מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצוי חלקי מהביטוח על גניבת רכב: 1. תביעה כספית ע"ס 110,000 ₪ (במעוגל), בגין מקרה ביטוח שיסודו בגניבת רכב. מדובר על רכב אודי 6A טיפטרוניק קוואטרו 3000 סמ"ק שנת ייצור 2006. המבטחת שלמה למבוטחיה התובעים תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת לשיטתה. התביעה הוגשה על הפרשים שלהם טוענים התובעים. בישיבה שהתקיימה הסכימו הצדדים למתן פסק דין מנומק בלא צורך בתצהירים והוכחות. התביעה מורכבת מכמה ראשים: הפחתת 39,015 ₪ מתגמולי הביטוח ששולמו בשל משתנים מפחיתים במחירון לוי יצחק: קילומטרז' גבוה ומס' בעלים. אין חולק שהמבטחת אכן הפחיתה סך זה בגין שני משתנים מפחיתים אלה. תוספת תשלום בגין משתנים חיוביים - חבילת אבזור שהוערכה בחסר על ידי הנתבעת לשיטת התובעים. תשלום בגין תכולת הרכב בסך 10,000 ₪. תשלום בגין שירותים משפטיים בסך 10,000 ₪. עוגמת נפש בסך 20,000 ₪. אקדים ואציין כי מצאתי שדין התביעה להתקבל ביחס לסכום של 39015 ₪ שיסודו במשתנים מפחיתים, בשל הפרת חוזר המפקח על הביטוח. ואף ביחס לחבילת האיבזור. ביחס לתשלום בגין שירותים משפטיים - אין זכאות בפוליסה. וביחס לתכולת הרכב - מדבור בכיסוי שניתן לרכוש בתוספת פרמיה אך לא נרכש. לא ראיתי לפסוק בגין עוגמת נפש. 2. ברקע המחלוקת: התובעים ביטחו אצל הנתבעת 1 בביטוח מקיף את רכב האודי שלהם. אין חולק שהתובע חתם על הצעת הביטוח. ב 20.5.10 נגנב הרכב ואין חולק כי הביטוח היה בתוקף. הנתבעת 2 היא סוכנות הביטוח. 3. אין מחלוקת על שעור תגמולי הביטוח ששולמו על ידי המבטחת - נתבעת 1. לטעמם של התובעים זכאים הם להפרש שלא שולם. חלקו של אותו הפרש יסודו במשתנים שאמורים להפחית את ערך הרכב על פי המחירון (מחירון יצחק לוי שמופיע בפוליסה כמחירון שיחייב לצורך שומת הרכב), וחלקו האחר - בתוספות שהורכבו ברכב. לא בא חולק על עצם הרכבת התוספות , אלא שלשיטת התובעים הוערכו אלו בחסר על ידי המבטחת. התובעים מלאים טענות כרימון על התנהלות הנתבעת. ברובן לא מצאתי ממש. אכן לעתים נתקל ביהמ"ש בסחבת מקוממת בהתנהלות כלפי המבוטח, וטענות סרק שמעלה מבטחת. אולם תיק זה אינו מציב דוגמא לכך. כך למשל הצלבת מועד הגניבה עם מועדי התשלום מעלה כי הנתבעת לא השהתה הטיפול ואף שלמה בפרק זמן סביר הסכומים שאינם שנויים במחלוקת. 4. התביעה אף כוללת "מקדמי ניפוח" שאין בהם ממש על פניהם : א. כיסוי הוצאות משפטיות. אכן קיים כיסוי בפוליסה עד 10,000 ש"ח, אלא שמדובר רק בכיסוי הגנה משפטית מקובל למבוטח, בגין הליך פלילי הננקט נגדו בשל שימוש ברכב המבוטח. ראה סע' 16 לתנאי ז'קט הפוליסה. הפוליסה מורכבת הרי לא רק מרשימה, אלא מרשימה וז'קט תנאים. הרשימה מונה הכיסויים אשר נרכשו ופירוטם בז'קט; ויכולה לכלול תנאים מיוחדים שיגברו על הז'קט במקרה של סתירה (אלא במקרה של ניסיון להתנות לרעת המבוטח על סע' קוגנטי, הנזכר ככזה בחוק חוזה הביטוח). אך בכל מקרה אחר - משלימים ומחייבים תנאי הז'קט, שהוא המכיל את התנאים הכלליים של הפוליסה כמוצר מדף ביטוחי. אין תוכן לרשימה בלא ז'קט. וממילא עד כמה שזוכים התובעים בתביעתם זו, זכאים הם להוצאות משפט ריאליות לרבות שכ"ט עו"ד בהליך. מה הרבותא ברכיב זה שבתביעתם? ב. תשלום בגין תכולת הרכב: לכאורה ובהסכמה הדדית ניתן לכלול כיסוי ביטוחי גם בגין גניבת מיטלטלין שהיו ברכב , אלא שהתובעים לא רכשו ולא שלמו על כיסוי ביטוחי עודף זה, שאינו כלול כלל בפוליסה בלא תוספת פרמיה. סע' 1 בפרק א' של ז'קט התנאים מגדיר את מקרה הביטוח (גם בגין גניבה) כ "אובדן או נזק שנגרם לרכב הנקוב ברשימה בתקופת הביטוח לרבות למזגן האוויר שבו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח או לאביזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכוח דין..." ובכן אמצעי מיגון ואביזרים צמודים לרכב (חבילת האיבזור שהוספה לרכב) כלולים בכיסוי. ואכן הנתבעת שלמה בגינם - בחסר לשיטת התובעים, אך שלמה. תכולת הרכב מעבר לכך - אינה כלולה בהגדרת מקרה הביטוח. אין מדובר ברכוש הנמצא ברכב מכוח חובה כלשהי שבדין, ואף לא נטען אחרת. להסרת ספק - משמיענו סע' 2 לאותו פרק כי "על אף האמור בסעיף 1 לעיל, המבטח לא ישפה את המבוטח בשל: אובדן או נזק למקלט רדיו, לרשמקול, לאנטנה, לטלויזיה ולטלפון המותקנים ברכב" (בלא סייג זה מדובר היה באביזרים צמודים שהזכאות לפיצוי בגינם קמה מכוח סע' 1 - י.