מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים מחברת הביטוח על גניבת משאית: לפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך של 366,820 ₪ בגין גניבת משאית. העובדות וטענות הצדדים התובעת, יעלים הובלות בע"מ (להלן: "התובעת"), עוסקת בהובלת מלט ומחזיקה במשאיות ומנופים לצורך עבודתה. הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), ביטחה משאית מנוף שבבעלות התובעת (מ"ר 3512415) (להלן: "המשאית"), בפוליסת ביטוח מקיף מס' 4-3897767-4, לתקופה 1.1.04 - 31.12.04 (להלן: "הפוליסה"). ביום 26.11.2004 נגנבה המשאית (כולל המנוף המורכב עליה). התובעת הגישה תלונה על גניבת המשאית למשטרת ישראל, וכמו כן יידעה את הנתבעת בדבר קרות אירוע הגניבה. הנתבעת סירבה לשלם לתובעת את הפיצוי בגין הגניבה בטענה של העדר כיסוי ביטוחי, זאת בשל חשד לגניבת המשאית על-ידי נהג המשאית ואי עמידה בדרישות המיגון. התובעת טוענת כי הנתבעת דחתה את הדרישה מטעמים חסרי כל בסיס, בחוסר תום לב ומתוך מטרה להתנער מחבותה על-פי הפוליסה. לטענת התובעת, במשאית היו מותקנים כל המיגונים הנדרשים בהתאם לפוליסה, לרבות ציוד איתוראן שפעל ברכב. לפיכך הגישה התובעת את תביעתה לסכומים כדלקמן: פיצוי עבור המשאית והמנוף שמחירם נכון ליום הגניבה הינו סך של 335,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה, ובסה"כ 366,412 ₪. עלות שכר טרחת שמאי בסך 408 ₪. האם אכן זכאית התובעת לכיסוי ביטוחי אם לאו? זו השאלה הניצבת בפנינו. מסכת הראיות הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ונספחים כדלקמן: מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנכ"ל התובעת (ששימש בתפקיד במועדים הרלבנטיים) מר פנחס איזנשטאט, כן הוגשו חוות דעת של השמאי מר שמואל שמש ושל מתקין המיגון מר עודד הרמתי. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של חתמת הנתבעת הגב' מירי רוזן ושל קצין הביטחון של חברת איתוראן, מר אבי מדעי. כן הוגשו חוות דעת של מומחי המיגון ה"ה עמוס גורן ושאולי יעקובי. הנתבעת צירפה תיק מוצגים מטעמה הכולל תוצאות בדיקות פוליגרף שנעשו לנהג המשאית, הסכם פוליגרף שנחתם על-ידי נהג המשאית, ותיק משטרה שנפתח בקשר לאירוע הנדון. בנוסף צירפה הנתבעת תצהירי החוקרים ה"ה איציק וייצמן, אבי בן חמו ואריה לוי. ב"כ הצדדים הגישו את סיכום טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות נימוקי הנתבעת לדחיית הכיסוי הביטוחי עקב אירוע הגניבה מפורטים במכתב הדחייה שמסרה לתובעת באמצעות סוכן הביטוח (נספח ט' לתצהירי התובעת), בזו הלשון: "לצערנו הננו נאלצים לדחות את תביעתכם. עקב חשד לגניבת המשאית ע"י הנהג - עובד חברתכם ועקב אי קיום ו/או הפעלת כל אמצעי המיגון הנדרשים ע"פ הפוליסה." מכאן שבמסגרת מכתב הדחייה העלתה הנתבעת שתי טענות שעליהן היא חוזרת גם בכתב הגנתה: חשד לגניבת המשאית על-ידי נהג העובד אצל התובעת. אי עמידת המשאית בתנאי המיגון על-פי הפוליסה. נטל השכנוע בעניין ביטוח נקבע כי נטל השכנוע להראות כי המקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על התובע-המבוטח, ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד החריגים או הסייגים לחבות, המשחרר את חברת הביטוח מאחריות, מוטל על הנתבע-המבטח, במקרה בו עמד המבוטח בנטל המוטל עליו (ר' למשל: רע"א 143/98 מחמד דיב נ' הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח' (1999)). בתוך כך, בפוליסה המעניקה כיסויים ספציפיים, על המבוטח להראות שנתקיימו התנאים