מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים על תקלות ברכב יקר: כללי עניינו של הליך זה תביעה כספית על סך 940,773 ₪ להשבת תמורת רכישתו של רכב Porsche Cayenne 320 V6 (להלן: "הרכב") ותשלום פיצוי בגין תקלות ברכב זה ונזקים הקשורים אליהן. לחילופין, התבקש בית המשפט להורות על אספקת רכב אחר - חדש, לתובע. מטעם התובע נמסרו עדויות מטעם התובע עצמו, מטעם השמאי מר ויקטור עידן, מי שהתלווה אל התובע במספר ביקורים במוסך הנתבעות (להלן: "עידן"), וכן מטעם מר תמיר כדורי, מנהל מוסך "תמיר כדורי" (להלן: "כדורי"). מטעם הנתבעות נמסרו עדויות מטעם מר גדי ארד, המשמש כמנהל טכני אצל הנתבעת 3 (להלן: "ארד"), וכן מטעם מר אסף מיימון, מי שתחילה נתבקש לערוך חוות דעת מומחה על ידי התובע, בטרם פנה התובע לקבל את שירותיו של עידן (להלן: "מיימון"). הנתבעות אף הגישו תצהיר מטעם מר גבריאל דה-יונג, מי ששימש כמנהל מוסך שירות לרכבי Porche אצל הנתבעת 3 בתקופה הרלבנטית לתובענה, אולם בהמשך ביקשו למשוך תצהירו מתיק בית המשפט. בהחלטת בית המשפט בדיון ביום 3.1.10, ובהתאם להסכמת הצדדים, מונה מר דוד נמרי לשמש כמומחה יחיד מטעם בית המשפט (להלן: "נמרי"). ההדגשות לאורך פסק הדין הוספו. ההפניות לעדויות בחקירה הנגדית הינן לעמוד / שורה בפרוטוקול הדיון בו נשמעה העדות. רקע עובדתי התובע הינו לקוח של הנתבעת 2, אשר רכש ממנה את הרכב נשוא ההליך. הנתבעת 1 הינה יצרנית רכבי Porsche, ומי שייצרה את הרכב. הנתבעת 2 הינה המפיצה והנציגה הבלעדית של רכבי Porsche בישראל והנתבעת 3 הינה היבואן הבלעדי של רכבי Porsche בישראל ובעלת מניות בנתבעת 2. ביום 15.1.06 רכש התובע מהנתבעת 2 את הרכב. כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים ביניהם, בין היתר, באשר לסכום התמורה ששולמה עבור הרכב. במהלך תקופת האחריות על הרכב הגיע התובע למוסך הנתבעות לטיפול ותיקון ליקויים ותקלות שונים ברכב, וביום 6.7.08, לאחר תום תקופת האחריות, הגיע הרכב שוב למוסכי הנתבעות בשל תקלה בתפקוד מנוע הרכב. לטענת התובע, בשלב זה נאמר לו על ידי נציגי הנתבעות, כי עליו להחליף את מנוע הרכב, וכי עלות התיקון מסתכם בסך של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ, מאחר ותקופת האחריות תמה. לטענתו, במעמד זה, הודיע למנהל הנתבעת 2, מר דה יונג, כי הוא מבקש להביא מומחה מטעמו לבדיקת הרכב בטרם תחל הנתבעת 2 בטיפול במנוע הרכב, אך למרות בקשתו זו, בפועל, טופל מנוע הרכב מבלי שנבדק על ידי מומחה מטעמו. ביום 31.7.08 פנה התובע באמצעות בא כוחו בכתב אל הנתבעות והודיע להן על ביטול הסכם הרכישה ועל דרישתו להשבה הדדית. לחלופין דרש לקבל רכב חדש וכן החזר הוצאות ופיצויים בגין עגמת נפש עקב ריבוי הליקויים והתקלות ברכב (מכתב ב"כ התובע מיום 31.7.08 צורף כנספח 5 לתצהיר התובע). ביום 9.9.08 שלח ב"כ הנתבעות 2-3 מכתב תשובה מטעמן, בו נדחו טענות ודרישות התובע (נספח 6 לתצהיר התובע). בין היתר נטען, כי האפשרות להחלפת מנוע הרכב הועלתה כאחת האפשרויות עוד בטרם הושלם תהליך אבחון הבעיה ברכב, וכי עם השלמתו של תהליך זה, הסתבר כי החלפה זו אינה נדרשת. להשלמת התמונה יצוין, כי בסופו של יום, לאחר שהתובע השאיר את הרכב במוסכי הנתבעות, נמכר הרכב על ידי הנתבעות וסך של 220,000 ₪ הושב לידי התובע והופחת מסכום התביעה המקורי. טענות הצדדים טענות התובע לטענת התובע, מיד עם רכישת הרכב, התגלו בו פגמים וליקויים רבים ושונים, תוך שבמהלך תקופת אחזקתו ברכב, אירעו ברכב כ- 34 תקלות ובעיות שונות אשר הצריכו טיפול במוסך, מתוכן כ- 10 תקלות במנוע הרכב (העתקי דו"חות תיקוני הרכב צורפו כנספח 4 לתצהיר התובע). לטענתו, איכות הנהיגה ואמינות הרכב, כמו גם ביצועיו, נפגעו קשות, עד שכבר בשנה הראשונה לרכישתו, הרכב לא יכול היה לעבור את המהירות של 100 קמ"ש ואף נכשל במבחן השנתי הראשון של משרד הרישוי. מעבר לליקויים עצמם נטען, כי גם שירותי התיקון אשר סופקו על ידי הנתבעות, התגלו כלא אפקטיביים ולא מתאימים, ולא פתרו את כלל הבעיות שצצו ברכב שוב ושוב. לטענת