ענין זה בחשבון. כך, בסיום ההחלטה, מציינת עורכת ההחלטה כי העותר הביא מידע כללי שאינו משפיע על בקשתו או על ממצאי הערכאה הראשונה. היא מוסיפה כי "יש לזכור כי המבקש (הוא העותר, ר.ר.) נמצא לא אמין בערכאה הראשונה, ולמרות שכך הוא אינו מתייחס לקשיי האמינות שעלו". נושא האמינות מופיע גם בהחלטה לגופה. עולה אם כן שאחד הנימוקים של מקבלת ההחלטה בהחלטה נושא העתירה, הוא הסתמכותה על מסקנתה של הערכאה הראשונה לפיה העותר אינו אמין. אם נימוק זה יימצא כלקוי, יהיה מקום לבחון האם די ביתר הנימוקים כדי להצדיק את המסקנה שבהחלטה דנן. 20. אני סבורה כי לא היה מקום לקבוע כי העותר איננו אמין. מובן כי סתירות משמעותיות בגרסה של מבקש מקלט הן שיקול כבד משקל בבחינת האפשרות להיעתר לבקשתו. יש גם להביא בחשבון לענין זה את העובדה כי בחלק מהמקרים אין אפשרות לברר לגופן את טענותיו של מבקש המקלט, והרשות חייבת להסתמך על טענותיו שלו. לכן, אם קיימות סתירות משמעותיות בטענות אלה, אין מקום לקבלן. 21. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון בהתייחס להערכת האמינות של מבקש המקלט גם שיקולים נוספים. כך, כאשר נבחנת שאלת אמינותו של מבקש מקלט, ודאי כאשר מבקש המקלט לא היה מיוצג, יש לבחון אותה תוך תשומת לב למצבו ולקשיים הנובעים ממנו. יש לקחת בחשבון קשיי שפה אפשריים, וכן קשיים אפשריים בדיאלוג הנובעים מפערים תרבותיים בין המראיין לבין מבקש המקלט (פערים הניכרים במקרה דנן, כאשר העותר לא ידע למשל לציין מהו גילו). כן יש להביא בחשבון כי הפרוטוקול של הראיון שנערך למבקש המקלט הוא בדרך כלל מתורגם, וגם התרגום עלול ליצור אי הבנות כאלה ואחרות. כן יש לקחת בחשבון שמבקש המקלט נמצא בסיטואציה קשה בחייו, הוא כלוא (במקרה דנן לאורך זמן), וגם לענין זה עשויות להיות השלכות על יכולתו להיות ברור וקוהרנטי. לאור האמור לעיל, נבחן את הסתירות הנטענות בגרסתו של העותר. 22. ההחלטה בערכאה הראשונה ציינה מספר עניינים לגביהם העותר סתר את עצמו במהלך הראיון. ראשית, צוין כי העותר לא ידע באיזו יחידה אביו שירת, וכי ניתן להניח כי העותר יידע את שם היחידה שאביו משרת בה, או לפחות את כינויה. בהקשר זה טען ב"כ העותר כי אין כל ראייה כי אביו של העותר אכן שירת ביחידה האמורה, ועל כל פנים, מדובר ביחידה ששמה ארוך, והמסקנה לפיה העותר היה חייב לדעת את שמה - איננה הכרחית. טענה זו מקובלת עלי, ולכן אינני סבורה כי מדובר בסתירה שיש בה כדי לפגום באמינות העותר. 23. סתירה נוספת נמצאה בנושא מעצרו של האב. בהקשר זה נקבע בהחלטה בערכאה הראשונה, כי העותר טען כי האב היה מעורב בעניינים מסוימים, אולם לא סיפק הסברים מעבר לכך בענין זה. אינני מקבלת גם את הטענה הזאת. ראשית, העותר לא היה חייב בהכרח לדעת במה בדיוק האב היה מעורב, ומהי הסיבה המדויקת שבשלה הוא נעצר. מעבר לכך, ממכלול האמור בראיון, עולה המסקנה כי לאחר שנשיא גיניאה הקודם נרצח, אביו, שהיה הנהג הקבוע של הנשיא, נעצר על ידי הצבא, שהשתלט על המדינה, והגיע בו ביום לבית המשפחה. העותר טען בראיון שנערך לו כך: "אני לא יכול לדעת הכול בגלל שבדיוק אחרי שהנשיא מת ב-22.12.2008 אבא שלי נכנס הביתה ואמר לנו שאף אחד לא יוצא החוצה היום". די בגרסה זו, ואין מקום לקבוע כי מדובר בסתירה או בגרסה מעורפלת או חסרה - ודאי לאור כל מה שנאמר לעיל, ביחס לקשיים בחקירתו של העותר. 