לחבות המבטח, דהיינו עליו להוכיח גם את מקור הנזק או את סיבתו. כאשר מדובר בגניבה של כלי רכב, אין לעיתים אפשרות להוכיח את מקור הנזק באופן פוזיטיבי ואז מספיקה הוכחה לכאורה שהסיכון אכן ארע (ר' דוד ששון דיני ביטוח עמ' 110 ואילך). בע"א 391/89 אורית וייסנר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (1993) נקבע כדלקמן: "ביטוח פריצה, גניבה, שוד וכו' הוא ביטוח של סיכון הנגרם מטבעו במעשה מכוון בידי אדם. באין הגדרה אחרת בפוליסה, יש לתת למונחים אלה את המובן המקובל שלהם ולפיו אין אדם גונב או שודד מאת עצמו ואינו פורץ אצל עצמו, או את התוכן שלהם בחוק העונשין, תשל"ז-1977... גניבה, על פי הגדרתה בסעיף 383 לחוק העונשין, מכילה את האלמנט של "בלי הסכמת הבעל". כך גם שוד ופריצה, שהגניבה היא אחד מהיסודות שלהם לפי הגדרתם בסעיף 402 ובסעיף 407. הם אינם מתיישבים לכן עם מעשה שנעשה בידי בעל הנכס עצמו. לפיכך, על בעל הנכס המבוטח להוכיח לא רק את החיוב - את המעשה הנחזה - אלא גם את השלילה - שמעשה לא נעשה בידיו הוא או בהסכמתו." עוד נאמר לעניין זה: "השלילה במקרים אלה... אינה חריג לאחריות המבטחת, שעליה להוכיחו. השלילה היא מרכיב של "מקרה הביטוח", שהוא עילת התביעה של המבוטח, ואותו עליו להוכיח... הנטל על המבוטח הטוען לגניבה ופריצה אינו כבד מנשוא. מבוטח תמים ונקי כפיים לא יתקשה בדרך כלל להרימו... די לו למבוטח להוכיח את העובדות הנחזות ולשלול בעדותו כי ידו הייתה באירוען, כדי שחובת הבאת הראיות תעבור אל המבטחת... אם תצליח להעלות עובדות מחשידות, יהיה על המבוטח להתמודד אתן, וספק, אם יישאר, יפעל נגדו." (סעיף 10 לפסק הדין). זאת ועוד, ניתן לסבור כי במקרה ביטוחי של גניבה, כחלק מהנטל המוטל על המבוטח להוכיח קרות המקרה ביטוחי, עליו להוכיח גם עמידתו בתנאי המיגון על-פי הפוליסה, משמצוי הדבר בידיעתו האישית של המבוטח. ברי כי אין הדבר גורע מחובת ההוכחה המוטלת על המבטחת לעניין אי קיומם ו/או אי הפעלה של אמצעי המיגון כמו גם לגבי התקיימות סייג זה או אחר לסיכון הביטוחי. וליישום עקרונות אלו על ענייננו: אין חולק כי נהג המשאית מר יורם יוסף (להלן: "הנהג") החזיק במשאית מטעם התובעת בזמנים הרלבנטיים לאירוע הגניבה הנטען. מר פנחס איזנשטאט עבד בשעתו אצל התובעת בתפקיד מנכ"ל וטיפל עבורה בענייני הביטוח. הוא העיד שקיבל הודעה מחברת איתוראן במועד האירוע הנטען (קרי, ביום 26.11.04) או בסמוך לאחריו, ודיווח לקצין הבטיחות של התובעת לצורך המשך הטיפול בעניין. האחרון דרש מנהג המשאית לגשת למקום חניית המשאית לצורך בדיקתה ולדברי העד מר איזנשטאט, הנהג הודיע לתובעת שהמשאית לא נמצאת במקום שבו החנה אותה. בדיווח שמסרה התובעת לסוכנות הביטוח שלה על אודות נסיבות האירוע (נספח ח' לתצהירי התובעת) - הרשום בכתב ידו של קצין הבטיחות של התובעת מר חיים דהאן - צוין כי הנהג החנה את המשאית בסמוך לביתו שבמושב זכריה ונסע עם שכנו לבן דודו בירושלים. בדרכו חזרה קיבל ההודעה על כך שהאיתוראן במשאית מצפצף וכי עליו לטפל במשאית. הנהג התקשר לאשתו לברר העניין וזו מסרה לו שהמשאית איננה. לדברי נהג המשאית הוא התבקש על-ידי התובעת להגיש תלונה במשטרה על הגניבה, וכך פעל (נספח ו' לתצהירי התובעת). באותו דיווח מציין מר חיים דהאן כי שוחח עם חברת איתוראן לגבי המשאית ונאמר לו שהעניין בטיפול. למחרת בשעה 9:00 נמסר מאיתוראן כי המשאית נמצאת בשטח הרשות הפלסטינית וכי היא (חברת איתוראן) עומדת בקשר עם גורמי הצבא בנושא זה. עדותו של עד הנתבעת, מר אבי מדעי, המשמש קצין הביטחון