מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה בגין רשלנות עורך דין בעריכת חוזה: תביעה לפיצויים בגין רשלנות מקצועית המיוחסת לנתבע, עורך דין במקצועו, בטענה כי ערך הסכם בין התובע לבין צד שלישי באופן רשלני, והסב בכך נזקים לתובע. רקע 1. התובע הוא איש עסקים הפועל במגוון תחומים. הנתבע הוא עורך דין המתמחה, בין היתר, בדין הנלווה לתחום הספורט. 2. במהלך שנת 2001 ערך הנתבע הסכם בין התובע לבין קטין בן 13 שנים באותה עת, שלימים הפך שחקן כדורגל מוכר (להלן: "הקטין"). התובע זיהה את הקטין כשחקן בעל פוטנציאל להגיע להישגים בתחום זה, וביקש לרכוש אחוזים מ"זכויות בכרטיס השחקן" של הקטין, בתמורה לתשלום סכום כספי לידי משפחת הקטין. 3. ביום 25.6.01 נחתם הסכם בין התובע לבין הקטין (להלן: "ההסכם"), שיוצג על-ידי אפוטרופסו, אביו (להלן: "האב"). על פי האמור בהסכם, רכש התובע 35% מהזכויות בכרטיס השחקן של הקטין, עד גיל 35, או עד פרישתו, לפי המאוחר. בתמורה לרכישת הזכויות התחייב התובע לשלם לקטין 20,000$ (סעיף 2.1 בהסכם). ההסכם לא קבע מועד לתשלום, אולם נקבע בו כי "תשלומו בפועל הינו תנאי מתלה להיכנסו של הסכם זה לתוקף" (סעיף 2.3 בהסכם). התובע שילם את הסכום האמור להוריו של הקטין חודשים ספורים לאחר מועד החתימה על ההסכם. האב חתם על ההסכם בשם הקטין וגם התחייב בשמו עצמו לפעול לקיום ההסכם ע"י הקטין. שני אחיו של הקטין ערבים לקיום ההסכם. 4. כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 23.9.01, ערכו התובע והקטין, שוב באמצעות האב האפוטרופוס, הסכם נוסף, הפעם בלא מעורבות הנתבע (להלן: "הנספח להסכם"). בנספח להסכם נקבע כי התובע ירכוש 15% נוספים מהזכויות בכרטיס השחקן של הקטין בתמורה לתשלום של 15,000$. 9,000$ מן התמורה הנוספת ישולמו בתוך שלושה חודשים והיתרה תשולם בעתיד - מתוך התקבולים שיהיו לתובע בשל מימוש זכויותיו בכרטיס השחקן של הקטין. 5. זמן קצר לאחר הדברים הללו התעוררו חילוקי דעות בין האב לבין התובע בנוגע להסכם. משהוחרפו, פנו הצדדים ליישוב הסכסוך בבוררות, על פי האמור בסעיף 9 בהסכם. הבוררות התנהלה בתחילתה לפני עו"ד רוברט רבין, ואח"כ לפי הסכמת הצדדים מונה כב' השופט בדימוס בעז אוקון (להלן: "הבורר"). 6. ביום 11.12.08 ניתן פסק הבוררות שבו קבע הבורר כי ההסכם והנספח להסכם בטלים. וכך קבע הבורר בפסקה 46 להכרעתו (להלן: "פסק הבוררות"): "ההסכם מיום 25.6.01 והנספח מיום 23.9.01 אשר התיימרו להקנות זכויות לתובע במה שכונה "כרטיס שחקן" של [הקטין] בטלים. הסכמים אלה נגדו את תקנת הציבור. הוריו של [הקטין] לא היו מוסמכים להתקשר בהם ללא אישור בית המשפט בשל כך שנקלעו לניגוד עניינים. ביטול ההסכמים גורר השבת הסכומים שהתקבלו בגדרם...". 7. בקשת התובע לביטול פסק הבוררות נדחתה, ופסק הבוררות קיבל תוקף של פסק דין ביום 25.3.09 (ה"פ (ת"א) 1103/09). 8. לאחר שבוטלו ההסכם והנספח לו הגיש התובע תובענה זו, שבה הוא מלין כי הנתבע התרשל במילוי תפקידו והסב לו נזקים, בכך שליווה את תהליך ההתקשרות כגורם מקצועי, ויצר רושם כי ההסכם עומד בדרישות הדין. טענות הצדדים 9. לטענת התובע, הנתבע התרשל בעריכת ההסכם, ולא פעל במידת המיומנות והזהירות שעורך דין סביר ונבון היה פועל באותן נסיבות. לטענתו, הנתבע הפר את חובתו המקצועית לערוך הסכם חוקי בין התובע לבין השחקן שעה שידע, או שהיה עליו לדעת, כי מדובר בהסכם בלתי חוקי. למצער, היה על הנתבע לדעת כי נדרש אישור בית משפט להסכם מעין זה. בכך קמה לו, לתובע, עילת תביעה הן בנזיקין הן בדיני החוזים. 10. התובע טוען לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מאובדן הזכויות על-פי ההסכם: 50% ממענק חתימה של הקטין בקבוצת מכבי חיפה, 50% מהסכום ששלמה מכבי תל אביב לרכישת זכויותיו של הקטין לקבוצת מכבי חיפה, 50% ממענק החתימה של הקטין בקבוצת מכבי תל אביב ו-50% מהכנסותיו של הקטין מפרסומות. כן טוען התובע לנזק כספי שנגרם לו כתוצאה מההליכים המשפטיים שנאלץ לנהל נגד הקטין בעקבות מחלוקות בדבר תוקף ההסכם (בבוררות ובבית המשפט), וכן פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו. סכום התביעה עומד על 4,551,268 ₪, למועד הגשתה. 