מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר טרחה במקרה של הפסקת ייצוג: בפני תובענה לשכר טרחת עורך דין בסך 313,333 ש"ח. 1. התובעת הינה שותפות לא רשומה המפעילה משרד עורכי דין בתל אביב ובראשה עומד פרופ' למשפטים. הנתבעות מס' 3-2 הינן חברות העוסקות בייצור מוצרי השקיה ו/או שיווקם. הנתבעת מס' 1 הינה מנהלת ובעלת מניות של הנתבעת 2. הנתבעות היו בעבר לקוחותיה של התובעת עד אשר הודיעו לזו האחרונה, בחודש מרץ 2000, על הפסקת הייצוג. בעלי הדין לא הגיעו להסכמה באשר ליתרת שכר הטרחה אשר נדרשה על ידי התובעת. יתרה זו הינה נושא התביעה שבפני. 2. הרקע לתביעה: בשנת 1983 הוגשה כנגד הנתבעות בבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה אזרחית שעילתה הפרת פטנט. במסגרת פסק דין חלקי שניתן בבית משפט המחוזי בת"א על ידי כב' השופט וינוגרד, הוצא כנגד הנתבעות צו מניעה וכן צו למתן חשבונות. בשלב זה שכרו הנתבעות את שירותיה של התובעת על מנת שתייצג אותן מכאן להבא. סוכם בין הצדדים כי בשלב הראשון יוגש ערעור לבית המשפט העליון ובשלב השני, אם ידחה הערעור, ימשך הטיפול המשפטי בתביעת הפטנטים. ביוני 1999 דחה בית המשפט העליון את ערעור הנתבעות ולאחר שהתביעה בבית המשפט המחוזי נקבעה להמשך דיון חידשה התובעת את טיפולה בתביעת הפטנטים. התובעת הגישה תגובה לבקשה שהוגשה כנגד הנתבעות לעיקול זמני ואף חקרה את המצהיר אשר תצהירו תמך בבקשה. כן הופיעה התובעת במספר ישיבות קדם משפט. בטרם הספיקה התובעת להגיש את כתב ההגנה המתוקן כנגד התביעה המתוקנת, הודיעו הנתבעות לתובעת כי הן מפסיקות את ייצוגן בתיק על ידה וכי הן מעבירות את הייצוג לעורך דין אחר. התובעת הגישה לנתבעות שני חשבונות שכר טרחה המתייחסים לטיפול המשפטי שניתן להן בחודשים ינואר 2000 עד 16 למרץ 2000 - היום בו הופסק הייצוג. החשבון הראשון, המתייחס לחודשים ינואר פברואר 2000, מסתכם ב- 41,163.81 דולר בתוספת הוצאות בסך 3,355 ש"ח. החשבון השני, המתייחס לעבודה שנעשתה במחצית חודש מרץ 2000, מסתכם ב- 31,332 דולר בתוספת הוצאות בסך 2,293 ש"ח. הנתבעות מסרבות לשלם את שני החשבונות ומכאן התביעה. 3. הסכם שכר הטרחה: ביום 6.2.94 נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה לפיו התחייבו הנתבעות לשלם לתובעת בגין הטיפול בערעור, ובעבורו בלבד, סך של 50,000 דולר. עבור הטיפול בהליכים המשפטיים הנוספים בתביעת הפטנטים הוסכם על שכר טרחה לפי תעריף שעות עבודה כדלקמן: שעת עבודה של פרופ' יובל לוי - 250 דולר + מע"מ שעת עבודה של עו"ד עופר לוי ועו"ד כשר - 150 דולר + מע"מ שעת עבודה של עו"ד אחר - 135 דולר + מע"מ שעת עבודה של מתמחה - 50 דולר + מע"מ כן סוכם כי הנתבעות תשלמנה את כל הוצאות התובעת בהתאם לחשבונות שיוגשו על ידה. 4. הנתבעות הגישו בקשה למתן רשות להגן. בבקשה ובתצהיר התומך בה העלו הנתבעות את הטענות העיקריות הבאות: א. הסכם שכר הטרחה הינו חוזה אחיד הכולל תניה מקפחת. ב. התובעת חייבה את הנתבעות במספר שעות עבודה החורג מהסכם שכר הטרחה ו/או חורג מן הנוהג שבין הצדדים. ג. חשבונות התובעת מבוססים על חיובים בלתי סבירים של שעות עבודה. ד. החיובים בפועל מנוגדים לתעריפים הקבועים בהסכם. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 14.2.01 דחיתי את טענת הנתבעות לעניין חוזה אחיד ו/או תנאי מקפח. כן דחיתי את טענת הנתבעות לפיה סותרים החיובים את הסכמת הצדדים. ניתנה לנתבעות רשות להגן בשתי טענות מרכזיות והן: האחת - חיוב במספר שעות החורג מן הנוהג. השניה - חיובים בלתי סבירים. כן ניתנה לנתבעות רשות להתגונן בסכום זניח של 557 דולר - חיוב בגין עבודתה של עו"ד הגב' קרונגרד - מתמחה לשעבר במשרד. כמו כן ניתן על ידי ביום 14.2.01 פסק דין חלקי המחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך בשקלים שווה ערך ל- 12,000 דולר בשקלים ואני מניחה כי סכום זה כבר שולם. 5. שני בעלי הדין הגישו תצהירי עדות ראשית. התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעם כל עורכי הדין במשרד התובעת אשר נתנו לנתבעת שירותים משפטיים והם: פרופ' יובל לוי, עו"ד יחיאל כשר, עו"ד עופר לוי, עו"ד תמר קרונגרד וכן עו"ד ירון פדהצור. בתצהיריהם סוקרים המצהירים את העבודה המשפטית המרובה, לטעמם, שהושקעה על ידם לצורך ייצוגן של הנתבעות בצורה מקצועית ויסודית. עורכי הדין מפרטים את התיקים הרבים בהם טיפלו, את ההליכים המרובים שהתנהלו על פני תקופה ארוכה וכן את העבודה המשפטית שהושקעה על ידם לצורך השגת תוצאה מירבית. בתצהיריהם מציינים המצהירים פגישות מרובות אשר התקיימו, לטענתם, עם הנתבעות לצורך למוד החומר, את טיוטות כתבי בית הדין שהועברו לבדיקת הנתבעות בטרם הוגשו לבית המשפט, את הישיבות שנתקיימו בבתי המשפט על ערכאותיו השונות וכן את כתבי בית הדין המרובים שהיה צורך להגיש לבית המשפט. לדעת מצהירי התובעת, חשבונות שכר הטרחה לא זו בלבד שנערכו בהתאם למוסכם ומשקפים את העבודה המשפטית שנעשתה, אלא שאין בהם כל דבר חריג ויוצא דופן. הראיה העיקרית מטעם הנתבעות הינה תצהירה של הנתבעת 1 - הגב' רוחמה רובינשטיין. לדבריה, העבודה המשפטית שהושקעה על ידי התובעת לאחר דחיית הערעור בבימ"ש העליון, היתה זניחה ומצומצמת, בה בשעה שחשבונות שכה"ט היו מוגזמים. עוד היא טוענת לחיובים מיותרים, מופרזים ומנופחים ומפנה לדוגמאות רבות הממחישות את טיעונה. כן הוגש תצהיר נוסף מטעם בעלה של הנתבעת 3, מר דב רובינשטיין, המתמקד בהכחשת טענת עו"ד כשר לפיה הבטיחו הנתבעים לשלם לתובעת את כל שכר הטרחה שנדרש על ידה. 6. בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 25.12.01 קיבלו ב"כ הצדדים את הצעת בימ"ש להכריע בסכסוך לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט ובלבד שפסק הדין יהא מנומק ויהא כפוף לזכות ערעור. לא נותר לי אלא לברך את הצדדים על הסכמתם זו שהרי לעניות דעתי חקירה נגדית של העדים לא תעלה ולא תוריד בתיק ספציפי זה. לא מתעוררת בתיק זה כל שאלת מהימנות. אין לי ספק כי התובעת סברה כי בדרך שבה היא עובדת היא נותנת את השירות המשפטי הטוב ביותר שהיא יכולה לתת לנתבעות על מנת שאלו האחרונות תהדופנה את התביעה שהוגשה נגדן. אין לי ספק כי התובעת לא חיפשה דרך קלה להתעשר על חשבונן של הנתבעות שלא כדין ואני מניחה כי הפרנסה מצויה אצלה בשפע ללא צורך להזקק ל"ניפוח" מכוון של חשבונות שכר הטרחה. מאידך אין לי גם ספק כי הנתבעות אכן סוברות כי היקף שעות העבודה הנטען בקשר לעבודה שהושקעה עבור הטיפול בתיק שלהן חורג מכל פרופורציה, בשים לב לעשרות אלפי הדולרים ששילמו בגין הייצוג בתיק עד כה, כאשר הדרך הארוכה עדיין לפניהן. אשר על כן, חקירת העדים לא היתה מקדמת את הדיון בתיק. אכן מדובר בתיק שההכרעה בו צריכה להינתן בו על דרך הפשרה לאחר הפעלת שיקול דעת ובדיקת הסבירות בהתאם לנסיון השיפוטי ובהתאם ל"אומדנא דדייני". 