מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובד לא חוקי: 1. לפנינו תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים ודמי נסיעות. 2. הנתבע הינו מנהל ובעלים של מכבסה ברח' בן יהודה בתל-אביב בשם כביס-רץ - טיפ טופ קלין. 3. התובע הינו אזרח מצרי אשר נכנס לישראל בשנת 1996 באשרת תייר. בשלב כלשהו בשנת 2005 הוכר התובע כפליט השוהה בישראל במעמד של "מחפש מקלט מדיני הנמצא בחסות הנציב העליון לפליטים של האו"ם בישראל (להלן: "מעמד פליט"). הצדדים חלוקים האם קיבל התובע מעמד פליט בשנת 2005 או לאחר מכן. 4. התובע הועסק על ידי הנתבע כגהצן. 5. יש להעיר כי בתחילה ניהל התובע עסק בשם כביס רץ ברחוב בן יהודה 240 ובשלב כלשהו השנוי במחלוקת, רכש אף את החנות הסמוכה בה התנהלה מכבסה נוספת - טיפ טופ קלין. עוד יש להעיר כי לנתבע היה שותף חגי שטילר עד לשנת 2005. 6. הצדדים אינם חלוקים בקשר עם מועד תחילת העבודה - 10/98, אך הם חלוקים בקשר עם מועד ונסיבות סיומה, וכן על השכר אשר שולם לתובע. התובע טוען כי פוטר ביום 27.10.04 וכי שכרו היה 35 ₪ נטו לשעה ואילו הנתבע טוען כי התובע פוטר בחודש 3/99 וכי שכרו היה שכר מינימום. ממחלוקות אלה נובעות יתר המחלוקות בתיק. 7. הראיות - התובע העיד בעדות מוקדמת ביום 28.9.10 ועזב את הארץ לצמיתות ביום 30.9.10. מטעם הנתבע העידו הנתבע ומר חגי שטילר. לתובע לא הוצאו תלושי שכר ולא בוצע כל דיווח על השתכרותו. שכרו שולם במזומן, בסוף כל שבוע, על בסיס השעות בהן עבד בפועל. התובע צירף לתצהירו ראיות נוספות והן: תחשיב גמול שעות נוספות שערך; תמלול שיחה שנערכה, בתאריך לא ידוע לאחר סיום עבודתו, בינו לבין הנתבע; פנקס שעות עבודתו והתשלום שקיבל לתקופה 6/02 ועד 10/03. 8. טענות התובע - א. הנתבע ידע כי לתובע לא היה היתר עבודה כדין. התובע לא היה המועסק הבלתי חוקי היחיד אצל הנתבע. הנתבע אף נקנס בגין העסקה שלא כדין של עובדים אחרים ואף פנה לחברה מפוקפקת בשם א.ב. בונפיל בע"מ בניסיון להמשיך ולהעסיק התובע כעובד קבלן (כרטיס עובד ע"ש חברת א.ב. בונפיל בע"מ - נ/1). מסיבה זו הוא ושותפו היו מיידעים את התובע כדי שיברח כל אימת שמשטרת ההגירה היתה מגיעה לחיפוש עובדים זרים לא חוקיים. ב. אין לתת אמון בנתבע אשר ניסה להכחיש כל קשר בינו לבין התובע, כפי שעולה בשיחה המוקלטת וכפי שהשיב לפניית קו לעובד. הנתבע ניסה להכחיש זאת בעדותו בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. ג. התובע פוטר אל אתר כאשר עמד על תשלום זכויותיו מכח חקיקת המגן והדין במשפט העבודה. ד. אין לקבל את טענות הנתבע בדבר היקף עבודת התובע שהושמעו לראשונה בישיבת ההוכחות. מדובר בטענות כבושות של הוצאת עבודות גיהוץ "החוצה" או שימוש ב"גהצן נודד". כמו-כן טענות אלה לא הוכחו. ה. התובע הוכיח כי השתכר שכר שעתי של 35 ₪ נטו לשעה. כן הוכיח כי שכר זה היה השכר המקובל בענף המכבסות בתל-אביב בתקופת העסקתו. ו. יש לתת משקל לשיחה המוקלטת בין התובע לבין הנתבע (נספח ג' לתצהיר התובע). השיחה הוקלטה במכשיר mp3 וההקלטה הועתקה על ידי התובע לתקליטור לצורך תמלולה. בשיחה לא נעשו כל עריכות. הנתבע הודה כי קולו נשמע בהקלטה. ז. יש לתת משקל לפנקס