פ) "ולכל רכוש אחר הנמצא ברכב ואינו חלק מאביזריו אלא אם הוסכם אחרת בכתב ותמורת פרמיה נוספת". התובעים לא הפנו להרחבה או תשלום נוסף של פרמיה בו נשאו לשם רכישת כיסוי נוסף בגין תכולת הרכב. טענתם כאן הנה זו: בהצעת הביטוח המודפסת סומנה באיקס בשדה הכיסוי המבוקש האפשרות "מקיף". מדובר באפשרות אחת מבין שלוש שיש לבחור בה. שתי האפשרויות האחרות הנן "מקיף ללא תאונה" ו" מקיף ללא גניבה". אלא שהתובע ציין בכתב יד בהצעה, ליד האפשרות שבחר, "כולל הכל". ובכן, לשיטת התובעים כיתוב זה אכן "כולל הכל" לרבות תכולת הרכב. היינו כיתוב זה על ההצעה מבטא כביכול את רצונו של התובע לכלול בפוליסה גם כיסוי בגין תכולה. והנתבעת הרי הפיקה פוליסה על סמך ההצעה. הנה אפוא (אם נתייחס למהותו של טיעון) מפגש רצונות, הצעה וקיבול, שיש לכלול בפוליסה גם כיסוי בגין תכולת הרכב. אין ממש על פניו בטיעון זה. אין לנסות ולכלול בתוך הפוליסה באופן מאולץ כיסוי ביטוחי שהוחרג ממנה במפורש. ראשית, כדי לבחון סבירות הטיעון, יש להתייחס למהות וטיב הביטוח. הפוליסה כאמור היא פוליסה לכיסוי הרכב בביטוח מקיף. מדובר בפוליסה הסטנדרטית כמוצר מדף ביטוחי, הנמכרת ככזו לציבור מבוטחים גדול, ולא בחוזה ביטוח שנתפר ממסד ועד טפחות להלום צרכי מבוטח ספציפי ומשקף תוצר ביטוחי מוגמר לאחר מו"מ פרטני וארוך, על סוגי כיסויים וסיכונים מכוסים, ותמורת איזו פרמיה. בביטוח מקיף לרכב כמו זה שבענייננו, שהנו הפוליסה התקנית , יכול היה התובע לרשום בכתב יד על ההצעה גם "כולל ביטוח דירה", ולא היה בכך כמהלך חד צדדי כדי להקים לו ביטוח דירה שאינו כלול בפוליסה ולא נרכש בנפרד. התובעים לא הפנו כאמור לפרמיה עודפת ששלמו בהסכמת המבטח או הסוכנות ובכלל, כדי לכלול הכיסוי העודף בגין תכולת הרכב. גם אם סבר התובע (ואתקשה לקבל הדבר) שהכיתוב הלאקוני "כולל הכל" ידאג יש מאין גם לכיסוי תכולת הרכב, הרי ברור שמבחינת סוכנות הביטוח ומבחינת המבטחת (שהפיקה הפוליסה לאחר קבלת ההצעה), אין כיסוי כאמור. היינו לא היתה הסכמה ספציפית כפי שמנסים לגזור התובעים אלא כיתוב חד צדדי של התובע. אחרת לא הוכח וגם לא סביר. קשה להלום גם לגוף הענין שהתובע אכן גרס שהכיתוב "כולל הכל" (מה פירוש "הכל"?) יכניס לתוך הפוליסה מה שאין בה, ויש לשלם תוספת פרמיה בגינו. אם כך גרס, ניסה כאמור לעשות את שלא ניתן. לא סביר שהוסכם על ידי הסוכנות או המבטחת להעניק כיסוי עודף במוצר מדף ביטוחי, בלא תוספת פרמיה. ככל שהיה אכן מפגש רצונות אמיתי בענין זה, היה צריך וניתן לצפות לניסוח מפורש מה בדיוק כולל אותו כיתוב "כולל הכל", ועוד בחתימת אישור של הסוכן ליד הכיתוב (כשלוחה של המבטחת לענין כריתת הפוליסה). התובעים אף לא התיימרו לטעון שמי בסוכנות הביטוח נתן להם הסכמה מעין זו, ואם כן מי. שנית, גם לגוף הענין סביר הרבה יותר שהכיתוב "כולל הכל" שרשם התובע נועד להסיר ספק מלב, למעלה מן הצורך, שהאופציה שנבחרה על ידו (ואמנם כבר סומנה) הנה ביטוח מקיף לרכב; ולא אחת משתי האופציות האחרות שבסמוך, שאינן כוללות כיסוי במקרה של גניבה או במקרה של תאונה. גם אלמלא כן, כאמור אין כיסוי. מעבר לכך - מדובר בפריטים שאף לו היו כלולים בכיסוי הביטוחי, היו התובעים צריכים להוכיח ערכם ולו בקירוב. דבר לא צורף ולא הוכח כאן. שום מסמך ביחס לשאלה על איזו תכולה מדובר (מהם המיטלטלין שהיו ברכב כשנגנב), ואף לא מה שווייה (חשבונית, קבלה או חוו"ד שמאית). ג. פיצוי בגין עוגמת נפש: אכן ניתן לטעון כי כל השהייה בתשלום תגמולים, כאשר מתברר בסופו של יום שהמבוטח היה זכאי להם, כרוכה בעוגמת נפש. אך בסופו של יום אין כאן דבר מעבר לטרחה והרוגז שחש כל תובע כלפי יריבו משעה שנאלץ הוא לנהל הליך משפטי למימוש זכויותיו. לא כל מחלוקת כספית מזכה אוטומאטית בפיצוי בגין עוגמת נפש גם כשמתקבלת תביעה. כל ההפרשים שבתביעה שנויים היו במחלוקת של אמת. לטעמי ובמכלול, זה לא המקרה המצדיק להכיר בפיצוי בגין עוגמת נפש. גניבת הרכב וההתעסקות הנלווית לכך בודאי שכרוכות בעוגמת נפש - אולם זו אינה מבוטחת בפוליסה. וביחסים כלפי מבטחת ובמקרה המתאים, קבועה ממילא סנקציה כספית משמעותית הולמת ומרתיעה בדמות ריבית מיוחדת על פי סע' 28א לחוק חוזה הביטוח, גם בלא צורך בפיצוי בגין עוגמת נפש (בביטוחים אישיים לרבות בטוח רכב (רכוש)). אלא שסנקציה זו נועדה למקרה שבו משהה המבטחת תגמולים שלא היו שנויים במחלוקת של אמת. כאמור - זה לא המקרה. ומן הטפל - לעיקר. 5. אלו תגמולי הביטוח ששולמו: א. ב 3.6.10 140,122 ₪. שווי הרכב במחירון לוי יצחק גבוה יותר (178000 ₪). המבטחת הפחיתה על פי המחירון 4% בגין מס' בעלויות גבוה, ועוד 18% בגין קילומטרז' גבוה. בסה"כ הופחתו כאן כאמור 39015 ₪. ב. התובעים השיגו על השיעור שאושר לתשלום וב 20.6.10 אושרה תוספת תשלום בשיעור 4203 ₪ בגין תוספת האבזור. הנתבעת מפנה לכך שעל פי המחירון שעורה של התוספת לערך הרכב מתמצה ב 3%, ובהתאם שעור התוספת. ג. ב 26.6.10 אושר סך נוסף של 1800 ₪ בגין מערכת מיגון. בסה"כ שולם סך של 146125 ₪. 