11. הנתבע טוען כי פסק הבוררות אינו מחייב אותו, משום שלא היה צד לבוררות. הנתבע אינו מסכים למסקנות הבורר כי ההסכם נוגד את תקנת הציבור, וכי היה על ההורים להביאו לאישור בית המשפט, וסבור כי בהליך הנוכחי לא הוכחו העובדות העומדות ביסוד טענות התובע נגד ההסכם. 12. טענת התובע כי ניתן היה לנסח את ההסכם באופן שונה (ולכן ניתן לקיום) נטענה לראשונה בסיכומי התובע, והיא מהווה הרחבת חזית אסורה, שממילא לא הובאו הוכחות לביסוסה. 13. באשר לנזק, הנתבע טוען כי התובע אינו זכאי לפיצויי קיום כפי שדרש, אף לא לתשלום הוצאות התובע בהליכים המשפטיים שנגעו להסכם, שהתובע הוא שיזם אותם. דיון והכרעה האם ההסכם והנספח להסכם בטלים? 14. הבורר קבע בפסק הבוררות כי ההסכם והנספח לו בטלים מאחר שלא אושרו בבית משפט כמתחייב בנסיבות העניין, ומאחר שהם נוגדים את תקנת הציבור. פסק הבוררות אושר בבית המשפט המחוזי, ואין צורך לומר כי במסגרת יחסיו של התובע עם הקטין ומשפחתו הוא מחייב את התובע, שהיה צד להליך הבוררות. אך הנתבע לא היה צד להליך הבוררות, ולפיכך ברי כי פסק הבוררות אינו מחייב אותו, והתובע לא יוכל להסתמך על ההכרעה בבוררות, כשלעצמה, כדי לבסס את אחריותו של הנתבע לכשלון ההתקשרות (ע"א 728/75 שרה עמרם נ' גד סקורניק, פ"מ לא(1), 29, 35 (1976)). אכן, התובע לא ניסה לבסס את זכאותו על פסק הבוררות. 15. אם כן, יש לבחון את שאלת חוקיות ההסכם גם בתביעה זו. מובן שאין בשום קביעה בהקשר זה כדי להשפיע על מעמד פסק הבוררות שקיבל תוקף של פסק דין לעניין יחסי התובע עם הקטין. אציין כבר עתה כי החלטתי לאמץ גם בתיק זה את קביעת הבורר, כי ההסכם נוגד את תקנת הציבור. על כן נכון בעיני ביטולו וההשבה לפיו, והשאלה שלפניי היא אם נושא הנתבע באחריות להסכם, ומהו הנזק. חוזה פסול 16. סעיף 30 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") עוסק בחוזה פסול, וסעיף 31 בתוצאות הכרזתו ככזה: "30. חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל. 31. הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו." בע"א 4305/10 מזל אילן נ' יוסף לוי (9.5.2012) הוצגה המסגרת הנורמטיבית של חוזה פסול, ע"י כב' השופט פוגלמן, כך: "16. בטרם נחקק חוק החוזים הלך הדין הישראלי בעקבות הדין האנגלי בסוגיית החוזה הפסול ובתי המשפט נטו "שלא ללכלך ידיהם" בחוזים מסוג זה. בהתאם לעיקרון שלפיו מ"עילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", לא הושט סעד לתובע. מדיניות משפטית זו עוררה קשיים בלתי-מבוטלים שכן לא פעם התוצאה שנבעה מכלל זה הייתה שהחוטא יצא נשכר (ראו למשל: ע"א 110/53 ג'יקובס נ' קרטוז, פ"ד ט(2) 1401, 1412 (1955); גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 497 (2005) (להלן: שלו); עופר גרוסקופף "חוזה פסול" דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג 473, 476 (2003) (להלן: גרוסקופף)). מטעם זה הביעו בתי המשפט לא אחת מורת רוח והסתייגות מן הצורך להידרש לטענות של אי חוקיות (מרים בן-פורת "החוזה הפסול" ספר זוסמן 171, 173 (התשמ"ד) (להלן: בן-פורת). ידועה במיוחד בהקשר זה אמרתו של השופט ח' כהן שלפיה "אילו הייתי מחפש אי חוקיות, על אמונתי שהייתי מוצאה! אבל לא זו בלבד שאין אני מחפש אי חוקיות, אלא מחפש אני דרכים שלא למצאה!" (עניין נילי, בעמ' 7). 