העבודה לתקופה 6/02 עד 10/03 (נספח ה' לתצהיר התובע). התובע העיד כי המספרים בפנקס משקפים את שעות העסקתו כאשר בסוף שבוע העבודה הנתבע או שותפו חגי שטילר סיכמו את השעות וחישבו את השכר המגיע לו. הפנקס מוכיח הן את תקופת העבודה, הן את מתכונת ההעסקה והן את השכר. בית הדין דחה את בקשת התובע למנות את עו"ד יצחק חגג לצורך הכנת חוות דעת מומחה לזיהוי כתב היד. יחד עם זאת בעת ההוכחות התבקשו התובע ומר שטילר לרשום על דף נייר את המספרים 1-10 וכן להעתיק שתי שורות ראשונות לתצהיריהם ולחתום על הדפים. על דפי הפנקס מופיעים אותות אמת בלתי מסוייגים המאפשרים זיהוי ודאי הן של כתב ידו של הנתבע והן של מר שטילר. ח. יש לתת אמון בעדות התובע אשר ידע על פרטים "מוכמנים" הידועים רק למי שהיה במקום העבודה במועדים הרלבנטיים: שמות של עובדים נוספים, רכישת החנות הנוספת והאירוע של ביקורת משטרת ההגירה לרבות הקנס שהושת על הנתבע ועל שותפו. ט. עדות הנתבע אינה מהימנה, הנתבע הרבה להשיב על שאלות ב"לא זוכר". כך גם עדותו של מר שטילר אשר יש לו אינטרס בענין כמי שהיה שותפו של הנתבע בתקופה הרלבנטית ולפיכך יתכן ויצטרך להשתתף עמו במחצית החיוב. 9. טענות הנתבע - א. בין התובע לבין הנתבע התקיימו יחסי עובד ומעביד החל מחודש 10/98 ועד לחודש 3/99. העסקת התובע הופסקה ע"י הנתבע ושותפו מאחר והתובע לא המציא לנתבע למרות בקשותיו אישור העסקה כדין. ב. התובע הועסק על בסיס יומי כ- 5 שעות בכל יום. ג. התובע נקב בשמות פרטיים של עובדים נוספים אך בחר שלא לזמנם לעדות. ד. טענת התובע לידיעה על "פרט מוכמן" של רכישת המכבסה הנוספת התגלה כלא נכון כשהתובע טען שהחנות הנוספת נרכשה ב- 1999 ואילו הנתבע והעד מטעמו העידו כי החנות נרכשה רק במהלך 2003. התובע לא הוכיח את "הפריט המוכמן" של פשיטת פקחי התמ"ת ב- 2003. הנתבע אינו יכול להוכיח עובדה שלילית. ה. גרסת התובע לגבי נסיבות הפסקת העבודה הוכחה כלא נכונה. התובע טען כי בחודש 9/04 מסר לנתבע דף של קו לעובד ואף התריע בפניו כי במידה ולא ישולמו זכויותיו יאלץ להתפטר. אלא שהתובע צירף לתצהירו (כנספח ב') דף זכויות מקוצר לעובדים מעודכן לחודש אוקטובר 2004. לא יתכן כי בחודש ספטמבר ימסור דף המעודכן לחודש לאחר מכן. ו. התובע לא הוכיח כי שכרו עמד על 35 ₪ לשעה. הנתבע הוכיח כי, בתקופת העסקתו הנטענת של התובע, עובדים אחרים ואף ותיקים יותר השתכרו שכר מינימום וזאת באמצעות תלושי שכר. ז. אין לתת אמון בטענת התובע כי פוטר ביום 27.10.04. לתובע זיכרון סלקטיבי, המתייחס למועד סיום עבודתו. לעומת זאת הוא אינו זוכר את מועד תחילת עבודתו אצל אביבה רון, את מועד הקלטת הנתבע ואת מועד תחילת עבודתו במכבסת אור קליין. ח. לאור תקופת העסקה של ששה חודשים התובע אינו זכאי לדמי הבראה, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ונסיעות. ט. התובע לא הוכיח מתכונת העסקה קבועה לצורך שעות נוספות. י. אין לתת משקל לתחשיב השעות הנוספות, נספח א' לתצהיר התובע. התובע לא הוכיח את תקופת העבודה ושעות העבודה המפורטות במסמך. יא. אין לתת משקל להקלטה ולתמלולה נספח ג'. התובע לא זוכר מתי הוקלטה השיחה אלא רק שהיה זה בשעות הערב, אחה"צ. ההקלטה אינה מלאה