להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים קטלנית עקב נהיגה פרועה של אופנוע: בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית לתקופה של 90 יום שהושתה על המבקשים ביום 3.10.06, בגין חשד לאחריותם בגרימת תאונת דרכים קטלנית. ב"כ המבקשים טוען, כי אין קשר סיבתי בין קרות התאונה הקטלנית לבין התנהגות המבקשים. לחילופין, להתחשב בעובדה שהמבקשים מתפרנסים מנהיגת משאית. לחילופין מבקש ב"כ המבקשים כי תקופת הפסילה תקוצר או שתומר בפסילה מסווגת לגבי אופנועים בלבד כדי שהמבקשים לא יאבדו את פרנסתם. הפסילה הוטלה בגין תאונת דרכים שהתרחשה ב- 26.9.06 בשעה 23:45 בלילה. אין חולק, כי המבקשים והמנוח נהגו באופנועים כבדים בעלי נפח מנוע של 900 ו-1000 סמ"ק. הם נסעו על כביש מס' 1 לכיוון גשר הראל, מבשרת ציון וחזרה. באחד העיקולים החליק המבקש 1 והמנוח שביקש להתחמק ולמנוע תאונה התנגש בגדר הבטיחות בצד שמאל של הדרך ונהרג. נוסע שישב מאחוריו נפצע קשה מאוד. אין חולק כי לא היה מגע בין האופנועים וכי המבקש 2 נסע במרחק משני האופנועים האחרים. הפסילה המנהלית הוטלה על המבקשים למשך 90 יום. על-פי דברי ב"כ המשיבה המבקשים יועמדו לדין בגין גרימת מוות ברשלנות. זאת לנוכח הממצאים בשטח והטענה כי המבקשים ערכו ביניהם מירוץ אופנועים תוך כדי נהיגה מהירה ופרועה. מספר עדי ראיה אמרו כי המבקשים נסעו במהירות מופזרת, עקפו רכבים משני הצדדים בו זמנית, עקפו זה את זה, נסעו כשאחד הגלגלים מורם. ועל כן נהיגתם היתה מסוכנת. לטענת המשיבה, אין צורך שיהיה מגע בין כלי רכב לצורך הטלת אחריות לגרימת תאונת דרכים. לטענת המבקשים לא היתה כל תחרות בין שלושת האופנועים. הם נסעו במהירות מותרת של 80 קמ"ש ובהתאם לתנאי הדרך. אין בידי המשיבה כל ראייה מדעית אובייקטיבית להוכחת מהירות נסיעת המבקשים. עוד טענו כי לא אופן נהיגתם גרם לתאונת הדרכים כי אם כתם שמן שהיה על הכביש עובר לתאונה והוא שגרם להחלקת אופנוע המבקש 1. לטענת המבקשים העובדה שלא היה כל מגע בין הרכבים מעידה על כך שמדובר בתאונה עצמית שאין למבקשים כל אחריות לגביה. לגרסת המבקשים הפסילה המנהלית שהוטלה אינה בעלת בסיס חוקי ומונעת משיקולים זרים. כן טוען ב"כ המבקשים כי ספק אם יוגש כתב אישום ואם יוגש ספק אם הנאשמים יורשעו בדין. החלטתי לדחות את הבקשה ולהלן נימוקי: אין חולק כי החלקתו של מבקש מס' 1 בנתיב נסיעתו גרמה למנוח לסטות מנתיבו, להתהפך ולהיהרג . אחריות לגרימת תאונה אינה נמדדת אך ורק כאשר יש מגע בין כלי רכב. יתכן מצב שהתנהגות רשלנית של נהג אחד תגרום לסטיה, להתהפכות ולהיתקלות ברכב שלישי, בניסיון לחמוק מבלי שיווצר מגע בין הרכב האחד לשני ועדיין האחריות מוטלת על נהג הרכב שגרם לסיטואציה המסוכנת. מעיון בחומר הראיות בתיק שבידי המשיבה קיימת תשתית ראייתית לכאורה לכך שהמבקשים נהגו במהירות מופרזת. יש מספר עדי ראייה, חלקם אף פנו למשטרה, לפני