17. חקיקת חוק החוזים הובילה לשינויים מרחיקי לכת בסוגיית החוזה הפסול (ראו דברי ההסבר להצעת חוק החוזים (חלק כללי), התש"ל-1970, ה"ח 880 (להלן: דברי ההסבר להצעת החוק)). על סעיפים 31-30 לחוק החוזים, המסדירים את סוגיית החוזה הפסול, נאמר כי הם "הביאו עימם לחידוש גדול ומקורי" (ע"א 311/78 הווארד נ' מיארה, פ"ד לה(2) 505, 516 (1981) (להלן: עניין הווארד)), וכי אין להם אח ורע במשפט המשווה (דניאל פרידמן "תוצאות אי חוקיות בדין הישראלי לאור הוראות סעיפים 31-30 לחוק החוזים (חלק כללי)" עיוני משפט ה 618, 619 (1977) (חלק ראשון) (להלן: פרידמן - אי חוקיות)...". סתירה לתקנת הציבור 17. תקנת הציבור משקפת את הערכים, האינטרסים והעקרונות המרכזיים והחיוניים שהחברה מבקשת ליישם, לשמר ולפתח בזמן נתון. למעשה, זהו מכשיר משפטי המבטא את ה"אני מאמין" של החברה (בג"צ 693/91 ד"ר מיכל אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 749, 779 (1993)). גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, 2005, 511 (להלן: "שלו"). הסכם שפוגע בזכויות יסוד של אחד המתקשרים עלול לפגוע בתקנת הציבור (ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, 533-539 (1992); דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך ג', (2003), 563)). באמצעות המושג "תקנת הציבור" ניתן ליישם זכויות יסוד של הפרט, כגון כבוד האדם וחופש העיסוק, וכן את עקרונות היסוד של השיטה. עם זאת, בשל חשיבותם של עקרונות חופש ההתקשרות וחופש החוזים, יש לערוך איזון זהיר בין עקרונות אלו לבין אינטרסים מתנגשים אחרים. משום כך, ביטול הסכם הנוגד את תקנת הציבור צריך להיות צעד שיפוטי חריג ונדיר (שלו, 523). 18. הצדדים לא הביאו לפני, בהליך זה, את כלל הראיות שעמדו לפני כב' הבורר אוקון. במיוחד חסרה התיחסות אבי הקטין לנסיבות עריכת ההסכם. העובדות הרלוונטיות עולות מתצהירי התובע והנתבע. התובע העיד כי ידע שהמצב הכלכלי של משפחת הקטין היה מאוד קשה בעת הרלוונטית (עמ' 13 שורה 31 בפרוטוקול), ואף טען כי לפני ההסכם סייע כלכלית להורים (עמ' 14 שורה 16 בפרוטוקול). הנתבע אישר את עדותו בפני הבורר, שם העיד כי מצבה הכלכלי הקשה של משפחת הקטין נודע לו בדיעבד (עמ' 285 שורות 16 ואילך בפרוטוקול הבוררות, נספח ד' לתצהיר התובע, וסעיף 14 בתצהיר הנתבע). כלומר, שלפחות התובע, המתקשר, ידע בזמן אמת, כי המצב הכלכלי הקשה הוא שהניע את ההתקשרות של משפחת הקטין עם התובע. 19. פרטי ההסכם: המתקשרים בהסכם היו התובע, איש עסקים, והקטין, כבן 13. לצורך החתימה יוצג הקטין ע"י אביו - אפוטרופסו. על פי סעיף 2.1 בהסכם, רכש התובע 35% מהזכויות בכרטיס השחקן של הקטין תמורת 20,000$. התשלום היה תנאי מתלה לתקפו של ההסכם. סעיף 2.2 בהסכם עסק בתקופת ההתקשרות וקבע כדלהלן: "מוסכם כי ההתקשרות בין הצדדים, כמפורט בס"ק 2.1 לעיל, הינה לתקופה כוללת שתסתיים רק עם פרישתו של השחקן ממשחק הכדורגל או בהגיעו של השחקן לגיל 35, לפי המאוחר, והשחקן מתחייב לפעול בהתאם לסעיף זה (להלן "התקופה)" . 20. כלומר שההסכם התיימר לכבול קטין כבן 13 שנים, למשך כל חייו הבוגרים כשחקן כדורגל מקצועי. סעיף 2.1 בהסכם אמנם קבע כי הקטין יקבל את התשלום, אולם בסעיף 7.1 נקבע כי אחיו של הקטין יקבלו "חלק מהתמורה הנקובה" עבור ערבותם לקיום חלקו של הקטין בהסכם. יודגש, אין בהסכם מנגנון שמבטיח כי כספי התמורה ייוחדו לקטין. הנתבע אף נשאל על ידי הבורר האם הכספים היו צריכים להיות מועברים לידי הקטין, או לידי אביו, והשיב כי "אם אני לא טועה, לידי אבא שלו. אני לא עד הסוף סגור על זה" (עמ' 297 שורות 3-6 בפרוטוקול הבוררות, נספח ד' לתצהיר התובע). לא הוצגו ראיות לכך שהתשלום שימש לצרכי המשפחה במובחן מצרכי הקטין, אולם עצם העובדה שהסכום לא יוחד לטובת הקטין מהווה פגם מוסרי משמעותי בהסכם, בשני מובנים: הן בשאלה אם בכלל שמשו הכספים במישרין או בעקיפין לזכותו, הן בשאלה אם פעלו הוריו לטובתו. לא זו בלבד שלא נמצא מנגנון שייחד את כספי התמורה לקטין, ההסכם כולל התחייבויות אישיות שלו בתמורה: בסעיף 2.4 בהסכם נקבע כי אם יפרוש הקטין ממשחק הכדורגל לפני תום תקופת ההתקשרות ולפני שהתובע קיבל כספים בגין השקעתו, יחזיר הקטין לתובע את התשלום ששולם (20,000$) "כשהוא צמוד למדד ונושא ריבית בנקאית חריגה של בנק הפועלים". כמו כן אושר לתובע לרשום משכון על כרטיס השחקן של הקטין. 