7. הטענה לפיה חייבה התובעת את הנתבעות במספר שעות החורג מהמוסכם או מן הנוהג ו/או בחיובים בלתי סבירים: מאחר והסכם שכר הטרחה איננו קובע קריטריונים לקביעת היקף שעות העבודה הרי לא ניתן לומר כי חשבונות התובעת חורגים מן המוסכם, שהרי לא קיימת הסכמה בדבר הקף השעות המקסימלי ו/או בדבר המנגנון לקביעת תקרה להיקף השעות. מכאן שיש לעבור לטענה בדבר חריגה מהנוהג שבין הצדדים: הנתבעות הגישו לבית המשפט חשבונות קודמים אשר נערכו על בסיס אותו הסכם שכר טרחה נשוא ענייננו. כעולה מחשבונות אלו הרי הסכומים הנקובים בהם הינם נמוכים באופן משמעותי משני החשבונות נשוא התובענה ושעה שאלו האחרונים נוקבים בעשרות אלפי דולרים, הסתכמו החשבונות הקודמים באלפים בודדים. ובאשר לטענה לחיובים בלתי סבירים: כאמור נוקב הסכם שכר הטרחה בתעריף לפי שעת עבודה בשים לב לדרגת המשפטן אשר יבצע את העבודה הספציפית ללא נקיבת סכום מסגרת ו/או סכום מקסימלי למספר שעות עבודה/הכנה מקסימלי לשבוע או לכתב בית דין אחד. הסכם שכר הטרחה נשוא ענייננו לא נוקב בסכום כולל וסופי בעבור הטיפול המשפטי כולו ובתוספת סכום קבוע בגין כל ישיבה בבית משפט ובתוספת החזר הוצאות, אלא בשיטה המקובלת יותר בתחום המשפט המסחרי ולפיה נקבע שכר הטרחה לפי שעת עבודה ללא קביעת תקרה מקסימלית, ולא לפי סוג ההליך. בהסכמי שכר טרחה מן הסוג הראשון, המרכיב העיקרי של שכר הטרחה ידוע מראש וללקוח נתונה האפשרות לעקוב אחר חשבונות שכר הטרחה והחיובים המוגשים לו מעת לעת, שהרי מספר ישיבות בית משפט הוא נתון קבוע הניתן לאימות. בהסכמי שכר הטרחה לפי שעות נתון הלקוח במצב של חוסר ידיעה ו/או חוסר ודאות שכן אין לו כל דרך לאמוד מראש את הסכום הכולל שיתבקש לשלם בגין שכר טרחה, ומן הסתם אף עורך הדין אינו מסוגל להציג בפניו תחזית מראש. למעשה, לא עומדת בפני הלקוח אפשרות מעשית לעקוב אחר חשבונות שכר הטרחה, לבודקם ו/או לשלוט עליהם שהרי אין הוא יודע ואין הוא יכול לדעת מהן שעות העבודה שהושקעו בפועל בתיק הספציפי על ידי עובדי המשרד, אם לצורך למוד החומר, אם לצורך ניסוח כתבי בית דין, אם לצורך בדיקת פסיקה ואם לצורך התייעצות. בחשבונות שהוגשו על ידי הנתבעים בולטים חיובים לא מעטים המעלים תמיהה בלב הקורא, ואשר במחשבה שנייה ניתן היה לוותר עליהם. כאשר לקוח משלם לבא כוחו עשרות אלפי דולרים, והיד עוד נטויה, אינני חושבת שיש מקום להוספת חיובים כגון חיוב של רבע שעת עבודה בגין המצאה לצדדים בפקס. בצדק טוענות הנתבעות שמדובר בשירותי מזכירות שאמורים היו להעשות ע"י מזכירות המשרד, ללא חיוב, ולא ע"י אחד מעורכי הדין עם חיוב בצידו. בצדק מעלות הנתבעות טרוניה בגין חיוב שלוש שעות עבודת מתמחה בגין קריאת פסק דין באנגלית, וכן חיוב נוסף של 2.25 שעות נוספות, שהוקדשו אף הן על ידי המתמחה לקריאת פסק דין נוסף. ועוד דוגמאות למכביר שאיני רואה מקום לחזור עליהן מעבר לפרוט המופיע בהחלטתי לעניין הבקשה למתן רשות להגן. אין ספק כי הסכם שכר טרחה אשר נוקט רק בתעריף שעת עבודה בלא שהוא קובע תקרה מקסימלית למספר שעות החיוב-כפוף לדיני החוזים הרגילים, למבחני הסבירות ולחובת קיום חוזה בתום לב. לדוגמא: כאשר מוגשת כנגד נתבע תביעה כספית ע"ס 100,000 ניתן להקדיש לעבודת ההגנה שעות עבודה מרובות הכוללות עיון בכל מאמר שנכתב אי פעם בעניין נשוא התביעה, סקירת הפסיקה שניתנה בנושא מאז קום המדינה ועד היום בכל הערכאות השונות, בדיקת