של חברת איתוראן, מעלה כי בשל המצב הביטחוני באותה עת בשטחי הרשות הפלסטינית, לא ניתן היה להגיע למשאית ולהחזירה לתובעת. נוסף על כך מסרה התובעת לנתבעת הודעה על אירוע הגניבה לפיה המשאית נגנבה סמוך לביתו של הנהג (נספח ז' לתצהירי התובעת). בחנתי היטב את הראיות שהוצגו בפניי להוכחת עצם אירוע הגניבה ומצאתי כי התובעת הרימה את נטל הראיה לגבי הוכחתו של מקרה הביטוח, קרי שהמשאית והמנוף שעליה נגנבו. לא נעלם מעיני כי התובעת לא הביאה לעדות את הנהג, למרות שעסקינן בעד חיוני ביותר (לדבריה, הזימון אליו לא בוצע היות ועזב למען לא ידוע), וגם לא טרחה להעיד, מסיבה שלא הובררה, את קצין הבטיחות שלה, מר חיים דהאן, למרות שהיה מעורה בענייני הביטוח של המשאית בכלל ובאירוע נשוא תובענה זו. ברי כי הבאת העדים הללו לבית המשפט הייתה יכולה לסייע לתובעת בחיזוק גרסתה. יחד עם זאת, בנסיבות העניין ולאור הראיות שיש בפניי, ואף בשים לב לעדות שמסר הנהג במשטרה (ביום 27.4.06) ולתצהיר החוקר מר אריה לוי, שחקר את הנהג ואשתו כמו גם את מר דהאן, על אודות נסיבות אירוע הגניבה, שוכנעתי להנחת דעתי כי די בראיות המפורטות לעיל על-מנת לקבוע שהתובעת עמדה בנטל להוכיח קרות האירוע הביטוחי. מכאן שהנטל עובר אל המבטחת להוכיח טענותיה באשר למעורבות הנהג באירוע וכן לגבי העדר או אי הפעלת אמצעי המיגון במשאית כנדרש בפוליסה (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2006), בעמ' 27-17 לפסק הדין) (להלן: "פרשת גרשון"). לטעמי, הנתבעת לא הצליחה לעמוד בנטל זה, כמפורט להלן. מעורבות נהג המשאית בנוסח המודפס של הפוליסה (נספח א' לכתב התביעה) נרשם בין היתר (ההדגשות במקור - דא"ג): "פרק 1 אבדן או נזק 1. מקרה הביטוח החברה תשפה את המבוטח על אבדנו או הינזקותו של הרכב המבוטח ו/או על אבדנם או הינזקותם של אביזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכח דין בשעת הימצאם עליו שיגרמו תוך תקופת הביטוח על ידי ובשעת: (ב) גניבה, וכל נזק עקב גניבה, ותוך כדי גניבה ובעת נסיון גניבה, אך למעט גניבה על ידי בן משפחתו של המבוטח... ... (ה) מעשה זדון, אלא אם נעשה בידי המבוטח או מטעמו ו/או על ידי אדם שנהג ברכב ברשותו או מטעמו." כן נקבע בסעיף 1(ה) לפרק 14 לפוליסה (תוספת לביטוח רכב מיוחד) כי: "פוליסה זאת אינה מחסה גניבה על ידי עובד של המבוטח או בקשר עמו". מעיון בפוליסה ניתן לראות כי עסקינן בסעיף המהווה פטור מכיסוי ביטוחי בפרק 1 לעיל הנוגע לענייננו. בהתאם טוענת הנתבעת כי לא חל על המקרה הנדון כיסוי ביטוחי, משעסקינן במעשה גניבה בזדון, שנעשה על-ידי עובד התובעת, אשר נהג במשאית, ברשותה ו/או מטעמה של התובעת. לפי טענת הנתבעת, ידו של הנהג הייתה במעל בהיותו מעורב בגניבת המשאית, בביום גניבתה או במסירת מפתחותיה לאדם אחר על-מנת שיגנוב את המשאית. הנתבעת מתבססת, בין היתר, על אמצעי המיגון שהיו מותקנים במשאית, לרבות מערכת מסוג ביטכונית. מערכת זו הוצגה על-ידי הנתבעת כמערכת יעילה ביותר שנטרולה מחייב שימוש באמצעים מכאניים מיוחדים, אורך זמן רב ומושך תשומת לב. לשיטתה של הנתבעת, לצורך גניבת המשאית יש לקיים מספר תנאים, ביניהם היכולת להגות את ההגה ולהפעיל את מנוע הרכב ולשם כך יש להיכנס אל תא הנוסעים, כאשר בכל פרק הזמן הזה אמור לפעול צופר של מערכת האיתור ולהעביר אות רצוף למוקד חברת איתוראן. לטענת הנתבעת, לאור כל אלה, מסתבר יותר שהמערכת חובלה או נוטרלה על-ידי משתמש חוקי, קרי על-ידי עובד של התובעת, ולא נגנבה על-ידי אדם זר. לצורך ביסוס טענתה הגישה הנתבעת את