מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פנסיה תקציבית מול צוברת - רשויות מקומיות: התובעת היתה עובדת עיריית פתח-תקווה. האם זכאית היא לפנסיה תקציבית לשנים 1995-1988 - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: התובעת הינה גמלאית של עיריית פתח-תקווה. התובעת עבדה בעיריית פתח-תקווה משנת 1963 ועד לפרישתה, ביום 31.5.04. עד לשנת 1988 הועסקה התובעת כמורה בבית-ספר התיכון "אחד העם". במהלך תקופה זו הופרשו עבור התובעת כספים למבטחים-מורים שהינה פנסיה צוברת. בשנת 1988 עברה התובעת לעבוד כרכזת מחויבות אישית באגף הנוער של העירייה ועבדה בתפקיד זה עד לשנת 1996. הוותק של עבודתה בבית הספר נחשב כחלק מהוותק בעבודתה בעירייה. משנת 1996 ועד לפרישתה הועסקה התובעת כמנהלת מדור על-יסודי במרכז הפדגוגי במינהל החינוך בעירייה. בשל טעות, והעירייה מודה בכך, המשיכה העירייה להפריש לתובעת כספים במבטחים מורים למרות שבאותה תקופה עובדי העירייה בוטחו בפנסיה תקציבית, על פי ההסכמים שהיו נהוגים באותה תקופה בעירייה. בחודש 12/1995 עברה התובעת לעבוד בתפקיד מנהלת המדור העל-יסודי במרפ"ד במינהל החינוך בעירייה. החל מאותו מועד החלה העירייה לבטח את התובעת בפנסיה תקציבית. ביום 3.3.09 נחתם הסכם אשר ביטל את הפנסיה התקציבית במשק, גם לעובדי הרשויות המקומיות. בשנת 2004 פרשה התובעת לגמלאות. התובעת מקבלת פנסיה מופחתת בשל החסר של השנים שבהן לא בוטחה בפנסיה תקציבית. העירייה פנתה למשרד הפנים בבקשה לחשב את הפנסיה התקציבית של התובעת לשנים 1988 ועד 1995 בהתאם למשכורתה הקובעת. משרד הפנים דחה את הבקשה. טענות הצדדים: לטענת התובעת, היא זכאית לתיקון הטעות של העירייה משום שזכאותה לפנסיה תקציבית עוגנה בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות ואי-ביטוחה בפנסיה תקציבית הינו בניגוד לדין. על כן עותרת התובעת לתשלום גמלתה משנת 1988 ועד לפרישתה. לתובעת נגרם הפסד של 1,836 ₪ מידי חודש ועל כן יש להשלים גמלתה רטרואקטיבית בסך כולל של 88,128 ₪. לטענת העירייה, משהממונה על השכר במשרד הפנים דחה את הבקשה לשינוי גמלתה של התובעת, מנועה העירייה מלבצע כל שינוי בגמלתה של התובעת. לטענת העירייה, היא איננה יודעת מה הסיבה לאי הפסקת התשלום למבטחים מורים עם מעברה של התובעת לאגף הנוער. בהתחשב בנסיבות הספציפיות בעניינה של התובעת, הרי שאם ביה"ד יקבע כי התובעת עונה להגדרה של "עובד קבוע" כאמור בהסכם המעבר לפנסיה צוברת וזכאית לפנסיה תקציבית לשנים 1988 ועד 1995, לא תתנגד העירייה לשינוי גובה גמלתה. טענות המדינה: לא קיימת לתובעת הזכות להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית בגין התקופה, מושא המחלוקת, והתובעת היא שביכרה להישאר בפנסיה צוברת באותן שנים וכנראה שלתובעת היו סיבות מדוע בחרה להישאר בפנסיה צוברת, שלה יתרונות רבים. משרד הפנים משמש כמפקח ורגולטור של הרשויות המקומיות והמדינה איננה מעסיקתה של התובעת ולא ניתן לחייבה בתשלום פנסיה. קבלת התביעה משמעה הטלת נטל כלכלי כבד על הקופה הציבורית. מבדיקה שערך הממונה על השכר