מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא רכישת ברזל לבניין: רקע וטענות הצדדים: 1. לפניי תביעה כספית שסכומה 143,529 ₪, שהוגשה כנגד הנתבעים בסדר דין מקוצר ושעניינה חוב כספי שנוצר כתוצאה מאי תשלום עבור רכישת ברזל לבניין בעיקר וסחורות נוספות (להלן:- "הסחורה") שקנה נתבע מס' 1 (להלן:- "הנתבע") מאת התובעת. 2. התובעת הינה חברה העוסקת בעיקר בעיבוד ושיווק ברזל לבניין ולתעשייה; נתבעת מס' 2, היא חב' לממכר נעלים בבעלותו של הנתבע; נתבעת מס' 3 הינה חב' הנשלטת על ידי אחיו של הנתבע, מר אשר סבג. 3. על פי טענת התובעת, בשנת 2008 בנה הנתבע בית מגורים, לצורך כך העסיק הנתבע קבלן בניין, בעל עסק הקרוי בשם מר עודד ראדה (להלן:- "הקבלן" או "ראדה"). הקבלן פנה אל התובעת וביקש לפתוח חשבון לאספקת ברזל לבניית ביתו של הנתבע ומסר תוכנית עבודה לפיה הוא עובד ושעל פיה יש לספק את הברזל. בעת פתיחת החשבון הודיע הנתבע למנהל התובעת, כי משיקולים שונים מעדיף הוא כי החיובים ותעודות המשלוח עבור הסחורה יופנו אל נתבעת מס' 2, התובעת הסכימה וקיבלה מהנתבע המחאות של הנתבעת 2, המחאה ע"ס 5,000 ₪ ושיק בטחון. הוסכם כי משלוחי הברזל יוזמנו על ידי הקבלן לפי צורכי הבנייה מדי פעם. התובעת טוענת, כי סיפקה לנתבע בין החודשים 9/08-11/08 סחורה במחיר 141,915 ₪ (הסכום הנתבע בכתב התביעה נובע משערוכו של סכום זה), התובעת צרפה לכתב התביעה העתקים של תעודות המשלוח ושל חשבוניות המס. הנתבע מסר המחאות לתשלום הסחורה, ההמחאה הראשונה על סך 5,000 ₪ נפרעה והמחאה נוספת בסכום של 102,881 ₪ לא כובדה על ידי הבנק. משחזרה ההמחאה של נתבעת מס' 2, ביקש הנתבע להמיר ההמחאה בהמחאות של נתבעת מס' 3, אלא שאף הם לא כובדו מהסיבה - "חשבון מוגבל". 4. הנתבעים מצידם טוענים, כי במעמד ההתקשרות הראשונית בנוכחות ראדה, סיכם הנתבע עם מנהל התובעת, מר אברהם חזות, כי הזמנת סחורה על ידי ראדה תהא בכפוף לאישורו של הנתבע, ובפועל למעט אספקת הסחורה הראשונה בגינה שולם סך 5,000, לא התבקש כל אישור מאת הנתבע לאספקת סחורה ומטעם זה בלבד אין הנתבע חייב בתשלום כלשהו. עוד טוען הנתבע, כי כפועל יוצא מכך שלא התבקש אישורו לאספקת סחורה, לא יכול היה לפקח על כך שהסחורה אכן תגיע לביתו ולא תסופק לאתרים אחרים בהם הקבלן מבצע עבודות בנייה. הנתבע הודיע על כך למנהל התובעת ולטענתו, משלא התבקש אישור לאספקת הסחורה, אין הוא חייב בתשלום בגינה, וכי מרבית הסחורה לא הועברה לידיו. לטענתו, לאחר דין ודברים בין הצדדים, משלא הושג הסדר לתשלום החוב הנטען, החלו איומים מצד מנהל התובעת ומקורביו ודרישה לתשלום החוב הנטען. לאחר ימים ספורים הגיעו אל הנתבע שני בדואים שטענו, כי הם אוחזים בהמחאות של הנתבעת מס' 3 שחוללו ושנקנו מאת התובעת והוא נדרש לפרוע אותן. הנתבע סירב לפרוע את מלוא החוב לאור שיעורו, כאשר טענתו היתה, כי סכום החוב נע בין 60,000 ₪ ל- 70,000 ₪. אחר דין ודברים, הנתבע מסר לשני הבדואים סך של 20,000 ₪ ולמחרת בבוקר הגיעו הם שוב והוא מסר להם סך של 5,000 ₪; למחרת הגיעו הבדואים שוב, הנתבע הודיע כי אין באפשרותו להעביר להם כספים נוספים, אז החלו הם לגרום לנזק בביתו, סתמו את הצנרת, שרפו ציוד בתוך הבית ולקחו ציוד יקר ערך. למחרת יצרו "הבדואים" קשר טלפוני עם הנתבע והמשיכו באיומיהם, לאחר מכן הגיע בדואי לנתבע והודיע, כי אם ימסור לו סך 15,000 ₪ ניתן יהיה לסלק את החוב תמורת סכום זה, הנתבע העביר לו סך 15,000 ₪ וסבר כי בכך הסתיימה פרשה זו. מסכת הראיות: 5. מטעם התובעת העיד מר אברהם חזות, מנהל התובעת (להלן:- "מנהל התובעת" או "מר חזות") . מטעם הנתבעים העידו הנתבע, אחיו של הנתבע, מר דני סבג, שהיה עד לטענתו לאיומי הבדואים, והקבלן ראדה. התובעת צרפה כראיות את כרטסת הנהלת החשבונות שלה, את החשבוניות ותעודות המשלוח נשוא החיובים הנתבעים וכן את מסמכי הכמויות שנערכו על ידי ראדה לצורך הזמנת הברזל. