מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פלישה לקרקע פרטית במסגרת עבודות סלילת כביש: עסקינן בתביעה כספית שעניינה גרימת נזקים תוך הסגת גבול חלקתו של התובע, במסגרת עבודות פיתוח בכביש הסמוך לחלקתו. נתוני רקע: 1. עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע הינו הבעלים של המקרקעין הידועים כמגרש 316, חלקה 10 בגוש 10747 (להלן: "החלקה"), והתביעה דנן הוגשה על רקע עבודות שבוצעו לצורך סלילת כביש העובר בצמוד לחלקה. 2. בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו כיהן הנתבע 1 כראש המועצה המקומית בסמת טבעון (להלן: "הנתבע 1" או "ראש המועצה"). הנתבעת 2 הינה המועצה המקומית בסמת טבעון (להלן : "הנתבעת 2" או "המועצה המקומית"). הנתבעת 2 שלחה הודעות צד ג' למשרד התחבורה (להלן: "משרד התחבורה" או "צד ג' 1"), וכן לחברת נ.ע.ב. בע"מ - עפר ניקוז ובניה (להלן: "חברת נ.ע.ב." או "צד ג' 2"), לחברת י.ת.ב. ניהול ייעוץ, פיקוח ובקרה על פרוייקטים (להלן: "חברת י.ת.ב." או "צד ג' 3") וליורם גדיש תשתית ובניין (1992) בע"מ (להלן: "חברת גדיש" או "צד ג' 4"). צד ג' 4 שלחה מצדה הודעות לצדדים רביעיים כנגד ח. פאהום ושות' שירותים הנדסיים בע"מ (להלן: "צד ד'1" או "חברת פאהום"), וכנגד אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "צד ד' 2" או "חברת הביטוח") וכנגד חברת נ.ע.ב. אשר הוזכרה לעיל. טענות התובע: 3. התובע עותר לתשלום פיצוי בגין הנזקים אשר נגרמו לו לטענתו בשל פלישה לחלקתו במסגרת עבודות סלילת כביש אשר בוצעו בסמוך לו. לטענתו, במהלך ביצוע העבודות פלשו הנתבעים או מי מטעמם לחלקתו, ללא רשותו, באמצעות כלי עבודה כבדים וגרמו נזקים כדלקמן: רמיסת גדר מתכת ועמודים שתחמו את החלקה; עקירת ששה עצי זית מניבים; פגיעה בגידולי ירקות שהיו במקום; פגיעה במסלעה שנבנתה במקום; שפיכת פסולת בנין; הוצאת 4 משאיות אדמה; פגיעה בבור הביוב של הנכס. כמו כן טוען התובע, כי העבודות לעיל בוצעו ללא היתר בניה ותוך הפרה של חוקי התכנון והבניה. התובע הגיש חוות דעת שמאי מטעמו ולפיה הוערכו נזקיו בסך של 45,430 ש"ח כולל מע"מ, ובנוסף עותר התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ש"ח. סיכומו של דבר, התובע העמיד את תביעתו על סך של 50,000 ש"ח. טענות הנתבע 1: 4. ראש המועצה המקומית לא הגיש כתב הגנה מטעמו וטענותיו פורטו בתצהיר העדות הראשית אשר הוגש מטעמו. לטענתו, הוא אינו אחראי לחובותיה של המועצה המקומית, כיוון שהוא שימש אורגן ושלוח שלה, ומכאן שאין כל יריבות בינו לבין התובע. ראש המועצה הוסיף, כי הפרויקט אמנם בוצע בתחומה של המועצה המקומית, ואולם לא היה באחריותה אלא באחריות משרד התחבורה. מכל מקום, העבודה בוצעה בהתאם לתוכניות מאושרות וחוקי העזר של המועצה המקומית ובהשגחת מפקחים ו/או מהנדסים מוסמכים לביצוע העבודות. טענות הנתבעת 2: 5. לטענת המועצה המקומית, אין כלל יריבות בינה לבין התובע, משלא היא ביצעה את העבודות אלא משרד התחבורה באמצעות שלוש חברות, ונגד ארבעת אלה הגישה הודעות צד ג', כפי שציינתי מקודם. עוד טוענת המועצה המקומית, כי החלקה נשוא התביעה כלל אינה בבעלות התובע, שכן חלקים ממנה הופקעו ע"י מועצה מקומית קריית טבעון. המועצה המקומית הוסיפה בטיעוניה, כי מעולם לא פלשה לשטחו של התובע וכי ההיפך הוא הנכון, שכן התובע הוא זה שפולש לתוך הכביש הסמוך. לטענת המועצה המקומית, היא לא קיבלה כל הודעה בדבר נזק שנגרם לתובע בזמן אמת, ומכל מקום היא מכחישה את הנזקים שהתובע טוען להם בכתב התביעה. טענות צד ג' 1: 6. צד ג' 1 הינו משרד התחבורה, אשר טען כי הפרויקטים המבוצעים על ידו עבור רשויות מקומיות, ובכללן הנתבעת 2, נבחרים במשותף על ידו ועל ידי הרשות המקומית ומאושרים מראש. לטענת משרד התחבורה, הוא חתם על חוזה מסגרת עם חברת גדיש, צד ג' 4, לביצוע פרויקטים תחבורתיים בתחומי הרשויות המקומיות, וביניהם סלילת הכביש נשוא תביעה זו. חברה זו מנהלת את הפרויקטים השונים ומתוקף תפקידה היא האחראית על שכירת מתכננים, פיקוח על התכנון, בחירת הקבלנים המבצעים או גורמים חיצוניים אחרים וההתקשרות עימם, מעקב צמוד ושוטף אחר ביצוע העבודה, ולבסוף, למסירת הפרויקט לרשות המקומית. משרד התחבורה הוסיף, כי חתם על חוזה מסגרת עם חברת י.