מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פציעה עם סכין יפנית: 1. התובעת, ילידת 1957, הגישה תביעתה בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה במהלך תאונת עבודה מיום 15.3.99. התובעת טוענת כי בעת שהועסקה במעבדות המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה, פתחה שק נסורת באמצעות סכין יפנית. תוך כדי החיתוך נפגע אגודל יד שמאל ונחתך. 2. התובעת הגישה תביעתה כנגד חברת כח האדם בה הועסקה, וכנגד אוניברסיטת חיפה אשר היתה אחראית על המעבדות. 3. הדיון פוצל באופן שענין החבות יידון תחילה. מטרת הדיון היתה לבחון האם קימת רשלנות כלשהיא מצד הנתבעות. 4. העובדות שהוכחו 4.1 התובעת הינה ילידת 1957, וביום התאונה היתה בת 42. 4.2 התובעת עלתה לארץ בשנת 1991. לפני עלייתה עסקה בהוראת המתמתיקה במשך 12 שנים, לתלמידי גיל 7 עד 18. 4.3 התובעת נשואה ויש לה שני ילדים, היום בני 17 ו - 18 שנים. 4.4 בחודש יוני 1996 החלה התובעת לעבוד באוניברסיטה במעבדה לחיות בפקולטה לפסיכולוגיה. עבודתה היתה נקיון הכלובים והאכלת החיות. (עמ' 7 לפרטיכל). 4.5 בחודש פברואר 98 הועברה המעבדה לבנין חדש. מטעמים ארגוניים הועברה התובעת לעבוד בחברת כח אדם (נתבעת 1) אשר קבלה על עצמה לספק את שירותי הנקיון בבנין החדש. מבחינת התובעת העבודה המשיכה להיות כפי שהיתה. 4.6 את הוראות העבודה קבלה התובעת מקודמה בתפקיד, אשר העביר לה את פרטי התפקיד, ועזב. (עמ' 7 לפרטיכל). 4.7 הסתבר כי התובעת כחלק מעבודתה היתה פותחת שקי אוכל וכן שקי נסורת. 4.8 שקי הנסורת טרם המעבר לבנין החדש היו עשויים מפלסטיק (או ניילון), וניתנים לפתיחה ביד ללא צורך בעזרת כלי כלשהוא. (ס' 3.2 לתצהיר ת1/ וכן עמ' 9 לפרטיכל). במעבר לבנין החדש שונו שקי הניילון לשקים "מנייר עבה", אשר סגירתם היתה באמצעות אזיקון פלסטיק חזק. הדבר נעשה על מנת שהשק יהיה עמיד בטמפטורה של חיטוי. (עמ' 10 לפרטיכל). התובעת העידה כי את השק היה צריך לשמור שלם ולא חתוך, ולכן היה צריך לפתוח רק את האזיקון. (עמ' 10 לפרטיכל). בפועל הוגש שק הנסורת כמוצג נ1/, והוא שק העשוי מסיבי פלסטיק. 4.9 שקי האוכל היו עשויים מנייר ותפורים בחוט. פתיחתם היתה באמצעות פתיחת החוט. את קצה החוט היו צריכים לגזור במספריים ואז ניתן היה לפתוח את השק. (עמ' 9 לפרטיכל). שק האוכל לא שונה עם המעבר לבנין החדש, ונשאר כפי שהיה. (עולה מהמשך החקירה בעמ' 10 לפרטיכל). 4.10 בחודשים הראשונים לעבודה בבנין החדש, נעזרה התובעת ב"סקלפטל" לצורך פתיחת שקי הנסורת. (ס' 3.4. לתצהיר ת1/). משהיה לה קשה לבצע את פתיחת השק עם הסקלפטל, השתמשה בסכין יפנית. 4.11 השימוש במספריים לצורך פתיחת שק הנסורת היה לפי עדות התובעת לא יעיל, הן בשל הקושי להכניס את המספריים מתחת לטבעת האזיקון, כששק הנסורת מלא, (עמ' 11 לפרטיכל) והן בשל כך שהמספריים היו מתקלקלים בפתיחת שקי הנסורת אחרי שני נסיונות. (עמ' 12 לפרטיכל). 