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון והכרעה 7. שתי מחלוקות עיקריות נטושות בין הצדדים. המחלוקת הראשונה נוגעת להיקף הסחורה אשר נרכשה על ידי הנתבע, אשר טוען, כי הסחורה לא סופקה על פי הזמנה שלו וייתכן שהחשבוניות אינן משקפות את ההזמנות שסופקו לאתר הבניה שלו, כאשר בעניין זה משער הנתבע, כי ככל הנראה, ראדה חייב את חשבון הנתבע אצל התובעת גם בחיובים הנוגעים לאתרי בניה אחרים שבהם עבד. המחלוקת השנייה נוגעת לשאלת פירעון השיקים נשוא התובענה, כאשר בעניין זה טוען הנתבע, כי השיקים נפרעו לידי אותם בדואים אשר הגיעו אל הנתבע על מנת לגבות את השיקים. 8. אחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי מקום לקבל התביעה, לאחר שהעדפתי גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים ולאחר שהנתבעים לא הרימו הנטל להוכיח טענות שנטל ההוכחה לגביהן מוטל עליהם (כגון טענת הפרעון). 9. ראשית, ברצוני להסיר מהפרק מחלוקת ככל שישנה והינה נוגעת לשאלת היריבות. הנתבעים למעשה לא העלו כל טענה הנוגעת לשאלת היריבות בין הצדדים, ואם זו הועלתה, הרי שהיא נזנחה בסיכומים, כאשר למעשה אין מחלוקת בין הצדדים לפיה הנתבע רכש מאת התובעת סחורה לשם בניית ביתו, כאשר את התשלום בגינה ביצע באמצעות שיקים של הנתבעות האחרות ומכאן היריבות עמן, יריבות שהנתבעות לא כפרו בה. שיעורו של חוב - ראיות התובעת 10. התובעת תומכת טענותיה בחשבוניות הנסמכות על תעודות משלוח ובכרטסת הנהלת החשבונות שלה, המשקפת את אותם חיובים. עוד תומכת התובעת טענותיה במסמך שנערך על ידי הקבלן ראדה, שבו ציין את כמויות הברזל הנדרשות לבניין ושבהסתמך עליו סופק הברזל, שהוא עיקר הסחורה שסופקה לאתר הבניה. 11. הנתבעים מצידם טוענים, כי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת הינה מסמך פנימי של התובעת, אשר לא הוצג לפני הנתבעים ולא הובא לאישורו של הנתבע. עוד צויין, כי על המסמך מופיע תאריך הדפסה מיום 6/1/09, בעוד במסמך מצוין תאריך חיוב - 8/1/09, המאוחר למועד ההדפסה ועל כן מסיקים הנתבעים, כי מסמך זה נערך לצורך ההליך המשפטי. באשר לרשימת הברזל שנערכה על ידי ראדה, טוענים הנתבעים, כי לא ניתן להסתמך על הרשימה, כאינדיקציה להספקת הסחורה מכיוון שמנהל התובעת בעדותו ציין כי ישנן הזמנות שאינן לפי הרשימה שנמסרה על ידי הקבלן. עוד טוענים הנתבעים, כי בחקירת מנהל התובעת הודה הוא כי העמוד הרביעי לרשימה "הזדנב בטעות" ואינו קשור לנתבעים ולפיכך היה על התובעת לתקן את הסכום הנתבע. לטענת הנתבעים, אין לחייבם בגין סחורה הנכללת בתעודת משלוח שאינה חתומה, כעולה מדברי הקבלן, כנגד כל סחורה שסופקה לביתו של הנתבע תעודת משלוח נחתמה על-ידו או על-ידי בנו, ובפועל, מרבית תעודות המשלוח אינן חתומות כלל. 12. התובעת טוענת, בסיכומי התשובה, כי הנתונים בכרטסת הנהלת חשבונות "מגובים" במסמכים חיצוניים, ההמחאות שנמסרו ורשימת הסחורות שהוכנה על ידי הקבלן. נוסף על כך, כרטסת הנהלת החשבונות הינה כרטיס שוטף, כרטיס חשבונות בו נרשמים חיובים וזיכויים בין הצדדים, וכי יש בכוחו לשמש כראיה לתוכנו בבחינת- "נאמן חנווני על פנקסו". לטענת התובעת, הנתבעים לא טרחו להציג כרטסת או רישומיים שנערכו על-ידם ומשכך מושתקים הם מלטעון אחרת. לעניין התאריכים שננקבו במסמך הסביר ב"כ התובעת, כי אין כל פגם כלל בכרטסת ; בדו"ח הכרטסת מצוין סמוך לחיוב ע"ס 35,000 ₪- בערך רישום אסמכתא- 30/12/08 ובערך - פרעון ערך- 8/01/08. המסמך אכן הודפס ביום 6/1/09, אך אין בכך כל פגם, מדובר בחיוב האחרון אשר מועד פרעונו עתידי. 13. בעניין זה מצאתי מקום לציין כבר עתה, כי אכן מדובר בשורה שעניינה הוצאת שיק מהבנק לפני תאריך פרעונו ומכאן מובן, כי מדובר בפעולה שבוצעה ביום 30.12.08, הנוגעת לשיק מעותד, שזמן פרעונו 8.1.09, אשר צורף לתיק כראיה, ועליו, בניגוד לשיקים האחרים שצורפו, לא מצויין כי הופקד לחשבון, עובדה התואמת את הרישום בכרטסת. ואולם, מסכימה אני, כי כרטסת הנהלת החשבונות הינה מסמך שבשליטת התובעת, ממנה ניתן אמנם ללמוד, כי התנהלותה של התובעת מסודרת, אך עיקר הראיות צריכות לסמוך על תעודות המשלוח והחשבוניות. 