מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שלילת קצבת שארים: 1. זכאותה של התובעת לקבלת קצבת שאירים בהתאם לפרק יא (ביטוח זקנה וביטוח שאירים) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק"), בוטלה על-ידי המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") החל מחודש 01.09.00. במכתביו מיום 24.05.07 ומיום 27.05.07 (נספחים לכתב ההגנה), נימק הנתבע את סיבת הדחייה בכך שבתאריך 05.08.00 עודכן מצבה האישי של התובעת ל"ידועה בציבור" ולפיכך פקעה זכאותה לקצבה. כתוצאה מפקיעת זכאותה נצטבר לתובעת חוב בגין קבלת קצבת שאירים שלא כדין. הרקע להגשת התביעה 2. העובדות שלהלן מוסכמות על הצדדים (ש' 10-22 עמ' 1; ש' 5 עמ' 2, פר' 03.04.11): א. התובעת התאלמנה בשנת 1992 ומאז קיבלה קצבת שאירים; ב. התובעת ידועה בציבור של מר עמוס לב רן החל משנת 2000 ועד היום. לשניים נולדה בת משותפת באוגוסט 2000. משכך, קבע הנתבע כי מיום 01.09.00 ("יום פקיעת הזכאות") ואילך שונה מעמדה האישי לידועה בציבור; ג. אין חולק כי התובעת לא הודיעה לנתבע על היותה ידועה בציבור; נעיר כי המידע בדבר היותה של התובעת ידועה בציבור נתגלה לנתבע כתוצאה מחקירה שערך בעניינה אשר נסתיימה ביום 15.05.07 (נספח לכתב ההגנה); ד. התובעת המשיכה לקבל קצבת שאירים עד שנת 2007. בתאריכים 24.05.07 ו-27.05.07 (נספחים לכתב ההגנה) שלח הנתבע לתובעת הודעה מטעמו ובה הודע לה על פקיעת זכאותה רטרואקטיבית החל מיום 01.09.00 וזאת לנוכח השינוי במעמדה האישי. [ההודעה בדבר חובה של התובעת הוצאה שבוע לאחר מתן פסק דין בעניין בעניין בוארון - נרחיב בהמשך- ר.כ]. ה. לאור פקיעת זכאותה של התובעת רטרואקטיבית נצטבר לחובתה חוב בגין קצבת שאירים שקיבלה שלא כדין מיום 01.09.00 ועד לינואר 2007. מחוב זה קוזזו מענקי הנישואין להם זכאית התובעת. עוד קיזז הנתבע מקצבת הילדים על חשבון החוב שנוצר; יוער, כי לתביעה דנן קדמה תביעה קודמת שהוגשה במסגרת תיק בל 1239/08 אשר נמחקה בפסק דין מיום 07.04.10 שתוקן בהחלטה מיום 26.04.10, באופן שנקבע כי התובעת תוכל לחדש את תביעתה בכפוף להכרעה בבג"ץ בוארון [אשר ידון בהרחבה להלן- ר.כ] (נספח לכתב ההגנה). 3. השאלות העומדות לפתחנו בתיק זה הן- א. מהו המועד בו רשאי היה הנתבע להפקיע את זכאותה של התובעת לתשלום קצבת השאירים. ב. האם פקיעת הזכאות יכול שתחול רטרואקטיבית, ואם כן - מהו המועד ממנו ואילך יש לשלול את קצבתה. משהסוגיות העומדות לדיון הן סוגיות משפטיות, ביקשו הצדדים לסכם טיעוניהם בכתב, וכך עשו (החלטה מיום 03.04.11). ב"כ התובעת נשא עיניו לעבר פסק-דין בתיק עב"ל 98-08 יחיאל נ' המל"ל (ניתן ביום 16.10.12) ("עניין יחיאל"), אשר לשיטתו עשוי היה לייתר את ההכרעה בתיק זה (ש' 8-9 עמ' 2, פר' 03.04.11). ואולם, מהודעות הצדדים שהוגשו לאחר מתן פסק-הדין עולה כי אין הם תמימי דעים באשר למסקנות העולות ממנו (ראו החלטת בית-הדין מיום 23.11.12), ואין בפסק-הדין כדי ליישב את המחלוקות שביניהם, לפיכך אין מנוס מליתן הכרעתנו בתיק זה. טענות הצדדים: 4. התובעת טוענת