תובע, בעת רכישת הרכב, הוא הסתמך על מצגים והצהרות אשר ניתנו על ידי הנתבעות 1-2, לפיהם מדובר ברכב יוקרה בעל ביצועים גבוהים ואמינות רבה (העתק המצגים אשר פורסמו ביחס לאיכות הרכב כפי שהופיעו בעלון הרכב צורף כנספח 2 לתצהיר התובע). בהסתמך על מצגים אלו סבר התובע, כי הוא רוכש רכב אמין ומיוחד, אשר היתרונות המגולמים מצדיקים את מחירו הגבוה, ואולם בפועל הרכב שקיבל היה פגום מהשלב הראשון ולא תיפקד כמצופה מרכב חדש בכלל, ומרכב יוקרתי בפרט. כן טען, כי בעת רכישת הרכב, לא הובאה לידיעתו העובדה, כי מדובר ברכב הנמכר מתצוגה והרכב הוצג לפניו כרכב חדש לגמרי. משכך טען, כי מעשי ומחדלי הנתבעות מקימים לו עילות תביעה בגין הפרת חובות חוזיות, הפרת חובות חקוקות, הצגת מצגי שווא רשלניים ומטעים וכן הפרת דיני עשיית עושר ולא במשפט. במישור הסעדים נטען, כי קמה לו הזכות לביטול ההתקשרות החוזית והשבה הדדית מלאה וכן לפסיקת פיצויים בגין נזקים נוספים הנובעים וקשורים עם העסקה הנדונה. טענות הנתבעות מנגד טענו הנתבעות, שיוצגו במשותף, כי סיפקו לתובע רכב תקין, בהתאם למוסכם בין הצדדים וכי לא חסכו במאמצים על מנת לרצות את התובע על אף הקשיים הרבים אשר התנהלותו הציבה בפניהן. לטענתן, ככל שנגרמו נזקים ותקלות כלשהם לרכב, הרי שאלו נגרמו בשל טיפול ואחזקה רשלניים מצד התובע, ובפרט נוכח אופי נהיגתו ברכב. כן טענו הנתבעות, כי כל תקלה שהתגלתה ברכב ואשר חלה לגביה האחריות שניתנה לרכב, טופלה על ידיהן באופן מקצועי ומיומן כמתחייב מתעודת האחריות לרכב (נספח א' לכתבי ההגנה), ועל חשבונן, וכי מכל מקום תקלות אלו אינן מהוות עילה לביטול הסכם המכר, במיוחד נוכח התקופה הארוכה מאז נמסר הרכב לתובע ומספר הקילומטרים המשמעותי שנסע ברכב במהלך תקופה זו. באשר לתקלה במנוע הרכב טענו הנתבעות, כי החלפת המנוע הועלתה כאחת האפשרויות עוד בטרם הושלם תהליך האבחון, אולם עם השלמת הבדיקה והאבחון התברר, כי החלפה זו אינה נדרשת והדבר הובהר לתובע. לטענתן, בפועל, כלל לא בוצעו כל החלפה או תיקון במנוע הרכב. כן הכחישו הנתבעות את טענת התובע, לפיה בעת רכישת הרכב, לא הובאה לידיעתו העובדה, כי הרכב שנרכש הינו רכב מתצוגה, וטענו, כי התובע רכש את הרכב לאחר משא ומתן ארוך שבמהלכו ראה את הרכב באולם התצוגה בסוכנות רכבים בנתניה. לטענתן, הואיל ומדובר היה ברכב שנמכר מתצוגה, קיבל התובע הנחה של כ- 20% ממחירו המקורי של הרכב (העתק הצעת המחיר אשר ניתנה לתובע ביום 17.3.05 צורפה כנספח ד' לכתבי ההגנה). משכך טענו הנתבעות, כי דין טענות התובע להידחות. לחילופין טענו, כי ככל שבית המשפט יורה על ביטול והשבה, הרי שיש להביא בחשבון את השימוש אותו עשה התובע ברכב. דיון ד1. המחלוקות בעניין מחיר הרכב והיותו רכב מתצוגה כאמור, התובע טען, כי בעת רכישת הרכב הוא לא יודע על כך שמדובר ברכב מתצוגה, וסבר, כי הוא מקבל רכב חדש מהמלאי. לטענתו, הסתרת המידע בדבר היות הרכב רכב מתצוגה עולה לכדי חוסר תום לב בניהול משא ומתן, בניגוד לקבוע בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), ואף מהווה מעשה הטעיה בהתאם לסעיף 15 לחוק זה, המקנה לו את הזכות לבטל את ההסכם. כמו-כן טען התובע לעניין זה, כי אופן התנהלות הנתבעות עולה לכדי הטעייתו כצרכן מכוח סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). לטענתו, ההטעיה נעשתה, בין היתר, בכך שלא צוין בפניו, כי הרכב שרכש הוא רכב תצוגה משומש, וכי הוטעה לחשוב, כי מדובר ברכב חדש מהמלאי. משכך טען, כי במקרה דנן אף מתקיימת הטעיה לפי סעיף 2(1)(4)(14)(15) לחוק זה המקימה לו אף היא את הזכות לביטול העסקה ולהשבת התמורה. התובע אף טען בהקשר זה לאי-התאמה בהסתמך על סעיפים 11(2)-(5) לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), שכן מדובר בנכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם, שאין בו את האיכות או התכונות הנדרשות לרכב חדש וכי מבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו, הוא אינו מתאים לדוגמה אשר סוכמה בין הצדדים. משכך טען, כי הוא רשאי להסתמך על אי-התאמה