מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שבר בעצם הטריקווטרום בשורש כף יד שמאל: מבוא לפניי תביעת התובע יליד 27.8.75, הנדסאי תוכנה במקצועו, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 27.6.07 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). התביעה הוגשה כנגד אחיו של התובע - הנתבע 2, אשר נהג בקטנוע בו נסע התובע (להלן: "הנתבע"), וכנגד הנתבעת 1 - מבטחת השימוש ברכב בו נהג התובע במועד התאונה (להלן: "הנתבעת"). פסק הדין ניתן לאחר שהובאו לפניי הראיות כדלקמן: ראיות התובע: תצהירי עדויות ראשיות ועדויות של התובע ושל חברו לשעבר לעבודתו בחברת אמדוקס - מר אברי קלדרוביץ . ראיות הנתבעת: עדותו של מר אביק שטרום העובד באמדוקס, תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם של החוקרים הפרטיים מר סרגיי יגודין ומר בועז אליאס. כן הובאו בפניי חוות דעתם של המומחים הרפואיים מטעם ביהמ"ש: ד"ר מיכאל טנצמן - אורטופד, ד"ר דניאל ציק - מומחה א.א.ג וכן שאלות הבהרה שנשלחו לד"ר ציק ותשובותיו. המומחים לא זומנו לחקירה. כמו כן, קראתי בעיון את התיעוד שהוגש ע"י הצדדים ושמעתי את סיכומיהם בע"פ. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת. הנכויות הרפואיות כפי שנקבעו ע"י המומחים מבוא במהלך התאונה החליק הקטנוע והתובע נפל ונחבל. התובע הועבר באמבולנס לביה"ח מאיר בכפר-סבא. בבדיקה בחדר המיון, נמצאו חבלות וכאבים בצוואר וגב יד ורגל שמאל. צילומי רנטגן אבחנו עדות לשבר בעצם הטריקווטרום בשורש כף יד שמאל. ידו של התובע גובסה והוא שוחרר עם הוראות להמשך מנוחה וטיפול רפואי. ביום 29.8.07, כחודשיים לאחר התאונה, התלונן התובע על סחרחורות וצפצופים באוזניו. ביום 15.9.07, לאחר תום חופשת המחלה והסרת הגבס מידו, שב התובע לעבודתו באמדוקס כהנדסאי תוכנה. יאמר כי ביום 11.2.10, נפגע התובע בתאונה נוספת בגינה טרם הגיש תביעה (להלן: "התאונה השנייה"). לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה ומגבלותיו בגינה, כמפורט בהמשך, תפקודו בעבודתו באמדוקס הלך ופחת עד כי בחודש אוגוסט 2009 פוטר מעבודתו. לטענת התובע, כל ניסיונותיו לשוב ולהיקלט בשוק העבודה כהנדסאי תוכנה, עלו בתוהו - מאז חודש נובמבר 2011 הינו עובד כנהג מונית שכיר. הנכות האורטופדית ביום 6.4.09, נבדק התובע ע"י ד"ר טנצמן והתלונן בפניו בעיקר על כאביו בשורש כף יד שמאל, בגב תחתון ובע"ש צווארי. כן התלונן כי חדל לבצע פעילות בחדר כושר, למעט הליכות. ד"ר טנצמן קבע כי לא נותרה לתובע נכות אורטופדית בע"ש צווארי ומותני. בבדיקת שורש כף היד מצא כי "...קיים חסר מסוים של סוף טווח התנועה בכיפוף ויישור שורש כף היד השמאלית שהינה הדומיננטית, יש גם עדות לדלדול שרירי אמה שמאל לעומת ימין... " (עמ' 5 לחוות הדעת). כן קבע המומחה כי הגנגליון (ציסטה) הקטן והמכאיב שבגב שורש כף היד, אינו קשור לתאונה. ד"ר טצנמן קבע כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 5%, בהתאמה לס' 35 (1) (א)-(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"). הנכות בתחום א.