ומתחילה במילים "זה לא מעניין אותי". התובע הודה כי ההקלטה נעשתה באמצע יום עבודה כשהתובע מושך את הנתבע בלשונו. יב. אין לתת משקל לפנקס בכתב יד המפרט לכאורה שעות העבודה, נספח ה' לתצהיר התובע. לא ברור לאיזה שנה הוא מתייחס שכן 2002 מופיע רק בעמוד הראשון ורישום זה נחזה להיות בכתב שונה ובעט שונה מיתר הרשום בפנקס. כמו-כן רשומות בפנקס הערות שונות הנחזות להיות בכתבי יד שונים והתובע לא ידע להסביר בכמה כתבי יד מדובר. התובע הודה כי בשנת 2003 היתה לו תאונת עבודה ולכן אין כל הסבר כיצד בשנת 2003 עבד 12 חודשים מלאים בממוצע 265 שעות בחודש. ההכרעה - 10. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה מהי תקופת עבודתו של התובע - תשובה לשאלה זו נעוצה בשאלה מתי הסתיימו יחסי העבודה, האם ב- 3/99 כטענת הנתבע או ב- 27.10.04 כטענת התובע. לטעמנו הוכיח התובע כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 27.10.04 ואנו דוחים את טענת הנתבע כי יחסי העבודה הסתיימו בחודש 3/99, ואלה הנימוקים: התובע המציא הקלטה ותמלולה אשר על פניה בוצעה לאחר הפסקת העבודה. הנתבע אישר כי הוא זה שמדבר בהקלטה. מקבלים אנו את טענות הנתבע בקשר למשקל אשר יש ליחס להקלטה, אשר מועדה אינו ידוע ואשר נערכה כאשר במכבסה היו לקוחות. יחד עם זאת יחסנו משקל משמעותי לשתי אמירות של הנתבע התומכות בטענות התובע. וכך נאמר: "יוסף חקים: אז אתה רוצה שש שנים ילכו לי ככה? נדב בן ציון: אל ת, לא, (כך במקור) אתה רוצה, אתה רוצה שש שנים שלי ילכו ככה? יוסף חקים: למה? נדב בן ציון: כי לי הלכו. אין לי עליך הוצאות, אין לי כלום" (עמ' 6 לתמלול ש' 12-15). התובע טוען בפני הנתבע כי עבד 6 שנים והנתבע אינו מכחיש זאת אך טוען כי גם לו נגרם נזק מאופן ההעסקה הלא מדווח בכך שלא יכול היה "ליהנות" מהוצאות העסקת התובע. 11. אין ספק כי מעביד אשר שומע מפי מי שעבד אצלו חצי שנה בלבד, כי הוא טוען לעבודה של שש שנים, כי תגובתו תהיה שונה גם אם מדובר בשיחה בשעה שיש לקוחות בעסק. יתירה מכך. אם ההעסקה היתה מסתיימת בשנת 1999 היה מקום לצפות כי הנתבע יהיה הרבה יותר תקיף בהכחשותיו, שכן מדובר בשיחה שנערכה הרבה מאוד שנים לאחר מכן. 12. יתירה מכך. הנתבע מבהיר לתובע כי העובדה ששהותו והעסקתו היו לא חוקיים תהיה בעוכריו כי הוא, הנתבע, יטען שאינו מכיר אותו. וכך נאמר: "יוסף חקים: אז אתה כל כך זה. יש לי הוכחות, יש לי הכל רשום אצלי. נדב בן ציון: אני, גם אצלי הכל רשום. יוסף חקים: שש שנים שעבדתי. נדב בן ציון: האני, אני לא מכיר אותך. יוסף חקים: כן? נדב בן ציון: לא מכיר אותך, לא יודע מי אתה. ככה אתה רוצה?" (עמ' 5 לתמליל ש' 16-21). כלומר הנתבע, בניסיונותיו להתנער מן התובע, לא טוען את הטענה המתבקשת לגרסתו והיא כי התובע עבד אצלו רק ששה חודשים, אלא מזהיר אותו כי יטען כי לא מכיר אותו כלל. הנתבע, אשר אישר כי קולו נשמע בהקלטה, העיד ביום 16.9.10 במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה "לא מכיר אותו? למה שאגיד דבר כזה?" (פרוטוקול מיום 16.9.10 עמ' 5 ש' 1). המסקנה איפוא כי הנתבע לא הכחיש כי התובע עבד אצלו שש שנים. 13. בטענת התובע כי מדובר בתקופת העסקה של שש שנים תומכות גם הראיות הבאות: הנתבע והעד מטעמו העידו כי הסכימו להעסיק את התובע מאחר וטען כי יש לו משפט עם המכבסה הקודמת שהוא עבד ולכן מותר לו להשאר בארץ. וכך הבהיר הנתבע: "...