חוות דעתו של מר שאולי יעקובי מהמרכז הישראלי למיגון בע"מ (להלן: "יעקובי"), ולפיו: "נסיעתה האחרונה של המשאית הייתה כך שלנוהג בה היו אמצעים לנטרול המערכת הביטכונית וכן היה ידוע לו הקוד הסודי הדרוש לצורך התקנת מערכת האיתוראן המותקנת ברכב." (עמ' 3 לחוות הדעת). זאת ועוד, לטענתה של הנתבעת, הנתמכת בחוות דעתו של יצרן הביטכונית מר עמוס גורן ובתצהיר החוקר מר איציק וייצמן, שתי קודניות של מערכת הביטכונית שמסרה התובעת לנתבעת אינן תואמות למשאית נשוא התביעה, אחת מהן גם נמצאה לא תקינה, דבר שלשיטתה מחזק את חשדה בדבר גניבת המשאית בידי נהגה. עמד על כך המומחה מר עמוס גורן בסעיף 6 לחוות דעתו (ההדגשות במקור - דא"ג): "חשוב להבהיר שאין אפשרות שנהג חוקי וכמוהו גם הגנב, יתפעל רכב בו מותקנת מערכת ביכטונית תקינה, מבלי שיהיה מצויד ויעשה שימוש נכון באחת מהקודניות שהותאמו בשלב הייצור במיוחד לרכב זה. פירוק או עקיפה של הביטכונית יכולים להתבצע רק בפריצה אלימה של המיגון או בעזרת המפתחות של מנעולי המיגון ועל אלו שולט בעל הרכב. אולם, במקרה זה כאמור לא הוצגו לי מפתחות של מנעול מיגון. אני מניח שאינם קיימים... מהעדר המפתחות לאחר הגניבה, ניתן להסיק שנזנחו וכנראה אבדו לאחר שהשתמשו בהם במועד כלשהוא לפתיחת המיגון לצורך ביצוע טיפול במשאבת ההזרקה של המשאית או לביצוע "עקיפה" של הביטכונית ואשר מסיבות שאינן ידועות לנו לא ננעלה יותר." על-פי מסקנות המומחה מר שאולי יעקובי, הנסמך על ממצאיו של מר גורן, אמצעי הנטרול למערכת הביטכונית אינם שייכים למשאית ואינם יכולים לנטרל מערכת זו. כמו כן, מערכות האיתור של המשאית היו תקינות לנוכח העובדה כי התקבל אות ממקום המשאית האחרון בחברון. מעדותו של קצין הביטחון של חברת איתוראן, מר אבי מדעי, עולה כי לא נתקבלה התראה בדבר פעילות בלתי חוקית במשאית אלא לראשונה בעת שהייתה בשטחי יו"ש, בעת החבלה במערכת האיתוראן הראשית, כאשר ההתראה התקבלה ממערכת הגיבוי (עמ' 86 שורה 21 עד עמ' 87 שורה 6). מכך מסיקה הנתבעת שהמשאית הגיעה בנסיעה חוקית לשטחי יו"ש ורק שם נוטרלה מערכת האיתוראן המותקנת במשאית. הנתבעת ערכה לנהג בדיקת פוליגרף לפי בקשתה ובהסכמתו של הנהג, אך ללא הסכמת התובעת. מחוות דעת הפוליגרף עולה כי הנהג דובר שקר ביחס למעורבותו בביום הגניבה. גם התובעת בחרה לערוך לנהג בדיקת פוליגרף מטעמה, וגם בה יצא הנהג דובר שקר. בהמשך הגישה כנגד הנהג תלונה במשטרה עקב גניבת המשאית, בגינה נפתחה חקירה משטרתית. לעמדת הנתבעת, עצם הגשת התלונה כאמור מעידה על כך שאין מחלוקת כי נהג התובעת היה מעורב בגניבה. אלא מאי, התובעת אינה רואה עין בעין עם הנתבעת - לא בנקודה זו ולא בקשר לכל יתר טענותיה. לגרסתה, היא הגישה תלונה למשטרה כנגד הנהג על גניבת המשאית על-פי דרישת הנתבעת מבלי שהיה כל בסיס לכך. לגרסת מנכ"ל התובעת, מר איזנשטאט, הוא עצמו כלל לא חשד בנהג. מר איזנשטאט העיד בפניי כך: "ש. אתה כותב בתצהיר שלך שחברת הביטוח טמנה לכם פח באופן הדרישה שלכם שתגישו תלונה במשטרה. אם נגנבת משאית ואין חברת ביטוח, אתה לא מגיש תלונה במשטרה, זה לא דבר ראשון שאזרח מן השורה עושה? ת. אני עוד פעם מסביר. מי ששלח אותי למשטרת ישראל זה חברת הביטוח. ש. האם לא בכל מקרה של גניבה צריך לדווח למשטרת ישראל? ת. בנושא משאיות לא. ברגע שיש גניבה של משאית הנהג הולך למשטרה ומתלונן ואז אני מקבל אישור מהמשטרה. את האישור אני מוסר לחברת הביטוח. ש. בתלונה שהגשת למשטרה זה היה בעצם גניבת המשאית או נגד הנהג? ת. נהג הנהג. זו דרישה של חברת הביטוח. תלונה