מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים פוליטיים - פסק דין: לפנינו תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים") לסעדים כספיים בגין פיטורין שלא כדין, באשר לטענתה פיטוריה היו מטעמים פוליטיים פסולים. העובדות לענייננו: הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ, מיסודה של הסוכנות היהודית, אשר מפעילה את המתנ"ס הקהילתי שבתחום המועצה המקומית קריית עקרון (להלן: "הנתבעת" ו/או "המתנ"ס"). הנתבעת 2 הינה המועצה המקומית קריית עקרון (להלן: "המועצה"). התובעת הועסקה בנתבעת בשתי תקופות: האחת משנת 1981 ועד לסוף שנת 1984, והשנייה החל משנת 1986. תפקידה האחרון של התובעת היה כרכזת חוגים וקהילה במשרה מלאה. במהלך שנת 2009 גובשה בנתבעת תכנית התייעלות (להלן: "התכנית"). תכנית זו אימצה מסקנות של חוות הדעת בנושא "שינוי מבנה ושכר כח אדם" שנערכה על ידי ב"כ הנתבעת. במסגרת התכנית הוחלט, בין היתר, להפחית את היקף משרתה של התובעת, ולהעביר את כל נושא ריכוז החוגים, אשר היה מופקד בחלקו בידי התובעת, לרכז החוגים במחלקת הספורט. למעשה, התובעת נדרשה להמשיך לנהל את העבודה הקהילתית בלבד, וזאת בהיקף משרה של 40%. בהתאם להמלצות התכנית, זומנו לשימוע העובדים אשר נבחנה אפשרות צמצום משרתם. במכתב מיום 29.7.09, ששלח יו"ר הנהלת המתנ"ס, מר יצחק קעטבי (להלן: "מר קעטבי") לתובעת, צוין כדלקמן: "הנדון: הזמנה לשימוע בנושא תנאי עבודה ושינויים בשכר בהתאם להחלטת הנהלת המתנ"ס מתאריך ב' בתמוז התשס"ט (24.6.09) ולאור מצבה הכספי הקשה של המתנ"ס, הנך מוזמנת לשימוע בנושא שבנדון, בטרם החלטה בדבר שינוי תנאי עבודתך, לרבות שינוי והפחתה בשכרך". ביום 9.7.09 נערך לתובעת השימוע הנ"ל. בפרוטוקול השימוע (נספח ו' לכ"ה של הנתבעת) צוין כדלקמן: "יצחק-יו"ר הנהלת המתנ"ס: כידוע לך המתנ"ס מצוי בקשיים כלכליים המחייבים היערכות מחודשת. שיעור עלויות השכר במתנ"ס הינו גבוה ביותר ועומד על כשני שליש מתקציב המתנ"ס כולו. לאור הדברים הללו החליטה הנהלת המתנ"ס על ביצוע צעדים להבראת המתנ"ס ובכלל זאת שינוי מתווה השכר לעובדי המתנ"ס. אריק חדד (יו"ר המועצה- א' ד"ט): על בסיס התוכנית שאושרה על ידי הנהלת המתנ"ס הוצע לקבוע שכר גלובאלי לעובדי המתנ"ס, בהתאם לטבלאות שכר מוצעות. הבסיס למהלך זה נעוץ בעובדה ששכרם של העובדים כיום הינו שרירותי, כאשר מתקבלות תוספות שונות ומשונות לעובדים מסוימים, באופן בו משכורתם לא ריאלית לתפקידם ומכל מקום לא ריאלית מבחינת יכולותיו הכספיות של המתנ"ס. יצחק: בהתאם לתוכנית ולמודל השכר החדש, צפוי היקף העסקתך לעמוד על 40% משרה, כאשר שכר הבסיס יחושב לפי 5500 ₪ ברוטו למשרה מלאה, קרי כ-2200 ₪, כשלסכום זה יתווספו תשלומי חובה וכן תגמולים בהתאם ליעדים וקריטריונים אשר ייקבעו על ידי ועדת תגמולים שתמונה על ידי הנהלת המתנ"ס. אני מבקש לשמוע את עמדתך בנוגע לאמור ובכלל זאת התייחסותך לתנאי השכר המוצעים לך. שושי: בתנאים המוצעים לי אני לא מעוניינת לחתום על חידוש חוזה. אני רואה בהצעתכם הרעת תנאי העסקתי. אריק: אני מכבד את החלטתך ונשב ביחד עם יצחק על מנת להסדיר את סיום עבודתך ונוודא כי תקבלי את כל שמגיע לך עפ"י החוק". במכתב מיום 13.7.09 הודיע מר קעטבי לתובעת, כי לצורך המשך עבודתה עליה לחתום על חוזה העסקה חדש: "היות שאין אפשרות למסור לך ידנית את החוזה ולשוחח עימך על העניין, עקב עיסוקך בקייטנה. הריני מוסר לך את החוזה באמצעות אב הבית חיים גלבוע. אודה לך אם תשיבי לי את החוזה בדחיפות". במכתב נוסף ששלח מר קעטבי לתובעת, מיום 22.7.09, קיבלה התובעת הודעה על סיום עבודתה במתנ"ס וזאת בשל אי חתימתה על חוזה ההעסקה החדש: "הנדון: הפסקת חוזה ההתקשרות בינך ובין המתנ"ס לפני כעשרה ימים הועבר לעיונך חוזה העסקה מוצע להתקשרות בינך ובין המתנ"ס. כידוע לך וכעולה מן השימוע שנערך עימך, התקשרות בחוזה זה הינה פועל יוצא ממצבו הכספי של המתנ"ס ותנאי להבראתו של המתנ"ס. למועד זה לא נתקבלה חתימתך על חוזה העסקה זה. הריני מתכבד להודיעך, כי בהתאם לסמכותי בהתאם לחוזה העסקתך הקיים עם המתנ"ס, תובא התקשרותך עם המתנ"ס לכלל סיום בתוך 30 יום ממועד מכתבי זה..". התובעת טוענת כי למרות ששולם לה שכרה על ידי הנתבעת, הרי שהמועצה הייתה מעסיקתה בפועל. לטענתה, למעשה המועצה העסיקה אותה באמצעות הנתבעת ולכן בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה יש לראותה כעובדת המועצה. עוד טוענת התובעת כי פיטוריה נעשו משיקולים פוליטיים, מטעמי רדיפה והתנכלות, וזאת בשל תמיכתו של בעלה ביריביו הפוליטיים של ראש המועצה, מר אריק חדד (להלן: "מר חדד"). לטענתה, על מנת להציג את פיטוריה כתקינים יזם