מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים לנהג אוטובוס שנפגע בתאונת דרכים: 1.      התובע טוען כי נפגע בתאונת דרכים בתאריך 20.5.97 בעת שנהג באוטובוס "דן". הנתבעת מכחישה את קרות התאונה ואת חבותה לפצות את התובע על נזקיו. באשר לנסיבות קרות התאונה העיד התובע, כי בעת שהגיע לצומת הרחובות אנה פרנק - קוממיות בבת ים והחל בפניה שמאלה, פגע לפתע באוטובוס רכב פרטי מסוג פיג'ו וכתוצאה מכך הועף קדימה ונפגע בראשו (סעיף 4 לתצהיר עדותו של התובע). 2.      במהלך חקירתו הנגדית, לא נשאל התובע על נסיבות קרות התאונה. ב"כ הנתבעת מיקד את חקירתו בשאלות הנוגעות לפגיעות הפיזיות עליהן התלונן התובע. מאחר שגרסתו של התובע בענין נסיבות קרות התאונה לא הועמדה למבחן במהלך חקירתו הנגדית, לא נותר לי אלא לקבוע כי היא נותרה על כנה. ראוי לציין כי, התאונה בה נפגע התובע אירעה במהלך עבודתו, והוכרה ע"י המל"ל כתאונה עבודה. הנכות הרפואית 3.      התובע העיד, כי לאחר התאונה חש כאבים חזקים בגב תחתון, בצוואר ובראש. ממקום התאונה הובל באמבולנס לבי"ח וולפסון, שם אובחנו פגיעות גב התחתון בצוואר ובראש. מאחר שהתאונה הוכרה כתאונה עבודה, נבדק התובע ע"י ועדה רפואית של המל"ל, שקבעה כי נותרה לו נכות של 10% לצמיתות. התובע הגיש ערר על קביעה זו, וועדת עררים של המל"ל קבעה כי יש להגדיל את הנכות ולהעמידה על 13.3%, תוך הפעלת תקנה 15. 4.      הנכות שנקבעה לתובע ע"י ועדה רפואית של המל"ל היא "נכות על פי דין", כמשמעותה בסעיף 6א לחוק הפלת"ד, והיא מחייבת את הצדדים גם בהליך זה. הנתבעים טענו, כי התובע הצליח להערים על המל"ל, תוך ייחוס נזקים שנגרמו לו קודם לתאונה הנטענת. הנתבעים ביקשו היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, כאמור בסעיף 6ב לחוק הפלת"ד, ומבוקשן ניתן להן. לשם כך מונה ד"ר כספי כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר כספי קבע בחוות דעתו מיום 1.2.01, כי לתובע יש אמנם נכות רפואית של 10%, אך מדובר בנכות בגין שינויים ניווניים, שאינם נובעים מהתאונה. 5.      במענה לשאלות הבהרה שהופנו אליו ע"י ב"כ התובע, שב ד"ר כספי וקבע כי "אין לתאונת הדרכים חלק בדרגת הנכות המוערכת". ד"ר כספי לא הוזמן לחקירה נגדית על חוות דעתו, והיא נותרה בעינה. חלף זאת ביקש ב"כ התובע להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעמו, פרופ' אנגל, שבדק את התובע בתאריך 24.9.98 וקבע כי נותרה לו נכות של 20% בעקבות התאונה. 6.      במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט אישר פרופ' אנגל, כי מסמכים רפואיים שונים, הנוגעים לתאונות שבהן היה מעורב התובע בשנים קודמות לא הוצגו בפניו. ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו, כי מאחר שלא היתה בפני פרופ' אנגל תמונה רפואית כוללת של התובע, אין לייחס לחוות דעתו כל משקל. לדבריו, פרופ' אנגל לא שלל את האפשרות כי מדובר בשינויים ניווניים, שאינם נובעים מהתאונה, ולא התמודד עם חוות דעתו של ד"ר כספי כלל (סעיף 9 לסיכומים). 7.      