חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961 קובע בסעיפים 2 ו-3א כדלקמן: הסמכות לפסוק ריבית "2. רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שצוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו". הצמדה "3א(א). במקום לפסוק ריבית, רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם". הסעיפים הנ"ל בחוק פסיקת ריבית מגלמים את רעיון השמירה על הערך הריאלי של הכסף (ע"א 1665/05 מנוס גולוב נ' א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 13.6.10)). עקרון זה, המכונה לרוב בפסיקה "עקרון השערוך", נועד להבטיח אכיפה צודקת של החוזה תוך התאמתו למציאות הכלכלית והשגת איזון בין האינטרסים של הצדדים- מחד, ירידת ערך המטבע הטומנת בחובה ירידה בכוח הקנייה ומאידך, עליית מחיר הנכס ובפרט נכס מקרקעין (ע"א 702/80 גלפנשטיין נ' אברהם, פ"ד לז(4) 113, 123). ריבית והצמדהריבית