בהתאם לסעיף 16 לחוק זה. מנגד טענו הנתבעות, כאמור, כי התובע ידע גם ידע, מהרגע הראשון, כי מדובר ברכב הנמכר מתצוגה ואף נהנה מהנחה משמעותית במחיר בשל כך. בעניין זה טענו הנתבעות, כי הרכב הוצג בסוכנות רכבים מסוג Buy & Drive בנתניה בתקופה שבין 18.8.05-18.11.05, טרם רכישתו על ידי התובע. לטענתן, התובע ראה את הרכב הנדון באולם תצוגה זה וביקש לרכוש רכב ספציפי זה, אולם מאחר ולא הגיע לסיכום עם הסוכנות בה הוצג הרכב בדבר מחירו, פנה לסוכנות הראשית וביקש לנהל עימה משא ומתן לגבי הרכישה. בסופו של דבר, קיבל הנחה בסך 20% מהמחיר המקורי ואף הוענקו לו תוספות של איתוראן וגגון לרכב ללא תמורה, כל זאת בשל היות הרכב רכב הנמכר מתצוגה. כפי שצוין לעיל, בסוגיית התמורה ששולמה עבור הרכב, הצדדים חלוקים ביניהם גם כן. התובע טען, כי שילם סך של 617,975 ₪ עבור הרכב, ואילו הנתבעות טענו לתשלום סך של 567,500 ₪ בלבד. עיון בהצעת המחיר אשר הונפקה על ידי הנתבעת 2 ביום 17.3.05 (להלן: "הצעת המחיר") מלמד, כי במועד זה, כ- 10 חודשים לפני ביצוע עסקת רכישת הרכב, עמד מחירו של הרכב על סך של 710,052 ₪ (נספח 8 לתצהיר ארד). עיון בטופס הזמנת הרכב מיום 1.1.06 (צורפה כנספח 1 לתצהיר התובע) (להלן: "טופס ההזמנה") מלמד על תשלום תמורה בסך של 567,500 ₪. התובע העיד, כי המחלוקת בין הצדדים לעניין גובה התמורה ששולמה עבור הרכב נובעת מנושא ההתייחסות אל התוספות והאביזרים אשר הוספו לרכב: "ש: בס' 5 לתצהירך אתה אומר ששילמת בעבור הרכב 617,975 ₪ ואתה מפנה לנספח 1 לתצהירך, ואני שואל איך אתה מסביר שישנו פער בין המחיר שאתה אומר ששילמת לבין מחיר חשבונית? כשהחשבונית מציינת סכום של 567,000 ₪? ת: הפנו אותי לסדנת רכב שנקראת "קלאס איי" ששם עושים את השדרוגים שאתה לא יכול לקבלם בחברה כמו נויגייטור, צמיגים וכל הדברים שנזכרים בחשבונית. כל הדברים שרוצים כ"אקסטרה". ניתן לראות את השדרוג במסמך וכך הסכום הכולל הגיע לסכום הכולל שנקבתי בו בתצהיר". (עמ' 25, ש' 18-24 לפרוטוקול). לטענתו של התובע, דרישתו לקבל מהנתבעות את החזר עלות השדרוגים והתוספות שהורכבו ברכב מעוגנת בדין, שכן בסופו של יום נמכר הרכב על ידי הנתבעות ביחד עם התוספות והשדרוגים ששולמו מכיסו (סעיף 182 לסיכומי התובע). ברור, כי אבזור הרכב באביזרים נוספים, יש בו כדי להגדיל את שוויו של הרכב. ואולם, אני סבורה, כי בנסיבות הנ"ל בהן הוספו אותם אביזרים על ידי סדנת הרכב, לא ניתן לסווג תשלומים ששולמו בגין אבזור הרכב באביזרים שונים כתמורה ששולמה לנתבעות עבור הרכב. מכאן קביעתי, כי התמורה ששילם התובע לנתבעות עבור הרכב הינה בסך של 567,500 ₪. בסוגיית מכירתו של הרכב מתצוגה, אכן, עיון בטופס ההזמנה מלמד, כי בטופס ההזמנה לא צוין במפורש, כי מדובר ברכב מתצוגה, אלא ברכב "מהמלאי". ואולם, לטעמי, נוסח זה אינו יכול, בפני עצמו, להכריע במחלוקת זו בין הצדדים, הואיל ומשמעות אפשרית לביטוי "רכב מהמלאי" הינה רכב אשר נלקח מהמלאי הכולל של הנתבעות, בין אם מדובר ברכב חדש ובין אם מדובר ברכב המוצב בתצוגה, להבדיל מרכב אשר יש להזמינו מהיצרן בחו"ל. בהקשר זה יודגש, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי בפועל, מחיר הרכב אצל הנתבעות היה גבוה יותר באופן משמעותי מהמחיר אשר סוכם עם התובע. התובע אף אישר בעדותו, כי הוא היה מודע למחירו המלא המקורי של הרכב, אולם לטענתו, בסופו של יום נקבעה התמורה על סך של 567,000 ₪ בלבד עקב משא ומתן בין הצדדים: "ש: מה היה מחירון הרכב כשרכשת אותו? ת: כשהגעתי לחברה 650,000 ₪ בערך. המחיר גבוה ממחיר המכירה בפועל וניתנות הנחות. הגעתי דרך יבואן שעובד איתם וזה עזר לי בהורדת המחיר. ש: אני אומר לך שמחיר המחירון של הרכב היה מעל 700,000 ₪. ידעת מזה? ת: כשאתה נמצא בתצוגה ליד כל רכב יש סטנד שמראה את המחיר המירבי, וכשנכנסים לדבר...". (עמ' 25, ש' 10-15 לפרוטוקול). אין בידי לקבל הסברו זה של התובע ביחס להנחה המשמעותית שקיבל. עיון בהצעת המחיר מלמד, כי מחיר הרכב עמד על סך של 710,052 ₪. כאשר צדדים מנהלים משא ומתן לקראת