מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פנסיית שארים לאלמנת עובד מדינה: פסק דין זה עניינו ערעור שהגישה המערערת בחודש ספטמבר 2011, בעקבות החלטת הממונה מאוגוסט 2011 הדוחה את תביעתה לקצבת שאיר בשל פטירתו המנוח ז"ל (להלן: "המנוח"). את הדיון בערעור נפתח בהצגת הצדדים ובהבאת העובדות שהן הבסיס לטענות המערערת בפנינו. משם נפנה לדיון בטענות הצדדים ולבירור המחלוקת המתמקדת בשאלת זכותה של המערערת לקצבת שארים עם פטירת המנוח. הצדדים: 1. הגב' גאולה יפת, המערערת, היא אלמנת המנוח, מר ארז יפת ז"ל. 2. הממונה על תשלום הגמלאות הוא הרשות הממונה מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות") ליישום הזכויות שמקנה החוק למי שזכאי לגמלה מכוחו. העובדות המהוות את המסגרת לטענות הצדדים: 3. המערערת והמנוח נישאו בשנת 1986, השניים חלקו ילדים במשותף - עידן יליד 86' ובר ילידת 92'; נכון למועד פטירת המנוח היו השניים בעליה של דירת המגורים ברח' ים סוף 9 באשקלון. 4. לאורך השנים ניהל המנוח מערכות יחסים עם נשים נוספות (ראה עדותו של מר יאנק אוקונוסקי, העד מטעם המשיב אשר נשאל והשיב: "ש. הכרת גם חברות קודמות שהיו לו ? ת. כן. ש. כלומר ידוע לך שלאורך כל הזמן היו לו בנות זוג? ת. כן" עמ' 22 לפרוטוקול שורות 14-17). ערב פטירתו היה המנוח בקשר זוגי עם הגב' יפית דפדי. 5. בשנת 89' התגייס המנוח למשטרת ישראל ושירת בה כקצין עד סמוך לפטירתו ממחלה קשה ביום 15.11.2010. את רוב שירותו עשה במסגרת הימ"מ ובתפקידו האחרון היה מפקד גדוד בגזרת שרון מג"ב מרכז (ראה: נספח ג/2 לתשובת המשיב). אין חולק כי המנוח ענה להגדרת "עובד מדינה" על פי חוק הגמלאות, וככזה היה הוא ושאריו (לענייננו אלמנתו) זכאים לגמלה מכוחו. 6. בשנת 93' לקה המנוח במחלה קשה ממנה כאמור נפטר בנובמבר 2010. 7. בעקבות פטירתו הגישה המערערת תביעה למשיב לתשלום גמלת שארים, אשר נדחתה בטענה ולפיה: "מהנתונים העומדים בפני עולה, כי לא חיית עם מר יפת ארז ז"ל (להלן - "המנוח"), לפחות שנתיים לפני פטירתו וכן לא ניהלתם משק בית משותף. עוד יצוין כי ממסמכים שהועברו לידי עולה כי המנוח חי עם בת זוג אחרת, עובר לפטירתו. לאור האמור החלטתי לדחות את תביעתך לקצבת שאיר". סעיף 3 ו-4 למכתבה של הגב' חנה שוורץ מנהלת תחום בכיר (גמלאות) נספח א' לכתב התביעה. 8. בספטמבר 2011 הוגש הערעור על החלטת הממונה לגמלאות נשוא פסק דין זה. טענות הצדדים: 9. בערעורה לפנינו טענה המערערת כי היא והמנוח היו בקשר של נישואים במסגרתו קיימו משק בית משותף שנגדע בפטירתו. על רקע זה טוענת המערערת, כי היא עונה להגדרת שאיר הזכאי לגמלה בהתאם לחוק הגמלאות, בעקבות פטירת בעלה, המנוח. 