6. אבן הראשה של המחלוקת נוגעת לשאלת הפרת חוזר המפקח על הביטוח שמספרו 2000/12. אביאו כלשונו, תוך הדגשת החלקים האופרטיביים, והחלקים הרלבנטיים לענייננו: " הנדון: ביטוח רכב (רכוש)- תגמולי ביטוח במקרה של אובדן גמור חוק חוזה הביטוח במה שקשור להבלטת תנאי או סייג לחבות המבטח או היקפה. ראה למשל ע"א 4819/92 אליהו חב' לביטוח נ' ישר פ"ד מט(2) 749; ראה גם פסק דיני בת"ק (חי') 1184/06 זינגרמן יולי נ' הראל (מקרה בו קבעתי שלא תוכל המבטחת להסתמך על סייג שלא הובלט לטעמי כנדרש). במקרה שלנו, רק מיעוטה של רשימת הביטוח מוסגר בכוכביות או סימני קריאה. ואין דרישה שכל הבלטה נפרדת תהא בפורמט אחר (בסופו של יום הדבר רק "יעייף" את עין הקורא בלא תכלית מעשית). המסגור בכוכביות או בסימני קריאה של פסקה או פסקאות ברשימה , מפנה שימת הלב, שיש צורך בעיון בפרט בחלק שמוסגר כך. וזו אכן תכלית דרישת ההבלטה. ככל שמדובר בחוזר המפקח - החוזר האמור קובע אמנם דרישת הבלטה, אלא שמתייחס הוא רק לשלב ההצעה ולא לפוליסה. מכל מקום אף בהנחה שיש חובת הבלטה גם בפוליסה מכוח סע' 3, קוימה חובה זו. אני סבור שמכוח סע' 3 יש אכן חובה חובת הבלטה כזו בפוליסה, ביחס לפסקה שצוטטה לעיל; שכן מדובר בתנאי שעשוי לגעת להיקף חבות המבטח. זאת להבדיל מדוגמאות החישוב, שחוזר המפקח מחייב להבליט בהצעה אך לא בפוליסה; אם כי גם הדוגמאות הובלטו כאמור בפוליסה. אני מסכים כי לא כל הבלטה "פורמלית" עונה על הדרישה הצורנית. אלא שכאמור די בהבלטה כפי שבוצעה בפועל ברשימת הפוליסה, והיא כן עונה על הנדרש. 8. מעבר לטענה זו של ההבלטה - לא חלקו התובעים (ובדין) על כך כי בפוליסה אכן מופיע הפירוט הנדרש של המשתנים המפחיתים (סע' 3 לסיכומי התשובה). טענתם מתייחסת להצעת הביטוח, ואליה בלבד, ככזו שאינה מקיימת את הנחית המפקח על הביטוח שצוטטה לעיל: בכך שאינה מפנה למחירון הרלבנטי שחל לפי הפוליסה ולמשתנים המפחיתים; בכלל, ואף בהבלטת שתי דוגמאות חישוב לפחות. 9. לשאלת אכיפת חוזרי המפקח על הביטוח בתביעה הנדונה בבית המשפט התייחסתי במספר החלטות. להלן אצטט סע' 9 עד 15 מן ההחלטה שמיום 11.10.06 בת.א. (חי') השמשוני סוזי נ' מנורה חברה לביטוח (תקדין): "  9.  התובעת משתיתה בקשתה על רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד חביב אסולין (פורסם באתר נבו - להלן "עניין אסולין"). באותו מקרה נדונה הנחיית המפקח על הביטוח נשוא בקשה זו. 10.  לאכיפת ההנחיות נשוא הבקשה של המפקח על הביטוח (ולפסיקה שדנה בסוגיה), כבר התייחסתי בהרחבה בהחלטתי מיום 25.4.06 שניתנה בבש"א (שלום-חי') 3042/06 (ת"א 20713/05) ריבוע כחול ישראל בע"מ נ' אישי ישיר, תק-של 2006 (2) 27178 . באותה החלטה אף הבעתי עמדתי בסוגיה הכללית של אכיפת חוזרי המפקח בבית המשפט, במסגרת סכסוך קונקרטי המתברר מול מבטחת, ולשיקולים הרלנטים בעיני. אציין כי בהחלטה הנזכרת התייחסתי לנוסח "סעיפי הפיקוח" שבחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, אשר בוטל והוחלף ע"י חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמא - 1981. אולם אותם סעיפים אליהם התייחסתי בהחלטתי (סעיפים 60 עד 62 וסעיף 102) נותרו אף בחוק המחליף, כמעט ללא שנוי (למעט תוספת לסעיף 60(א) שאינה רלבנטית לבקשה זו), כך שאין שנוי לגוף השיקולים וההנמקה בהחלטה הנ"ל, ואני רואה לנכון להפנות אליה כחלק מן ההנמקה בהחלטה זו. 11 .  החלטתי הנ"ל (בה לא ראיתי לנכון בסופו של דבר לאכוף הנחיות המפקח נשוא בקשה זו, בנסיבות המקרה שעמד לדיון), ניתנה בטרם ניתנה ההחלטה בעניין אסולין, עליה נסמכת המבקשת. 12.  ברע"א 10641/05 נאמר ביחס למעמד הנחיות המפקח על הביטוח (בסעיפים 4 ו 5 של ההחלטה): ' הנחיות אלה משתלבות היטב במגמה של הרחבת חובת הגילוי של המבטח כלפי המבוטח, כחלק מחובת תום הלב, המוטלת על המבטח (על חובת הגילוי המוטלת על מבטחים ראו ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 767, 772 (הנשיא שמגר); ד' שוורץ, ר' שלינגר "חוזה הביטוח: חובות גילוי ופרשנות, קריית המשפט - שנתון הקריה האקדמית כרך ה (תשס"ה) 349, 353- 355; לדיון בדבר הרחבת חובת הגילוי של המבטח לאחר קרות מקרה הביטוח ראו ד' שוורץ, ר' שלינגר דיני ביטוח (תשס"ה) 276- 281). הנחיות המפקח לא קבעו חובה חדשה, כי אם העלו על הכתב אחד ההיבטים והנגזרות של חובת תום הלב. באשר לטענת המבקשים, כי ניתנו החלטות שיפוטיות סותרות בנוגע להנחיות המפקח; מעיון בפסקי הדין שצורפו לבקשה, ושלטענת המבקשת סותרים את החלטות בתי המשפט הקודמים בתיק דנא, עולה, כי ככלל אימצו בתי המשפט את המדיניות בדבר מתן תוקף להנחיות המפקח, ושרק בנסיבות מיוחדות יש לסטות מהן. לדידי, אין המבקשים יכולים להיבנות ממקרים אלה, שכן אין הנדון דומה לראיה. ' ההחלטה סירבה לתן הרשות לערער על החלטות הערכאות הקודמות לאכוף חוזר המפקח בדבר מניעת טענות מן המבטחת שלא בא זכרן במכתב הדחייה, מכוח העיקרון שהפרת החוזר מהווה הפרה של חובת תום הלב, שאין להנות המבטחת מפירותיה. אם כי בסיפא בואר כי במקרים חריגים לא תנעל הדלת כליל בפני המבטחת לעניין זה, כשהצדק זועק נגד יישום ההנחיה, כגון כשנטען למרמה של המבוטח, והכל מבלי לקבוע רשימה סגורה של מקרים. 