בגין גניבת המשאית הוגשה ביום הגניבה עצמו על ידי הנהג. ש. חברת הביטוח בעצם אמרה לך להגיש תלונה במשטרה כנגד הנהג? ת. נכון. מה שהיה חריג זה שהומלץ לי בחברת הביטוח להגיש תלונה נגד הנהג ולא ביחס לגניבת המשאית שזה עניין שיגרתי ותלונה הוגשה ביום הגניבה." (עמ' 9 מול שורות 22-10). בהמשך עדותו ציין מר איזנשטאט: "אני לא עורך דין, אני הגשתי תלונה במשטרה בגין מעורבות של הנהג על גניבה, בגלל שחברת הביטוח ביקשה ממני." (עמ' 9 מול שורות 28-27). לביסוס דבריו טוען העד מר איזנשטאט בתצהירו כי למרות הגשת התלונה, הנהג המשיך לעבוד אצל התובעת עד שעבודתו בה הופסקה בעקבות תאונה שביצע עם משאית אחרת וללא קשר לגניבה (להלן: "האירוע השני"). גרסתו זו של העד לכאורה אינה עולה בקנה אחד עם תוכן העדות שמסר במשטרה ביום 13.9.05, לפיה הנהג פוטר מעבודתו נוכח תוצאות בדיקות הפוליגרף שנערכו לו לאחר הגניבה. בבית המשפט פעל מר איזנשטאט ליישב את הסתירה הנטענת והסביר: "אבל אני לא חשדתי בנהג. לא פיטרתי אותו, הוא המשיך לעבוד. פיטרתי אותו לאחר התאונה של הרכב השני." ... ש. איפה זה כתוב בהודעה שלך במשטרה שזה מתייחס לאירוע השני, לאירוע התאונה? ת. זה לא כתוב. אני לא חושב שצריך להיות כתוב. לגבי האירוע השני גם לא שלחתי הודעה למשטרה. בכל מקרה אני עומד על דעתי שהפיטורין היו לאחר האירוע של התאונה ולא לאחר אירוע הגניבה." (עמ' 7 מול שורות 2-1, 9-6). ואומנם, כפי הנלמד מתצהירו של מר איזנשטאט, עדותו במשטרה נגבתה ממנו לאחר קרות האירוע השני (1.5.05) ומועד הפסקת עבודתו של הנהג בתובעת (1.6.05). נוסף על כך העיד מטעם התובעת מר עודד הרמתי, שהיה סוכן מורשה של ביטכונית לצורך התקנת אמצעי מיגון (להלן: "הרמתי"). לטענתו, בניגוד לעמדת הנתבעת, ניתן לנטרל ביטכונית אף מבלי להיכנס לתא הנהג, באמצעות הרמת הקבינה ושבירת הבורג שמחזיק את הביטכונית, אשר מוציא אותה מכלל פעולה. "ש. תגיד לי בבקשה, כדי לבצע פריצה לצורך העניין ועקיפה של המערכת הביטכונית זה גורם לרעש, נכון? ת. לא כל כך. ש. לא כל כך? זה משהו חרישי לגמרי, אף אחד לא שומע שום דבר? ת. אם הוא לא מפעיל את האיתורן זה לא עושה רעש." ... "ש. ציוד הוא צריך להביא איתו? ת. שני לומים וזה כל הציוד ומפתח. (עמ' 32 שורות 15-5). כן העיד מר הרמתי: ת. יש עוד בורג שהצינור שנכנס לביטכונית אפשר בלי להרים את הקבינה, לפתוח את הצינור, להכניס פה הנה, וביטלת את הביטכונית. ש. מתוך התא כשאתה נכנס פנימה? ת. כן." (עמ' 34 שורות 5-2). לפיכך מצאתי לנכון לקבוע כי קיימת אפשרות ריאלית שהמשאית תיגנב על-ידי זר ואף תובל לשטחים, וכל זאת מבלי למשוך תשומת לב, ללא אמצעים מיוחדים, ומבלי שמרכז הבקרה בחברת איתוראן יקבל על כך איתות בשל היתכנות בעיית תקשורת (ר' עדות מר איזנשטאט לגבי מקרה קודם שבו נגנבה משאית מבלי שהתקבלה על כך קריאה מאיתוראן). כך או כך, הנהג זומן למשטרה אולם לא נמצא בסיס ראייתי מספק להגשת כתב אישום נגדו. בהתאם הוחלט שלא להעמידו לדין והתיק נגדו נסגר (נספחים א'-א'1 לתצהיר מר איזנשטאט). ברי כי ראיה זו מחזקת את טענת התובעת בדבר אי מעורבותו של הנהג בגניבה. הנתבעת מנגד לא הצביעה על נסיבות המעלות חשד שהנהג ביצע את הגניבה בעצמו, או שסייע לביצועה בידי אחר, וממילא לא עמדה במידת ההוכחה המוגברת הנדרשת לגבי טענות מסוג זה הנושאות גוון פלילי (ר' לעניין זה פרשת גרשון לעיל, בפיסקה 33). ודוק - לא די בתוצאות בדיקות הפוליגרף שנערכו לנהג כדי להשליך על הוכחת הגרימה למקרה הביטוח במתכוון. כבר נפסק כי קיים חוסר וודאות