התובע עבר תפירה של הקרע בלשון עוד בהיותו במיון והועבר למחלקת טיפול נמרץ. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קרע בלשון: מבוא 1. התובע, יליד 1978, נפגע בתאונת דרכים ביום 11.6.07 בהיותו בן כ - 29 שנים. 2. התאונה הייתה גם תאונת עבודה. נכויותיו של התובע נקבעו על ידי וועדה רפואית של המל"ל ועל כן הדיון בתיק זה נעשה על פי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). 3. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והדיון נסב בשאלת גובה הנזק בלבד. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלת שיעור הפגיעה בכושרו של התובע לעבוד כתוצאה מן הפגיעה בתאונה. 4. מטעם התובע העידו הוא ואחותו גב' חפצי פוגל. מטעם הנתבעת העיד החוקר מר יהודה הוכמן. כן הגישו הצדדים מסמכים. הפגיעה והנכות הרפואית 5. התובע נפגע בעת שרכב על קטנוע ורכב פגע בו. הוא פונה לבית חולים אכילוב על ידי מד"א שמצא אותו במצב הכרה מעורפל ובאי שקט מוטורי. בהגיעו למיון הונשם ונמצא כי הוא סובל מלצרציה קלה של הכבד, פריקה של ראש הפמור משמאל עם שבר באצטבולום משמאל, חזה אויר זעיר מימין, שבר בלסת שמאל ללא תזוזה, דמם סובארכנואידלי דו צדדי שפחת בבדיקה חוזרת ודמם סאבדוראלי משמאל שפחת, דמם פרנכימטי באונה הטמפוראלית הימנית שגדל בהשוואה לבדיקה הראשונה וקרע בלשון. 6. התובע עבר תפירה של הקרע בלשון עוד בהיותו במיון והועבר למחלקת טיפול נמרץ. 7. במהלך האשפוז עבר טרכוסטומיה, קיבוע ORIF לשבר במנדיבולה, קיבוע עם פלטות לשבר באצטבלום ונגמל ממכונת הנשמה. 8. בסיכום האשפוז בבי"ח איכילוב נרשם כי במהלך האשפוז התנהג באלימות פיזית ומילולית כלפי הצוות המטפל שהשתפרה במהלך האשפוז. התובע שוחרר עם המלצה לשיקום אורטופדי וקוגניטיבי. 9. התובע הועבר לשיקום באשפוז בבית חולים לוינשטיין. בקבלתו בבית החולים נמצא מצב פוסט ניתוחי כמתואר לעיל וכן ירידה בכוח הגס בפלג גוף שמאל, בעיקר ברגל, שיווי משקל לקוי, הפרעות בזיכרון בטווח הארוך ופציאליס משמאל בדרגה קלה. התובע היה מאושפז בבי"ח לוינשטיין עד ליום 30.8.07 וקיבל טיפול שיקומי מקיף. הוא הועבר למחלקת אשפוז-יום כשהוא מתהלך עם קביים קנדיות ללא דריכה על רגל שמאל, לצורך המשך טיפול בבעיות הקוגניטיביות והאורטופדיות. במהלך חודש נובמבר 2007 הפסיק התובע להגיע לטיפולים במסגרת זו, בשל קושי כלכלי, והופנה להמשך טיפול בקהילה. בסיכום המחלה מבית חולים לוינשטיין מצוין כי עקב הקרע בלשון דיקציית הדיבור של התובע השתנתה. 10. נכותו של התובע נקבעה כאמור לעיל על ידי וועדה רפואית של המל"ל. התובע קיבל דמי פגיעה במשך 3 חודשים ולאחר מכן נקבעה לו נכות זמנית של 100% עד ליום 30.6.09 וסה"כ היה באי כושר מלא למן התאונה במשך כשנתיים ימים. 11. נכותו הצמיתה הועמדה על - 30% נכות בתחום הנוירולוגי בגין חולשת פלג גוף קשה והפרעה קוגניטיבית ניכרת לאחר חבלת ראש, בהתאם לסעיף 29(7) א' II-III למבחני המל"ל; 10% נכות בתחום הפסיכיאטרי בגין שינויים אישיותיים קלים על רקע אורגני כתוצאה מנזק מוחי, בהתאם לסעיף 34 ב' למבחנים; 10% נכות אורתופדית בגין הפגיעה במפרק ירך שמאל, בהתאם לסעיף 35 (1) (ב) למבחנים; 20% נכות כירורגית בגין צלקות, בהתאם לסעיף 75 (1) (ג) למבחנים; 10% נכות בגין החתך בלשון והגבלת הדיבור, בהתאם לסעיף 73 (2 )א' II למבחנים; 0.5% נכות בגין אובדן שיניים בהתאם לסעיף 74 (1) ד', ח' למבחנים. 