עולה כי נמצאו חריגות בתשלום שכרה של התובעת ולכך יש קשר ישיר לתביעתה של התובעת שכן, אם יתברר כי נעשו חריגות בעניינה של התובעת, יהיה עליה להשיב כספים אלה ששולמו לה ביתר. עוד טוענת המדינה כי חלה התיישנות על תביעתה של התובעת. התובעת ידעה לכל המאוחר בשנת 1990 כי היא ממשיכה להיות מבוטחת בפנסיה צוברת ועל כן חלפו 18 שנים מאז גילתה התובעת כי הנה מבוטחת בפנסיה צוברת. החלטת הממונה ניתנה במועד פרישתה של התובעת מהעירייה וערעור על החלטתו יש להגיש בתוך 60 יום מיום קבלת החלטת הממונה. משהתובעת איחרה מועד זה לא ניתן להלין על החלטת הממונה ובכל מקרה, חל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה מאחר שהתובעת פרשה בשנת 2004 ותביעתה הוגשה שנים לאחר מכן. לחלופין טוענת המדינה, כי אם יקבל בית הדין את תביעתה של התובעת, יהיה על התובעת להשיב את הסכומים שקיבלה מקרן הפנסיה הצוברת. בסיכומיה העלתה המדינה טענות נוספות שזכרן לא בא בכתבי טענותיה והינן בגדר הרחבת חזית ועל כן אין בכוונתנו להתייחס לטענות אלה. עדויות: שמענו את עדותה של התובעת ומטעם הנתבעת 1 שמענו את עדותה של הגב' אסנת פישר, סמנכ"ל לארגון ומשאבי אנוש בעיריית פתח-תקווה. הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות בתיק, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. הסוגיות העומדות להכרעתנו: הקדמה - ההבדל בין סוגי הפנסיות. האם חלה חובת הפרשה לפנסיה על ידי העיריה ? האם ויתרה התובעת על פנסיה תקציבית ? נפקותו של הסכם המעבר לפנסיה צוברת על התובעת. האם על פי הדין קיימת מניעה לבטח את התובעת בפנסיה תקציבית ? האם הייתה התובעת עובדת "קבועה" או עובדת "קיימת"? 6. מה הנפקות המשפטית של הטעות שנעשתה בעניינה של התובעת? 7. מתי נודע לתובעת כי בשנים 1988 - 1995 לא הייתה מבוטחת בפנסיה תקציבית? 8. למי היה על התובעת לפנות ? 9. האם חלה התיישנות על תביעת התובעת? 10. האם זכאית התובעת לתשלום רטרואקטיבי של גמלת הפנסיה התקציבית? 11. מהו הסכום לו זכאית התובעת? 12. מה ההשלכות של חריגות השכר שלכאורה נעשו בשכרו של התובע ? הקדמה - ההבדל בין סוגי הפנסיות: במשק קיימים שני סוגי פנסיות: האחת, פנסיה תקציבית והשנייה, פנסיה צוברת. הפנסיה הצוברת מבוססת על הפרשות שוטפות של העובדים ושל המעבידים והפנסיה התקציבית מוסדרת בחוק שירות המדינה (גימלאות) ונהוגה לגבי עובדי המדינה והמגזר הציבורי. תקופת האכשרה לזכאות לפנסיה תקציבית הנה 10 שנים ומעלה. עובד אשר איננו משלים עשר שנות עבודה, איננו זכאי לפנסיה ואילו בפנסיה צוברת אין הגבלה ועובד יכול לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו ולהמשיך את קרן הפנסיה הצוברת במקום עבודה אחר וזכויותיו לא יפגעו. בפנסיה תקציבית לא נדרשת הפרשה משכרו של העובד לצורך הפנסיה (אם כי כיום העובד נדרש להפרשה חלקית) ואילו בפנסיה הצוברת העובד מפריש משכרו לצורך הפנסיה הצוברת. היכולת הפיננסית של הפנסיה התקציבית תלויה בחוסן הכלכלי של הגוף המשלם ואילו קרנות הפנסיה הצוברות הינן אקטואריות אשר מקנות לכאורה בטחון כלכלי שבעתיד