14. הנתבעים ממקדים טענותיהם בכך שתעודות המשלוח אינן חתומות ולכן אין בהן כדי לחייבם. לאור עדותו של הקבלן ראדה באשר לאופן הזמנת הסחורה ובאשר להיקף עלותה, לאור העדויות שעמדו לפניי ובשים לב לאלו שלא הוצגו, הנני סבורה, כי הגם שלא על כל תעודות המשלוח מתנוססת חתימה, יש לקבל את תעודות המשלוח כמשקפות את הסחורה שסופקה לאתר. 15. ראשית, מצאתי מקום ליתן אמון מלא בעדותו של מנהל התובעת, אשר עדותו היתה עקבית, אמינה ומהימנה. עד התובעת לא התחמק מליתן תשובות לשאלות, גם אם אינן עולות בקנה אחד עם האינטרס שלו וידע להודות בטעות, אף ביוזמתו ותמך את ראיותיו במסמכים. הנני סבורה, כי מעדותו של מנהל התובעת לא ניתן להתרשם מכך שהתובעת הנפיקה חשבוניות שאינן חשבוניות אמת על מנת לחייב את הנתבעים ודומה, כי גם הנתבעים עצמם לא טוענים זאת, אלא טוענים, כי יכול ונפל בלבול באספקת הסחורה, או כי סחורה נלקחה על ידי מאן דהוא, לא הנתבעים עצמם. לאור האמור, נקודת המוצא בפסק דיני היא, כי הסחורה אשר סופקה על פי תעודות המשלוח הינה סחורה שאמנם סופקה, כשיש לבחון האם סופקה לנתבעים או לאחר. 16. ראדה אישר בעדותו, כי לא תמיד אישר את תעודות המשלוח וכי מי שהיה בשטח, לרבות הנציג מטעמו של הנתבע הוא זה שאישר את תעודות המשלוח. מר חזות הסביר לגבי ראדה, כי הוא אדם שיש ליתן בו אמון לעניין סחורות שהזמין ואמנם, ראדה עשה רושם של קבלן אמין, אשר אין לו אינטרס באספקת הסחורה. 17. בנוסף, הגם שהנתבע טען בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי מסקנתו לפיה היקף הסחורה שנרכשה מאת התובעת אינו סביר לאור בדיקה אותה ביצע בתיאום עם הקבלן ראדה, הרי שראדה לא רק שלא נשאל לעניין בדיקה שעשה אל מול הנתבע (עמו היה בסכסוך במועדים הרלוונטיים, כך שלא ברור איזו בדיקה נעשתה עמו), אלא גם לא אישר, כי סחורה אשר מופיעה בחשבוניות ובתעודות המשלוח לא סופקה לאתר או היקפה אינו סביר ולטענתו, למעט פעם אחת שבה הועברה סחורה לקבלן משנה שלו מהאתר, בהסכמת הנתבע, כל הסחורה שסופקה לאתר שימשה את בניית בית הנתבע בלבד. 18. במהלך עדותו נשאל הקבלן באשר להיקף הסחורה ועלותה: "ש: אתה קבלן מנוסה אתה יכול להעריך בשביל אותו חלק שאתה בנית, איזה סדר גודל. ת: הכי קל לקחת את התוכנית לדבר עם המהנדס. ש: מה שאתה בנית והשקעת, יסודות, קידוח. ת: כן, מרתף ענק, גג למעלה, עמודים של קומה א'. ש: אנחנו מדברים הכי גס שאתה יכול סדר גודל של עלות כספית של חומרים שאתה רכשת. ת: אני צריך לשבת על זה ולעשות חישובים אני לא יכול ככה לשבת. ש: זה יכול להיות 40,000 ₪, אולי 80,000 ₪, אולי 100,000 ₪. ת: קשה לי להערכה, אבל זה בסביבות 100,000 ₪." (עמ' 36 לפרוטוקול). הנתבעים טוענים כי מעדותו של הקבלן ניתן להסיק כי לכל היותר מדובר בסחורה ששוויה מסתכם בסך 100,000 ₪ סכום הנמוך בכ- 40,000 ₪ מהסכום הנתבע. התובעת בהתייחסותה להערכת הקבלן טוענת, כי הקבלן בעדותו העריך בסכום 100,000 ₪ את כמות הברזל שסופק עד לשלב בו הוא עבד בבית הנתבע, מרתף, גג מעליו ולעמודים של קומה א', חיזוק לכך ניתן למצוא בכך שההמחאה הראשונה שהופקדה הועמדה ע"ס 102,881 ₪ סך הקרוב מאוד להערכת הקבלן; התובע רכש, מלבד ברזל, סחורות שאינן סחורות ברזל, כגון: כבלי חשמל, תבניות, צינור גינה ובנוסף ניתנו שירותים נלווים: הובלה, חיתוך וכיפוף בסכום כולל 21,689 ₪; בצירוף סכום המע"מ על הערכתו של הקבלן, הסכום המתקבל הוא, 137,689 ₪, סכום הקרוב לסכום התביעה. 19. ואמנם, הערכת הסכומים על ידי הקבלן ראדה (שהינה הערכה הנוגעת אך ורק לתקופה שבה עבד באתר) הינה הערכה הקרובה לסכומים המוערכים על ידו כמשקפים את כמות הברזל הנרכשת לצורך בניית הבית. בנוסף, יש לזכור, כי בנוגע לתעודות המשלוח האחרונות, לאחר שהופקד השיק בסכום של 102,881, הרי שעל פי טענת חזות, תעודות אלו משקפות רכישות שלא נעשו על ידי ראדה עצמו, אלא על ידי מנהל העבודה בשטח מטעם הנתבע. 