21. סעיף 3.2 בהסכם הפך את התובע לשותף שווה זכויות לקטין בקביעת עתידו המקצועי: תניה חוזית זו, לצד אלו שנמנו לעיל, מגבילה במפורש את חופש העיסוק של הקטין, כבר בגיל 13 ולמשך כל חייו המקצועיים כשחקן (ראו לעניין זה ע"א 468/89 בלע קדרון נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ, פ"ד מח(5) 177 (1991)). 22. ההסדרים הופכים נוקשים עוד יותר בסעיף 7.2 בהסכם, בו נקבע כי השחקן יחתום על הסכמים חדשים זהים עם הגיעו לגיל 15 ולגיל 18. אם יסרב לחתום על הסכם חדש ישלמו הערבים לתובע 840,000$ "כפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם זה, ומבלי לפגוע בזכות המשקיע לתבוע כל סעד אחר" (סעיף 7.3). 23. כבילת הקטין לתובע לאורך כל חייו המקצועיים כשחקן כדורגל, עבור תמורה כספית הניתנת מראש למשפחה במצוקה, ללא ייחוד הכספים לטובת הקטין -מעוררת תחושה קשה של ניצול, ושל שיעבוד זכותו של הקטין ליהנות בעתיד ממימוש הפוטנציאל הגלום ביכולותיו. הסכם זה פוגע בזכותו של הילד לקניין כאמור בסעיף 3 בחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו, תשנ"ב-1992, ופוגע בחופש העיסוק שלו. הסכם זה נוגד את ערכיה של חברה מתוקנת השוללת ניצול ושיעבוד של קטינים. על כן נוגד ההסכם את תקנת הציבור. יפים לעניין זה דבריו של השופט חיים כהן בבג"ץ 709/79 עמיר כהן נ' שר הביטחון, פ"ד לד(2) 465, 474 (1980), שאותם ציטט הבורר בפסק הבוררות בנושא זה (אם כי באותו ענין לא נזקק בית המשפט לאמור, ואף קבע כי התחייבות קטין והוריו לשירות קבע בצה"ל בן 3 שנים לאחר שירות החובה, בתמורה ללמודים בפנימיה צבאית - התחייבות היא, שיש לקיימה, מאחר שלא נתקבלה תוך ניצול חולשה או חוסר נסיון, ואינה בלתי מוסרית או סותרת את תקנת הצבור): "שואל העותר שאלה גדולה: היתכן שקטין יתחייב ולו גם בהסכמת הוריו - לעבוד את בעל חוזהו כעבד נרצע, והוא לא יוכל לבטל התחייבותו זו משהיה לבגיר? וכי ימכור איש את בנו לעבד או את בתו לאמה, לא יוכלו לצאת משהיו לבגירים, אפילו כצאת העבדים העבריים? האם גופם ונפשם של ילדים קטינים רכוש ההורים הם שיוכלו לעשות בו כבתוך שלהם וככל העולה על רוחם? על שאלה זו וכיוצא בזו עונה סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) לאמור: "חוזה שכריתתו' תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור- בטל". אין צריך לומר שחוזה עבדות סותר את תקנת הציבור בישראל, ולא עוד אלא בלתי חוקי הוא ובלתי מוסרי: על כן בטל הוא מדעיקרא, ואין צורך בהענקת זכות לבטלו. ולא רק בחוזה עבדות ממש הכתוב מדבר. כי אם בכל חוזה עבודה הסותר במשהו הוראה מהוראות חוקי העבודה המרובים שמדינה זו נתברכה בהם. לענין זה אין הבדל בין קטין לבין בגיר: כזה כן זה חיובו בטל, אם בלתי חוקי הוא או בלתי מוסרי או סותר את תקנת הציבור". 24. חוק הספורט, תשמ"ח-1988, מציב באופן מפורש את זכותו של ספורטאי שגילו פחות מ-15 שנים לעבור מקבוצה לקבוצה גם ללא הסכמה בדבר העברתו. הוראות פיפ"א (התאחדות הכדורגל העולמית) תוקנו ב- 4.9.01, וקובעות עתה כי רק מועדון זכאי להחזיק בזכויותיו של שחקן. הנתבע עצמו העיד, כי הוראות פיפ"א אוסרות עתה מכירת זכויות שחקן כרטיס השחקן לאדם פרטי (עמ' 22 שורה 11 ואילך בפרוטוקול). אם כן, אין ספק בדבר האופן שבו רואה הדין את השחקן הקטין כיום. לדעתי, בהתחשב באמור לגבי נסיבות החתימה, אורך התקופה, ואי ייחוד הכספים לטובת הקטין - גם לפני הוראות פיפ"א הנוכחיות נגדה הכבילה את תקנת הציבור. התובע טוען כי הנתבע היה מודע לפסול שבנסוח החוזה, וניתן ללמוד זאת מפסק בוררות שנתן הנתבע כשנה לאחר עריכת ההסכם, ובו ביטל הסכם שנערך בין שחקן בגיר לבין איש עסקים שרכש את כרטיס השחקן שלו. שם קבע הנתבע כי אדם פרטי אינו רשאי לרכוש זכויות בכרטיס שחקן, וכי סוכן של השחקן אינו יכול לשמש בעת ובעונה אחת גם כמייצג בעל עניין בעסקה ומשכך - מדובר בחוזה שמנסה לעקוף את הוראות הדין, והוא בלתי חוקי. לדעתי אין ללמוד מן האמור את הראיה המבוקשת: אותו פסק בורר ניתן על סמך מצב חוקי חדש ושונה מזה שבעניננו. 