כי הפסקת קצבת השאירים שלה הינה תוצאה של שינוי בחקיקה, וכי כספי הקצבה הינם כספים עליהם הסתמכה ועשתה בהם שימוש לצורך מחייתה. בנסיבות אלו, טוענת היא, היה רשאי הנתבע להחיל את השינוי החקיקתי למפרע ורטרואקטיבית, לכל היותר, למשך שנה. התובעת טוענת עוד כי ההלכה המחייבת בסוגיה העומדת לדיון נפסקה בעניין פריימן שניתן בחודש 3/07, ורק לאחר מכן שונתה ולפיכך לא ניתן להחילה קודם למועד מתן פסק-הדין האמור. לחילופין, טוענת התובעת כי השינוי במדיניות המוסד שהחל לשלול קצבאות מידועים בציבור נתגבש רק בשנת 2004, כפי שנפסק בעניין יחיאל, ומשכך לא ניתן לשלול את קצבתה קודם למועד זה. מכל מקום, טוענת התובעת כי הנתבע השתהה במתן החלטתו על שלילת הקצבה, כי היה עליו להודיעה ולהזהירה בטרם עשותו כן וכי יש לפרש הוראות אשר שוללות זכויות מהמבוטח בצורה מצומצמת. התובעת גם טוענת שלנוכח הפסיקה בעניין יחיאל המועד אשר ממנו ואילך ניתן לשלול את קצבתה הוא מועד ההודעה ששלח הנתבע, היינו - 24.05.07. אחרון טוענת התובעת כי היא זכאית לביטול החוב שנוצר, וכי הנתבע אינו רשאי לקזז החוב שנזקף לחובתה מקצבת הילדים המשתלמת לה. 5. הנתבע טוען מנגד כי משאין חולק כי התובעת הינה במעמד של ידועה בציבור מיום 05.08.00 וכי לא הודיעה לו על כך במועד. לכן, בדין נצטבר לחובתה חוב לתקופה רטרואקטיבית מ-01.09.00 ועד 24.05.07 - יום משלוח ההודעה מטעמו. הנתבע טוען עוד כי לפי פסיקת בית-הדין הארצי [אשר אושרה בבג"ץ - ר.כ] בעניין בוארון (אשר שב על הלכה קודמת בעניין אורנן), דין ידועה בציבור הינו כדין אישה נשואה לעניין בחינת הזכאות לקצבת שאירים, ועל כן משחזרה האלמנה והקימה חיי משפחה עם בן זוגה פוקעת זכאותה אף רטרואקטיבית, החל ממועד השינוי בתא המשפחתי שלה. כן טוען הנתבע, כי פסק-הדין בעניין פריימן אינו מהווה את ההלכה בעניין זה. הנתבע מוסיף וטוען כי השאלה האם יש לשלול את זכאותה של הידועה בציבור לקצבה החל מהמועד בו הפכה לידועה בציבור או החל מהמועד בו נשלחה לה ההודעה לא נידונה בפסק-דינו של בית-הדין הארצי בעניין יחיאל ומשכך אין בפסק-דין זה כדי להשליך על ענייננו. הנתבע טוען עוד כי התובעת הפרה את חובתה בהעלימה את דבר היותה ידועה בציבור ממנו במשך שנים. כן טוען הוא כי זכאותו לשלילת הקצבה רטרואקטיבית איננה מוגבלת לשנה כנטען, וזאת מכוח סעיף 315 לחוק הקובע את זכותו לקיזוז חובות שנוצרו בגין תשלום קצבה שלא כדין. אחרון טוען הנתבע כי בקשת התובעת לביטול חובה נדונה פעמיים בפני הוועדה לביטול חובות, ונדחתה ומשכך עליה לשלם את החוב. הכרעה: 6. תכלית קצבת השאירים היא לסייע בידה של האלמנה שנותרה לבדה לכלכל את משק ביתה ולהשלים את החסר הכלכלי שנוצר כתוצאה ממותו של הבעל [או בן הזוג] אשר נטל, עובר למותו, חלק בפרנסת הבית. סעיף 238 לחוק קובע כי "אלמנה", לעניין הזכאות לקבלת קצבת שאירים, היא: "... מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו.." (ההדגשה בקו תחתון שלי- ר.כ). המונח "אשתו" מוגדר בסעיף 1 לחוק כך: "... לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו..." (ההדגשה בקו תחתון שלי - ר.