קרות התאונה, למראה הנהיגה החריגה והפרועה של המבקשים והמנוח. יצוין, כי אף המבקש 1 בהודעתו מיום 28.9.06 מודה כי נסע במהירות של 100 קמ"ש עובר לתאונה כשאין חולק כי המהירות המותרת בכביש זה היתה עד 80 קמ"ש בלבד. הטענה בדבר המצאות כתם שמן או חומר על הכביש נבדקה ע"י הבוחנים והופרכה לכאורה. המשיבה טענה, כי היות והתקיימה תחרות בין האופנועים לא ניתן לנתק את חלקם של המבקשים מהאירוע היות והם נטלו חלק במשחק המסוכן ע"י נהיגה פרועה שהובילה בסופו של דבר לתוצאות הקשות. מחומר הראיות ניתן להסיק כי אכן נערך מירוץ, ואנמק. מעדויות המעורבים בנסיעת האופנועים, הנהגים והנוסעים עולה כי לאופנועים היה מסלול נסיעה מתוכנן שתכליתו לא היתה הגעה ממקום למקום. לדברי עגלוני שאדי הנוסע על גבי האופנוע הנהוג בידי המבקש 2, בהודעתו מיום 28.9.06 משעה 17:00: "נסענו 3 אופנועים משועפט לכיוון תל-אביב, כאשר הגענו לגשר הראל חזרנו לכיוון ירושלים.." (עמ' 1 ש' 1-3). המבקש 1 בהודעתו מיום 28.9.06 חוזר על הדברים ומוסיף: "כאשר הגענו מתחת לגשר של הקסטל (=סמוך למקום התאונה ר.ז.) אמרתי לנאזי (=המנוח, ר.ז.) תעשה ווילי, הכוונה להרים גלגל קדמי, ואז הוא עשה ווילי וירד עם שני הגלגלים ואני עקפתי את נאזי... לנאזי יש רשיון נהיגה והוא רק התחיל ללמוד לעשות ווילי..." (עמ' 1 ש' 21-28). עוד הוסיף המבקש 1 כי סוג נסיעות אלו הן עניין שבשגרה: "אני עושה ווילי בת"א ליד האופרה כאשר אני נוסע מת"א לירושלים ואני רוצה שאנשים יראו אותי ויהיו מבסוטים אז אני עושה את זה. נאזי תמיד היה בא איתנו לת"א עם האופנועים." (שם עמ' 1 ש' 32 - עמ' 2 ש' 2). מהדברים האמורים מתקבלת תמונה של תחרות, נהיגה פרועה ולהטוטנות כדבר שבשגרה ולצורך משחק. הנסיעה נשוא בקשה זו היתה אחת מאותן הפעמים בהן נסעו למטרת הנאה ומשחק. באשר למשחקים מסוכנים בהם מעורבים מספר משתתפים כבר נקבע כי מוות שנגרם בעטיו של משחק, גם אם לא נגרם על-ידי המשתתפים עצמם, הינו באחריותם של כל המשתתפים. כך נקבע לגבי משחק רולטה רוסית בע"פ 119/93 ג'ייסון לורנס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4), 1 (להלן: "פס"ד לורנס"). במקרה שבו התוצאה הקטלנית התרחשה כתוצאה מיריית המנוח בעצמו, נקבע כי עצם ההשתתפות במשחק יש בה לקיחת סיכון ובעקבות כך גרימת מוות ברשלנות. כך נקבע אף לגבי משחק מסוכן בהשלכת רימונים על-ידי חיילים שגרם למות אחד המשתתפים מרסיס בע/204/71 התובע הצבאי הראשי נ' אלמוני, פד"צ (1971) 331 מתוך מאמרו של ש"ז פלר "'משחק מסוכן' כאירוע עברייני - הערות למבנהו", משפטים כ"ו (תשנ"ה), עמ' 169-187. בפס"ד לורנס הובחן משחק של רולטה רוסית מתחרות על הכביש ובצריך עיון נותרה השאלה באשר לאחריותם של משתתפים בתחרות למותו של אחד מהם. הרציונאל שבהטלת אחריות על כל משתתפי משחק מסוכן כאשר התממש הסיכון אף אם המשתתפים לא היו מודעים לאפשרות שתגרם התוצאה