אני לא יודע אם אפשר לגרש אותו או לא. הוא רק אמר לי שיש לו תביעה ואין לי מה לדאוג". (פרוטוקול מיום 6.11.11 עמ' 33 ש' 8-9). אין חולק כי התביעה נגד מולכו הוגשה לבית משפט בשנת 2003. מבלי להכריע בסיבה להעסקה והאם התובע אמר כי הוא חסין מפני גירוש בתקופת התביעה, הרי העובדה שהנתבע ידע על התביעה אשר הוגשה בשנת 2003 תומכת בטענת התובע כי ההעסקה נמשכה לפחות עד להגשת התביעה. 14. זאת ועוד. התובע העיד כי כשעבד אצל הנתבע היו עובדים זרים נוספים: לשק אזרח פולני ומאיה אזרחית רומניה. התובע העיד כי בעת שעבד אצל הנתבע היתה ביקורת של התמ"ת (במכבסה הסמוכה) ולשק ומאיה נתפסו ועל הנתבע הוטל קנס. התובע העיד כי לאחר האירוע נעשה ניסיון לרשום אותו כעובד של חברת א.ב. בונפיל בע"מ כעולה מכרטיס העובד נ/1. מבלי להכנס למשמעות של הניסיון, שאין לו רלבנטיות לענייננו, הרי בכך מבקש התובע לתמוך את טענתו כי עבד בשנת 2003, שאז נערכה הביקורת. 15. הנתבע מודה כי נערכה ביקורת וכי הוטל עליו קנס. הנתבע אינו יודע את מועד הביקורת (פרוטוקול מיום 6.11.11 עמ' 34 ש' 11). הגם שאין זה סביר כי הנתבע אינו יודע מהו מועד הביקורת שבעקבותיה הוטל עליו קנס בגובה של 30,000 ₪ כעדות מר שטילר, אלא שהודעת הקנס יכולה היתה לשלול בנקל את טענת התובע כי מדובר בביקורת שבוצעה בשנת 2003 ודהיינו כ- 4 שנים לאחר המועד הנטען שבו סיים את עבודתו. ראיה זו מצויה בידי הנתבע והימנעותו מהצגתה פועלת לרעתו שכן ההנחה הינה כי אם היה בה לתמוך בטענתו היה מציגה. 16. מר שטילר מודה כי הביקורת היתה בשנת 2001. אמנם לדבריו התובע לא נכח בעת הביקורת אלא שבקיאותו הרבה של התובע בפרטים, לרבות גובה הקנס, שוללת את הטענה כי התובע לא היה נוכח. 17. לא זאת אף זאת. התובע בעדותו מסר שמות של עובדים רבים אשר עבדו במכבסה במהלך השנים בהם הוא עבד. עובדים אלה מצויים בשליטת הנתבע והימנעותו מהזמנתם פועלת אף היא לרעתו. 18. הנתבע עמד על כך כי התובע סיים את עבודתו בחודש 3/99. לא ניתן כל הסבר כיצד הוא זוכר באיזה חודש במדויק התובע סיים את עבודתו כאשר חלפו למעלה מעל 10 שנים ולא היה לו כל רישום. למרות הזיכרון החד בעניין זה לא זכר הנתבע מתי עבדו עובדים אחרים. יתירה מכך, מר שטילר נשאל מי החליף את התובע בגיהוץ ממרץ 1999 עד אוקטובר 2004 אך לא זכר (פרוטוקול מיום 6.11.11 עמ' 38 ש' 9-10). 19. עוד יש לציין כי התובע העיד כי את המכבסה השניה רכשו הנתבע ומר שטילר מאחיו של שטילר ב- 10/99. הנתבע בעדותו טוען כי היה זה ב- 2003 ובכך הוא טוען כי יש פגיעה במהימנותו של התובע, אלא שאם אכן הרכישה היתה ב- 2003 הרי שיש בכך כדי לתמוך בטענת התובע כי עבד לפחות עד 2003. הנתבע לא המציא כל הסבר כיצד יודע התובע על הרכישה אם יחסי העבודה הסתיימו. המסקנה איפוא כי התובע עבד אצל הנתבע עד ליום 27.10.04. שכרו של התובע - 20. התובע טוען כי החל מחודש 10/98 ועד לחודש 3/99 שכרו עמד על 30 ₪ לשעה ולאחר מכן הועלה ל- 35 ₪ לשעה. שכר זה שולם לו עד לפיטוריו. הנתבע