מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פגיעה בפנים של ילדה בתאונת דרכים: 1. העובדות, הצדדים והמחלוקת התובעת, הינה ילידת 11.12.1988, וכיום תלמידת בית ספר (להלן: - "התובעת").   ביום 5.6.1993, בהיותה בת כ-4.5 שנים, נסעה התובעת במושב הבטיחות במכונית, בה נהגה אמה, הנתבעת מס' 1. במהלך הנסיעה נפגעה המכונית בתאונה ונגרמו לתובעת נזקי-גוף (להלן: - "התאונה").   הנתבעת מס' 2, ג'נרלי אסיקורציוני חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את השימוש במכונית ע"י הנתבעת מס' 1 בעת התאונה, ובישיבת יום 4.12.2000 וכן בישיבת יום 26.12.2001 הודו הנתבעות בחבותן לפצות את התובעת על נזקיה (עמ' 3 לפרוטוקול) עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").   משכך, נותרה במחלוקת אך שאלת גובה נזקיה של התובעת, ולצורך הכרעה בשאלה זו, הסכימו הצדדים, כי ינתן פסק-דין של פשרה עפ"י סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים, וזאת לאחר שיוגשו סיכומיהם בכתב, ואמה של התובעת אף נתנה תצהיר עדות ראשית, עליו נחקרה. כך אמנם עשו הצדדים, וכעת לי המלאכה לגמור. 2. נכותה של התובעת כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט מונה פרופ' שלמה טייכר, מומחה לכירורגית פה ולסת. בחוות-דעתו מיום 6.5.2001 קבע, כי התובעת סבלה כתוצאה מהתאונה מנפיחות קשה ומהמטומה בפנים: בלחי שמאל, בעפעף עין שמאל ובשפה העליונה בצד שמאל. בבדיקתו מצא ד"ר טייכר את הממצאים הבאים: - א. תחושת יתר בעור לחי שמאל וירידה קלה בתחושה, ממנה סובלת התובעת עקב פגיעה בעצב, המקנות נכות צמיתה בשיעור 5% עפ"י סעיף 29(5)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956. ב. מלאות קלה של לחי שמאל, אשר נובעת מספיגה לא מלאה של ההמטומה, וזו גורמת לא-סימטריה קלה של הפנים. אליבא דפרופ' טייכר, יש לעקוב אחר התפתחות התובעת מידי שנתיים, כך שלא ניתן לקבוע בשלב זה כי מצב זה יוותר לצמיתות.   עוד קבע פרופ' טייכר, כי אין לקשר בין הטיפול האורתודנטי שעברה התובעת לתוצאות התאונה.   הצדדים בחרו שלא להפנות לפרופ' טייכר שאלות הבהרה ושלא לחקרו בחקירה נגדית על חוות-דעתו.   3. השלכותיה של הנכות אמה של התובעת הגישה תצהיר, ובו תארה את תוצאותיה של התאונה: -   "במשך חודשים רבים לאחר התאונה פחדה בתי לנסוע במכונית, בעיקר נהוגה על ידי ופעמים רבות נאלצנו לנסוע עמה במונית כשאני או בעלי מחבקים אותה. פחד זה לא מש ממנה, עד היום. עד עצם היום הזה ובתי כבר בת 13, קיימת אי סימטריה נראית לעין בפניה. צד שמאל של פניה מלא יותר ועינה השמאלית קטנה יותר. אי הסימטריה הופכת לעיוות בולט מאוד בשעה שבתי צוחקת או מחייכת. כמו כן מאז התאונה ועד עצם היום הזה סובלת בתי, כמעט ללא הפסקה, מתחושה שמחצית פניה השמאלית רדומה ושהולכות עליה נמלים. תחושה של נמלים יש לה גם בתוך הפה ועפעף עין שמאל שלה ממצמץ לעיתים רחוקות באופן בלתי רצוני..." (סעיפים 6 ו-7 לת/1)   כן, הוצגו תמונותיה של התובעת עובר לתאונה ולאחריה, ומן התמונות העדכניות ניתן להתרשם, כי גם כיום נראית עינה השמאלית כשהיא צרה יותר מעינה הימנית, כאשר התובעת מחייכת, וכי קיימת אסימטריה בפניה היפים של התובעת, בעוד שעובר לתאונה היתה תינוקת יפיפיה ומושלמת.   האם נחקרה על תצהירה, ועדותה זו לא נסתרה (ראה עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 8-17). בחקירתה סיפרה עוד האם, כי בשל תוצאות הפגיעה, נמנעת התובעת מלהופיע במסגרת בית-הספר, עת שנדרשת הופעה יצוגית (שם, בשורות 23-27).   