20. עוד טוענים הנתבעים, כי מרבית מהסחורה לבניית הבית לא נרכשה מהתובעת אלא הנתבע או עובדים מטעמו רכשו סחורה באופן פרטי בהתאם להוראות הקבלן וכי העלות הכוללת של הברזל לבניית הבית מסתכמת בסך 100,000 ₪ מסכום זה יש לנכות הסכומים של הברזל שנרכש מספקים שונים ולא מהתובעת וכך מתיישבים דברי הנתבע, לפיהם החוב לתובעת מסתכם בסך 40,000 ₪ עם דברי הקבלן, לפיהם העלות הכוללת של הברזל לבנייה מוערכת בסך 100,000 ₪. 21. הנתבעים לא הצליחו לשכנע בטענתם זו. ראשית, טענה זו אינה מוצאת כל זכר בעדות הנתבע והיא נולדה לראשונה לאחר שראדה טען, כי נרכשה סחורה גם ממקורות אחרים. באשר לעדותו של ראדה, אמנם נכון, ראדה אישר במהלך עדותו, כי מנהל העבודה מטעם הנתבע הביא לשטח סחורה אותה רכש ממקורות אחרים, אלא שראדה לא ידע לומר מה היקף הסחורה שנרכשה ממקומות אחרים ובנוגע לברזל ציין מפורשות "ברזל אני חושב הכל פיתול ברזל." (עמ' 34 לפרוטוקול שורה 13), כאשר רק במהלך החקירה החוזרת העלה את האפשרות שגם ברזל נרכש ממקום אחר. אף הנתבעים עצמם לא הביאו ראיה כלשהי להוכחת הטענת האמורה, כאשר עמדה בידיהם הברירה להציג לפחות חשבוניות בדבר רכישת אותה סחורה. 22. דווקא מי שנטען, כי רכש סחורה ממקורות שונים, מר בוהדנה (או מר זריהן, השם בו הציג עצמו לפני מר חזות) אשר שימש כמנהל עבודה בשטח לטענת ראדה, רכש מאת התובע סחורה לאחר חילול השיק, כך שייתכן וראדה אף לא ידע מהם מקורות רכישת סחורה, אשר נרכשה בפועל מאת התובעת. אותו בוהדנה לא טרח להעיד בבית המשפט, הנתבע ציין, כי בוהדנה רימה אותו בשלהי ההתקשרות בין השניים ונעלם, טענה זו אשר נטענה רק במהלך עדותו של הנתבע, אשר בתצהירו כלל לא טרח לציין את דבר קיומו של בוהדנה ואף לא טרח לציין בתצהירו, כי בוהדנה היה זה שמסר לתובעת את השיקים של הנתבעים. 23. עמדה לפני הנתבעים גם האפשרות להראות, כי היקפי רכישת הסחורה מאת התובעת אינם סבירים, כאשר בעניין זה הסביר ראדה, כי כמויות הברזל נקבעות על ידי המהנדס בשטח, כך שהנתבע יכול היה לסתור את האמור ברישומים מטעם התובעת בנוגע לכמויות הברזל הנדרש, זאת באמצעות העדת המהנדס מטעמו, אשר יעיד על כמויות אחרות. גם את זאת לא טרח הנתבע לעשות. 24. הנתבע למעשה אינו מוסר כל גרסה פוזיטיבית לעניין היקף הסחורה שרכש מאת התובעת, הכחשתו לעניין תעודות המשלוח גורפת והוא אינו נותן התייחסות ספציפית אף לא לתעודות משלוח שראדה אישר. הנתבע מציין, כי אישר לפני הבדואים, כי היקף חובו לתובעת הינו בין 60,000 ל-70,000 ₪ מבלי להסביר כיצד הגיע לסכום זה ומאשר, כי פרע את החוב רק כנגד תשלום של 40,000 ₪, כך שבעניין היקף החוב אין לנתבע משנה סדורה כלשהי ומשנתו אינה נתמכת בכל ראיה. סחורה שלא סופקה לאתר הנתבע. 25. הנתבעים טענו כי בתקופה בה עבד ראדה בביתו של הנתבע, עבד במקביל במספר מקומות נוספים והתובעת סיפקה חומר אף לאתרים אחרים בהם עבד ראדה ולטענתם, מנהל התובעת אף אישר בעדותו כי לא הייתה כל אבחנה בין פרויקטים שונים של ראדה ברישומי התובעת, לפיכך, כרטסת הנהלת החשבונות אינה מהווה אינדיקציה לכמות הסחורה שסופקה ולגובה החוב הנטען. התובעת טוענת כי אין שחר לטענת הנתבעים כי סחורה סופקה לאתרים אחרים, תימוכין לכך ניתן למצוא בתוכניות שהוגשו על ידי הקבלן בפגישה הראשונה ובעדותו של הקבלן. הקבלן נשאל: "ש: יכול להיות מצב שאתה משכת חומרים בשביל הבית של הרצל וזה הגיע לבית אחר שבנית. ת: אין דבר כזה, רק אם גונבים חומר. " ובהמשך העיד: "ש: תעבור על החשבוניות ותעודות משלוח ותאמר לי אם יש בהם שיש חומרים שלא סופקו לבנייין הזה. ת: אני יודע שזה ברזלים. כל בית מקבל ברזל. אם אתה מסתכל על הרשימה ומסתכל עם החשבונית תמצא אותו מתאים. אני כל בנאדם שאני בונה לו אני נותן לו רשימה, אם הוא יכול לקחת אז אומרים לי נגיד, תעביר את זה לאברהם ואני מעביר לאברהם. כל בית יש לו תוכנית. אין דבר כזה שאני יכול להשתמש לבית האחר בברזלים של האחר אני בחיים לא אעשה דבר כזה כל אחד יש לו את הברזל שלו. בחקירה החוזרת נשאל הקבלן: ש: אתה עובד עם קבלני משנה. ת: באותה תקופה? לא אהה היה לי אחד. ש: אתה זוכר שאותו קבלן משנה לקח חומר מהאתר של הרצל לאתר אחר. ת: זה היה 120 מוט או 106 ואנחנו התחשבנו. אנחנו ביקשנו מהרצל והוא קיבל אישור. 