25. העובדה שאביו של הקטין ייצג אותו בשלב החתימה על ההסכם אינה משנה ממסקנתי. ביחוד נוכח החשש כי הוריו של הקטין, שמטבע הדברים היו חרדים לקיומה החומרי של המשפחה כולה - ולאו דווקא של הקטין אישית - היו מצויים בניגוד עניינים שעה שחתמו בשמו על ההסכמים שאת התמורה הטילו למעשה על הקטין בלבד. 26. טענת הנתבע, שעליה חזר מספר פעמים, ולפיה הסכמים מסוג זה היו נפוצים ומקובלים באותה תקופה, לא הוכחה, וממילא אין בה בהכרח ללמד כי ההסכמים עולים בקנה אחד עם תקנת הציבור. גם הנתבע עצמו ראה בהסכם חריג: בסרט שנערך על-ידי משפחת הקטין, ושיחזר, בין השאר, את מעמד חתימת ההסכם, התראיין גם הנתבע, ומדבריו עולה כי מדובר בהסכם חריג בשל גילו הצעיר של השחקן. כך אמר הנתבע בסרט: "עדין הסכם כזה לא נחתם עד היום, לפחות לא במשרדי. הוא קצת שונה באמת. ששחקן בגיל 14 בעצם בא, באה משפחתו, וקושרת את עצמה עם איזשהו איש עסקים. משפחת [הקטין] מקדימה את המאוחר ולא מחכה לגיל שבו אפשר לקטוף פירות, שזה בד"כ מתחיל במינימום אחרי הצבא. אולי טיפה לפני הגיוס, אבל בסכומים המשמעותיים, אחרי ששחקן משתחרר משירות צבאי בצה"ל, ופה היא מקדימה את זה ע"י הסכם עם איש עסקים שכבר היום נותן להם כסף, על חשבון בעצם כל הסכומים שהם היו יכולים לקבל ויהיו יכולים לקבל, בגין 21 ומעלה, כש[הקטין] ישתחרר מהצבא". 27. בבחינת השאלה אם חוזה פוגע בתקנת הציבור עלולות לעמוד זו מול זו עמדה המחייבת עמידה בהסכמים אל מול עמדה שמאפשרת התערבות בהם מסיבות ראויות. "אכן, העיקרון של תקנת הציבור הוא עיקרון מרכזי וחשוב. מכאן הצורך להפעילו בזהירות ובאחריות. לא חששות על דבר סוסים פרועים צריכים להשפיע על שיקולינו, אלא הצורך למצוא איזון ראוי בין חופש החוזים והאוטונומיה של הרצון הפרטי לבין ערכים חוקתיים אחרים, הנוגדים להם. אסור שתקנת הציבור תיהפך למכשיר יום-יומי לביטולם של חוזים ולסיכולן של ציפיות סבירות. אך אסור גם שתקנת הציבור תיהפך לאות מתה. נדרשת דרך ביניים, שקולה וזהירה, המעניקה את מלוא התוקף לחוזה, התואם את עיקרי הסדר הציבורי ואושיות החברה והשולל תוקף זה מחוזה החורג מתפיסותיו של הציבור הנאור. חזקה על השופטים - המורגלים בעריכתו של איזון זה בתחומי משפט שונים - כי יעמדו במשימה זו." (חברה קדישא נ' קסטנבאום, עמ' 539). איזון הערכים הנדרש בשאלה שלפני אינו מעלה שאלה קשה. להיפך: בהינתן העובדה שנעשתה עיסקה בשמו של קטין, מצווה בחינה מדוקדקת של הוראותיה וקביעה כי לטובת הקטין היא. אולי לא ניתן היה להעריך את הפער העצום שבין "מחיר הקניה" לבין התועלת הצפויה הימנו אלמלא טענות הנזק של התובע, שסבור היה כי "הפסיד" סכום שעולה על 5 מליון ₪ מכך שהעסקה לא קוימה. בחינת התועלת לקטין יכולה היתה להעלות, למשל, כי אלמלא הסכום ניתן לו ע"י התובע לא היה מגיע לאפשרות להרויח סכומים כגון אלו. אלא שכאן למדנו כי הסכום כלל לא יוחד לקטין, ללמודיו או לאימוניו. אם כך, מה הועילו חכמים בתקנתם ומה תועלת היתה אמורה לצמוח לקטין? העובדה שהוריו ואפוטרופסיו של הקטין הסכימו לעיסקה אינה מפחיתה מחבותו של התובע: האינטרס המוגן הוא זה של הקטין, ואם מסיבה כלשהיא לא ראו זאת אפוטרופסיו, שומה על המתקשר וכמובן על בית המשפט המפרש את העסקה - לתת לכך את מירב תשומת הלב, ולבטל עסקה כזו, שעומדת בניגוד לערכים הראויים והמקובלים על החברה בישראל. מכל האמור לעיל, אני סבורה כי בצדק קבע הבורר שההסכם בטל. מובן כי מסיבה זו גם הנספח להסכם בטל. 28. פסק הבוררות קבע כי ההסכם והנספח בטלים גם משום שלא הובאו לאישור בית המשפט כמתחייב מחוק הנאמנות, תשל"ט-1979. הבורר קבע כי כאשר כספי התמורה מיועדים להורים ולרווחת המשפחה כולה, ולא לקטין דווקא, ניצבים ההורים בניגוד עניינים אשר מחייב אותם לקבל את אישורו של בית המשפט להסכם. בהליך זה לא הובאו ראיות בשאלת ייעוד הכספים (לקטין או למשפחתו) או בדבר אופן ניצול הכספים הלכה למעשה, ולכן יש להסתפק בקביעה כי ההסכם והנספח לו נוגדים את תקנת הצבור, ומשום כך - בטלים. התרשלות הנתבע 29. התובע מייחס לנתבע אחריות לנזקיו מכח עילה חוזית - הפרת ההסכם (שנערך בעל פה, ומשתמע מנסיבות העניין) למתן שירות