מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פגיעה בעמוד השדרה בתאונת אופנוע: התובע, יליד 1983, נפגע בתאונת דרכים בעת שרכב על אופנועו. תביעת התובע לפיצוי בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה הוגשה כנגד המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (להלן: "הנתבעת"), אשר ביטחה את האופנוע בפוליסת ביטוח חובה במועד התאונה. הנתבעת הודתה בחבות ובכיסוי הביטוחי, אך הכחישה את גובה הנזקים הנטענים ע"י התובע. פגיעת התובע והנכות הרפואית ממקום התאונה פונה התובע לחדר מיון בבית חולים תל השומר כשהוא מתלונן על כאבי צוואר ותחושת נימול בכל הגוף. בבדיקת תנועתיות הצוואר נמצאה רגישות באזור שרירי הצוואר הקדמיים וחולשת יד ימין וכף יד ימין והתובע אושפז להשגחה במחלקה הנוירוכירורגית. במהלך אשפוזו בוצעה לתובע בדיקת MRI עמ"ש צווארי אשר הדגימה אות לא תקין לאורך עמוד השדרה הצווארי בגובה חוליות C2 עד D2, ממצא אשר יוחס לבצקת אשר הופיעה לאחר החבלה. התובע טופל בסטרואידים וביום 7.3.05 שוחרר לביתו. בחודשים שלאחר התאונה הוסיף התובע להתלונן על כאבי צוואר ותחושת רדימות בגפיים עליונות ותחתונות. ביום 17.4.05 בוצעה בדיקת MRI נוספת לעמ"ש צווארי בה נצפו אותות חריגים בגובה C1 ואמצע C2 עד C6. בנוסף הודגם בלט דיסק בגובה חוליות C2-3. בבדיקת EMG מיום 30.6.05 הודגמה רדיקלופתיה C5-6 מימין. ד"ר יצחק קורן מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי לבדיקת התובע וקביעת נכותו כתוצאה מהתאונה. ד"ר קורן קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% לפי תקנה 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)- תשט"ז-1956, בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות עמ"ש צווארי, תוך שהוא מציין כי הבדיקה הנוירולוגית הנלווית לעמ"ש צווארי תקינה. לאחר מתן חוות דעתו הועברו לד"ר קורן שאלות הבהרה, במסגרתן נשאל, בין היתר, האם יש מקום למנות מומחה בתחום הנוירולוגי והוא השיב בחיוב. נוכח תשובתו של ד"ר קורן מונה פרופ' צבי רפפורט כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירוכירורגי. יצוין כי ד"ר קורן לא זומן ע"י מי מהצדדים לחקירה על חוות דעתו. פרופ' רפפורט מציין בפרק ממצאי הבדיקה בחוות דעתו את הממצאים הבאים: מבחן רומברג חיובי עם נפילה לצד שמאל, היפר פלקסיה בשתי הרגליים עם קלונס קצר בקרסול מימין, ירידה בתחושה באספקט הפנימי של כף רגל שמאל, שוק וכף יד. פרופ' רפפורט קובע כי ממצאי הבדיקה אופייניים לתסמונת Brown-Sequard קל מימין, תסמונת המופיעה לאחר פגיעה בצד אחד של חוט השדרה. פרופ' רפפורט קבע את נכויותיו של התובע בתחום הנוירולוגי כדלקמן: 20% בגין פרהפרזיס קל, לפי תקנה 29 (2) א'; 10% בגין שיתוק חלקי בקבוצת שרשים משמאל C6-7, לפי תקנה 31 (1) (א) I; 10% בגין ההגבלה בתנועות הצוואר עם סימנים לדהנרבציה פרה-וורטברלית, לפי תקנה 37 (5) (א); פרופ' רפפורט זומן לחקירה על חוות דעתו. בפתח חקירתו התייחס המומחה למהות הפגיעה הצווארית של התובע: "מדובר בחבלה בחוט השדרה בלי פגיעה בעמוד השדרה. עמוד השדרה זה העצמות...מסביב לחוט השדרה שזה רקמה עצבית שלוחה של המוח. כתוצאה, זה יכול לקרות בלי שבר ע"י תנועה, תנועת יתר של הצוואר ואז יש מתיחה של הרקמה של חוט השדרה, או שזה גם יכול להיות מכה ברקמה של חוט השדרה. כתוצאה מהפגיעה היה איבוד תחושה בגוף. בהמשך בוצעו צילומי הדמיה שהוכיחו את הפגיעה". פרופ' רפפורט התבקש להתייחס לקביעת הנכות בשיעור 10% בגין ההגבלה בתנועות והוא אישר כי ישנה חפיפה לנכות בשיעור 5% אשר קבע ד"ר קורן בגין ההגבלה בתנועות הצוואר. המומחה התבקש להתייחס לפער בין הנכות שקבע לבין הנכות אשר נקבעה ע"י ד"ר קורן, והסביר כי ההגבלה בתנועות שהינה פועל יוצא של הכאבים מושפעת מעיתוי המדידה, וכאשר בדיקת טווח תנועות המתבצעת לאחר נטילת ואליום, תרופה להרפיית שרירים או משככי כאבים, ימצאו תנועות מלאות יותר לאור היותו של הצוואר משוחרר יותר. פרופ' רפפורט התבקש