א. ביום 12.1.11 נבדק התובע ע"י ד"ר ציק. התובע התלונן בפני המומחה כדלקמן: "...על סחרחורות ותחושת צפצופים באוזניים. הסחרחורת מופיעה כאשר הוא קם משכיבה, כשהוא נשכב או כשהוא משנה תנוחה משכיבה לעמידה ולהפך. לפעמים כאשר הוא בעמידה הוא חש שהוא לא יציב והוא צריך לאחוז בדבר מה על מנת לא ליפול. הטינטון מתואר כרעש קבוע וחד באוזניים. הוא מתגבר כאשר שקט סביבו ונחלש או נעלם כאשר הוא עסוק או קיים רעש סביבו... במקצועו הוא איש מחשבים ועובד עבודה משרדית בסביבת עבודה שקטה". (עמ' 2 לחוות הדעת). ד"ר ציק מצא בבדיקתו את התובע כי: "התלונה האופיינית היא של סחרחורת בעת שינוי תנוחה. מדובר במחלה התקפית המופיעה לסירוגין ומשמעו תקופות "שקטות" שבהן הנפגע בהפוגה וחש בטוב ותקופות "פעילות" בהן המחלה פורצת וגורמת לנפגע להתקפי סחרחורת, בחילה, הרגשה כללית רעה והפרעת יציבה בעת שינוי תנוחה. שכיחותם של התקפי הסחרחורת ומשך המחלה אינם ניתנים לחיזוי מראש כשבמקרים רבים סחרחורת מסוגBPPV נמשכת שנים רבות... סחרחורת מסוג BPPV "מפיקה" ממצאים טיפוסיים בבדיקת EMG בעת התקף בעוד שבזמן הפוגה, בדיקה זו תמצא תקינה אצל 70% מהמקרים וכפי שנראה בבדיקת ה- EMG הנוספת שנערכה לתובע לבקשתי ב 26/5/11-. אני מסיק כי לתובע אירעה בתאונה הנדונה סחרחורת מסוג BPPV. מחלה זו נכנסה להפוגה ארוכה מסוף שנת 2008 ועד ה- 28/10/10 עת אירעה לו חבלת ראש בתאונת דרכים נוספת. התאונה השנייה עוררה מצב קודם "שקט" בהוסיפה את חלקה לפגיעה הוסטיבולרית הקודמת. להערכתי, שכיחותם הנמוכה של התקפי הסחרחורת מסוף שנת 2008 ואילך, יש בהן בכדאי להעיד ולרמוז לכך שמחלתו אינה קשה במיוחד והוא קרוב לודאי "יזכה" בהפוגות ארוכות במחלתו. בנתונים אלו ראויה כאן נכות בשיעור 10% בנושא הסחרחורת ועפ"י סעיף 72(4)ב'- אין דרך רפואית להעריך תרומתה של כל תאונה לכלל הנכות בנושא הסחרחורת ועל כן אני ממליץ לבית המשפט לחלק את נכותו בנושא זה ל-2 חלקים שווים דהינו: 50% נכות ע"ח התאונה הנדונה ויתרתה בגין תאונת 2010". (עמ' 4 לחוות הדעת). ד"ר ציק קבע כי נגרמה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10%. זאת בהתאם לס' 72 (4) (ד) (??) לתקנות בגין טנטון תמידי, ו-5% בשל סחרחורת במידה קלה בהתאם לס' 72 (4) (ב) (?) מתוך 10% נכות. ד"ר ציק הוסיף וקבע: "מגבלות: טינטון אינו בר ריפוי. הסחרחורת קרוב לודאי תפקוד את התובע מפעם לפעם. כאמור אני מעריך שמחלת הסחרחורת ממנה התובע סובל אינה קשה והוא צפוי להפוגות ארוכות ולשיעור נמוך של התקפים בשנים הבאות. בעת התקף הוא יזדקק למספר ימי מנוחה, לטיפול תרופתי ולפיזיותרפיה ספציפית וכל אלו מצויים בסל הבריאות. התובע הוא איש מחשבים ועובד