ב"כ התובע טוען כי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי ותקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מאסר) התשמ"ב - 1982 הם אינדיקציה לסכומים שיש לפסוק בגין מאסר בלתי חוקי שישב בו התובע. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים על מאסר בלתי חוקי: 1. רקע: בתיק זה פוצל הדיון לשאלת החבות תחילה, ולאחר מכן ליתר השאלות הדורשות הכרעה. ביום 27.11.01 נתתי את החלטתי בשאלת החבות ובה קבעתי: "אשר על כן, לפי כל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת 1 אחראית לתשלום נזקיו של התובע בגין 5 חודשים ושלושה שבועות. על הנתבע 2 לשאת בנזקי התובע בשל 3 חודשים מאסר פחות 5 ימים, ועל הנתבע 3 לשאת בנזקי התובע בשל 2.5 חודשי מאסר." כפי שמציין ב"כ הנתבע 3, טעיתי בחשבון ויש לתקן את טעות הסופר. הנתבעת 1 אחראית לתשלום נזקיו של התובע בגין 5 חודשים ועשרה ימים ולא בגין 5 חודשים ושלושה שבועות. אני מתקן את הטעות ועם הצדדים הסליחה. נותרו לדיון שתי שאלות: חלוקת האחריות בין הנתבעת 1 לנתבעים האחרים, שבה נתבקשתי על ידי הצדדים להכריע, לאחר שלא הכרעתי בכך בהחלטה על החבות, והנזק שנגרם לתובע. התובע צמצם את תביעתו לנזק הבלתי ממוני בלבד. בא כוחו טען הוא אינו יכול להופיע ואין צורך בחקירתו, שכן שאלת הנזק הבלתי ממוני היא שאלה בשיקול דעת בית המשפט, וכל הראיות החיצוניות הוצגו בפני בית המשפט. לנתבעים זכות לחקור את התובע, וגם כאשר התובע תובע רק נזק בלתי ממוני (עוגמת נפש), והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, יש מקום לשמוע את דבריו של הנעגם בעצמו. אמנם, בית המשפט יכול לתאר לעצמו את עוגמת הנפש של היושב במאסר מעבר לעונש שנקבע לעבירה, אך בכל קביעה של בית המשפט יש צד גבוה וצד נמוך וצד בינוני. על כן, קבעתי תחילה מועד לשמיעת עדותו של התובע. התובע לא הופיע, ונחה דעתי שב"כ התובע עשו מאמצים ניכרים לשם הבאתו ולא עלתה בידם. על כן, אין מקום, כדרישת ב"כ הנתבעים, לדחות את התביעה מחוסר התייצבות. הנתבעים טענו שנמנע מהם לחקור את התובע האם ריצה מאסרים קודמים, ומה משמעות שהיייתו במאסר עבורו, ואילו הקלות וקיצורים קיבל, ומה היתה רמת החיים שלו, מצבו המשפחתי, עיסוקו כמה מאסרים ריצה ברשות הפלשתינית ומה היו תנאי מאסרו. חלק מהשאלות הן בידיעת הנתבעת 1. חלק משאלות אלה אינן רלבנטיות כאשר תובעים עוגמת נפש בלבד, והדבר היחיד הרלבנטי הוא השאלה מה משמעות שהייתו של התובע במאסר עבורו. על כן מכיוון שהתובע לא הופיע ולא העיד, זכותם של הנתבעים שקביעת הפיצוי לתובע תהיה לא על הצד הגבוה, שלא הוכח, ולא על הצד הבינוני, שאולי היה מוזם בחקירה, אלא על הצד הנמוך. 