ת.ב. בע"מ, צד ג' 3, לביצוע פיקוח צמוד על הפרויקטים בצפון הארץ, ומתוקף תפקידה היא משמשת כאחראית על פיקוח הנדסי צמוד ושוטף על ביצוע הפרויקט, דיווח שוטף למשרד התחבורה אודות רמת הביצוע, התקדמות הביצוע והבעיות המתעוררות בביצוע הפרויקט. משרד התחבורה הכחיש את הנזקים הנטענים והיקפם, וטען כי לא התרשל בהתנהלותו ואף נהג באופן סביר ואחראי. טענות צד ג' 2 (צד ד' 3): 7. צד ג' 2 - חברת נ.ע.ב. - הינה הקבלן המבצע של הפרויקט. לטענתה, המועצה המקומית (הנתבעת 2) היא זו שמסרה לה את התכניות אשר על פיהן בוצע הפרויקט, והיתה האחראית לכך שכל השטחים בהם מבוצעות העבודות יהיו שטחי ציבור או שנעשתה לגביהם הפקעה, ולחילופין שנתקבלה לגביהם הסכמת הבעלים. חברת נ.ע.ב. הוסיפה, כי בנסיבות המקרה דנן היא החלה בביצוע העבודות בשטח רק לאחר שנתקבלה הסכמת התובע ולפי הוראות המועצה המקומית. לטענתה, לפני תחילת ביצוע העבודות, נתלוו לאנשיה ראש המועצה (הנתבע 1) וכן התובע בעצמו, והשניים אישרו להם לבצע את החפירות במקום. אלא שלאחר ביצוע החפירות, פנה אליה התובע והודיע לה כי הוא מתחרט על כך כי נתן את הסכמתו ודרש להחזיר את המצב לקדמותו. במצב דברים זה היא נענתה לבקשת התובע, ובאישור ראש המועצה, כיסתה את החפירות אשר ביצעה. חברת נ.ע.ב. הוסיפה וטענה, כי יום או יומיים לאחר מכן, הודיעו לה, ראש המועצה, התובע ובנו, כי הגיעו לכלל הסכמה לפיה תיבנה גדר על-פי התכניות. בהתאם לכך, ביצעה חברת נ.ע.ב. חפירות פעם נוספת ויצקה יסודות מבטון עפ"י התכניות, ואולם, גם הפעם חזר בו התובע מהסכמתו ודרש להחזיר את המצב לקדמותו. בעקבות האמור ועל דעת ראש המועצה, סוכם בין הצדדים כי הגדר לא תיבנה ולא תיסלל מדרכה בגבולות החלקה של התובע. ובהתאם לכך חברת נ.ע.ב. החזירה את המצב לקדמותו, כיסתה את היסודות במילוי והחזירה את המסלעה למקומה. לטענת חברת נ.ע.ב., היא לא גרמה כל נזק לתובע ולא נכנסה למקרקעיו ללא הסכמתו. מכל מקום, יש לראות במועצה המקומית כמי שאחראית לנזקיו של התובע, ככל שנגרמו, בהיותה מזמינת העבודות נשוא הדיון. טענות צד ג' 3: 8. צד ג' 3 - חברת י.ת.ב. - הינה חברה העוסקת בפיקוח על עבודות פיתוח פרויקטים תחבורתיים ביישובי המיעוטים, בהתאם להתקשרותה עם משרד התחבורה, והפרויקט נשוא תביעה זו היה אחד הפרויקטים עליו פיקחה, כאשר הפיקוח התבצע עפ"י התכניות, המפרטים והחוזים להם התחייבה כלפי משרד התחבורה. הפרויקט נעשה ביוזמתה של המועצה המקומית ובשיתוף מלא עימה, וכל ההחלטות לגבי אופן ביצוע הפרויקט נעשו בידיעתה ובהסכמתה המוחלטת. לפיכך טוענת חברת י.ת.ב., כי פעלה בצורה מקצועית ואחראית ולא הפרה כל התחייבות מבין התחייבויותיה. טענות צד ג' 4: 9. צד ג' 4 - חברת גדיש - הינה מנהלת הפרויקט המועסקת ע"י משרד התחבורה עפ"י מכרז לייזום, תכנון וביצוע של פרויקטים תחבורתיים. הפרויקט התבצע ביוזמתה של המועצה המקומית ובליווי צמוד מטעמה, ואילו חברת גדיש ניהלה את הפרויקט עפ"י הנחיותיה ובתיאום מלא עימה, כגון עם ראש המועצה המקומית ומהנדס המועצה, אשר קיבלו את ההחלטות הסופיות, שעל פיהן הונחו חברת גדיש, חברת י.ת.ב. וחברת נ.ע.ב. לפעול. חברת גדיש הוסיפה כי המועצה המקומית היא זו שהיתה בקשר הדוק ורציף עם התושבים בכל הנוגע לפרויקט, והיא שהשיגה את הסכמתם לביצועו. חברת גדיש אף התנתה את תחילת ביצוע העבודות בקבלת הסכמת התושבים לפינויים הנדרשים ברצועת הדרך המתוכננת. כך או כך, במהלך ביצוע הפרויקט, לא הגיע לידי חברת גדיש כל דיווח מאת המפקח (חברת י.