הקטלנית, מוסברת על-ידי פלר במאמרו הנ"ל: ראשית, ההסכמה בין המשתתפים לשחק, שלולא אותה הסכמה כלל לא היה מתקיים המשחק. שנית, ההפרדה בין חלקי פעולת המשחק תהיה מלאכותית וכדבריו: "התנהגותו של כל מעורב אינה אלא השלמה להתנהגות חבריו במסגרת התנהגותם הקולקטיבית, המתואמת והמאוחדת, הבלתי ניתנת לפיצול מבחינה אובייקטיבית -עובדתית. למעשה, כל אחד מן המעורבים פעל כזרוע הארוכה של חבריו, וכולם פעלו כזרועו של כל אחד מהם. התחשבות מפוצלת בחלקו של כל מעורב שוללת ממנו ומן השלם כל משמעות כאירוע אחד, יחיד ומגובש, מן הבחינה העובדתית." (שם עמ' 172) לעניין המשחק המסוכן יש לייחס אף חשיבות למדיניות החברתית הראויה. יש להבחין בין משחקים רצויים חברתית כגון: טיפוס הרים, צניחה וכדו' לבין משחק המהווה התנהגות אסורה או בלתי רצויה מבחינה חברתית או חוקית. בעוד שבמשחקים רצויים לא תוטל אחריות על יתר משתתפי המשחק, לא כך הוא לגבי משחקים בלתי רצויים המשלבים בתוכם התנהגות אסורה וביניהם עבירות הקשורות בתעבורה. כפי שציין כב' הנשיא בדימוס א' ברק בקובעו מדיניות משפטית לקביעת אחריות קונקרטית בנזיקין בע"פ 186/80- זיו יערי ואח' נ' מדינת ישראל. פ"ד לה(1), 769 עמ' 778-779: "הצורך לצפות, ולא רק היכולת לצפות, הוא הקובע את נקודת המוצא לבחינתה של השאלה העקרונית, אם בסוג הכללי - אליו משתייכים הצדדים, הפעולה והנזק - עשויה להתקיים חובת זהירות. בקביעת צורך זה, על בית המשפט לאזן בין האינטרסים הראויים להגנה של הגורמים השונים, המעורבים בפעילות החברתית. על בית המשפט לשקול את הצורך למנוע סיכונים ונזקים לגוף ולרכוש. אך על בית המשפט גם לשקול את הצורך לקיים פעילות למען היחיד והחברה, אף אם יש בה באותה פעילות סיכונים בצדק ציין השופט ויתקון (ע"א 333/56, בעמ' 623), כי: 'נראה לי כי לפעמים אין להכריע בין חיוב וזיכוי אלא לפי חשיבות המעשה היוצר סיכון מבחינת הציבור והאפשרות לבצע אותו מעשה תוך מניעת הסכנה הכרוכה בדבר'." ובהמשך : "תפקיד יוצר זה, שהופקד בידי בתי המשפט, מחייב התחשבות בצרכי החברה מעת לעת. מה שבעבר נראה בלתי רצוי, עשוי להראות רצוי היום, ומה שבעבר נראה כרצוי עשוי להראות כבלתי רצוי כיום. הקטיגוריות של הרשלנות לעולם אינן סגורות, לעולם אינן נוקשות ולעולם אינן שוקטות על השמרים, אלא נקבעות הן בהתאם לתחושת המוסר והצדק החברתי והסוציאלי וצורכי החברה המשתנים." (שם עמ' 780-781). המשחק בנהיגה בכביש, ללא ספק, בלתי רצוי ובתוכו גלומה התנהגות אסורה. משחק זה מסוכן ביותר וטומן בחובו סיכונים למשתתפים ולעוברי הדרך הנקרים בדרכם. כל אחד מהמשתתפים צריך להיות מודע לסיכונים שטומן המשחק בחובו. התממשות הסיכון, אינה פועל יוצא של התרשלות של משתתף זה או אחר במשחק אלא של כל אחד מהמשתתפים שנטל חלק במשחק. בע"פ (ירושלים) 982/97 - מדינת ישראל נ' חנן (בן אליהו) תק-מח 98(1), 1655, נדונה שאלת אחריותם של