מר חדד את תכנית ההתייעלות תוך יצירת מראית עין לפיה נמצאים המועצה והמתנ"ס בקשיים. לטענתה, הנתבעות גם לא ערכו לה שימוע כדין ולא אפשרו לה להביע את עמדתה באשר לפיטוריה. מנגד, הנתבעות טוענות כי יחסי עובד מעביד התקיימו בין התובעת לנתבעת בלבד, וזאת בהתאם לחוזה ההעסקה האישי שנחתם בין התובעת למתנ"ס. לטענתן, מדובר בשני גופים נפרדים ואין בעובדה כי הנתבעת מבצעת פעולות שונות עבור המועצה ו/או בעובדה כי היא מתוקצבת באופן חלקי על יד המועצה, כדי לגרום לכך שהתובעת תחשב גם לעובדת המועצה. עוד טוענות הנתבעות כי תכנית ההתייעלות נעשתה לצורך קידומו ופיתוחו של המתנ"ס במסגרת אילוצי התקציב. לטענתן, הבדיקה שנערכה לצורך בחינת העניין העלתה כי עלויות שכר העבודה של עובדי המתנ"ס גבוהות במיוחד ביחס לתקציב המתנ"ס, באופן שאינו מאפשר פיתוח פעילויות נוספות וקידום פעילות המתנ"ס בכלל. משכך, הוחלט לאמץ את מסקנות חוות הדעת שהוכנה על ידי ב"כ הנתבעת, במסגרתה הוצע לצמצם את היקף משרתה של התובעת ל-40% ולהעביר את הטיפול בתחום החוגים כולו לרכז חוגים ייעודי. לטענתן, משסירבה התובעת להמשיך בעבודתה בהיקף משרה זה ולחתום על חוזה העסקה חדש, פוטרה מעבודתה. עוד טוענות הנתבעות כי לתובעת נעשה שימוע כדין, במסגרתו גם נאמר לה כי מדובר בהסדר זמני, אשר ייבחן בשנית לאחר היכנסו לתפקיד של מנהל מתנ"ס חדש. דיון והכרעה: התובעת העידה בעצמה. כן העידו מטעמה: מר שולי סולימן-כיהן כראש המועצה מאוקטובר 2003 עד פברואר 2007; מר מאיר בן חמו- מנהל המתנ"ס בשנים 2009-2006 (להלן: "מר בן חמו"); מר חזי דנין- יו"ר האופוזיציה ויו"ר ועדת ביקורת במועצה; מר יוסף ציון- מנהל אגף פיתוח ופיקוח במועצה ויו"ר ועד עובדי המועצה; מר יעקב סבג- חבר מועצה. מטעם הנתבעת העידו: מר קעטבי ששימש יו"ר הנהלת המתנ"ס ממחצית שנת 2007, ומר עדי דויטש - מנהל המתנ"ס מחודש אוגוסט 2009 ועד לחודש ספטמבר 2010. מטעם המועצה העידו מר חדד, ומר אלון גרינברג- מזכיר וגזבר המועצה. לאחר ששמענו את העדויות, בחנו את חומר הראיות ושקלנו את טיעוני הצדדים, להלן הכרעתנו. יחסי עובד מעביד בין התובעת למועצה: אין חולק כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת על פי חוזה העסקה אישי שנחתם עמה (ראו חוזה העסקה מיום 23.12.98- נספח א' לתצהיר הנתבעת). עם זאת, התובעת טוענת כאמור כי למעשה המועצה העסיקה אותה באמצעות הנתבעת ולכן, לטענתה, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה יש לראותה כעובדת המועצה. בטרם נדון בסוגיית זהות המעסיק נביא את האמור בתצהירו של מר קעטבי באשר ליחסי הגומלין בין המתנ"ס למועצה. נציין כי התובעת לא חלקה על האמור בתצהירו לעניין זה: "את פעילותו של המתנ"ס, כמו גם את פעילותם של כ-180 מתנ"סים נוספים ברחבי הארץ, מארגנת ומנחה החברה למתנ"סים, חברה ממשלתית בבעלות משרד החינוך, התרבות והספורט. כל מתנ"ס פועל כמוסד עצמאי. ככלל, המתנ"סים השונים מוקמים ופועלים מכוח הסכמים הנחתמים בין החברה למתנ"סים, המתנ"ס, והרשות המקומית בתחומיה פועל המתנ"ס. הסכמים אלו קובעים את המסגרת להפעלת המתנ"ס ואת מערכת היחסים בין הצדדים. בשנת 2005, לאחר תקופה בת מספר שנים בהן המתנ"ס פעל כיישות עצמאית, תוך ניתוק הקשר עם החברה למתנ"סים, נחתמה אמנה להפעלת המתנ"ס בין המועצה המקומית קריית עקרון, החברה למתנ"סים, הסוכנות היהודית, והמתנ"ס (להלן: האמנה) ומונה מנהל למתנ"ס מטעם החברה למתנ"סים (עובד החברה למתנ"סים). אם כן, החל מיום 15.6.05 פעילות המתנ"ס בשטחה של המועצה הוסדרה במסגרת אמנה עליה חתמו הצדדים הנ"ל ("אמנה להפעלת מתנ"ס- מרכז קהילתי-סוכנותי"- נספח א' לתצהיר מר קעטבי; להלן: "האמנה"). האמנה נועדה להסדיר את יחסי הגומלין בין המועצה לבין המתנ"ס, ובין המתנ"ס לבין החברה למתנ"סים, וכן להדגיש את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של המתנ"ס ביחס לפעילותו ולקליטת עובדיו. כך נקבע, בין היתר, באמנה: "סע' 7- החברה הסוכנותית (המתנ"ס- א' ד"ט) תיקבע את תכנית העבודה וכן את התקציב וכוח האדם הנדרש לביצועה. סע' 11- הרשות המקומית (המועצה- א' ד"ט) תעמיד לרשות החברה הסוכנותית תקציב ההולם את היקף הפעילות המאושר לחברה הסוכנותית. סע' 15- הרשות תפטור את החברה הסוכנותית מתשלום מיסים בגין המבנים והמתקנים שיהיו בשימושה. סע' 25-22: החברה (החברה למתנ"סים- א' ד"ט) תעמיד את הידע והניסיון המקצועי העומד לרשותה על מנת לקיים הדרכות והשתלמויות להנהלה, למנהל ולעובדי החברה הסוכנותית. החברה הסוכנותית מתחייבת לשתף פעולה בקשר להכנת ההשתלמויות והשתתפות אנשיה בהן. החברה תשלם את שכרו של המנהל. החברה תסייע בהקמת פרויקטים ובהפעלתם. החברה