טוען כי שכרו עמד על שכר מינימום, כפי ששולם לעובדים אחרים אשר עבדו במכבסה, אשר ויתקם אף עולה על של התובע. לאחר שבחנו את ראיות הצדדים אנו קובעים כי התובע הוכיח כי שכרו היה 35 ₪ לשעה. נקדים ונאמר כי מעביד אשר אינו מוסר לעובד תלוש שכר מפר את חובתו לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") ואף צפוי לקנס כעולה מסעיף 25. לאחרונה נפסק בע"ע 211/10 ארקדי נדצקי - נ' - שמירה ובטחון בע"מ (פורסם ביום 11.5.12): "הפרת מחויבות המעסיק ואי הצגת פנקס שעות עבודה מסודר על ידו, מובילה להגמשת נטל הראיה המוטל על העובד בכל הנוגע להוכחת היקפן המדויק של השעות הנוספות שביצע, ובמקרים המתאימים גם להעברת הנטל למעסיק בקשר לכך". דברים אלו נאמרו בקשר עם רישום מפורט של שעות העבודה והוכחת שעות נוספות, אך יפים הם גם להימנעות מחובת מסירת תלוש שכר והוכחת גובה השכר. יש להעיר כי הלכה זו הוכנסה ע"י שינוי תחוקתי בתיקון 24 על ידי הוספת סעיף 26 ב' לחוק הגנת השכר. לטענת הנתבע כי העסיק את התובע אשר היה עובד זר ללא מעמד, אין כל משקל בעניין זה. 21. במקרה שלפנינו לא רק שהנתבע לא הוכיח כי התובע השתכר שכר מינימום, אלא שאף בהעדר תלושי שכר הוכיח התובע כי שכרו היה 35 ₪ לשעה. טענת הנתבע כי שכרו של התובע היה שכר מינימום תוך הצגת תלושי שכר אנונימיים ומושחרים הינה טענה בעלמא. לעומת זאת טענת התובע כי שכרו היה 35 ₪ לשעה נתמכת בעדותה של גב' אביבה רון בת.א. 7692/09 יוסף האנה - נ' - אביבה רון (להלן: "פסק דין אביבה רון"). בהתאם לפסק דין אביבה רון, התובע עבד אצל אביבה רון החל מחודש 12/04 דהיינו מייד עם סיום עבודתו אצל הנתבע ולא היתה מחלוקת כי שכרו היה 35 ₪ נטו. המחלוקת היחידה באותו עניין בנוגע לשכר היתה האם יש לאשר שכר זה כ"שכר כולל". 22. יתירה מכך. אביבה רון אישרה בעדותה כי התובע סיפר לה לאחר שפוטר כי הוא עובד אצל מעסיק אחר והשכר המשולם לו הינו 40 ₪ נטו לשעה. 23. הנתבע יכול היה להזים טענות אלה על ידי הזמנת מעסיקי התובע ובחר שלא לעשות כן. אמנם מדובר במעסיקים אחרים, אך ניתן ללמוד מכך על גובה השכר הנהוג בתחום הגיהוץ וכי אין מדובר בשכר מינימום. 24. התובע צירף לתצהירו פנקס הנחזה להיות פנקס עבודה לתקופה מיום 6/02 ועד 10/03 ממנו הוא מבקש ללמוד את שעות עבודתו ואת השכר. אשר להיקף השעות נתייחס בהמשך כאשר נדון ברכיב השעות הנוספות, אך כל הקשור לתעריף, פנקס זה מכיל מספרים המוכפלים במספר 35 הנחזה להיות תעריף שעה. בין אם מדובר בפנקס המתייחס לשעות התובע, חלקו או כולו, עצם התעריף של 35 המוכפל במספר הנחזה להיות שעות עבודה, מחזק את הטענה כי התובע או מי שהפנקס מתייחס אליו השתכר 35 ₪ לשעה. עובדה זו סותרת את טענת הנתבע כי כל העובדים במכבסה השתכרו שכר מינימום שכן הנתבע לא הצביע על עובד אחר אשר השתכר 35 ₪ לשעה ובכך היה נותן הסבר למספר המופיע. המסקנה איפוא כי התובע השתכר 35 ₪ נטו לשעה. נסיבות סיום העבודה - 26. הנתבע מודה כי פיטר את התובע, אלא שלטענתו הפיטורים היו בחודש 3/99 לאחר שהתובע לא הציג אישור עבודה. משקבענו כי התובע עבד עד ליום 27.10.04, הרי המסקנה המתבקשת הינה כי התובע פוטר ביום 27.10.04. למעלה מן הצריך