13.  לאחר שניתנה ההחלטה בעניין אסולין הזדמן לי להתייחס אליה, ולסוגיה פעם נוספת, במסגרת פסק דין מיום 1.8.06 בתק (חי') 4784/05 קוסטה דוד נ' שירביט חברה לביטוח (פורסם באתר נבו) . הפעם נידון הנושא בהקשר לחוזר אחר של המפקח על הביטוח שעניינו קביעת מקום שיפוט בחוזי ביטוח, לאור טענת המבטחת שטענה להיעדר סמכות מקומית. זו הפעם ראיתי לנכון לאכוף הנחיית המפקח, והתולדה היתה מניעת המבטחת מהסתמכות על תניה שקבעה מקום שיפוט ייחודי. באותו מקרה התייחסתי להחלטתי הקודמת בעניין הריבוע הכחול וציינתי כי באותה החלטה - "קבעתי כי אמנם לחוזרי המפקח אין מעמד מחייב בבית המשפט, אך יש להם משמעות, לעתים משמעות אופרטיבית, כאשר לבית המשפט יש שיקול דעת רחב לקבוע אימתי מהווה עצם הסטייה מהנחיות המפקח משום הפרה של חובת תום הלב בקיום חוזה, ולאכפה במקרה המתאים (סעיפים 24 עד 28 להחלטתי)."ובהמשך ציינתי - "אף לגישתי כפי שקבעתי בבש"א 3042/06 הנ"ל, אין כל סיבה שלא לאכוף חוזר המפקח שעניינו אי הכללת תניות שיפוט בחוזה הביטוח. בוודאי שאין מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות אי אכיפת חוזרי המפקח. רבות כבר נכתב על משאבי הסרק המבוזבזים על בירור שאלות של סמכות מקומית, במדינה קטנה כמו מדינת ישראל, שאמצעי התחבורה בה זמינים ומרחקי הנסיעה לא גדולים. והנה, בעוד שאני מקבל כי לגוף מסחרי גדול יש לעתים אינטרס כלכלי לרכז סוגי תביעות נגדו במקום התדיינות אחד, הרי שאין לקבוע כי הנחיית הגוף המפקח לא איזנה אינטרס זה, מול אינטרס הצרכן לתבוע במחוז השיפוט הקרוב והנוח לו, וכי ההכרעה שהעדיפה אינטרס הצרכן - פסולה או בלתי סבירה על פניה. זה בודאי אינו ממן המקרים בהם יישום החוזר יגרום לתחושה לא נוחה או פגיעה בתחושת הצדק. מדובר בסך הכל בסמכות מקומית." 14.  כאמור, אף בעניין אסולין נקבע שלא ננעלה הדלת כליל בפני מבטחת שלא טענה טענות מסויימות במכתב, להעלות טענות נוספות במסגרת הגנתה בבית המשפט. בהחלטה נזכרו הסייגים שקבע המפקח עצמו לעניין זה בהחלטתו המשלימה בה אפשר העלאת טענות כנ"ל כאשר מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם עת שלחה מכתב הדחייה. אוזכרו בהסכמה גם החלטות נוספות של בתי המשפט בהן לא נמנע מהמבטחת מהעלות טענות שלא בא זכרן במכתב הדחייה, מחמת חשש להקניית כיסוי ביטוחי יש מאין מקום שהמבוטח היה אמור להיות מודע להיעדר הכסוי בפוליסה, או מחשש תרמית, ובואר כי אין המדובר ברשימה סגורה.  15.  בעניין אסולין נקבע כי ככלל גרסו בתי המשפט שיש לאכוף הנחיות המפקח, למעט במקרים שיישום ההחלטות יצור תחושה לא נוחה או תחושת חוסר צדק. בסופו של דבר, אין המדובר בדבר חקיקה, אלא בהנחיות מנהליות של גוף מפקח, ושקול הדעת ביחס לאכיפת ההנחיה המנהלית, הוא של בית המשפט. שקול דעת זה - בהכרח רחב הוא, שכן השאלה האם יישום הנחיה זו או אחרת גורר אחריו תחושה של חוסר צדק או תחושת צרימה מסיבה זו או אחרת, תלויה לעולם בנסיבות הקונקרטיות של המקרה העומד לדיון. לפיכך איני סבור כי הנמקתי בבש"א 3042/06 בעניין הריבוע הכחול עומדת בסתירה להחלטה שניתנה בעניין אסולין הנ"ל. " 10. עד כאן לציטוט. במקרה שבפני יחול הכלל הרחב - אכיפת חוזרי המפקח, מקום שהופרו. ולא החריג. במבט ראשון נראה שהנחיית החוזר בו עסקינן עשויה להיתפס כחיוב מבטחת בתשלום עודף של תגמולי ביטוח; מעבר לכלול בפוליסה כאגד "סגור" של זכויות וחובות, שהובאו בחשבון בתמחור הפרמיה, "כמחיר" קניית הסיכונים ההדדית. שכן אותו "מחיר" המשתקף בפרמיה חזקה שמביא בחשבון גם את אופן החישוב הקבוע בפוליסה, במקרה של קרות מקרה הביטוח. אולם גם אז, התכלית המונחת בבסיס החוזר הנה תכלית צרכנית מובהקת וראויה: כדי להעמיד המועמד לביטוח, בשלב הטרום חוזי ועוד לפני חתימת הצעת הביטוח, על הפרמטרים שיחייבו בפוליסה לענין חישוב שווי הרכב, במקרה של קרות מקרה הביטוח. לרבות ציון מפורש של מחירון הרכב שלפיו יערך החישוב. אין כאן דבר הפוגם בתחושת הצדק או צרימה אחרת. מדובר באחד הביטוחים הנפוצים במשק ורצוי לסלק ועוד מראש, גורמי אי וודאות, על מנת שידע המבוטח את שלפניו ככל שיטרח ויעיין. במידה לא מבוטלת משרת הדבר גם עניינן של מבטחות. שכן במקרה של מבטחת שנתנה הסבר נאות בשלב ההצעה ובפוליסה , צורנית ותוכנית, לא יישמע מבוטח ברגיל בטענות כגון "לא קראתי", "לא הסבירו לי" , "לא הבנתי" וכיוצ"ב. אך יש לעמוד בדרישת ההסבר הנהיר - תוכנית וצורנית. לכן: אם המסקנה הנה שהופר חוזר המפקח האמור - יש לאכפו. ודוק: גם הנתבעות לא ביקשו לחלוק בסיכומיהן שלחוזר האמור תחולה המחייבת אותן, וכי במידה והופר יש לאכוף הוראותיו בתביעה זו. טענתן הנה כי לא הפרו החוזר. אלא שבנסיבות המקרה, על פי נטלי ההוכחה, נטלי הבאת הראיות וההסכמה הדיונית שהושגה - הדין עם התובעים. כדי להבין הדבר יש לעקוב אחר ההשתלשלות הדיונית. 