24. יוער עוד, כי גרסתו הזו של העותר ביחס למהלך העניינים לאחר שנשיא גיניאה נרצח, היתה גרסה עקבית שהעותר חזר עליה מאז שנעצר לאחר שהסתנן לישראל. כך למשל בדיון בפני בית הדין למשמורת מיום 27.7.10, ציין העותר כי "אבא שלי כלוא בכלא הוא היה הנהג של הנשיא. אם שחררו אותו אני מוכן לחזור" (נספח ט'5 לעתירה); ביום 21.9.09 הוא אומר "אני ברחתי מגיניאה בגלל שעצרו את אבא שלי" (נספח ט'4, ור' גם נספח ט'1-ט'3 בהם גרסתו של העותר היא זהה). כלומר, חרף מסקנת המשיב, הרי גרסתו של העותר ביחס למעצר של אביו, היתה גרסה עקבית ולא היו בה סתירות פנימיות. עולה ממנה כי החשש שלו נובע ממעצרו של אביו שהיה הנהג של הנשיא הקודם שנרצח על ידי מתנגדיו. 25. עוד נקבע בהחלטה כי קיימות סתירות בין גרסתו של העותר לבין גרסאותיהם של אחיו. הסתירות הן בנושאים הבאים - האם היה קשר בין האחים לבין אמם בעת הם היו במצרים? האם שיחקו האחים כדורגל במצרים וקבלו שכר? וכן סתירה ביחס לסדר הולדתם של האחים. כן קיימת סתירה ביחס לשאלה האם לבית המשפחה בגיניאה יש מספר. אינני סבורה כי סתירות אלה צריכות להשליך על בקשת המקלט של העותר. לא ברור מאיזו סיבה קיימות הסתירות הללו (יתכן שלחלקן ישנו הסבר, כמו למשל חוסר הידיעה של העותר לגבי הגיל שלו וביחס לגיל של אחיו, או חוסר ידיעה של אחד האחים ביחס לקשר טלפוני שהיה או לא היה עם אמם). 26. כך או אחרת, הסתירות שיש לבחון אותן, צריכות להיות לטעמי בעיקרן סתירות הנוגעות לבקשת המקלט של העותר. יש לייחס משמעות פחותה לסתירות בנושאים אחרים. איזו מוטיבציה יש לאחים - לגישת המשיב - לשקר בשאלה האם לביתם בגיניאה יש מספר? או ביחס לסדר הלידה של האחים? מדובר במידע שאין בו כדי להשליך בשום דרך על בקשת המקלט. לכן, אין כל סיבה להניח כי אחד האחים שיקר בנקודה זו. גם אם אחד האחים אכן שיקר - אין זה ברור כלל כי דווקא העותר הוא זה ששיקר. לכן, תהיה הסיבה לסתירות הלכאוריות הללו אשר תהיה, אינני סבורה כי יש בהן כדי להשפיע על ההחלטה המתייחסת לבקשת המקלט במקרה דנן. 27. עוד יש לציין בהקשר זה את המלצתו של יו"ר הוועדה המייעצת השופט (בדימ') שטרוזמן. ב"כ העותר ציין כי כב' השופט שטרוזמן לא קבל את המסקנה בדבר חוסר האמינות של העותר. ב"כ המשיב טענה כי מסקנתו של כב' השופט שטרוזמן בהקשר זה התייחסה לנושא אחד בלבד - חוסר הידיעה של האחים מה היתה היחידה בה שירת האב. קריאה של המלצתו של כב' השופט שטרוזמן מעלה כי הוא היה סבור כי אין מקום לדחות את בקשת המקלט של העותר מהטעם של אי אמינות. משום כך, ממשיך יו"ר הוועדה ומנמק את הטעמים בשלהם הוא עצמו