ת.ב.), הקבלן המבצע (חברת נ.ע.ב.) או נציגי המועצה המקומית, כי נגרמו נזקים כלשהם לתובע. לטענת חברת גדיש, עם תחילת ביצוע העבודות הגיע ראש המועצה עם התובע להסכמה לגבי ביצוע הפרויקט, ואולם זמן קצר לאחר מכן חזר בו התובע מהסכמתו ודרש להחזיר את המצב לקדמותו. נוכח כך הנחה ראש המועצה את חברת נ.ע.ב. להשיב את המצב לקדמותו, ואולם לאחר מכן, שוב הסכים התובע לביצוע העבודות ולאחר ששב הקבלן לעבודה, חזר בו התובע מהסכמתו בשנית, ובהנחיית המועצה המקומית, שוב החזירה חברת נ.ע.ב. את המצב לקדמותו, כולל השבת חומר חפור, ובניית מסלעה וגדר כפי שהיה קודם לכן. חברת גדיש ביקשה להדגיש, כי לא ידוע לה על עקירת עצים בשטח חלקתו של התובע, וכל הנזקים שהתובע טוען להם מוכחשים על ידה. לעניין בור השופכין טוענת חברת גדיש, כי כלל אינו רלוונטי לפרויקט שבנדון, אלא קשור לעבודות אחרות אשר נעשו על ידי המועצה המקומית בלבד. הודעות לצדדי ד': 10. כפי שציינתי מקודם, חברת גדיש שלחה הודעות צד ד' כנגד מתכננת הפרויקט, חברת פאהום, אשר קיבלה לידיה את ביצוע התכנון לפרויקט, וכן כנגד חברת הביטוח אשר ביטחה את חברת פאהום וגם אותה עפ"י פוליסת ביטוח אחריות חוקית כלפי הצבור, אחריות מקצועית וחבות מעבידים. בנוסף שלחה חברת גדיש הודעה כנגד חברת נ.ע.ב. בהיותה הקבלן המבצע. טענות צד ד' 1-2: 11. צדדי ד' 1-2 - חברת פאהום וחברת הביטוח - טוענים כי עבודות התכנון אשר בוצעו ע"י חברת פאהום, בוצעו בהתאם להנחיותיה ולדרישותיה של חברת גדיש ובתיאום עימה, ובכל מקרה לא היתה כל רשלנות מצדה של חברת פאהום בכל הקשור לתכנון הפרויקט דנן. לטענתן, בשום שלב לא הגיעו אליהן תלונות או הערות בנוגע לעבודות התכנון הנוגעות לפרויקט. יתרה מזאת, חברת פאהום לא היתה מעורבת בעבודות אשר בוצעו בפועל בשטח. דיון והכרעה: 12. בדיונים אשר התקיימו בפניי העידו העדים הבאים: התובע ואביו, השמאי מטעם התובע - מר יוסי מור, ראש המועצה דאז, מהנדס המועצה המקומית - אינג' ג'מאל זבידאת, נציג משרד התחבורה - מר אשר נתיב, הקבלן המבצע מטעם חברת נ.ע.ב. - מר יהושע יצחק, המהנדס מטעם חברת י.ת.ב. - מר איתן צוקרמן, מנהל הפרויקט מטעם חברת גדיש - מר יובל יחזקאל, ומהנדס הוועדה המקומית מבוא עמקים - אינג' יוסף חביב. ראשית כל אפנה לדון בסוגיית זכויות התובע בחלקה נשוא הדיון, ולאחר מכן אדון ביתר השאלות המצריכות הכרעה בענייננו. זכויות התובע בחלקה: 13. התובע צירף נסח רישום המוכיח כי הוא חוכר כדין את החלק הרלוונטי של החלקה (מגרש מס' 316). אמנם על החלקה רשומה הערה בגין הפקעה, ואולם לא ברור לאיזה חלק מן החלקה היא מתייחסת. זה המקום להזכיר, כי זכויותיו של התובע אינן משתרעות על כל החלקה, אלא על חלק ממנה בלבד. יתרה מכן, לא הוגש לתיק כל מסמך או תשריט שעשויים לשפוך אור על סוגיה זו. לעניין זה העיד אינג' יוסף חביב, מהנדס הוועדה המקומית מבוא העמקים, כי בתיק הוועדה אין בנמצא תשריט המסמן את המיקום המדויק של החלק אשר הופקע מתוך כלל החלקה (עמ' 15 לפרוטוקול). 14. זאת ועוד, מחקירת העדים בבית המשפט ומאופן הפעולה של האנשים בשטח עולה, שהיה ברור לכל המעורבים כי מדובר בהסגת גבול לתוך חלקתו של התובע, שאף אם אינה בבעלותו היא לכל הפחות בחזקתו כדין. תימוכין לכך ניתן למצוא, למשל, בטענותיהן של חברת נ.ע.ב. וחברת גדיש, כי החלו את העבודות משום שחשבו כי ניתנה הסכמת התובע לביצוען, ואף עצרו את העבודות והחזירו את המצב לקדמותו לאחר שהתברר להן כי הלה חזר בו מהסכמתו. טענות אלו מדברות בעד עצמן ומחזקות את הטענה לגבי זכויותיו של התובע בחלקה. 15. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הינו החוכר של החלקה ומחזיק בה כדין, ואילו המיקום המדויק של שטח ההפקעה לא הוכח, ולכן כל טענה הנוגעת לשאלת ההפקעה אינה יכולה לשמש כטענת הגנה כנגד התביעה. סוגיית ההיתר לביצוע העבודות: 16. גם אם נניח לצורך הדיון כי שטח החלקה שניזוק נופל כולו או חלקו בשטח המופקע, הרי שבהעדר היתר כדין לביצוע העבודות, המסקנה המתבקשת מאליה היא שהכניסה לחלקה בנסיבות אלה היתה שלא כדין, ולכן יש מקום לפצות את התובע בגין נזקיו מפלישה זו. ויודגש, כי לא הוצג לתיק על ידי מי מהצדדים עותק מההיתר לביצוע העבודות, אף ששאלת קיומו של היתר היתה אחת הפלוגתות שבתיק. לעומת זאת הוצג מסמך, אשר הוגש לאחר סיום שלב הראיות ולפני הגשת הסיכומים, שעניינו בקשה לקבלת היתר מאת המועצה המקומית, ברם ברור כי בקשה זו אין בה כדי להעיד על קיומו של היתר כדין. אשר על כן, משלא הוצג בפניי היתר כדין, ומשלא ניתן הסבר המניח את הדעת מדוע לא ניתן היה להציגו, נראה כי העבודות בשטח התבצעו בסופו של יום ללא היתר. אחריות הצדדים: 17. אקדים ואבהיר כבר עתה, כי לא הוכחה הסכמה של התובע להסגת הגבול לתוך חלקתו אשר בוצעה במסגרת העבודות בשטח, והטענה כי היתה הסכמה כזו דינה להידחות. לפיכך אפנה לדון באחריות כל אחד מהצדדים בנוגע לנזקי התובע כתוצאה מביצוע עבודות תוך כדי פלישה לחלקתו. אחריות הנתבע 1: 18. בכל הקשור לראש המועצה דאז, הנתבע 1, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לחייבו באופן אישי בנזקי התובע. ראש לכל יש לציין, כי לא אוכל להתעלם מקיומה של הרחבת חזית כלפיו, שכן התובע מעלה לראשונה בסיכומיו טענות לעניין ביצוע עוולות נוספות בידי ראש המועצה על אלו שטען בכתב תביעתו, ולפיכך דינן להידחות. כמו כן, וזה העיקר, התרשמתי מהתשתית הראייתית אשר הונחה לפניי כי ראש המועצה פעל מתוקף תפקידו דאז כאורגן של המועצה המקומית, ועל אף שניתן לסבור כי במידה מסוימת הוא לא מילא את תפקידו כהלכה בעניין זה, הרי שלא הוכח בפניי כי פעל באופן אשר בגינו ראוי להטיל עליו אחריות אישית. אשר על כן אני פוטרת את ראש המועצה מחבות אישית כלשהי בגין נזקי התובע. אחריות הנתבעת 2: 19. לעניין המועצה המקומית (הנתבעת 2), מדובר ביוזמת הפרויקט והנהנית העיקרית ממנו, ולשם קידומו דאגה לניהול הקשרים עם התושבים בשטח. ביחס אליה אני מקבלת את הטענה כי היא היתה אחראית להשגת ההיתר עוד בטרם החלו העבודות. גם הבקשה לקבלת היתר שהוזכרה לעיל, אשר הוגשה לתיק בטרם הוגשו הסיכומים, תומכת בטענה כי המועצה המקומית היתה אמונה על קבלת ההיתר - ולראיה, שמה מופיע על גבי המסמך כמבקשת ההיתר. בהקשר זה יודגש, כי מר פאהום רשום כעורך הבקשה לקבלת היתר, ואולם שמה של המועצה המקומית רשום בתור מבקשת ההיתר. זאת ועוד, העובדה כי המועצה המקומית הואשמה בעבירה של בניה ללא היתר, מלמדת על כך כי השגת ההיתר לשם ביצוע העבודות היתה באחריותה המלאה. יש להעיר, כי לא נעלמה מעיני העובדה, כי כתב האישום בגין ביצוע עבודות בניה ללא היתר, לא מתייחס באופן ספציפי לעבודות בחלקה נשוא הדיון, ואולם ברור כי הרציונאל העומד בבסיס האחריות להשגת היתר אף בגין העבודות לשם סלילת הכביש בתוך או בסמוך לחלקת התובע הוא אותו רציונאל. בנסיבות העניין סביר להניח, שאילו היה קיים היתר לביצוע העבודות ההיתר היה מוצג כראיה בפני בית המשפט, ואי הצגתו תומכת באופן מכריע בטענה כי לא היה היתר שכזה. ברי כי אילו היה ניתן היתר כדין לעבודות נשוא התביעה, הרי שהוא היה לוקח בחשבון את מצב השטח, והיו נעשים במהלך אישורו התיאומים הנדרשים, כך שיש להניח כי לא היתה מתבצעת הסגת גבול ולא היה נגרם נזק לתובע או לחילופין היה נגרם לו נזק קטן בהרבה מזה שאירע בפועל. 