הפנסיה תשולם. בפנסיה צוברת סכום הקצבה שישולם לעובד ביום הפרישה הוא תוצר של הסכומים שהופרשו על ידו ועל ידי המעביד בפועל לקופת הפנסיה ואילו בפנסיה תקציבית חישוב הקצבה נעשה בהתאם לשיעורים על פי המשכורת הקובעת ובדרך כלל הקצבה החודשית תהיה גבוהה יותר (העלאת שכר סמוך לפרישה תגדיל משמעותית את גובה הקצבה). לפנסיה התקציבית מול פנסיה צוברת, אם כן, יתרונות וחסרונות. האם חלה חובת הפרשה לפנסיה על ידי העירייה ? סעיף 79 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות קובע כי דין עובדי הרשויות המקומיות לעניין גימלאות כדין עובדי מדינה: "בעניין פנסיה לעת זיקנה, לנכות, לאלמנה וכיוצ"ב תנהג הרשות לגבי העובדים על פי חוק הגימלאות של עובדי המדינה, עד לחקיקת חוק גימלאות מיוחד לעובדי הרשויות". מחוקת העבודה וחוק הגמלאות ברי כי על הרשות המקומית היה לבטח את התובעת באותה תקופה בפנסיה תקציבית או לחלופין, בפנסיה צוברת בהסכמת הוועד: "מה נקבע בחוקת העבודה לעניין הזכות לגימלאות? בחוקת העבודה נקבעו שתי הוראות משלימות: דרך המלך הינה פנסיה תקציבית (סעיף 80 לחוקת העבודה), ובהסכמת ועד העובדים, ניתן לבטח את העובדים בקרן פנסיה צוברת"... ומהם אותם שינויים? דרך המלך לגבי העובדים הינה הפנסיה התקציבית, אך הצדדים לחוזה העבודה רשאים להסכים על פנסיה צוברת. וכיצד הדבר ייעשה? בוויתור מפורש על הפנסיה התקציבית. אחת הדרכים לכך היא בהתנהגות - בעצם ההצטרפות לקרן פנסיה צוברת. תוצאה זו מתיישבת הן עם הכללים לגבי ויתור על זכות אישית שנקבעה בהסדר קיבוצי הן בשינויים המחויבים, ניתן לראות את ההסכמה האישית כמחליפה את ההסכמה הקיבוצית שנקבעה בהסכם הקיבוצי." (כב' השופטת ורדה וירט-ליבנה בעס"ק 1007/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה, עובדי הועדה המקומית לתכון ולבניה מעלה חרמון ואח' - משרד הפנים פד"ע לח 795, שם עמ' 809, 811) (להלן: "עניין מעלה חרמון"). על כן ולמרות שדרך המלך באותה תקופה הנה ביטוח עובדי הרשויות בפנסיה תקציבית, חוקת העבודה מאפשרת לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים להבטיח את זכויות הפנסיה של העובדים בקרנות הפנסיה על פי השיטה הצוברת ולא רק בשיטה התקציבית. האם ויתרה התובעת על פנסיה תקציבית ? מהעדויות התחוור כי התובעת לא ויתרה על פנסיה תקציבית, לא על פי התנהגותה ולא בכתב. העירייה המשיכה להפריש לתובעת למבטחים-מורים ולא הוכח כי התובעת ביקשה שכך תעשה העירייה. לוּ יצוייר כי התובעת ויתרה באותה עת על פנסיה תקציבית, מדוע אם כן לאחר שנים (בשנת 1996) בוטחה התובעת על ידי העירייה בפנסיה תקציבית ? זאת ועוד, בשנים הרלוונטיות לתביעה שימש מר עקיבא נריה וולנר כמנהל אגף כוח אדם. מר עקיבא וולנר לא הובא לעדות על מנת שניתן יהיה להבין מדוע בוטחה התובעת במבטחים-מורים, למרות שכבר לא שימשה בתפקיד הוראה. בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' - יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ - סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ - טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות העדתו של מר נריה, מסיקים אנו כי עדותו היתה בה כדי להזיק לנתבעות. אשר על כן מסקנתנו היא כי העירייה, מסיבות בלתי ברורות, לא ביטחה את התובעת בפנסיה תקציבית והתובעת לא ויתרה במפורש על פנסיה תקציבית לא במעשה ולא בהתנהגות ולא ניתנה הסכמת ועד העובדים לוויתור על פנסיה תקציבית לתובעת. נפקותו של הסכם המעבר לפנסיה צוברת על התובעת בעבר ובטרם נחתם הסכם המעבר שעסק במעבר מפנסיה תקציבית לצוברת, בוטחו העובדים בעיריות בפנסיה תקציבית בתנאים שנקבעו בחוק הגימלאות. ביום 8.9.92 החליטה ממשלת ישראל להטיל על הממונה על השכר במשרד האוצר לפעול להפסקת ביטוח עובדים חדשים ועובדים ארעיים הנקלטים בשירות המדינה בפנסיה תקציבית והעברתם לפנסיה צוברת:   "לפעול לשם הפסקת צבירת התחייבויות בפנסיה תקציבית לגבי עובדי מדינה חדשים ובמקביל לאפשר להם להבטיח את זכויותיהם הסוציאליות על ידי הצטרפות לתוכניות צוברות ולהחיל עקרונות אלה גם על גופים מתוקצבים ונתמכים."   לאחר החלטת הממשלה, הגישה ממשלת ישראל בשנת 1996 הצעת חוק לתיקון חוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב), תש"ל-1970 (תיקון מספר 39).   בעקבות זאת, תוקן חוק שירות המדינה (גימלאות) והעובדים במשק הציבורי הועברו מפנסיה תקציבית לצוברת. עוד נקבע כי עובדים ותיקים ימשיכו להיות מבוטחים בפנסיה תקציבית, אולם הסדר זה לא יחול על עובדים חדשים. ביום 3.3.99 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין מעסיקים במגזר הציבורי לבין ההסתדרות בדבר העברת המגזר הציבורי מפנסיה תקציבית להסדר של פנסיה צוברת (להלן: "הסכם 99' או "הסכם המעבר"). בהסכם 99' נקבע כי החל מהמועד הקובע לא ניתן לעבור להסדר של פנסיה תקציבית. "...במסגרת הסכם זה הוחלט והוסכם בין הצדדים על שינוי שיטת הפנסיה הנהוגה אצל המעסיקים מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת לגבי קבוצות העובדים אשר לגביהם היתה קיימת האפשרות להיקלט במסלול פנסיה תקציבית ערב חתימת הסכם זה;". לאחר הסכם המעבר מחוייב המעביד הציבורי להמשיך ולהפריש לפנסיה תקציבית לאלה שכבר הופרשו כספים בגינם לפנסיה תקציבית או להפריש לפנסיה צוברת או לקופת גמל לקצבה. הסכם המעבר הקפיא את המצב הקיים שהיה ערב חתימת ההסכם ולא ניתן כיום לבטח עובד בפנסיה תקציבית. בס"ק 1002/01 הוסכם בהסדר פשרה בין השלטון המקומי לבין הסתדרות העובדים כי המועד הקובע לביצוע הסכם המעבר יידחה ליום 1.11.01. האם על פי הדין קיימת מניעה לבטח את התובעת בפנסיה תקציבית? בסעיף 1 לפרק ה' בהסכם נקבע מה דינם של עובדים קיימים: "מוסכם בין הצדדים כי עובדים קיימים ימשיכו להיות מבוטחים בקרן פנסיה צוברת. החל מהמועד הקובע...". הסכם המעבר דן ב- 5 סוגי עובדים: עובד המועסק לפי הסכם בכירים, עובד המועסק מכח חוזה מיוחד, עובד חדש, עובד קבוע, עובד קיים. עובד מוגדר בסעיף 1 ב לפרק ב' להסכם המעבר ונקבע כי עובד הינו "עובד רשות מקומית, למעט עובד המועסק לפי 'הסכם הבכירים'... ולמעט עובד המועסק מכוח חוזה מיוחד..." עובד קבוע מוגדר בהמשך : 'עובד קבוע' - עובד כהגדרתו לעיל, המועסק במועד הקובע על ידי רשות מקומית, למעט 'עובד קיים' כהגדרתו להלן. 