להסביר את הקביעה לפיה נותרה לתובע נכות בשיעור 20% בגין פרפלגיה לפי תקנה 29(2). בטרם התייחסות לשיעור הנכות ציין המומחה כי התקנות מנוסחות בצורה קלוקלת, כאשר המונה "פרפלגיה קלה" הינו אוקסימורון, מאחר ו"פרפלגיה" משמעה שיתוק מלא והסביר כי התקנה מתייחסת למעשה לפגיעה בחוט השדרה המתבטאת ברגליים וכפי שהוא מסביר ומבהיר: "אז אין כאן נושא של הגדרה של שיתוק או לא שיתוק. סך הכל אנחנו כאן מדברים על מצב של פגיעה בחוט שדרה צווארי שגורם להפרעות נוירולוגיות בארבע גפיים. אנחנו שמים ביחד כאן כמה סוגים של הפרעות שלא מופיעים בתקנות כי התקנות הן תקנות כלליות". את הסיבה לכך שהשתמש דווקא בסעיף זה נימק באופן הבא: "חשבתי שזה יותר מתאים לנסות להתאים את הסעיפים למצב התפקודי. אז לכן ברגליים היו סימנים של הפרעה מוטורית בהחזרים קלונוס ברגל אחת, הפרעה תחושתית ברגל שניה, זה מתאים לאזור של הפגיעה בחוט השדרה שהודגמה ב-MRI ולכן השתמשתי בסעיף שמעיד על הפרעה נוירולוגית ברגליים שלצערי זה כתוב פרפלגיה קלה". המומחה התייחס להשלכה התפקודית של הפגיעה ברקמה בעמוד השדרה והסביר כי הגברת המתח בשרירים והבדלי הקלונוס בין רגל ימין לרגל שמאל, גורמים להתכווציות בזמן מאמץ יתר ולהתעלפות בזמן הליכה. עוד הוא מציין כי ההפרעה בתחושת מצב שיש לתובע, אשר הודגמה במבחן רומברג, עלולה לגרום להיתקלות בדברים, לפגיעה בשיווי המשקל ולנפילה בקלות. המומחה מציין כי ממצאים אלה מתאימים גם למה שנראה בבדיקת MRI "כשצד ימין של חוט השדרה נתקע יותר לצד שמאל אז לפי הסידור בתוך חוט השדרה זה גורם להפרעה מוטורית מימין ולהפרעה תחושתית משמאל", ומסביר כי הנכות בשיעור 20% נקבעה לאור קיומה של עליית מתח שרירי מימין וירידה בתחושה משמאל. המומחה התבקש להתייחס לחוסר בוויטמין B12 אשר התגלה אצל התובע בסוף שנת 2005 ולהשפעה אפשרית על מצבו של התובע וציין באופן כללי כי מחסור מתקדם מאוד בוויטמין זה עלול לגרום למחלה של חוט השדרה עם פגיעה בתחושה ופגיעה מוטורית. לאחר שהוצג לו מסמך ובו מצויין "רמה גבולית של B2" ציין כי רמה גבולית אינה יכולה לגרום לסימפטומים אשר הופיעו אצל התובע תוך שהוא שב ומדגיש כי ישנו חור בחוט השדרה כתוצאה ממכה שמתאימה לסימנים הנוירולוגיים, כך שלשיטתו ולפי ההסבר האמור, הסימפטומים אשר הופיעו אצל התובע הינם תוצאת הפגיעה בתאונה והחור בחוט השדרה ואינם תוצאת חוסר בוויטמין B12. פרופ' רפפורט התבקש להסביר מדוע קבע את הנכות בגין שיתוק חלקי בקבוצת שרשים לפי תקנה 31 (1) (א) I והשיב כי גם בתקנה זו שמתייחסת לשיתוק הכוונה לפגיעה בעצבים היוצאים מחוט השדרה וכי לא מדובר בפרשנות המוכרת לנו למונח שיתוק. המומחה מציין כי התופעה הזו יכולה להיות גם תחושתית גם מוטורית ומציין כי במקרה של התובע ישנה הפרעה בתחושה כאשר ה EMGמעיד על הפרעה כללית של הגפה הכוללת גם את החלק המוטורי. המומחה הסביר כי בחר לקבוע את הנכות לפי סעיף המתייחס לשיתוק מאחר וב- EMG נראתה הפרעה בשני שרשים לפחות C5-6 ולכן, לדעתו, היה מתאים ביותר לבחור בסעיף זה. סיכומו של דבר, פרופ' רפפורט הסביר בחקירתו בצורה בהירה, מקיפה ומשכנעת, מדוע קבע את נכותו של התובע לפי כל אחד מסעיפי הליקוי ומדוע אלה הסעיפים המתאימים ביותר למצבו של התובע. זאת ועוד, המומחה נתן הסבר ממצה ומשכנע לתהייה כיצד פגיעה צווארית, שעל פניה, אינה נראית כה דרמטית, עלולה לגרום לנזקים כה משמעותיים כפי שנגרמו לתובע. באשר לפערים בין הנכות שנקבעה ע"י פרופ' רפפורט לבין הנכות שנקבעה ע"י ד"ר קורן בגין ההגבלה בתנועות הצוואר, אמנם פרופ' רפפורט לא ציין את טווחי התנועות שנמדדו בעוד שד"ר קורן עשה כן, אולם הסברו של פרופ' רפפורט באשר לגורם האפשרי לפערים בטווח התנועות כפועל יוצא של נטילת תרופות ומידת הכאב בעת הבדיקה, הינו הסבר מתקבל על הדעת. לא למותר להוסיף ולציין בהקשר זה כי מי מהצדדים לא זימן את ד"ר קורן לחקירה על חוות דעתו, זאת למרות הפערים בין קביעות המומחים בהתייחס לאותו ליקוי, כך שקביעת פרופ' רפפורט וההסבר אשר ניתן לה במהלך