לגבי מהימנות ואמינות הבדיקה ותוצאותיה וזו ממילא אינה מוכרת כאמצעי בטוח ואמין לגילוי האמת (ר' למשל: ע"א 10235/04 זועבי נ' נאיף (2005)). עוד יודגש כי הנתבעת זכתה לשיתוף פעולה מלא מצד התובעת אשר פעלה בהתאם להנחיותיה ולדרישותיה (מכל מקום, לא הוכח אחרת). אומנם התובעת סירבה לאפשר לנהג להיבדק בפוליגרף על-ידי הנתבעת, אולם לטעמי, אין לייחס לכך משמעות בנסיבות העניין, משלא הוכח כי התובעת פעלה, תמכה או הייתה מעורבת באירוע הגניבה. הנתבעת טוענת, בכתב ההגנה, כי התובעת התרשלה והפרה חובותיה על-פי הפוליסה והדין בבחירת הנהג ומשלא לא טרחה לעמוד על מהימנותו ו/או לנקוט באמצעים סבירים ומינימאליים לשם מניעת הגניבה, טרם מתן מפתחות המשאית והמשאית לידיו. לפיכך טוענת הנתבעת לפטור מחבות כלפי התובעת ולחלופין להקטנת החבות במידת הרשלנות התורמת והאשם התורם החוזי המכריע כביכול, של התובעת או מי מטעמה. אומר מיד, אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעת משלא מצאתי כל דופי בהתנהלות התובעת. עדות מנכ"ל התובעת, שלא נסתרה, מעלה כי הנהג התקבל לעבודה בתובעת, כ-8 שנים לפני קרות מקרה הביטוח, בדרך המקובלת אצל התובעת (בדיקת תיק נהג וראיון אצל קצין הבטיחות) ועל-פי המלצות, ולאחר שלא נמצא כל דבר חריג המונע את העסקתו בחברה. נוסף על כך טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה הואיל ומר איזנשטאט הוא העד היחיד שהובא מטעם התובעת ואין חולק שיש לו אינטרס בתיק לתמוך בגרסת התובעת. דין טענתה זו של הנתבעת להידחות, שכן בענייננו לא בוססה ההכרעה בעניין מעורבות הנהג על עדות זו בלבד, אלא על כך שהנתבעת לא הצליחה להביא ראיות ממשיות המצביעות על גרימה מכוונת או על מניע של התובעת או מי מטעמה, לביצוע הגניבה. מה גם שכאמור, נטל ההוכחה הוא על כתפי הנתבעת אשר כשלה בהוכחת טענתה. לסיכום נקודה זו, לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו, לא הוכח בפניי על-פי מאזן ההסתברויות הנדרש כי המשאית נגנבה על-ידי נהג המשאית, ועל כן יש לדחות טענה זו. לאור קביעתי לעיל, מתייתרת מאליה טענת התובעת לפיה הפטור לכיסוי הביטוחי הקבוע בפוליסה לעניין גניבה בידי עובד, הינו סייג מובלע שאינו עומד בדרישת החוק והפסיקה להבלטת סייגים לכיסוי הביטוחי ולכן אין הנתבעת רשאית להתבסס עליו כבסיס לדחייתה. מיגון המשאית כאמור, טענה נוספת בפי הנתבעת והיא כי אמצעי המיגון במשאית לא הותקנו, הופעלו או נדרכו על-ידי הנהג, עובר לגניבתה של המשאית, כנדרש על-פי תנאי הפוליסה. לטענת הנתבעת, בקיומם והפעלתם של אמצעי המיגון מותנה קיומו של כיסוי ביטוחי מפני גניבה ופריצה. בחינת העדויות והמסמכים שבפניי מעלה כי התובעת הוכיחה קיומם של אמצעי המיגון בהתאם לדרישת הנתבעת, עובר לגניבה, בעוד שהנתבעת לא הוכיחה העדר קיומם של אמצעי המיגון כאמור ו/או אי הפעלתם בידי התובעת או מי מטעמה. ובמה דברים אמורים? לפי רשימת הפוליסה (נספח ד' לתצהירי התובעת) נדרשה התובעת לאחת מחלופות המיגון הבאות: "תנאי הגנות כיסוי כנגד סיכוני פריצה וגניבה, מותנה בקיום מערכת מיגון תקינה כמפורט להלן, והפעלתה בכל עת שהרכב אינו מאויש: "שולל תנועה למנועי דיזל מסוג ביטכונית או שולל תנועה למנועי דיזל מסוג מקסי מטקס או שולל תנועה למנועי דיזל מסוג MED או שולל תנועה מקורי." וכן קיימת יחידת ניתוקים מרוחקת להלן "עלוקה"." בתצהיר שמסר מנכ"ל התובעת מר איזנשטאט נטען כי במשאית היו מותקנים אמצעי מיגון מתואמים לפוליסה וביטכונית תקינה לחלוטין שהותקנה על-ידי מתקין מורשה של הנתבעת. "כל