20. זאת ועוד, מהתמונה הראייתית הכוללת עולה בבירור שהמועצה המקומית כשלה במשימה אשר נטלה על עצמה, לבצע את כל התיאומים הנדרשים אל מול התושבים וקבלת הסכמתם לפלישה אפשרית או מתוכננת לתוך מקרקעיהם לשם ביצוע העבודות במסגרת הפרויקט. 21. אשר לטענות המועצה המקומית לאחריותם של צדדי ג', בין השאר, בשל שערכו מדידות לא נכונות - טענות אלו דינן להידחות, ולו מהטעם כי כל הגורמים ידעו, עפ"י התנהלותם, כי המדובר בשטח של התובע. שאם לא כך הדבר נשאלת השאלה, מדוע אם כן ניסתה המועצה המקומית לשכנעו כי יסכים לביצוע העבודות? ומדוע הופסקה העבודה מיד כאשר הובעה התנגדות מצד התובע? לאור האמור לעיל, ומהתרשמותי מחקירות העדים ומן המסמכים אשר הוצגו בפניי, שוכנעתי כי המועצה המקומית נושאת באחריות בגין הנזק שנגרם בשל התנהלותה זו. אחריות צד ג' 1 - משרד התחבורה: 22. בענייננו, משרד התחבורה הוא מבצע ומממן הפרויקט באופן כללי, אך הוא עצמו לא מבצע את העבודות בפועל אלא נקשר בכל הנוגע להיבטים של התכנון, הפיקוח והביצוע עם גורמים מקצועיים אחרים אשר מבצעים את המלאכה בפועל. לאור התרשמותי מן הראיות בתיק, לרבות עדותו של מר אשר נתיב מטעם משרד התחבורה, שוכנעתי כי משרד התחבורה נהג באופן סביר ואחראי ולא התרשל בהתנהלותו בפרויקט, ומכאן שאין להטיל עליו כל אחריות לנזקי התובע או כל חובת שיפוי כלפי שולחת ההודעה, המועצה המקומית. לאור האמור לעיל, אני דוחה את ההודעה לצד שלישי אשר נשלחה על ידי המועצה המקומית כנגד משרד התחבורה, צד ג' 1. אחריות צד ג' 2 - חברת נ.ע.ב.: 23. לעניין חברת נ.ע.ב., הקבלן המבצע, עולה מן הראיות, כי חברה זו פעלה עפ"י ההוראות אשר ניתנו לה, ואף החלה והפסיקה את עבודתה עפ"י הנחיותיה של המועצה המקומית ולא חרגה מהן. לא הוכח בפניי כי חברת נ.ע.ב. עבדה בניגוד להוראות שקיבלה, ולא הוכחה בפניי רשלנות כלשהי בתפקודה בפרויקט המקים אחריות לנזקי התובע. אשר ליחסים שבינה לבין המועצה המקומית, ולשאלה השיפוי נשוא ההודעה אשר הגישה האחרונה כנגדה - לא מצאתי כל בסיס לחיוב חברת נ.ע.ב. בשיפוי כלשהו כלפי המועצה המקומית - מגישת ההודעה - הן בהעדר אחריות ישירה לנזקי התובע, והן בהעדר כל התחייבות שלה כלפי האחרונה לשיפוי חוזי. לאור האמור לעיל, אני דוחה את ההודעה לצד ג' אשר נשלחה ע"י המועצה המקומית כנגד חברת נ.ע.ב., צד ג' 2. אחריות צד ג' 3 - חברת י.ת.ב: 24. לעניין חברת י.ת.ב., החברה המפקחת, לא הוכח בפניי כי עבדה בניגוד להוראות אשר קיבלה ולא הוכחה בפניי חריגה כלשהי מהחובות אשר הוטלו עליה במסגרת הפרויקט. כמו כן, לא הוכחה התרשלות כלשהי מצדה או אי עמידה בסטנדרט הנדרש, ועל כן, אני קובעת כי אין לחייבה באופן ישיר בגין נזקי התובע. גם במסגרת בחינת יחסי השיפוי בינה לבין המועצה המקומית, הנתבעת 2, הרי שגם כאן התשובה היא שלילית, שכן ובנוסף לקביעתי לעיל בנוגע להעדר אחריות ישירה לנזקי התובע, אין בנמצא כל התחייבות שלה כלפי המועצה המקומית או מערכת חוזית אחרת בין השתיים. 25. לא אסיים פרק זה מבלי להידרש להחלטתי בעמ' 39 לפרוטוקול, בנוגע לדברי מהנדס המועצה המקומית, אינג' ג'מאל זובידאת, אשר התייחס בעדותו בבית המשפט לתפקודה הלקוי כביכול של חברת ית.ב. בפרויקט. לאחר ששקלתי בדעתי שוכנעתי שלא לייחס לדבריו משקל של ממש, שכן אלו הועלו לראשונה רק לקראת סוף החקירה הנגדית, אף שראוי היה כי יפורטו במפורש בתצהירו. מכל מקום, דבריו כנגד חברת י.ת.ב. נאמרו ללא חיזוק ראייתי כלשהו המבסס אותם עובדתית. לאור האמור לעיל, אני דוחה את ההודעה אשר נשלחה ע"י המועצה המקומית כנגד חברת י.ת.ב., צד ג' 3. אחריות צד ג' 4 - חברת גדיש: 26. לאחר בחינת חומר הראיות בתיק, נחה דעתי לקבוע כי חברת גדיש, צד ג' 4, התרשלה במילוי חובותיה, ולהלן הדיון בעניין זה. כפי שקבעתי לעיל, חובת השגת היתר הבניה היתה מוטלת על המועצה המקומית. ואולם, החובה לבדוק קיומו של היתר בטרם תחילת ביצוע העבודות בשטח היתה מוטלת על כתפי חברת גדיש. חיזוק לכך מצאתי בדברי העד מטעם חברת גדיש, מר יובל יחזקאל, אשר מסר בחקירתו כי: "...