12. נכותו המשוקללת של התובע עומדת על 60% נכות. המל"ל מצא להפעיל תקנה 15 לתקנות כדי מחצית ומכאן שהתובע מקבל גמלה לפי 90% נכות. הנכות התפקודית 13. ב"כ התובע בסיכומיו טוען כי נכותו התפקודית של התובע עולה על נכותו הרפואית ויש לראות אותו כמי שנכותו התפקודית עומדת על 100%. 14. לטענת התובע הוא היה בתחילת דרכו כזמר והתאונה גדעה את הקריירה המבטיחה הזו, שכן מאז התאונה לא שב לשיר וקולו אינו ערב כפי שהיה עובר לתאונה, זאת עקב הפגיעה בלסת ובלשון. כן הוא טוען כי בשל כאביו החזקים וקשיי הניידות שלו בעקבות הפגיעה האורתופדית נפגעה יכולתו לחזור לעבודתו כשליח או לכל עבודה שדורשת מאמצים פיזיים. הוא נדרש לשימוש בתרופות נרקוטיות נוגדות כאבים אשר גורמות לו להיות ישנוני ופוגעות בכושר תפקודו במהלך היום. 15. התובע לא שב לעבודה כלשהי מאז הפגיעה ועד חודש פברואר 2010. במועד זה מצא עבודה כ"כלבויניק" בחברת שלמה סיקסט השכרת רכב. במסגרת עבודתו שם הוא משמש כנציג, נהג ועוד. לטענתו הוא עובד במשרה חלקית בהתאם למגבלותיו. ניסיונותיו למצוא עבודה מכניסה יותר כשלו. 16. עוד טוען התובע כי בנוסף למגבלותיו הפיזיות הוא סובל מקושי בעמידה בלוחות זמנים, חרדות ודיכאונות, העדר מוטיבציה והפרעות בריכוז. כל אלה מביאים לירידה משמעותית בתפקודו גם במישור חייו החברתיים ועל כן מאז התאונה הוא פיתח תלות באחותו. 17. מנגד טוען ב"כ הנתבעת כי התובע שב לעבוד במשרה מלאה ואף עושה שעות נוספות. כך גם שב התובע לשיר ולהופיע בהזדמנויות שונות. הוא מנהל מערכת יחסים זוגית ומרבה לצאת ולבלות ואינו מסתגר בביתו. 18. ב"כ הנתבעת טוען כי על סמך עדותו של התובע בבית המשפט ניתן להיווכח כי זכרונו לא נפגע שכן ידע לפרט עובדות רבות הנוגעות לעברו. כך גם חזותו נאה והוא אינו מתהלך בצליעה. קולו ברור ואינו מגמגם או צרוד ונראה כי השתקם בצורה מרשימה. 19. הנתבעת ביקשה לסמוך טענותיה בין היתר על פרסומים באינטרנט, לרבות ביוטיוב, בהם נראה כי התובע שב לפעילות של שירה כפי שביצע לפני התאונה. עניין פרסומים אלה יידון בהמשך. 20. בעת חקירתו הנגדית עלה: כי התובע שוחרר משירותו הצבאי על סעיף אי-התאמה לאחר שישב בכלא בשל נפקדות או עריקות. לטענת התובע רצונו להשתחרר נבע מבעיות בבית. כי סיים 12 שנות לימוד ללא בגרות אך עם תעודת מכונאי רכב וציוניו בבית הספר לא היו מזהירים. כי כבר בעת הטיפול בבי"ח לוינשטיין הוצע לתובע ללכת לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי והוא לא פנה לטיפול כאמור עד היום. התובע ציין כי היום הוא מתכוון להתחיל ללכת לטיפול שכן הסובבים אותו אומרים לו שהפך עצבני מאד וסובל מבעייה בזיכרון. כי לא פנה לשיקום במל"ל הגם שזה הומלץ לו כבר בשנת 2007 בעת הטיפול בבי"ח לוינשטיין. כי מאז שחרורו ועד לתאונה עבד במספר עבודות ובהן: שנתיים במינימרקט, תקופה קצרה כמאבטח, כשנה נהג של מנכ"ל חברת מהנדסים ולבסוף כשליח בחברת שליחויות, עבודה בה נפגע בתאונה נשוא התביעה. כי כיום, במסגרת עבודתו בחברת שלמה סיקסט, הוא עובד בימים א - ה משעה 08:00 ועד 18:00 ולאחרונה גם ביום שישי הוא עובד משעה 08:00 ועד 12:00. כל שעת עבודה לאחר השעה 17:00 נחשבת לשעה נוספת. ביום שישי משלמים לפי תעריף גבוה יותר 125%-150%. בעבודתו בחברת שלמה סיקסט אין לו תפקיד מוגדר אך בפועל הוא אחראי "חוזר לקוח", היינו אחראי על