המיגון הנדרש על ידי המבטחת היה מותקן על המשאית במועד הרלוונטי לגניבתה." (סעיף 2ד' לתצהירו). בחוות דעתו של מר הרמתי מפורטות הפעולות שביצע במשאית, כדלקמן (ההדגשה במקור - דא"ג): "ב-25.11.99 הרכבתי למשאית חדשה מסוג דאף מס שלדה 512412, ביטכונית שמספרה היה 137642. משהתקלקלה הביטכונית הזו... נתבקשתי על ידי מר פנחס מחברת יעלים להחליפה וביום 1.3.03 ביצעתי את ההחלפה במערכת קודנית חדשה. אני מציין כי הביטכונית שהוחלפה הייתה חדשה ותקינה." לתצהירו צירף מר הרמתי צילום חשבוניות מס בגין ההתקנה וההחלפה. לטענתו טעה ברישום אחת הספרות של מספר הרכב על-גבי חשבונית ההחלפה, ותיקן זאת בכתב ידו. בבית המשפט העיד מר הרמתי: "...אני יודע שהתקנתי ואני יודע שהכל היה תקין." (עמ' 24 שורה 12). כן העיד כי בדק פיזית את הקודניות, המפתחות והשלטים לאחר ההתקנה (עמ' 57 שורה 16). לאחר מכן, ביום 28.1.04, נערכה בדיקה של אמצעי המיגון במשאית על-ידי א.ד.י. מערכות (מורשה להתקנת איתוראן). בטופס הבדיקה הבוחן ציין, בין היתר, שיש ברכב מערכת איתור כפולה של חברת איתוראן וכן שולל תנועה מסוג ביטכונית. הבדיקה אושרה על-ידי "ש.א. המרכז הישראלי למיגון" עבור הנתבעת. התובעת הציגה בפניי את אישור המיגון של המשאית, שלטענתה היה בידיה ונמסר לנתבעת עובר לאירוע הגניבה. "בדיקת מיגון מינואר 2004 המפרטת את המיגון שהיה מותקן על המשאית נמסרה למבטחת וחתומה על ידה לאחר שנתקבלה על ידה ביום 16.2.04 והמבטחת חתמה עליה לרבות בתאריך הקבלה המופיע בתוך חותמת המבטחת באופן ברור." (סעיף 21ב' לתצהיר מר איזנשטאט). האמור נתמך במסמכים שצורפו לתצהירי התובעת, ובהם מופיעה חותמת הנתבעת ובה הטבעה של מועד קבלת המסמך על-ידה, טרם הגניבה (נספחים ג'-ג'1 לתצהיר הנ"ל). הגב' מירי רוזן, ראש צוות חיתום של הנתבעת (להלן: "רוזן") העידה בפניי כך: "ש. מתקבל אצלך טופס הצעה. נכון? ת. נכון. ש. נכון. לאחר מכן, במשאיות מהסוג הזה או בכלל במכוניות מסוימות, נדרשת הוכחת מיגון. ת. בהחלט. ש. נכון. אתם מבקשים שהמבוטח ימציא לכם בדיקת מיגון. ת. בהחלט. ש. אתם מקבלים בדיקת מיגון, אחרי שהיא אושרה על ידי גוף כמו ש.א. המרכז הישראלי למיגון. ת. נכון. ש. זאת אומרת שכאשר מופיעה חותמת שלכם על גבי בדיקת המיגון, פירושו של דבר שראיתם. כמו למשל שאני מציג בפנייך את בדיקת המיגון שנעשה במקרה הזה. ת. כן. פה, ששאולי אישר לנו שהמיגון תואם לדרישות שלנו. ש. ושמופיעה חתימת החברה שזה התקבל אצלכם. ת. בהחלט." (עמ' 69 שורות 28-13). ובהמשך: "ש. זה אומר שאחרי שעשיתם והפקתם פוליסה, אז אם הנפקתם למשל פוליסה, כפי שאני רואה בפוליסה ותאשרי לי שזה נכון. לא יודע מתי. בינואר, ב-29 לינואר, 2004. אם היה מתברר שלא מתקיימים תנאי המיגון הנדרשים על ידכם הייתם מבטלים את הביטוח. ת. לא היינו מקבלים. ... ש. סעיף 7 לתצהיר עולה כי לא הותקנה עלוקה. אבל לכאורה הותקנו בו איתורן וביטכונית ולכן מבחינתך היה ניתן להסתפק במיגונים האלה. ת. בהחלט. כחלופה יכולנו לקבל את זה. וקיבלנו את זה בעצם." (עמ' 70 שורות 21-7). מכאן שהוכח להנחת דעתי כי אמצעי המיגון במשאית קיימים והם תואמים את דרישות המיגון של הנתבעת. מעבר לכך, הנתבעת לא הצליחה לסתור כדבעי את גרסת התובעת המעידה כי עשתה מצדה את כל הדרוש על-מנת להצטייד במיגון הנדרש, להעמידו לבדיקה ולקבל את אישורה של הנתבעת לצורך חידוש הפוליסה. הנתבעת כופרת בטענות התובעת לעניין ביצוע ההתקנה וההחלפה של הביטכונית במשאית, כמו גם בתקינות מערכת הביטכונית שלשיטתה כלל לא נבדקה בבדיקת