משרד. הטינטון לא יפריע לו בעבודתו וכאמור בעת התקף סחרחורת הוא צפוי להעדר ממקום עבודתו למספר ימים". (עמ' 4 לחוות הדעת). לסיכום: סה"כ הנכות הרפואית המשוקללת כפי שנקבעה ע"י המומחים, בגין התאונה, הינה בשיעור של 18.5%. תמצית טענות הצדדים תמצית טענות התובע אביא להלן את תמצית טענות התובע: עדותו בשאלת החבות לא נסתרה. התובע המציא תעודת ביטוח ואישור, כי לנתבע היה רישיון נהיגה בר תוקף לנהיגת הקטנוע במועד התאונה. משכך, יש לקבוע כי אין ממש בטענות הנתבעת בשאלת החבות; כתוצאה מהתאונה, חלה ירידה של ממש בתפקודו בעבודתו באמדוקס - כפי שהוכח מעדותו שנתמכה בעדויותיהם של מר קלדרוביץ, וכן בעדותו של עד ההגנה מר שטרום; הוכח כי התובע פוטר מאמדוקס בגין התאונה, וכי לא פוטרו עובדים נוספים ביחד עמו. משכך, יש לחשב את נזקיו על בסיס פוטנציאל השתכרותו באמדוקס, המגיע לכדי 15,648 ש"ח נטו לפי ערכו נכון למועד פסה"ד; יש לקבוע כי נכותו של התובע בגין הפגיעה הוסטיבולרית, המתבטאת בסחרחורות ואשר הוכחה בבדיקה אובייקטיבית, הינה בשיעור של 20% ולא 10% כפי שקבע ד"ר ציק. זאת ועוד, יש לשייך את מלוא הנכות לתאונה דנן ולא לתאונה השנייה. מעיון בתיקו הרפואי, עולה כי תלונותיו לאחר התאונה השנייה תואמות, כמעט לחלוטין, לתלונותיו לאחר התאונה נשוא תביעה זו; הוכח כי מגבלותיו בכף ידו הדומיננטית הפריעו לעבודתו במחשב, וכי מעבידתו העמידה לרשותו מקלדת ארגונומית וכן כיסא מתאים; נכותו בגין הסחרחורות, עפ"י ממצאי ד"ר ציק, וכעולה מתשובות ההבהרה שנתנו במענה לשאלות שנשלחו ע"י הנתבעת, צריכה להיות בשיעור של 20% לפי ס' 47 (4) (ב) (?) לתקנות, ולא 10% בלבד כפי שקבע; נכות זו נגרמה בגין התאונה בלבד, שכן תלונותיו לאחר התאונה השנייה כפי שנרשמו ע"י רופא קופ"ח ד"ר כרמי ביום 28.4.10, תואמות כמעט לחלוטין לתלונותיו, כפי שנרשמו ע"י ד"ר כרמי ביום 17.10.07; הנכות בגין הטנטון הינה תפקודית, ושילובה ביחד עם הנכויות הנוספות הגבילה ומגבילה באופן ממשי את יכולת תפקודו של התובע בעבודתו - לרבות את יכולת הריכוז הנדרשת לעבודה כהנדסאי מחשבים. על כן יש להעמיד את נכותו התפקודית על 30%; התובע עשה כל שניתן על מנת להיקלט בשוק העבודה כהנדסאי תוכנה. לכן יש לחשב את נזקיו מאז פיטוריו מאמדוקס, בהתאם לתקופות עבודתו ונזקיו בפועל ולחילופין בהתאם לנכותו התפקודית; התובע משתכר כנהג מונית סך של כ-4,000 ₪ בלבד, ועל כן הינו זכאי לפיצוי בגין ההפרש שבין שכרו באמדוקס לבין שכרו כנהג מונית; עדויותיהם של החוקרים אינן אמינות, והתיעוד שהוגש על ידם מעורר תמיהות וסתירות באשר לאמינותו; יש לפצות את התובע בגין הפסדי פנסיה על בסיס 20% משכרו עובר לתאונה; התובע זכאי להחזר הוצאות רפואיות, לרבות הוצאות לרכישת משככי כאבים; יש לפצות את התובע בגין עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד. תמצית טענות הנתבעת אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת: התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכחת טענתו בדבר קרות אירוע התאונה, לרבות כי מי שנהג בקטנוע הינו אחיו. משכך יש לדחות את התביעה בהעדר כיסוי ביטוחי; ד"ר טנצמן קבע לתובע נכות בשיעור של 5% בגין פגיעה בשורש כף יד שמאל. הממצא היחיד שמצא, הינו חסר מסוים רק של סוף טווח התנועה בכיפוף ויישור של שורש כף היד. כן קבע כי אין דפורמציה בשרירי אמת יד שמאל, וכי התחושה תקינה; תלונותיו של התובע על כאבים הינן בגין הגנגליון שבגב שורש כף היד, כפי שאף אישר, וכפי שקבע המומחה ממצא זה אינו קשור לתאונה; ד"ר ציק קבע לתובע נכות בגין סחרחורות וטנטון, שעה שבתעודת חדר המיון אין כל אזכור של פגיעת ראש. מנגד, בתאונה השנייה נחבל התובע בראשו ועל כן יש לשייך את כל תלונותיו לתאונה השנייה בלבד; נכותו של התובע בתחום האורטופדי אינה תפקודית. הנכות בגין הטנטון אינה תפקודית, שעה שהמומחה קבע כי "הטנטון לא יפריע לו בעבודתו". באשר לסחרחורות - ד"ר ציק מצא כי ההתקפים צפויים להפוגות ארוכות ובשיעור נמוך. כמו כן מהתיעוד הרפואי הוכח כי מסוף שנת 2008 ועד לסוף 2010, מועד התאונה השנייה, התובע כלל לא סבל מסחרחורות; יש לדחות את טענות התובע כי היה על ד"ר ציק לקבוע לו נכות בשיעור של 20% בגין הסחרחורות, וכן כי נכותו הוסטיבולרית בגין התאונה דנן עולה על 5%; כפי שאישר התובע בסיכומיו - עד לפיטוריו מאמדוקס לא נגרם לו הפסד השתכרות; על התובע עול הראיה להוכיח כי פוטר מעבודתו באמדוקס בגין התאונה. התובע לא זימן לעדות את מי מהאחראים עליו בתקופה שלאחר התאונה, ולא המציא את אותן חוות דעת שליליות, לטענתו; הוכח מעדותו של מר אביק שטרום, כי לא חש בכל מגבלה שהיא של התובע. לדבריו התובע היה עובד טוב, שביצע עבודתו בצורה טובה ופיטוריו נערכו על רקע צמצומים; מר קלדרוביץ שזומן לעדות ע"י התובע לא היה ממונה עליו במועד התאונה וגם לאחר מכן, כך שלא יכול היה להעיד על תפקודו לאחריה, ואף לא העיד מדוע פוטר התובע; הוכח כי היו גלי פיטורין חוזרים ונשנים באמדוקס; טענת התובע כי פוטר מעבודתו בשל תפקוד לקוי, אינה מתיישבת עם עדותו כי פנה מספר פעמים לאמדוקס בבקשה לשוב לעבודה, אולם לא נענה; התובע לא הציג כל פניה בכתב לחברות ההשמה אליהן פנה לטענתו, לאחר פיטוריו, ואף אישר בעדותו כי בקורות החיים ששלח לאותן חברות לא ציין כי נפגע בתאונות דרכים. זאת ועוד, התובע אף אישר בחקירתו כי העדר מענה לפניותיו לאותן חברות, לא היה עקב התאונה; עבודתו של התובע כנהג מונית יכול ונובעת מגירושיו, אשר התגלו לראשונה במהלך חקירתו הנגדית. ספק אם תלושי שכרו של התובע כנהג מונית אכן משקפים את שכרו בפועל, כפי שהוכח מעדותו ומעדויותיהם של החוקרים; יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין אובדן השתכרות לעתיד שלא יעלה על 50,000 ₪; התובע אינו זכאי לעזרת צד שלישי לעבר