כל הרכבים שמוחזרים מהשכרה. במסגרת זו הוא בודק את הרכבים המוחזרים, אחראי לשליחתם לטיפול, בודק במחשב את פרטי הרכב והלקוח ויוצר קשר עם לקוחות ככל שנדרש, מזמין פינוי של רכבים מן המגרש, אם המגרש התמלא ברכבים שחזרו מהשכרה ועוד. עובר לתאונה שר התובע במועדונים ללא שגבה כסף עבור ההופעות אך מתוך כוונה להתקדם בתחום זה ולהתפרנס ממנו. יש לציין שבתצהירו העיד התובע כי בחצי השנה שסמוכה לתאונה כבר הרוויח כ - 500 ₪ להופעה והיה מופיע בסופי שבוע. לטענתו אינו זוכר שהוסיף להופיע במועדונים אף לאחר התאונה ואם נעשה הדבר היה זה מתוך כבוד לחבר שערך מסיבת יום-הולדת או מתוך כבוד לבעל מועדון שהתקשר אליו והזמין אותו לאירוע שהוא מארגן. הוא אישר כי הופיע, בסמוך למועד עדותו בבית המשפט, בבר המצווה של האח של החברה שלו. בסמוך לתאונה הוציא סינגל עם שירים שנהג לשיר כמו "את בליבי זרה" ו - "סיבה למסיבה". לאחר התאונה הוציא, בשנת 2009, סינגל של שיר שכתב בשם "למה כך נשמתי". כן הוציא סינגל של שיר שקיבל מחבר מלחין בשם "אני לא יודע". את הסינגלים שלח לחברים שיעזרו לו לפרסם אותם באינטרנט. פועלו של התובע בתחום הזמר מפורסם במספר אתרים באינטרנט והתובע מודע לפרסומים אלה ואף לתגובות שמועלות בהם. חלקם של הפרסומים עוסק בהופעות עובר לתאונה וחלקם מתארים הופעות וסינגלים שהוצאו והתקיימו לאחר התאונה. במסגרת עדותו בפניי לא התרשמתי כי דיבורו של התובע אינו ברור. התובע העיד בעמידה ליד דוכן העדים במשך שעה וארבעים דקות ורק אז ביקש לשבת. בעת שנדרש לצאת את האולם לצורך התנגדות במהלך החקירה התהלך ללא שניכרה צליעה בהילוכו. תוך כדי חקירתו, כשהבין שב"כ הנתבעת גילו את הפרסומים עליו באינטרנט, פרץ בצחוק ונראה מרוצה מגילוי המידע אודות פעילותו בתחום הזמר. 21. כאן המקום לציין כי ב"כ התובע חלק על קבילותם של הנתונים שאסף החוקר מטעם הנתבעת, תוך כדי שיטוט באינטרנט, ובהם באתרים דוגמת "הטברנה" והיוטיוב. כבר בעת שמיעת הראיות קבעתי כי אין בעצם הבאת הפרסומים על ידי החוקר כדי לשמש ראיה לאמיתות תוכנם שכן הם מהווים עדויות שמיעה במתכונת שבה הובאו. יחד עם זאת התובע נחקר אודות פרסומים אלה ולגבי חלקם מסר פרטים כפי שהובאו לעיל ואשר אותם ראיתי לקבל. כך לגבי הפרסום על השתתפות בהופעה במועדון "אקסטאזה" באשדוד בפברואר 2009 וכך באשר להופעה במועדון לכבוד יום הולדתו של צחי יונה. לגבי שני אירועים אלו אישר התובע כי הוזמן, אך בסופו של יום לא הגיע וראיתי לקבל עדותו זו. הוא הדין באשר לפעילותו בהוצאת סינגלים לפני ואחרי התאונה כמפורט לעיל. במסגרת פסק הדין נעשתה התייחסות רק לדברים שבאו מפי התובע כשנחקר אודות אותה פעילות. 22. לגבי חלקם של הנתונים ציין כי אינו זוכר. כך למשל כאשר נשאל באשר למועדי הופעותיו לאחר התאונה, כפי שעלו מעיון באתרים אלו. איני יכולה לקבל את תשובתו הגורפת של התובע כי אינו זוכר את אותם אירועים וזאת משני טעמים עיקריים: האחד, כי אין זה הגיוני שהתובע יזכור רק את אותן הופעות אליהן הוזמן ולא התייצב. הדעת נותנת שדווקא אותם אירועים אליהם התייצב התובע ובהם הופיע, ייכרתו בזיכרונו שכן הופעות אלו בעלות משמעות רבה עבורו. שנית, התובע היה מודע לתגובות המופיעות באינטרנט על הופעותיו ועל הסינגלים שהוציא. אם הוא מודע לאותן תגובות , משמע הוא עצמו מבקר באותם אתרים. במצב דברים זה לא ברור הכיצד היה באותן כניסות לאתרים כדי לרענן את זכרונו רק לאותן הופעות שבהן לא הופיע בסופו של דבר. על כן תשובותיו של התובע בעניין זה לא עשו רושם אמין ביותר. 