תסייע בגיוס משאבים ובהעברת כספים ממשרדי ממשלה, ממוסדות ומגופים אחרים". סע' 36: מבלי לגרוע בכלליות האמור באמנה, קבלת עובדים לחברה הסוכנותית, תנאי העסקתם, הפסקת עבודתם וכיוצא באלה יהיו בסמכות החברה הסוכנותית ובאחריותה, על פי הנוהלים כאמור בסעיף 26". סוגיית זהות המעסיק בתבניות העסקה משולשות נדונה בבתי הדין לעבודה בשורה ארוכה של פסקי דין. הלכות אלה קובעות כי הקביעה השיפוטית בדבר זהות המעסיק- בדומה לקביעה השיפוטית בדבר מיהו "עובד"- תיעשה בהתבסס על בחינה מהותית של כלל מאפייני ההתקשרות, וללא תלות בהגדרות שנקבעו על ידי הצדדים עצמם. הבחינה המהותית נועדה לאתר מיהו הגורם האמיתי אשר מקיים מול המועסק מערכת יחסי עבודה, על כלל תכליותיה שאינן מתמצות בתשלום שכר (דב"ע נב/3-142 חסן אלהרינאת- כפר רות פד"ע כד 535 ; להלן: "עניין כפר רות"; ע"ע 1189/00 אילנה לוינגר- מדינת ישראל, מיום 2.10.00; ע"ע 300245/97 משה אסולין- רשות השידור, פד"ע לו 689. בעבר נקבע כי נקודת המוצא הנה כי המשתמש הוא המעסיק, אלא אם יוכח כי קיימת התקשרות אותנטית ולגיטימית בינו לבין הצד השלישי ובין הצד השלישי לעובד (עניין רות). לאחרונה הובהר כי לחזקה זו אין עוד תוקף במצב המשפטי הנוכחי (ע"ע 602/09 מדינת ישראל- משרד החינוך נ' העמותה לפיתוח אקדמי של מדע ותרבות, מיום 24.1.12; ע"ע 472/09 זוהר גולן- או.אר.אס משאבי אנוש בע"מ, מיום 12.9.10; עע 237/09 מ"י, הטלוויזיה החינוכית הישראלית- אסתר קדם, מיום 14.9.10) ועם זאת הודגש כי אין משמעות הדבר כי קיימת חזקה הפוכה (ע"ע 478/09 יצחק חסידים- עיריית ירושלים, מיום 13.1.11). בהעדר חזקה, זהות המעסיק בכל מקרה נתון תיקבע על סמך בדיקה מהותית וזהירה של כלל נסיבות המקרה, תוך היעזרות במבחני העזר שנקבעו בפסיקה ושקלולם. להלן נפרט את מבחני העזר שנקבעו בעניין כפר רות: כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם. בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר. מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי התקבלותו אליה. מי משבצו במקום העבודה ומי מעבירו מתפקיד לתפקיד במערך ארגונו של המשתמש בעבודתו. מי קובע את מכלול תנאי עבודתו של העובד, לרבות את גובה שכרו ואת הנלווים לשכרו. מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד. מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו. כיצד דווחו יחסי הצדדים למס הכנסה, כיצד הצהירו ונרשמו במוסד לביטוח לאומי, וברשויות אחרות שבהן נדרשת הצהרה מיהו המעביד. מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבנטיים להסדר ההעסקה, כגון מי מפקח על עבודת העובד, למי מדווח העובד על עבודתו, ולמרותו של מי הוא סר. למי הבעלות על הציוד, החומרים, או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו. האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה, ובו משתלב העובד, או שמא נשכר העובד לביצוע פרויקט צדדי, הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה. רציפות, זמנויות, ומשך קשר העבודה. האם יש לצד השלישי עסק משלו אשר בו משתלב העובד, הנותן את שירותיו לאחר. עוד נקבע, כי ככלל אין צורך בכל מקרה בהפעלת מלוא המבחנים ודי בהצטברותם של כמה מהם, בנסיבות העניין, כדי להצביע על המעביד הנכון. בנוסף, חשוב להדגיש כי יישומם של מבחני העזר לא ייעשה באופן טכני או פורמלי, אלא תוך לקיחה בחשבון של תכלית דיני העבודה בכלל, והתכלית של הכרה ב"מעסיק" ככזה בפרט (דב"ע נד/3-96 מ.ב מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ- חליל עבד אלרחמאן עאבד, פד"ע כט 151). היינו לא די לוודא כי העובד קיבל את שכרו וזכויות מגן בסיסיות, אלא השאלה הינה "האם העסקת העובד נגועה ב "פיקציה" והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן" (עע 467/08 פימה פאק פרימוזה טריידינג בע"מ- ש.י.ל.ה שירותי קירור ואחסנה בע"מ, מיום 12.7.10). לדידנו, יישום מבחני העזר בענייננו מלמד בבירור כי התובעת לא הייתה עובדת המועצה אלא עובדת המתנ"ס בלבד. אין מחלוקת כי התובעת התקבלה לעבודה על ידי הנהלת המתנ"ס והסכם העסקתה נחתם עם המתנ"ס (ראו לעניין זה עדותה- עמ' 12-11 לפרוטוקול). עולה מהראיות כי התובעת ראתה עצמה כעובדת המתנ"ס בלבד ואף לא טענה לכל אורך 23 שנות עבודתה כי היא עובדת המועצה. ראו לעניין זה עדותה (עמ' 5 לפרוטוקול): "ש. מתי פנית למישהו ממנהלי המתנ"ס בטענה שאת אינך עובדת המתנ"ס אלא עובדת המועצה המקומית? ת.לא טענתי כך... ... ש.מתי פנית למי ממנהלי המועצה בטענה של עובדת המועצה ולא המתנ"ס? ת.