המועצה סיפקה את כל האישורים וההיתרים, לרבות היתרי בניה, אחרת לא היינו מתחילים עם המיזם" (עמ' 9 שורות 18-19 לפרוטוקול). מהתבטאות זו של מר יחזקאל עולה מסקנה חד-משמעית אשר לפיה, הצגת היתר הבניה בפני חברת גדיש, בהיותה החברה המנהלת של הפרויקט, היוותה תנאי לתחילת ביצוע העבודות. מאחר שהיתר כזה לא היה בנמצא, אין מנוס מן המסקנה, כי חברת גדיש החלה בפרויקט מבלי שהוצג בפניה היתר בניה - בניגוד לתנאים שלה עצמה. חיזוק משמעותי נוסף לחובתה זו של חברת גדיש ניתן למצוא בעדותו של מר אשר נתיב, העד מטעם משרד התחבורה, אשר מסר בחקירתו כי: "משרד התחבורה מבצע פרויקטים מאושרים לפי תכנית מפורטת ומאושרת. מי שאמור לבצע את זה זה הרשות המקומית שאמורה לקבל היתר ולדאוג לתכנית מפורטת ומאושרת. לאחר מכן, החברה המנהלת היא זו שאמורה לוודא קיומו של היתר על מנת להתחיל את הפרוייקט" (עמ' 3 שורות 16-19 לפרוטוקול). אשר על כן, חברת גדיש התרשלה במילוי תפקידה בכך שלא בדקה קיומו של היתר כדין בטרם החלה בביצוע העבודות, היתר אשר עשוי היה במידה רבה למנוע פלישה מיותרת לחלקת התובע וגרימת נזקים בשטח החלקה, ובכלל. על כן אני קובעת, כי חברת גדיש נושאת באחריות בגין הנזק שנגרם בשל התנהלותה זו. ההודעות לצדדים רביעיים: 27. חברת גדיש שלחה הודעות לצדדים רביעיים כנגד חברת פאהום, חברת הביטוח אשר ביטחה את חברת פאהום וכן כנגד הקבלן המבצע חברת נ.ע.ב. לעניין חברת פאהום - מדובר בחברה שנשכרה ע"י חברת גדיש לצרכי תכנון, ולא נראה כי ניתן להטיל על חברת פאהום אחריות כלשהי למילוי חובותיה של חברת גדיש בנושא בדיקת קיומו של היתר לפני ביצוע העבודות ולא מצאתי כל ראיה לכך כי חברת פאהום פעלה באופן החורג מן החובות המוטלות עליה ומההוראות שקיבלה. גם בחינת החוזה בין הצדדים מביאה למסקנה, כי התחייבות השיפוי של חברת פאהום כלפי גדיש בסע' 15 לחוזה ביניהן, מוגבלת למקום בו הנזק נגרם מתפקוד לקוי של חברת פאהום עצמה - מה שאין בנמצא. 28. לעניין חברת נ.ע.ב. - הדיון אשר ערכתי לעיל בעניינה כצד ג' 2, נכון ויפה אף לכאן, וגם לגביה לא מצאתי כל פסול בהתנהגותה, ואין להטיל עליה כל אחריות בגין מעשים או מחדלים של חברת גדיש. אשר על כן, ההודעות אשר נשלחו ע"י חברת גדיש לצדדי ד' 1-3 נדחות. שאלת הנזק והסגת הגבול: 29. משהגעתי למסקנות דלעיל לעניין האחריות, אפנה לדון להלן בשאלת הנזק. מטעם התובע, הוגשה חוות דעת של השמאי מר יוסי מור, אשר נחקר על חוות דעתו בבית המשפט. כבר כעת יצויין, כי לא הוגשו חוות דעת נגדיות ע"י הצדדים, והצדדים לא הביאו ראיות לסתור האמור בחוות דעת זו. לעניין משקלה של חוות הדעת בנוגע להיקף הנזק, הרי שבהיעדר חוות דעת נגדית ובהיעדר ראיות משמעותיות הסותרות אותה, אל מול התרשמותי מעדותו של השמאי - אני מוצאת כי קביעותיו הן סבירות בהחלט, בכפוף להסתייגותיי לגבי חלק מרכיבי הנזק שלא הוכחו דיים, כפי שאעמוד על כך ביתר הרחבה בפרקים הבאים. 30. כאן המקום להתעכב על התנגדותה של הנתבעת 2 לצירוף תכנית המדידה לחוות הדעת של השמאי מטעם התובע, בהיותה מוגשת שלא באמצעות עורכה. התנגדות זו דינה להידחות מכמה טעמים. הטעם הראשון נעוץ במעמדה של תכנית המדידה המצורפת, שאף אם אינה בגדר חוות דעת, ברי כי היא ראיה בעלת משקל שאין להתעלם ממנה בהיותה ערוכה על ידי מודד מוסמך (ה"פ (מחוזי י-ם) 310/00 עודד איתן נ' דניאל מורגנשטן, לא פורסם, ניתן ביום 20/3/03). טעם נוסף נעוץ במועד העלאת ההתנגדות, לאחר שחוות הדעת אליה מצורפת תכנית המדידה כבר הוגשה. הטעם השלישי נעוץ בדברי השמאי אשר מסר בעדותו כי פעל לאיתור חלקת התובע ובחן בעצמו את השטח בעת ביקורו, כנתון שמחזק את תוכנה של תכנית המדידה. כך או כך, לא הוגשה כל תכנית אחרת שיש בה כדי לבסס את טענת מי מהנתבעים או צדדי ג' ו-ד' כי לא היתה כל פלישה לחלקת התובע. זאת ועוד, מר יהושע יצחק מטעם חברת נ.