לטענת הנתבעים, הנתבע מסר את השיקים למר שלוש בחנותו, בנוכחותו של התובע, מתוך ידיעה ברורה של כל הנוכחים באותו מעמד, כי השיקים נמשכו מחשבון סגור, ומתוך ידיעה ברורה כי אין כל כוונה ששיקים אלה ייפרעו; לטענת הנתבע, באותה תקופה נקלע מר שלוש לקשיים כספיים, ובין היתר, הוא היה חייב לו סכומי כסף שונים.  מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא צ'קים מחשבון סגור: 1. זוהי תביעה כספית על סכום של 65,071 ש"ח, אשר עילתה חמישה שיקים אלו: א. שיק מספר 5005242 משוך על בנק לאומי על סך 10,000 ש"ח ז.פ. 31.7.96. ב. שיק מספר 5005243 משוך על בנק לאומי על סך 10,000 ש"ח ז.פ. 31.8.96. ג. שיק מספר 5005244 משוך על בנק לאומי על סך 10,000 ש"ח ז.פ. 31.9.96. ד. שיק מספר 5005245 משוך על בנק לאומי על סך 10,000 ש"ח ז.פ. 31.10.96. ה. שיק מספר 5005246 משוך על בנק לאומי על סך 10,000 ש"ח ז.פ. 31.11.96.   עיקרי העובדות:   2. הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") הינו איש עסקים. בבעלותו מספר חברות. בין היתר, יש לו חנות לתכשיטים. החל ממחצית שנות ה-90 לערך ועד לחודש מאי 1999, או בסמוך לפני כן, היה הנתבע לקוחו של התובע, שהינו עורך דין במקצועו. בנוסף לשירותים המשפטיים שהתובע העניק לנתבע, הוא גם נתן לו הלוואות כספיות.   3. עד תביעה מס' 1, מר ניסים שלוש, עסק בתקופה הרלוונטית לתביעה זו במתן הלוואות בשוק האפור. כמו כן היתה לו חברת דלק. גם הוא היה לקוחו של התובע, וגם לו נתן התובע הלוואות כספיות. בנוסף לכך, התפתחו בין התובע לבין מר שלוש יחסי ידידות, אשר כללו נסיעות משותפות לחו"ל. יחסי ידידות אלה נמשכים גם כיום.   4. במועדים שונים רכש מר שלוש מחנותו של הנתבע תכשיטים שונים.   5. בתקופה הרלוונטית לתביעה זו נקלע מר שלוש לקשיים כספיים; מצד אחד, הוא היה חייב לתובע סכום של 150,000 ש"ח לערך בגין הלוואות שקיבל ממנו. ומצד שני, אין, למעשה, מחלוקת של ממש על כך שמר שלוש היה חייב לנתבע סכומי כסף עבור תכשיטים אותם הוא רכש ממנו.   6. ככל הנראה בסמוך לפני יום 31.7.96, מסר הנתבע למר שלוש את חמשת השיקים מושא תביעה זו. השיקים נמשכו מחשבונה של הנתבעת מס' 1, שהינה אחת מהחברות אשר היו בבעלותו של הנתבע.   7. אין חולק על כך, שבמועד מסירת השיקים היה החשבון ממנו נמשכו השיקים סגור. מאישור הבנק עולה, כי החשבון נסגר עוד בחודש מאי 1996, היינו כחודשיים לפני מסירת השיקים (ת/7).   8. ככל הידוע, זמן קצר לאחר שמר שלוש קיבל את השיקים מהנתבע, הוא מסר אותם לתובע.   9. בסמוך לאחר שקיבל את השיקים, הפקיד התובע את השיקים בחשבונו. השיק הראשון לא כובד, שכן, כאמור, השיקים נמשכו מחשבון סגור. בעקבות כך משך התובע חזרה מהבנק את ארבעת השיקים האחרים אותם הפקיד למשמרת. הדבר היה, ככל הנראה, ביום 8.8.96. 