לא פניתי". ראו גם עדותו של מר בן חמו כי התובעת מעולם לא פנתה אליו בעניין היותה כביכול עובדת מועצה ולא דרשה כי יטפל בעניין זה (עמ' 18 לפרוטוקול). התובעת גם הודתה בעדותה כי גם לא פנתה בעניין זה ליו"ר ועד העובדים במועצה (עמ' 8 לפרוטוקול). הכוח לפטר את התובעת היה בידי הגורמים השונים במתנ"ס (ראו לעניין זה גם עדותו של מר בן חמו- עמ' 17 לפרוטוקול). אף עולה מהראיות כי לאחר תקופת עבודתה הראשונה, פנתה התובעת למנהל המתנ"ס דאז, מר סמי מאור (והעתק ליו"ר המתנ"ס דאז, מר יחיא אהרוני) על מנת להודיע להם על סיום עבודתה (ראו מוצג נ4 ; עדות התובעת- עמ' 14 לפרוטוקול). תנאי עבודתה של התובעת וגובה שכרה הוסדרו עם המתנ"ס. ראו לעניין זה מוצג נ/1 בו הודיע מנהל המתנ"ס לתובעת על העלאתה בדרגה. כמו כן, בקשות לשינוי תנאי עבודתה הפנתה התובעת למנהל המתנ"ס (ראו מוצג נ/1 ב-ג). מנהל המתנ"ס הוא שמילא שאלוני הערכה על עבודתה של התובעת (ראו מוצגים נ/2 א ו-ב; עדות התובעת 13-12 לפרוטוקול). המתנ"ס הוא ששילם את שכרה של התובעת ותלושי שכרה הונפקו על ידו. המתנ"ס הוא שהעביר תשלומים בגינה למס הכנסה ולביטוח לאומי (ראו גם סע' 63 לתצהיר התובעת). התובעת פנתה למנהל המתנ"ס בעניין חופשות והוא זה שאישר לה אותן (ראו עדות התובעת- עמ' 6 לפרוטוקול; עדות מר בן חמו- עמ' 18 לפרוטוקול). התובעת העבירה את דיווחי האש"ל למתנ"ס (עדות התובעת- עמ' 6 לפרוטוקול). מנהל המתנ"ס הוא שפיקח על עבודתה של התובעת והתובעת הייתה מדווחת לו על עבודתה. מנהל המתנ"ס הוא שאישר לתובעת תקציבים לצורך חוגים ופעילויות (עדות התובעת- עמ' 7 לפרוטוקול; ראו גם עדות בן חמו- עמ' 18 לפרוטוקול). המתנ"ס שלח את התובעת להשתלמויות שונות (עדות התובעת- עמ' 14 לפרוטוקול). התובעת ביצעה את עבודתה באמצעות הציוד שסופק לה על ידי המתנ"ס (ראו עדותה- עמ' 7-6 לפרוטוקול; עדות בן חמו- עמ' 18 לפרוטוקול). המשתמש בעבודתה של התובעת כמרכזת חוגים היה המתנ"ס שריכוז החוגים מהווה ליבת הפעילות שלו. זאת עשתה התובעת משך כ-23 שנה. הנה כי כן, בחינה מהותית של כלל מאפייני ההתקשרות מעלה כי התובעת הייתה עובדת המתנ"ס בלבד וכלל לא עובדת המועצה. נוסיף, איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה המועצה היא זו שהעסיקה אותה בפועל באמצעות הנתבעת. התובעת נסמכת בטענתה זו על עובדת מעורבותם של אנשי המועצה, לרבות ראש המועצה- מר חדד, בפעילותו של המתנ"ס. עם זאת, עולה מהראיות כי האמנה להפעלת המתנ"ס והתקנון המצורף לאמנה זו, מאפשרים מעורבות זו. סעיף א' 4 לאמנה קובע לעניין מינויים להנהלה כי: "כל המינויים ייעשו בהתאם לתקנון ולמסמכי היסוד המצורפים לאמנה זו. לא ייעשו מינויים בהתנגדות הסוכנות היהודית, ראש הרשות, או החברה, אלא לאחר בירור והסכמה..". כמו כן, קובע התקנון לעניין ההנהלה הנבחרת של המתנ"ס, כדלקמן: "10.1 ההנהלה תנהל את ענייני העמותה, ובידיה תהיה כל סמכות שלא נתייחדה בחוק או בתקנון זה לאסיפה הכללית או למוסד אחר ממוסדות העמותה. 10.3 מספר חברי ההנהלה ייקבע בהחלטת האסיפה הכללית, ובלבד שלא יפחת מ- 10 חברים ולא יעלה על 20 חברים. 10.4.1 לפחות 40% מחברי ההנהלה יהיו נציגי ציבור. נציגי הציבור יבחרו אחת לארבע שנים על ידי כלל חברי העמותה באסיפתם הכללית. ראש הרשות רשאי למנות עד 40% מחברי ההנהלה. המינוי יהיה לתקופה של ארבע שנים- מיום שנמסרה לעמותה הודעה בכתב על המינוי ובחתימתו של החבר והממנה על כתב המינוי, המצורף לתקנון. אם כן, בהתאם לתקנון, ראש המועצה רשאי למנות 40% מחברי ההנהלה. לאור זאת ברור כי למועצה ולעומד בראשה הייתה השפעה על התנהלותו של המתנ"ס. כמו כן, מעצם היותו של המתנ"ס פועל בשטחה של המועצה, ברור כי המועצה הייתה מעוניינת בפעילות שהתבצעה בו, עודדה אותה, הייתה מעורבת באופנים מסוימים וגם תמכה בו תקציבית. לדידנו, קשר זה בין העירייה למתנ"ס נבע מהקשר הרגיל שמקיימת המועצה עם כל גוף שמבצע פעילות קהילתית בשטחה, ולא משום שהמועצה הפעילה את המתנ"ס, או שהמתנ"ס שימש כידה הארוכה כביכול. גם העובדה שראש המועצה היה מעורב בעבודת המתנ"ס (לדוג' קיים ישיבות שוטפות עם מנהל המתנ"ס- עדות דויטש- עמ' 41 לפרוטוקול), העובדה שיו"ר ההנהלה מר קעטבי נהג להתייעץ איתו רבות (ראו עדות קעטבי- עמ' 36 לפרוטוקול), והעובדה שראש המועצה אף נכח בשימועים שנערכו לעובדים, אין בהן כדי להצביע על כך שהמועצה הייתה מעסיקתה של התובעת, אלא רק על כך שהתקיים שיתוף פעולה הכרחי בין המועצה לבין המתנ"ס. ודוק- בפסק הדין בעניין רמדאן יוסף (עע 1143/07 רמדאן יוסף נ' מרכז קהילתי מתנ"ס פקיעין, מיום 4.5.10), שעסק אף הוא ביחסי הגומלין בין מועצה למתנ"ס, הגיע בית הדין למסקנה דומה, גם במקרה בו ראש המועצה שימש בעצמו כיו"ר המתנ"ס. גם במקרה כזה קבע בית