נוסיף כי הגם שהתובע העיד בעדות מוקדמת, התרשמנו כי נסיבות הפסקת העבודה הן כעולה מתצהירו: "בחודש 09/2004 ולאחר פניות רבות קודם לכן, פניתי לנדב וביקשתי ממנו כי ישולמו לי זכויותי לפי החוק. מסרתי לידי נדב "דף זכויות" שניתן לי ב"קו לעובד" ואף התרעתי בפניו כי במידה ולא ישולמו לי זכויותי איאלץ להתפטר. ב- 27.10.04 לקראת סיום יום העבודה, ולאחר שדרשתי פעם נוספת מנדב לשלם לי את מלוא זכויותי לפי החוק, הודיע לי נדב כי אני מפוטר בזו הלשון: "לך, לא צריך אותך". מאחר וחשבתי כי מדובר ב"עידנא דריתחא" ונדב אינו מתכוון לפטר אותי, הופעתי לעבודה ביום המחרת 28.10.04 מוכן ומזומן לעבוד; נדב לא התיר לי לעבוד והודיע לי שוב כי אני מפוטר בזו הלשון "מה יש? מה אתה רוצה? אני לא צריך אותך". פניתי לשותפו של נדב, חגי שטילר שהיה באותו יום בבנין הסמוך וביקשתי ממנו לשכנע את שותפו שלא לפטר אותי, אולם האחרון השיב לי "הוא שותף שלי ואני לא יכול לריב איתו בגללך". לאחר מספר ימים, באתי למקום העבודה ושולם לי שכר שבוע עבודתי האחרון; אולם נדב סרב לשלם לי את דמי הנסיעות המגיעים לי בטענה שלא עבדתי חודש מלא". טענת הנתבע כי גרסה זו אינה הגיונית מהסיבות הבאות: דף הזכויות מקו לעובד אשר המציא התובע מעודכן לחודש אוקטובר 2004 ולפיכך לא יתכן כי המציאו לנתבע בחודש ספטמבר 2004; התובע טוען כי התחיל לעבוד אצל אביבה רון בחודש אוקטובר 2004 ולפיכך לא יתכן כי פוטר מהנתבע ביום 27.10.04. טענות אלה מלמדות לטענת הנתבע על התנהלות מניפולטיבית. 27. לאחר שבחנו את הטענות הגענו למסקנה כי אין בנימוקים אלה כדי לסתור את הטענה כי התובע פוטר ב- 27.10.04. בפרשת אביבה רון טען התובע כי התחיל לעבוד בחודש אוקטובר שעות ספורות בלבד. למרות זאת נקבע שם כי התובע החל לעבוד אצל אביבה רון החל מ- 1.12.04. אין בכך כדי לשלול את גרסת התובע לפיטורים באוקטובר 2004. לא נעלם מעינינו כי התובע העיד כי למרות שפוטר ב- 27.10.04 הגיע לעבודה ב- 28.10.04 כדי לעבוד, ובכך צמצם עוד יותר את האפשרות להתחיל לעבוד אצל מעביד אחר בחודש אוקטובר. יחד עם זאת יש להניח כי מדובר בשוק סגור ומוכר והתובע, אשר עבד כגהצן 6 שנים אצל אותו מעסיק, כבעל ניסיון, לא התקשה להשיג עבודה אחרת וזאת בין אם התחיל לעבוד ביום האחרון של חודש אוקטובר ובין אם בחודש דצמבר. אין בכך כדי לשלול את גרסתו כי פוטר ב- 27.10.04. כך אין אף בדף הזכויות המעודכן ליום 1.10.04 כדי לשלול את הגירסה כי המציאו לתובע במהלך חודש ספטמבר 2004 וכשחזר על דרישתו פוטר ב- 27.10.04. גם אם התובע הציג את הדף בתחילת אוקטובר ולא בספטמבר, מדובר באי דיוקים שוליים שאין בהם כדי לשלול את העובדה כי התובע פוטר לאחר 6 שנות עבודה על רקע דרישותיו לזכויות שונות. המסקנה איפוא כי התובע הוכיח כי פוטר ביום 27.10.04. רכיבי התביעה - 28. נקדים ונציין כי שכרו של התובע היה 35 ₪ נטו לשעה. הנתבע לא הוכיח מהו סכום הברוטו, שכן שכרו של התובע שולם בערכי נטו ולפיכך הסכום שיפסק יפסק בערכי נטו. עוד יש לציין כי לצורך החישובים לקחנו בחשבון כי התובע הועסק 186 שעות בחודש. התייחסות מפורטת להיקף ההעסקה תובא לגבי רכיב השעות הנוספות. 