26. הנתבעים אשר הביאו לעדות את ראדה והם אלו שציינו בתצהירם, כי טענותיהם לעניין היקף רכישת הסחורה מהתובעת מבוססים על דברים שנאמרו להם על ידי ראדה, מנסים למעשה להטיל דופי בראדה, אשר לכאורה הזמין עבור לקוחות אחרים שלו סחורה וחייב את חשבון הנתבעים. ראדה מצידו העיד, כי התקשרותו עם הלקוחות האחרים היתה לשם ביצוע עבודה בלבד, ללא חומר, כך שעל פניו אין לראדה כל אינטרס להעביר סחורה שהוזמנה עבור הנתבע ללקוחות אחרים. ראדה כאמור הפנה גם להתאמה שבין החשבוניות לבין הרשימה, אך הנתבע לא טרח לסתור את אותה רשימה, הגם שבידיו נמצאות תוכניות המהנדס. 27. בהקשרה של אותה רשימה מצאתי מקום לציין, כי מנהל התובעת אשר העיד לאחר שבחן את הרשימה שצירף ידע מיוזמתו לציין, כי עמוד אחד מתוך הרשימה אינו מיוחס לביתו של הנתבע (עדות שאושרה אחר כך על ידי ראדה), דהיינו לא ניסה, למרות שיכול היה לעשות כן, כיוון שבאותו שלב, טרם עדות ראדה, לא היתה ידועה הטעות, לשייך רשימות שאינן רלוונטיות וידע לעמוד על טעותו, כאשר יש להדגיש, כי חרף אותה טעות ברשימה, לא שינה מנהל התובעת מגרסתו לעניין היקף אספקת הברזל כפי שהוא משתקף בחשבוניות ותעודות המשלוח והנתבעים מצידם לא יכלו לעמוד על ברזל שאינו כלול ברשימה האמיתית אשר מופיעה בתעודות המשלוח, כדי ללמוד, כי חשבונם חיוב בחשבונו של אחר. סחורה שלא אושרה 28. לטענת הנתבעים, הנתבע סיכם עם מנהל התובעת, כי כל הזמנה תאושר על ידו קודם לאספקת הסחורה אך למעשה התובעת לא ביקשה כל אישור לאספקת הסחורה. התובעת מצידה טוענת כי לא הוסכמה תניה כזו. 29. גם בעניין זה מצאתי מקום להעדיף את גרסת התובעת. ראשית לעניין גרסתו של הנתבע עצמו, הרי שהנתבע לא מצא כל הסבר לכך שהבניין שאותו הוא בונה, נבנה בלא סחורה המסופקת על פי אישורו. הנתבע מאשר בעדותו "חשבונית אחת ראשונה כן ראיתי אח"כ ראדה טיפל אמרתי לאברהם להוציא לי טלפונית. אולי פעם אחת קיבלתי טלפון ואח"כ לא קיבלתי טלפונים." האם לא ראוי היה במצב זה, כי הנתבע לא יטמון ראשו בחול והיה מתקשר למנהל התובעת ומתריע, כי לא מתקבל אישור טלפוני, שהלוא אין ספק, לאור התקדמות הבניה, כי הסחורה ממשיכה להיות מסופקת. 30. בנוסף, הנתבע עצמו מעיד: "השם שלו הוא שמוליק בהודנה, הוא ניהל את האתר כשאני הייתי בחו"ל ועוד כמה אתרים שם. בגלל שאני הייתי בנסיעות ואמרתי לו אם יש התחשבנות ואני לא פה, אל תעצור את הבנייה". כלומר, מי שניהל בפועל את האתר היה בוהדנה, כאשר מאת הנתבע ששהה באותה עת בחו"ל, לא ניתן היה לקבל ככל הנראה אישור כלשהו. דברים אלו מתחזקים בעדותו של ראדה אשר העיד: "ש: כל הזמנה שלך עוברת דרך המזמין הוא מאשר ובודק אותה. ת: בעל הבית יודע כל אחד מהם יודע אני מעדכן אותו שהזמנתי איקס חומר ואני צריך לקבל אותו" (עמ' 33-34). לגבי מנהל העבודה מטעם התובע העיד: "היה לו עוד מישהו בשטח אצל הרצל מנהל עבודה בשטח הוא חותם." (שם, שורה 9) וכן: "אהה, כן, זה מנהל העבודה שלו. הוא היה הולך חוזר ומזמין." (עמ' 37 שורה 10). 31. מכאן, נמצא חיזוק לטענת התובעת, כי לא נדרש אישורו מראש של הנתבע להזמנת הסחורה ולפיכך, מצאתי מקום לקבוע, כי אין לדחות את התביעה בשל כך שלא ניתן אישור הנתבע מראש להזמנת הסחורה. אציין, כי חיזוק נוסף לעניין ניתן גם בעצם התשלום עבור הסחורה בבחינת חזקת תמורה הקיימת בנוגע לשיקים שנמסרו ולכך תינתן התייחסותי בהמשך. שיק בטחון: 32. הנתבעים טענו כי בעת פתיחת הכרטסת מסר הנתבע לתובעת 'שיק ביטחון' מבלי שנרשם סכום כלשהו וסוכם כי לאחר אישור הסכומים תתבצע התחשבנות בין הצדדים ויתבצע התשלום. לטענתם, מנהל התובעת לא עדכן את הנתבע בדבר גובה החוב, קודם להפקדת שיק הביטחון והתובעת מילאה הסכום על דעתה והפקידה השיק. הנתבעים צרפו לתצהיריהם מכתבים בחתימת מנהל התובעת, בהם הוא מציין כי השיק הופקד בטעות, תוכן זהה נכתב אף על קבלה מספר 01641- "הצ'ק הנ"ל הופקד בטעות נא להחזיר בהקדם". הנתבעים טענו, כי המכתבים מוכיחים באופן ברור, כי התובעת לא הייתה רשאית למלא את סכום השיק, ולא להציגו לפירעון כי הסכום אינו משקף את גובה החוב, מדובר במעשה חסר תום לב. עוד מוסיפים הנתבעים, כי מנהל התובעת מסר גרסאות סותרות ביחס לשני המכתבים שהוצאו בטענה כי הוצא מכתב ומה שצורף על ידי הנתבעים הינו העתק של אותו מכתב ואילו בפועל ישנם שינויים בין המכתבים. 