10. בתשובה שהגיש המשיב, חזר האחרון על העמדה לפיה אין המערערת זכאית לגמלת שארים והפנה לסעיף 38(ג) לחוק האומר: "אדם שנפרד מאשתו פרידה של קבע, דינה לעניין חוק זה כדין גרושה, אף אם לא השאיר אחריו אישה אחרת". המשיב טען כי המציאות אליה מתייחס המחוקק בסעיף 38(ג) לחוק שעניינו פרידה של קבע, הייתה מציאות חייהם של המערערת והמנוח עובר לפטירתו. לפיכך המשיך המשיב וטען, כי על אף קיומו של קשר הנישואים בין המערערת למנוח במועד הפטירה - אין המערערת עונה להגדרת "שאיר" הרלוונטית בענייננו, זו המתייחסת ל- "מי שהייתה אשתו בשעת מותו" . המסגרת הנורמטיבית: 11. סעיף 4(א)(1) לחוק הגמלאות קובע כדלקמן: "אלה הם שאריו של נפטר, לעניין חוק זה: (1) מי שהייתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהייתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו אותה שעה (להלן -"אלמנה")". סעיף 4(ב) מוסיף כי: "לאלמנה או לאלמן יקרא להלן "בן הזוג" סעיף 28(א) לחוק הגמלאות קובע את זכאות בן הזוג לקצבת שאיר בעקבות פטירתו של עובד הזכאי לגמלה מכוח חוק הגמלאות. על פי סעיף 38(ג) לחוק הגמלאות: "אדם שנפרד מאשתו פרידה של קבע, דינה לעניין חוק זה כדין גרושה, אף אם לא השאיר אחריו אישה אחרת". 12. יוצא מכאן, כי מי שהייתה בשעת פטירתו אשתו של עובד מדינה הזכאי לזכויות מכוח חוק הגמלאות - היא בחזקת "אלמנה" הזכאית לקצבת שאיר מכוח סעיף 28(א) לחוק האמור. עם זאת ולאור החריג שנקבע בסעיף 38(ג) לחוק הגמלאות, אישה שהייתה נשואה לעובד מדינה, לא תחשב כאלמנה ומכאן שלא תהיה זכאית לגמלת שאיר, במציאות בה דן 38(ג) לחוק המתאר "פרידה של קבע" בין בני הזוג. מכאן אלמלא סעיף 38(ג) לחוק עליו נתעכב להלן, הערעור שבפנינו כלל לא היה מתעורר, שהרי אין מחלוקת כי המערערת היא מי שהייתה אשתו של המנוח, עובד מדינה הזכאי לזכויות מכוח החוק בשעת פטירתו. 13. בפסק הדין ע"ע 183/99, סנדה אהרון נ' הממונה לתשלום הגמלאות (להלן: פסק דין "סנדה אהרון"), נדרשה כב' הנשיאה השופטת ארד, להוראת סעיף 38(ג) לחוק ונפסק כי: "...בהעדר מבחן ברור וחד משמעי לקביעת מעמדה של האישה וזכאותה לקצבה מחמת הסייג של 'פרידה של קבע' שהציב המחוקק, נדרש בית הדין לבדוק ולבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. על רקע כלל הנסיבות כעולה מחומר הראיות, כדי שיהא בידו לקבוע אם הייתה פרידה בין בני הזוג, ואם הייתה - לקבוע את טיבה; אם בפרידה ארעית מדובר או 'בפרידה של קבע'. נקודת המוצא להכרעה תהיה מטרתו של החוק שהוא מדיני הביטחון הסוציאלי ואשר נועד בין היתר, להבטיח את זכויותיהם של שאירי המנוח שנקטעו עקב מותו של המפרנס. בתוך כך יש לתת את הדעת לכובד משקלה של המסקנה המתקבלת העשויה לשלול את זכויותיה של האלמנה לקצבה. מקום שקיים ספק בדבר מעמדה של האישה כ'אלמנה', פועלה הספק לטובתה והנטל להוכיח כי בני הזוג היו נפרדים 'פרידה של קבע', מוטל על הטוען זאת... הסימנים המעידים על אלמנט של סופיות המעשה וגמירות הדעת במצב של 'פרידה של קבע', עשויים להיות, בין היתר, אלה: בני הזוג אינם גרים במשותף באופן מלא או חלקי, באופן זמני או משתנה