מסירה של שיק לביטחון מעצם טיבה היא מסירה על תנאי וזכותו של האוחז בשיק קמה רק אם נתמלא התנאי. "נקודת המוצא היא, כי נטל ההוכחה על מושך השיק לסתור כי השיקים נמסרו ללא תנאי כאמור בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות) שכותרתו "חזקה במסירה": 'שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר'. לא רק שנטל ההוכחה על הטוען למסירה על תנאי, אלא שעליו לסתור שתי חזקות העומדות לזכותו של האוחז בשטר. וכך נאמר בע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 681, 693 (1989): 'הטוען כי מסירת השיק הייתה על-תנאי - כאמור בסעיף 20 הנ"ל חייב להתמודד עם שתי חזקות העומדות למי שתובע על-פי השטר: (א) חזקת המסירה כדין, העולה מהוראותיו של סעיף 20(ג) לפקודה, לפיו שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך חזקה שנמסר על-ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר ...[ ]....(ב) החזקה כי התנאי למימוש השטר נתקיים. חזקה זו מעוגנת בפסיקה ונובעת מחזקת התמורה שיסודה בסעיף 29(א) לפקודה' ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' דוד אפל. בע"א 623/88 משה (מוקי) גולדנברג ואחר נ' המשביר המרכזי בע"מ, פ''ד מד(2) 801, 803 (1990) נקבע; "מסירת שטר ביטחון היא מסירה על-תנאי, וזכות המחזיק בשטר ביטחון לממשו על-ידי סיחור ו/או תביעה לפירעון קמה, רק אם נתמלא התנאי. נטל הראיה מוטל על החייב השטרי להוכיח הן שהייתה מסירה על-תנאי והן שהתנאי לא התקיים". שיקים