ביצוע עסקת מכר, ניתן אכן להניח כי במהלכו ניתנת ללקוח הנחה מסויימת, אולם שיעור הנחה כה משמעותי, עקב "משא ומתן" בלבד, אינו סביר לטעמי. יודגש, כי התובע לא סיפק כל הסבר ממשי בהקשר זה, אלא, כמצוטט לעיל, טען בלאקוניות כי "בפועל ניתנות הנחות". אף לא הובאו לפני ראיות אחרות כלשהן המלמדות, כי שיעור הנחה משמעותי זה הינו מקובל אצל הנתבעות. אני ערה לטענת התובע, כי הוא סבר שההנחה אשר ניתנה לו, יחד עם עלות אביזרי המיגון, מהווה את מחירו הריאלי של הרכב (סעיף 39 לתצהירו), וכי העובדה שניתנה לו הנחה, אין בה כדי להעיד, כי ידע שהרכב הוא רכב מתצוגה (סעיף 15 לסיכומי התובע). ואולם, אין בידי לקבל טענה זו של התובע. בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה, כי ניתן לייחס לתובע, כמי שבחר לרכוש רכב יוקרה, ידיעה לפיה הנחה בגובה של 20% מהשווי המלא, בסך של כ- 142,000 ₪, אינה מהווה הנחה אשר ניתנת כלאחר יד, ושיעור הנחה משמעותי זה סביר ומתיישב לטעמי יותר עם גרסת הנתבעות, לפיה ההנחה הוענקה לתובע בשל מכירתו של הרכב מן התצוגה. יצוין, כי שני הצדדים נמנעו מלהעיד את נציג המכירות שטיפל בעסקה. הואיל ומדובר בטענת תובע, כי לא ידע שהרכב נמכר מתצוגה, אשר עליו הנטל להוכיחה, ונוכח הטעמים שפורטו לעיל, לפיהם גרסתו שלו בעניין פחות סבירה לטעמי מגרסת הנתבעות, הרי שאי זימונו של אותו נציג למסירת עדות, פועל לחובתו של התובע. משכך, נדחית טענת התובע, לפיה עובדת היות הרכב רכב מתצוגה לא הייתה מצויה בידיעתו עובר להתקשרות בעסקה. ממילא, נדחות אף טענותיו השונות של התובע במישור המשפטי הנסמכות על טענה עובדתית זו. ד2. האם התנהלות הנתבעות ומצב הרכב עולים לכדי הפרת ההסכם? כאמור, לטענת התובע, מראשית הדרך סבל הרכב מתקלות ופגמים ונזקק לטיפול במוסך ב- 34 הזדמנויות שונות, כאשר לפחות בעשרה מקרים, העלו הבדיקות תקלות במנוע הרכב, ולבסוף, לאחר חלוף כשנתיים וחצי, אף נאמר לו על ידי נציגי הנתבעות, כי יש להחליף את מנוע הרכב. לטענתו, לאחר שהשיב את הרכב לנתבעות הן אכן ביצעו את החלפת מנוע הרכב, תוך הסתרת עובדה זו מפניו. משכך טען, כי מצבו המכאני של הרכב וכישלון הנתבעות בפתרון התקלות המתמשכות ברכב מהווה הפרה יסודית של ההסכם המצדיקה את ביטולו ואת השבת הכספים ששולמו מכוחו. כן טען, כי גם לולא היה מדובר בהפרה יסודית, אלא בהפרה רגילה, יש לראות בפעמים הרבות בהן הוכנס הרכב לטיפולים במוסכי הנתבעות, כארכות רבות אשר ניתנו על ידו לתיקון ההפרה וקיום ההסכם, ללא הועיל. התובע אף יצא כנגד חוות דעתו של נמרי, המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט. לטענתו, מסקנתו החד-משמעית של נמרי לפיה המנוע נמצא תקין אינה מתיישבת עם האירועים והתקלות שאירעו ברכב. לטענתו, לא ניתן להתייחס אל התקלות החוזרות והנשנות במנוע הרכב כאל אירועים זניחים וחיצוניים שאינם קשורים לתקלת מנוע. מנגד טענו הנתבעות, כי בהתאם להיסטוריית הטיפול ברכב, הרכב הגיע למוסך לשם תיקון תקלות 7 פעמים בלבד לאורך תקופה של שנתיים ושבעה חודשים, וכי שאר ביקורי הרכב במוסך היו לשם טיפולים שוטפים או החלפת פריטי בלאי המתחייבים משגרת אחזקת הרכב. לטענתן, הצגת דו"חות הטיפול כאילו מדובר ב- 34 אירועים שונים של תקלות, כאשר הללו כוללים, בעיקרם, טיפולים שוטפים, הינה מהלך מגמתי וחסר תום לב מצד התובע. לטענתן, ברור, כי טיפולים שוטפים ברכב אינם יכולים להיחשב כתקלות, וברור, כי התובע ביקש להגזים ולנפח את תיאור התקלות והפגמים אשר אירעו לכאורה ברכב, בכדי להצדיק את ביטול הסכם רכישת הרכב, וזאת לאחר שכבר עשה בו שימוש משמעותי ונסע בו כ- 128,000 ק"מ. באשר לטענת התובע בדבר התקלה שאירעה במנוע הרכב טענו הנתבעות, כאמור, כי האפשרות להחלפת מנוע הרכב הועלתה על ידי הנציגים מטעמן כאחת מן האפשרויות עוד בטרם הושלם תהליך האבחון, וכי עם השלמת הליך האבחון, נתברר כי החלפה שכזו אינה נדרשת ומנוע הרכב הורכב בחזרה מבלי שהוחלף. לטענתן, לתובע נמסר רכב תקין ועל אף שבהתנהלותו הציב בפניהן קשיים לא מבוטלים, הן המשיכו לספק לו את השירות