או מתמשך, אורך הזמן שחלף בניתוק הקשר בין הבעל לאשתו; האם התגוררו תחת קורת גג אחת או בנפרד, האם הייתה הפרידה ולא רק המגורים זמנית או מתמשכת; האם היה פירוד מאונס בשל סיבות אובייקטיביות... האם התגורר כל אחד מבני הזוג דרך קבע עם אחר; כוונת הצדדים לפירוד או לחיים במשותף, או למה שביניהם, כפי שבאה לידי ביטוי בהתנהגותם, במסמכים ובראיות". פסקה 8 לפסק הדין. 14. מהניתוח לעיל עולה כי המערערת זכאית לקצבת שאיר, כ"מי שהייתה אשתו של המנוח בשעת מותו", אלא אם כן העובדות מלמדות כי ערב פטירתו של המנוח, בני הזוג גמרו בדעתם ונפרדו "פרידה של קבע". כמצוין בפסק הדין סנדה אהרון, ספק בקיומה של מציאות של פרידה של קבע, פועלת לזכותה של המערערת. העובדות: (סימנים לפרידה של קבע) 15. לאור ההלכה שנקבעה בפסק הדין סנדה אהרון, פרק זה של פסק הדין ייוחד לבחינת השאלה אם המנוח והמערערת היו פרודים ערב פטירת המנוח, ולטבעה של הפרידה אם הייתה. פרידה של קבע או להבדיל פסק זמן בקשר בין השניים. השאלה היא ביסודה שאלה שבעובדה ואת הדיון העובדתי אשר מטרתו להכריע בסוגיה שלפנינו, נקיים בחלוקה למישורים הבאים: המישור הראשון, מישור הצהרות המנוח. המישור השני, התא המשפחתי והסביבה הקרובה. המישור השלישי, ראיות המתייחסות לקשר ותלות כלכלית בין המנוח למערערת. המישור הרביעי והאחרון מתייחס לקיומו של קשר בו היה המנוח מעורב ערב פטירתו, ממנו ניתן ללמוד על כוונה שגיבש והוציא לפועל, להיפרד פרידה של קבע מהמערערת (להלן: "הקשר המקביל"). הצהרות המנוח 16. כנקודת פתיחה בדרכנו להבנת מהות הקשר שהתקיים בין המנוח למערערת עובר לפטירתו, בחרנו במה שבעינינו הם גילויי הדעת של המנוח המשקפים (לטעמנו) את עמדתו ביחס למערכת יחסיו עם המערערת. 17. כך מההצהרות שנתן המנוח בחייו, המתייחסות לעמדתו ביחס למערכת היחסים שקיים עם המערערת - ניתן ללמוד על מידת ועוצמת "גמירת הדעת" שהתגבשה בתוכו אם בכלל, להיפרד מהמערערת "פרידה של קבע". הצהרות אלה יכולות להיות הצהרות פוזיטיביות, הצהרות בהן בא לביטוי מפורש אומד דעתו של המנוח, והצהרות על דרך אי הפעולה - שהרי מאותם מקרים בהם נמנע המנוח מלפעול ולהצהיר על סיום הקשר בינו למערערת יש ללמוד על העדרה של דעה מגובשת להיפרד מהמערערת "פרידה של קבע". 18. כתובות המגורים של אדם היא הצהרה על הזיקה שקיימת בינו למקום. בפשטות ההצהרה משמעותה "כאן ניתן למצוא אותי, זהו המקום סביבו מרוכזים חיי" . עד לפטירתו כתובת המגורים של המנוח ברשויות (משרד הפנים ומס הכנסה) ובמוסדות השונים (קופת החולים, חברת הביטוח, הבנק בו התנהל חשבנו, חברת האשראי ) הייתה של דירת המגורים שהוא והמערערת חלקו ברחוב ים סוף באשקלון. מכאן שיש בפנינו הצהרה של המנוח הרואה בדירת המגורים המשותפת לו ולמערערת כמרכז חייו. 19. בדוח השנתי שהגיש המנוח לרשויות המס לשנת 2009, דוח שנחתם על ידו בחודש מאי 2010, הצהיר המנוח על הכנסתה הכוללת של משפחתו - הכוללת אותו ואת המערערת. בדו"ח ציין המנוח כי פרטי בת הזוג הם "גאולה יפת" זאת על אף שניתן היה לסמן "פרוד". 