סבור כי יש לדחות את בקשת המקלט, טעמים שכפי שציינתי, אינם נוגעים לחוסר האמינות המיוחס לעותר. לטעמים הללו נתייחס בהמשך. כלומר, גם כב' השופט שטרוזמן לא היה סבור כי יש לייחס לעותר חוסר אמינות שדי בו כדי להצדיק את דחיית בקשתו למקלט. סיכומה של נקודה זו, המסקנה לפיה העותר לא היה אמין היא מסקנה בעייתית, הנסמכת על נימוקים שניתן לבקרם, מסקנה שגם יו"ר הוועדה המייעצת לא מצא לנכון לאמצה. האם ביסס העותר חשש אובייקטיבי לחייו או חירותו? 28. כפי שצוין, לגישת המשיב, זהו הנושא העיקרי שיש לבחון אותו. מאחר שכפי שציינתי, אינני סבורה כי יש מקום לקבוע כי העותר לא היה אמין, הרי שיש לבחון את גרסתו כפי שהוא עצמו הציג אותה, ולקבוע האם לאור גרסה זו, ביסס העותר במידה הנדרשת את קיומה של רדיפה, ואת קיומו של חשש לחייו או לחירותו. כפי שצוין לעיל, הנטל על העותר הטוען לרדיפה, להוכיחה, אולם העותר אינו חייב להוכיח רדיפה ודאית, ואף לא על פי מאזן ההסתברויות. 29. מה טען העותר ביחס לחששותיו? גרסתו של העותר היתה כאמור כי אביו היה הנהג האישי של נשיא גיניאה; כי נשיא גיניאה נרצח, וכי ביום בו הוא נרצח הגיע הצבא לבית המשפחה ועצר את האב. האב - כך טען העותר - אסר על ילדיו לצאת מהבית באותו היום. העותר התחבא לאחר מכן, ובהמשך ברחו העותר ואחיו מגיניאה. אמם ציינה בשיחת טלפון שהעותר ניהל איתה כאשר האחים שהו במצרים, כי אין זה רצוי שהאחים ישובו לגיניאה. 30. גרסה זו כשלעצמה, די בה לטעמי כדי לבסס ברמה הנדרשת את החשש לחייו או לחירותו של העותר. העותר אינו יכול להוכיח כי לו היה נשאר בגיניאה - אף הוא היה נעצר. מובן כי קשה מאוד להוכיח זאת. אולם, שילוב העובדות שלהן טען העותר - קרי: העובדה שהנשיא נרצח (עובדה המעידה על פעילות אלימה של המשטר החדש נגד המשטר הקודם); העובדה שאביו של העותר נעצר בו ביום על ידי הצבא ש"השתלט על המדינה ישר כשהנשיא מת" (כלומר אין מדובר במעצר על רקע מעשה פלילי כזה או אחר של האב, שאז לא היה במעצר כדי לבסס חשש לבניו, אלא מעצר הנובע מקרבתו של האב לנשיא שנרצח); והחשש הברור של האב ביחס לבני המשפחה; די בכול אלה כדי להצדיק את החשש של העותר לקיומה של רדיפה על ידי השלטון החדש, וחשש אובייקטיבי לחייו או לפחות לחירותו של העותר. אין מדובר בטענות בעלמא, אלא בסיפור מעשה המתייחס לשלטון אלים, למעצר בפועל של האב, ולהתנהלות של בניו בהתאם לחשש הזה. כפי שציינתי בהחלטת הביניים, חששו הסובייקטיבי של העותר מתחזק גם לאור התעקשותו של העותר לא לחזור למולדתו, חרף העובדה שהוא היה במעצר בישראל במשך למעלה משנתיים. 31. הצדדים התייחסו למידע שהעותר מסר במסגרת הבקשה לעיון מחדש לגבי מחנה המעצר alpha yaya בגיניאה. המשיב טען כי אין כל הוכחה לפיה האב אכן נעצר במחנה זה. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי אין לנושא זה רלבנטיות להחלטה בפסק דין זה. יהיה אשר יהיה מקום המעצר של האב - מעצרו בהחלט מצדיק את החשש כי גם בניו נמצאים בסכנה. 