'עובד קיים' - עובד כהגדרתו לעיל, המועסק במועד הקובע על ידי רשות מקומית, וזכויותיו הפנסיוניות מבוטחות במועד הקובע בהסדר פנסיה צוברת, וכן עובד אשר במועד הקובע טרם השלים שנת עבודה אחת ברשות המקומית ולא היה מבוטח בהסדר פנסיה צוברת. 'עובד חדש' - עובד כהגדרתו לעיל, אשר יתקבל לעבודה ברשות מקומית לאחר המועד הקובע". הסכם המעבר קבע כי עובד קיים יהיה מבוטח בפנסיה צוברת ועובד קבוע יהיה מבוטח בפנסיה תקציבית. האם הייתה התובעת עובדת "קבועה" או עובדת "קיימת"? התובעת אינה עונה על הגדרה של "עובד קיים" מאחר שבתקופה הרלוונטית הייתה מבוטחת בפנסיה תקציבית. בפסק הדין בעס"ק 21/06 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - עיריית מודיעין (ניתן ביום 13.5.07 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) (להלן: "פסק הדין בעניין מודיעין") נקבע: "הנה כי כן, עניינו של הסכסוך שבפנינו, ב"עובדים קיימים" כמשמעם בהסכם המעבר. עובדים אלה, אשר ב"מועד הקובע" החדש יום ה- 01.11.2001, היו מבוטחים בפנסיה צוברת, ימשיכו על פי הוראות הסכם המעבר להיות מבוטחים על פי אותה מתכונת. והדברים שרירים, קיימים וכתובים עלי הסכם. פירוש זה להסכם המעבר עולה מלשונו הברורה של ההסכם, ואף תואם את תכליתו, הלא היא המעבר לפנסיה צוברת. מעבר זה יש להבין, בין השאר, על רקע החוב הציבורי הלא ממומן והחבויות האקטואריות אדירות המימדים שנגרמו בשל הפנסיה התקציבית, כאשר הפנסיה הצוברת מפחיתה עלויות אלה ומאפשרת השקעת כספים בשוק ההון. הצדדים להסכם המעבר היו מודעים לכך שעובדים רבים במגזר הציבורי בוטחו בפנסיה צוברת ולא בפנסיה תקציבית, לרבות עובדים בעלי ותק של מספר שנות עבודה. עם זאת, כיוון שהגיעו לכלל מסקנה שהמעבר לפנסיה צוברת הינו חיוני למשק בבחינת "צו השעה", סברו וקיבלו על עצמם לצמצם את מספר העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, ואף התנו בהסכם המעבר ובהסכם 2001, שלא להוסיף על העובדים שהיו בתוכנית פנסיה תקציבית במועד הקובע, עובדים נוספים. אילו רצו הצדדים להסכם המעבר להתנות אחרת, יכלו להסתפק בקביעה כי רק עובדים חדשים או עובדים שהחלו עבודתם לאחר מועד קובע זה או אחר, יבוטחו בפנסיה צוברת. אולם, כפי שקבע בית הדין קמא, תניה כזו לא נקבעה בהסכם." (ההדגשה לא במקור - א.ג.כ) אולם המקרה דנן אינו דומה לנסיבות פסק הדין בעניין מודיעין, ונסביר: פסק הדין בעניין מודיעין עסק בעובדים קיימים שבוטחו בפנסיה צוברת במועד הקובע ואילו כאן עסקינן בעובדת קבועה שבוטחה בפנסיה תקציבית במועד הקובע. לכן עסקינן כאן בעובדת קבועה, כהגדרת ההסכם, ועל כן התובעת זכאית להמשך ביטוחה בפנסיה תקציבית על פי הסכם המעבר. בעניינה של התובעת חל הסכם הרציפות שנחתם בין העירייה לבין מבטחים. התובעת כאמור לעיל היתה זכאית לפנסיה תקציבית משנת 1988 ועד לשנת 2004 וברור כי היא השלימה תקופת העסקה בת 10 שנים ועל כן התובעת זכאית לפנסיה תקציבית בעבור כל תקופת עבודתה בעירייה. מה הנפקות המשפטית של הטעות שנעשתה בעניינה של התובעת? סעיף 14 לחוק החוזים מאפשר ביטול החוזה בשל טעות בכריתתו. העירייה בעצמה מודה בנספח א' לכתב הגנתה כי אומנם התובעת זכאית לפנסיה תקציבית: "... 