מקצועי שבין עורך דין ללקוחו, ומכח עילה נזיקית - רשלנות הנתבע כאמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). ברי כי בין עורך דין ללקוח שוררת חובת זהירות מושגית, וגם חובת זהירות קונקרטית, לפעול באופן מקצועי לטובת הלקוח. עריכת הסכם שתכנו נוגד את טובת הציבור או אף עלול לעמוד בסתירה לטובת הציבור בודאי אינה עולה בקנה אחד עם קיום חובת הזהירות. בפן החוזי של יחסי עורך דין לקוח נקבע בע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד(4) 446, 462 (1990): "הבסיס העיקרי לחבותו של עורך דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת דין, בתמורה לשכר-טרחה המשולם לו. יש שהסכם זה מועלה על הכתב, ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל-פה. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה הן, כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש המידה הנדרשת של ידע, מיומנות ומאומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה התנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח עשויות לשמש עילה לתביעה בגין הפרת החוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי הלקוח." התובע מבקש לקבוע כי הנתבע הפר את ההסכם עמו וכי הפר למעשה את החובה המעוגנת בסעיף 39 בחוק החוזים, לפיה על צד לחוזה לקיים את האמור בחוזה בתום לב. באשר לעילת הרשלנות, טוען התובע כי הנתבע חרג מסטנדרט ההתנהגות הסביר בהכנת ההסכם. על אף שמדובר בשתי עילות שונות,בנזיקין ובחוזים, אין למעשה הבדל ביניהן בבחינת סטנדרט ההתנהגות הנדרש מעורך הדין (עניין שרמן; ע"א 2625/02 נחום, עו"ד נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385 (2004); א' בר-שלום, "לשאלת אחריותם בנזיקין של עורכי דין", הפרקליט כה (תשכ"ח), 479, 491 (להלן: "בר-שלום"). לפיכך, יש לבחון האם חרג הנתבע מסטנדרט ההתנהגות הנדרש בנסיבות העניין. 30. אמת המידה להתנהגות הנדרשת מעורך דין מבוססת הן על ההלכות הכלליות בדבר סטנדרט ההתנהגות הנדרש מבעל מקצוע, הן על הדין הספיציפי הקובע את נורמות ההתנהגות הראויות לעורך דין, והמעוגן בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, ובתקנות על פיו (עניין שרמן; ע"א 4612/95 איתמר מתתיהו נ' שטיל יהודית (לא פורסם, (27.10.97)). 31. בעניננו מדובר ביצוג שני הצדדים לחוזה גם יחד (עדות הנתבע בעמ' 18 שורה 30 בפרוטוקול). כאשר עורך דין מייצג שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים, הוא חב באחריות כלפי שניהם, וממילא ברור כי אין הוא יכול להקריב אינטרס של לקוח אחד למען האינטרס של הלקוח השני (ענין דורנבאום, בפסקה 11 לפסק דינו של כב' הנשיא, כתארו אז, ברק). כך נאמר בעניין שרמןבסוגייה זו (עמ' 468): "החובה המוטלת על עורך הדין לפי החוק לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, מטילה על עורך הדין מעמסה קשה למדי שעה שהוא מתיימר לשרת שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים. אבל אין בהסכמתו לשרתם בעת ובעונה אחת כדי לפטור אותו מחובה אלמנטרית זו, ועליו לשאת בתוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם (על"א 280[15] הנ"ל, 708)." כך התייחס בר-שלום במאמרו (עמ' 484) לסוגיה זו: "אם נקבע מפורשות, או ניתן להסיק מכללא, שעורך הדין מועסק על ידי שני הצדדים - אין בעיה מיוחדת... במקרה של העסקה משותפת חב הפרקליט חובת מיומנות כלפי שני לקוחותיו. מוטלות עליו חובות מסויימות במקרה של ניגוד אינטרסים בין שני הלקוחות ויש חובה מוסרית שהחוק יאכפנה לא להקריב אינטרס של לקוח אחד למען לקוח אחר, אבל כאמור, אין מחלוקת לגבי עצם האחריות." ראו גם לעניין זה: על"ע 80/2 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, תל-אביב-יפו, (לא פורסם, 3.9.80). 