11. לכתב התביעה צירפו התובעים את ההצעה החתומה על ידי התובעת המכילה עמוד אחד. ללמדך שבאותה הצעה לא נזכרים לא המחירון של יצחק לוי הנזכר בפוליסה בתורת המחירון הקובע ולא המשתנים המפחיתים. אלא מאי?: מסתבר בדיעבד (ראה להלן) שלאותו דף הצעה יש שני עמודים בדף אחד, פנים וגב. התובעים צירפו כאמור את העמוד הראשון, היינו חזית ההצעה, המכילה את פרטי המבוטח ופרטי הביטוח והבחירות שיש לסמן ונתונים שיש לציין. ולא את הגב המכיל את ההסברים. הנתבעים צירפו לסיכומיהם עמוד הגב של ההצעה. לצורך השאלה האם הופר חוזר המפקח נשאלת אפוא השאלה האם היה גם הדף השני בידי התובע, בטרם חתם על ההצעה. ברגיל היתה השאלה נענית מאליה בחיוב; שכן מדובר בשני עמודים פנים וגב, של אותו דף עצמו. אלא מאי?: טענת התובעים הנה שההצעה נשלחה אליהם בפקס, רק העמוד הראשון שלה שצורף לתביעה, ועליו חתם התובע. היינו גב ההצעה , שמכיל ההסבר הנדרש לפי חוזר המפקח, לא היה בידיהם עת חתם התובע על אותו עמוד והשיב אותו למבטחת או לסוכנות. טענה עובדתית זו הועלתה רק בשלב בקשה שהגישו התובעים בעקבות סיכומי הנתבעים, לאור התנהלות הנתבעים שתפורט לעיל. 12. א. בישיבה שהתקיימה ב 23.5.11 הציעה ב"כ התובעים לסכם בכתב בלא צורך בתצהירים שכן נחזה על פי כתבי הטענות שהמחלוקת היא משפטית. ב"כ הנתבעים נתן הסכמתו. ניתנה החלטה שלסיכומיהם יוכלו הצדדים לצרף כל מסמך או חוזר של המפקח על הביטוח, אך לא מסמך יזום לצורך תביעה זו. ב. זה המקום להידרש לכתבי הטענות שעל פיהם הגיעו הצדדים לאותה הסכמה הדיונית. כאמור לכתב התביעה צורף רק עמוד "החזית" של הצעת הביטוח, חתום על ידי התובע. ובכתב התביעה לא הוסתרה הטענה כי המבטחת הפרה חוזר המפקח על הביטוח בכך שלא פירטה בהצעת הביטוח המחירון שיחול והמשתנים המפחיתים, ואף לא נתנה דוגמאות חישוב בהצעה. נהפוך הוא, הטענה נטענה בריש גלי (ובדין - שכן מדובר בטענה משולבת עובדתית ומשפטית), בפירוט רב ואף באופן חוזר, בסעיפים הקטנים של סע' 20 לכתב התביעה. אף מס' החוזר הרלבנטי צויין (2000/12). ניתן היה אפוא לצפות, שאם חולקים הנתבעים על האמור, וטוענים שבהצעה ניתן ההסבר המלא כפי דרישת חוזר המפקח, ינתן לדבר ביטוי מפורש ואף בולט בכתב ההגנה. ניתן היה לצפות הן לפירוט בכתב ההגנה, והן לצירוף גב ההצעה או לפחות הפניה לקיומו תוך הערה שהתובעים צירפו רק עמוד החזית; או למצער שבהגנה ייטען מפורשות שבהצעה ניתן ביאור שעונה על דרישת חוזר הפיקוח על הביטוח הנזכר בתביעה. במקום זאת התמקד כתב ההגנה בפוליסת הביטוח וביאר פוזיטיבית שהאחרונה כוללת כל ההסבר הנדרש צורנית ותוכנית. היא אכן כוללת - אך החוזר מתייחס כאמור להצעת הביטוח ולא לפוליסה. ביחס לסע' 20 לתביעה שם נטען בפירוט להפרת חוזר הפיקוח מס' 2000/12, הסתפק כתב ההגנה בהכחשה סתמית ולאקונית; תוך חזרה מפורטת על כך כי הנתבעת 2 פירטה בפוליסה עצמה כל הנדרש. ג. הנתבעים צירפו כאמור לסיכומיהם את גב הצעת הביטוח. בגב מופיעה כותרת מוגדלת "הסבר לענין תגמולי ביטוח בעת תשלום בגין אובדן גמור". בהסבר נזכר שהפיצוי יקבע בהתאם לשווי השוק בפועל של הרכב המבוטח במועד קרות מקרה הביטוח, בהתאם למחירון לוי יצחק. זאת לאחר שקלול הגורמים המקובלים המשפיעים על שווי השוק כגון: מצב הרכב, קילומטראז', זהות הבעלות הנוכחית, זהות ומס' בעלויות קודמות, נזקים קודמים וכן גורמים נוספים המצוינים במחירון לוי יצחק כגורמים משפיעים. כל ההסבר כאן מופיע בפונט מודגש, להבדיל מיתר העמוד, לרבות שתי דוגמאות לחישוב על פי משתנים מפחיתים (שנזכרות כאמור גם בפוליסה). כותרת העמוד מבהירה שהמידע הכלול בעמוד הנו בהתאם להנחיות הפיקוח על הביטוח. ואכן, אותו גב הצעה עונה בהחלט על הנדרש בחוזר 2000/12. ד. לאחר שהוגשו סיכומי הנתבעים לו צירפו אותו דף נוסף, הגישו התובעים בקשה להוציא אותה ראיה נוספת של גב ההצעה, ולמחוק כל הטענות הנוגעות אליה, שכן לא ניתן היתר להגשתה ומדובר בהרחבת חזית. התובעים ביארו כי בכתב ההגנה לא טענו הנתבעים כי שלחו הצעה הכוללת את הנדרש בחוזר המפקח, ולא התכחשו לגרסת התובעים שבכתב התביעה, אלא הסתפקו בטענות לגבי הסבר נאות בפוליסה; ומשלא היה חולק על כך שבפוליסה אכן ניתן ההסבר, הסכימו התובעים להגשת סיכומים בכתב. וכעת בשלב הסיכומים צורפה ראיה זו בלא היתר, שכן ההיתר כלל רק צירוף חוזרים ומסמכים מאת הפיקוח על הביטוח. ולו ידעו התובעים מראש שיש טענה עובדתית בענין, שיעוררו הנתבעים אך בשלב הסיכומים, היו התובעים מבקשים לצרף את הפקס שנשלח אליהם, ומלמד ראשית, כי ההצעה עליה חתם התובע נשלחה אליהם בפקס, ושנית שהפקס האמור לא כלל את גב ההצעה אלא רק את חזיתה. התובעים טענו כי לא ידעו כלל שלהצעת הביטוח היה גם גב. לחלופין, התבקש כי במידה ולא איעתר לבקשה להוצאת המסמך