חקירתו לא עומתה עם עמדת ד"ר קורן, וגם לעניין זה ישנו משקל בבואי לקבוע איזו מקביעות המומחים אני מאמצת. לאחר חקירת פרופ' רפפורט ומשהאמור בחוות דעתו לא נסתר במהלכה, אני מאמצת את קביעתו באשר לנכויות הרפואיות אשר נגרמו לתובע בגין התאונה כדלקמן: 20% בגין פרהפרזיס קל, 10% בגין שיתוק חלקי בקבוצת שרשים משמאל C6-7 ו- 10% בגין ההגבלה בתנועות הצוואר. נוכח העובדה כי קיימת חפיפה בין קביעת הנכות בשיעור 10% בגין ההגבלה בתנועות הצוואר לקביעתו של ד"ר קורן כי נותרה נכות בשיעור 5%, כפי שאישר פרופ' רפפורט בחקירתו, אין מקום להוסיף את הנכות אשר נקבעה ע"י ד"ר קורן. סה"כ נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור 35%. עתידו המקצועי של התובע והנכות התפקודית במועד התרחשות התאונה היה התובע חייל בשירות סדיר, לוחם בהנדסה קרבית, אשר טרם החל לבסס דרכו בשוק העבודה. התובע מצהיר כי לימודים "לא היו הצד החזק שלו" וכי לא הגיע להישגים מרשימים בבחינות הבגרות. לתצהיר התובע צורפו גיליונות ציונים מהם ניתן להתרשם כי הישגיו של התובע היו בינוניים עד נמוכים. לטענת התובע, לקראת שחרורו מהצבא וקודם לתאונה ניהל מו"מ עם משרד ראש הממשלה לגבי קבלתו לעבודה כמאבטח אישים, אלא שלאחר הפגיעה בתאונה סרבו לקבלו לעבודה. התובע צירף למוצגיו מכתב מלשכת ראש הממשלה מיום 26.4.05 לפיו "בהמשך למגעים בינינו לבדיקת האפשרות לקליטתך בעבודה, צר לנו להודיעך, כי אין בידינו כיום לשבצך בתפקיד מתאים". התובע מתייחס בתצהירו לתכניותיו בתחום התעסוקתי, אשר תוכננו קודם לפגיעה בתאונה וטוען כי נוכח קשייו הלימודיים ראה את עצמו עוסק בעתיד במקצוע הדורש יכולות פיזיות ופחות יכולות לימודיות, כאשר לטענתו צפוי היה להשתלב בעסק שברשות אביו אשר אף היה עתיד להימסר לידיו ביום מן הימים. התובע טוען לפוטנציאל השתכרות גבוה אשר היה צפוי לו אם היה משתלב בעסק של אביו וטוען כי צפוי היה להשתכר כ-15,000 ₪ עד אשר היה העסק עובר לרשותו. התובע מציין כי העבודה בעסק של אביו, מפעל לאלומיניום וזכוכית, הינה עבודה פיזית, אשר לטענתו, אין באפשרותו לבצע לאור הפגיעה בתאונה וכי הפגיעה בתאונה מנעה ממנו את ההשתלבות המתוכננת בעסק. התובע מתייחס בתצהירו לעברו התעסוקתי משחרורו מהצבא ועד היום ומציין כי מאז התאונה עבד בעבודות מזדמנות שונות לפרקי זמן קצרים אולם לא הצליח להתמיד בעבודות אלה נוכח המגבלות הפיזיות מהן הוא סובל. התובע מציין בהקשר זה כי העבודה היחידה בה הצליח להתמיד היא מדריך צלילה, עבודה המתבצעת בתוך המים ומשכך אפשרית מבחינתו בשל היתרון של הקלות בנשיאת משקל במים, אולם הוא מציין כי גם עבודה זו אינה נטולת קשיים וכי הוא מתקשה בנשיאת בלוני החמצן עד לקו המים ומשכך הוא אינו צופה אפשרות להתמיד בעבודה זו לאורך זמן. בחקירתו התבקש התובע להתייחס לניסיונותיו להשתלב בעבודה ותיאר זאת "רבים ולא הצלחה, חוץ מצלילה". במהלך החקירה הוצג לתובע דו"ח רציפות ביטוח של המוסד לביטוח לאומי והוא התבקש להתייחס לכל אחד ממקומות העבודה המצוינים בדו"ח. התובע תיאר את עבודותיו השונות כמלצר, אחראי משמרת במסעדה ומנהל אירועים תוך שהוא מדגיש כי מרבית הזמן היה עובד בישיבה ומאציל סמכויות לעובדים אחרים וכפי שתיאר זאת בציוריות רבה: "מאז ומעולם הייתי כריזמטי, הייתי זז ומושך דוחף אנשים לעשות דברים ובעצם יוצא מצב שאני לא עושה כלום. יכולות הניהול שלי, ההדרכה והכריזמטיות שלי, הרבה יותר גבוהות מהפיזיות שאני יכולתי לעשות כרגע. בעבר לפני התאונה הייתי יכול לעשות הכל". התובע התבקש להסביר כיצד התכנון שלו להשתלב בעסק של אביו, המצריך עבודה פיזית מאומצת מתיישב עם האופי שלו שהוא רוצה לנהל עובדים אחרים ולא לעבוד בעצמו והוא השיב כי התכנון שלו היה ללמוד תחילה את העסק ובהמשך להשתמש בכישורי הניהול שלו ולהפעיל עובדים אחרים מבלי שיצטרך לבצע בעצמו את העבודה הפיזית הקשה. התובע מציין כי לאחר הפגיעה בתאונה שוחח עם אביו על האפשרות להיכנס ישירות לניהול העסק נוכח הקושי בביצוע עבודה פיזית, אולם אביו הבהיר