3. עבור תקופת עבודתה כמורה בתיכון, הופרשו כספים עבורה למבטחים מורים כמקובל. עבור התקופה השניה בה עבדה באגף הנוער, העירייה המשיכה להפריש עבורה למבטחים במקום להעבירה לפנסיה תקציבית. ... בכדי לתקן את המעוות, אנו מבקשים לחשב לה את הפנסיה התקציבית גם עבור 8 שנים הללו (95 - 88)..." העירייה טוענת כי לא ברור לה מה הסיבה שלא ביטחה את התובעת בפנסיה תקציבית אולם ברור מהשתלשלות העניינים, כי לתובעת היה מגיע להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית ולכן בצדק חודש ביטוחה בפנסיה התקציבית בשנת 1996. משכך, ברי כי נעשתה טעות מצידה של העירייה ועל כן דינו של הביטוח הפנסיוני (פנסיה צוברת) להתבטל ועל הצד המעוול, קרי העירייה, לפצות את התובעת בשל טעות זו. נודה ולא נבוש כי טענת המדינה לפיה, אילו הייתה התובעת עובדת פעילה ניתן היה לתקן את העיוות שנגרם, איננה נהירה לנו. לא ברור מה ההבדל בין היותה עובדת פעילה או גמלאית, מאחר שבכל מקרה עסקינן בסעד כספי. אומנם נכון שתפקידו של הממונה הינו שמירה על הקופה הציבורית, וטוב שכך עשה הממונה. אולם במקרה של טעות אין המדובר בשמירה על הקופה הציבורית, שהרי לולא טעתה העירייה הייתה משלמת הקופה הציבורית פנסיה תקציבית לתובעת לכל תקופת עבודתה בעירייה, כך שסכום זה היה אמור להיות משולם לתובעת. הלכך נימוק זה אינו נכון במקרה של התובעת. יחד עם זאת, צודק הממונה ועל התובעת להשיב את הכספים ששולמו לה מאז פרישתה לקופת הפנסיה הצוברת שאם לא כן תקבל התובעת תשלום כפול. מתי נודע לתובעת כי בשנים 1988 - 1995 לא הייתה מבוטחת בפנסיה תקציבית? התובעת הרימה את נטל הראייה כי לא הייתה מודעת לזכאותה לפנסיה תקציבית בשנים מושא התביעה. עדותה הייתה מהימנה בעינינו: "... ולא שמתי לב לצערי הרב וגם לא התעניינתי וגם סמכתי על כל ההליך שנעשה בעירייה שבעצם ממשיכים להפריש לי למבטחים מורים. ברוב בורותי בנושא קריאת תלושים וזה התברר לי אך ורק כשיצאתי לפנסיה." (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 11.12.11 שורות 5-1 עדות התובעת) זאת ועוד, העובד הסָבִיר לא מבין את ההבחנה בין פנסיה תקציבית ופנסיה צוברת והתובעת אף הודתה בכך בעדותה: "אני מודה ומתוודה ואולי זה יראה מוזר, שלא ידעתי מה בעצם ההבדל בין מבטחים לבין פנסיה תקציבית, לא ידעתי, אם הייתי יודעת, אני חושבת שביום הראשון - בחודש הראשון לעבודתי באגף הנוער כעובדת עירייה הייתי ניגשתי ואומרת חבר'ה מה זה, אני כבר לא מורה למה אתם ממשיכים להוריד לי מבטחים, מן הסתם היו אומרים לי מצטערים איילה, טעינו, לא השלמנו, משהו קרה, התפשל. אבל אני לא פניתי. פניתי רק בתאריך שהתברר לי." (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 11.12.11 שורות 26-21 לעדות התובעת). עדותה זו של התובעת לא נסתרה. שוכנענו כי רק לאחר פרישתה הבינה התובעת את הטעות שנעשתה בעניינה: "ת. יש לי תכתובת שלמה, 3 שנים, בבית, יש לי פגישות ואפילו הן מצוינות בעירייה. מהרגע שהבנתי שאני מקבלת פנסיה של מבטחים, אני גם לא הייתי מודעת ברוב בורותי להבדל. המכתבים האלה נמצאים אצלי בקלסר. ש. האם צירפת אותם לתיק ביה"ד ת. לא צירפתי. אני רוצה רק לומר שהרוב התנהל בפגישות ובעל פה, ולא בכתב. איילה תבואי, דיברנו, אל תדאגי אנחנו נדבר עם איקס, עוד שבועיים תחזרי, דברנו עם איקס, נדבר עם וואי. את מבינה שלא כל פגישה תועדה בכתב כשאני באה ומשוחחת עם אסנת ועם כל האנשים, הרבה התנהל בעל פה. (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 11.12.11 שורות 23-16 לעדות התובעת) לא נעלם מעינינו כי במכתב מיום 10.9.90 שצורף על ידי המדינה כנספח א' לכתב ההגנה, נכתב: "לבקשתך הרינו מאשרים כי הינך עובדת קבועה בעירית פתח תקווה באגף הנוער, מבוטחת ב"מבטחים" מורים ירושלים" אולם הננו נותנים אמון בדבריה של ב"כ התובעת לפני כב' השופטת מאירי עוד בישיבת קדם המשפט כי התובעת לא ראתה את מסמך נספח א' לכתב ההגנה של המדינה מיום 10.9.90. זאת ועוד, המדינה נמנעה מלחקור את התובעת על הנאמר בתצהירה בענין זה ועל כן היא איננה יכולה לבוא כיום ולטעון כי התובעת ראתה מסמך זה בזמן אמת. כאמור לעיל, עדותה של התובעת הייתה מהימנה בעינינו ואנו מקבלים את גרסתה לפיה לא ידעה במהלך עבודתה כי היא איננה מבוטחת בכל תקופת עבודתה בפנסיה תקציבית. התובעת הוכיחה כי פנתה מספר פעמים לעירייה אולם העירייה מסיבותיה לא פנתה למשרד הפנים, אלא רק בחודש 11/07 (נספח א' לכתב ההגנה של העירייה וכן עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 11.12.11 שורות 23-20 לעדות התובעת). מהעדויות התחוור כי התובעת עדיין סברה בסוף שנת 2007 כי תקבל את הפנסיה התקציבית במלואה ורק עם דחיית בקשת העירייה על ידי משרד הפנים לאישור פנסיה תקציבית לתובעת, ידעה התובעת כי לא תקבל פנסיה תקציבית לכל תקופת עבודתה. למי היה על התובעת לפנות ? התובעת פנתה לגורמים הרלוונטיים בעירייה מיד לאחר פרישתה: "עם פרישתי לגמלאות בשנת 2004, התחוור לי כי היה על העירייה לבטח אותי בפנסיה תקציבית כבר החל משנת 1988 ולא רק משנת 1995 כפי שעשתה כן בשל טעות ומחדל מצידה. מחדל זה, הסב לי נזק כספי אדיר, הבא לידי ביטוי בגמלה החודשית המשתלמת לי מידי חודש בחודשו" (סעיף 7 לתצהיר התובעת) העירייה פנתה, כאמור לעיל, רק בשנת 2007 לממונה על תחום הגמלאות על מנת להסדיר את הפנסיה של התובעת (סעיף 21 לתצהיר פישר): "לאחר יציאתה של התובעת לגמלאות התעוררה סוגיה זו וביום 2.12.07 פניתי למר אברהם אמונה ממונה על תחום גמלאות ברשומ"ק במשרד הפנים בבקשה לחשב לתובעת את הפנסיה התקציבית עבור השנים 1995-1988 בהתאם למשכורת הקובעת של התובעת." התובעת הייתה אמורה לפנות לעירייה בכל הנוגע לביטוח לפנסיה תקציבית וכך אמנם עשתה. האם חלה התיישנות על תביעת התובעת: כיצד יכולה כיום לטעון המדינה להתיישנות, עת בעטייה של העירייה לא בוטחה התובעת בפנסיה תקציבית? כבר נפסק כי אין ראוי שגוף ציבורי יעלה טענת התיישנות, קל וחומר עת עסקינן