10. אין חולק על כך שהנתבע משך מחשבונה של הנתבעת שיק נוסף, שישי במספר, אשר מספרו הסידורי עוקב את מספריהם של חמשת השיקים הראשונים (5005247). גם שיק זה, בדומה לחמשת השיקים הראשונים, היה על סכום של 10,000 ש"ח. עם זאת, להבדיל מחמשת השיקים הראשונים, הוא נמשך לפקודת התובע ולא לפקודת מר שלוש. מועד פרעונו של השיק היה יום 20.9.96. לטענת התובע, שיק זה נמסר לו על ידי הנתבע במקום השיק הראשון בסדרת חמשת השיקים, וזאת לאחר שהסתבר כי השיק הראשון חזר. לטענת הנתבע, לשיק זה אין שום קשר לחמשת השיקים. לטענתו, השיק נועד לשמש ראיה לכך שהוא נטל מהתובע הלוואה בסכום של 3,000 דולר.   11. ביום 4.8.97, היינו כתשעה חודשים לאחר המועד בו היה אמור להיפרע השיק האחרון בסדרת חמשת השיקים, שלח התובע אל הנתבע שלושה מכתבים בהם דרש ממנו להעביר למשרדו תשלום עבור שכר טרחת עו"ד. במכתבים אלה כתב התובע, כי אם הנתבע לא יעביר לו את הסכומים שדרש ממנו, כי אז ייאלץ התובע להתפטר מלייצג את הנתבע. על גבי המכתבים מופיע רישום בכתב יד ממנו עולה, לכאורה, כי הנתבע סירב לקבל את המכתבים (ת/8).   12. ביום 5.8.97, היינו למחרת היום, פנה התובע אל הבנק ממנו נמשכו השקים, וביקש לדעת מיהו בעל החשבון וממתי החשבון סגור (נ/2). לאחר פניות נוספות, בכתב ובעל פה, השיב לו הבנק ביום 20.11.97, את שכבר אמרנו, היינו כי החשבון נסגר בחודש מאי 1996.   13. בחודש מאי 1999, היינו, קרוב לשלוש שנים לאחר שהנתבע מסר את חמשת השיקים למר שלוש וזה העבירם לתובע, התגלתה מחלוקת בין התובע לבין הנתבע, אשר בעקבותיה הפסיק התובע לייצג את הנתבע ואת החברות שבבעלותו. ביום 11.5.99 שלח התובע מכתב אל הנתבעים, בו הודיע להם כי הוא אוחז בחמשת השיקים מושא תביעה זו, והוא ביקש כי הנתבעים יפרעו אותם (נ/1). זוהי, למעשה, הראיה הראשונה המצויה ברשותנו לדרישה בכתב אותה העלה התובע כי הנתבעים יפרעו את השיקים. משהדבר לא נעשה, הגיש התובע ביום 15.6.99 את תביעתו זו.   תמצית טענת התובע:   14. בהסתמך על עדותו של מר שלוש אשר העיד מטעמו, טוען התובע, כי הנתבע מסר את חמשת השיקים למר שלוש במסגרת עסקים משותפים שהשניים ניהלו ביניהם. לטענת התובע, הוא לא היה נוכח במעמד מסירת השיקים למר שלוש. לטענתו, לאחר שמר שלוש קיבל את השיקים מהנתבע, הוא העביר אותם לו, וזאת על חשבון פרעון חוב שמר שלוש היה חייב לו. בנסיבות אלה, טוען התובע, כי הוא אוחז כשורה בשיקים. לטענתו, נוכח העובדה שהנתבע משך את השיקים בידיעה שהם נמשכו מחשבון סגור, יש להרים את המסך ולחייב את הנתבע באופן אישי. לטענת התובע, כל עוד הוא המשיך לשמש יועצו המשפטי של הנתבע ושל החברות אשר בבעלותו, הוא לא ראה לנכון לדרוש כי הנתבעים יפרעו את השיקים. לדבריו, לאחר שהוא חדל לשמש יועצו המשפטי של הנתבע ושל החברות שבבעלותו, הוא החליט לממש את זכותו ולתבוע את הנתבעים בגין השיקים.   