23. מתוך עדותו ביחס לאותם פרסומים לגביהם נשאל עלה שאף לאחר התאונה שב התובע לתחביבו שבתחום הזמר. הוא הוציא לפחות סינגל אחד ואף הופיע במספר מועדונים גם אם לא בתדירות שבה נהג להופיע עובר לתאונה. 24. התובע הביא לעדות את אחותו גב' חפצי פוגל. בעדותה ביקשה לתמוך בטענות התובע על קשיי התפקוד שלו לאחר התאונה. מתוך עדותה עלה כי תפקודו של התובע השתנה לאחר התאונה באופן שהוא הפך תלותי בה יותר ונדרש לעצותיה הרבה יותר מבעבר. מעבר לכך התרשמתי כי עדותה הינה בחלקה עדות שמיעה וסברה ובחלקה היה בה משום הגוזמה. כך למשל בעניין הטענה להעדר קשר זוגי כאשר התובע עצמו העיד כי יש לו בת זוג וכי הופיע בבר המצווה של אחיה, או עדותה כי בשל הפגיעה בלסת נמנעת ממנו תקשורת נורמאלית עם אנשים ועוד. 25. מנגד התובע בחר שלא להביא לעדות אף אחד מבעלי המועדונים שבהם נהג להופיע או את אותם אנשים שהלחינו בשבילו שירים עובר לתאונה, כדי לתמוך בטענתו כי לא שב לשיר ולהופיע אחרי התאונה וכי עמד בפני פריצת דרך בקריירה זו. אף את מעבידו לא הביא התובע להעיד שיתמוך בטענותיו על אופן התנהלותו בעבודה. 26. לצורך קביעת שיעור הפגיעה התפקודית של התובע ראיתי להביא בחשבון ראשית את אופן התנהלותו בעת עדותו בפניי, כפי שפורטה לעיל. שנית, ראיתי להביא בחשבון את העובדה כי התובע שב לשיר ולהופיע, גם אם לא באותה תדירות שלפני התאונה. איני סבורה כי הפגיעה בתחום הפה והלסת יוצרת קושי עבורו לשוב ולשיר. שלישית, ראיתי להביא בחשבון כי התובע עובד במשרה מלאה ואף מבצע שעות נוספות בימי שישי. רביעית, אף עובר לתאונה לא עסק התובע בעבודה שהצריכה תפקוד מנטלי מורכב. נראה כי עבודתו היום בשלמה סיקסט דורשת אחריות רבה יותר מעבודתו כשליח עובר לתאונה. מכל מקום על קשייו כיום בעבודתו, לא באה כל עדות זולת עדותו שלו. חמישית, לא הובאה כל הוכחה באשר לסיכוייו של התובע להפוך לזמר אשר מתפרנס מעיסוקו זה בקנה המידה שהתובע טוען לו. 27. מנגד ראיתי להביא בחשבון כי פגיעתו של התובע הייתה קשה והיא ערבה מספר מערכות בגופו. ראיתי להביא בחשבון את העובדה שהתובע אינו כשיר לכל עבודה פיזית כפי שהיה עובר לתאונה. לאור נתוניו של התובע בתחום הלימודים העיוניים עובר לתאונה (העובדה שסיים רק לימודים מקצועיים ללא בגרות ואף זאת לא בציונים גבוהים) יש להניח שגם אם לא היה מתמיד בעבודתו כשליח היה פונה לעיסוק אחר שהיה מצריך עבודה פיזית בשיעור מסוים. בנתוניו אלו היה בתאונה כדי לפגוע בכושר תפקודו. כן ראיתי להביא בחשבון כי גם אם לא כל תשובותיו ש"אינו זוכר" היו אמינות עלי, הרי שמתוך המסמכים הרפואיים עלה שתפקודו הקוגניטיבי נפגע (בעיקר ביכולת לארגן ולתכנן כפי שעלה מן האבחון הנוירופסיכולוגי), גם אם לא בשיעור שביקש התובע להציג. 28. כל אלה הובילו אותי בסופו של יום להעמיד את נכותו התפקודית של התובע כדלקמן: נכות זמנית של 100% לתקופה של שנתיים, בהתאם למועד קביעת המל"ל את נכותו הצמיתה. נכות זמנית של 70% החל מ - 1.7.09 ועד לתחילת עבודתו בחודש פברואר 2010 וסה"כ 7 חודשים. מיום 1.2.10 והלאה נכות תפקודית בשיעור של 45%. 