20. מכאן שלצד ההצהרות הפוזיטיביות לגילוי הדעת של המנוח ביחס לקשר שהיה בינו למערערת - יש לייחס את הצהרות המנוח לגופים השונים על כתובת מגוריו - כתובת דירת המגורים של המנוח והמערערת באשקלון , כמו גם הצהרה שהגיש לרשויות המס במאי 2010 (חודשים ספורים לפני פטירתו) - כהצהרות המעידות על קשר פעיל בינו למערערת, עד לפטירתו. 21. לתצהיר שהגישה הגב' דפדי העדה מטעם המשיב, צירפה האחרונה שתי טיוטות של הסכמי גירושין בין המנוח למערערת. האחת משנת 2008 והשנייה משנת 2010. אף לא אחד מהסכמים לא חתום (אף לא בידי המנוח לבד). נוסיף, כי אין בפנינו ראיה להליך שיזם המנוח לפרוק הקשר עם המערערת (למעט אותן טיוטות). 22. הימנעות המנוח לפעול לניתוק הקשר בינו לבין המערערת (לאורך תקופה ארוכה ולפחות משנת 2008) הבאה לביטויי בחוסר המעש לקדם את אותן טיוטות של הסכמי פרוק, היא לכשעצמה ביטוי להעדר רצון מגובש להיפרד פרידה של קבע מהמערערת (במאמר מוסגר נוסיף כי חיזוק למסקנה זו רואים אנו בעובדה כי המנוח לא שיתף את סביבתו הקרובה באותם הרהורי גירושים: ראה, עדותו של העד גרישפן המספר כי על אף היותו חברו הקרוב של המנוח, לא שמע ממנו דבר אודות כוונתו להתגרש, עמוד 11 שורות 12-14, בדומה העיד מר משה רוזנברג, עמוד 10 שורות 9-10). 23. מכאן שבהצהרות המנוח - הן אלא שעל דרך החיוב והן אלא הנלמדות מהימנעותו מלפעול - אין למצוא סממנים לרצון מגובש להיפרד מהמערערת "פרידה של קבע ". 24. את הדיון בנקודה זו - המתייחסת להצהרות המנוח - נסים בהתייחסות קצרה לצוואת המנוח מחודש פברואר 2010, ובה הוריש לגב' דפדי סך של 50,000 ₪ "ובתנאי שבמועד פטירתי אנו עדין נהיה בני זוג" סעיף 6 לצוואה נספח ב לכתב התשובה. לטעמנו, משאין מחלוקת כי המנוח היה בקשר עם הגב' דפדי בסמוך לפטירתו, העובדה כי קשר זה בא לביטוי בצוואתו, היא לכשעצמה איננה מלמדת על רצון להיפרד פרידה של קבע מהמערערת. נוסיף עוד, כי בעדותה הסבירה המערערת את עובדת היעדרותה מצוואת המנוח באופן שיש בו כדי ללמד כי היעדרות זו איננה ביטוי לרצונם המגובש של המנוח והמערערת להיפרד זה מזו וזו מזה, אלא להבנה ביניהם. בהקשר זה נשאלה המערערת והשיבה: "ש. תוכלי להסביר למה לדעת לא הוזכרת בצוואה? ת. היו לי ולבעלי ז"ל כל הזמן דיברנו על זה שאם וכאשר אחד הצדדים ילך לעולמו, אז חצי מכל מה שיש ישאר למי שנשאר בחיים וחצי לילדים. ש. למה זה לא נכתב בצוואה? ת. זה נכתב בצוואה, חצי שלו ילך לילדים". עמ' 5 לפרוטוקול מיום 26.6.2012 שורה 23 עד עמ' 6 שורה 2. התא המשפחתי והסביבה הקרובה: 25. בציר המשקף מערכת יחסים בין בני זוג, מציאות של "פרידה של קבע" עומדת בקצה האחד ובקצה השני, קשר זוגי אהבה רעות ותמיכה הדדית. לעניינו ככל שנמצא סימנים לקיומו של תא משפחתי פעיל בהשתתפות המנוח והמערערת נתקשה באימוץ מסקנה האומרת כי המערערת והמנוח , נפרדו פרידה של קבע, קודם לפטירתו. 