33. כבר עתה יאמר כי אין לשינויים כל חשיבות, הוברר, כי מדובר במכתבים הממוענים לגורמים שונים ומשכך לא מצאתי טעם לפגם באמינותו של מנהל התובעת. 34. התובעת טענה, שפנתה אל הנתבע מספר פעמים כשלושה שבועות קודם להפקדת שיק הביטחון, והתריעה כי ככל שלא יסדיר החוב תאלץ היא להפקיד ההמחאה, אלא שהנתבעים לא פעלו להסדיר החוב וההמחאה הופקדה. ההמחאה חזרה והנתבע ביקש להחליף ההמחאה בשיקים אחרים של נתבעת מס' 3. עוד ביקש הנתבע, מטעמיו תוך שהוא מנמק בקשתו בחשש מהגבלה, שהתובעת תערוך מכתב המאשר כי ההמחאה הופקדה על-ידה בטעות, התובעת התרצתה וערכה מכתב כזה, הנתבע העביר באמצעות, מר שמוליק בוהדנה, המחאות לתשלום החוב. לטענתה, מר שמוליק בוהדנה הציג עצמו למנהל התובעת, כדוד זריהן, אותו אדם הסכים לערוב בחתימתו לפירעון השיקים, במעמד זה נמסרו למנהל התובעת ארבע המחאות, שתיים ע"ס 35,000 ₪, 37,000 ₪ ו- 33,778 ₪ סך כל ההמחאות - 140,887 ₪ ומנהל התובעת החזיר למר בוהדנה ההמחאה שחזרה, ההמחאות הופקדו ולא כובדו. 35. על אף שנטיית ליבי היא לקבל דווקא גרסת התובעת ביחס למטרת המכתב וזאת בשל הנסיבות האופפת את כתיבת המכתב והגיונם של דברים, בשים לב לכך שגם הנתבע טען, כי חשבון הבנק של נתבעת 2 הוגבל באותה תקופה, לא מצאתי טעם להרחיב בעניין זה מכיוון, שלעניות דעתי, אין כל משמעות למכתב שנכתב על ידי מנהל התובעת, מכיוון שנמסרו המחאות נוספות במקביל להן ולכך משקל רב יותר, כשאין למעשה מחלוקת בין הצדדים לעניין שיעורו של החוב הנטען באותה עת על ידי התובעת. 36. לטענת התובעת, עד למועד הגשת כתב התביעה לנתבע לא הייתה כלל השגה על הסכום הנדרש. הנתבעים מנגד טענו, כי לאחר שנודע להם סכום ההמחאה שהופקדה- סך של 102,881 ₪, מחו על גובה הסכום והתובעת חזרה בה מסכום החיוב, התנצלה ובעקבות כך הוצא המכתב תחת ידה, שתוכנו מאשר שהתובעת הפקידה ההמחאה בטעות. 37. אם אמנם נקבל את טענת הנתבעים, נראה תמוה בעיני מדוע לאחר מכן, המירו הנתבעים ההמחאה בסך 102,881 ₪, סכום שאינו מקובל עליהם כמשקף עלות הסחורה שהוזמנה, בהמחאות על סך כולל של 140,887 ₪. הנתבע בעדותו ניסה לתרץ וליישב סתירה זו בכך, שהוא הודיע למנהל התובעת שהוא מבקש שהקבלן יאשר הסכומים הנדרשים ולאחר מכן 'נשב ונתחשבן' אלא שמנהל התובעת מיהר ובכורח הנסיבות, עקב נסיעת הנתבע לחו"ל אותה העת, הסכים להצעת מנהל התובעת, שישלם לתובעת סך של 102,000 ₪ בפריסה של שיקים ולאחר מכן יפגשו וישוחחו על כך. הנתבע במהלך עדותו מציג השתלשלות העניינים מנקודת מבטו ואלו הם: "ש: איזה הוראות נתת לבוהדנה. ת: מכיוון שהופתעתי לראות סכום של 102,000 ₪ בחשבון התקשרו אלי, אמרתי אין לי שיק כזה לא קיים דבר כזה. התקשרתי לפיתול אמרתי לו מה זה, אמר לי יכול להיות יש טעות אמרתי לו מה אתה מפקיד זה שיק פקדון אני לא ישבתי איתך, הוא אמר זה מה יש הפקדתי את השיק תשלם אותו, אמרתי לו זה צורה אמרתי לו נעבור על הדברים ביחד עם רדה ונראה מה קיבלתי , הוא אמר לי טוב אני אבדוק סליחה טעות. הוא אמר שהוא ירשום מכתב שזה טעות, הפקידה הפקידה את השיק בטעות. הוא רשם לי מכתב משך את השיק. באתי אליו סיכמתי איתו דברים, אמרתי לו רדה יבוא ומה שהוא יאשר אנחנו נשב ונתחשבן והוא אמר שהוא ממהר, אמרתי לו שאני לפני טיסה, ואני לא יודע לענות ולא רוצה לענות על דברים שגויים, לא מה לא, תן לי את הסכום של 102,000 ₪ בפריסה של שיקים ואח"כ נשב, אמרתי בסדר. היתה לי טיסה דחופה אמרתי לבוהדנה בינתיים