מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי פסיקת הוצאות מחיקה מחוסר מעש:   א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב בת"א 122063/00 (כב' השופטת י' שבח) מיום 20.9.00, לפיה לא חוייבה המשיבה בהוצאות לטובת המערערת.   ב. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלהלן : ביום 6.8.98 הגישה המשיבה תביעה נגד המערערת ונגד המשיבה הפורמלית. ביום 20.4.99 התביעה נמחקה מחוסר מעש. כתב התביעה נמסר למערערת, רק ביום 24.9.99 ב"כ המערערת הכין כתב הגנה, וכאשר ביקש להגישו התברר כי התביעה נמחקה מחוסר מעש, כאמור, כחצי שנה לפני המצאת כתב התביעה לידי המערערת.   ג. המשיבה הגישה בקשה לביטול המחיקה מחוסר מעש ולמתן פסק דין. לאחר שהתברר למשיבה כי התיק בוער, הגישה המשיבה בקשה לשחזור תיק, ושוב בקשה לביטול המחיקה מחוסר מעש ולמתן פסק דין בהעדר הגנה. בקשה זו לטענת המערערת, לא הומצאה לידיה. ביום 10.8.00 ניתנה החלטת כבוד השופטת קמא, לפיה ניתן צו זמני לשחזור התיק, יחד עם הוראות לבעלי הדין להמציא העתקים מכל כתבי בית דין ו/או מכל מסמך אחר שברשותם. בספטמבר 2000 הומצאה החלטת השופטת קמא למערערת. ביום 14.9.00 הגישה המערערת תגובה לבקשת המשיבה לשחזור התיק, לביטול מחיקה מחוסר מעש ולמתן פסק דין, בה התנגדה לבקשה וביקשה הוצאות לדוגמא בגין חוסר תום הלב בה נהגה, לטענתה, המשיבה.   ביום 20.9.00 קבע בית המשפט קמא כי "מאחר והתברר כי התיק נמחק מחוסר מעש אכן אין טעם לשחזור. הבקשה נמחקת. התובעת תוכל להגיש תביעה חדשה". החלטה זו היא נשוא הערעור שבפני. המערערת מערערת על כך שבית משפט קמא לא חייב המשיבה בתשלום הוצאותיה.   ד. המערערת טוענת, כי טעה כבוד השופט קמא משלא חייב את המשיבה בהוצאות. המערערת מסתמכת על הלכה פסוקה הקובעת, כי בעל דין שזכה בדין זכאי הוא להוצאותיו, וזאת באין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול זאת. לטענת המערערת, לא קיימות במקרה זה נסיבות המצדיקות שלילת הוצאות מהמערערת, ובאם היו נסיבות המצדיקות שלילת הוצאות, הפסיקה קובעת כי היה על ביהמ"ש קמא לנמק החלטתו זו.   לטענת המערערת, טעה בית המשפט קמא משלא נתן משקל לאופן ניהול הדיון ע"י המשיבה, שנוהל, לטענת המערערת, בחוסר תום לב. לטענת המערערת, חוסר תום הלב התבטא בכך שהמשיבה המציאה את כתב התביעה למערערת שנה לאחר הגשתו לבית המשפט, וכחצי שנה לאחר מחיקת התביעה מחוסר מעש.   המערערת טוענת עוד, כי המשיבה אף פנתה לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, זאת על יסוד המצאה, אחרי למעלה משנה, של כתב התביעה שנמחק, וזאת תוך העלמת מידע מבית המשפט.   לטענת המערערת, אופן ניהול הדיון הוא אחד השיקולים שניתן להביא בחשבון בעת הטלת ההוצאות. לטענת המערערת, מקרה זה נגוע באי סבירות שמצדיק התערבות ערכאת ערעור.   עוד טוענת המערערת, כי מעשי המשיבה גרמו למבקשת חסרון כיס בפועל בשל פניתה לעורך דין, ניסוח כתב הגנה, צילום התיק במזכירות בית המשפט וניסוח תגובה לבקשה לביטול מחיקה מחוסר מעש ושחזור התיק.   ד. מנגד טוען ב"כ המשיבה, בדיון שהתקיים בפני ביום 6.12.01, כי המצאת כתב התביעה אכן נעשתה באיחור ניכר אך זאת עקב קשים באיתור המערערת.   לעניין ניסוח כתב הגנה ע"י המערערת, טוען ב"כ המשיבה, כי בטרם ניגש ב"כ המערערת לנסח כתב זה היה עליו לבדוק האם התביעה תלויה ועומדת, וכן טען כי כתב ההגנה יוכל לשמש את המערערת בתביעה שתוגש בעתיד, שהרי התביעה נמחקה ולא נדחתה, ובכוונת המשיבה, באמת ובתמים להגיש תביעה כנגד המערערת. לעניין הגשת תגובה לבקשה לביטול מחיקה מחוסר מעש, טוען ב"כ המשיבה כי הערערת הגישה תגובה על דעת עצמה בלא שנתבקשה לכך וזאת משאינה צד להליך זה. עוד טוען ב"כ המשיבה, כי ההלכה הפסוקה לעניין הוצאות קובעת כי התערבות של בית משפט של ערעור בשאלת ההוצאות מוגבלת למקרים נדירים ביותר. בנוסף, כשבית משפט קמא אינו מפרט שיקוליו לעניין ההוצאות, ביהמ"ש שלערעור לא יהרהר אחר שיקוליו.   ה. בדרך כלל, אין דרכה של דרגת ערעור להתערב בפסיקת הוצאות משפט, נאמר כבר כי: "כלל מקובל הוא בבית משפט זה - כלל עליו חזר פעמים רבות - שאין מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה, כששקלה והחליטה בעניין הוצאות המשפט. העניין נמסר לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה... ובשיקול דעת זה אין זה מן הראוי, בדרך כלל, שערכאת הערעור תתערב" (ע"א 406/80 אלקיים נ' הוברמן ואח', פ"ד לו(4) 416).   דברים אלה יפים גם לענייננו. מקובלת עלי טענת המשיבה כי כתב התביעה נמסר באיחור למערערת עקב קושי שנוצר באיתורה. עובדה זו הביאה למחיקת התביעה מחוסר מעש, ולהמצאת כתב התביעה לידי המערערת, לאחר שלמעשה נמחקה התביעה, זה מכבר.   איני סבורה, כי יש ממש בטענת המערערת לעניין חסרון הכיס שנגרם לה. משהומצא כתב התביעה למעלה משנה לאחר הגשת התביעה נכון היו עושים באי כוח המערערת לו בדקו בבואם לנסח כתב הגנה מהו מצב התיק בהווה. כן מקובלת עלי טענת המשיבה כי בקשתה למתן פסק דין בהעדר הגנה, אינה מחייבת תגובתה של המערערת ואינה מצדיקה הוצאות.   לפיכך, איני סבורה כי בענייננו החלטת בית משפט קמא שלא לפסוק הוצאות למערערת נגועה בחוסר סבירות המצדיק התערבות ערכאת ערעור בהחלטת בית המשפט קמא, ומכל מקום יש לנהוג גם בעניין זה ברוח ההלכה הפסוקה לפיה לא תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות, אלא במקרים נדירים המצדיקים זאת, ואין זה המקרה.   ו. הערעור נדחה בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בהליך זה וכל צד ישא בהוצאותיו.   חוסר מעשפסיקת הוצאות