מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עמלת השמה: תביעה כספית על סך 2,309 ₪ שעניינה דרישה לקבלת עמלה בהסתמך על הסכם בין הצדדים בעניין השמת עובדת.   על פי הנטען בכתב התביעה סיפקה התובעת מפעם לפעם שירותי השמת כוח אדם לנתבעת, אדריכלית במקצועה, בהתאם להסכם בכתב בין הצדדים מיום 14.12.99. בחודש דצמבר 2001 ביקשה הנתבעת מן התובעת להציג בפניה מועמדים לתפקיד מזכירה במשרד והתובעת הפנתה אל הנתבעת עובדת אשר נקלטה לעבודה אצל הנתבעת ביום 27.1.02 ועבדה בשירותה עד ליום 14.4.02.   מכאן הדרישה לתשלום העמלה.   הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה אמנם חתמה על המסמך, ההסכם הנספח לכתב התביעה אלא שבפועל לא היה מימוש להתקשרות הישנה הזו שכן לא נקלטו עובדים במשרד הנתבעת בעקבות אותה התקשרות. מפעם לפעם היתה נוהגת עובדת של התובעת שעמה קשרה הנתבעת קשרי חברות, להתקשר אל הנתבעת ולהציע לה מועמדים לעבודה ואולם במהלך השנים כאמור לא מומשה ההתקשרות במובן זה שלא נקלטו עובדים.   בתחילת שנת 2001 היתה הנתבעת זקוקה לעובד/ת וכאשר הציעה לה פקידת התובעת את שירותי המשרד נענתה הנתבעת והופנתה אליה עובדת בשם שגית אשר החלה את עבודתה בשלהי ינואר 2001.   לטענת הנתבעת ברור היה מראש כי הצלחתו של הקשר בין העובדת לבין המשרד מוטלת בספק שכן העובדת הבהירה שהיא מעונינת בעבודה בתחום המחשבים אלא שהיא נאלצת להתפשר בעקבות המצב הקשה בשוק זה.   טוענת הנתבעת שהספיקות בעניין העובדת עלו מיד בהתחלה בשיחה בינה לבין נציגת התובעת וכלשונה בסעיף 6 לתצהירה התומך בבקשת הרשות להתגונן: "היה ברור לי ולדינה שההתאמה אינה וודאית ודינה הדגישה בפני שיש בידי ומקובל נסיון של 3 חודשים. לא טרחתי לבדוק על מה חתמתי בדצמבר 99 כי סמכתי על מילתה של דינה".   שבועיים לאחר שהחלה העובדת את עבודתה במשרדה של הנתבעת היא הודיעה שברצונה להפסיק היות ומלכתחילה חפצה לעבוד בתחום המחשבים. יומיים לאחר מכן שוב חזרה בה והביעה רצון להמשיך בעבודתה.   התנהגות זו הטרידה את הנתבעת אשר על פי תצהירה חזרה ופנתה אל נציגת התובעת והביאה לידיעתה את השתלשלות הדברים. בעניין זה רשמה הנתבעת בתצהירה: "דינה חיזקה אותי באומרה שיש לבחון אותה 3 חודשי ניסיון". (סעיף 7 לתצהיר).   המסמך מיום 28.9.99 עליו חתומה הנתבעת מגבש את צורת חישוב העמלה המגיעה לתובעת בגין השמת כוח אדם לפי הסכם בין הצדדים. מנהל התובעת הסביר בפני כי התובעת איננה גובה עמלה אם במהלך חודש העבודה הראשון נכשל הקשר בין המעביד לעובד. מאידך, אם העובד/ת נשאר בעבודתו מעבר לחודש ימים הרי שנוצר חיוב כספי המתגבש בהדרגה במהלך 3 החודשים הראשונים ומשולם בתשלומים כרשום במסמך. ככלל מדובר על תשלום עמלה בגובה כ- 70% משכר חודשי אחד המשולם כאמור בתשלומים.   לטענת התובעת יש לדחות את כל טענות הנתבעת המבקשת להתנער מהסכם שבכתב על סמך טענות שבע"פ שהן בלתי סבירות במובן זה שהן מבקשות להטיל אחריות על נציגת התובעת אשר נטלה לעצמה חירות לשנות נוהלי עבודה בסיסיים של התובעת ללא סמכות וללא הרשאה, כטענת הנתבעת.   