32. הנתבע טוען כי הוא לא ידע בזמן החתימה על ההסכם אודות מצבה הכלכלי של המשפחה, ובעדותו במסגרת הבוררות טען כי הניח שכספי התמורה מיועדים לקטין. אני מטילה ספק בדבר הגיונה הכלכלי (בעיני הנתבע עובר להתקשרות שקידם) של עסקה שכזו. בנסיבות הענין נראה שגם אם לא ידע, היה על הנתבע לעורר נושא זה דוקא משום שלפי ההסכם לא יוחדו הכספים לקטין, דבר שמהווה פגם חמור בהסכם. הנתבע לא הוכיח את טענתו כי הסכמים מסוג זה היו מקובלים באותה תקופה, וכאמור לעיל, ההתבטאות שלו בסרט מחזקת את הרושם כי ההסכם שלפנינו היה חריג כבר אז. אם כן, הנתבע ערך עבור שני הצדדים הסכם שפוגע באופן ברור בקטין, שספק רב אם בגילו הצעיר יכול היה להבין את משמעות הפגיעה. לעניין זה, אין בעובדה שהדבר נעשה בהסכמת ההורים כדי לפטור את הנתבע מאחריותו בנושא זה. 33. אכן, עורך דין המקבל על עצמו לייצג לקוחות ולהכין עבורם הסכם, חייב לנקוט זהירות מקצועית כלפיהם, ובירור תקינותו וחוקיותו של ההסכם הוא לבטח עניין משמעותי ביותר לו עליו ליתן דעתו. בענייננו, לא נקט הנתבע בזהירות ההולמת, ולפיכך מסקנתי היא כי הנתבע הפר את חובת הזהירות כלפי לקוחו התובע, בעריכת הסכם זה. 34. דברים שנאמרו לעיל אינם גורעים כהוא זה מחבותו של התובע עצמו: הבורר קבע כי התובע, שהיה ער לכך שאביו של הקטין היה נתון במצוקה כלכלית, לא טרח לוודא שההסכם ישרת את האינטרסים של הקטין, ואף היה אדיש לכך (פסקה 20 לפסק הבוררות). קביעה זו מחייבת את התובע בהיותו צד לבוררות, ואני סבורה כי ניתן להגיע לאותה מסקנה גם בהליך שלפניי. צריך להניח כי העדר המוסריות של ההסכם היתה ברורה לתובע, או למצער היתה צריכה להיות ברורה לו. בלשונו שלו, כאיש עסקים לא נתן דעתו על מניעי הצד שכנגד, או על מידת המוסריות שבעסקה. במלים אחרות, גם התובע הבין כבר בזמן אמת כי ההתקשרות פוגעת בקטין, שמשעבד את פוטנציאל הישגיו בעתיד לתובע. על כן לתובע אשם תורם ממשי לנזקיו הנטענים. מסקנה זו, בדבר אשמו התורם של התובע, יפה גם באשר לעילת התביעה החוזית (לעניין אשם תורם בדיני חוזים ראו: ע"א 4697/05 גבאואסטבלישמנט נ' דוד דודאי, לא פורסם (27.8.12)). 35. היקף האחריות אינו יכול לכלול גם את הנספח להסכם, שלפיו נמכרו לתובע עוד 15% מזכויותיו של הקטין בכרטיס השחקן, משום כך שהנתבע לא היה מעורב בעריכת הנספח, ואף בהסכם עצמו אין כל הוראה המתייחסת לעריכת נספח מעין זה בעתיד. שיעור האשם התורם 36. שיעורו של האשם התורם צריך להיקבע באופן יחסי למידת האשם המוסרי של כל אחד מן המעורבים באשם (ע"א 5850/10 חברת דפרון בע"מ נ' עיזבון המנוח יבגני גולובין בפסקה ל (15.4.2012); ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' יגאל תנעמי פ"ד נח(1) 1, 23 (2004); ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' מוסטפא בן אחמד עוואד, פ"ד מד(1) 422, 438 (1990)). בעניננו, נדמה שצריך לחלק את האשם בין שני המעורבים במידה שווה. שניהם פעלו בניגוד לאמות המידה המוסריות, ואם כי המתקשר הוא בעל החבות העקרית לעסקה שהוא מתקשר בה, הרי אלמלא הסכים עורך הדין למתווה העסקה, ואילו העמיד את התובע על הסיכון המשפטי שבה - כנראה לא היתה העסקה יוצאת אל הפועל. לא הובאו שום ראיות בענין זה, ועל כן אני סבורה שראוי לשום את האשם המשותף שווה בשווה, כך שלכל אחד משני הצדדים שלפני 50% מן האחריות. הנזק והקשר הסיבתי 37. הנזקים הנטענים הם הוצאות משפטיות בהליכי הבוררות, ורווחים שהיו צומחים לתובע אילו קוימו ההסכם והנספח. הרווחים הנטענים הם למעשה פיצויי קיום, אבדן הרווח שהיה צומח לתובע אילו קוים החוזה בינו לבין הקטין, לאחר שפוטנציאל מימוש איכויותיו של הקטין כשחקן מוביל היה מתממש. מכח העילה הנזיקית התובע אינו זכאי לפיצויי קיום, אלא פיצויי הסתמכות בלבד, שיעמידו אותו במצב שבו היה אילולא הופרה כלפיו חובת עורך הדין. 38. פיצויי הקיום שהתובע טוען להם מבוססים על הטענה החוזית כי הנתבע הפר הסכם לא כתוב עם לקוחותיו והפר את אמונם כשערך הסכם שהוראותיו נוגדות את תקנת הציבור, ולפיכך לא ניתן לקיימן. פיצויי קיום נועדו להעמיד את הנפגע במצב שהיה אילו החוזה היה מקוים. אך טענות התובע בסיכומיו בנושא פיצויי הקיום אינןמתייחסות למערכת ההסכמית שבין עורך הדין ללקוח, שאותה הפר עורך הדין לטענתו, אלא להסכם שערך עורך הדין בין שני לקוחותיו. ספק אם ניתן בנסיבות העניין לזהות קשר משפטי של ממש בין שני ההסכמים, ובתוך כך לקבל טענה משפטית לפיה הפרת הסכם למתן שירות של עורך דין כלפי לקוח מקימה זכות של הלקוח לקבל פיצויי קיום עבור הסכם שערך עורך הדין בין שני צדדים שהיו לקוחותיו. מכל מקום, ברי כי לא ניתן לקבל פיצויי קיום בגין הסכם שבוטל מחמת ניגוד לתקנת הציבור. 