מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עלות עבודות אינסטלציה:   בין הצדדים נתגלע סכסוך על גובה התמורה המגיעה למבקש עבור עבודות אינסטלציה שביצע בבית של המשיבים. מאחר ומדובר בסך 13,350 ₪ ללא מע"מ הוגשה התביעה לבית משפט לתביעות קטנות, בצפת.   בכתב התביעה מיום 1.2.01, ציין המבקש כי ביום 11.7.00 הזמינו המשיבים עבודות אינסטלציה חיצונית לביתם וכי עד היום הזה לא שלמו את המגיע מהם.   בכתב ההגנה מיום 29.9.01, טענו המשיבים כי בתאריך 23.7.00 שלמו למבקש את יתרת החוב עבור כל העבודות שביצע עבורם, ואשר הן עבודות אינסטלציה חוץ ופנים, לרבות עבודת הכנה להסקה מרכזית. כמו-כן, המשיבים טוענים כי כל העבודות הן מקשה אחת, ולא כפי שטוען המבקש. טענה נוספת שהעלו המשיבים היא כי מסמך ההזמנה מיום 11.7.00 הוא פיקטיבי ושקרי מיסודו. בהמשך כתב ההגנה מתייחסים המשיבים לנזקים שנגרמו להם בעקבות עבודת המבקש.   בפסק דין של השופט בן פיילס מיום 13.3.02, נדחתה תביעתו של המבקש. נימוקי הדחייה הם כי המבקש לא הציג כל מסמך שיעיד על הסכם בינו לבין המשיבים לעניין עבודות פנים, ולא הציג חשבוניות מס בגין העבודות שביצע בתוך הבית. המבקש הציג רק את ההזמנה לעבודות חוץ, אולם לא הציג חשבוניות מס לגבי העבודות המוזכרות בה. על רקע זה, הגיע השופט לכלל מסקנה כי העדר תיעוד מעלה ספק בדבר אמיתות הנטען בהזמנה. העדר מסמך בדבר הזמנת עבודות הפנים מחזק טענת המשיבים על כך שסוכם על כל העבודות כמקשה אחת. לא זו אף זו, אין ברשות המבקש עותק של חשבונית מס עבור המקדמה שקיבל בסך 3,000 ₪.   מצד שני, השופט קבע בפסק דינו כי טענת המשיבים כי אינם יודעים את הסכום שנקבע בינם לבין התובע לביצוע העבודות נראית לו כבלתי אמינה לחלוטין.   על פסק דינו של בית משפט קמא הגיש המבקש בקשת רשות ערעור מיום 18.4.02. ב"כ המבקש טען בבקשה, בין היתר, כי שגה בית-משפט קמא שלא הסיק את המסקנה מכך שהמבקש הציג גרסה, שלא זו בלבד שלא הופרכה אלא כמעט כולה אפילו לא נסתרה. בנוסף, הוא טען כי המסמך המתייחס לעבודות הפנים [המסומן ת/1], והכתוב בכתב ידה של המשיבה, מהווה הזמנת עבודות הפנים ותו לא. טענה נוספת, ואשר היא החשובה בעיני, כי הסכומים שהמבקש קבל, והמצוינים בפסק הדין של בית משפט קמא, אינם מכסים אף את עבודות החוץ, לכן ניתן לטעון כי התשלום עבור עבודות פנים, ואשר יפורט בהמשך, לא שולם למבקש.   למען בדיקת נכונות טענות אלו, ראיתי לנכון לפרט את שווי העבודות שביצע המבקש עבור המשיבים. על פי הנתונים המצויים בבקשה, מאת המבקש, החישוב יהיה כך:   עבודות פנים   הוסכם בין הצדדים כי עבור העבודות בתוך הבית ישלמו המשיבים למבקש סך 160$ עבור כל נקודה. המדובר ב- 19 נקודות לפי גרסת המבקש, [18 נקודות לפי גרסת המשיבים, כפי שעולה ממסמך שמסרו המשיבים בזמן המשפט בבית משפט קמא, והכתוב בכתב ידה של המשיבה]. הסכמה זו לא נסתרה בבית משפט קמא. לכן, החישוב יהיה כדלקמן: 160$ X 19 נקודות = 3040$. לפי שער 4 ₪ לדולר = 3,040$ X 4 = 12,160 ₪ [ללא מע"מ].   המבקש טוען כי קיבל את התמורה עבור עבודות הפנים ואינו תובע דבר בגינה. המחלוקת הינה ביחס לתמורה עבור עבודות החוץ.     עבודות חוץ   כפי שעולה מהבקשה עבודות החוץ היו כדלקמן, והמשיבים אינם מכחישים כי הן בוצעו:   חפירה והרכבת 60 מ' צנרת ביוב וכיסויה לפי מחיר 80 ₪ ל- 1 מ' 60 X 80 ₪ = 4,800 ₪ חפירה והרכבת 5 בריכות ביוב לפי מחיר של 600 ₪ ליחידה 5 X 600 ₪= 3,000 ₪ התחברות הביוב ל- 7 נקודות לפי מחיר של 150 ₪ לנקודה 7 X 150 ₪ = 1,050 ₪ חפירה והרכבת 70 מ' של צנרת פלסטיק לפי מחיר של 60 ₪ ל-מ' 70 X 60 ₪ = 4,200 ₪ סה"כ ללא מע"מ 13,050 ₪   עיון בהזמנה מיום 11.7.00 [ת/3] מעלה כי סכומה גדול ב- 300 ₪, אך המבקש לא התייחס אליהם בבקשתו זו. זאת ועוד: בהזמנה צוין סך 13,350 ₪, כמו שנטען בכתב התביעה, וזה למרות שהמבקש קיבל מקדמה בסך 3,000 ₪ שלא נוכו. המבקש לא מתכחש לחובתו לנכות את המקדמה.   