26. כפי שאמרנו, אובחן המנוח כמי שסובל ממחלה קשה, עוד בשנת 93'. לאורך השנים נזקק המנוח לטיפולים רפואיים. מהמסמכים שבפנינו עולה כי המערערת שהתה לצדו של המנוח בטיפולים אלה, לרבות בחודש האחרון לחייו, שאז היה מאושפז במרכז הרפואי המשולב על שם שיבא ברמת-גן. למען הסדר הטוב נפנה לעניין זה, למכתבו של ד"ר אביחי מהמרכז הרפואי על שם שיבא המאשר כי "אשתו, הגב' גאולה יפת, שהתה לצדו בתקופה הסמוכה לפטירתו" נספח 2.9 לתצהיר התובעת. כך גם העיד חברו של המנוח, מר רוזנברג: "ש. כשביקרת בבית החולים (במהלך החודש בו היה המנוח מאושפז טרם פטירתו, הוספה שלי-ט.מ.), אמרת בין חמש לעשר פעמים, האם ראית את גאולה שם? ת. כן. ש. כמה פעמים ראית את גאולה שם? ת. חוץ מהפעמים שישנתי שם, כמעט כל פעם". עמ' 10 לפרוטוקול מיום 26.6.2012 שורה 31 עד עמ' 11 שורה 1. 27. כן הצהירו העדים מטעם המערערת ומקורבים של המנוח שנחקרו על ידי המשיב, כי המנוח היה מבלה בסופי שבוע ובחגים עם ילדיו והמערערת בדירה המשותפת ברח' ים סוף באשקלון. כך גם היה המנוח נוהג להתארח עם המערערת אצל קרוביה באירועים משפחתיים. לעניין זה נפנה לחקירה של מר מיקה גילה שערך המשיב, ובאותה חקירה מספר האחרון: "... ארז מעולם לא עזב את הבית.. אני ישנתי אצלו בבית המשותף שלו, היה מגיע בימי שיש לארוחת ערב עם אשתו... " ובהמשך: "את השיפוץ לבן שלו הוא ערך כשהוא גר בבית שלו באשקלון, לפעמים היה אומר אני הולך הביתה לאשקלון, היה הולך לארוחות ערב בערב שבת אצל ההורים של אשתו (הדגשה שלי-ט.מ.)" חקירתו של מר מיקה גילה שערך המשיב ואשר הוגשו לבית הדין בהתאם להחלטה שניתנה ביום 26.6.2012. 28. בשנים הסמוכות לפטירתו בנה המנוח יחידת דיור בדירת המגורים המשותפת של בני הזוג, ברח' ים סוף באשקלון. בתחילה נעשה שימוש ביחידה כחדר כושר עבור המנוח וכשנה לפני פטירתו ובעזרתו הפעילה של המנוח, היא הוסבה ליחדת מגורים לבן. לעניין זה השיב מר ישראל גרישפן בחקירתו בפנינו: "... את היחידה הוא בנה נראה לי שנה או קצת פחות מהפטירה. זה מקלט שהוא הפך את זה לחדר כושר בשלב ראשון, שנה או משהו לפני, ואחר כך הוא הפך את זה ליחידה לבן שלו שהיה שם שירותים, חדר סלון והוא עשה שם משהו רציני" עמ' 11 לפרוטוקול מיום 26.6.2012 שורות 21-24. 29. העובדה כי המנוח יזם את שיפוץ דירת המגורים המשותפת לו ולמערערת, בתקופה בה היה בקשר זוגי מקביל עם הגב' דפדי, מלמדת כי המנוח לא היה מגובש בהחלטתו להיפרד מהמערערת בכלל ולהיפרד פרידה של קבע בפרט. לעניין זה רק נזכיר, כי בעת שהסב המנוח את המקלט של דירת המגורים לחדר כושר בשלב ראשון ולדירת מגורים לבן בשלב השני, היה הבן בגיר והתנהגות מעין זו איננה תואמת בני זוג העומדים בפני פירוד, המחייב בין היתר, פירוק השיתוף ומכירת דירת המגורים. 