32. שאלת החשש של העותר לחייו או חירותו, נבחן גם במסגרת החלטתו של יו"ר הוועדה המייעצת. בהחלטה זו צוין כי אין לקבל את עמדת העותר, משום שאמם של העותר ואחיו בשיחה טלפונית עמה סיפרה על החרמת כספים בבנק ועל כך ש"חם" בגיניאה, "ולא על התעניינות השלטון במקומות המצאם של בניה". אני סבורה כי אין לקבל מסקנה זו, שכן עיון במכלול האמור בראיון שנערך לעותר, מעיד על מסקנה שונה. לגרסתו של העותר, האם אמרה לו בטלפון ש"עדיף שלא נבוא לגיניאה כי המצב חם שם". כאשר הוא נשאל מה הכוונה ל"חם", הוא משיב "אני אומר שחם כי בטלפון היא לא יכלה להגיד לי כלום בגלל המצב". כלומר, האם אכן ציינה - לגישת העותר - כי מוטב שהוא ואחיו לא יחזרו לגיניאה, ואף שלא ציינה במפורש כי השלטונות "מחפשים"אותם, היא הבהירה - במגבלות של שיחת טלפון במצב של סכנה, כי קיים חשש לאחים אם יחזרו. לא היה מקום אם כן לדחות את גרסת העותר רק לאור הדברים שאמר לגבי שיחת הטלפון עם האם. 33. ענין נוסף שבשלו המליץ יו"ר הוועדה המייעצת לדחות את בקשת העותר, הוא העובדה כי העותר ציין בסוף הראיון שהוא "מוכן לחזור לגיניאה כי פה המעמד שלי לא גבוה כמו בגיניאה". אינני סבורה כי יש באמירה זו כדי לשלול את המסקנה לפיה קיים חשש לחייו או חירותו של העותר אם יחזור למולדתו. העותר ציין לאורך כל הראיון כי הוא חושש לחזור לגיניאה, ואף ניסה להסביר ולנמק את החשש הזה. העובדה שהוא ציין בסופו של דבר כי הוא מוכן לחזור לשם, צריכה להיות מובנת על רקע כל מה שנאמר קודם לכן. קשה להניח כי בסיומו של הראיון, ציין לפתע העותר (שלא הסכים לחזור לביתו במשך שנתיים בהן היה עצור), כי הוא מבקש לחזור למולדתו בשל המעמד הגבוה שיש לו שם. סביר יותר להניח כי כוונתו היתה שונה (כי הוא מוכן לחזור אם לא לא תישקף לו סכנה), ועל כל פנים, אין בדברים הללו כאמור כדי להשמיט את הקרקע מגרסתו העקבית של העותר ביחס לסכנה האפשרית הצפויה לו אם יחזור לביתו. 34. נושא נוסף שעלה במסגרת טענות הצדדים, הוא טענת המשיב כי אחיו של העותר גורשו לגיניאה ולא אונה להם כל רע - או על כל פנים, העותר לא הוכיח אחרת. אני סבורה כי אין בטענה זו כדי להשליך על המסקנה ביחס לחשש לשלומו של העותר אם יחזור לגיניאה. ראשית, לא ברור מה עלה בגורלם של אחיו של העותר. לא הוכח כי העותר יכול היה ליצור קשר עם אמו כדי לברר זאת. לגישתו של העותר כפי שהיא עולה מהראיון שנערך לו, הפעם האחרונה שהעותר היה בקשר עם אמו, היתה כאשר הוא ואחיו היו עדיין במצרים. לא ברור גם האם האם יודעת מה עלה בגורלם של האחים. 