קבלות המצורפות לתיק, ואשר הוגשו על-ידי המשיבים   א. קבלה מיום 22.2.00 - המבקש קבל 5,000 ₪, והוא חתום על מסמך זה [סומן נ/3];   ב. קבלה מחודש מאי 2000 - המבקש קבל 3000 ₪, כנ"ל. [סומן נ/2];   ג. קבלה מיום 23.7.00 - קבלה וחשבונית של המבקש בסך 4,400 ₪. נרשם בקבלה "גמר חשבון", אולם לא ברור לאיזה חשבון עבודות מתייחסת אמירה זו [סומן נ/1];   ד. סה"כ התשלום על פי הקבלות לעיל 12,400 ₪.   המשיבים אינם טוענים כנגד עצם ביצוע העבודות על ידי המבקש, הן ביחס לעבודות פנים והן ביחס לעבודות חוץ. בדיון בפני מיום 16.6.02 טענו המשיבים כי עבודות הפנים הסתיימו בדצמבר 1999 ועבודות החוץ הסתיימו באפריל 2000. ההתחשבנות עבור עבודות חוץ הייתה בחודש יולי 2000 שאז שילמו המשיבים למבקש סך 9,000 ₪ בערך ובזה נגמר החשבון. הם טוענים גם כי מעולם לא שולמה למבקש מקדמה בסך 3000 ₪, וכי לא הייתה כל הפרדה בין עבודות חוץ ועבודות פנים.   לדעתי, אין כל עקביות בטענות המשיבים: מצד אחד הם טוענים כי ב- 23.7.00 הם שלמו סך של 9,000 ₪ למבקש, וזה מהווה את כל החשבון עבור כל העבודות, פנים וחוץ. ומצד שני, המשיבים מסרו קבלות בסך 12,400 ₪. אי עקביות זו מעלה ספק באשר לטענות המשיבים ובמיוחד שהם מודים כי אינם יודעים מה סכום העבודה שסוכמה וכמה שלמו על החשבון. על מצב דברים זה אמר בצדק השופט פיילס בבית משפט קמא כי "טענת הנתבעים שלא יודעים את הסכום שנקבע בינם לבין התובע לביצוע העבודות נראית לי כבלתי אמינה לחלוטין".   שני הצדדים הגישו במהלך המשפט מסמכים [חשבוניות, קבלות הזמנה ועוד], אולם מסמכים אלו הם חלקיים ואינם מוכיחים במלואה את צדקת עמדת אף אחד משני הצדדים.   דבר אחד שלא נטען כנגדו הוא כי כל העבודות בוצעו, פנים וחוץ. המשיבים לא טענו כי המבקש לא ביצע עבודה מסוימת ממכלול העבודות המוסכמות ביניהם. לכן, על-פי החישוב לעיל, שאני יוצא מנקודת הנחה שהוא נכון מאחר ולא נטען נגדו, יוצא כי שווי עבודות הפנים הוא 3,040$ [או 12,160 ₪]. המבקש קבל סכום זה ואינו תובע בגינו דבר. שווי עבודות החוץ הוא 13,050 ₪ ללא מע"מ. אם מפחיתים מסכום זה את המקדמה בסך 3,000 ₪ יהיה הסכום המגיע 10,050 ₪, ולא 13,350 כפי שטען המבקש בכתב תביעתו.   על פי הקבלות לעיל, שולם בפועל עבור כל העבודות סך 9,400 ₪ [לא כולל המקדמה]. אני מניח שזה עבור עבודות פנים, וזה למרות שלפי החישוב, שאינו במחלוקת, יוצא שעבור עבודות פנים צריך לשלם 12,160 ₪. אולם, המבקש לא תבע הפרש זה ולכן איני מתייחס אליו בהחלטה זו. מזה יוצא כי התשלום עבור עבודות חוץ לא שולם למבקש, פרט למקדמה.   לאור הוכחת תשלום מצד המבקש לעניין העבודות שבוצעו ולאור הוכחת תשלום חלקי בלבד מצד המשיבים לתשלומים שנעשו, ולשם הכרעה צודקת בסכסוך אני מורה כדלקמן:   א. אני מקבל את בקשת רשות הערעור, ולאחר שניתנה הזדמנות לצדדים לטעון את טענותיהם בעל פה בדיון אני דן בבקשה כאילו ניתנה רשות והערעור לפיה הוגש כדין;   ב. אני מחייב את המשיבים במחצית שווי עבודות החוץ, כלומר בסך 5,025 ₪. לסכום זה יתווסף מע"מ כחוק והפרשי הצמדה וריבית מיום גמר העבודות - 1.8.00;   ג. המשיבים ישלמו למבקש שכר טרחת עו"ד בסכום של 2,000 ₪ נכון להיום.     אינסטלציה