לטענת הנתבעת סמכה היא על מצגי שווא שיצרה נציגת התובעת אשר הפנתה אליה עובדת שלא היתה מתאימה לדרישות המשרה מלכתחילה וזאת בניגוד למחוייבות הבסיסית של התובעת כפי שהיא עולה ממסמכי התובעת עצמה והוסיפה ושכנעה את הנתבעת להמשיך ולקיים את הקשר עם התובעת מתוך מגמה לקדם אינטרסים עסקיים בלבדיים של התובעת.   הצדדים הסכימו לדון על דרך הפשרה ולמתן פסק דין ללא צורך בחקירות נוספות.    מן הנתונים שבפני עולה כי בעת שנקלטה העובדת במשרדה של הנתבעת אמנם עמד בתוקפו הסכם בין הצדדים על פיו התחייבה הנתבעת בתשלום עמלה לתובעת תמורת עבודתה בהשמת כוח אדם. הנתבעת לא שתה ליבה לתנאי ההסכם הישן הן מחמת חלוף הזמן והן מכיוון שלנגד עיניה היתה ההצהרה אשר קיבלה מנציגת התובעת על פיה הסיקה שהעובדת נקלטת אצלה לתקופת נסיון של 3 חודשים ובמסגרת תקופת זמן זו לא תידרש לתשלום כלשהו אם אכן ייכשל הקשר שבין המשרד לבין העובדת. לאחר שמיעת הצדדים, אינני רואה סיבה לדחות גרסת הנתבעת בעניין תוכנן של השיחות שבינה לבין נציגת התובעת והנתבעת מהימנה עלי בגזרה זו.   יצויין כהערה בנקודה זו שאין מחלוקת בין הצדדים כי הוצאה דרישה לתשלום למשרד הנתבעת עוד בחודש השני אלא שהנתבעת, לטענתה, התרעמה בע"פ על דרישה זו ונמסר לה שמדובר בנוהל שגרתי ואין הכוונה לדרישה מיידית לתשלום. טענות ועובדות אלו עלו במהלך הדיון שבע"פ שבפני. לטענת הנתבעת לפיה הצלחת העסקת העובדת מוטלת היתה מלכתחילה בספק יש תימוכין במידה מסויימת במסמך נספח ה' לתצהיר הנתבעת, טופס הפניית עובד. תוכנו של המסמך מצביע על כך שהעובדת אכן בעלת השכלה בתחום הנדסאות אדריכלות ולמדה במסגרת המכללה הטכנולוגית בבאר שבע, אלא שתחום זה ככל הנראה לא השביע את רצונה והיא פנתה לרכוש השכלה בתחום המחשבים. וכך רשמה הגב' גבאי רכזת כוח אדם מטעם התובעת בפנייתה אל הנתבעת: "סביר להניח שאת זוכרת אותנו - מיד עם סיום לימודיה כהנדסאית עבדה אצלך כחודש ימים. כיום היא עומדת בפני סיום לימודיה בתחום המחשבים. מוכנה לעבוד כמזכירה ובשילוב עם תחום האדריכלות".   מקובלת עלי איפוא עמדת הנתבעת כי השמתה של העובדת אצל הנתבעת היתה מלווה במאמצי שכנוע הן כלפי הנתבעת והן כלפי העובדת אשר התלבטה אף היא.   בנסיבות שכאלה וכאשר בסמוך לתחילת עבודתה של העובדת התממשו החששות והעובדת הביעה רצון לפרוש, סביר להניח שהנתבעת לא היתה נוטלת על עצמה סיכון הן להתחייבויות כספיות כלפי התובעת והן להמשך ההשקעה בעובדת אלמלא ההצהרות המרגיעות שקיבלה מנציגת התובעת וניסיונות השכנוע הן כלפי הנתבעת והן כלפי העובדת להוסיף ולנסות תקופה נוספת שמא בכל זאת יעלה השידוך יפה.   לפיכך אני בדעה שאין מקום לאפשר לתובעת להסתמך על תנאי ההסכם מקיץ 99, הן מכיוון שנציגת התובעת, אשר לא הוכח כי חרגה מסמכותה, הסכימה בשם התובעת לשינוי מתנאי ההסכם המקורי ואף אם לא היתה הסכמה מפורשת שכזו הרי המצג אשר יצרה נציגת התובעת ואשר הנתבעת רשאית היתה להסתמך עליו, היה כזה לפיו פעלה הנתבעת באופן אשר גרר חיוב כספי על פי תנאי ההסכם המקורי, חיוב אשר הנתבעת לא היתה נקלעת אליו אלמלא מצג זה. הנזק אשר נגרם לנתבעת הינו בגובה החיוב הכספי לכל הפחות. המסקנה המתבקשת הינה שדין התביעה להידחות.   אין צו להוצאות. המזכירות תשלח העתק לצדדים. השמהחברות כוח אדם