לו כי לא ניתן להיכנס ישר לתפקיד של ניהול. התובע נשאל האם עשה נסיונות להשתלב בעבודה בעסק והודה כי לא ניסה אך ציין כי הוא יודע למה הוא מסוגל ולמה אינו מסוגל לאור מגבלותיו גם בלי לבצע ניסיונות. על רקע גרסתו כי צפוי היה להשתלב בעסק של אביו התבקש התובע להסביר מדוע ניסה להשתלב בעבודה בתחום של אבטחת אישים והסביר כי מדובר בחוויה מעניינת המאפשרת "לראות עולם", אשר הכנסה מכובדת ורווחית בצידה. בנוסף ציין התובע כי מדובר בתפקיד מכובד "הרגשה של כוח" שנתפס בעיניו המשך טבעי של תפקידו כלוחם בצבא. התובע התבקש להתייחס בחקירתו לעבודתו כמדריך צלילה ולהשפעה של מגבלותיו הגופניות על ביצוע עבודה זו. בהקשר זה הופנה התובע להצהרת הבריאות עליה חתם במסגרת בקשתו לקבל רישיון הדרכה כמדריך צלילה בה סימן כי אינו סובל מהתעלפויות או איבוד הכרה חלקי והתבקש להסביר כיצד הצהרה זו מתיישבת עם הנתונים שמסר לפרופ' רפפורט לפיהם הוא סובל מהתעלפויות. התובע ניסה ליישב בין הסתירות והשיב כי רופא המשפחה שלו, אשר ראה את כל התיק הרפואי שלו והבדיקות שלו, אישר כי הוא כשיר לצלילה ועל סמך אישורו של רופא המשפחה, אשר נסך בו ביטחון ולאור רצונו להשתלב בעבודה, השיב בשלילה על כל השאלות הנוגעות למגבלות רפואיות, מתוך חשש שאם ישיב בחיוב, לא יוכל להשתלב בעבודה. התובע התבקש להסביר מדוע השיב בשלילה גם על השאלה, האם הוא מתקשה בביצוע מאמץ גופני דוגמת הליכת 1.5 ק"מ תוך 12 דקות והשיב כי בניגוד למה שסימן בטופס ההצהרה, הוא אכן מתקשה בביצוע מאמץ גופני. את הסיבה למתן תשובה שלילית ייחס לתשובה שנתן לו רופא המשפחה ולרצונו להשתלב בעבודה. כשהתבקש להסביר כיצד הוא מתפקד בעבודתו כמדריך צלילה על רקע האפשרות להתעלפויות, כפי שקרה לו מספר פעמים בעבר, השיב: "ב-6000 צלילות שהיו לי, שזה מספר לא קטן, מעולם לא הרגשתי אפילו לא סחרחורת אחת קטנה. הסחרחורות וההתעלפויות התבטאו בפעילות או כלומר הליכה או סתם ככה, out of the blue מה שנקרא. בצלילה הריכוז חמצן שלי הרבה יותר גבוה ויכול להיות שבגלל זה אני לא רוצה". הוריו של התובע חיזקו גם הם את גרסת התובע בדבר התכנון לשלבו בעסק ואף להעבירו לידיו.אביו של התובע, גרשון פרנקו (להלן: "גרשון"), ציין בתצהירו כי לפני התאונה תכנן להעביר לתובע את עסק האלומיניום שבבעלותו והתכנון היה שהתובע יעבוד תחילה בעסק וירש אותו בהמשך. האב מציין כי העבודה בעסק הינה עבודה פיזית אשר התובע אינו מסוגל לבצעה ומשכך מציין כי הוא נאלץ להעביר את העסק לבן משפחה אחר. מר פרנקו מתייחס גם הוא בתצהירו לפוטנציאל ההשתכרות אשר היה צפוי לתובע לו היה עובד בעסק וטוען כי יכול היה להשתכר ממועד שחרורו מהצבא ועד שהעסק היה עובר לידיו, סך של 15,000 לחודש. אמו של התובע, רחל פרנקו (להלן: "רחל"), מציינת גם היא בתצהירה כי תכננו להעביר את העסק שבבעלות גרשון לידיו של התובע, והתובע הביע התעניינות רבה, התכוון לעבוד בעסק ולרשת אותו ביום מן הימים. רחל מתייחסת לשינוי שחל בתכניות לאחר פגיעת התובע בתאונה וטוענת כי לאור העובדה שהעבודה בעסק הינה עבודה פיזית ונוכח הפגיעה בתאונה, התובע אינו יכול לעבוד בעסק. גרשון נשאל בחקירתו אודות תכנוניו להוריש את העסק לתובע והוא חזר על טענתו שאלמלא התאונה התובע היה משתלב בעסק. גרשון ציין כי התובע נהג לעבוד בעסק בחופשותיו מבית הספר בהיותו תלמיד תיכון ואישר כי על סמך זאת תכנן להעביר אליו את העסק. באשר לאפשרות להשתלב בעסק על רקע הפגיעה הגופנית ציין גרשון כי לאחר התאונה התובע לא עשה ניסיון להשתלב בעבודה בעסק וכדבריו: "הוא כל הזמן טען- אני לא יכול להתכופף, אני לא יכול לעמוד על הרגליים הרבה זמן, אני לא יכול לעשות כלום...לכל אורך הדרך הוא לא יכול לעשות שום דבר..