ולעתיד, מה גם שלא טען דבר בעניין זה; התובע אינו זכאי להחזר הוצאות רפואיות. הכרעה שאלת החבות לטענת התובע בתביעתו ובתצהירו, במועד התאונה נסע על קטנוע נהוג ע"י אחיו. לפתע, החליק הקטנוע, ונוסעיו עמו, בשל כתם שמן על הכביש וכתוצאה מכך נפגע התובע בראשו ובידו השמאלית. לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת בשאלת החבות. הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את טענות התובע בשאלת החבות מבלי שטענה טענה פוזיטיבית. הנתבעת עמדה על הכחשתה לאחר שבקש להגיש בתחילת שמיעת הראיות את אישור משרד הרישוי ביחס לרישיונו של הנתבע, במקום האישור המתייחס לתובע ואשר צורף בשגגה לכתב תביעתו. עוד יאמר כי בתחשיבה לא נדרשה הנתבעת לשאלת החבות. לסיכום: מצאתי לקבוע כי התאונה אכן ארעה כטענת התובע. שיעור הנזק הנכות התפקודית בהתאם לס' 72 (4) (ב) (?) לתקנות, יש לקבוע 10% נכות בגין "פגיעה בחלק הוסטיבולרי בצורה קלה (קיימת סחרחורות, בחילות)". לפי ס"ק (ב) (??), יש לקבוע 20% נכות בגין פגיעה בחלק הוסטיבולרי "בצורה בינונית - ישנם סימנים אובייקטיבים, כגון נוסטגמוס רפלקסים פתולוגיים". אמנם, קיימים ממצאים אובייקטיבים המעידים על קיומן של הסחרחורות, אולם משהמומחה מצא כי עסקינן בסחרחורות "במידה קלה" - אין מקום לסטות מקביעתו. באשר לחלוקת הנכויות בין שתי התאונות - ד"ר ציק מצא כי תדירות הסחרחורות אינה שכיחה, וכי תלונותיו של התובע בפני רופאיו מעידות על כך. יצוין כי פתרון רפואי לסחרחורות התובע לא נמצא, ועל כן סבירה טענתו כי לא היה טעם להמשיך ולפנות לרופאיו. לו אכן תדירות הסחרחורות הייתה גבוהה, יש להניח כי מר אברי קלדרוביץ יכול היה להעיד על מקרים בהם היה עד להן. עוד יצוין כי מר שטרום העיד כי לא היה מודע לבעיות בריאות של התובע. יתרה מכך, התובע עובד כנהג מונית וחזקה כי לו תדירות הסחרחורות לא הייתה "במידה קלה", כפי שמצא המומחה - ספק אם יכול היה להתמיד בעבודתו זו. בנסיבות אלו, איני סבור כי יש לסטות מקביעת המומחה הן באשר לשיעור הנכות, והן באשר לחלוקתה בין שתי התאונות. לסיכום: מצאתי לאמץ את קביעותיהם של המומחים שלא נסתרו ע"י מי מהצדדים, ועל כן הנני לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 18.5%. הנכות התפקודית אקדים ואומר, כי מהטעמים שיפורטו בהמשך איני סבור כי נכון יהיה לכמת את נכותו התפקודית של התובע. אין חולק כי התובע עבד באמדוקס במשך כ-9 שנים כהנדסאי תוכנה, עד לפיטוריו בחודש ספטמבר 2009. לטענת התובע, מאז התאונה הינו סובל מכאבים ומגבלות בתנועות כף ידו השמאלית המלווים אותו בחיי היומיום, גם כאשר אינו משתמש בכף ידו. לטענתו, כאביו מוקלים לזמן קצר לאחר שימוש במשככי כאבים. מוסיף וטוען התובע כי הינו מתקשה בביצוע פעולות יומיומיות כדוגמת הרמת משאות, פתיחת בקבוק, פתיחת קופסאות שימורים ועוד. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה הינו סובל מסחרחורות ומטנטון בלתי פוסק, המפריע בעיקר בשעות הלילה וכן כאשר יש שקט סביבתי. כתוצאה מהטנטון הינו מתקשה להירדם וכאשר מצליח להירדם, לא אחת הינו מתעורר משנתו מעוצמת הכאבים. כתוצאה מכך, תפקודו במהלך היום הינו ירוד. מוסיף וטוען התובע כי הטנטון, הסחרחורות מהן הינו סובל והכאבים בכף ידו, הקשו על עבודתו באמדוקס, שהינה עבודה מול מחשב. הכאבים בכף יד שמאל הקשו עליו את ההקלדה, הסחרחורות והצפצופים באוזניו הוציאוהו מהריכוז, והוא נאלץ לעשות הפסקות והפוגות ממושכות במהלך יום העבודה. עקב כך, נקטע חוט המחשבה ותפוקתו בעבודתו ירדה באופן ניכר. מוסיף וטוען התובע, כי פוטר מעבודתו לאחר מספר פעמים בהן זומן לשיחות הבהרה עם הממונים עליו, בניסיונות להבין מדוע אינו עובד כבעבר, ואינו עומד ביעדים שהוצבו לו, ומשהוברר כי תפוקתו בעבודה ירדה. התובע צירף לתצהירו את מכתבו מיום 3.8.09 של מר שרון מושקוביץ, סמנכ"ל משאבי אנוש באמדוקס, (מסמך 79 למוצגי התובע), בו אישר כי התובע עבד באמדוקס מיום 24.9.2000 ועד ליום 17.9.2009. הנתבעת התנגדה להגשת המסמך שלא באמצעות עורכו ובית המשפט הורה לתובע לזמן לחקירה את עורך המסמך, ככל שבכוונתו להגישו. התובע נמנע וסיבותיו עמו, מלזמן לעדות את מר מושקוביץ. התובע זימן לעדות את מר קלדרוביץ, אשר היה אחראי עליו באופן ישיר בין השנים 2000-2003. מר קלדרוביץ העיד כי התובע ביצע את תפקידו "על הצד הטוב ביותר והייתי מרוצה מתפקודו" (ס' 4 לתצהיר עדות ראשית מיום 10.2.12). הוסיף והצהיר מר קלדרוביץ, כי לאחר התאונה התובע חזר לעבודתו לאותו תפקיד וכי זכורים לו מספר מקרים בהם התלונן כי הכאבים בכף ידו ובעיקר הסחרחורות והצפצופים באוזניו ותוצאות התאונה, מקשים עליו בעבודתו. יחד עם זאת, מאחר והתובע לא רצה שמגבלות אלו יפגעו בפעילות המחלקה ובתפקודו, הוא נשאר לעבוד שעות ממושכות. בחקירתו הנגדית, שב וחזר מר קלדרוביץ על האמור בתצהירו. יחד עם זאת, אישר כי במהלך התקופה היו גלי פיטורין של מאות עובדים באמדוקס. הנתבעת זמנה לעדות את הגברת יעל רפטוב, אשר הייתה אחראית על התובע במועד התאונה. הנתבעת זנחה בקשתה זו, משהבקשה לזימונה הוחזרה בנימוק כי חדלה לעבוד באמדוקס. כן זמנה הנתבעת לעדות את מר אביק שטרום אשר היה אחראי על התובע במהלך החודשיים-שלושה האחרונים לעבודתו באמדוקס. מר שטרום לא זכר כי לתובע היו מגבלות רפואיות כלשהן, למעט כי "...היה לו כיסא מיוחד ומקלדת מיוחדת..." (עמ' 29 לפרוטוקול ישיבת יום 10.4.13). כן ציין העד כי כלל לא ידע שהתובע נפגע בתאונת דרכים. באשר לתפקודו העיד: "מבחינתי, היה נחמד לעבוד איתו, הוא היה עובד טוב, לא משהו מיוחד", וכשנשאל כיצד ביצע את עבודתו השיב: "בצורה טובה" (עמ' 28 לפרוטוקול). מר קלדרוביץ לא יכול היה לומר מדוע פוטר התובע, אולם הניח כי עסקינן היה באחד מגלי הפיטורין בחברה המתרחשים בעת שיש ירידה בפעילות החברה. יחד עם זאת, אישר מר קלדרוביץ כי "...