המשתתפים במירוץ מכוניות ונקבע ברוב דעות כי אף המזניק בתחרות נושא באחריות לתוצאות המשחק. זאת בשל המדיניות המשפטית הראויה: "למעשה, מן המפורסמות הוא, שנהיגת רכב, כשלעצמה, היא פעולה מסוכנת הממזגת מרכיבים שונים של תנועה בדרך. מרכיבי תנועה אלה הכוללים - דרך, רכב וגורם אנושי, ממזגים גם אמצעים וגורמים אחרים המשפיעים על אירועים שונים, ובין היתר תאונות דרכים שבהן נפגעים עוברי דרך רבים - אם פצועים ואם הרוגים. תאונות דרכים נגרמות, בין היתר, בשל מהירות או סטייה מנתיב, שלא לצורך. מספר הנפגעים בתאונות הדרכים רב לאין ערוך מנפגעי פליטות של כדורי ירי מנשק או ממשחקי "רולטה רוסית", ובוודאי יותר מן הנפצעים וההרוגים מ"משחק ברימונים". לפיכך, ניתן להתבסס על האמור בתקדים לורנס, לעניננו, ובמיוחד להערות הכלליות של בית המשפט העליון בכל הנוגע לרשלנות, לאחריות מושגית ולאחריות קונקרטית, לצפייה מראש, ולמשחקים מסוכנים, תוך התאמת קביעות בית המשפט העליון - לענין הקונקרטי שבפנינו." (שם עמ' 1656). ועוד בהמשך: "מדיניות שיפוטית נכונה אינה יכולה לסבול מצב שבו אנשים שנטלו חלק, אפילו מזערי, בקיום תחרות בלתי חוקית וסיוע למתחרים - ייצאו נקיים". (שם עמ' 1660). לנוכח כל המפורט לעיל, אני סבורה שיש ראיות מספיקות, לכאורה, להוכחה כי אכן התקיימו משחקים ומירוץ אופנועים בו נסעו המבקשים במהירות מופרזת וברשלנות גבוהה ויש מקום להעמידם לדין. על-כן, ההחלטה באשר לפסילה המנהלית מהטעם הזה היתה סבירה ומידתית. לאחר הקביעה באשר לאירוע עצמו יש לדון בשאלת המסוכנות מסוכנותם של המבקשים נלמדת מנסיבות האירוע. השתתפות במירוץ כפי שתואר לעיל מסוכנת מאד. לכך יש להוסיף, שעל-פי עדותם של המבקשים עצמם אין זו הפעם הראשונה שהם משתתפים במירוץ אופנועים. מסוכנותם של המבקשים נלמדת אף מהרשעותיהם הקודמות ולא ניתן להתעלם מהן. המבקש 1 נוהג משנת 2001 ולחובתו 27 הרשעות תעבורה קודמות, ביניהן שתי עבירות של אי עצירה בתמרור עצור, נסיעה משמאל לקו הפרדה רצוף ועוד. המבקש 2 נוהג משנת 1995 ולחובתו 23 הרשעות תעבורה קודמות, ביניהן עבירות רבות בגין נהיגה במהירות מופרזת, עבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף ועוד. טענותיו של ב"כ המבקשים בדבר היותם נהגים מקצועיים והפסילה תפגע בפרנסתם, אך מדגישה את הצורך להגן על הציבור מפני מסוכנותם, שכן מנהגים מקצועיים נדרשת רמת זהירות גבוהה פי כמה, כדברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(5) 481, 485-486: "דווקא בשל היותו נהג מקצועי, המצוי רוב שעות היום על הכביש, צפויה סכנה גדולה יותר לשלום הציבור מנהיגתו, ויש להקפיד עמו שבעתיים." לא קיבלתי את הטענה כי הפסילה הוטלה משיקולים זרים. לאור המפורט והמוסבר לעיל, אני דוחה הבקשה על חלופותיה ומותירה את הפסילה המנהלית על כנה. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי. אופנועתאונת דרכים