אז אמרתי לו תלך ללמוד". גרשון התבקש להסביר מדוע התובע אינו יכול לנהל את העסק והשיב כי ניהול העסק כולל גם עבודה בשטח אשר התובע אינו מסוגל לבצע, תוך שהוא מתאר את מעורבותו בעבודה חרף היותו מנהל "כשיש פרוייקט אז אני צריך לעלות על הפיגומים, לקחת מידות, לתכנן את הפרוייקט, לעזור לאנשים. אני לא יכול לשבת על כסא רגל על רגל ולהגיד להם תסחבו. אני צריך לתת להם דוגמא אישית". גרשון חזר והדגיש כי רצה שהתובע יהיה ממשיך דרכו בעסק אלא שהתובע צריך היה להתחיל בתור מתקין כדי ללמוד את העבודה והוא לא היה מסוגל. רחל התבקשה גם היא להתייחס בחקירתה לתכנון לשלב את התובע בעסק של גרשון וציינה כי גרשון והיא שוחחו ביניהם בעניין זה פעמים רבות והיה להם ברור שהתובע יירש את העסק. עוד הוסיפה וציינה בהקשר זה כי התובע עשה לעצמו הנחות בלימודים מאחר והניח שהעתיד שלו בעסק בטוח. כאשר התבקשה להתייחס לבנה הנוסף ניר בהקשר לאפשרות שילובו בעסק, ציינה שהתובע ואחיו נהגו לעבוד בעסק של גרשון בזמן חופשות בתיכון וכי ניר עבד בעסק תקופה ארוכה לאחר שחרורו מהצבא. רחל התייחסה לפערים האינטלקטואלים בין התובע ואחיו וציינה כי אחיו של התובע מוכשר בהרבה מבחינה אינטלקטואלית והעסק פחות עניין אותו מאחר ותכנן ללמוד לתואר בהנדסת מכונות. בהתייחס לאפשרות שהתובע במגבלתו ישתלב בעסק טענה: "אין סיכוי בעולם שהוא יכול היה לעמוד במטלה אחת בעסק ואני מכירה את העסק, אני הייתי נשואה לגרשון מעל 20 שנה, אני היה צריך עם הידיים והרגליים שלו לעבוד נורא קשה ורן הוא היה עדיין מודל חיקוי שלו והוא ידע שהוא הולך בעקבות אבא שלו. באמת, הוא חשב שהוא ימשיך את העסק של אבא שלו, יתחיל מלמטה ולהתקדם. זו היתה שאיפת חייו". כשהתבקשה להסביר מדוע התובע אשר ראה את עצמו צפוי להשתלב בעסק של אביו ניסה להשתלב ביחידה לאבטחת אישים השיבה כי מאחר וראה עצמו משתלב בעסק של אביו עד שארית חייו, הוא רצה לחוות חוויה נוספת אחרי הצבא והתחום של אבטחת אישים נראה לו מכובד. מכל מקום היא העריכה כי התובע היה עובד בעבודה זו שנה שנתיים בלבד ולא כל החיים. סיכום ומסקנות כעולה מעדות התובע והוריו, התובע התקשה בלימודים ולא הצליח להגיע להישגים מרשימים, אולם כושרו הגופני היה מפותח וההנחה היתה כי לאור היתרון הפיזי ונוכח הקשיים הלימודיים, צפוי התובע להשתלב בעבודות בעלות מרכיב פיזי. התובע והוריו ניסו ליצור מצג כי עתידו התעסוקתי של התובע היה ברור כבר מגיל צעיר וכי היה צפוי להשתלב בעסק של אביו ובהמשך אף לרשת אותו. חרף הגרסה האחידה אותה הציגו בלהט התובע והוריו, לפיה התאונה גדעה את עתידו התעסוקתי אשר היה ברור ובטוח אלמלא התאונה, התרשמתי כי האפשרות להשתלב בעסקו של האב ואף לרשת אותו, היתה אופציה תעסוקתית, אחת מיני רבות, אשר נשקלה על ידי התובע והוריו בהיותו של התובע תלמיד תיכון ולא היוותה תכנית עתידית וודאית ומגובשת. ההורים העידו כי התכנון לשלב את התובע בעסק התבסס על כך שבחופשות מהתיכון נהגו הובע ואחיו לעבוד בעסק. ניסיונו של התובע בעבודה בעסק התמצה בעבודות לפרקי זמן קצרים בחופשות מבית הספר והתובע למעשה לא צבר איזשהו ניסיון תעסוקתי ממושך בעסק המצביע על כך שהוא אכן מתאים להשתלב בו וכי ביכולתו לבצע את העבודה בצורה משביעת רצון. בנוסף, התובע העיד על עצמו כבעל כשרון "להפעיל" אחרים וציין באופן ברור ומפורש כי לא היו לו כוונות לעבוד בהיקף השעות ובשיטת העבודה בה נהג אביו לעבוד. לעומת שיטת העבודה הניהולית שגיבש התובע, לדרבן ולהפעיל אחרים, האב המנוסה העיד כי בעבודות מסוג זה, נדרש גם המנהל בעצמו "לרדת לשטח" ולבצע עבודות פיזיות שונות, כך שלא בטוח כי התובע היה מצליח להשתלב בעבודה מסוג אשר לא בהכרח היתה מתאימה לתכונותיו ולתכנוניו התעסוקתיים, וזאת ללא קשר לפגיעה בתאונה ולמגבלותיו הפיזיות כתוצאה ממנה. יתרה מכך, התובע לא הוכיח כשרון כלשהו בביצוע העבודה או הישגים בתחום וסביר להניח כי במידה והתובע לא היה מוכיח את כישוריו בתחום, היה אביו נמנע מהעברת העסק אותו טיפח במשך שנים לידיו של התובע. בנוסף, מעבר לטענה הכללית כי התובע צפוי היה לעבוד בעסק ואף לרשת אותו, לא ניתן הסבר כיצד העברת העסק לתובע היה מתבצעת הלכה למעשה כאשר לאביו היה שותף לעסק, אשר מטבע הדברים היה צריך לקבל הסכמתו לצעד זה. העדר תשובה ברורה בעניין זה מוכיחה, לטעמי, את העובדה שהתכנון לשלב את