תפרוס לו בשיקים שלא יעברו את ה- 20,000 ₪ אני נסעתי חזרתי, לא יודע מה ההשתלשלות, וראיתי את השיקים פעם ראשונה מעל הסכום והיה ויכוח שהוא מפקיד ואני אמרתי לו שימתין איתם, אמרתי אין בעייה נתראה בבית המשפט. " 38. לצורך הסדרת התשלום הזמני ובשל יציאתו הדחופה של הנתבע לחו"ל, הפקיד הנתבע בידיו של מר בוהדנה פנקס שיקים והנחה אותו להסדיר התשלום מול מנהל התובעת, הנתבע חתם על ההמחאות ומר בוהדנה אכן העביר את ההמחאות למנהל התובעת והגדיל לעשות בכך שחתם כערב לפירעון ההמחאות (בחתימה שהסתברה כחתימה בשם בדוי). הנתבע טוען, כי הדריך את מר בוהדנה לפרוס ההמחאות כך שסכום כל שיק יהא עד לסך 20,000 ₪ אלא שלעובדה זו אין נפקות כי הסכום הכולל ה"שהוסכם זמנית" הוא סך 102,000 ₪ וזאת לטענתו של הנתבע. 39. כסיכום ביניים, ניתן להציל מפיו של הנתבע הודאה כי הוא הסכים שחב לתובעת סכום חוב כלשהו והסכים שסכום החוב יהא עקרונית בכפוף לאישורו של הקבלן. יוצא אפוא, כי אפילו לשיטתו של הנתבע שנדרש אישורו לכל הזמנה, הסכים הוא לשלם סכום של 102,000 בכפוף לאישורו של הקבלן. כעובדה, ידוע כי מר בוהדנה העביר למנהל התובעת המחאות על סך 140,877 ₪ זאת בהתאם לחישוב הסכומים בכרטסת התובעת, הכוללים גם רכישות המאוחרות למועד פירעון השיק מטעם נתבעת 2, שלגביהן למעשה לא צריכה להיות כל מחלוקת, כיוון שמדובר ברכישות שבוצעו על ידי בוהדנה עצמו, הנתבע נתן בידיו של מר בוהדנה שהוחזק בעיניו כאמין להסדיר החוב אל מול התובעת והנתבע פעל כאמור פנה לתובעת והסדיר החוב ואף משך סחורה מאת התובעת. 40. הנתבעים העלו טענה כי השליח פעל בחריגה מהרשאה שניתנה לו ומשכך אין בפעולותיו כדי להעיד על הסכמה על גובה החוב, אלא שנראה כי טענה זו לא יכולה להועיל במקרה זה לנתבע מכיוון שהוא שחתם על ההמחאות בזמנו, על זה אין חולק, וידע לדבריו, מהו הסכום שסוכם בינו לבין התובעת, וכי ככל שרצה שסך כל המחאה תהא עד לסך 20,000 ₪ יכול היה להשלים פרטי השיקים כאוות נפשו ולמסור מספר המחאות שסכומן זהה לסכום שסוכם, באופן מסודר מבלי ליצור מחלוקות ואי תאום ובאחרית הימים להיבנות מכשלים שיצר ויכול היה למונעם הוא עצמו. מכל מקום, יש לזכור, כי ההמחאות מהוות ראיה לעניין סכום החוב הכולל ואין עסקינן בתביעה שטרית, כך שגם אם סכום כל אחד מהשטרות מולא שלא על פי ההרשאה, אין מחלוקת כי היתה הרשאה לפרוע את החוב ואף אין מחלוקת בנוגע לשיעורו של החוב הידוע באותה עת. 41. הגם שהנתבע ציין בעדותו, כי אמור היה להתחשבן עם התובעת לאחר שובו מחו"ל, הרי כפי שצויין מעלה, עד כה לא מסר הנתבע גרסה סדורה לעניין היקף החוב ואף לא הוכיח גרסה כלשהי בעדותו של ראדה ומכאן, נותרה כגרסה סדורה רק גרסת התובעת, הנתמכת בעדותו של ראדה. 42. אוסיף ואציין, כי בעדותו הותיר הנתבע רושם כמי שבקיא בתחום העסקים, התובע עצמו ניהל מספר חברות הוא אינו מצטייר כאזרח תמים, שעסקאות מסוג זה חדשות לו ואינן חלק משגרת חייו. על רקע ההיכרות שלו עם עולם העסקים, לא מתקבל על הדעת כי הנתבע התחייב לשלם כתשלום "זמני" או "ביניים" סכום הגבוה פי שניים מהסכום שסבור היה שהוא חייב ולא סביר שיעביר המחאות ללא הגבלה, בזמן שהוא סבור שעומדות לו טוענות חזקות הפוטרות אותו מהחיוב הנטען, בגין סחורה שלא סופקה לביתו אלא לאתרים אחרים ואישור שלא התקבל במקביל לאספקת הסחורה כפי שהותנה בהסכם הראשוני. 43. מכל מקום, עצם מסירת השיקים לידי התובעת מקימות חזקה, כי שיקים אלו נמסרו בתמורה וללא כל תנאי, השיקים אף הופקדו לחשבון התובעת וחוללו רק כיוון שהחשבון היה מוגבל באותה עת. הנתבעים, לא סתרו את החזקה בדבר קיומה של תמורה כנגד השיקים האמורים וכל טענותיהם נותרו כטענות ללא כל תימוכין בראיה כלשהי. מנהל העבודה באתר- שמואל בוהדנה 44. הנתבע מלין על כך שמנהל התובעת לא בדק זהותו של מר שמוליק בוהדנה, לא טרח לדרוש תעודה מזהה. איני סבורה, כי זו חובתו של מנהל התובעת לבדוק זהותו של מוסר השיקים של צד ג' בזמן שתואם מראש עם הנתבע כי ההמחאות יועברו אליו ואלה אמנם הועברו על ידי שליחו של הנתבע, אשר אף ניהל מטעמו את אתר הבניה. 