4.12 התאונה היתה למעלה משנה לאחר המעבר לבנין החדש. התובעת פתחה למעלה משנה את שקי הנסורת מהסוג החדש, ומתוך השנה כל החודשים האחרונים השתמשה בסכין יפנית. (עמ' 8 לפרטיכל). 4.13 הסכין היפנית היה חלק מציוד משרדי של האוניברסיטה שהיה מסופק יחד עם ציוד נוסף למעבדה. 4.14 התובעת טענה כי את הסכין היפנית קבלה מהמנהל במעבדה. התובעת התקשתה בחקירתה הנגדית להתמקד בתשובה מיהו זה אשר נתן לה את הסכין היפנית לעבודה. בתצהירה, ת1/, מציינת התובעת כי "לאחר שהתלוננתי על כך אישית למנהלי, הוחלף האזמל בסכין יפנית". (ס' 3.5. לתצהיר ת1/). מקריאת רצף הסעיפים 3.4 - 3.7 בתצהיר ניתן להבין במשתמע כאילו הכוונה היא למר כמאל, מנהל העבודה מטעם נתבעת 1 . בסעיפים אלו מתייחסת התובעת למנהל העבודה, ובהמשך ישיר , מציינת בס' 3.7 - "מנהל העבודה, מר כמאל.." . בעדותה, טענה התובעת כי לא קבלה את הסכין היפנית מאת מר כמאל, שהוא מנהל בחברת כח האדם. התובעת לאחר מספר שאלות שאיננה עונה לענין, מתייחסת לכך ש"מיכאל" נתן לה את הסכין, ומסייגת זאת במילים "אני חושבת ". (עמ' 11 לפרטיכל) (מיכאל הינו מנהל המעבדה מטעם נתבעת 2). אחר כך מציינת התובעת כי התלוננה קשה למי שהיה לפני מיכאל, לסוניה, כי מיכאל היה רק סטודנט ומוסיפה "עכשיו אני לא יודעת". (עמ' 11 לפרטיכל). ושוב חוזרת התובעת ומסייגת את דבריה "אבל מיכאל בעצמו לא ידע את העבודה, הוא היה סטודנט, היא יודע איך לבצע נסיונות, איך לעבוד עם החיות" (עמ' 12 לפרטיכל). 4.15 מכל האמור לעיל לא ברור מעדות התובעת מי מסר לה את הסכין היפנית ובפני מי התלוננה. מיכאל עצמו, מנהל המעבדה מטעם נתבעת 2, החל עבודתו במעבדה בדצמבר 98. כשהחל תפקידו כמנהל המעבדה התובעת היתה כבר עובדת מיומנת וותיקה. קודמתו בתפקיד הסבירה לו כי התובעת עובדת באופן אוטונומי ומכירה את התפקיד יותר טוב ממנו. (עמ' 18 לפרטיכל). קיבלתי עדות מיכאל כי התובעת לא התלוננה בפניו על קושי בפתיחת השקים. מיכאל לא ידע באיזה אופן פתחה את השקים, (עמ' 21 לפרטיכל), כאשר לרשותה עמד הציוד המשרדי הרגיל והשכיח שהוזמן על ידי האוניברסיטה שכלל הן סכין יפנית, והן מספריים. (עמ' 19 לפרטיכל ). יצויין כי עדותו של מיכאל היתה עדות מהימנה במיוחד. 4.16 התובעת אמרה כי התלוננה בפני סוניה (קודמתו של מיכאל) לגבי העובדה שסכין הסקלפטל מסוכנת. (עמ' 12 לפרטיכל). אחר כך מציינת כי אמרה שזה קשה לעבוד עם סכין יפנית לסוניה. כשמיכאל הגיע לעבודה עבדה התובעת כבר עם סכין יפנית (עמ' 12 לפרטיכל, שורה 27). לא קבלתי טענתה כי אי פעם התלוננה בפני מיכאל אודות השימוש בסכין יפנית. (וראה עדות סותרת של מיכאל). 