התובע בעבודה בעסק היה תכנון רעיוני בלבד וכי לא נעשו צעדים כלשהם מצד גרשון להוביל מהלך זה וכי מדובר הדיבורים בעלמא ותו לא. מסקנתי כי השתלבות בעסק וניהולו בעתיד היתה בבחינת אופציה אפשרית ולא תעסוקה וודאית, מתחזקת גם נוכח העובדה שהתובע עשה ניסיונות להשתלב בעבודה כמאבטח אישים, מה שמראה כי גם התובע בחן אפשרויות נוספות ולא התכוון להחל בעבודה בעסק של אביו מיד בתום השירות הצבאי. עצם החיפוש אחר אפשרות תעסוקתית שונה, יש בה כדי להצביע על חוסר הוודאות לגבי עתידו של התובע בעסק של גרשון ולא מן הנמנע כי חיפושיו אחר מקומות עבודה שונים היה מוביל לתוצאה שונה ממה שתכננו הוריו והוא באשר לעתידו בעסק. בהקשר זה יוער כי הסברו של התובע כי ניסה להשתלב ביחידה לאבטחת אישים לאור היותה של עבודה זו בבחינת חוויה רווחית והסברה של רחל כי הניסיון להשתלב ביחידה לאבטחת אישים היה בבחינת רצון "לטעום" משהו נוסף בטרם השתלבותו בעסק של אביו, אין בהם כדי לשנות ממסקנתי ולא ניתן לקבוע כי לאחר "הטעימה" מתחום תעסוקתי שונה, שהינו חווייתי ורווחי לדברי התובע, היה בוחר בהכרח להשתלב בעסק של גרשון. עניין נוסף אשר יש לתת עליו את הדעת בהקשר זה קשור בעובדה שהתובע לא עשה כל ניסיון להשתלב בעסק לאחר התאונה ולבדוק האם יוכל בכל זאת לעבוד בו וטען בביטחון כי הוא יודע שלאור מגבלותיו לא יוכל לעבוד בעסק. לו אכן היה מדובר בייעודו המקצועי כפי שטענו התובע והוריו היה מתבקש כי התובע יעשה ניסיונות להשתלב בעסק גם במגבלותיו ולבחון האם יוכל בכל זאת להשתלב בו כפי שתכנן. הימנעותו של התובע מלנסות ולהשתלב בעסק תמוהה במיוחד לאור העובדה שלאחר הפגיעה בתאונה ושחרורו מהצבא היו לתובע ניסיונות תעסוקתיים רבים ומגוונים אשר לא צלחו ולא ברור מדוע בין שלל הניסיונות לא מצא לנכון לנסות לעבוד בעסק של גרשון. ההימנעות מלבחון את האפשרות להשתלב בעסק, אשר יועד לו מימים ימימה ושאף צפוי היה לרשת אותו לטענתו, תמוהה עד מאוד והרושם המתקבל הוא כי ישנה סיבה אחרת להימנעות מלהשתלב בעסק, אשר אינה קשורה למצבו הגופני תוצאת התאונה. לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי השתלבותו של התובע בעסק היתה בגדר אפשרות בלבד, אחת מיני רבות, אולם בדומה לאופציות אחרות אשר טרם הוחל בהן וטרם נבדקה התאמתו אליהן, כך גם אופציה זו שהיתה בגדר רעיון בלבד והתובע לא הציג כל ראיה באשר לאפשרות ממשית להשתלב בעסק. לפיכך, אינני מקבלת את המצג אותו ניסו התובע והוריו ליצור בדבר השתלבותו הוודאית בעסק עד העברתו לידיו. יחד עם זאת ונוכח הקשיים הלימודיים כמו גם הכישורים הפיזיים הנטענים, ניתן להניח כי התובע היה משתלב בעבודה המצריכה שימוש בכוח פיזי, בין אם בעסק של אביו ובין אם בכל מקום עבודה אחר והשאלה אשר יש לבחון הינה האם התובע במגבלותיו הרפואיות יוכל לבצע עבודה בעלת אלמנטים פיזיים. פרופ' רפפורט התבקש להתייחס בחקירתו להשלכה התפקודית של הנכות הרפואית אשר נקבעה על ידו בגין הפגיעה בחוט השדרה הצווארי הגורם לפגיעה בגפיים. במענה לשאלת בית המשפט האם התובע בנכותו יוכל לעבוד בעבודה הכרוכה בעמידה ממושכת ביום עבודה של שמונה שעות, לעלות על פיגומים ולשאת משאות כבדים השיב: "צפוי שהפגיעה בחוט השדרה תקשה על עמידה ממושכת של 8 שעות. שוב, אפשר להתגבר על הכל עם עבודה קשה וזה לא חד משמעי, אבל בהשוואה לבן אדם מהשורה- יהיה יותר קשה לעשות דברים כמו לעמוד שמונה שעות... לעלות פיגומים קצת מסוכן יותר...