המחלקה אצלנו שזה לא מחלקה גדולה, רק הוא פוטר" (עמ' 28 לפרוטוקול). לשיטת התובע, עד לקרות התאונה, חוות הדעת של האחראים עליו היו טובות. אולם לאחריה הן היו שליליות, כפי שהשתקף לטענתו בשיחות ההבהרה להן זומן. חזקה כי תיעוד בדבר אותן חוות דעת ושיחות הבהרה נמצא בתיקו האישי של התובע באמדוקס, ובטוחני כי לו היה עותר לזימונו לעדות של מר מושקוביץ שהיה נדרש להביא עמו את תיקו האישי של התובע - ניתן היה ללמוד על הסיבות לפיטוריו. יוזכר כי עול הראיה בעניין זה מוטל על התובע ולא על הנתבעת, אף כי היא זו שבקשה לזמן לעדות את מי שהייתה אחראית על התובע במועד התאונה. יצוין כי זימונה של הגברת רפטוב התבקש ע"י הנתבעת לאחר שהוגשו ראיות התובע, ומשעול הראיה מוטל עליו - אינו יכול לזקוף לחובת הנתבעת את זניחת זימונה לעדות. יכול ואכן הייתה לנכויותיו של התובע השפעה על תפקודו בעבודה, אולם על כך ניתן וצריך היה ללמוד מהאחראים עליו באופן ישיר. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף במיוחד שעה שמר שטרום לא היה מודע למגבלה רפואית כלשהיא, ואף לא סבר כי איכות עבודתו ותפקודו של התובע לא היו תקינים. לו אכן הטעם לפיטורי התובע מאמדוקס היה תפקודו הלקוי עקב מצב בריאותי ולא בשל צמצומים באמדוקס - חזקה כי לאחריו פיטוריו התובע לא היה פונה לאמדוקס בבקשות חוזרות ונשנות לשוב לעבודה. לסיכום: לא שוכנעתי כי התובע פוטר בגין התאונה, והדעת נותנת כי אכן פוטר בשל קיצוצים. לאחר פיטוריו של התובע לא צלחה דרכו לשוב לשוק העבודה כהנדסאי תוכנה. כל פניותיו, ככל שהיו, לא נענו בלא כל קשר לתאונה. לאחר פיטוריו, היה התובע מובטל במשך כ-6 חודשים ובסמוך לאחר מכן עבד בעבודות שונות שהוצעו לו לרבות ביקב, במכבסה ובחנות למכירת ציוד למחשבים. לטענת התובע, לא יכול היה, בשל מגבלותיו עקב התאונה, להתמיד בעבודות אלו ועל כן בחודש יולי 2011 החל לעבוד כנהג מונית. בתשובה לשאלות ביהמ"ש מהי הכנסתה של אשתו, השיב התובע כי עזב את ביתו בו התגורר עם אשתו וילדיו, וכי בשנה האחרונה הינו מתגורר בבית הוריו. כן השיב כי התגרש מאשתו כמחצית השנה לפני מתן עדותו בבית המשפט (עמ' 25 לפרוטוקול ישיבת יום 10.4.13). יאמר כי עובדות אלו התבררו לראשונה במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט. עוד יצוין כי תצהירו של התובע נחתם ביום 2.7.12, ועל כן נראה כי במועד זה כבר התגורר בבית הוריו. אולם מטעמים השמורים עמו, לא מצא מקום לציין זאת מיוזמתו. עובר לשמיעת הראיות, סברתי כי קיים קושי לקבוע ממצאים של ממש באשר לגורמים שהביאו בסופו של יום למצבו התעסוקתי של התובע, ובכללם בסיס השכר על פיו יש לחשב את הפסדי השכר לעבר ולעתיד. סברתי כי יכול וההסבר טמון, בין היתר, בנתונים שלא עמדו לפניי. בסופו של יום ונוכח הראיות שהובאו לפניי, איני יכול לקבוע כי עבודתו של התובע כנהג מונית