39. התובע טען בסיכומיו כי ניתן היה לערוך את ההסכם באופן שונה, מאוזן יותר ושעולה בקנה אחד עם תקנת הציבור. יתכן שבכך מנסה התובע לבסס קיומו של נזק בגין "אבדן הזדמנות אלטרנטיבית". התובע אף הפנה בסיכומיו לפסק דין בענין נזק מסוג זה (ע"א 153/04 חיותה רבינוביץ' נ' יוסף רוזנבוים (6.2.06)). לא ברור שנזק בגין "אבדן הזדמנות אלטרנטיבית" מגן על אינטרס הקיום, שעל פיו מבקש התובע את רווחי ההסכם, ולא רק על אינטרס ההסתמכות. ממילא, התובע לא ביסס בראיות את שיעור הנזק לפי ההזדמנות האלטרנטיבית, וטענתו מבוססת על הנחות עובדתיות תיאורטיות, שלא הוכחו בענייננו, לפיהן התובע ומשפחתו של הקטין היו מסכימים לתנאיו של ההסכם האחר. משום כך אין לקבל את טענות התובע לפיצויים בגין רווחי השחקן במהלך חייו המקצועיים. 40. יש להוסיף ולשקול את שאלת הפיצוי לפי אמות המידה שנקבעו בחוק החוזים. לפי סעיף 31 בחוק החוזים (חלק כללי) סעד ההשבה הוא הסעד הראשון האפשרי, וההגיוני בנסיבות חוזה פסול, על מנת שלא יצא חוטא נשכר. עם זאת, לבית המשפט שקול דעת לבחון אפשרות של פטור מהשבה מצד אחד או גם קיום החוזה מצד שני (פסקה 19 בעניןאילן). 41. התובע אינו מסתפק בסעד ההשבה ועותר גם לפיצוי בגין הוצאות ההתדיינות בהליכים המשפטיים שהתקיימו (בבוררות ובבית המשפט), לאחר שנתגלעה המחלוקת בינו לבין הקטין ומשפחתו, בין היתר בדבר תוקף ההסכם. התובע יזם הליכים אלו ביזמתו, משבקש לאכוף את ההסכם, והם נובעים ישירות מהסתמכותו על הוראות ההסכם. הוצאות אלו הן למעשה חלק מנזקי ההסתמכות של התובע על ההסכם שערך הנתבע, ולכן יש לפצותו בגינן, בשיעור היחסי הנובע מאשמו התורם. אלו הן ההוצאות עליהן הצהיר התובע בסעיף 50 לתצהירו: שכר הטרחה בסך 124,820 ₪ ששולם בגין הטיפול בתביעת הבוררות; שכר הטרחה בסך 46,516 ₪ ששולם בגין הטיפול בבקשה לביטול פסק הבורר; תשלום שכר טרחה לבורר שקדם לבורר בעז אוקון בסך 4,014 ₪; שכר טרחה ששולם לבורר בועז אוקון בסך 10,220 ₪; והחזר הוצאות חוות דעת פנימית שהכינה פרופ' גבריאלה שלו בנושא תובענה זו בסך 23,200 ₪. שתי ההוצאות האחרונות שצוינו העוסקות בשכר הטרחה לבורר ושכר טרחה ששולם עבור כתיבת חוות דעת לא צוינו בכתב התביעה (ראו סעיף 41 בכתב התביעה) ומשום כך לא תחושבנה בגדר ההוצאות. ההוצאות האמורות נתבעו לפי קבלות שונות, אך התובע לא בקש לשערך אותן למועד הגשת התביעה, ומשום כך תשוערכנה רק מיום הגשת התביעה. סכום ההוצאות הכולל עומד על 175,350 ₪. כזכור, עניננו עוסק ב-20,000$ מתוך 35,000$ שהתובע השקיע, כלומר 57.14%. לנוכח אשמו התורם של התובע, יישא הנתבע במחצית מנזק זה, כלומר, 50,097 ₪. 42. כזכור, התובע הוסיף וטען גם לעגמת נפש שנגרמה לו מכל המהלך, שאותה אמד בכתב התביעה ב-150,000 ₪. אני סבורה שבנסיבות הענין אין מקום לפסוק פיצויים בראש נזק זה: עסקינן בפיצוי שהוא בשקול דעת בית משפט, הן בטיבו הן בסכומו. אין ספק שנגרמה לתובע עגמת נפש שכן ההימור שהתכוון לו בוטל, ואולם מידיו באה לו זאת, בהתעלמו מצוים מוסריים שצריכים להיות מקובלים בחברה. אחת הדרכים להביע את מורת הרוח מן הפגם המוסרי היא להימנע מפיצוי. סוף דבר 43. לנוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת רק בחלק הנוגע להחזר הוצאותיו של התובע. התובע אינו זכאי לפיצויי קיום בגין ההסכם שבוטל, כי אם לפיצוי עבור הוצאותיו המשפטיות, בחלק המתיחס לעסקה שערך הנתבע, ובניכוי אשם תורם בשיעור 50%. על כן ישלם הנתבע לתובע סכום של 50,097 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. עורך דיןחוזהרשלנות