באופן תיאורטי, להרים דברים מעל הראש אם הוא עובד על זה הוא יכול להצליח, אבל הנכות שלו זה יותר בתקופות של מאמץ. אז אני אומר שכפי שאמרתי הליכות ארוכות הוא ימצא בעיות עם זה. יש לו ב EMG הפרעות שורשיות שיוצאים מהצוואר, אז אני חושב שיהיה גם טיפה יותר חלש מבן אדם רגיל. זה המגבלות. המגבלות התפקודיות הן לא בביצוע דבר חד פעמי שבמאמץ הוא יכול לעשות את זה, אבל יהיה לו קיצור יכולת להתמיד עם המאמץ". אמנם, התייחסות המומחה היתה להשלכה התפקודית של הנכות בהתייחס לעבודה בעסק של גרשון והפעולות הנדרשות לביצוע במסגרתה, אולם ניתן להשליך ממנה על ההשלכה התפקודית גם ביחס לעבודות אחרות בעלות אלמנטים פיזיים. מתשובתו של המומחה עולה כי נוכח הפגיעה בעמוד השדרה יתקשה התובע בעמידה ממושכת וכי הנכות הינה בעלת משמעות בעת ביצוע פעולות במאמץ. אמנם, המומחה מציין כי בעבודה קשה ומאומצת יוכל להתגבר על הקשיים, אולם הנני סבורה כי קביעה זו כשלעצמה מעידה על הקושי הרב אשר יהיה מנת חלקו של התובע ככל שינסה להשתלב ולהתמיד בעבודה בעלת מרכיבים פיזיים כזו או אחרת. כיום, התובע עובד כמדריך צלילה וצפוי להתחיל בלימודי ביולוגיה ימית. התובע מסביר כי העבודה כמדריך צלילה הינה העבודה היחידה בה הצליח להשתלב ולהתמיד לאורך זמן, נוכח היתרון של העדר תחושת כובד המשקל במים, אולם גם בעבודה זו תיאר התובע כי הוא נתקל בקשיים, כמו נשיאת בלון החמצן עד כניסתו למים. בהקשר זה יוער כי התובע הודה בחקירתו כי התשובות שמסר בהצהרת הבריאות ולפיהן הוא אינו מתקשה בביצוע פעולות במאמץ, אינן משקפות נכונה את המציאות, והן נתנו לפי הסברו בהסתמך על האישור שניתן לו ע"י רופא המשפחה ומתוך מטרה להשתלב בעבודה למרות מצבו הגופני ואין בכך כדי ללמד על כשירות גופנית תקינה של התובע לביצוע עבודה זו. יחד עם זאת, יש בכך כדי להצביע על אופיו של התובע, שאינו בוחל בהצגת מיצגים המתאימים למטרה אותה הוא מבקש להשיג. מכל מקום, התרשמתי כי עבודה זו נמצאה מתאימה למגבלותיו של התובע, לאחר שלא הצליח להשתלב בעבודות אחרות שניסה. העבודה כמדריך צלילה פתחה בפניו צוהר לאופקים חדשים, והתובע נרשם ללימודי ביולוגיה ימית, ואין סיבה להניח כי לא יצליח בהם. אפשר לסכם ולומר כי האפשרויות התעסוקתיות אשר היו עומדות בפניו ואשר כללו בעיקר מרכיב פיזי, הצטמצמו לאחר התאונה. התובע בחר במסלול חדש, של עבודה בים שם הקשיים הפיזיים פחות מורגשים. בינתיים, הוא מצליח להתמיד בעבודתו כמדריך צלילה, ויש להניח כי לאחר סיום לימודיו יוכל להשתלב בעבודה ימית אחרת, במסגרת המקצוע שהוא עתיד ללמוד. יחד עם זאת, שילובן של הנכויות כפי שנקבעו על ידי המומחה, ההשלכות של נכויות אלו על יכולתו לעבוד בעבודות הדורשות מאמץ פיזי והמסלול שבחר להשתלב בו, עלול התובע למצוא עצמו בנחיתות לעומת צעירים אחרים שאינם סובלים מן המגבלות שלו. ללא ספק, המגבלות הרפואיות של התובע בגין הפגיעה בעמוד השדרה וההשלכות הנובעות מכך, הינן בעלות השלכה תפקודית, ואני קובעת כי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית והינה בשיעור 25%. ראשי הנזק הפסדי השתכרות לעבר התובע השתחרר מהצבא בחודש 05/2005. כעולה מדו"ח רציפות של המוסד לביטוח לאומי, התובע החל לעבוד בחודש 05/2005 במרכז הקהילתי נוה מונסון והשתכר כ-2000 ₪ לחודש עד לחודש 10/2005. בחודש 11/2005 החל לעבוד אצל אדרי יוסף/תריסים עד לחודש 06/2006 והשתכר 4,330 ₪ בממוצע לחודש. במקביל לעבודתו אצל אדרי, עבד בחודשים 12/2005 עד 02/2006 בתחנת תדלוק והשתכר 1,620 ש"ח בממוצע לחודש. בחודש 04/2006 ובמקביל לעבודתו אצל אדרי החל לעבוד בברזיל הארבעה בע"מ והשתכר 2,250 ₪ בממוצע לחודש. מחודש 10/2006 ועד לחודש 07/2008 לא היתה לתובע הכנסה מדווחת בעקבות שהייתו בחו"ל בתקופה זו. מחודש 07/2008 ועד לחודש 12/2009 עבד באקוה ספורט והשתכר 4,900 ₪ בממוצע לחודש. מדו"ח הרציפות עולה כי התובע, כחיילים משוחררים רבים, עשה ניסיונות רבים ושונים למצוא עבודה והוא החליף מספר מקומות עבודה. התרשמתי כי חרף מגבלותיו, עשה התובע ניסיונות אמיתיים להשתלב בעבודה ולפרנס את עצמו. הנני סבורה כי יש לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע ממועד שחרורו מהצבא ועד לחודש 09/2006, לאחריו הפסיק לעבוד ונסע לחו"ל, לפי ההפרש בין השכר אותו השתכר לבסיס שכר של 5000 ₪, בסיס שכר מתאים לחייל משוחרר, בעל כושר פיזי ויכולת לעבוד בעבודות פיזיות קשות. בהקשר זה יוער כי טענתו של התובע לפיה צפוי היה להשתכר מעבודה ביחידה לאבטחת אישים שכר גבוה בהרבה מזה שהשתכר בפועל בתקופה זו שלאחר השחרור, הינה טענה בעלמא. ראשית, לא