תמצית טענת הנתבעים:   15. לטענת הנתבעים, הנתבע מסר את השיקים למר שלוש בחנותו, בנוכחותו של התובע, מתוך ידיעה ברורה של כל הנוכחים באותו מעמד, כי השיקים נמשכו מחשבון סגור, ומתוך ידיעה ברורה כי אין כל כוונה ששיקים אלה ייפרעו; לטענת הנתבע, באותה תקופה נקלע מר שלוש לקשיים כספיים, ובין היתר, הוא היה חייב לו סכומי כסף שונים. באותה תקופה היו למר שלוש דינרים לוביים, אותם הוא ביקש לפרוע בשוויץ. על מנת לממן את הוצאות הנסיעה לשוויץ, היה מר שלוש זקוק להוכחה בדבר מצב כלכלי איתן. לצורך זה הוסכם בין מר שלוש לבין הנתבע, כי הנתבע ייתן למר שלוש שיקים מעותדים, על מנת שזה יוכל להציגם בפני הגורמים הקשורים לנסיעה, לצורך קבלת אשראי. כאמור, לטענת הנתבע, הדבר נעשה בחנותו, בנוכחות התובע ובידיעה ברורה של התובע כי זו מטרת מסירת השיקים. לטענת הנתבע, לאחר שנותק הקשר בינו לבין התובע, החליט התובע לעשות שימוש בשיקים אותם הוא קיבל ממר שלוש, תוך התעלמות בוטה מכך שהוא יודע היטב שהשיקים נמסרו למר שלוש למראית עין בלבד.   דיון והכרעה:   16. בחומר הראיות שהובא בפני בית המשפט אין תשובה לכל השאלות. כבר הערתי במהלך הדיון, כי אין להוציא מכלל אפשרות שהצדדים בחרו שלא להביא בפני בית המשפט את כל העובדות (ר' פרוטוקול עמ' 34). כידוע, אין לו לשופט אלא מה שמובא בפניו, וחובה עליו לפסוק על יסוד מה שמובא בפניו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי על יסוד חומר הראיות שהובא בפני, יש להעדיף את גירסתו של הנתבע על פני גירסתו של התובע. כמה טעמים למסקנה זו, אותם אפרט להלן; 17. הטעם הראשון הוא, שגירסתו של הנתבע כי מסר את השיקים למר שלוש למראית עין בלבד, נתמכת בעובדה שהן מר שלוש והן התובע לא נתנו כל הסבר לשאלה עבור מה בדיוק מסר הנתבע למר שלוש שיקים על סך של 50,000 ש"ח. יש לזכור, כי הנתבע היה זה שמכר למר שלוש תכשיטים שונים, וכי מר שלוש היה חייב לו כספים בגין אותם תכשיטים. כאשר נשאל מר שלוש מדוע זה נתן לנתבע שיקים על סך של 50,000 ש"ח, הוא סירב לתת הסבר. הוא טען, כי הכסף ניתן לו במסגרת עיסקה משותפת לו ולנתבע, אותה התכוון מר שלוש לבצע באירופה (פרט' עמ' 9). כאשר מר שלוש התבקש להסביר מה מהות העסקה, הוא ביקש שלא להכנס ולפרט את הדברים, על מנת שלא להפליל את עצמו ואת הנתבע. בהקשר זה יצוין, כי מר שלוש הינו בעל עבר פלילי, וכי במועד מתן עדותו בתיק זה הוא ריצה עונש של ארבע שנות מאסר. כאמור, העובדה שהתובע ומר שלוש לא נתנו כל הסבר למסירת השיקים, תומכת בטענת הנתבע כי הוא מסר את השיקים למר שלוש למראית עין.   18. הטעם השני הוא, כי העובדה שהנתבע מסר למר שלוש שיקים מתוך חשבון שהוא ידע כי הוא סגור, אינה מתיישבת עם גירסת מר שלוש כי השיקים נמסרו לו לצורך ביצוע עיסקה