המגיע לו בהתאם לתנאי ההתקשרות. ככל שנתגלו בו תקלות, הן תוקנו באופן מיידי ומקצועי על ידן. משכך טענו, כי אין מדובר כלל בהפרת ההסכם מצידן. לאחר עיון ושקילת מכלול חומר הראיות אשר הובא לפני בית המשפט בהקשר למחלוקת זו, התרשמותי ומסקנתי הינן, כי במקרה דנן, אין במצבו של הרכב או בהתנהלות הנתבעות, בטיפול ברכב או כלפי התובע, משום הפרה, לא כל שכן הפרה יסודית, של ההסכם בין הצדדים. טעמי בעניין זה יפורטו להלן. עיון בדו"חות תיקוני הרכב מטעם הנתבעת 2 (נספח 4 לתצהיר התובע) מלמד, כי מרבית התקלות, אשר נטענו על ידי התובע, אכן אינן תקלות של ממש, אלא טיפולים תקופתיים המתחייבים משגרת האחזקה של הרכב ובהתאם להוראות היצרן. לעניין זה אף העיד נמרי כדלקמן: "ת: אני אתייחס לחשבונות לפי הסדר שמופיעות: חשבונית מספר 099, מדובר בטיפול ולא בתיקון. חשבונית מס' 054, אי אפשר לדעת כי שלטים זה לא דבר שבתוך האוטו, לפעמים נופלים ונשברים, ולפעמים אכן מתקלקלים. חשבונית 064 - כנ"ל. חשבונית 319 - טיפול. חשבונית 430 - טיפול. חשבונית 643 - טיפול. חשבונית 371 - טיפול. חשבונית 585 - טיפול. חשבונית 982 - טיפול. חשבונית 897 - שסתום ואדי שמן, זה גם כן בלאי". (עמ' 19, ש' 4-8 לפרוטוקול). באשר לתקלות שכן אירעו ברכב, לרבות התקלה הנטענת במנוע, הרי שמחומר הראיות שהוצג לפני עולה, כי באותן הזדמנויות, פעלו הנתבעות לבדיקת הרכב לשם איתור הבעיה או התקלה הרלבנטיות וטיפול מידי בהן. עיון בראיות אלו אף מלמד, כי כלל התיקונים ברכב בוצעו ללא תשלום במהלך תקופת האחריות, וכי מרבית ביקורי התובע במוסך הנתבעות היו במטרה לאיתור תקלה חוזרת ברכב - התקלה בצמת החוטים, אשר לבסוף אותרה ותוקנה על ידי הנתבעות ביום 27.12.06 ועל חשבונן. אף עיון בעדויותיהם של נמרי וארד מעידים, כי אין המדובר בתקלת מנוע, אלא בתקלה חיצונית למנוע, בצמת חוטים למזרקי המנוע וכי משהוחלפה הצמה, נפתרה התקלה (סעיף 9 לתצהיר ארד וסעיף 8 לחוות הדעת של נמרי). נמרי העיד לעניין זה, כדלקמן: "ש: התקלה הזאת, בהתאם למה שבדקת בצמת החוטים התגלתה לראשונה לאחר שהרכב נסע 30,000 ק"מ ותוקנה בסוף לאחר שהרכב נסע 15,000 ק"מ נוספים? ת: כנראה שכן. ש: התקלה היא חשמלית? ת: כן. ש: ברכיב שמורכב על המנוע? ת: כן. על המנוע, או באזור המנוע היכן שמותקנת צמת החוטים". (עמ' 18, ש' 3-9 לפרוטוקול). כן העיד נמרי בעניין זה, כי הבעיה בצמת החוטים הייתה זו שגרמה למנוע לפעול בצורה לא-תקינה, כדלקמן: "ש: תקלה בצמת החוטים היא תקלה שגורמת למנוע ל"זייף"? ת: בסופו של דבר - זה מה שהתברר. כן, הצמה הזאת". (עמ' 14, ש' 14-15 לפרוטוקול). עובדה זו אף נלמדת מסעיף א(8) לחוות דעתו של נמרי אשר ציין, כי ביום 27.12.06 נמצאה התקלה בגינה הוכנס הרכב למוסך בתקופה שבין 16.7.06 ועד למועד איתור התקלה ותיקונה ביום 27.12.06. אף ארד העיד לעניין זה כדלקמן: "ש: בס' 9 לתצהירך כתבת שהביקורים במוסך היו לאיתור תקלה אחת, לא כמה תקלות? ת: במהלך 4 החודשים הללו זאת היתה תקלה אחת. ש: אתה מסכים עם מומחה בית המשפט שזאת תקלה אחת? ת: כן. 4 חודשים. ש: אצלך זה זריז ויעיל? ת: בתקלות ספורדיות צריך זמן ואם התקלה לא נמצאת באותו רגע שהרכב נמצא במוסך, לא ניתן לאתרה. לכן ביקשנו מהתובע שישאיר את הרכב ליותר מיום אחד, ולכן הוא קיבל מרצדס לכל התקופה. התובע מנע מאיתנו לתקן את הרכב בכך שהחליט לא להשאיר את הרכב". (עמ' 36, ש' 16-24 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, מקובלת עלי טענת הנתבעות, לפיה אין לראות בביקורי התובע במוסך בתקופה שקדמה לאיתור התקלה בצמת החוטים, כתקלות שאירעו במנוע הרכב, אלא כביקורים שנעשו על מנת לנסות לאתר התקלה הנ"ל. לעניין הקושי באיתור התקלה בצמת החוטים העיד ארד, כי הקושי באיתור התקלה נבע מכך, שהתקלה הופיעה לסירוגין ובכל אחת מהפעמים שבהן הרכב הגיע למוסך טרם תיקון התקלה, לא היו סימנים לקיום התקלה, וכי למרות בקשות נציגי הנתבעות מהתובע להשאיר את הרכב במוסך למספר ימים לצורך ביצוע בדיקה יסודית של הרכב, לרבות בדיקת נסיעה במשך מספר ימים, התובע