מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוזה שירותי קרקע לעובדים זרים: העובדות:   1. התובעת ספקה לנתבעת שרותי קרקע לכוח אדם זר על פי חוזה מיום 17.4.97 (להלן: "החוזה").   2. בהתאם לחוזה התחייבה התובעת לקלוט את העובדים בשדה התעופה במקום מוצאם והטסתם לישראל, שיכונם בדירות מרוהטות ששכרה לצורך כך, מתן שירותי מים, חשמל וכדומה, ביטוחם בביטוח רפואי הולם והטסתם חזרה על חשבונה.   3. תמורת השירות האמור התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך בשקלים השווה ל- 250 $ לעובד לכל חודש. כן הוסכם שתוקף החוזה הוא ל- 12 חודשים ומינימום 20 עובדים לחודש.   תוקף החוזה הוארך עד חודש נובמבר 1998.   הטענות:   הנתבעת כפרה בהארכת תוקף החוזה. לטענתה, הוא הסתים בחודש אפריל 1998, וכי מאותו מועד ואילך היא לא קבלה מהתובעת שרותי קרקע כלשהם למי מעובדיה. עבור יתרות החוב הנתבעות מתחילת תוקפו של החוזה ועד סוף חודש אפריל 1998 טוענת הנתבעת כי לא הוסכם על תשלום לפי מינימום 20 עובדים בחודש ועל כן היא אינה חייבת - לטענתה - סכום כלשהו לתובעת. כן כפרה הנתבעת באחור במועדי התשלום.   דיון:   1. הארכת תוקף החוזה:   מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהלה, ישראל נבו, אשר בסעיף האחרון שבו כפר כפירה מוחלטת בהארכת תוקף החוזה. למרות שלא הובא לעדות המנהל מטעם הנתבעת, אשר נהל משא ומתן ואשר היה בקשר שוטף עם התובעת, חזר בו העד מטעם הנתבעת מגרסתו הפשטנית האמורה לעיל, והודה כי איננו יודע, אין לו נתונים ואפשר שחלק מעובדי הנתבעת התגוררו בדירות ששכרה התובעת גם בתקופה המוארכת (עמ' 25 לפרוטוקול). לעומתו העידו שני עובדים מטעם התובעת עדות ברורה, חד משמעית, אשר עמדה במבחן החקירה הנגדית. מנהלת התובעת בתקופה הרלוונטית, סמדר ביטון, העידה כי בחודש מאי 1998, משהסתיימה תקופת החוזה היא נהלה שיחות עם אחד אריה מטעם הנתבעת, בהן סוכם על הארכת תוקף החוזה (עמ' 12 לפרוטוקול). עדה זו התגלתה כעדה מהימנה, עדותה היתה עקבית בכל העניינים נשוא התביעה, ואשר להארכת תוקף החוזה היא שבה והבהירה:   "אריה אמר חד משמעית העובדים אמורים לעזוב בנובמבר, כל החובות שלך ישולמו. עמי ישב איתך. הוא אמר לי בפרוש ואני מצטטת אותו 'עמי ישב איתך ויסגור איתך את כל החובות'. דבר שלא נעשה, אחרת לא היינו כאן". (עמ' 13 לפרוטוקול)   עדות זו מהווה מענה הולם לתהיית הנתבעת הכיצד הסכימה התובעת להאריך את החוזה שעה שנותרו יתרות חוב מהשנה הראשונה. ראשית יאמר, כי יתרות חוב אלה אינן גבוהות במיוחד לעומת העובדה שעבור תקופת ההארכה שמחודש מאי 1998 עד חודש נובמבר 1998 לא שילמה הנתבעת אגורה עבור שרותי הקרקע שקבלה מהתובעת, וזו עיקר התביעה. שנית, כפי שהסבירה מנהלת התובעת, הדירות כבר היו מושכרות ובהחלט היה לה עניין עסקי להאריך את תוקף החוזה (עמ' 17 שורות 8-13). יתר על כן, הנתבעת נמנעה מהביא לעדות את עובדה אריה להזים את עדותה של סמדר ביטון. המנעות זו מעלה חשד כבד כי הנתבעת חוששת מהאמת שתתגלה בעדותו, ולכן בחרה להביא עד שגילה חוסר בקיאות, לעיתים מביכה, בעובדות הרלוונטיות לתיק זה. המנעות מהבאת עד מרכזי אך מחזקת את גרסת התובעת.   