29. פיצויי פיטורים - התובע הוכיח את תקופת העבודה, את שכרו ואת פיטוריו ולפיכך זכאי הוא לפיצויי פיטורים כדלקמן: 39,060 ₪ = 35 • 186 • 6 30. הודעה מוקדמת - משהוכיח התובע כי פוטר ולא נטען כי שולמה לו הודעה מוקדמת זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת: 6,510 ₪ = 35 • 186 31. פדיון חופשה - הנתבע טען להתיישנות כללית לאור העובדה כי לטענתו עבודת התובע הופסקה בחודש מרץ 1999. בסיכומיו טען לחלופין כי התביעה לפדיון חופשה התיישנה בהתאם לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית"). סעיף 31 לחוק חופשה שנתית קובע - "תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים". מאחר והתביעה הוגשה בחודש אוקטובר 2009, התביעה בגין רכיב זה התיישנה. 32. הבראה - לאור קביעתנו כי התובע עבד אצל הנתבע שש שנים ומאחר והנתבע אינו טוען כי שילם לתובע דמי הבראה, על הנתבע לשלם לתובע דמי הבראה בגין שתי שנות ההעסקה האחרונות. הסכום הנתבע על ידי התובע אינו מוכחש ולפיכך על הנתבע לשלם לתובע: 4,284 ₪ = 306 • 14 33. נסיעות - התובע טוען כי הנתבע לא שילם לו דמי נסיעות בגין חודש ההעסקה האחרון, ודהיינו 10/04,סך של 196 ₪ שהוא עלות כרטיס חודשי חופשי. הנתבע טוען כי התובע לא הוכיח היכן הוא מתגורר ואת גובה הוצאות הנסיעה אלא שבעדות המוקדמת העיד התובע כי הוא מתגורר ברח' העליה 1 בתל-אביב. אין חולק כי המכבסה היתה ברח' בן יהודה במרחק של מעל שתי תחנות לפחות. הנתבע לא כפר בכך כי לא שילם לתובע הוצאות נסיעה עבור חודש אוקטובר 2004 וכן לא טען כי העלות שונה. לפיכך על הנתבע לשלם לתובע הוצאות נסיעה בגין חודש 10/04 לפי עלות של "חופשי חודשי" בסך של 196 ₪. 34. חגים - התובע צמצם תביעה זו בסיכומיו לשנתיים האחרונות להעסקתו 2002-2004 (וזאת במגבלות תקופת ההתיישנות). לטענת התובע בשנתיים אלה חלו 4 ימי חג בשבת ולפיכך חב הנתבע לתובע דמי חגים בגין 14 ימים. הנתבע אינו מכחיש כי לא שילם לתובע דמי חגים אך מכחיש את תקופת ההעסקה ואת העובדה כי התובע עבד במתכונת קבועה. לטעמנו אין חולק כי התובע עבד 6 ימים בשבוע באופן קבוע וכן עבד בערבי חגים. לפיכך פטור התובע להוכיח באופן דווקני לגבי כל יום חג כי עבד יום לפניו ואחריו. משתחשיב התובע לא נסתר, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובע דמי חגים בסך של 3,920 ₪ = 14 • 35 • 8 35. שעות נוספות - לתצהירו צירף התובע תחשיב שעות נוספות לתקופה 10/98 ועד 10/04 וכן פנקס שעות לתקופה 6/02 ועד 10/03. בסיכומיו טען התובע כי יש לחשב את גמול השעות הנוספות המגיעים לו ל- 24 חודשים (בשל מגבלת ההתיישנות) בהתאם לפנקס המתייחס ל- 16 חודשים. הנתבע כופר בפנקס. נקדים ונאמר כי הגם שהתובע טען בתצהירו למתכונת קבועה, הרי שדווקא התחשיב אשר ערך, נספח א' לתצהיר, מלמד כי מספר השעות הנוספות משתנה בכל חודש באופן משמעותי וכי אין מדובר במתכונת קבועה. לפיכך על התובע להוכיח את מספר השעות הנוספות אשר עבד בפועל. אשר לתחשיב שערך נספח א' והגם שבסיכומיו זנח אותו, לא נתנו לו משקל. התובע העיד כי בסוף כל יום רשם את שעות העבודה על פתק וכך שמר את כל הפתקים עד לעריכת התחשיב אך לאחר עריכת התחשיב זרק את הפתקים: "ת. כשהכנתי