פסיקה בארה"ב ובשאר מדינות העולם וכיוצ"ב. כמובן שהדבר לא יעשה לאור העדר יחס סביר שהרי לא ניתן להוציא הוצאות העולות על 100000 ₪, כדי להתגונן כנגד תביעה בסכום זה. על עו"ד המטפל בתיק לשוות לנגד עיניו, לא רק את הטיפול המשפטי הנכון בעיניו, אלא גם את שאר הנסיבות כגון גודלו של התיק שנמסר לטיפולו, היקפו הכספי, יכולתו הכלכלית של הלקוח שלו, הוצאות שכבר הוצאו בעבר ע"י הלקוח לצורך טיפול בתיק זה, הוצאות שעוד נכונו לעתיד, הסיכויים לזכות במשפט וכו'. הכל במידה הראויה, ולא רק לצורך התכלית הראויה. כאשר אין ללקוח כל מידע לפיו יוכל להעריך את כמות העבודה המשפטית הנחוצה לצורך הטיפול בתיק שלו, וכאשר אין ללקוח כל יכולת מעשית לפקח על החשבונות המוגשים לו על דרך בחינת מספר שעות העבודה שהושקעו בעניינו ו/או נחיצותן-נאלץ הוא לשים מבטחו בעו"ד המטפל בו מתוך תקווה כי כשם שהוא דואג להגן על האינטרסים המשפטיים שלו, כך ידאג אף לאינטרסים הכלכלית שלו, קרי: יבצע רק את העבודה ההכרחית ובמינימום השעות האפשרי. ובאשר לטענת הנתבעות לעניין חיוב ע"ס 557 דולר בגין עבודת עו"ד קרונגרד: טענה זו נדחית על ידי. עו"ד קרונגרד עבדה כמתמחה במשרד, ולאחר מכן, משקבלה את רשיון עריכת הדין, המשיכה לעבוד במשרד כעורכת דין. עו"ד קרונגרד בצעה עבודה משפטית, כעולה בתצהיר מטעמה, ואין כל מניעה לכלול את עבודתה בחשבון שכר הטרחה. 8. וחזרה למקרנו: הנתבעות שלמו לתובעת בתחילה סכום חד פעמי של 50,000$ ולאחר מכן החלו לשלם במשך תקופה ארוכה חשבונות חודשיים המסתכמים באלפי דולרים בחודש. יש לזכור כי הטיפול המשפטי בשלב השני של התביעה שהוגשה כנגד הנתבעות היה רק בתחילת הדרך, שכן בשלב שבו עלו יחסי הצדדים על שרטון אף טרם הוגש כתב ההגנה כנגד התביעה המתוקנת. בשלב זה רק נדונה הבקשה לעיקול זמני. טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית. טרם נדונו כל הליכי הביניים ובוודאי שטרם החל שלב ההוכחות. אף על פי כן מצאו עצמן הנתבעות נדרשות לשלם עשרות אלפי דולרים כאשר הן תוהות מה יהיה גודל החיוב לכשתתחלנה להתקיים ישיבות ההוכחות. במצב דברים זה חייב ביהמ"ש להתערב. על ביהמ"ש לבחון אם מדובר בחיובים בהיקפים סבירים אם לאו, וזאת על סמך נסיונו במשך השנים שהרי במסגרת הדיון בתיקים המתבררים כעולה כדבר שבשגרה סוגיית שכר הטרחה וביהמ"ש אף פוסק את שכר הטרחה כחלק מעבודתו השיפוטית. יגיע ביהמ"ש למסקנה כי החיובים חורגים מן הסביר ומן המקובל, יפסוק את שכ"ט לפי שיקול דעתו במסגרת שיקול הדעת הנתון לו. כאמור, לאחר דחיית הערעור בביהמ"ש העליון הסתכם הטיפול המשפטי שנעשה ע"י התובעת בפעולות העיקריות כדלקמן: פגישות עם הנתבעות, הכנת טיעונים לעניין אגרת משפט, הופעה במספר קדמי משפט, הכנת תשובה לבקשה להטלת עיקול זמני ודיון בביהמ"ש בעניין העיקול זמני. חיובים בסדר גודל של 72,500$ בגין פעולות אלו כאשר אין חולק כי הדיון הממשי טרם החל וכי חשבונות שכ"ט בגין ישיבות ההוכחות והכנת תצהירי עדות ראשית טרם נשלחו-אינם מתיישבים עם הסביר ועם המקובל. 9. התוצאה: בשים לב לסכומים שכבר שילמו הנתבעות לתובעת בעבר, בשים לב לסך של 12,000$ נשוא פס"ד החלקי, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת, מעבר לסכומים ששולמו בעבר ומעבר לסכום נשוא פס"ד החלקי, ס"כ נוסף של 10,000$ + מע"מ בהתאם לשער היציג ביום התשלום. כל צד ישא בהוצאותיו. שכר טרחת עורך דיןייצוגשכר טרחהעורך דין