ב"כ התובע גורס מנגד, כי חוות דעתו של פרופ' אנגל מלמדת, כי נכותו של התובע גבוהה אף מזו שנקבעה לו על ידי המל"ל, וטוען כי לא היו לתובע הגבלות כלשהן בגב התחתון לפני קרות התאונה. ב"כ התובע אף מלין על כך, שד"ר כספי התעלם ממסכת הטיפולים הפיזיותרפיים שהתובע נאלץ לעבור לאחר התאונה, ומהזריקות האפידורליות שניתנו לו, בעת שגברו כאביו (מוצגים טו, טז, כא, כה). 8.      נראה לי, כי מבין שלל חוות הדעת שהוגשו לתיק בית המשפט, יש לאמץ את קביעתה של הוועדה הרפואית, כי לתובע נגרמה נכות רפואית בשיעור של 10% בעקבות התאונה. לא שוכנעתי כי התובע סבל ממגבלות כלשהן בגב לפני התאונה, וגם אם חלו אצלו שינויים ניווניים, כפי שקבע ד"ר כספי בחוות דעתו, לא היה לכך כל ביטוי קליני אצל התובע לפני קרות התאונה.   עברו הרפואי של התובע 9.      ב"כ הנתבעים הקדיש פרק בסיכומיו לתיאור "עברו הרפואי העשיר של התובע", השזור בתלונות על כאבי גב וצוואר, החל משנת 1987. מסתבר, כי התובע אכן סבל ממגבלה כלשהי בעמוד השדרה, כפי שציין ד"ר עמיהוד שטיפל בו בשנת 1998, אך דבר זה לא מנע את קבלתו כחבר "דן", ללא כל הגבלה רפואית. התובע עבד במשך שנים מספר כנהג דן, ולמרות שנפגע בגב בשנת 1991, 1992 ואף נפגע בתאונה עבודה בשנת 1996, אשר בעקבותיה נעדר מהעבודה למשך שבועיים, לא נמצאה אצלו מגבלה רפואית מתמשכת בשל כך. 10.  בנסיבות אלה, אינני מוצאת הצדקה לייחס את הנכות שקיימת היום אצל התובע לאירועי העבר, ואני סבורה כי אין לאמץ את קביעתו של ד"ר כספי בענין זה. מסקנתי היא איפוא, כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור של 10% לצמיתות עקב התאונה.   נזקיו של התובע הפסד שכר לעבר 11.  ב"כ התובע מציין בסיכומיו, כי עובר לתאונה השתכר התובע סך של 10,850 ₪ ברוטו לחודש, הכולל שעות נוספות ועבודה בשבתות. כתוצאה מהתאונה נגרמו לו, לדבריו, הפסדי שכר ניכרים מאחר שחלה הפחתה בכמות השעות הנוספות, ואין הוא מסוגל עוד לעבוד בשבתות (סעיפים 13-14 לתצהיר התובע). להוכחת טיעון זה הציג התובע תלושי שכר שונים וטען, כי אלמלא התאונה היתה הכנסתו החודשית מגיעה כיום עד כדי 12.868 ₪ ברוטו. 12.  ב"כ הנתבעים טוען, כי בתקופה בה נעדר התובע מעבודתו, במשך 198 יום לאחר התאונה, שולמו לו דמי פגיעה באמצעות המל"ל, בשיעור של 75% משכרו בסך 47,587 ₪. ב"כ הנתבעים טוען, כי אין מקום לפצות את התובע בגין נזקי העבר, מאחר שעל פי חוק הפלת" ד ממילא יש לנכות מס הכנסה בשיעור של 25% משכרו ברוטו. 13.  אינני מקבלת טיעון זה, מאחר שהניכוי אינו מהווה תחליף ל- 25% הפסד שכר לעבר, שאינו משולם ע"י המל"ל. לפיכך, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע את הפרש השכר בשיעור של 25%, למשך תקופת אי הכושר של התובע. ב"כ הנתבעים מציין בסיכומיו, כי הפרש זה מתבטא בסך של 23,267 ₪, למועד הגשת סיכומיו (9.11.02), כמפורט בדו"ח משערכת שצורף לסיכומים. החישוב הוא נכון, ולכן אני קובעת כי כי יתרה זו תשולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.   הפסד שכר לעתיד 14.  