29. אני ערה לכך שהמל"ל קבע נכות רפואית בשיעור כולל של כ - 60% ואף ראה להפעיל תקנה 15 כדי מחצית. יחד עם זאת נראה לי כי נכותו התפקודית של התובע נראתה תחילה חמורה יותר אך בסופו של יום התגבשה לנכות נמוכה מנכותו הרפואית וזאת כפי שעלה מעדותו ומן הנתונים שהובאו לעיל. כך גם נכותו של התובע במל"ל כוללת גם 20% נכות בגין צלקות בגוף, נכות שאינה תפקודית בשים לב לעיסוקיו של התובע. בסיס השכר 30. התובע טוען כי היה בפתח דרכו כזמר ועל סף קריירה בתחום. לטענתו אילולא הפגיעה בתאונה היה מגיע לשילוש השכר הממוצע במשק מהופעותיו ואף יותר מכך. אף בהתעלם מקריירת השירה טוען ב"כ התובע כי לתובע היה פוטנציאל להשתלב בעבודות רבות אחרות לאור תכונותיו האחרות. 31. ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי בעת התאונה כבר היה התובע בן 29 שנים והתפרנס מעבודתו כשליח. עובר לתאונה היה התובע זמר חובב בלבד ולא התפרנס משירה כלל. טענתו כי היה על סף פריצת דרך בתחום הזמר המזרחי לא נתמכה בכל ראיה אוביקטיבית. לתובע לא היה עבר תעסוקתי מרשים גם עובר לתאונה ולא שיעורי שכר גבוהים. הוא עבד בעבודות זמניות ומתחלפות ושיעור שכרו לא היה גבוה והיה קרוב לשכר המינימום. 32. לאחר שמיעת העדויות ניתן לקבוע כי התובע לא הוכיח שאכן היה סיכוי של ממש כי הוא על סף קריירה של זמר שיכול להתפרנס מעיסוקו זה. רבים הם הזמרים החובבים שמופיעים במועדונים אך את פרנסתם מוצאים בעיסוק אחר. יש להניח שכך היה גם צפוי עתידו של התובע. התובע היה בסוף העשור השלישי לחייו וטרם זכה להכרה כזמר מקצועי שעיקר עיסוקו בכך. אני סבורה כי יש להביא בחשבון כי בתקופות מסוימות היה התובע יכול להשלים הכנסתו גם מהופעות במועדונים בסופי שבוע או באירועים מיוחדים אך לא על בסיס קבוע. נתון זה יש לשכלל בבסיס השכר שיילקח בחשבון כשכרו הצפוי של התובע. בעיסוקיו האחרים ניכר כי לא היה מגיע לשכר הממוצע במשק שכן בגיל 29 עמד שכרו על 4,900 ₪ נטו. שכרו לאחר התאונה עומד על כ - 5,500 ₪ נטו. קשה להניח שבעבודה כשליח או כנהג היה משתכר הרבה מעבר לשכרו זה. יחד עם זאת מאחר ולתובע צפויות עוד כ - 33 שנות עבודה עד הגיעו לגיל פרישה, הרי שיש להביא בחשבון עלייה מסוימת בשכרו לאורך השנים. 33. בשוקלי כל אלה ראיתי להביא בחשבון כי בכל הנוגע להפסדי עבר עד תחילת עבודתו בשלמה סיקסט יובא בחשבון שכר של - 5,000 ₪ נטו ואילו מאז תחילת עבודתו בשלמה סיקסט ועד היום שכר של 6,000 ₪ (500 ₪ לחודש עבור הופעות). באשר לעתיד יובא שכר בשיעור של 7,000 ₪ נטו. בשיעורים אלו כבר מגולמת גם השתכרות כלשהי מהופעות במועדונים. דיון בראשי הנזק הפסדי השתכרות בעבר 34. בהתאם לקביעותיי שלעיל היה התובע באי כושר מלא במשך שנתיים מיום פגיעתו בתאונה. שכרו שעובר לתאונה עמד על 5,000 ₪ בהתאם לבקשת ב"כ התובע בסיכומיו ובהתאם למסמכים שהוצגו. משכך, לתקופת אי הכושר המלא עומד הפיצוי על: 5,000 ₪ X 24 ח' = 120,000 ₪ ובצרוף ריבית מאמצע תקופה (1.7.08) = 130,558 ₪. 35. לתקופה שמ - 1.7.09 ועד ליום 1.2.10 סה"כ 7 חודשים לפי 70% נכות תפקודית ועל בסיס שכר של 5,000 ₪ עומד הפיצוי על: 5,000 ₪ X 70% X 7 ח' = 24,500 ₪ ובצרוף ריבית מאמצע תקופה (15.10.09) = 25,797 ₪. 36. לתקופה שמ - 1.2.10, מועד תחילת עבודתו של התובע בחברת שלמה סיקסט על בסיס נכות תפקודית בשיעור 45% ושכר בשיעור 6,000 ₪ וסה"כ 6,000 ₪ X 45% X 38 ח' = 102,600 ₪ ובצרוף ריבית מאמצע תקופה (1.9.11) = 104,921 ₪. 