35. מעבר לכך, גם בהנחה שהאחים לא נתפסו על ידי השלטונות, אין פירוש הדבר בהכרח כי אין ממש בטענות העותר, או כי לא נשקפת לו סכנה. יתכן כי האחים לא נתפסו למרות שנשקפת להם סכנה. ב"כ העותר טען בהקשר זה כי העובדה שהצלב האדום לא הצליח לאתר את האחים, היא ראייה מנהלית משמעותית שיש בה כדי להוכיח את גרסתו. אינני סבורה כי מדובר בראייה משמעותית. יחד עם זאת, סביר להניח כי אם האחים לא אותרו - כי הם אינם שוהים בבית המגורים הקבוע של המשפחה. כלומר, לא ניתן לקבוע כי האחים חזרו לביתם ולאורח חייהם, ובכול זאת לא אונה להם כל רע. לענין זה ישנה משמעות ולכן לא ניתן להסיק מסקנה כלשהי ממצבם של האחים ביחס לסכנה האפשרית הנשקפת לעותר. הנימוקים הנוספים בהחלטה נושא העתירה 36. כפי שצוין לעיל, ההחלטה נושא העתירה דחתה את בקשת העותר לעיון מחדש ממספר טעמים - אחד הטעמים היה משום שהעותר נמצא לא אמין בערכאה הראשונה. לענין זה התייחסנו בפירוט לעיל. מעבר לכך, התייחסה ההחלטה לעובדה כי העותר הביא מקורות מידע אינטרנטיים שאינם נוגעים באופן אישי אליו, ואינם שופכים אור או משפיעים באופן כלשהו על מרכיבי בקשתו או על ממצאי הערכאה הראשונה. 37. ההחלטה מתייחסת בהקשר זה בין היתר למחנה המעצר alpha yaya וליריבות בין תומכי השלטון הנוכחי והשלטון הקודם, וכן בנוגע להיעלמות אנשים לאחר הטבח של ספטמבר 2009. ראשית, יש לציין כי הסתמכות על מידע שמקורו באינטרנט, היא לגיטימית בהקשר של בקשות מקלט. מבקשי מקלט (ואף הוועדות השונות) יכולים, ואף נוהגים כך בפועל, לבחון בין היתר באמצעות רשת האינטרנט שאלות שונות ביחס למצב במדינות מוצאם של מבקשי המקלט. מובן יחד עם זאת, כי אין מקום להתייחס למידע שאינו רלוונטי, יהיה מקורו אשר יהיה. 38. אני סבורה כי המידע הנוסף ביחס לבית המעצר alpha yaya אכן אינו רלוונטי לבקשת העותר, אשר לא ציין כי הוא יודע כי אביו נמצא במעצר דווקא בבית המעצר הזה. אחד הנימוקים לדחיית הבקשה לעיון מחדש, היה כי רק במסגרת הבקשה לעיון מחדש ציין העותר כי אביו נעצר במחנה זה. העובדה כי העותר שלא ידע מלכתחילה איפה אביו עצור, טען לפתע כי הוא עצור במחנה זה, מעלה - כך נקבע - חשש לחוסר ניקיון כפיים מצד העותר. אני סבורה כי אכן יש טעם לפגם בטענת העותר בהקשר זה. העותר אכן לא ציין במסגרת הראיון הראשון שנערך לו כי אביו עצור דווקא במחנה הנ"ל, ואין בסיס למסקנה לפיה הוא ידע או יודע איפה האב עצור. יחד עם זאת, אינני סבורה כי יש בנושא זה כדי להצדיק את המסקנה כי יש לדחות את בקשת העותר - לאור כל הנימוקים שפורטו לעיל. 39. אולם, אני סבורה כי המידע הנוסף שצורף לבקשת העותר לעיון מחדש ביחס ליריבות בין תומכי השלטון הקודם לבין השלטון הנוכחי, ומידע בנוגע להיעלמות אנשים בגיניאה, הוא בהחלט מידע רלוונטי. כך, כפי שהובהר, גרסתו של העותר היתה כי אביו נעצר בשל קרבתו לנשיא הקודם. לו היה מסתבר כי בגיניאה אין כל יריבות בין הנשיא הקודם לנשיא הנוכחי (או כי השלטון החדש לא התנכל לתומכי השלטון הקודם), לא היה מקום לקבל את גרסתו של העותר. מנגד, אם מסתבר כי גרסתו זו של העותר עולה בקנה אחד עם המצב בגיניאה - בו ישנה יריבות בין השלטון הקודם לשלטון הנוכחי, וישנם מקרים של היעלמות של אנשים המקורבים לשלטון הקודם, יש בכך כדי לחזק את גרסתו של העותר. לכן המידע הנוסף שאליו הפנה העותר הוא רלוונטי, והיה מקום כי הוועדה תשקול אותו. להלן נתייחס גם למידע הנוסף אליו הפנה המשיב, ביחס למצב הנוכחי בגיניאה. 