4.17 התובעת הדגימה בבית המשפט כיצד נהגה לפתוח את שק הנסורת. העדה החזיקה את החלק העליון של השק המכווץ על ידי האזיקון בין אצבעות יד שמאל והאגודל, כאשר ביד ימין היא אוחזת בסכין היפנית מבחוץ לאזיקון, וחותכת את האזיקון מהפלסטיק בתנועה שכיוונה מקצה השק אל עבר היד האוחזת. (ולא מכיוון היד האוחזת והלאה ממנה). (עמ' 13 לפרטיכל). באופן כזה לדבריה, ארעה התאונה ונפגע אגודל יד שמאל. 4.18 מדי יום נהגה התובעת לחתוך אזיקון של שני שקים. (עמ' 12 לפרטיכל). 4.19 מנהל העבודה מטעם נתבעת 1 לא נתן הוראות לתובעת כיצד לעבוד. היא הגיעה כבר עם ידע מהתקופה בה היתה עובדת האוניברסיטה והמשיכה בעבודתה. מנהל העבודה מטעם הנתבעת לא נתן לה הנחיות, לא נתן לה את כלי הפתיחה של השקים ולא הדריך אותה. (עמ' 17 לפרטיכל). הנתבעת 1 שלמה את משכורתה, והתובעת המשיכה לעשות את עבודתה, כפי שעשתה קודם. (עמ' 15 לפרטיכל). 4.20 גם מיכאל, מנהל המעבדה מטעם נתבעת 2 לא נתן לתובעת הנחיות כיצד לעבוד וכיצד לפתוח את השקים. מיכאל ידע שהתובעת מכירה את עבודתה, עובדת באופן אוטונומי, והדבר היחידי שהיה אמור לענין אותו היה "אם העבודה לא מתבצעת". 4.21 יצויין כי בהודעה על הפגיעה למל"ל (נ2/) נכתב על ידי התובעת כך : "בעת החלפת נסורת לכלובים של החיות במעבדות והאכלתם פתחתי שקים תפורים עם סכין יפני כנהוג מדי יום ונחתכתי באגודל יד שמאל". בכתב התביעה נכתב בס'2 - "נדרשה התובעת לפתוח שקי אוכל לבעלי חיים באמצעות סכין יפנית" ובסעיף 4 לכתב התביעה - " עת עבדה בפתיחת שקי מזון לחיות, באמצעות סכין יפני נפגע אגודל יד שמאל". כתב התביעה מתייחס לפתיחת שקי אוכל בלבד. שקי האוכל הינם השקים התפורים שהם עשויים מנייר ותפורים בקצה בחוט. שקי האוכל היו זהים לאורך כל תקופת העבודה של התובעת במעבדה, החל מחודש יוני 96 ועד לתאונה במרץ 99 . התובעת היתה פותחת שקים אלו מדי יום. (כמעט במשך 3 שנים ) פתיחתם התאפשרה גם במספריים. שקי הנסורת הם שקים מסוג שונה,עשויים מסיב פלסטיק, והתייחסות ספציפית לשקי הנסורת ולאזיקון מופיעה לראשונה רק בתצהיר עדות ראשית של התובעת. 5. האם היתה רשלנות כלשהיא מצד הנתבעות? 5.1 מדובר בביצוע פעולה פשוטה של חיתוך בסכין יפנית. יש להעביר את הסכין היפנית מהצד החיצוני של אזיקון הפלסטיק והוא נחתך. זוהי פעולת חיתוך יום יומית, לא מסובכת, לא מתוחכמת, ולא דורשת הדרכה כלשהיא. 5.2 השאלה המשפטית האם פעולה שהיא בעיקרה פעולה פשוטה ושגרתית של עובד מחיייבת הדרכת המעביד או פיקוח המעביד היא שאלה שנדונה בפסיקה. 5.3 כלל הוא כי מעביד איננו חב בחובת זהירות אלא במידה שהדבר דרוש באורח סביר כלפי פועל נבון וסביר, "כדרך פועלים רגילים וממוצעים…ופועל רגיל וממוצע יודע להזהר, וחייב להיזהר אף ללא אזהרה מיוחדת מצד המעביד" (ע.א. 154/62 חשאי נ. אינגום פד טז 1871 ). כך נקבע לדוגמא כי אין אחריות למעביד כאשר נפגע עשה שימוש במברג, המברג החליק ופגע בכף ידו (ע.א. 80/889 טובול נ. אלטן בע"מ תק. עליון 91 (3) 1306.) או כאשר נפגעת, מורה במקצועה, עסקה בהעברת שולחנות וכסאות לצורך הכנת אולם בבית הספר לטקס ו"נתפס גבה". (ע.