37. סך כל הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר עומד על סך של 261,276 ₪. הפסד השתכרות בעתיד 38. ראיתי לקבוע כבסיס שכר, לצורך חישוב הפסדי שכרו של התובע בעתיד, סך של 7,000 ₪ (לאחר ניכוי מס הכנסה) וכן ראיתי להביא בחשבון שיעור נכות תפקודית של 45% וכל זאת עד הגיעו של התובע לגיל 67. בהינתן שהתובע כיום בן 34.5 שנים נותרו לו עוד 32.5 שנות עבודה. מכאן שהפיצוי עומד על: 7,000 ₪ X 45% X 248.9393 = 785,000 ₪ במעוגל. הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד 39. ב"כ התובע טוען כי בגין הוצאות בעבר בגין מעקבים רפואיים, בדיקות, טיפולים יקרים בתחום הנפשי ותרופות, יש לפסוק לתובע סך של 200,000 ₪. בגין הוצאות רפואיות בעתיד מבוקש לפסוק סכום גלובלי של 500,000 ₪. 40. ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי כל הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות על ידי קופת החולים בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי וכן בתוקף היותה של התאונה תאונת עבודה. התובע לא צרף קבלות על הוצאות רפואיות בהם נשא ואין גם אסמכתא שתלמד כי הוא יזקק להוצאות רפואיות כלשהן בעתיד. בכל הנוגע לטיפולים הנפשיים, טוען ב"כ הנתבעת כי עד היום לא פנה התובע לכל טיפול נפשי ועל-כן אין לפסוק דבר בגין טיפולים אלו. 41. אכן מדובר בתאונת עבודה ועל-כן מירב ההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי קופת החולים והמל"ל. התובע אף לא טרח לשמור קבלות על הוצאות רפואיות בהן נשא לטענתו. יחד עם זאת, פגיעתו של התובע הייתה פגיעה משמעותית ובמסגרת הטיפול השיקומי בבית חולים לוינשטיין הומלץ לו גם על טיפול נפשי וטיפול קוגניטיבי. אמנם התובע זכאי לטיפולים מסוימים ובגבולות מסוימים אף במסגרת סל הבריאות ואמנם עד היום לא פנה לטיפול כאמור, אך טיפולים אלו לא תמיד ברי השגה בקופות החולים ומכל מקום כמות הטיפולים מוגבלת. משכך ראיתי לפסוק סכום גלובאלי נמוך בראש נזק זה עבור אותן הוצאות רפואיות צפויות לאורך השנים הרבות שעוד נותרו לתובע. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה, מעבר לזכאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, על סך של 20,000 ₪. הוצאות נסיעה עבר ועתיד 42. ב"כ התובע עותר לפיצוי בסך של 800,000 ₪ בגין הצורך לרכישת רכב המותאם למגבלותיו של התובע, העובדה שיידרש לנסיעות מרובות ולרבות פיצוי בגין שימוש באמבולנסים ומוניות. 43. ב"כ הנתבעת טוען כי התובע לא הציג ולו קבלה אחת עבור נסיעות שביצע לכאורה למטרות טיפול רפואי. כל שצירף התובע היו קבלות בגין נסיעה בתחבורה ציבורית ללא אבחנה מהן הנסיעות שנדרשו כתוצאה מהפגיעה בתאונה. הוא מפנה גם לעדותה של אחות התובע ולפיה התובע עושה דרכו לעבודה ובחזרה באוטובוסים או ברכבו של חבר. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי התובע לא צרף כל מסמך המעיד על הצורך ברכב המותאם למגבלה כלשהי כאשר נכותו האורתופדית היא נמוכה. כך או כך, זכאי התובע לכיסוי מלוא הוצאותיו לטיפולים הרפואיים מהמל"ל. על כן מעמיד ב"כ הנתבעת את הפיצוי המוצע בראש נזק זה על 5,000 ₪. 