משותפת עם הנתבע. אם, אומנם, כך היה, הרי שהדבר היה מתגלה בקלות רבה ובמהירות. ואם כך - מדוע זה יבחר הנתבע בשקר כל כך שקוף, אשר חזקה שיתגלה בהקדם? העובדה שהשיקים נמשכו מחשבון סגור, מתיישבת יותר עם טענת הנתבע כי השיקים נמשכו למראית עין, ולא על מנת שייפרעו במסגרת עיסקה לה היו שותפים הנתבע ומר שלוש.   19. הטעם השלישי הוא, שהתובע לא פנה בתביעה אל הנתבע בקשר לחמשת השיקים, במשך קרוב לשלוש שנים. התובע טען, אמנם, כי פנה אל הנתבע בעל-פה, ואולם הדבר אינו משכנע. התובע הינו עורך דין במקצועו, וחזקה עליו שכאשר מדובר בחוב של 50,000 ש"ח, הוא יתבע את המגיע לו ללא שיהוי, ויתעד את התביעה הזו בכתב, שלא לדבר על תביעה משפטית אשר תוגש בהקדם. התובע הוסיף וטען, כפי שכבר צויין, כי הוא עיכב את הגשת תביעתו כל עוד נמשכו בינו לבין הנתבע יחסי עורך דין לקוח. גם טענה זו אינה משכנעת. מתוך מכתבים ששלח התובע אל הנתבע ביום 4.8.87 (ת/8) עולה, כי התובע שלח לנתבע דרישות תשלום בסכומים של 2,602 ש"ח, 3,530 ש"ח ו- 11,115 ש"ח, תוך שהוא מודיע שאם הסכומים לא ישולמו הוא יתפטר מלייצג את הנתבע. מכאן, שמדובר באדם העומד על זכויותיו, ועל רקע זה לא ניתן להבין מדוע שתק זמן כה רב לגבי תביעה שטרית, לכאורה מוצקה, שיש לו כלפי הנתבע, בסכום של 50,000 ש"ח.   20. כפי שציינתי, התובע מבקש למצוא תימוכין לגירסתו בעובדת קיומו של השיק השישי, אותו הזכרתי לעיל, אשר נמשך לפקודת התובע ישירות. כפי שצויין, התובע טוען כי שיק זה, אשר סכומו זהה לסכומי חמשת השיקים הראשונים, נמסר לו על ידי הנתבע לאחר שהשיק הראשון בסידרת חמשת השיקים חזר. עמדתי על כך, שהנתבע טוען כי שיק זה אינו נוגע כלל לחמשת השיקים הראשונים, אלא הוא נועד לשמש ראיה להלוואה בסך 3,000 דולר אותה נתן לו התובע. נראה, כי בעניין זה יש ממש בטענת ב"כ הנתבעים, כי אין זה סביר שהתובע יסכים לקבל במקום שיק שחזר מהבנק, מהטעם שהוא נמשך מחשבון סגור, שיק אחר אשר נמשך מאותו חשבון ממש. מכאן, שעובדת קיומו של השיק השישי אינה יכולה לסייע לתובע.   21. אמנם כן, העובדה שהתובע הפקיד את השיקים בחשבונו בסמוך לאחר שקיבל אותם לידיו, אינה משתלבת עם גירסת הנתבע. שהרי, לכאורה, דבר הפקדת השיקים היה יכול להתגלות לנתבע, ואז היה נוכח לדעת כי התובע, אשר באותו זמן שימש כעורך דינו, "בגד" בו. ואולם, כפי שציינתי בתחילת הדברים, בחומר הראיות שהובא בפני אין תשובות לכל השאלות. כאמור, מהטעמים עליהם עמדתי לעיל, בעת שבאתי להכריע איזו מבין הגירסאות יש להעדיף, הרי שעל יסוד החומר הקיים, הגעתי לכלל מסקנה כי גירסת הנתבע עדיפה.   22. התוצאה היא שהחלטתי לדחות את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות המשפט וכן שכ"ט עורך דין בסך של 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ. שיקים