א. 5379/90 סימה מתיתיהו נ. מד"י פד מז 1 עמ' 167). וראה שם דברי כב' השופט אור, עמ' 170 - "הזזת שולחן או כסא הינה מפעולות היום היום, שאינן טומנות בחובן סיכונים מיוחדים, ולא היה על מנהל בית הספר לנקוט צעדי זהירות מיוחדים, כולל הנהגת שיטות עבודה מיוחדות, לצורך ביצוע עבודות אלה." כך נקבע למשל כי אין אחריות למעביד במקרה בו החליק עובד על בוץ במהלך עבודתו וניזוק - ראה ע.א. 371/90 סובחי נ. רכבת ישראל מז 3 עמ 345 - "גם אם אמרנו כי סובחי נפגע באשר החליק על בוץ, לא נוכל להוסיף ולומר כי סכנת החלקה על בוץ - בהקשר ענייננו - הייתה סכנה בלתי רגילה שהמדינה חבה בגינה חובה כלפי סובחי. כל קטן יידע כי ערבוב מים בעפר יוצר בוץ, וכי על בוץ מחליקים. לטענת סובחי כי לא הזהירו אותו מפני הבוץ, נשיב, כי הכול יודעים שעל בוץ מחליקים, וחזקה על סובחי שאף הוא ידע זאת. נזכור כי סובחי עבד כפועל מסילאי כשש שנים, ובוודאי ידע על כל סכנות "רגילות" מסוג זה הכרוכות בעבודתו." וראה דברי כב' הנשיא ברק בע.א. 145/80 ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש פד לז 1 עמ' 113 - " אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו". 5.4 במקרה דנן מדובר בפעולה חיתוך בסכין יפנית שהיא פעולה פשוטה, אלמנטרית, ואיננה דורשת מיומנות מיוחדת. ( התובעת אשה בת 42 ביום התאונה, מנהלת משק בית, ופעולת חיתוך בסכין היא פעולה מוכרת לה וידועה. סכין יפנית בשימושו במקרה הנדון הינו ככל סכין חדה אחרת. ( שק נסורת, הגם שהוא מלא ותפוח, ניתן לפתיחה על ידי חיתוך אזיקון הפלסטיק בפעולת חיתוך פשוטה, מה גם שאין מתחייב חיתוך לכיוון היד האוחזת, אלא בהחלט יתכן חיתוך מכיוון היד האוחזת והלאה, מבלי לפגוע בשלמות השק. ( התובעת עבדה מספר רב של חודשים בפעולת החיתוך האמורה, כשהיא פותחת בשיטה זו כשני שקים ליום, מדי יום. ( אין כל תלונה כנגד תקינות הסכין. הסכין היפנית היה תקין. ( התובעת הכירה את העבודה עם הסכין היפני והראתה ידיעה לגבי אופן החלפת להביו, דבר שעשתה במהלך עבודתה. ( התובעת לא הראתה כי אי פעם התלוננה כנגד השימוש בסכין היפנית. בתצהירה טענה כי פנתה למנהל העבודה (לשון זכר). שני מנהלי העבודה מטעם שתי הנתבעות העידו, והסתבר מעדותם כי לא פנתה אליהם בענין זה. במהלך חקירתה הנגדית טענה כי פנתה בענין זה לסוניה. עובדה זו אין לה אזכור כלשהוא בתצהיר. 5.5 בהמשך לאמור לעיל, ובשל היות הפעולה פעולת חיתוך רגילה ופשוטה, לא מצאתי לנכון כי קיימת חובה זהירות קונקרטית של המעביד, באשר הוא. 6. לסיכום 6.1 לא התגבשה כל חובת זהירות קונקרטית של המעביד, ולפיכך גם לא הופרה. בהעדר אחריות של הנתבעות ,אני מוצאת לנכון לדחות את התביעה. 6.2 התובעת תשא בשכ"ט עו"ד הנתבעת 1 בסך של 3500 ש"ח בתוספת מ.ע.מ וכן בשכ"ט עו"ד הנתבעת 2 בסך של 3500 ש"ח בתוספת מ.ע.מ. הסכומים ישולמו לב"כ הנתבעות בתוך 30 יום מהיום. סכיןתאונת עבודה