ומחיקת טענות העולות כדי הרחבת חזית, יותר לתובעים להגיש סיכומי תגובה בצירוף ראיית הזמה של אותו שדר פקס. ה. הנתבעים מצדם התנגדו לאפשר לתובעים לצרף הפקס , והגיבו שלפי החלטתי ניתן לצרף "כל מסמך או חוזר של המפקח על הביטוח אך לא מסמך יזום לצורך תביעה זו". אלא שברור שלא היתה כוונה לאפשר לנתבעים (ומדוע להם בלבד?) לצרף לסיכומיהם "כל מסמך". הדברים היו ברורים לעת הישיבה, אף לגופם, למרות שלשונית ובדיעבד נסבל אף פירוש זה. התרתי לנתבעים לצרף לסיכומיהם מסמכים או חוזרים בתנאי שמדובר במסמכים או חוזרים של המפקח. אם התעוררו אפוא הנתבעים בשלב הסיכומים, וראו צורך לצרף את גב ההצעה, אכן נדרש היתר לדבר, מבעוד מועד. עוד טענו הנתבעים כי די בהכחשה של טענות התובעים בכתב ההגנה, לרבות הכחשת הטענה שהופר חוזר המפקח, כדי לאפשר להם להיזקק לראיה הנוספת. ו. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה החלטתי כי אתיר לנתבעים לצרף גב ההצעה, היינו לא אורה על הוצאת המסמך. ומאידך אתיר לתובעים סיכומי תשובה קצרים וכן צירוף הפקס המבוקש על ידם כראית הזמה. קבעתי עוד כי איני מורה על מחיקת טענות הנתבעים, ואתייחס לטענה כי מדובר בהרחבת חזית במידת הצורך, בשלב הסיכומים. התלבטתי האם לא ראוי בשלב זה לאור המחלוקת העובדתית שעוררו הצדדים בשלב זה, להורות על ביטול ההחלטה שנתנה תוקף להסכמה הדיונית וקביעת התיק לשמיעה. שכן עת הושגה ההסכמה, התיק נחזה מתאים בהחלט לסיכומים בלא שמיעה, כהילוכה של ב"כ התובעים, לאור כתבי הטענות כפי שהונחו; ובהם אכן לא הוצבה באופן ברור על ידי הנתבעים, אותה מחלוקת שעניינה בשאלה האם חתם התובע על ההצעה כשלנגד עיניו גם חלקה האחורי. ואולם בסופו של יום לא ראיתי לעשות כן. שכן גם משעה שנודעה המחלוקת, לא ביקש מי מהצדדים לחזור בו מן הסיכום הדיוני ולשמוע ראיות. לא בבקשה, לא בתגובת הנתבעים, ולא בתשובת התובעים. ולו כאופציה חלופית. יש לומר כי גם לאחר שניתנה החלטתי בבקשה, לא ביקש זאת מי מן הצדדים לאור ההתפתחות. גם משעה שיש מחלוקות עובדתיות (בודאי בשאלה נקודתית ספציפית) יכול כל צד ליטול סיכוניו ולהחליט משיקולים טקטיים או אחרים, שהוא מבכר או נכון להכרעה בלא שמיעת עדים , על פי מכלול הנתונים שיש בפני ביהמ"ש. שיקול הדעת הסופי בדבר הדרך הדיונית מסור לביהמ"ש, אולם משעה שלא התבקשה שמיעת ראיות לאחר שהוצפה המחלוקת (על דרך צירוף המסמך לסיכומי הנתבעים ובקשת התובעים), ראיתי לכבד רצון הצדדים, ולא לסטות מן המתווה הדיוני עליו הוסכם. ז. התלבטתי עוד אם לא ראוי אכן להורות על הוצאת המסמך מסיכומי הנתבעים משהוגש בלא היתר. הפסיקה מתייחסת בחומרה לצירוף ראיות לראשונה בשלב הסיכומים, משלא ניתן על כך היתר מראש. אולם התוצאה עשויה להשתנות לפי הענין: מהוצאת המסמך ועד להכשרתו, משבאה על כך הסכמה של הצד השני שהתייחס למסמך לגופו בסיכומי תגובה בלא שביקש הוצאתו או בלא שטען שמדובר שצירוף פסול (וגם כזאת יקרה לעתים מטעמים טקטיים שונים). במקרה דנן , משהוצפה המחלוקת, לא נכון היה לדידי לחסום שור בדישו חרף הצירוף בלא היתר, משני טעמים: ראשית, נטל ההוכחה להמחשת הטענה בדבר הפרת חוזר המפקח על הביטוח - רובץ על התובעים. מדובר בחלק מעילת התביעה. עליהם להפנות לחוזר שהופר לטענתם, להמחיש הפרתו, ולטעון לנפקות. לכן, פורמאלית, די אכן בהכחשה לאקונית בכתב ההגנה, כדי לאפשר לנתבעים צירוף הראיה. אין מדובר בהרחבת חזית אלא בהכחשת חלק מהעובדות המבנות את עילת התביעה, שנטל הוכחתן על התובעים. בדרך הצירוף של המסמך אכן נפל פגם, אולם משהוצפה המחלוקת בבקשת התובעים, נכון היה לראות בתגובת הנתבעים משום בקשה להתיר צירוף הראיה. שנית, אין להתעלם מכך שמדובר בראיה רלבנטית בפלוגתאות שבין הצדדים, ובלא אחר מאשר גב ההצעה שצירפו התובעים עצמם. קשה להלום שיותר לתובעים לצרף ההצעה, והנתבעים יהיו מנועים מצירוף חלקו האחורי של הדף. ברור אפוא שלו התבקש במקור על ידי הנתבעים (כפי שהיה צריך לעשות), לצרף המסמך לסיכומיהם, היה ניתן להם הצירוף המבוקש, תוך מתן ההיתר לתובעים לצרף ראית ההזמה המבוקשת, וכל צד יוכל לטעון טענותיו ביחס למה יש ללמוד מן המסמכים. ומשבאנו עד הלום , כך הוחלט אפוא. ח. אלא שיש להבדיל בין נטל ההוכחה (השכנוע) לבין נטל הבאת הראיות. האחרון בשונה מן הראשון, יכול לעבוד מצד לצד במשפט האזרחי. וצד שנטל הבאת הראיות עבר אליו ולא הרים הנטל, יכול שבכך יורם נטל ההוכחה הרובץ על יריבו. כפי שפורט, גם אם די בהכחשה של עילת התביעה כדי שלא תיחסם דרכם של הנתבעים מבחינת הבאת ראיות, הרי המעיין בכתבי הטענות במקורם אכן מתרשם, כפי שהתרשמה אף ב"כ התובעים, כי הנתבעים ממקדים טענותיהם במתן הסבר נאות בפוליסה. לא נזכר בשום מקום בכתב ההגנה, שבהצעת הביטוח נזכרים המחירון המחייב, המשתנים המפחיתים או הדוגמאות המספריות כפי הנחיות החוזר. וניתן היה לצפות