45. לטענת הנתבע, הסכומים בהמחאות מולאו על ידי מנהל התובעת, בניגוד להרשאה ובהתאם לכרטסת. התובעת טוענת כי ההמחאות שניתנו כללו אף סחורה שסופקה לנתבע לאחר הפקדת השיק ע"ס 102,881 ₪, סחורה שעלותה כ- 40,000 ₪. הסחורה נמסרה לבוהדנה, שמסר למנהל התובעת את ההמחאות, תימוכין לכך שהנתבע נזקק לסחורה נוספת לאחר הסכמתו לשלם התשלום "הזמני" ניתן ללמוד כאמור בסיכומי הנתבעים שם צוין כי ההמחאות נמסרו רק בכדי לא לעצור את עבודת הבנייה, כלשונו של הנתבע. 46. ראשית אציין לעניין מסירת סחורה לבוהדנה, כי מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בשלב הסיכומים, כאשר בעדותו כלל לא טען הנתבע, כי לא אישר לבוהדנה לקבל סחורה מאת התובעת. אך גם לגופו של עניין, הוכח, כי בוהדנה היה יד ימינו של הנתבע, הוא זה אשר ניהל את האתר, הזמין סחורות ואף שילם עבורן, כך שלא ראיתי כל פסול בהתנהלותה של התובעת ולכל היותר על הנתבעים להפנות טענותיהם אל בוהדנה עצמו. פירעון החוב באמצעות תשלום החוב לבדואים: 47. הנתבעים טענו כי, בדואים פנו לאחיו של הנתבע, מר דני סבג, כאשר הם אוחזים בשיקים ודרשו שהנתבע יפרע הסכומים הנקובים בהם. מר דני סבג ניגש יחד עם הבדואים לביתו של הנתבע ובכמה מפגשים סילק הנתבע את חובו על סך 40,000 ₪. 48. טענתם זו של הנתבעים לעניין פירעון החוב באמצעות תשלומו לבדואים לא הוכחה, כאשר לא מצאתי לראות בעדותו של אחיו של הנתבע חיזוק לגרסת הנתבע בעניין זה, בשים לב לקשר המשפחתי שבין השניים. זאת ועוד, עם החקירות הנגדיות מילא סיפור הבדואים נפח, שלא מצא ביטוי בתצהירים והסתבר, כי גם היו עדים אובייקטיביים לתשלום לבדואיים, עדים אשר לא התייצבו לעדות, ללא כל הסבר מניח את הדעת, למעט הסברו של הנתבע, כי שכח מקיומם של אותם עדים ונזכר בהם תוך כדי שמיעת עדותו של אחיו. גם הבדואים עצמם, שעל פי הנטען היה עמם קשר, אחיו של הנתבע ידע מיהם ואף היה לו את מספר הטלפון שלהם, לא התייצבו לעדות וגם שיחות טלפון שהוקלטו בעניינם לא הוצגו. 49. כפי שציינתי לעיל, סיפור הבדואים בוודאי שאינו נותן מענה לפירעון החוב במלואו, אלא לכל היותר לתשלום סכום של 40,000 ₪, סכום שגם לשיטת הנתבע לא שיקף את מלוא סכום החוב שהיה עליו לשלם במעמד ניהול המשא ומתן עם הבדואים. לא נראה סביר בעיני, כי התובעת, אשר סרבה לקבל קודם לכן סכומים גבוהים יותר מהנתבעים תסכים לוותר על חלק ניכר מסכום חובה, כאשר בשלב זה היא אמורה להתחלק עם שותפיה החדשים בסכום הנגבה. תחת זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת לא התמהמהה והגישה את תביעתה כבר בראשית שנת 2009, פחות מחודש ימים לאחר מועד פירעון השיק האחרון, דבר שיש בו כדי ללמד על האופן שבו בחרה התובעת להתנהל. 50. עניין נוסף שלא קיבל הסבר בנוגע להליך המשא ומתן עם הבדואים הוא מדוע הנתבע לא פנה באותה עת, בשום שלב אל מנהל התובעת וניסה להגיע עמו להסדר או לפחות על מנת להלין בפניו על אופן התנהלותו, כאשר מעדותו של הנתבע עולה, כי קודם לפניית הבדואים אף קדמה פניה מאנשי העולם התחתון. 51. הנושא היחיד שמצא ביטוי בעדותו של הנתבע בעניין הוא הודאת הנתבע, כי היה לו קושי לגייס את הסכום שנדרש על ידי הבדואים, הסבר, שיש בו כדי להסביר גם את אי פירעון אף לא אחד מהשיקים שנמסרו לתובעת ודי לחכימא ברמיזא. סוף דבר: 52. סוף דבר, התובעת הוכיחה תביעתה. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ולחוד את הסך של 143,529 ₪. סכום זה יישא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה (5.2.09) ועד לתשלום המלא בפועל. כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת, וכן ישאו בשכר טרחת ב"כ התובעת בסכום של 16,000 ₪. סכומים אלו ישאו ריבית חוקית, הוצאות המשפט מיום הוצאתן ושכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום בפועל. 53. בשולי פסק הדין ברצוני להתנצל לפני הצדדים על העיכוב הניכר בפסק הדין. ברזלבניין