כל יום שהייתי הולך לא היה מתוכנן לתבוע את נדב כי הכל היה טוב. אף פעם לא אמר לי לא אתן לך זכויות שלך שאתה מדבר, היה אומר סיבות אחרות. היו לי פתקים כי רציתי לעשות חשבון כל שבוע. כמו שהם עושים בפנקס שלהם הייתי עושה זאת בבית. ש. האם זה נראה לך הגיוני שערכת מסמך שאתה אמרת שלא ערכת אותו לקראת הגשת התביעה את מסד הנתונים זרקת? ת. אני לא ידעתי שהמקורי הוא חשוב כי היו לי פתקים בשפה ערבית שאני מבין וגם רציתי שיהיה מסודר. הכל ביחד בספר אחד שיכולים להבין בבית משפט מה מדובר. אחרי זה הלכתי לעו"ד היא אמרה לי חבל שלא שמרת על זה" (פרוטוקול מיום 28.9.10 עמ' 16 ש' 15-22). לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע הושמדו הפתקים אשר אותם טרח התובע לשמור משנת 98 לפחות עד הגשת התביעה ב- 2009. לפיכך לא יחסנו כל משקל לתחשיב שערך התובע על סמך פתקאות אלה. 36. אשר לפנקס הנטען כי הוא מתייחס לתקופה 6/02 - 10/03 הנתבע טען כי אינו מכיר את הפנקס. הנתבע ומר שטילר טענו כי בפנקס לא מופיע כתב ידם. התובע ביקש כי נפסוק בעניין בהסתמך על השוואת כתבי היד של התובע ומר שטילר על מסמכים שהוכתבו להם בעת הדיון. אלא שאיננו מקבלים את הפנקס להוכחת שעות העבודה ללא כל צורך להכריע האם מדובר בכתב היד של הנתבע ושל מר שטילר. הפנקס נחזה להתייחס לתקופה שמחודש יוני ועד לחודש אוקטובר שנה לאחר מכן. השנה לא מופיעה בפנקס והיא הוספה בשלב אחר ובעט אחר בראש העמוד הראשון. לא הוכח מי הוסיף את השנה ועל סמך מה היא הוספה. משלא הוכח כי מדובר בשנים הרלבנטיות אין מקום לקבלת הפנקס להוכחת השעות הנוספות בתקופה מחודש 6/02. התובע אשר טען כי היו לו כרטיסים יומיים יכול היה בנקל לאמת באיזו תקופה מדובר, אך משבחר להשמיד ולהשליך את הפתקים אין לו אלא להלין על עצמו. כמו-כן לא ברור אם הפנקס מתייחס לתובע בלבד שכן בחלק מהעמודים נרשם "להאני". לא ניתן כל הסבר מדוע הוסף שמו של התובע בחלק מן העמודים אם הפנקס מתייחס אליו בלבד. אין מדובר בפנקס הנושא פרטים מזהים של העובד או העובדים אליהם הוא מתייחס. 37. יחד עם זאת הפנקס נחזה להיות סיכום שעות מוכפל במספר 35 ולפיכך ראינו בכך חיזוק לטענת התובע כי שכרו החודשי לכל התקופה, מחודש 3/99 ועד לסיום עבודתו, היה 35 ₪ לשעה. 38. אשר להיקף שעות עבודתו, מר שטילר טען כי התובע עבד 3, 4, 5 שעות ביום ולמעשה מדובר ב"גהצן נודד". גם הנתבע העיד כי חלק מעבודת הגיהוץ הוצאה החוצה ולפיכך עבד התובע 4-5 שעות ביום. לא נתנו אמון בגרסה זו אשר לא נתמכה בכל ראיה ולפיכך אנו קובעים כי התובע עבד לפחות 186 שעות בחודש. רק בשל העובדה כי לא הוכיח את מספר השעות הנוספות נדחתה תביעתו ברכיב זה. 39. סוף דבר, התביעה מתקבלת ברובה. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים (בערכי נטו): פיצויי פיטורים - 39,060 ₪ הודעה מוקדמת - 6,510 ₪ דמי הבראה - 4,284 ₪ נסיעות - 196 ₪ חגים - 3,920 ₪ כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.11.04 ועד ליום התשלום. כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪. כל הסכומים ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום שיומצא לנתבע פסק-הדין. פיטורים