לפירוט זה. אין תמה אפוא כי ב"כ התובעים התרשמה שהמחלוקת היא משפטית גרידא (עיין בפר' ישיבת 23.5.11). לטענת התובעים לא ידעו הם כלל שיש גב להצעה. אמנם הדבר מפורט בגוף העמוד הראשון שבהצעה, כאשר בשדה חתימת המציע (המבוטח) מצהיר המועמד לביטוח כי הפרטים הרשומים בהצעה נכונים, וכי קרא והבין את טופס ההצעה לביטוח, כולל האמור בגב ההצעה; וכי הוא מסכים לכל האמור בה וקיבל העתק ממנה. ואמנם יש חזקה שהחותם על מסמך, בפרט מסמך משפטי, נתן הסכמתו לתוכנו לאחר שקרא והבין. אולם בסופו של יום - מדובר בשאלה עובדתית , וחזקה ניתנת לסתירה, ולא חזקה חלוטה. אין מדובר גם בטענת "לא נעשה דבר" כפי שהתיימרו לטעון הנתבעים. אם אכן לא הועבר לתובעים גם גב ההצעה, והם קבלו בפקס רק חזיתה, הרי לא תוכל הנתבעת להסתמך על מתן ההסבר הנאות הנדרש בחוזר 2000/12. גם אם נזכר בהצעה שיש לה דברי הסבר בגבה. הרי תכלית אותו חוזר הנו לודא שהמבוטח הבין את הקריטריונים שבפוליסה לפיהם יחושב הנזק בקרות מקרה הביטוח. ולכן באה גם דרישת ההבלטה של שתי דוגמאות לפחות מעבר ל"אותיות הקטנות" שבטופס ההצעה הצפוף. אותה תכלית אינה מתקיימת כאשר שולח סוכן הביטוח למועמד לביטוח רק את ההצעה ולא את דברי ההסבר הנדרשים. ט. ראוי לציין כי בטופס ההצעה חתם התובע במקום הלא נכון: מקום המיועד לחתימה כאשר החותם אינו המבוטח אלא מי מטעמו, ככל הנראה הסוכן. במקום לחתום בשדה "חתימת המציע (המבוטח)", אותו שדה בו חתם התובע מיועד לחתימת ממלא הטופס. האחרון מאשר שהצעת הביטוח של המבוטח מולאה על ידי החותם לפי פרטים שמסר המבוטח טלפונית, לאחר שהחותם הסביר לו חשיבותם, וכי החותם חתם בשם המבוטח על ההצעה לאחר שניתנה לכך הסכמתו המפורשת של המבוטח. עוד מאשר החותם כי שלח למבוטח את ההצעה לביטוח על שני צדדיה, הודיע לו על כך ווידא עמו את קבלתה. העובדה שהתובע חתם במקום זה, ולא במקום הנכון, נותנת מקום לספק האם קרא באמת את מה שהוא מתיימר לאשר בחתימתו, מעל החתימה (שאחרת היה חותם בשדה שנועד לחתימת המבוטח). משכך - יש אכן סבירות שלא היה מודע כלל לקיום של גב הצעת הביטוח. י. סבירות זו מקבלת חיזוק ממשי מהפקס שצורף לסיכומי התשובה על פי החלטתי. מדובר בפקס שעל פי "שורת השיגור" הכלולה בתחתית העמודים - הכיל ארבעה עמודים ולא יותר. כולם צורפו. על כל עמוד מצוין מה מספרו מבין ארבעת העמודים (עמוד 1/4 , 2/4 וכו'). הפקס שוגר לתובעים ממספר הפקס של סוכנות הביטוח - נתבעת 2. מדובר בטפסים שהיה על התובעים למלא (ככל שלא מולאו כבר בחלקם על ידי סוכן הביטוח על פי מידע שמסרו התובעים) ולחתום עליהם. כנחזה בארבעת הטפסים, התובע אכן חתם עליהם. העמוד הראשון הנו טופס של סוכנות הביטוח - אישור מיגון לרכב והצהרת תביעות . העמוד השני הנו טופס של סוכנות הביטוח - "סיכום עסקה בביטוח מקיף" . העמוד השלישי נושא אף הוא לוגו של הסוכנות ומכיל פרטים בדבר כמות הנהגים שינהגו ברכב, גיל הנהג הצעיר ביותר, ופרטים נוספים. העמוד הרביעי הנו אותו עמוד חזית של הצעת הביטוח שצורף לכתב התביעה. אין כאמור עמוד חמישי באותו שדר פקס, ומשכך אכן לא שוגר גב הצעת הביטוח באותו שיגור. האם שוגר לתובעים במועד מאוחר יותר? אין הגיון בדבר, וממילא אף הנתבעים לא התיימרו לטעון לכך. בנוסף חזקה היא שכל צד יגיש הראיות הזמינות שברשותו התומכות בעמדתו, והימנעות פועלת לרעת הנמנע. ולו היה בידי מי מן הנתבעות אישור שיגור פקס המלמד על שיגור גב הצעת הביטוח לתובעת, חזקה שמשכבר היה מתבקש צירופו. יא. אם כן המכלול מוליך לקביעה, שהתובעים הוכיחו טענתם ששוגרה להם רק חזית הצעת הביטוח, בטרם חתמו על אותה הצעה ששוגרה להם. הנתבעת 1 לא עמדה אפוא בהנחית חוזר המפקח על הביטוח (ואזכיר שוב כי הנתבעת 2, סוכנות הביטוח, הנה שלוחתה של נתבעת 1 לענין כריתת חוזה הביטוח , דמי הביטוח ומתן הודעות על פי פרק ו' לחוק חוזה הביטוח. לא חל בענייננו היפוך השליחות הנזכר בסע' 33(א) סיפא של חוק חוזה הביטוח). 13. אם כן יש לקבל התביעה במה שנוגע לסכום של 39015 ₪ שהופחת על ידי המבטחת בגין המשתנים המפחיתים שבמחירון יצחק לוי. על פי אותו חוזר של פהיקוח על הביטוח, מנועה היתה המבטחת להפחיתם. 