30. מכאן שבמציאות חייהם של המנוח והמערערת נמצאים סימנים לקיומו של תא משפחתי פעיל עד לפטירתו. תא משפחתי המאופיין בין היתר, בהשתתפות המנוח באירועים משפחתיים, בסופי שבוע ובחגים; בתמיכת המערערת במנוח במחלתו; ובהשקעה בדירת המגורים המשותפת. כפי שאמרנו לעיל, בציר המתאר את מערכת היחסים בין בני הזוג, סממנים אלה המאפיינים תא משפחתי פעיל, אינם תואמים מציאות שבה בני הזוג גיבשו והוציאו לפועל כוונה להיפרד "פרידה של קבע". תלות כלכלית: 31. תלות כלכלית בין בני הזוג עומדת בסתירה להחלטה שקיבלו בני הזוג והוציאו לפועל, להיפרד זה מזו וזו מזה - פרידה של קבע. אשר על כן, ככל שנמצא כי המנוח והמערערת היו מתוך בחירה בקשר המאופיין בתלות כלכלית, יש בכך כדי להצביע על העובדה שהשניים לא קיבלו החלטה להיפרד זה מזו פרידה של קבע. 32. בענייננו סיפרה המערערת בעדותה, כי היא והמנוח בחרו וניהלו חשבונות בנק נפרדים מתחילת הנישואים. לעניין זה סיפרה המערערת בתשובה לשאלה כי: "אני וארז התחתנו בני 23 ובחרנו לנהל שני חשבונות נפרדים, זה התאים לנו מאז ומתמיד" עמ' 7 לפרוטוקול מיום 26.6.2012 שורה 15. מכאן כי העובדה שהשניים ניהלו חשבונות בנק נפרדים, איננה סממן להיעדרה של תלות כלכלית בין השניים. 33. מהמסמכים שהציגה המערערת למדנו כי עד לפטירתו תמך המנוח במערערת ובתא המשפחתי, עובדה הבאה לביטוי בהוצאות הבית המשותף בהן נשא המנוח (תשלומי המשכנתא, הארנונה והמים, חברת הכבלים "יס" וחברת הטלפון "בזק" ו"מי עדן"). כך גם נשא המנוח בהוצאות לקופת החולים "מכבי", למערערת ולבתו. בדומה נשא המנוח בהוצאות ביטוח הרכב של הרכב עליו נהגה המערערת. 34. העובדה כי המנוח נטל חלק בהוצאות התא המשפחתי, לרבות בהוצאות אישיות של המערערת (ביטוח בריאות וביטוח הרכב) עד לפטירתו, יש בה כדי להעיד על תלות כלכלית בין בני הזוג אשר איננה אופיינית למציאות של "פרידה של קבע". הקשר המקביל: 35. סוד גלוי היה כי המנוח ניהל מערכות יחסים במקביל לקשר נישואיו עם המערערת (ראה: עדותו של מר ישראל גרישפן עמוד 11 שורות 32-33, שם בתשובה לשאלה משיב העד: "כשהייתי איתו האיתורית לא הייתה מפסיקה מהודעות של כל מיני חברות"). 36. בעדותה בפנינו סיפרה המערערת בגילוי לב, כי מערכות יחסים אלה שקיים המנוח עם נשים אחרות, היו מקור למתח בקשר בינה למנוח, על אף ולא הביאו לניתוק הקשר ביניהם. בהקשר זה סיפרה המערערת בעדותה: "... היו לנו הרבה מריבות במהלך הנישואים שלו, היו לו קשרים עם הרבה נשים וזה גרם לוויכוחים במערכת הנישואים שלו וזה היה כל הזמן עולה. הוא הציג לי פעמיים (הסכם גירושים, הוספה שלי-ט.מ.) והוא לא עשה עם זה כלום, הוא הציג, דיבר איתי, וזה חלף לא עשה עם זה כלום. אם היה רוצה להתגרש הוא היה מתגרש, היה מגיש מסמכים לבית הדין ומגיש בקשה לפירוק שיתוף אם היה כל כך רוצה להתגרש" עדות המערערת בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 26.6.2012, שורות 29-33. 