הדין כי אין בעובדה זו כדי להפוך את המועצה למעסיקתו של העובד (וראו גם עב 1855/07 שקרה זהים נ' מתנ"ס מרכז קהילתי יאנוח-ג'ת, מיום 1.6.11). עוד נוסיף, העובדה שחלק נכבד מתקציב המתנ"ס ממומן על ידי המועצה, אין בה כדי להפוך את המועצה למעסיקתם של עובדי המתנ"ס. כבר נפסק כי העסקה על ידי גוף מסוים במימון גורם אחר, אינה הופכת את הגורם האחר למעסיק (עע 1184/00 עמוס בוקובזה נ' אפרידר חברה לשיכון ופיתוח אשקלון בע"מ, מיום 14.4.03; עב 1968/05 ליזה ריצין ואח' נ' מתנ"ס מרום הגליל ואח', מיום 11.3.09; עניין רמדאן, לעיל). סיכומו של דבר, אנו קובעים כי התובעת הועסקה על ידי המתנ"ס בלבד ולא על ידי המועצה. לאור זאת, הרי שאנו דוחים את רכיבי התביעה של "העסקה שלא כדין" ושל הפליה. מעבר לדרוש, נוסיף כי התובעת אף כלל לא טרחה לציין בתביעתה מה היו תנאי ההעסקה שלכאורה הייתה זכאית להם בתור עובדת מועצה. בעדותה לעניין זה אף העידה כי אינה יודעת מה השכר של עובדי המועצה (עמ' 15-14 לפרוטוקול). לכן, גם אם הייתה מתקבלת טענתה בדבר היותה עובדת המועצה, הרי שכלל לא ברור מהי הפגיעה שנגרמה לה בשל כך. נסיבות סיום עבודתה של התובעת: התובעת טוענת כי פיטוריה נעשו משיקולים פוליטיים, מטעמי רדיפה והתנכלות, וזאת בשל תמיכתו של בעלה ביריביו הפוליטיים של ראש המועצה, מר חדד. לטענתה, על מנת להציג את פיטוריה כתקינים יזם מר חדד את תכנית ההתייעלות תוך יצירת מראית עין לפיה נמצאים המועצה והמתנ"ס בקשיים. עוד טוענת התובעת כי הנתבעות גם לא ערכו לה שימוע כדין ולא אפשרו לה להביע את עמדתה באשר לפיטוריה. מנגד, הנתבעות טוענות כי תכנית ההתייעלות נעשתה לצורך קידומו ופיתוחו של המתנ"ס במסגרת אילוצי התקציב. לטענתן, הבדיקה שנערכה לצורך בחינת העניין העלתה כי עלויות השכר של עובדי המתנ"ס גבוהות במיוחד ביחס לתקציב המתנ"ס. משכך, הוחלט לאמץ את מסקנות חוות הדעת שהוכנה על ידי ב"כ הנתבעת, במסגרתה הוצע, בין היתר, לצמצם את היקף משרתה של התובעת ל-40% ולהעביר את הטיפול בתחום החוגים כולו לרכז חוגים ייעודי. לטענתן, משסירבה התובעת להמשיך בעבודתה בהיקף משרה זה ולחתום על חוזה העסקה חדש, פוטרה מעבודתה. עוד טוענות הנתבעות כי לתובעת נעשה שימוע כדין במסגרתו גם נאמר לה כי מדובר בהסדר זמני אשר ייבחן בשנית לאחר היכנסו לתפקיד של מנהל מתנ"ס חדש. כאמור, בשנת 2009 גובשה במתנ"ס תכנית התייעלות. מר קעטבי העיד בתצהירו, שלא נסתר, על נסיבות גיבוש התכנית: "לקראת סוף שנת 2008- תחילת 2009 ביקשה הנהלת המתנ"ס לבחון את הסיבות בגינן המתנ"ס אינו מתקדם ומתפתח כמצופה. במקביל, הודיעה המועצה המקומית למתנ"ס, כי כפועל יוצא מקיצוץ במענקי האיזון המועברים לרשויות המקומיות על ידי משרד הפנים, תקציב נוסף בסך 300,000 ₪ אשר כוונת המועצה הייתה להעביר למתנ"ס בשנת 2009- לא יועבר. בפועל הועבר תקציב של 500,000 ₪ בלבד. בנוסף, החל מ-8/2008 עבר המתנ"ס לפעול בבניין חדש בו רוכזה מרבית פעילותו, מעבר אשר הביא לגידול בהוצאות האחזקה של המתנ"ס. כמו כן, החל מתחילת שנת 2009 נדרש המתנ"ס לשאת בעלויות בהם לא נשא בעבר ואשר מומנו בעבר על ידי המועצה המקומית, כדוגמת הוצאות חשמל וכיוצ"ב. כל אלו הביאו את הנהלת המתנ"ס למסקנה, כי יש לבחון את אופן יישום תקציב המתנ"ס וכי נדרש גיבושה של תוכנית אשר תאפשר את קידומו ופיתוחו של המתנ"ס במסגרת אילוצי התקציב, תוך צמצום התלות ככל הניתן בגורמים מממנים. לפיכך, נתבקשה חוות דעת שתעסוק בנושא אופן ומדיניות העסקת עובדי המתנ"ס ותנאי שכרם ממשרד עו"ד מטלס, ירין ושו"ת, וכן הוקמה ועדת אד הוק לענייני כוח אדם בהשתתפותי, וכן בהשתתפות שני חברי ההנהלה: עו"ד אשר עוקבי ומר שמואל צדוק (יו"ר ועדת הכספים של המתנ"ס) אשר תבחן את יישום ההצעה שתגובש". בחקירתו הוסיף מר קעטבי לעניין זה (עמ' 37 לפרוטוקול): "..אני הייתי היוזם עם עוד קבוצת חברים. יזמתי תוכנית הבראה כי שוכנעתי שלא הגענו למצופה.. ש.לא היה גרעון או בעיה תקציבית והיו ציפיות גבוהות ולא עמדתם בהם? ת.הייתה בעיה כלכלית וארגונית. לא זוכר אם היה גרעון...". נציין כי גרסת מר קעטבי אף מקבלת ביטוי בפרק ההקדמה של חוות הדעת הנ"ל: "נתבקשתי..