4. נזקיה של התובעת בסעיף 26 לסיכומיה מנתה ב"כ התובעת את נזקיה הנתבעים של התובעת, ואבחנם אחד לאחד: -   א. הוצאות נסיעה בעבר לטענת האם, נהרסה המכונית בתאונה כליל, ועל כן נאלצו לנסוע במוניות לביקורות ולטיפולים הרפואיים. לאחר מכן, נסעה האם עם בתה במוניות, כשהבת פחדה לנסוע עמה במכוניתה. דא עקא, שלא צורפה כל קבלה שהיא בגין נסיעות במוניות. הלכה מושרשת היא, כי יש להוכיח הן את עצם קיומו של הנזק המיוחד והן את גובהו (וראו: ע"א 355/80 אניסימוב נ' טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809; ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 255).   זאת ועוד. הצורך במוניות, אשר נוצר בשל הנזק שנגרם למכונית של האם, איננו נזק שהוא בר פיצוי בתובענה דנן, ובכל זאת מאחר ובפס"ד של פשרה עסקינן, ומשטענת האם, לפיה - פחדה התובעת לנסוע כשהאם נוהגת במכונית, לא נסתרה, יפסק לתובעת בראש נזק זה סכום גלובלי של 500 ₪.   ב. הוצאות רפואיות בעבר עפ"י סעיפים 19 ו-20 לתצהיר האם התובעת הציגה קבלות, בגין התשלומים ששילמה למרפאות בביה"ח איכילוב (קבלות שסומנו 1-3), ואשר מסתכמות נכון ליום כתיבת פסק-הדין בסכום של 574 ₪. כן, הציגה האם חשבונות שנשלחו אליה ע"י ביה"ח הדסה ובי"ח איכילוב (סומנו 4-5), כאשר לגבי אלו האחרונות התברר, כי סולקו ע"י חברת הביטוח (ראה נ/1).   לפיכך, יפסק לתובעת בגין ראש נזק זה הסכום ששולם בפועל, קרי - הסך של 574 ₪.   ג. הפסד הכנסה של האם אמה של התובעת הינה מעצבת גרפית עצמאית, ולטענתה נגרם לה הפסד שכר של כ-3,000 ₪, נכון לחודש יולי 1993 (סעיף 21 לת/1). דא עקא, כי למרות שמדובר בנזק מיוחד, לא השכילה האם לתמוך טענותיה אלו בכל מסמך ו/או עדות של רשויות המס ו/או מרואה חשבון, למרות שגם בדיעבד ניתן היה להציג זאת על נקלה (להבדיל מהצגת קבלות בגין מוניות שלא נשמרו). יצויין, כי העובדה שבעל דין יכול היה להביא עדויות וראיות לתמיכה בטענותיו, ולא עשה כן, מעוררת מדרך הטבע את החשד, כי הוא חושש מעדותם ומחשיפתם לחקירה שכנגד, ואי הבאת עדים והראיות יוצרת הנחה לרעתו, לפיה עדותם היתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, ואח', פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמאית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602).   זאת ועוד. את זאת יש לזכור - גם האם עצמה נפגעה בתאונה, אך האם לא טרחה להפריד בין נזקיה שלה לבין הסכום שנתבע על ידה, כסכום ערטילאי ועגול ונעדר כל בסיס. לא זו אף זו. האם לא נמנית על התובעים בתביעה זו (כמטיבת נזק). לפיכך, לא עלה בידי התובעת להציג ולו ראשית ראיה לתביעתה בראש נזק זה. ד. נזק שאינו נזק ממון בסיכומיה בכתב עתרה ב"כ התובעת לפיצוי בשיעור 5% בתוספת 3 ימי אשפוז. לפי פרמטרים אלו מסתכם הפיצוי נכון ליום כתיבת פסק-הדין בסכום של 10,870 ₪.   בסכום זה תחויב הנתבעת, ולמותר לציין, כי לו היתה התובעת עותרת לפיצוי גבוה יותר בראש נזק זה, בהתאם לשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט, היתה זוכה לאוזן קשבת.   ה. טיפולים רפואיים/פסיכולוגיים ועזרת צד ג' בעתיד נזק זה הינו ענין שברפואה, ומשכך היה המומחה הרפואי שמונה מטעם בית-המשפט אמור להניח את התשתית לקביעתו. דא עקא, שאין למצוא בחוות-דעתו של פרופ' טייכר כל רמז לצורך בטיפולים רפואיים ו/או נפשיים ו/או לצורך בעזרת הזולת בעתיד בגין נכותה של התובעת.   ודוק - מינויו של מומחה רפואי בתחום הנפשי לא נתבקש מעולם, ויתרה מזאת - לא הוצגה כל ראיה בדבר קבלת טיפול נפשי מאז התאונה ועד היום, וזאת במשך תקופה לא מבוטלת של תשע שנים!   