2. חלוקת החבות בין הנתבעים: תחילה, יש לדון בחוב שנותר מקביעת החבות, והוא שיעור החלוקה בין הנתבעים לבין עצמם. כמובן שאין חלוקה בין הנתבע 2 לנתבע 3, וכל אחד אחראי לנזק אחר. החלוקה היא בכל מקרה בין הנתבעת 1, מדינת ישראל, לבין הנתבע 2, ובין הנתבעת 1 לבין הנתבע 3. על פי השיקולים שנאמרו בהחלטתי לענין החבות, יש למדינת ישראל ונציגיה אחריות גבוהה יותר מאשר האחריות של ב"כ התובע בכל הליך, הן משום שמדינת ישראל היא גם המאשימה וגם האוסרת והן משום שבידי נציגי מדינת ישראל מצוי המידע והנסיון העדיפים על פני ב"כ התובע. על כן, אני קובע כי חלוקת האחריות תהיה ביחס של 75% לנתבעת 1 ו- 25% לנתבעים 2 ו- 3, כל אחד לגבי חלקו. 3. קורות התובע: התובע, פועל חקלאי, תושב יריחו, יליד 29.4.71, רווק, בעל הרשעות פליליות רבות, החל מגיל 10, כדלקמן (נ/ 1): תיק ביצוע פסק דין עבירה עונש 39/81 16.9.81 4.3.82 פריצה לבנין וגניבה פיקוח קצין מבחן וערבות שלא יעבור עבירה 25/83 20.8.83 31.8.84 פריצה לבנין וגניבה פיקוח קצין מבחן וערבות שלא יעבור עבירה 194/85 22.1.85 2.2.85 התפרצות לבית מגורים פיקוח קצין מבחן וערבות שלא יעבור עבירה 12/86 5.1.86 27.5.86 כניסה למגורים לבצע עבירה פיקוח קצין מבחן וערבות שלא יעבור עבירה 19/87 1.6.86 27.1.87 פריצה לבנין וגניבה מעון נעול למשך שנתיים 371/86 29.3.86 26.2.87 היזק לרכוש במזיד קנס וערבות 200/86 30.5.86 12.3.87 פריצה לבנין וגניבה מעון נעול לשנתיים 88/87 21.3.87 6.7.87 פריצה לבנין וגניבה 2 חודשי מאסר +הוצאות 102/87 21.3.87 6.7.87 פריצה וגניבה שנה פיקוח קצין מבחן וערבות 126/87 24.3.87 6.7.87 פריצה וגניבה קנס, ערבות, שנה פיקוח קצין מבחן 127/87 21.3.87 6.7.87 פריצה וגניבה קנס, ערבות והוצאות 559/87 23.3.87 14.10.87 בריחה ממעצר 3 חודשים מאסר במוסד לעבריינים צעירים 130/87 21.3.87 29.10.87 פריצה וגניבה פיקוח קצין מבחן וערבות 131/87 24.3.87 29.10.87 פריצה וגניבה פיקוח קצין מבחן וערבות 5695/87 1.5.87 4.11.87 מנעת ביצוע תפקידי צה"ל ושימוש ברכב ללא רשות 9 חודשי מאסר + 9 חודשים ע"ת 3167/89 9.12.89 8.2.90 הקמת מחסום, פגיעה בכשירות חייל ומניעת ביצוע תפקידי צה"ל 6 חודשי מאסר וקנס 3031/92 10.6.92 7.8.92 ידוי אבנים 18 חודשי מאסר 3003/94 6.2.94 23.3.94 עבירות נגד הסדר הציבורי, ידוי אבנים מאסר לחודש ו- 10 ימים וע"ת לשמונה חודשים 3063/94 2.4.94 10.4.94 ידוי אבנים 8 חודשי מאסר ו- 12 חודשים ע"ת 5269/95 11.7.95 16.7.95 כניסה לישראל שלא כחוק 6 חודשי מאסר ו- 10 חודשים ע"ת 7499/95 8.11.95 19.11.95 כניסה לישראל שלא כחוק 9 חודשי מאסר ו- 12 חודשים ע"ת 1291/98 6.1.98 11.1.98 כניסה לישראל שלא כחוק 10 חודשי מאסר ו- 2 חודשים ע"ת 2815/99 17.3.99 31.5.99 התפרצות, גניבה וכניסה שלא כחוק 8 חודשים בפועל בגין עבירת הרכוש ועוד 10 חודשים ע"ת בגין שב"ח 5792/00 5143/00 24.1.00 30.1.00 פריצה לרכב, חבלה במזיד ברכב וכניסה בלתי חוקית ועוד כניסה בלתי חוקית 10 חודשים מאסר בגין עבירת הרכוש, 2 חודשי מאסר בגין שב"ח, 10 חודשים ע"ת והפעלת מאסר 15377/00 3.1.00 כניסה בלתי חוקית כמו כן עולה מנ/ 2 שהיו 7 מקרים נוספים שהתובע נעצר בשל כניסה לישראל שלא כחוק וגורש במקום להיות מועמד לדין בין התאריכים 10.3.95 לבין 11.7.95. כל אלה היו לפני ההליכים שבגינם נקבעה אחריות הנתבעים, ועל כן הם לא רלבנטיים לשאלת הנזק. מן הראיות עולה בגין תיק 5269/95 ישב התובע במאסר עד 10.10.95, וביום 8.11.95, כעבור כחודש, כבר ביצע את העבירה הבאה של כניסה בלתי חוקית. בגין עבירה זו נדון בתיק 7499/95 וישב במאסר עד 10.12.96. התובע לא הורשע בעבירה עד העבירה שביצע ביום 6.1.98. בגינה ישב עשרה חודשים במאסר, דהיינו עד תחילת נובמבר 98. ביום 17.3.99 ביצע התובע את עבירתו הבאה, בגינה הועמד לדין בתיק 2815/99. הוא השתחרר ממאסר ביום 6.10.99, וביום 24.1.00 ביצע את עבירתו הבאה, ובגין הרשעתו השתחרר ממאסר ביום 11.1.01 . 4. סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי ותקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מאסר) תשמ"ב - 1982 ב"כ התובע טוען כי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי ותקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מאסר) התשמ"ב - 1982 הם אינדיקציה לסכומים שיש לפסוק בגין מאסר בלתי חוקי שישב בו התובע. הנתבעים טוענים שאין להחיל את הוראות הדין האלה, מכיוון שהן מיועדים לפצות אדם חף מפשע שנכלא על לא עוול בכפו, ולא מי שהורשע כדין כמו התובע. איני רואה הבדל גדול בין מי שהוא חף מפשע ונכלא וזוכה בסופו של דבר, לבין מי שהורשע, נשא את מלוא עונשו והוסיף ונשא מעבר לעונשו. זה כזה ישבו במאסר שלא כדין. על כן, אני קובע כי בהוראות דין אלה יש אינדיקציה לסכומים שיש לפסוק עבור ישיבה במאסר מעבר לעונש המירבי שמותר להשיתו בגין העבירה. מדובר באינדיקציה, ולא בקביעה סופית. כפי שמקובל לגבי היחס בין סכומים שנקבעו בפרוטרוט לפי חוק הפלת"ד לבין סכומים הנקבעים בתביעות נזיקין רגילות, להביא בחשבון הכפלה פי 2.5 - 3 של סכומי הפיצוי. מכיוון שסכומי הפיצוי נקבעים לפי יחס לשכר הממוצע בישראל, ואילו התובע אינו רשאי לעבוד בישראל ואין ראיות לגבי רמת הכנסתו במקום מושבו, אחשב את סכום הפיצוי כפי 1.5 מהסכומים שנקבעו על ידי הוראות הדין האלה. לפי הוראות הדין האלה הסכום היומי עומד על 275.08 ש"ח, ולפי 160 ימים (כפי שיש לתקן טעות סופר שאותה תיקנתי לעיל) הסכום הכולל הוא 44,012 ש"ח. כפי שקבעתי כבר, יש להביא בחשבון את היותו של התובע עבריין, שמנצל את ימי חירותו כדי לבצע עבירות נוספות, ונתפס בעבירות אלה לאחר מספר חודשים מועט, ולפי מה שעלה מן הראיות סביר להניח שאילו היה 5 חודשים נוספים במצב של חירות היה נתפס שוב בעבירה דומה ונדון למאסר נוסף, ולכן יש להפחית מסכום פיצוי זה בשיעור של 15%, דהיינו לסך 37,410 ש"ח. 5. התחשבות בהליכים מאוחרים הנתבעים טוענים כי בתי משפט התחשבו במקרים מאוחרים יותר במאסרו של התובע שלא כדין, כך שהוא קיבל כבר פיצוי מלא על המאסר הבלתי חוקי. ואכן, בתיק 1291/98, לאור טענה זו נתן בית המשפט את דעתו לכך וגזר 10 חודשי מאסר ו- חודשי מאסר מותנה. זהו העונש המירבי, אלא שחודשיים מתוכו שהיו יכולים להיות מאסר בפועל נהיו מותנים. איני סבור שבכך התחשב בית המשפט במידה משמעותית במאסר הבלתי חוקי של התובע, שכן גם לפני כן וגם אחרי לא הענישו את התובע במאסר בפועל בלבד, וכל פעם נתנו לו אפשרות לשאת חלק מהעונש במאסר מותנה. מכאן, שגם לולא טענה זו היה התובע, סביר להניח מקבל חלק מהעונש כשהוא מותנה. תיק זה לא ישמש איפוא כמרכיב