ע.ב. מסר בעדותו, כי העבודה בשטח התבצעה עפ"י סימונים של מודד מוסמך בשטח, אך משום מה המודד לא הוזמן למתן עדות בבית המשפט על מנת להפריך את טענת התובע אודות הסגת גבול חלקתו. ואם לא די בכך, הרי שמחקירת העדים בבית המשפט ומאופן הפעולה של האנשים בשטח עולה, שהיה ברור לכל המעורבים כי מדובר בהסגת גבול לתוך חלקתו של התובע. עצי הזית: 31. אקדים לומר, כי אני מקבלת את טענותיו של התובע לעניין עצי הזית אשר נעקרו. אין ספק כי זכרונו של התובע לגבי מספר העצים אשר ניזוקו היה מדויק יותר בסמוך לקרות הנזק מאשר במועד מסירת עדותו בבית המשפט שנים לאחר מכן שאז מסר נתונים אחרים לגבי מספר העצים שנפגעו. יתרה מזאת, השמאי מטעמו תמך בגרסתו כאשר התייחס לסבירות הימצאות עצי הזית במקום וכן מספרם. לכך יש להוסיף, כי גם חלק מן התמונות אשר הוגשו מדברות בעד עצמן, וניתן לראות בהן בבירור עצי זית עקורים. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנזק שנגרם בגין 6 עצי הזית שנעקרו, הינו עפ"י האמור בחוות הדעת של השמאי מטעם התובע, שלא זו בלבד ששומתו היתה סבירה בנסיבות העניין, אלא שלא נסתרה באמצעות ראיות אחרות. מכאן שהתובע זכאי לפיצוי בגין עצי הזית בסך של 21,240 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. גידולי הירקות: 32. לא הוכח בפניי כי אכן היו גידולי ירקות בשטח נשוא תביעה זו. כמו כן, כשנשאלו התובע ואביו באילו גידולים מדובר, השניים לא סיפקו תשובה מניחה את הדעת לעניין זה. לפיכך אני קובעת, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הוא זכאי לפיצוי בגין גידולי ירקות. המסלעה: 33. לעניין זה אני קובעת, כי הוכח בפניי דבר קיומה של המסלעה במקום, אשר נטען לגביה כי נהרסה ונבנתה מחדש. תימוכין לכך ניתן למצוא, בין היתר, בסע' 10 לתצהירו של מר יובל יחזקאל, העד מטעם חברת גדיש, בו אישר כי ככל הידוע לו, בעקבות סירובו של התובע לביצוע העבודות, אנשי המקצוע בשטח החזירו את המסלעה לקדמותה. לעניין זה יודגש, כי בחקירתו הנגדית מסר העד, כי לא ראה במו עיניו את הדבר מתבצע ואולם אם רשם פרט זה בתצהירו, סביר להניח כי לא המציא מהרהורי לבו כי אכן היתה מסלעה במקום אשר הוחזרה למקומה (עמ' 9 שורה 25 לפרוטוקול), ולכן אני מקבלת את האמור בתצהירו לעניין הריסת המסלעה. לכך יש להוסיף, כי גם העד מטעם חברת נ.ע.ב., מר יהושע יצחק, אישר בסע' 6.8 לתצהירו, כי המסלעה הוחזרה למקומה, משמע כי נהרסה במהלך ביצוע העבודות. על כן, אני קובעת כי התובע זכאי לתשלום פיצוי בגין תיקון המסלעה עפ"י האמור בחוות דעת השמאי מטעמו בסך של 9,440 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. הגדר: 34. לגבי הגדר התרשמתי מהראיות כי אכן היתה גדר בגבול חלקת התובע, וחיזוק לכך ניתן למצוא בדברי העד מר יובל יחזקאל בסע' 10 לתצהירו. לא הובאו ראיות ממשיות סותרות לעניין טיב הגדר ושווייה, שלגביה קבע השמאי מטעם התובע כי עסקינן בגדר פשוטה, על כן אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין רכיב נזק זה עפ"י האמור בחוות הדעת, בסך של 3,540 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. שפיכת הפסולת: 35. הוכח בפניי כי הפסולת שנשפכה בשטח חלקתו של התובע, פונתה שלא ע"י התובע או מי מטעמו. כמו כן, גם התובע עצמו חזר בו מטענותיו בקשר לכך, ובנסיבות אלו אני דוחה את התביעה לגבי רכיב זה. האדמה: 36. לעניין זה התרשמתי כי אכן הוצאה אדמה משטח חלקתו של התובע, וחיזוק לכך ניתן למצוא בדברי העד מר יובל יחזקאל בסע' 10 לתצהירו לגבי "השבת חומר חפור". לעניין כמות האדמה, לא הובאו ראיות ממשיות סותרות