ו. אובדן השתכרות ו/או כושר השתכרות בעתיד למרות שנכותה של התובעת היא נכות אסתטית בעיקרה, יש לשים אל לב, כי התובעת סובלת ותסבול גם בעתיד מתחושת יתר בעור לחי שמאל, כעולה מחוו"ד פרופ' טייכר, ומתחושה של נימול במחצית השמאלית של פניה, כעולה מתצהיר האם. גם כב' השופט אור בענין ע"א 6410/95 אשכנזי נ' עזבון המנוח גד לסרי, דינים עליון, כרך נד, 220 קבע, כי אמנם אין להתייחס לנכות האסתטית (שם - בשיעור 28%) כמודד לשיעור הפסד כושר ההשתכרות, אך -   "עם זאת, יש לקחת בחשבון את האפשרות שנכותו זו עלולה בנסיבות מסויימות להקשות עליו, במידה כזו או אחרת, בקבלת עבודה. אכן, אין לשלול את האפשרות שכעור עלול לגרום לנחיתות באפשרות קבלת עבודה. מטבע הדברים, לא ניתן לקבוע את שיעורה של פגיעה זו בכושר השתכרותו, והדרך הנכונה לקביעתה היא בדרך אומדן..."   ודוק - מדובר בילדה יפיפיה, אשר פניה הגלויים עוותו בעקבות התאונה ושלמותם נפגעה. פגם זה, ובעיקר של עינה השמאלית, הצרה מעינה הימנית, וחוסר הסימטריה בפניה בולט, ולא ניתן לטשטשו על ידי איפור או לבוש, כמו שניתן לעתים לטשטש צלקות, וכך נותרת התובעת שנים רבות לאחר התאונה, כאשר "אות קין" על פניה.   מעבר לתחושותיה הסוביקטיביות של התובעת, כפי שאלו הובעו והובאו ע"י אמה, נסיון החיים המר מלמד, כי לבעלי פנים נאות יש עדיפות גם בקשרים עסקיים וחברתיים. כך, תתקשה התובעת לא רק לשמש כדוגמנית או כשחקנית קולנוע דווקא, אלא גם כסוכנת מכירות, אשת שיווק, זבנית וכו'. סביר כי הפגם בפניה של התובעת עלול ליצור רתיעה מסוימת אצל בני דברה של התובעת, שהם לקוחות פוטנציאליים שנתקלים בעיוות הקל לראשונה, ואשר הקשר שלהם עם התובעת אמור להיות קשר חולף, בשונה מקשר מתמשך, וכפי שכבר נאמר (ראה שלום (ב"ש) 5522/91 קרודו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום, כרך טז, 562): -   "אם אדם ישכור עובד ויצטרך לבחור בין שני אנשים בעלי נתונים דומים, אלא שהאחר מצולק בפניו - חוששני שיעדיף את האחר. זו מציאות אכזרית, אך היא מציאות..."   וכך בענין ע"א 169/77 שוורץ נ' ליברמן, פ"ד לב(3) 561, 570 קבע כב' השופט אשר: -   "צלקות מכערות יכולות להגביל את כושר השתכרותה של אשה באשר סיכוייה למצוא עבודה מתאימה תלויים, לא פעם, בהופעתה החיצונית..."   (ראה גם: - ע"א 92/87 דנן נ' חודדה, פ"ד מה(2) 604, 607) דברים אלו מקבלים משנה חשיבות נוכח מציאות חיינו בהווה, כאשר הילדים ובני הנוער נחשפים לתרבות, שבה הידוענים ונשואי הערצתם הם כאלה שחיצוניותם הנאה, הצעירה והאטרקטיבית היא העיקר והיא גם חזות הכל. מאידך, יש להבהיר ולהדגיש, כי גם היום התובעת עדיין בעלת סבר פנים יפות מאוד יחסית, וגם אם שלמותם נפגעה, עדיין המתבונן בתובעת לא ירתע, חס וחלילה, ממראה פניה, ולהיפך.   את הפיצוי בגין הפגיעה בכושר השתכרותה של התובעת בשל אותה פגיעה במראה פניה ובשל חוסר הבטחון שפיתחה התובעת בשל כך, אני רואה לנכון לאמוד בסכום מעוגל של 50,000 ₪, אשר חושב לפי כמחצית חישוב מתמטי של הפסד כשיעור נכותה הרפואית.   5. סיכום סופו של יום, אני מחייבת את הנתבעות (באמצעות הנתבעת מס' 2) לפצות את התובעת על נזקיה הנובעים מהתאונה כדלקמן: -   א. בגין הוצאות נסיעה בעבר - 500 ₪ ב. בגין הוצאות רפואיות בעבר - 574 ₪ ג. בגין נזק שאינו נזק ממון - 10,870 ₪ ד. בגין הפסד כושר השתכרות - 50,000 ₪ סה"כ - 61,944 ₪   על הסכום האמור תוסיף הנתבעת ותישא בשכ"ט ב"כ התובעת בשיעור 13% + מע"מ וכן בהוצאות המשפט (הכוללות - אגרת המשפט ושכ"ט פרופ' טייכר).   כל הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.     משהסכימו הצדדים, כי ינתן פסק-דין של פשרה, ומשחסכו זמן שיפוטי רב ויקר, תחושב יתרת האגרה בהתחשב בכך שמדובר בפשרה. תאונת דרכיםקטינים