בתמיכה לעדותה צרפה התובעת דוחות המצביעים על מספר העובדים ושירותי הקרקע שנתנו על ידה לנתבעת בתקופת הארכת החוזה, לרבות חוזי שכירות, חשבונות ארנונה, חשמל, מים וכד'. בנוסף, הובא לעדות מנהל תפעול של התובעת, שמואל גולדנברג, אשר העיד במפורש, וללא סייג, כי אחת לשבוע עד עשרה ימים הוא ביקר בדירות בהן שוכנו עובדי הנתבעת וערך רשימות שמיות של העובדים ששהו בדירות המושכרות. עדותו היתה עקבית, יציבה ומהימנה עלי. נסיונו של פרקליט הנתבעת לשאול שאלות לגבי עובד ספציפי לא הועילו לה, שכן אין לצפות מעד זה לזכור את מי מהעובדים הזרים הרבים ששוכנו באיזה מהדירות ששכרה התובעת. די בכך שהעד זכר כי ערך ביקורים שבועיים וחזר ובדק את העובדים השוהים בדירות (עמ' 3 שורות שורות 2-4).   למסקנה כי התובעת ספקה לנתבעת שרותי קרקע עבור תקופת החוזה המוארכת מצטרפת העובדה שהנתבעת, בהליך משפטי אחר, בו נתבעה לשלם כספים לקבלן הראשי, קיזזה תשלומי עובדים לפי חשבוניות מס שנשלחו אליה על ידי התובעת עבור התקופה המוארכת. נסיונו של מנהלה לטעון כי המדובר בחשבוניות שאך נרשמו ואשר אין בהן כדי להוכיח דבר מעורר השתאות. בתצהיר שהוגש על ידו בהליך בוררות הוא ביצע פעולת קיזוז משפטית של אותן חשבוניות, נשוא תביעה זו, היעלה על הדעת לכפור בהליך זה בחובת תשלומן.   כפי שציינתי בתחילה, עד ההגנה גלה חוסר בקיאות מוחלט הן לגבי העובדות והן לגבי נושאי המחלוקת. עד כדי כך הוא לא ידע מה עליו לענות, ועל כן הודה במפורש במה שהכחישה הנתבעת בכתב הגנתה:   "ש. ונניח ואתה מזמין פחות, (עובדים, הערה שלי ש.א) מה קורה אז לפי השיטה שלך? ת. אנחנו כתבנו כאן את ה- 20 למיטב זכרוני זה היה 20 לפחות. זה כתוב בחוזה. השירות הוא על 20 ... הכוונה היתה שעל מנת לכסות את ההוצאות המינימליות יהיה להם לפחות בממוצע 20 עובדים לחודש במשך תקופה של 12 חודש." (עמ' 25 שורות 7-11)   דומה כי אין צורך להוסיף על דברי עד ההגנה הממוטטים את הגנת הנתבעת.   אשר על כן, אני קובעת כי התובעת ספקה לנתבעת שירותי קרקע עבור החודשים מאי - נובמבר 1998 והיא חייבת לשלם לה את מלוא החוב עבור אותם חודשים.     2. האם החוזה מותנה באספקת שירותים למינימום 20 עובדים.   תשובת מנהל הנתבעת, כמצוטט לעיל שומטת את הקרקע מטענתה על כי אין בהסכם חיוב המטיל עליה הזמנה של לפחות 20 עובדים לחודש. יתר על כן, בנוסף לחוזה וכנספח לו חתמו שני הצדדים על מכתב המפרט את מהות השרות ותמורתו. בכתב יד הוספה פסקה:   "הצעת המחיר מתייחסת ל- 20 עובדים לתקופה של 12 חודש".   הנתבעת חתומה לצד תוספת זו. כמוצאת שלל רב עטה הנתבעת על האמור בסעיף 1.1 לנספח א' לחוזה:   "בתמורה לשרותי החברה ישלם הקבלן לחברה עבור כל חודש עבודה עפ"י המפורט בטבלה."    הסעיף שלאחריו הוא טבלה ובה נרשם במפורש:   "כמות הפועלים - 20".   גם ללא שמיעת עדויות ומקריאת כל חלקי ההסכם ברור כי הצדדים התכוונו לכך שהחוזה יחול על מינימום 20 עובדים, כך נכתב במפורש ובכתב יש המלמד על כוונה מפורשת והסכמה מפורשת. המילה "בפועל" המופיעה בסעיף 1.1 אינה יכולה להאפיל על המילים המפורשות שנכתבו פעמיים, פעם בטבלה ופעם בכתב היד כמצוטט לעיל. אולם בכך לא די, סמדר ביטון העידה כי נספח א' נלקח מחוזים קודמים, והמילה "בפועל" המופיעה בכך בסעיף 1.1 לא הושמטה בטעות. והעיקר בסעיף 5 (ב) לתצהירה הסבירה סמדר כי לפני שנחתם החוזה שוחחה בטלפון עם מר ורשיצקי מנהל הנתבעת, הסבירה לו את מהות העסקה, את החשיבות במינימום 12 חודשי שירות ומספר מינימלי של עובדים.   