נגרמה בגין התאונה, יכול ולעבודתו זו יש טעמים אחרים. בערב יום 30.12.12, עקבו החוקרים אחר התובע במהלך עבודתו כנהג מונית ומעקבם צולם בחלקו ע"י החוקרים. עדויותיהם נמצאו אמינות בעיניי, על אף הסתירות שעלו הן מעדויותיהם והן משעות הצילום השונות שאינן מתיישבות לכאורה זו עם זו. סבורני כי דווקא אי ההתאמה בין עדויות החוקרים ואופן עדויותיהם בבית המשפט, מלמדים על כנות עדויותיהם והסברם באשר לאי התאמה בין שעות הצילום שהתבצעו ע"י שתי מצלמות סבירה בעיניי. התובע התמיד בעבודתו במשמרת זו במשך כ- 7.5 שעות, עד לחצות הלילה - מועד בו הסתיים המעקב, בשל העדר תקציב להמשיך בו. מהראיות שהובאו לא עלו מגבלות כלשהן במהלך עבודתו. הפסד כושר השתכרות לעבר ולעתיד בחודשים ינואר-אוגוסט 2009 שקדמו לפיטוריו מעבודתו באמדוקס, השתכר התובע בממוצע סך של 13,766 ₪ נטו לחודש. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה ממחצית התקופה מסתכם בסכום של 15,244 ₪, לפי ערכו נכון למועד פסה"ד. לתובע הופרשו הפרשות לקרן השתלמות וכן לקרן פנסיה בסכום של כ-1,700 ₪ ועל כן סה"כ שכרו לפי ערכו נכון להיום הינו 17,000 ₪ נטו (במעוגל). ברם, משלא הוכחה סיבת פיטוריו של התובע ומשהתובע טרם שב לעבודה בהייטק מסיבות שאינן קשורות לתאונה, ומשלא ידוע האם ומתי ישוב לעבודה בתחום זה, עסקינן בפוטנציאל השתכרות אשר אין זה ברור האם ומתי יתממש. מנגד, אין מקום לחשב את הפסדי התובע על בסיס שכרו כנהג מונית. לאור האמור לעיל, ולאחר שהבאתי בחשבון את כל טענות הצדדים ואת השתכרויותיו של התובע מאז פיטוריו ועד למועד פסה"ד - מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 350,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות לעבר ולעתיד. נזק לא ממוני בגין 18.5% נכות ובניכוי גיל הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 35,783 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך כולל של 4,000 ₪. עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד יש להניח כי לאחר התאונה נזקק התובע לעזרת קרובים מוגברת. הנני פוסק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 15,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד תוך שהבאתי בחשבון כי לעתים ידרש לעזרה מסוימת של בעלי מקצוע לביצוע עבודות בביתו. סיכום להלן סיכום נזקי התובע: הפסד השתכרות לעבר ולעתיד- 350,000 ₪ נזק לא ממוני- 35,783 ₪ עזרת הזולת לעבר- 15,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד- 4,000 ₪ סה"כ 404,783 ₪ סוף דבר אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 404,783 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%. הסך הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כן תשא הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע בצירוף הפרשי הצמדה ממועד כל הוצאה. שבר