הוכח כי אלמלא הפגיעה בתאונה היה התובע מתקבל לעבודה ביחידה לאבטחת אישים והמכתב אשר קיבל ממשרד ראש הממשלה ולפיו לא ניתן באותו הזמן לשלבו בעבודה תוך שמצויינת בו האפשרות לשוב ולפנות אליו בעתיד, אינה מוכיחה את טענת התובע כי העסקתו נמנעה בשל מצבו הגופני. שנית, לא הוכח מהו השכר אשר צפוי היה להשתלם לתובע לו אכן היה משתלב בעבודה ביחידה לאבטחת אישים. באשר לבסיס שכר גבוה אשר התובע טוען כי צפוי היה להשתכר לו היה משתלב בעסק של גרשון, משקבעתי כי השתלבותו של התובע בעסק לא היתה ודאית אלא אופציה אחת מיני רבות, אין מקום להביא בחשבון את בסיס השכר הנטען על ידי התובע בסך 15,000 ₪ כבסיס השכר אותו צפוי היה להשתכר לאחר שחרורו מהצבא. עוד יוער בהקשר זה כי תלוש השכר של אחד העובדים בעסק אשר הוגש וסומן ת/1 ולפיו שכרו עמד על 18,144 ₪ (ברוטו) אינו משקף ממילא את בסיס השכר אשר צפוי היה להיות משולם לתובע לו אכן היה משתלב בעסק, שכן שכר בשיעור זה שולם לעובד בעל ותק של 10 שנים וארבעה חודשים, כמצוין בתלוש השכר, כך שברור כי גם אם היה התובע מתחיל לעבוד בעסק לאחר השחרור היה מתחיל מבסיס שכר נמוך משמעותית. סיכומו של דבר, הפסדי שכרו של התובע בתקופה זו של 17 חודשים הינם בסך 20,224 ₪ (85,000 ₪ בהפחתת השכר ששולם לו בתקופה זו בסכום מצטבר של 64,776 ₪). על סכום זה תתווסף ריבית מאמצע התקופה. בעבור תקופת שהותו בחו"ל אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי השתכרות. ממועד חזרתו ארצה והשתלבותו בעבודה בחודש 07/2008 ועד היום יש לפסוק לתובע פיצוי לפי בסיס השכר הממוצע במשק ושיעור נכותו התפקודית. 55 חודשים* 25% * 8,106 (8,609 ₪ בהפחתת מס הכנסה בשיעור 503 ₪)= 111,457 ₪. על סכום זה תתווסף ריבית מאמצע התקופה. הפסדי השתכרות לעתיד הפסדי השתכרותו של התובע לעתיד לפי בסיס השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה ונכות תפקודית בשיעור 25% הינו בסך 543,102 ₪. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד פגיעתו הצווארית של התובע הינה פגיעה משמעותית בעלת השלכות אורטופדיות ונוירולוגיות. בגין פגיעה זו נזקק התובע בתקופה שלאחר התאונה לטיפולים רפואיים רבים וסביר להניח כי יוסיף להזדקק לטיפולים רפואיים או לקבלת ייעוצים רפואיים גם בעתיד. יחד עם זאת וחרף העובדה כי מדובר בפגיעה משמעותית, רובם המכריע של הטיפולים ניתנים במסגרת סל הבריאות, כך שהתובע לא ידרש לממנם, אולם נוכח האפשרות כי יזדקק לטיפולים מעבר לאלו הכלולים בסל, כמו גם האפשרות לפנות לקבלת יעוץ רפואי באופן פרטי, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪ בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד. עזרת הזולת לעבר ולעתיד אמו של התובע הצהירה כי מאז התאונה ועד היום היא עוזרת לתובע רבות, וגם בחקירתה ציינה כי התובע התגורר אצלה ונזקק לתמיכה ועזרה. פגיעה מעין זו שנגרמה לתובע והנכות אשר הותירה, מצדיקה הזדקקות לעזרה ואך טבעי כי בתקופה שלאחר התאונה נזקק התובע לעזרה משמעותית של קרוביו. באשר לעתיד, הנני סבורה כי נכות רפואית בשיעור 35% שהינה תוצאת החבלה בעמוד השדרה וההשלכות האורטופדיות והנוירולוגיות הנובעות ממנה, הינה נכות משמעותית וכי יש במצבו של התובע כדי להוליד את הצורך בעזרה בביצוע פעולות שונות היום ובעתיד. לאור האמור לעיל הנני פוסקת לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הצורך בעזרת הזולת בעבר. באשר לעתיד, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 200 ₪ לחודש עד תום תוחלת חייו של התובע ובסה"כ 64,700 ₪. כאב וסבל בהתבסס על נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בשיעור 35%, 4 ימי אשפוז וגילו של התובע, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין ראש נזק לא ממוני בסך של 76,392 ₪. על סכום פסק הדין יתווספו הוצאות משפט לפי שומת הוצאות שתוגש, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 123,300 ש"ח כולל. עמוד השדרהאופנועתאונת דרכיםתאונת אופנוע