14. מה ביחס למשתנים החיוביים שעניינם איבזור ומיגון? מיגון: התובעים צירפו אישור של חברת איתוראן ביחס למיגון המלמד שעלותה נכון למועד המכתב (21.6.10) עמדה על 4617 ₪. נתבע אפוא ההפרש מעבר לסך ששלמה המבטחת בפריט זה (1800 ₪). היינו 2817 ₪. אלא שצודקים הנתבעים כי המכתב הנו מכתב כללי שמשקף את מחירון איתוראן ליבואן, ולא הוכח כי הנתבעים נדרשו לשאת בפועל בעלות זו או בחלקה מעבר למחיר הרכב. ניתן להוסיף גם כי הקריטריון לתשלום בפוליסה הנו ערך שוק של הרכב על פי מחירון יצחק לוי . המחירון מתמחר ערך הרכב ככזה שכלולה בו כבר שורת מאפיינים ביניהם המערכת למניעת גניבה. אין תוספת במחירון - לפחות לא כזו אליה הפנו - המתמחרת פריט זה בנפרד או מוסיפה בנפרד על ערך הרכב הנקוב בגין קיומה של מערכת זו. אין אפוא להכיר כאן בזכאות מעבר למה ששולם. ביחס לאיבזור: הצדדים חלוקים האם מדובר באבזור בסיסי של הרכב שככזה כבר כלול במחיר הרכב שבמחירון (כשיטת הנתבעים) או איבזור עודף שיש כאמור זכאות לפיצוי עודף בגינו על פי הפוליסה. התובעים צירפו אישור של היבואן צ'מפיון מוטורס. האישור מפרט מרבית האיבזור בתורת איבזור בסיסי (כך הכותרת), לרבות הפריטים להם טוענים התובעים. הנתבעים נתלים בנוסח כותרת זו, היינו שלטענתם אותו איבזור כבר נכלל במחיר הדגם שבמחירון (178000 ₪) . אלא שאין ממש בטענה זו של הנתבעים. יש להבדיל בין הכותרת שבמכתב היבואן, לבין מנגנון התמחור שבמחירון יצחק לוי - המחירון המחייב על פי הפוליסה. כטענת התובעים, ברשימת התוספות האינטגרליות הכלולות במחיר שבמחירון אין מצויינים ריפודי עור, מושבים חשמליים, וחבילת מנהלים , ומחירון יצחק לוי אכן מתמחר תוספות לא אינטגרליות בעמ' הבא - בנפרד. היינו בנוסף למחיר הדגם שבמחירון. בגין ריפודי עור לדגם A6 לשנת 2006, מדובר על 11,000 ₪ , בגין "חבילת מנהלים לרכב" 8000 ש"ח, ובגין מושבים חשמליים, 9000 ש"ח. כך במחירון לאותו דגם רכב לשנת 2006. על פי המחירון יש להוסיף אפוא סכומים אלה לערך הרכב. כאמור ברשימת הביטוח, הפיצוי ייקבע בהתאם לשווי השוק בפועל במועד קרות מקרה הביטוח בהתאם למחירון יצחק לוי. אין לכך דבר עם חוזר המפקח על הביטוח שנועד רק להוסיף ביחס למבוטח ולא לגרוע מתנאי הזכאות שבפוליסה. לא מובן אפוא הילך טיעונם של הנתבעים כי שעור התוספות לא הוכח במסמכים או בחוות דעת שמאית. הוא הוכח על פי שעור התוספות למחיר הרכב שיש להוסיף על פי המחירון המחייב שבפוליסה. הנתבעים ראו לטעון בסיכומיהם כי על פי חוזר המפקח מקום בו מבוטח מבקש כי יתחשבו במשתנים חיוביים - מקום בו המבטחת לא עמדה בהוראות החוזר - עליו להוכיחם. ובכן ראשית - הוכיח כאמור על פי המחירון המחייב. שנית קביעת החוזר כאן אינה אלא - "לא פעל המבטח כאמור לעיל, יחול במקרה ביטוח של אובדן גמור ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים בלבד שלא צוינו. המבוטח יהיה רשאי להוכיח ערך שוק גבוה מערך הרכב הבסיסי בשל משתנים "חיוביים" דוגמת קילומטראז' נמוך או מספר מועט של בעלים קודמים או כל משתנה אחר המשפיע על הגדלת ערך הרכב." לסיכום ענין זה: יש כיסוי ביטוחי בגין תוספת איבזור הצמוד לרכב ולא הוחרג במפורש, ואינו חלק מן האבזור בגינו כבר נקוב מחיר הרכב שבמחירון, אלא נוסף עליו. האבזור בו עסקינן אכן אינו כלול במחיר הרכב שבמחירון. ויש לגביו כיסוי ביטוחי. אף המבטחת לא חלקה למעשה על הכיסוי שכן הכירה בתוספת של 3% ממחיר הרכב לפי המחירון, בגין חבילת איבזור. אלא שהתוספת לערך הרכב בגין האזור בו מדובר - הנה בנפרד; ובשעורים בהם נקבו התובעים. המבטחת לא היתה רשאית אפוא להסתפק ב 3% בגין חבילת איבזור שכלולה ברכב (יש אכן להוסיף אותם 3% כקביעת המחירון), אלא היתה צריכה להוסיף גם עלותם של התוספות הנ"ל לערך הרכב , בסך מצטבר של 28,000 ₪. 15. 28000 ₪ ועוד 39015 ₪ מניבים 67015 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי ריבית והצמדה מאז 3.6.10 (המועד בו השתלם החלק הארי שבתגמולי הביטוח, והיה לכאורה אמור להשתלם גם סכום קרן זה לו הוכרה הזכאות בגינו). לאחר השערוך מתקבל סך של 73413 ערך דהיום. 16. סוף דבר, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים בתוך 30 יום: א. סך של 73413 ₪. ב. 9,000 ₪ כשכ"ט עו"ד. ועוד הוצאות משפט כלליות באומדן (לא כולל אגרה) בסך 1000 ₪. ג. החזר אגרה ששלמו התובעים, במלואה (לאור קבלת החלק הארי שבתביעה). 17. באשר לתביעה כנגד סוכנות הביטוח, לא מצאתי בה ממש, אף לא נטען בסיכומי התובעים שום דבר במובחן כלפי סוכנות הביטוח. אשוב ואזכיר, האחרונה היתה שלוחתה של המבטחת לענין השלב הטרום חוזי. ההתייחסות בסיכומים ובכתב התביעה לסוכנות ולמבטחת היתה בפועל התייחסות זהה, משל בגוף אחד עסקינן, או באחריות משותפת, ולא כך פני הדברים. כך התבקש בכתב התביעה לחייב הסוכנות והמבטחת ביחד ולחוד. מדוע ביחד ולחוד?: ככל שיש כיסוי ביטוחי ויש הכרה בסכומים הנתבעים איזה נזק הסבה לתובעים פעולתו של הסוכן? (להיפך, לו הוכח ששלח הסוכן לתובעים גם גב ההצעה ולא רק חזיתה, היה נדחה אותו חלק בתביעה בסך 39015 ₪, שיסודו בהפרת חוזר המפקח על הביטוח). האם הוכחה למשל חריגה של הסוכן משליחות שהסבה נזק לתובעים כצד שלישי? או האם הוכחה רשלנות של הסוכנות שגרמה נזק (ולו ביחס לסכומים שנתבעו ולא הוכרו בפסק דין זה)? מצג שווא? לא מיני ולא מקצתי. אני דוחה התביעה כנגד הנתבעת 2 ומחייב התובעים לשאת בהוצאות הנתבעת 2 בסך של 2000 ₪. ההוצאות נפסקו על הצד הנמוך לאור הייצוג המשותף. רכבפיצוייםגניבת רכבביטוח גניבת רכב