המיגון. היא מעלה מספר אפשרויות והן כי הביטכונית כלל לא הוחלפה, אלא נעקפה לאחר פתיחת המיגון ונותרה לא מוגנת עד שנגנבה, כי בפרק הזמן שבין החלפת הביטכונית ועד למועד הגניבה נעקפה או פורקה כליל הביטכונית וכי הגניבה בוצעה בשיתוף פעולה עם הנהג אשר דאג מראש לעקיפת הביטכונית ונטרול האיתוראן. אפשרויות אלו נותרו בבחינת השערות בלתי מבוססות. כך למשל, לגבי חשבוניות הביצוע הנוגעות להחלפת הביטכונית, טוען מומחה הנתבעת מר גורן כי אלו אינן רלבנטיות למשאית שנגנבה וכן שקיימת אי התאמה בלתי מוסברת בין הנתונים המופיעים בחשבוניות לגבי מערכת הביטכונית והמשאית נשוא התביעה. עד התובעת מר הרמתי סיפק לכך הסבר (ולו דחוק). עוד טוען מר גורן בחוות דעתו כי החלפת הביטכונית במשאית אינה מתוארת במאגר הנתונים הרלבנטי אך לא שלל את האפשרות כי לא דווח לו על החלפות או שינויים. גם החוקר איציק וייצמן הודה כי אינו יודע האם במשאית הספציפית הוחלפה ביטכונית אם לאו. כן הודה העד שאינו יודע האם ניתן לפרק ביטכונית בלתי תקינה ולהחליפה באחרת. לעניין מערכת האיתור, הרי שאין מחלוקת כי כזו הותקנה במשאית, שכן אף לפי גרסת הנתבעת התקבלה התראה ממערכת הגיבוי ביום הגניבה. בתוך כך, ברי כי אם טענת הנתבעת שנהג המשאית גרם במכוון להיעלמות המשאית, הרי שאין כל חשיבות ליעילות אמצעי המיגון שננקטו. המיגון למשאית, בין שמדובר במיגון מזערי ביותר ובין שמדובר במיגון היקר ביותר, אין בו ככל הנראה למנוע את גניבת המשאית אלא יש לו כנראה השפעה במידה מסוימת בעיכוב פעולות גונבי הרכב. כאמור, כפי שהראתה התובעת ועל אף כל התיאוריות שהעלתה הנתבעת, ניתן היה להתגבר על הביטכונית בנקל תוך זמן קצר וללא אמצעים מיוחדים. ולעניין האיתוראן, הרי שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי האיתוראן לא הופעל עובר לקרות אירוע הגניבה. גובה הנזק התובעת הגישה חוות דעת שמאית, ערוכה בידי השמאי מר שמואל שמש, האומדת את שווי המשאית (265,000 ₪) בתוספת המנוף שהותקן עליה (70,000 ₪), בסך כולל של 335,000 ₪. לתצהיריה צירפה התובעת חשבוניות בגין רכישת המשאית, המנוף ופרזול (סידור ארגז, מגש הידראולי), נכונות למועד רכישתם (נספחים יא'-יג'1 לתצהירי התובעת). עובד התובעת מר איזנשטאט הצהיר כי כל המפורט לעיל היה מותקן על המשאית ביום הגניבה. הנתבעת לא הביאה כל ראיה שיש בה כדי להעיד ששווי המשאית שונה מהנקוב בחוות הדעת מטעם התובעת. היא ויתרה על חקירתו של שמאי התובעת וגם לא הגישה חוות דעת נגדית לעניין שווי המשאית. כל שטוענת הנתבעת בסיכומיה הוא כי יש לנכות משווי המשאית הנטען את סכום ההשתתפות העצמית על סך 10,000 ₪ על-פי תנאי הפוליסה. טענתה זו לא נסתרה. אשר על כן, יש לקבל את הערכת נזקיה של התובעת בהתאם לחוות דעתו של השמאי מר שמש. סכום הנזק המוכח, בניכוי סכום ההשתתפות העצמית, עומד אפוא על 325,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף הסך של 408 ₪ שבו נשאה התובעת בגין שכ"ט השמאי (נספח י' לתצהיריה). לסכומי הנזק יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד אירוע הנזק ועד לתשלום סכום הפיצוי בפועל. התוצאה לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת את סכום הנזק המוכח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד הפירעון בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בגין ניהול ההליך (אגרת משפט ושכר עדים) ובשכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ. גניבת רכבפוליסהפיצוייםביטוח גניבת משאיתחברת ביטוחמשאית