37. בסמוך לפטירתו ניהל המנוח מערכת יחסים עם הגב' דפדי. לטענת המשיב הגב' דפדי הינה הידועה בציבור של המנוח בשנתיים שקדמו לפטירתו, ומעובדה זו נגזרת המסקנה לפיה גיבש המנוח והוציא לפועל, החלטה להיפרד מהמערערת פרידה של קבע. 38. בתצהיר שהגישה הגב' דפדי הצהירה האחרונה כי הכירה את המנוח ביוני 2007, לטענתה עבר המנוח להתגורר יחד איתה בינואר 2009 בדירה ברח' הנגיד 12 בראשל"צ (ראה: סעיפים 11-12 לתצהירה של הגב' דפדי). הגב' דפדי הצהירה עוד, כי ביולי 2010 חתמה יחד עם המנוח על חוזה שכירות לדירה ברח' קאפח 11 בראשל"צ, אליו עברו להתגורר בסמוך לאחר מכן. הגב' דפדי הוסיפה כי החשבונות אשר הגיעו לדירה המשותפת הם על שם המנוח ועל שמה וכי היא והמנוח חיו כבני זוג לכל דבר. 39. אין בפנינו כל ראיה להשתתפות המנוח בהוצאות משק הבית של הדירה ברח' הנגיד 12 בראשל"צ; נוסיף עוד, כי התובע התגורר בדירה ברח' קאפח 11 בראשל"צ (הדירה אותה שכר עם הגב' דפדי), תקופה קצרה בלבד, משחוזה השכירות הוא מחודש ספטמבר 2010 וכבר באמצע אוקטובר 2011 פונה המנוח בבית החולים שיבא, שם אושפז עד לפטירתו. 40. לא לנו לדעת אם הקשר שהתפתח בין המנוח לגב' דפדי ערב פטירתו, היה מוביל בסופו של יום ל"פרידה של קבע" בין המנוח למערערת. עם זאת, העובדה כי המנוח שמר על מסגרת יחסיו עם המערערת, במקביל לקשר שהתפתח עם הגב' דפדי, כמו גם העובדה העולה מחקירות שביצע המשיב על קשרים משמעותיים שהיו למנוח עם נשים אחרות בתקופת הנישואים עם המערערת (ראה: הודעה שמסר אחיו של המנוח למשיב, המספר כי "היה לו לפני כן (לפני הגב' דפדי, הוספה שלי-ט.מ.) בת זוג בשם ורד שהייתה ממש בת זוג") ואלה לא הובילו לפירוק הקשר עם המערערת - מחייבות את המסקנה כי מהקשר המקביל שניהל המנוח עם גב' דפדי ערב פטירתו, לא ניתן להסיק על כוונה שגיבש המנוח והוציא לפועל להיפרד מהמערערת "פרידה של קבע". סוף דבר: 41. פסק הדין סנדה אהרון קובע כי ספק לעניין כוונה שהתגבשה ויצאה לפועל להיפרד "פרידה של קבע" - פועל לטובת אלמנה של עובד מדינה הזכאי לזכויות מכוח חוק הגמלאות. 42. כפי שהראינו בהרחבה לעיל, במציאות חייהם של המנוח והמערערת ערב פטירתו, לא נמצאו סממנים המעידים על גמירות דעת של המנוח להיפרד מהמערערת "פרידה של קבע"; קל וחומר סימנים לגילוי דעת מעבר לספק על כוונה שכזו. 43. מכאן שיש לקבל את ערעור המערערת ובהתאם לקבוע כי משלא נמצא כי המנוח נפרד מהמערערת "פרידה של קבע", עונה המערערת להגדרת "אלמנה" בחוק הגמלאות, הזכאית לקצבת שאיר בעקבות פטירת בעלה המנוח. 44. סוף דבר הערעור מתקבל. משהתקבל הערעור ישלם המשיב למערערת הוצאות של 5,000 ₪. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לביתה דין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למבקש. פסק הדין ניתן במותב חסר, בהתאם להחלטה מיום 26.6.2012. אלמנת עובדאלמנות / אלמניםפנסיהעובדי מדינה