40. עוד צוין בהחלטה כי העותר עזב את ארצו באופן חוקי דרך שדה התעופה. עובדה זו עשויה להשליך על שאלת הסכנה הצפויה לו, אולם - יש לשקול אותה לאור כל יתר העובדות הרלוונטיות, וודאי שלא ניתן לקבוע כי כל מי שעזב את ארצו עם דרכון, דרך שדה התעופה - אינו צפוי לסכנת רדיפה. לכן, גם נימוק זה אין די בו כדי להצדיק את המסקנה לפיה יש לדחות את בקשת המקלט של העותר. סיכומה של נקודה זו, העותר הוכיח כי קיים חשש אובייקטיבי שאם יחזור למולדתו, עלולים חייו או חירותו להיות בסכנה. השינוי במצב הפוליטי בגיניאה 41. כפי שצוין לעיל, המשיב טען בין היתר כי יש לדחות את בקשת העותר משום היא מתייחסת למצב הפוליטי בגיניאה נכון למועד בו הוא עזב את המדינה בשנת 2008. אולם, כך נטען, בהתאם למידע שהוא רלוונטי לחודש מרץ 2011, גיניאה מצויה בתהליכי דמוקרטיזציה, וגם חברי האופוזיציה לשלטון בעבר - אינם נרדפים עוד (ר' הודעת המשיב ביחס להחלטת בית המשפט מיום 21.6.12). ב"כ המשיב הפנתה בהקשר זה לחוות הדעת נספח ג' לעתירה, ממנה עולה כי האדם ממנו טען העותר כי הוא חושש - דדיס קמארה, אינו נמצא עוד בגיניאה. 42. ראשית יוער כי האמור בהודעת המשיב עולה בקנה אחד עם גרסתו המקורית של העותר, לפיה לפחות בעבר היתה רדיפה כנגד חברי אופוזיציה בגיניאה. מעבר לכך, השינויים במצב הפוליטי בגיניאה הם ללא ספק נושא חשוב, שיש מקום לבחון אותו במסגרת בקשת המקלט של העותר. בהחלט יתכן כי מי שהיה נרדף בשלב מסוים בארצו, לא יהיה נרדף עוד, כאשר חלים שינויים במשטר. הדברים יפים כמובן ביחס לעותר דנן, אשר טענותיו התייחסו להיותו של אביו קשור לנשיא הקודם שנרצח על ידי השלטון החדש. 43. יחד עם זאת, אני סבורה כי העותר צריך לקבל הזדמנות להתייחס לנושא זה ולהתמודד איתו, בטרם תתקבל החלטה ביחס למצב הפוליטי נכון להיום, ולחשש הקיים - אם בכלל - למי שהיה קשור, כמו העותר, לשלטון הקודם. במסגרת זו, יהיה על המשיב לשוב ולבחון את גרסתו של העותר בכללותה, ולהתייחס כאמור למצבו נכון להיום. המשיב יוכל לשוב ולחקור את העותר אם ימצא לנכון, וכן יוכלו הצדדים לברר פרטים נוספים ביחס לאביו של העותר או ביחס לבני משפחה אחרים שלו. ההליך של בקשת פליטות עשוי להיות במקרים רבים הליך דינמי, כאשר כפי שהבהרתי, ככול שיסתבר כי הסכנה שהיתה קיימת חלפה (או אם יסתבר כי לא היתה כל סכנה, וגם כיום אין סכנה כזו) - לא יהיה עוד מקום להכיר בעותר כפליט, והוא יוכל להיות מורחק למולדתו. 44. לכן, אני מחזירה את הדיון בעניינו של העותר למשיב. המשיב יפעל בהתאם לאמור בפסק דין זה כלעיל, ויזמן את ב"כ העותר כדי לאפשר לו לטעון טענות ביחס למצב הפוליטי העכשיווי בגיניאה. אם ימצא המשיב לנכון, יוכל לבצע פעולות נוספות כדי לבחון את בקשת הפליטות של העותר נכון להיום. כל עוד לא תתקבל החלטה אחרת, לא העותר לא יורחק מישראל. אני מחייבת את המשיב בהוצאות העותר בקשר עם העתירה בסכום כולל של 7,000 ₪. עיון חוזרמסמכיםמשרד הפנים