במקרה בו לעובד מגיעה הזכות הנתבעת כדין: "לאחר שנתנו דעתנו לטענות העיריה בעניין זה, אנו רואים לנכון לאשר את פסיקת בית הדין האזורי בעניין ההתיישנות מן הנימוקים שהובאו בפסק דינו. נוסיף רק זאת שמן הראוי הוא שטענת התיישנות שמעלה גוף ציבורי דוגמת העיריה תועלה בהזדמנות הראשונה, בצורה מפורשת ומסודרת. מעבר לכך מן הראוי שגוף ציבורי דוגמת העיריה לא יעלה טענת התיישנות כדבר שבשגרה אלא רק באותם מקרים בהם קיימת הצדקה עניינית לכך שאין בה כדי לפגוע מעבר למידה הדרושה בזכויות מוקנות של עובד, לא כל שכן גמלאי." (עע (ארצי) 1249/02 עיריית ירושלים - שלמה כהן ניתן ביום 02.01.2005 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם בעמ' 18) במקרה דנן וכפי שעלה מחומר הראיות, העירייה היא שהתמהמהה בפנייתה לממונה ולכן לא יכולה כעת המדינה להעלות טענת התיישנות כלפי התובעת. זאת ועוד, הממונה לוקה במוסר כפול כאשר מחד, הוא טוען שתביעתה של התובעת התיישנה ומנגד טוען כי על התובעת להשיב כספים בגין חריגות שכר. האם זכאית התובעת לתשלום רטרואקטיבי של גמלת הפנסיה התקציבית: סעיף (א) לחוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב) התש"ל - 1970 קובע כי מי שזכאי לגמלה אינו יכול לקבל תשלום רטרואקטיבי מעבר למקסימום של 4 חודשים עובר להגשת תביעתו לגמלה. מתצהירה של הגב' פישר עולה כי התובעת פנתה לגורמים בעירייה באשר לגמלתה בסמוך לפרישתה (2004), לכן לא יכולה להישמע כאן טענה של תשלום רטרואקטיבי משהתובעת הלינה כנגד גובה גמלתה סמוך למועד פרישתה. מהו הסכום לו זכאית התובעת? התובעת חישבה בכתב תביעתה ובתצהירה כדין את ההפרש בין הגמלה שאותו מקבלת התובעת ממבטחים-מורים לבין הפנסיה שהיא אמורה לקבל מהפנסיה התקציבית, ההפרש עומד על סך של 1,836 ₪. חישוב זה לא נסתר על ידי הנתבעת ולא הוצג חישוב נגדי, לפיכך הננו מקבלים את התחשיב. בסעיף 35 לכתב הגנתה ציינה המדינה כי היא שומרת על זכותה להגיש תחשיב של הפרשי הגמלה הנדרשת; אולם תחשיב כזה לא הוגש על ידי הנתבעת. אשר על כן הננו קובעים כי על העירייה לשלם לתובעת תוספת של 1,836 ₪ מיום פרישתה בשנת 2004. לחלופין, יושבו הכספים שהופרשו על ידי העירייה למבטחים והעירייה תשלם לתובעת פנסיה תקציבית בעבור כל שנות עבודתה בעירייה, לרבות השנים 1995-1988. החישובים האקטואריים ייעשו בתוך 60 יום מיום מתן פסק דין זה, על ידי גורם שיוסכם על ידי הצדדים ועל חשבון העירייה. מה ההשלכות של חריגות השכר שלכאורה נעשו בשכרו של התובע ? אין כל רלוונטיות לתביעה זו לטענות הממונה על השכר החריג כנגד התובעת. ככל שנמצאו חריגות בשכרה של התובעת, טיעון זה אינו רלוונטי למושא פסק דין זה, שהסוגיה היא כאמור זכאותה של התובעת לפנסיה תקציבית. חזקה על הממונה שיעמוד על תביעתו בעניין השבת חריגות השכר של התובעת. אחרית דבר: התביעה מתקבלת. המדינה תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪. נוכח עמדת העירייה מצאנו מקום לפסוק הוצאות פחותות בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. פנסיה תקציביתרשויות מקומיותפנסיה