44. אין חולק כי פגיעתו של התובע בתאונה הסבה לו הוצאות נסיעה מוגברות הן לטיפולים רפואיים והן מחמת אופי הפגיעה שהקשתה עליו הליכה ממושכת כפי שיכול היה לעשות בעבר. מדובר בתביעה שמתנהלת בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים ועל-כן אין בפני בית משפט התייחסות של מומחה בתחום האורתופדי או הנוירולוגי לשאלה באשר לצרכיו של התובע להוצאות נסיעה מוגברות. מכאן שכל שיש בפניי הם נתוני הפגיעה והתרשמותי שלי מהתנהלות התובע כיום. 45. לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתובע נותר סובל מחולשה מסוימת, גם אם קלה, בפלג גוף שמאל וכן סבל משבר משמעותי באצטבלום ונותר עם דלדול שרירים קל בירך. נכויות אלה משפיעות על כושרו של התובע להלך מרחקים ארוכים ועל-כן יש להביא בחשבון כי התובע נזקק ויזקק להוצאות נסיעה מוגברות מחמת הפגיעה. עוד יש לזכור כי ככל שהתובע יתבגר יתקשה יותר בנסיעה בתחבורה ציבורית ויידרש יותר לעשות שימוש ברכב פרטי או במוניות בשל אותה הפגיעה. 46. מנגד הבאתי בחשבון כי התובע עושה כיום שימוש בתחבורה ציבורית ככל הנראה ללא קושי רב. לא הובאה כל תשתית ראייתית לצורך של התובע ברכב התואם את מגבלותיו. התובע חידש את רשיון הרכב שלו ללא כל מגבלה ולא הצהיר על כל קושי, כפי שעלה מעדותו. כן ראיתי להביא בחשבון את העובדה שלגבי עיקר הוצאות הנסיעה המוגברות זכאי התובע להחזר מהמל"ל. בוודאי שזכאי התובע להחזר בגין הוצאות הנסיעה לטיפולים הרבים שביצע בסמוך לאחר הפגיעה. 47. בשוקלי כל אלה ראיתי לפסוק סך של 20,000 ₪ מעבר לסכומים שהתובע זכאי להם מהמל"ל. עזרת הזולת עבר ועתיד 48. ב"כ התובע טוען כי לאור נכותו של התובע הוא נדרש לעזרה מוגברת לרבות הפסדי הכנסה שייגרמו לאשת התובע ועל כן מעמיד את דרישתו לפיצוי בראש נזק זה על - 600,000 ₪. יש לציין כי בסיכומיו התייחס ב"כ התובע פעמיים לאותו ראש נזק כאשר באחד תבע: "הוצאות בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד ולרבות עבור החזקת הבית והפסדי מיטיבים" ובהמשך תבע: "עזרת הזולת ותחזוקת הבית בעתיד". הדרישה השנייה הועמדה על 500,000 ₪. 49. ב"כ הנתבעת טוען כי בכל הנוגע להוצאות בגין עזרת הזולת בעבר מדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה וזו לא הוצגה. גם אם קיבל התובע עזרה מבני משפחתו לאחר התאונה אין מדובר בעזרה שחורגת מעזרה מקובלת בין בני משפחה. מטעמים אלו מעמידה הנתבעת את הפיצוי בראש נזק זה על - 5,000 ₪. 50. אין חולק כי התובע נזקק לעזרת הזולת תקופה ממושכת לאחר הפציעה. גם עם התייצבות מצבו נותר התובע עם נכות משמעותית שיש לה השלכות על יכולותיו לבצע עבודות פיזיות ומכאן על הצורך שלו בעזרה בעבודות משק הבית. כיום מתגורר התובע בבית הוריו עם אביו לאחר שאמו הלכה לבית עולמה לאחרונה. בהתאם לעדותו בריאותו של אביו אינה טובה מזה שנים רבות והוא מוכר כנכה בשיעור 100% על ידי המל"ל. לא הובאה כל ראיה האם ההורים, וכיום האב בלבד, זכאים ונעזרים בעזרת צד ג' מחמת מצבם הם. יחד עם זאת ניכר היה שאחותו של התובע מסייעת לו על בסיס יום-יומי בניהול חייו. בהתחשב בפגיעה הקוגניטיבית שסבל התובע בעקבות התאונה נראה כי התלות של התובע באחותו בעניינים אלה מובנת. 51. יש להביא בחשבון כי בעתיד יידרש התובע לנהל משק בית משלו ואזי יתקשה בביצוע מטלות משק הבית הקשות. איני סבורה כי ניתן להביא בחשבון הפסדי הכנסה וירטואליים של אשת התובע, כשטרם התחתן ואף אינו מתגורר עם בת זוגו הנוכחית. על פי הפסיקה אין מביאים בחשבון משפחות וירטואליות (וראה לעניין זה הדיון שהתקיים בין המלומדים בכל הנוגע לאופן חישוב הפיצוי בשנים האבודות). מנגד זכאי התובע לפיצוי בראש נזק זה בגין עזרה בשכר שיידרש לשכור במהלך השנים גם אם חלקית. גם בעניין זה ראיתי לציין שחרף הנכות הגבוהה שנקבעה לתובע במל"ל, אין נכותו התפקודית מגעת לשיעור נכותו הרפואית ואף נופלת ממנה. 52. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד על - 80,000 ₪. הפסדי פנסיה 53. התובע עותר לפיצוי בסך של 800,000 ₪ ללא כל הסבר. 54. ב"כ הנתבעת טוען כי אין כל מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי פנסיה שכן עובר לתאונה לא הופרשו לו סכומים לקרן פנסיה ואילו לאחר התאונה מפריש מעבידו לקרן פנסיה כדין. 55. אין בעובדה שעובר לתאונה לא הופרשו לתובע סכומים עבור קרן פנסיה והטבות סוציאליות כדי למנוע ממנו את הפיצוי בגין הפסדי ההכנסה הצפויים לו בעתיד. כיום חלה חובה להפריש לעובדים עבור קרן פנסיה. אם ראיתי לקבוע כי לתובע נגרמים וייגרמו הפסדי הכנסה, הרי שאיתם צפויים להיגרם לו גם הפסדי פנסיה. משכך ראיתי לפסוק לתובע בגין הפסדי פנסיה סך של - 90,000 ₪ כשסכום זה מביא בחשבון שלא כל משכורותו של התובע מובאת בחשבון לצורך ההפרשות לפנסיה וכן יש להביא בחשבון את חלקו שלו בהפרשות אלו. אובדן חלקי של שירותי אב 56. ראש נזק זה נטען באופן סתמי ונדרשו בגינו 200,000 ₪. צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי אין מדובר בראש נזק בר תביעה על ידי התובע אלא על ידי ילדיו שטרם נולדו. מדובר בנזק ערטילאי ששמור בדרך כלל לתביעות של תלויים במנוח - תביעה שבמזל אינה מענייננו כאן. התאמת דיור 57. התובע טוען כי מחמת פגיעתו יידרש להתאמת דיור והוא מעמידה על 400,000 ₪. דרישה זו אינה מעוגנת בכל ראיה שהיא. ראשית התובע לא הביא כל ראיה באשר למקום מגוריו ולקושי שלו לצאת ולבוא מדירת הוריו. שנית, התנהלות התובע בפניי לא לימדה על קושי של ממש אף אם יידרש לעלות מספר מדרגות לדירתו. מכאן שטענה זו נטענה ללא כל ביסוס. כאב וסבל 58. לתובע נקבעו 60% נכות רפואית והוא היה מאושפז במשך 140 ימים, לרבות אשפוז היום בבית חולים לינשטיין. לעניין זה ראה קביעתו של כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין בע"א 9079/04 אלון לילך נ' חגי לאופר והדר חברה לביטוח בע"מ, מיום 15.4.07, בסעיף 4 לפסק הדין. סה"כ הפיצוי בגין כאב וסבל עומד על - 170,822 ₪. סך כל הנזק לפני ניכויים 59. סה"כ הנזק מגיע ל - 1,427,098 ₪ בטרם הובאו בחשבון ניכויים. ניכויים 60. בהיות התאונה תאונת עבודה זכאית הנתבעת לנכות מסכום הפיצוי את הסכומים שקיבל וצפוי לקבל התובע מהמל"ל. הצדדים הסכימו כי לסיכומי הנתבעת תצורף חוות דעת אקטוארית עדכנית וזו אכן צורפה. על פי חוות הדעת העדכנית עומדים תשלומי המל"ל ברי הניכוי על - 1,053,595 ₪. 61. אין מחלוקת כי התובע קיבל תשלומים תכופים (סומנו נ/2) שאותם יש לנכות מן הפיצוי. התובע קיבל 3 תשלומים תכופים: סך של 16,400 ₪ ביום 30.3.08, בניכוי שכ"ט עו"ד ובשיערוך להיום - 19,014 ₪; סך של 16,400 ₪ ביום 17.7.08, בניכוי שכ"ט עו"ד ובשיערוך להיום - 18,390 ₪; סך של 8,000 ₪ ביום 19.8.09, בניכוי שכ"ט עו"ד ובשיערוך להיום - 8,138 ₪.. סה"כ הניכויים עומד על - 1,099,137 ₪. סוף דבר 62. הנתבעת תשלם לתובע, בגין נזקיו תולדת התאונה מיום 11.6.07, ולאחר ניכויים סך של - 327,961 ₪. 63. כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט כנגד קבלות וכן בשכ"ט עו"ד בסך - 50,000 ₪. קרע