סרב לבקשתן זו (סעיף 11 לתצהיר ארד), הגם שהנתבעות התחייבו לספק לתובע רכב חלופי. לעניין זה העיד ארד כדלקמן: "ש: לאור מה ששמעת היום בעדויות, ובמיוחד מה שאמר מומחה בית המשפט, זה לטעמך תיקון במהירות ובזריזות? ת: אני מסביר, לאחר 30,000 ק"מ שהרכב נסע, שזה המון, במושגים של רכב. זאת נסיעה ששווה לשנתיים. הרכב נכנס למוסך בטענה שדולקת נורית. ברגע שהרכב נכנס למוסך לא נמצאה כל תקלה ברכב, עם זאת, נעשו מס' פעולות אפשרויות לתקלה מסוג דומה. לאחר מכן הלקוח חזר שוב עם תקלה של נורית מנוע דולקת, שוב בוצע אבחון ושוב לא נמצאה תקלה ברכב. ביקשנו מהתובע שישאיר את הרכב יותר מיום אחד, סיפקנו לו רכב חילופי. הוא סרב. זה מגובה במכתבים שלנו. יש לי אותם איתי (צורפו בנספחים). זה נשלח במועד מאוחר יותר לבאת כח הקודמת של התובע. זה הקשה את ההליך של איתור התקלות. לכן זה איתור התקלה ארך כחודשיים עד לפתרון סופי ועד אז הרכב גמע כ- 45,000 ק"מ ואז התקלה לא חזרה על עצמה והתובע לא הלין בגינה יותר מעולם". (עמ' 35, ש' 27 - עמ' 36, ש' 2 לפרוטוקול). בהקשר זה אף מקובלת עלי עדותו של נמרי, אשר לא נסתרה, לפיה היה קיים קושי באיתור התקלה, וכי אין המדובר במקרה חריג בו לא אותרה התקלה, כדלקמן: "ש: לאתר תקלה בצמת חוטים של המנוע זה דבר קשה? ת: כשמדובר בתקלה רגעית ספורדית והיא לא מופיעה כשהרכב נבדק במוסך - זה בלתי אפשרי לאתרה". (עמ' 15, ש' 30-32 לפרוטוקול). ובהמשך העיד נמרי כדלקמן: "ש: לשאלת בית המשפט: האם יש דרכים, או סוג התמודדות מקצועית שמאפשרת בכ"ז לגלות? ת: לא תמיד זה מצליח. הדרך לעשות נסיעת מבחן ארוכה, כשהרכב מחובר למכשירי הבדיקה האלקטרוניים, אבל גם אז, בד"כ, כמו שבאים לרופא שיניים... ברמה המקצועית, יש להמתין שתקלה זו תקרה כשהרכב במוסך ואין דרך אחרת לקיצור התהליך. ש: כשהרכב במוסך, הכוונה שישאירו את הרכב במוסך עד לאיתור התקלה, לפחות כשהרכב הגיע בפעם השלישית למשל עם אותה תלונה? ת: מה שקורה בד"כ מחליפים חלק וחושבים שהבעיה נפתרה. לאחר שבוע חוזר הלקוח עם אותו סיפור ומסתבר שהבעיה לא נפתרה. מסוג התקלות שלא נוח ולא נעים". (עמ' 16, ש' 5-13 לפרוטוקול). לאחר תקופה בת שבעה חודשים מיום איתור ותיקון התקלה בצמת החוטים, ביום 6.7.08 הגיע הרכב אל מוסכי הנתבעות, לאחר שעבר טיפול במוסך "תמיר כדורי" והובא ישירות ממוסך זה על גבי גרר, כשמנוע הרכב אינו פועל. אין חולק, כי כאשר הרכב הוכנס למוסך "תמיר כדורי", מנוע הרכב פעל. עיון בראיות שהונחו לפני מלמד, כי עם קבלת הרכב במוסך הנתבעות, אכן העלו תחילה נציגי הנתבעות את האפשרות בדבר הצורך בהחלפת מנוע הרכב כאפשרות ראשונית ומקדמית, אולם לאחר עריכת בדיקה מקיפה התברר, כי מדובר בתקלה אשר נוצרה לאור התקנת סלילי הצתה שאינם מתאימים לרכב, אשר עם החלפתם, מנוע הרכב פעל. לעניין זה סבירה בעיני התנהלות הנתבעות, אשר לגרסתן, שלא נסתרה, אכן סברו תחילה, כי ישנה תקלה במנוע הרכב אשר מצריכה החלפתו אולם משהתברר, כי מה שמנע את הפעלת מנוע הרכב הם סלילי הצתה לא מתאימים אשר הותקנו ברכב, סגרו נציגי המוסך את ראש המנוע והחליפו את סלילי ההצתה ברכב בסלילי הצתה מתאימים, ללא ביצוע כל תיקון במנוע עצמו (סעיף 128 לסיכומי הנתבעות). יודגש, כי עדי הנתבעות העידו, כי במנוע הרכב לא בוצעו על ידן כל תיקון, שיפוץ או החלפה. גרסה זו של עדי ההגנה לא נסתרה והיא אף עולה בקנה אחד ומקבלת חיזוק מעדות נמרי, שאישר בעדותו, כי כאשר ברכב מותקנים סלילי הצתה שאינם מתאימים לרכב, הרכב לא יניע בשל כך (עמ' 18, ש' 15-17 לפרוטוקול). כמו-כן אישר נמרי בחוות דעתו, כי עם הרכבת מנוע הרכב בחזרה, נמצא מנוע הרכב תקין (סעיף 11 לחוות דעתו). מהאמור לעיל, עולה, כי אי פעילותו התקינה של הרכב במועד הנדון לא נבעה מתקלה במנוע עצמו אלא מבעיה בסלילי ההצתה. מכאן, שאין מדובר בתקלת במנוע הרכב המקימה לתובע זכות ביטול. בהקשר זה יצוין עוד, כי נמרי הורה לבצע בדיקת נסיעה ברכב, למרחק של 500 ק"מ, כדי לוודא שמנוע הרכב אכן תקין וכי המנוע איננו צורך שמן בתצרוכת גבוהה מן הנדרש. בעדותו, ציין