על סמך אותה שיחה נשלח פקס למר ורשיצקי בו כותבת לו סמדר: "אבקש לחתום על הסעיף בנוסף בהצעת המחיר ...." (נספח א' לתצהירה)   הסעיף הנוסף, הלא הוא התוספת של מינימום 20 עובדים לחודש, הנתבעת חתמה על תוספת זו ושיגרה העתק לתובעת (נספח ב' לתצהירה של סמדר). האמור בתצהירה של סמדר קיבל משנה תוקף בחקירתה הנגדית (עמ' 8 שורות 9-13). העדה שבה והבהירה כי:   "לא, אני לא חושבת שהיתה אי הבנה משום שהסעיף נוסח ולאחר מכן גם חתום. אני התעקשתי על הסעיף הזה שיחתמו אחרי, אני הוספתי את הסעיף הזה שהוא מאוד קריטי בחוזה."   (עמ' 8 שורות 16-18)   למותר לציין כי מר ורשיצקי לא הובא לעדות מטעם הנתבעת להזים עדותה של סמדר. למותר לציין כי ההגיון העסקי כלכלי של העסקה מביא למסקנה כי אמת בגרסת התובעת. לא יתכן שהתובעת תשכור דירות, תציידן בציוד, תבטח בביטוח רפואי את העובדים, כל זאת ללא הסכמה למספר מינימום של עובדים. סמדר העידה כי עבור הביטוח הרפואי משלמים שנה מראש, כך שאם עובד בורח הפוליסה שולמה מראש לשנה ועל כן, בין היתר, היה צורך בהסכמה למספר מינימלי של עובדים (עמ' 18-20 לפרוטוקול).   אשר על כן, אני קובעת כי הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת לפי מינימום של 20 עובדים לחודש והפחתותיה במהלך חדשי השנה הראשונה מהחשבונות שנשלחו אליה, היו שלא כדין.   3. מועדי התשלום:   הנתבעת אחרה במועדי התשלום הקבועים בסעיף 2.2 לנספח א' לחוזה. דהיינו תשלום עד 15 לחודש שבתום החודש אליו מתייחסת החשבונית, כפוף להגשת החשבונית לא יאוחר מה- 10 לכל חודש. עד ההגנה הודה בחקירתו כי רק פעם אחר יצאה חשבונית באחור (עמ' 31 שורות 9 ו- 20).   אשר על כן, אני קובעת כי הנתבעת אחרה במועדי התשלום כמפורט בתצהירה של סמדר.     4. תשלום עבור כרטיסי טיסה ל- 20 עובדים.   הנתבעת טענה כי שילמה בטעות עבור כרטיסי טיסה ל- 20 עובדים בחודש דצמבר 97', סכום אותו היא מבקשת לקזז מהתביעה. אולם סמדר ביטון הסבירה כי בהתאם לבקשה מיוחדת של הנתבעת בחודש דצמבר 1997, לאחר שברחו לנתבעת 21 עובדים, הסכימו הצדדים כי על מנת שהנתבעת לא תצטרך לשלם עבור 60 עובדים, הוסכם, לפנים משורת הדין, כי התובעת תספק עוד 20 עובדים. הנתבעת לא תשלם שירותי קרקע עבור אלה שברחו, אלא עבור החדשים שיגיעו ובתנאי שהנתבעת תממן את כרטיסי הטיסה.   למותר לציין כי עדותה של סמדר לא נסתרה, ואף לא הובא להעיד מי שהיה עימה בקשר עסקי מטעם הנתבעת. מן הטעמים האמורים לעיל, יש לקבל התביעה במלואה פחות סך של 4,102 ₪, אשר התובעת הודתה כי הוסף בטעות לתביעה.   אני מחייבת, על כן, את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 234,955 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.   כן תשא הנתבעת בהוצאות התובעת ושכר טרחת פרקליטה בסך השווה ל- 20% מהסכום הפסוק בצירוף מס ערך מוסף.   עובדים זרים