לחוות דעתי בשאלת אופן העסקת עובדי המרכז ותנאי שכרם, תוך בחינת אפשרות לגיבוש מדיניות העסקה חלופית ויציבה, אשר תיתן מענה לצרכי המרכז מחד ולאילוצים התקציביים העומדים לפתחו של המרכז, מנגד, זאת כחלק מרפורמה שמבקשת הנהלת המרכז להנהיג. ... משיחות עם בכירי המרכז מסתמן חוסר שביעות רצון באשר למגמת הגידול בפעילות המרכז, באשר להיקף המשתתפים בפעילויות המרכז ובאשר לשיווק פעולות ופעילויות המרכז בקרב הציבור בקרית עקרון. פועל יוצא הוא כי קיים חוסר שביעות רצון מהכנסות המרכז, מתלותו העמוקה בגורמי מימון וכיוצ"ב. יצוין, כי מבלי להידרש לסוגיית תקציב המרכז לשנת 2009, עולה כי על פניו קיימות הערכות לא סבירות ביחס לגידול בהכנסות המרכז בשנת 2009 וכי בשים לב לעובדה שחלפה כבר מחצית שנה בתקופת תקציב זו, נראה שאין המדובר בהכנסות שראוי ונכון להתבסס עליהם. כמו כן, לא נעשו ניתוחי רגישויות על מנת להבין את משמעות העלאת שכר הפעילויות (צהרונים, חוגים וכד') ונראה כי המדובר בחלופה קלה יותר ומועדפת למול התמודדות עם שינוי וקיצוץ בשכר עובדי המרכז". אם כן, אנו מקבלים את גרסת מר קעטבי כי ההחלטה על גיבוש תכנית ההתייעלות נעשתה בשל חוסר שביעות רצון מפעילות המתנ"ס על מרכיביו השונים. איננו מקבלים את טענת התובעת, שנטענה ללא כל ביסוס, ולפיה התכנית גובשה על מנת להציג את פיטוריה כתקינים. נציין, גם אם לא הוכח כי המתנ"ס היה בגרעון תקציבי באותה עת, הרי שלא היה בכך כדי למנוע מהנהלת המתנ"ס לנסות להתייעל לצורך מניעת תלותו של המתנ"ס בגורמי מימון חיצוניים. בכל הקשור למבנה השכר המוצע, צוין בחוות הדעת: "בחינת עלויות השכר למול סך תקציב המרכז מעלה כי כ-60% מסך תקציב המרכז מופנה לתשלומי שכר. מדובר בהיקפי תשלום שכר שאינם סבירים, אינם מקובלים והנובעים מחוסר שיטתיות, מתגמול לא אחיד, מתשלומי רשות, מתשלומי תוספות לא מחויבות, מהעמסת עלויות נלוות ועוד. אלו מביאים למסקנה כי יש הכרח בקביעת שכר אחיד וקבוע לבעלי התפקידים השונים במרכז, אשר ישקפו את השכר המקובל בתפקידים אלו. המדובר בשכר כולל, אשר אליו יצורפו תשלומי חובה בלבד. הנהלת המרכז תוכל לקבוע אם ולמי יינתנו זכויות סוציאליות נוספות כדוגמת, קרן השתלמות, קרן פנסיה רשות ועוד. חשוב לציין כי תגמול העובדים על בסיס הערכה הינו מהלך חשוב ביותר, מדרבן ומועיל לרווחת המרכז ועובדיו. הרעיון כי העובדים יתוגמלו על בסיס כישוריהם וההערכות כלפיהם הינו מרכיב חשוב בעידוד העובדים למצוינות, בתרומה לקהילה, באופן ביצוע העבודה ובהרחבת תחומי הפעילות. לפיכך, מוצע כי בצד טבלאות השכר אשר יפורטו להלן, תינתן סמכות למנהל המרכז להעלות את שכר העובדים בראשיתה של כל שנה, בהתאם לעודף התקציבי, להערכות הממונים ו'בתקרה' שתיקבע על ידי הנהלת המרכז. מוצע כי לצורך העלאת השכר יינתן משקל רב להערכת העובד ומשקל מועט לוותק העובד (80% להערכה ו-20% לוותק)". אם כן, במסגרת התכנית הוצעה טבלת שכר אחידה לבעלי התפקידים השונים במתנ"ס. כמו כן, הוצע ליישם מנגנון נוסף לתגמול העובדים על פי ביצועים ושיקול דעת המנהל. בנוסף, ריכזה חוות הדעת המלצות לגבי החלת מבנה השכר בכל אגף ואגף במתנ"ס. בכל הקשור לאגף חברה וקהילה (וחוגים) אותו ניהלה התובעת, הומלץ בחוות הדעת כדלקמן: "החלת מבנה השכר ורמתו על אגף חברה וקהילה: במסגרת הרפורמה באגף זה מוצע להפחית את היקף פעילותה של רכזת האגף ולהעביר את תחום ניהול החוגים, אשר היה מופקד בידיה, אל רכז חוגים. עבודת רכזת אגף זה מתבצעת למול נציגי הקבוצות השונות, המפעילים פעילויות שונות בתיאום עם המרכז..". "החלת מבנה השכר ורמתו על אגף החוגים והספורט: במסגרת הרפורמה מוצע לאחד את אגף החוגים ואגף הספורט באופן בו ינהל רכז החוגים את כלל הפעילויות המתנהלות למועד זה באגפים השונים..". נציין כי אין חולק כי עוד בשנת 2008, חוגי הספורט שהיו תחת אחריותה של התובעת הועברו לסמכותו של רכז חוגי הספורט שגויס לעבוד בנתבעת. עוד אין חולק כי שינוי זה נעשה בזמנו ללא צמצום היקף משרתה של התובעת (ראו עדות קעטבי-עמ' 38 לפרוטוקול). כעולה מחוות הדעת, במסגרת התכנית הוצע להעביר לרכז הספורט גם את שאר החוגים שהיו תחת אחריותה של התובעת. כך, שכל החוגים יהיו למעשה תחת רכז חוגים ייעודי. עולה מהראיות כי ביום 24.6.09 החליטה הנהלת המתנ"ס לאמץ את מסקנות חוות הדעת. במכתב מיום 29.6.09 ששלח מר קעטבי לתובעת, זומנה התובעת לשימוע בטרם החלטה בדבר שינוי תנאי עבודתה, לרבות שינוי והפחתה בשכרה. כעולה מפרוטוקול השימוע מיום 9.7.09 שצורף לתיק (וצוטט לעיל), מר קעטבי הבהיר לתובעת כי היקף משרתה יעמוד על 40% כאשר שכר הבסיס יחושב לפי 5500 ₪ (בהתאם לטבלת השכר האחידה שנקבעה בחוות הדעת). קרי, שכר הבסיס שלה יעמוד על 2200 ₪ בלבד. עוד הובהר לה כי לסכום האמור יתווספו תשלומי חובה וכן תגמולים בהתאם ליעדים וקריטריונים אשר ייקבעו על ידי ועדת תגמולים שתמונה על ידי הנהלת המתנ"ס. ביום 13.7.09 הועבר במסירה ידנית החוזה החדש לידי התובעת, באמצעות אב הבית של המתנ"ס. משסירבה התובעת לחתום על החוזה החדש, במכתב מיום 22.7.09 הודיע לה מר קעטבי על פיטוריה שייכנסו לתוקפם לאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת. טענתה של