נמרי, כי אם יש בעיה כלשהי במנוע הרכב, היא תבוא לידי ביטוי בתצרוכת שמן (עמ' 16, ש' 31-32 לפרוטוקול). מחוות דעתו של נמרי עולה, כי תוצאת נסיעת המבחן אשר על קיומה הורה הייתה, כי אין תצרוכת שמן משמעותית, וכי המנוע פועל באופן תקין. לעניין זה אף העיד נמרי כדלקמן: "ש: כשבדקת את הרכב לאחר נסיעת המבחן, הרכב היה תקין? ת: כן. בדקתי את נושא תצרוכת השמן. אני חושב שעשיתי איתו גם נסיעה קצרה. לא עשיתי בדיקה ממחושבת עם מכשירים, אלא אם הוא נסע 500 ק"מ ולא היתה תצרוכת שמן משמעותית, כך שמבחינתי המנוע תקין, כי זו האינדיקציה הטובה ביותר לתקינות מנוע, מכיוון שבעיות כבדות משקל באות לידי ביטוי בתצרוכת שמן גבוהה". (עמ' 17, ש' 17-21 לפרוטוקול). אף עיון בעדותו של מיימון מלמד, כי מבדיקה שערך ברכב כארבעה חודשים לפני קרות התקלה, לשם עריכת חוות דעת לבקשת התובע, נוכח, כי מנוע הרכב תקין: "ש: אתה יכול לתאר את הנסיבות של פגישתך עם התובע? מה הוא ביקש ממך, מה עשית ואם עשית? ת: ביום 5.03.07 הגיע התובע למשרדנו בבקשה לבדיקת הרכב, עריכת חוו"ד מומחה בהתייחס לטענותיו בדבר אי תפקוד תקין של הרכב. לטענתו היו כניסות רבות למוסך עקב תקלות וקיימות "מכות" בעת כניסת הילוכים. קיבלנו את ההיסטוריה של הרכב וערכנו נסיעת מבחן. ראשית, נהג התובע ואח"כ ביקש שאני אנהג ברכב. נוכחתי כי התפקוד הכללי של הרכב נראה תקין. במצבי קיצון של מס' לחיצות ועזיבות על דוושת ההאצה עד הסוף נוכחתי לעיתים בכניסת הילוך לא חלקה וביקשתי שהבדיקה תערך בהשוואה לרכב אחר דומה על מנת שניתן יהיה לבחון האם זהו תפקוד הרכב המולד, שמא קיימת בעיה ספציפית ברכב הנדון. הובא רכב אחר דומה שהיה שייך למכר של התובע, ובוצעה נסיעת מבחן עליו להשוואה. בנסיעה אובחנה התנהגות דומה כמעט כולה לרכב הנדון ועל כן נתבקש התובע לגשת למכון בדיקה בעל ציוד דיאגנוזה ממוחשב שיבדוק את הרכב במכשור מתאים וכל תנאי הנסיעה, המעמס ויוציא פלט בדיקה ממוחשב על תפקודו של הרכב בדגש לנושא הטענה בדפיקות הילוכים ואי שילוב חלק של ההילוכים. התובע התקשר לאחר מכן ודווח כי נמצא במכון בדיקה ולא נמצא ליקוי ברכב וביקש כי אשוחח עם הבודק. שוחחתי עם הבודק והוא מסר לי את ממצאיו, מסרתי לו את ממצאי ומה שאני חשתי שקיים ובתשובה ענה שהנ"ל נבדק ונמצא תקין ותואם לנתוני היצרן. ביקשתי מהתובע כי יגיע חזרה למשרד עם ממצאי הבדיקה לצורך המשך טיפול, אולם טען בפני כי אין ברצונו לחזור למשרד להמשך טיפול ואין לו צורך בחוות דעתי". (עמ' 29, ש' 5-21 לפרוטוקול). ובהמשך העיד מיימון כדלקמן: "ש: אמרת שלא יכולת לספק את חוו"ד שהתובע ביקש. אתה יכול לפרט? ת: התובע טען שהרכב אינו תקין ואינו טוב, כדבריו ומאחר ולא מצאתי כך ולא יכולתי ולעולם לא אצא עם חוו"ד שהיא בניגוד לממצאי בדיקותי, בחר התובע בדרכו". (עמ' 30, ש' 1-3 לפרוטוקול). כמו-כן, לבקשת מיימון, בוצעו ברכב שתי בדיקות, בשני מכונים חיצוניים שונים, אשר בשתיהן נמצא מנוע הרכב תקין (תוצאות הבדיקות צורפו כנספח 5 לתצהיר ארד). מכאן, שהתקלה הממשית היחידה שאירעה ברכב, ומכל מקום זו שלגביה הובא לפני חומר ראיות מספק, הינה תקלה חשמלית בצמת החוטים אשר אותרה ותוקנה על ידי הנתבעות בסופו של דבר, באמצעות החלפת מצת החוטים ברכב, ולא חזרה על עצמה. החל מהמועד בו תוקנה התקלה בצמת החוטים ביום 27.12.06 ועד בסמוך למשלוח הודעת הביטול מטעם התובע ביום 31.7.08, המשיך התובע לעשות שימוש ברכב כאשר במהלך תקופה זו לא טען לקיומה של תקלה במנוע הרכב או הפרת ההסכם על ידי מי מהנתבעות, ואף לא ביקש את ביטולו של הסכם הרכישה. אף אינני סבורה, כי יש בשיחה הטלפונית שהתקיימה בין עידן לבין מר דה יונג (תמלול השיחה סומן ת/1) כדי להועיל לתובע. בשיחה זו ציין מר דה יונג, כי מדובר בבעיה אשר נתגלתה במספר רכבים הזהים לדגם רכב התובע, אולם יחד עם זאת מצוין במפורש, כי מדובר בבעיה בצמת החוטים וכי אין מדובר בבעיה במנוע הרכב. לעניין זה יצוין, כי אני נכונה להניח כי גרסת התובע, לפיה נאלץ להתמודד עם מספר תקלות לא מאותרות במשך למעלה מחמישה חודשים. אני אף