בחישוב נזקו של התובע. בת"פ 2815/99 שבו הורשע התובע גם בעבירה של התפרצות וגניבה, נגזרו עליו בגין כניסה בלתי חוקית 10 חודשי מאסר על תנאי בלבד, בנוסף להפעלת מאסר על תנאי קודם. אני דוחה את הטענה שלאור עברו היה צריך להטיל עליו רק מאסר בפועל של 12 חודשים. כפי שראינו, מאז שהשתחרר ממאסר בתחילת 1996 ועד תחילת 1998 לא עשה עבירה דומה ועל כן העבירה הרלבנטית ביותר היתה הקודמת והיא התבטאה בהפעלה של מאסר על תנאי. עם זאת, בהחלט התחשבו בתובע והוא זכה לפיצוי מה על ישיבתו במאסר מעבר לעונש המוקצב. שוב, בת"פ 5792/00 הורשע התובע במספר עבירות שהעונש המירבי עליהן הוא למעלה מעשר שנות מאסר (למרות לאור פרטי ההרשעה לא היה התובע מקבל עונש דומה לעשר שנות מאסר) ושוב התחשבו בו ובגין עבירת הכניסה הבלתי חוקית, לאור טענת המאסר הבלתי חוקי, נדון ל- 3 חודשים מאסר בפועל בלבד ועוד מאסר על תנאי, של 10 חודשים ביחד עם עבירות הרכוש. גם כאן התחשבו בתובע בגין טענה זו. יש קושי בהשוואה בין העונש בהליך הפלילי לבין הפיצוי האזרחי, והוא קיים הן בתירגום עונש מאסר בלתי חוקי לפיצוי נזיקי והן בתירגום הפרש העונש בין מה שהיה צריך לדון את התובע לבין מה שנדון בפועל להפחתת נזקים. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה שבגין ההתחשבות המאוחרת בתובע יש להפחית מהפיצוי המגיע לו 30%, כך שסכום הפיצוי הכולל הוא 26,200 ש"ח. 6. יפוי כוח ב"כ הנתבע 3 טען שב"כ התובע אינם מחזיקים כלל ביפוי כוח לתביעת הנתבעים 2 ו- 3 ועל כן יש לדחות את התביעה נגדם. ואולם, אין צורך ביפוי כוח בכתב דווקא, וניתן להסתמך על דברי ב"כ התובע כי הוא מייצג את התובע לא רק לתביעה כנגד הנתבעת 1 אלא גם לתביעה כנגד הנתבעם 2 ו- 3. לפי סעיף 3 (ב) לחוק השליחות, היה הנתבע 3 זכאי לדרוש לראות את יפוי הכוח בכתב טרם שיכיר בשליחות, או לבקש מבית המשפט לדרוש זאת, אך לא היה מוכרח. רק בסיכומיו העלה הנתבע 3 לראשונה טענה זו, וזהו שלב מאוחר על מנת שלא להכיר בשליחותו של ב"כ התובע. אני דוחה איפוא טענה זו. 7. סיכום: לפני נעילת שער, אומר רק כי מן הראוי להסדיר תביעה זו ללא פסק דין, ולאחר שניתנה החלטה על החבות ניתן היה להסכים על נזק, מבלי לפגוע בטענות הצדדים לענין החבות. הנתבעים לא הסכימו לכך, והיה צורך בקביעת מועדים והגשת סיכומים במקום שניתן היה להסכים ללא צורך בכל אלה. על כן, על הנתבעים לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בהתאם. על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה וקובע כדלקמן: א. הנתבעת 1 תשלם לתובע 26,200 ש"ח. ב. הנתבע 2 ישלם לתובע 13,920 ש"ח, ביחד ולחוד עם הנתבעת 1, כשהחלוקה הפנימית ביניהם כפי שנקבע לעיל. ג. הנתבע 3 ישלם לתובע 12,280 ש"ח, ביחד ולחוד עם הנתבעת 1, כהשחלוקה הפנימית ביניהם כפי שנקבע לעיל. ד. הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, כשהחלוקה בין הנתבעים לפי חלוקת הסכומים העיקריים. ה. אני מעכב את ביצוע התשלום עד ליום 20.10.02, על מנת לאפשר לנתבעים, במידה שיבקשו להגיש ערעור, לבקש עיכוב ביצוע מבית המשפט שלערעור. פיצוייםמאסר