התובעת כי פוטרה בשל שיקולים זרים ומטעמים פוליטיים, לא הוכחה אף בראשית ראיה. כמפורט לעיל, תכנית ההתייעלות נסמכת על חוות דעת מקצועית, לאחר בחינה יסודית שנעשתה באשר להעסקת עובדי המתנ"ס. עולה מחוות הדעת כי יישום המלצותיה מביא לכך שבמקום ש-60% מסך תקציב המתנ"ס יופנה לתשלומי שכר, רק 35% יופנה לכך (חיסכון של 720,000 ₪). נציין כי התובעת לא טענה דבר כנגד ממצאי חוות הדעת לעניין החיסכון בעלויות ולא הביאה כל ראיה לצורך הפרכתם. ראו לעניין זה גם עדותו של מר בן חמו המאשר כי התכנית הפחיתה שכר והיקפי משרה לעובדים רבים של הנתבעת, בלא קשר להיותם יריבים פוליטיים של ראש העיר (עמ' 23-22 לפרוטוקול; ראו גם עדות התובעת - עמ' 17 לפרוטוקול). כאמור לעיל, לא ראינו כל פסול במעורבותו של ראש המועצה מר חדד בפעילותו השוטפת של המתנ"ס. מעורבות זו מתבקשת כאמור לאור הפעילות הקהילתית שנעשית בשטח המועצה, ואף מקבלת תוקף בתקנון האמנה שמתיר לראש המועצה למנות 40% מחברי הנהלת המתנ"ס. גם לא ראינו כל פסול בכך שנכח בשימוע שנערך לתובעת, וזאת מששוכנענו כי ההחלטה הסופית בדבר סיום עבודתה הייתה של הנהלת המתנ"ס בלבד. לעניין זה עדותם של מר קעטבי (עמ' 39,36 לפרוטוקול) ומר חדד (עמ' 42 לפרוטוקול) היו מהימנות עלינו. טענת התובעת בדבר טעמים פוליטיים הנובעים מכך שבעלה תמך ביריביו הפוליטיים של ראש המועצה איננה נשענת על ראיות של ממש. עדותו של ראש המועצה חדד, שלפיה בעלה של התובעת כלל לא עסק בפעילות פוליטית והיה עסוק בעבודתו (עמ' 45 שורות 22-30 ) לא נסתרה. בעלה של התובעת כלל לא העיד בפנינו, לא ברור באיזו פעילות פוליטית היה מעורב, האם אמנם תמך במי מיריביו הפוליטיים של מר חדד, באיזה אופן ועד כמה. אנו מתקשים ליתן משקל של ממש לדברים שהשמיעו בהקשר זה עדי התובעת. נזכיר כי מעבר לדברים כללים שהושמעו, לא נשמעה עדות קונקרטית בדבר פעילותו הפוליטית של בעלה של התובעת, ודאי לא כזו שיש בה כדי להצדיק התנכלות לתובעת. עוד נזכיר כי האופן בו מר חזי דנין העיד ביחס לחתימה על התצהירים מטעם עדי התובעת מעורר כשלעצמו קושי: "חתמתי בבית של התובעת. היו שם כל מי שרצה לסייע לתובעת, באתי אכלתי וחתמתי והלכתי. גם ציון יוסף היה, עו"ד מאיר היה, זה היה בבית של התובעת, היא היתה. לא ידוע לי אם היו עוד פגישות, פעם אחת הייתי, לא קראתי את התצהיר, אני מדבר מהבטן." (עמ' 31 שורה 17) זאת ועוד נדמה כי עדויות עדיה של התובעת בדבר התנכלות רבת שנים לתובעת מצד ראש המועצה נגועה בהפרזה מגמתית ואיננה מתיישבת עם הראיות שבפנינו בדבר הקידום בתפקידה ובשכרה של התובעת במהלך השנים. על יסוד האמור, הגענו לכלל דעה, כי פיטוריה של התובעת נעשו משיקולים לגיטימיים. משכך, ברור כי יש לדחות את רכיבי התביעה של פיצוי בגין אובדן השתכרות עד גיל פרישה ותשלום פנסיה עד גיל פרישה. עם זאת, למרות האמור לעיל , מצאנו מספר פגמים בהתנהלותה של הנתבעת בכל הקשור לשימוע שנערך לתובעת בטרם סיום עבודתה. הלכה פסוקה היא כי אין כלל הבחנה, לעניין הצורך בקיום שימוע והיקף זכות הטיעון, בין מעסיק ציבורי, מעסיק פרטי ומעסיק שהוא גוף דו מהותי (עע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ, מיום 15.7.07). כדי לקיים את זכות הטיעון במלואה, היה על הנתבעת להודיע לתובעת על הכוונה לפטרה ועל הסיבות לפיטורים, וליתן לה פרק זמן מתאים להתכונן לשיחה ולהכין את טיעוניה כנגד הפיטורים. היה על הנתבעת להעניק לתובעת את האפשרות לנסות ולשכנע את הממונים עליה לשנות את רוע הגזירה (ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ, מיום 16.3.08). מר קעטבי העיד לעניין השימוע שקוים לתובעת וליתר העובדים בנתבעת, כי מדובר "בסרט נע" של שימועים שקוימו אחד אחרי השני בהפרש של מספר דקות בודדות בין שימוע לשימוע: "ש. נספח ו' לתצהירך זה הזימון לשימוע? ת. כן. כתוב שהתובעת זומנה לשעה ארבע, המזכירה רשמה. לא זוכר כמה אנשים זומנו לשימוע באותו היום. יותר משניים שלושה, לא זוכר בדיוק. ש.כאשר רשום שעה ארבע, מה היה לפני זה השימוע שלוש וחצי? ת.למה? ארבע. התחלנו בארבע והמזכירה קבעה אתה בארבע ורבע, אתה בארבע ועשרים, אתה בארבע ושלושים. ש.למעשה עשיתם סרט נע של שימועים? ת.כן". עולה מהראיות כי תכנית ההתייעלות פגעה באופן קשה ביותר בתובעת. השכר ששולם לתובעת מדי חודש עמד על סך של 8407 ₪ ברוטו (ראו עדותה - עמ' 10 לפרוטוקול). כאמור על פי התכנית הוצע לצמצם את שכרה לסך של 2200 ₪ לחודש. קרי צמצום של 74% מהשכר ששולם לה במהלך השנים. נציין כי הנתבעת טענה כי היקף עבודתה של התובעת צומצם ב-60% משרה (ולא 74%). עם זאת, את גובה שכרה של התובעת חישבה לפי שכר הבסיס החדש בהתאם לתכנית ההתייעלות ולא לפי שכר הבסיס ששולם לתובעת קודם לכן. מר חדד העיד בחקירתו (עמ' 45-44 לפרוטוקול) כי עניינה של התובעת הוא למעשה המקרה היחיד מבין כל העובדים, בו לא נמצא פיתרון מוסכם להסדרת העניין (למעט עובדת נוספת שהעדיפה להתפטר בדין מפוטר): "ש.