נכונה לקבל את טענתו, כי כניסות חוזרות אלו של הרכב אל המוסך, נוכח הקושי באיתור התקלה החוזרת, כרוכה בטרחה וטרדה ואף בתסכול מסוים מצד מי שרכש זה לא מכבר רכב חדש ויקר. יחד עם זאת, נוכח אופי התקלה הספוראדי והיותה קשה לאיתור עקב כך, לצד אי שיתוף פעולה מספיק מצד התובע אשר סירב להיעתר לבקשת הנתבעות להשארת הרכב במוסך לתקופה ממושכת יותר (כנגד קבלת רכב חלופי), הרי שאיני סבורה, כי מדובר בהפרת ההסכם מצד הנתבעות. בעניין זה יודגש, כי לא הוכח לפני, ולא התרשמתי, כי התנהלות הנתבעות בכל הנוגע לבדיקה וטיפול ברכב בהקשר זה נגועה בליקוי, עיכוב או רשלנות אחרת כלשהי. נהפוך הוא, התרשמותי היא כי פניות התובע וכניסותיו למוסך טופלו ברצינות והמקצועיות הראויות, ולא די בעצם קיומה של תקלה ספוראדית חוזרת, כדי ללמד על רשלנות כאמור מצידן של הנתבעות. בנסיבות אלה אני אף סבורה, כי לא הורם הנטל להוכחת טענת התובע, כי מדובר בתקלה במנוע הרכב אשר נוצרה עקב פגם בייצור. לעניין זה העיד ארד, בעדות שלא נסתרה בראיה אחרת כלשהי, כדלקמן: "ש: האם בדקת אם יש תלונות על המודל הזה של פורש קיאן, רכב מהדגם של התובע? ת: כן. ש: לא מצאת תקלות דומות? ת: לא מצאתי. אין תקלה סדרתית שאני יכול להעיד עליה. אם היתה כזאת תקלה במקום כלשהו בעולם כשהיא בודדת - אני לא יכול לדעת". (עמ' 23, ש' 32 - עמ' 33 ש' 4 לפרוטוקול). מעדותו של ארד אף עולה, כי בהתאם לידוע לו, אף לאחר מכירת הרכב על ידי הנתבעות, נסע הרכב ללא כל תקלה וללא כל תלונה בדבר תפקוד המנוע או צריכת שמן (סעיף 27 לתצהיר ארד). מהטעמים הנ"ל נדחות טענות התובע בדבר הפרת תנאי ההתקשרות על ידי הנתבעות. נוכח קביעה זו נדחות ממילא אף שאר טענותיו המשפטיות של התובע, אשר פורטו לעיל. ד3. נזקי התובע נוכח קביעותיי לעיל, לפיהן נדחות טענות התובע במישור האחריות, הרי שמתייתר, למעשה, הצורך בדיון בנזקי התובע. למעלה מן הצורך אציין, כי אני סבורה, כי יש לדחות את טענות התובע לרכיבי הנזק השונים אף לגופן. אמנם, בית המשפט רשאי, במקרים המתאימים בהם קיומם של ראשי הנזק הוכח אך הם בלתי ניתנים לכימות, לפסוק לתובע פיצוי על דרך אומדן. ואולם, לאחר ששקלתי בדבר, אני סבורה, כי בנסיבות המקרה דנן, למרות קיומה של תקלה ספוראדית חוזרת, אשר הצריכה כניסה חוזרת של הרכב למוסך, אין מקום לפסיקת פיצויים אף על דרך האומדן בגין הטרחה הכרוכה בכך. זאת, היות והשתכנעתי, כי התקלה המשמעותית היחידה ברכב, להבדיל מטיפולים ואחזקה שוטפים, היא התקלה בצמת החוטים, הייתה בעלת אופי ספוראדי הקשה לאיתור והצריכה הותרת הרכב במוסך לאורך זמן ממושך יחסית לשם מעקב אחר התרחשות התקלה ואבחונה בעת התרחשותה, מהלך אשר התובע לא שיתף עימו פעולה. יודגש, כי תקלה זו בצמת החוטים טופלה על ידי הנתבעות במסגרת האחריות, מבלי שהושת על התובע חיוב כספי כלשהו. באשר לטיפולים שגרתיים ושוטפים ברכב, גם אם הינם יקרים מהממוצע הואיל ומדובר ברכב יוקרה, הרי שכאמור לעיל, לתובע לא עומדת עילת תביעה כלשהי בגינם, וממילא אין הצדקה לחיוב הנתבעות בעלות טיפולים אלו. נוכח דחיית התביעה במישור האחריות אף אין בסיס לחיוב הנתבעות בעלות חוות דעתו של השמאי מר עידן, וזאת מבלי להכנס לשאלת סבירות השכר הנתבע בעניין זה. באשר למרכיב התביעה בגין עלות שכירת רכב חילופי לאחר משלוח הודעת ביטול ההסכם על ידי התובע, הרי שנוכח קביעתי לעיל, בדבר אי הפרת ההסכם על ידי הנתבעות, ממילא אין בסיס לחיובן בגין מרכיב נזק נטען זה. כן יש להביא בחשבון, כמובן, במישור הנזק, וכקיזוז מכל סכום נזק נטען, את השימוש הנמשך והמשמעותי אשר התובע עשה ברכב, עת עמד הרכב לרשותו במשך למעלה משנתיים וחצי, במהלכם נסע התובע ברכב למעלה מ- 127,000 ק"מ. יצויין, כי בניגוד למצופה מתובע המגיש תביעה מהסוג דנן, עניין דמי השימוש הראויים בגין שימוש זה ברכב לא הובא בחשבון על ידי התובע בתביעתו. סיכום התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעות בגין ניהול הליך זה ובשכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 20,000 ₪. רכבפיצוייםתקלות ברכב