לאמור בחוות הדעת, ועל כן אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין נזק זה עפ"י חוות דעת השמאי מטעמו, בסך של 2,360 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. בור הביוב: 37. יודגש, כי אין נפקא מינה באם בור הביוב נעשה כהכנה לביצוע העבודות או במהלכן, שכן הנזק אירע במסגרת אותו פרויקט. מכל מקום הוכח בפניי, כי בור הביוב מצוי בתוך שטח החלקה המוחזק ע"י התובע. כמו כן, העד מר יובל יחזקאל אישר בחקירתו הנגדית, כי בור הביוב שנפגע היה בתחום שטח פרטי (עמ' 9 שורה 32 ועמ' 10 שורה 1 לפרוטוקול). כך גם מאשר העד מר יהושע יצחק בחקירתו הנגדית (עמ' 2 שורות 16-17 לפרוטוקול הידני). גם השמאי אישר כי הבחין בשרידי הבור וגם ביציקה הטריה אשר נעשתה לשם תיקון הנזק. לפיכך התובע זכאי לפיצוי בגין רכיב זה לפי חוות דעת השמאי מטעמו, בסך של 4,720 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. עוגמת נפש: 38. אומנם התובע לא נחקר אודות רכיב נזק זה, יחד עם זאת יש לציין, כי עניין זה הוכחש במסגרת כתבי הטענות. בנסיבותיו של המקרה דנן אני מקבלת את הטענה אודות קיומה של עוגמת נפש מעצם העובדה שהתובע נאלץ לראות את עציו עקורים ורכושו מושחת, ולעמוד חסר אונים אל מול ההרס אשר נגרם בשטחו. לפיכך ובאיזון הראוי, אני מעמידה את הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 5,000 ש"ח נכון להיום. אחרית דבר: 39. על יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה נגד ראש המועצה, הנתבע 1, ומקבלת את התביעה נגד המועצה המקומית, שהיא הנתבעת 2, כפי שאפרט בהמשך. כמו כן אני מקבלת את ההודעה נגד חברת גדיש, צד ג' 4, בכפוף לקביעתי בנושא האחריות כפי שאפרט בהמשך, ודוחה את ההודעות ליתר צדדי ג' וצדדי ד'. 40. בכל הנוגע לשאלת ההוצאות, אני קובעת כדלקמן: בהינתן הדעת להערותיי בפסק הדין לגבי מידת מעורבותו של ראש המועצה, הנתבע 1, המשליכות על שאלה זו - אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע 1 שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 6,000 ש"ח ומע"מ. אני מחייבת את המועצה המקומית, הנתבעת 2, לשלם לכל אחד מצדדי ג' 1 ו-2 (מדינת ישראל-משרד התחבורה וחברת י.ת.ב) הוצאות הליך זה כולל שכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ש"ח , ולצד ג' 3 (חברת נ.ע.ב.) סך של 3,500 ש"ח. אני מחייבת את חברת גדיש, צד ג' 4, לשלם למועצה המקומית, הנתבעת 2, הוצאות כולל שכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ש"ח. כמו כן אני מחייבת את חברת גדיש, צד ג' 4, לשלם לצד ד' 1 (חברת נ.ע.ב.) הוצאות כולל שכר טרחת עו"ד בסך של 3,500 ש"ח, ולצדדי ד' 2-3 יחדיו (חברת פאהום וחברת הביטוח שלה) סך של 7,000 ש"ח. 41. בשים לב לתשתית הראייתית ונסיבות העניין אשר נדון לפניי, אני קובעת כי המועצה המקומית וחברת גדיש נושאות באחריות לנזקי התובע בחלקים שווים ביניהן. לפיכך ומטעמי יעילות, לא אורה על שיפוי ביחסים שבין השתיים, ותחת זאת אני מורה לחברת גדיש לשלם ישירות לתובע מחצית מכל סכום שנפסק לטובתו במסגרת פסק הדין. 42. אשר על כן אני מחייבת את המועצה המקומית, הנתבעת 2, וכן חברת גדיש, צד ג' 4, בחלוקה שווה ובחיובים נפרדים ביניהן, לשלם לתובע באמצעות באת כוחו עו"ד גב' לילך גפני, סך של 41300 ש"ח בגין רכיבי הנזק שבחוות הדעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום, ועוד סך של 5,000 ש"ח נכון להיום בגין עוגמת נפש. לסכום זה יש לצרף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ, וכן החזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום ועוד 400 ש"ח ומע"מ בגין הוצאות חקירת השמאי מטעם התובע. 43. כל סכום שנפסק ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כבישפלישה למקרקעין