כל העובדים קיבלו את הריביזיה הזאת? ת.רוב העובדים, ברור שאין עובד ששמח שמתייעלים ומצמצמים. רוב העובדים קיבלו את זה בהבנה, על פי הדיווח של מזכירת מועצת הפועלים, כל הבעיות באו על פתרונן מלבד זו של התובעת.... ש.אמרת קודם שלא כולם קיבלו את השינויים? ת.חוץ מהתובעת, הייתה בחורה בשם נילי אילוז שהתפטרה ועברה לעבוד בבת ים. היא קיבלה משכורת מאוד גבוהה ואז קיצצו לה בשכר בשיעור ניכר והיא לא קיבלה את זה". לדידנו, בשים לב לתקופת עבודתה הארוכה של התובעת, לאור הפגיעה הקשה ביותר בהיקף עבודתה של התובעת ובשכרה, ולאור העובדה שעניינה הוא המקרה היחיד בו לא נמצא פיתרון מוסכם, היה על הנתבעת להקדיש לשימוע של התובעת יותר ממספר דקות בודדות, כפי שנעשה. לא עולה מפרוטוקול השימוע כי ניתנה לה הזדמנות אמיתית לשטוח את טענותיה ו/או לנסות לשכנע את הממונים עליה לשנות את רוע הגזירה. פרוטוקול השימוע אף לא מעיד על ניסיון כלשהו להגיע לפתרון מושכל אחר. ודוק- מר קעטבי ומר חדד העידו בחקירתם כי התובעת הייתה עובדת "מוערכת" ו"מצוינת" (ראו עדות חדד- עמ' 44 לפרוטוקול; עדות קעטבי- עמ' 37 לפרוטוקול). הנתבעת גם טענה כי לאחר השימועים שנעשו לחלק מהעובדים האחרים, הגיעה עמם לפתרונות אחרים ממה שהוצע מלכתחילה. מעדותו של מר חדד עולה כי כאשר נציגת ההסתדרות ניסתה לשוחח עימו בעניינה של התובעת הוא בחר להמנע מלדון עימה בעניין ופתר את הפניה בתשובה כי אין מה לעשות. ביחס לשיחתו עם נציגת ההסתדרות העיד מר חדד כדלקמן: "היא באה לפגישת היכרות איתי. ספציפית היא לא דיברה איתי על העובדים שעשו להם שימוע וקיצצו להם משרה. לא דיברה איתי ספציפית על התובעת. היא אמרה שהכל מסתדר חוץ מהתובעת, ואני אמרתי לה שזה לא עניין שלי, שאני מתעסק עם עובדי המועצה ולא עם עובדי המתנ"ס וזה מספיק לי. היא הציעה שאחד הפתרונות לעתיד לקשר המתנ"ס עם הנהלה שלהם זה לחשוב על הסכם קיבוצי. היא אמרה שבמתנ"ס הכל יסתדר חוץ מהתובעת. היא ציינה את העובדה שזה לא הסתדר חוץ מהתובעת, היא לא ביקשה שום דבר קונקרטי ואני אמרתי לה שזה עניין של המתנ"ס." (עמ' 43 לפרוטוקול). כבר נפסק כי: "הפררוגטיבה הניהולית מייצגת את אינטרס המעסיק- אינטרס לגיטימי לכל הדעות- אלא שלעומתו קיים אינטרס נוסף, הוא אינטרס העובד, אשר אף עליו יש לתת את הדעת. עובד אינו פיגורת משחק על לוח שחמט. עובד הוא בשר ודם, הוא צד לחוזה עבודה, הוא נשכר לביצוע תפקידיו בשרות המעסיק. כמו למעסיק, כך גם לעובד, יש אינטרסים הן כעובד והן כאדם... קיים לעובד אינטרס לגיטימי שהתנהגות המעסיק כלפיו וההחלטות המתקבלות בעניינו יעשו בתום לב ובדרך מקובלת, כמרכיב מחייב בחוזה העבודה (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). כך, זכאי כל עובד שהמעסיק ינהג כלפיו בהגינות, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובכל מידה הראויה לשרור ביחסים בין שני הצדדים לחוזה העבודה"(ע"ע 674/05 אהרון ויזנר- מדינת ישראל רשות השידור, מיום 28.3.07). נוסיף, עולה מהראיות כי הפעלת תכנית ההתייעלות נעשתה "מעל ראשו" של מנהל המתנ"ס, לאחר שסוכם עימו על סיום עבודתו במתנ"ס (ראו לעניין זה עדותו של מר בן חמו המהימנה עלינו- עמ' 21-19 לפרוטוקול). זאת, למרות שמר קעטבי העיד בחקירתו כי פיטורי עובדים במתנ"ס אמורים להיעשות על ידי מנהל המתנ"ס ולא על ידי ההנהלה (עמ' 34 לפרוטוקול): "ש.אמרת שלמועצה אסור לקבוע מי יפוטר או לא. מי שאמור לקבוע זה המנהל. ת.מנהל התנ"ס מציע להנהלה את מי לפטר והיא מאשרת". נדמה כי במצב שבו מתקיים הליך ההתייעלות כאשר אין למתנ"ס מנהל בפועל, וכאשר ראש המועצה מתנער מאחריות להשלכות של תכנית ההתייעלות על העובדים (ראה עדות מר חדד לעיל), לעובד אין כתובת של ממש שאליה יוכל להפנות את טענותיו ואת בקשותיו. בשל הפגמים שעמדנו עליהם בהליך הפיטורים, ובשים לב לתקופת עבודתה הארוכה ולזכויות שצברה במהלכה, אנו סבורים שהתובעת זכאית לפיצוי כספי מהנתבעת. לאחר ששקלנו את כלל נסיבות הפיטורים, מצאנו כי הפיצוי הראוי הוא בסך 30,000 ש"ח. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, פיצוי בגין הפגמים בהליך השימוע, בסך 30,000 ₪. התביעה כנגד המועצה נדחית. משהתקבלה התביעה באופן חלקי בלבד, אין צו להוצאות. לאור השתתפותו הפעילה של ראש המועצה בשימוע, לא מצאנו כי יש לפסוק הוצאות לטובת המועצה בגין דחיית התביעה נגדה. פיטורים פוליטייםפיטורים