התובע שב אמנם לעבודתו כנהג, אך בתצהיר עדותו הראשית העיד, כי כתוצאה מהתאונה נפגע כושר השתכרותו בעתיד, ללא פירוט נוסף (סעיף 12 לתצהיר). ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי התובע יכול היה לעבוד כנהג עד גיל 70, ושכרו היה אמור להגיע לסך של 20,000 ₪ ברוטו לחודש. 15.  ב"כ הנתבעים טוען, כי התובע שב לעבודה מלאה, והוא מתפקד ללא דופי. לאור המסקנה אליה הגעתי, כי לתובע נגרמה נכות רפואית בשיעור של 10%, אין ספק כי התובע עלול לסבול מירידה מסוימת בהכנסתו בעתיד. בהעדר נתונים בדבר הפסד הכנסה ממשי, שנגרם לתובע מאז קרות התאונה, יש לקבוע את הפסד הכנסותיו על דרך האומדנא. יצוין, כי ב"כ התובע צירף אמנם לסיכומיו טבלאות שונות, עם פירוט הכנסותיו של התובע מדצמבר 1999, אך התובע עצמו אישר, כי בחודשים מסוימים לאחר התאונה עבד שעות נוספות רבות, ולא היתה ירידה משמעותית בהכנסתו (עמ' 14-15לפרוטוקול). 16.  אני קובעת, כי הפיצוי בגין הפסד הכנסותיו הצפוי עד גיל 65 יועמד על סך של 150,000 ₪ (נכון ליום מתן פסק הדין).   כאב וסבל 17.  התובע זכאי לפיצוי על פי 10%נכות, כאמור בחוק הפלת"ד, בניכוי גיל ובתוספת ריבית, מיום קרות התאונה ועד התשלום בפועל.   עזרת הזולת 18.  ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת הזולת במשך שישה חודשים בסך של 12,000 ₪. ב"כ הנתבעים טוען, כי התובע לא נזקק ולא יזקק לעזרת הזולת, ולכן אין לפסוק לזכותו סכום כלשהו בראש נזק זה. בהתחשב בעובדה שהתובע לא הוכיח כי נזקק לעזרת הזולת, ולמעשה לא הזכיר כלל את הדבר בתצהיר עדותו הראשית, אינני מוצאת מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו בשל כך.   הוצאות עבור חוות דעת רפואיות 19.  ב"כ התובע דורש, כי יוחזרו לתובע הוצאות שהוציא עבור קבלת חוו"ד רפואיות, בסך 9,110 ₪, כמפורט בסעיף 15 לסיכומיו. ב"כ הנתבעים לא התייחס בסיכומיו לדרישה זו, ונראה כי בחר לעשות כן בהיותה מוצדקת. התובע זכאי, איפוא, להחזר הסך הנ"ל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.   ניכויים 20.  לתובע שולמו דמי פגיעה, שכבר נלקחו בחשבון במסגרת חישוב הפסד הכנסותיו לעבר, ולכן אין לנכותם שנית. בנוסף, שולם לתובע בתאריך 18.4.99מענק נכות ע"י המל"ל בסך של 90,349 ₪, כמפורט בדו"ח התשלומים (מוצג נ/2). ב"כ התובע מציין בסיכומיו, כי יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים שיפסק לתובע. לפיכך אני קובעת, כי מסכום הפיצויים ינוכה סך של 90,349 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.4.99 ועד למועד הניכוי בפועל. סיכום התובע זכאי לתשלום הסכומים כפי שפורטו בפסק-דיני, בניכוי מענק הנכות ששולם לו על ידי המל"ל.   בנוסף זכאי התובע לתשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצויים (לאחר הניכוי), בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.   ב"כ התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימתי, תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, לאחר שהסכומים המפורטים בפסיקתא יאושרו ע"י ב"כ הנתבעים. פיצוייםתאונת דרכיםאוטובוסנהג אוטובוס