כ). סעיף 252 לחוק קובע את עצם זכאותה של אלמנה לקצבת שאירים, לרבות את תנאי הזכאות ושיעורה. סעיף 255(ב) לחוק קובע את הנסיבות בהן תפקע זכאותה של אלמנה לקבלת קצבת השאירים: "חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקצבת שאירים, תפקע זכותה לקצבת שאירים והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים כלהלן..." (ההדגשה בקו תחתון שלי- ר.כ). 7. השאלה האם אלמנה אשר לא באה שנית בברית הנישואין אך חיה כידועה בציבור היא בבחינת אלמנה שחזרה ונשאה, ולפיכך פוקעת זכאותה לקצבת שאירים - הוכרעה זה מכבר בפסיקת בית-הדין הארצי ובפסיקת בג"ץ. ואולם, לנוכח חשיבותה של ההלכה- על השינויים שנעשו בה במהלך השנים לענייננו נציג, אפוא, סקירה קצרה של פסקי-הדין הרלבנטיים אשר הכריעו בסוגיה: א. דיון נד/0-85 (ארצי) אורנן נ' המל"ל (ניתן ביום 18.09.94) ("עניין אורנן"): המוסד לביטוח לאומי תבע מגב' מיכל אפרת תשלום דמי ביטוח כמי ש"אינו עובד ואינו עצמאי" בגין תקופה בה שהתה בחו"ל במסגרת עבודת "פוסט דוקטורט". גב' אפרת טענה כי היא "עקרת בית" בהתאם לסעיף 8 לחוק ולכן היא פטורה מתשלום דמי ביטוח. מן העבר האחר טען המוסד לביטוח לאומי כי המונח "עקרת בית" חל רק על אישה נשואה, בעוד שלגב' אפרת יש ידוע בציבור. בית-הדין הארצי נדרש לפרשנותן של הוראות שונות בחוק ובחן את מטרתו ותכליתו של החוק. בית-הדין הארצי קבע כי כוונת המחוקק הייתה להעמיד את ה"ידועה בציבור" במעמד שווה ל"אישה החוקית". לפיכך, קבע, לעניין סעיף 8 לחוק מעמדה של ידועה בציבור הוא כמעמדה של אישה נשואה. ב. עב"ל (ארצי) 1407/04 המל"ל נ' פריימן ( ניתן ביום 08.11.06) ("עניין פריימן"): גב' נחמה פריימן התאלמנה ביום 28.12.1976. ממועד זה שולמה לה קצבת תלויים. גב' פריימן התגוררה עם מר יונתן ארנון ונולדו להם שני ילדים בשנת 1985 ובשנת 1987. בחודש 6/03 הפסיק המוסד לביטוח לאומי לשלם לגב' פריימן קצבת תלויים מאחר והחוק שולל קצבה זו מאלמנה ששבה ונישאה. טען המוסד לביטוח לאומי,שפסק-הדין בעניין אורנן, קבע כי יש להשוות בין ידועה בציבור לאישה נשואה. בית-הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתה של גב' פריימן. בית-הדין הארצי דחה את ערעור המוסד לביטוח לאומי, בקובעו כי יש לאבחן בין אלמנה שנישאה לה ביטחון כלכלי, לבין ידועה בציבור הנמצאת במערכת יחסים לבילית ולא יציבה. בית-הדין הארצי קבע כי כאשר אין מחויבות בדרך של נישואין ממנה ניתן להשתחרר בגירושין בלבד, אין מקום לשלול את קצבת התלויים ממי שיש לה ידוע בציבור. ג. עב"ל (ארצי) 686/05 המל"ל נ' בוארון ( ניתן ביום 28.03.07) ("עניין בוארון"): גב' סמדר בוארון-פינק התאלמנה מבעלה ביום 27.10.76. ממועד זה שולמה לה קצבת תלויים. בשנת 1997 עברה גב' בוארון להתגורר עם מר צחי פינק בתחילה בדירה שכורה ובהמשך בדירה שרכשו במשותף. לשניים נולדו שני ילדים ב-7/99 וב-8/03. ב-16.05.04 הודיע המוסד לביטוח לאומי לגב' בוארון כי הוא רואה בה אישה נשואה ולפיכך פוקעת זכאותה לקצבת תלויים. גב' נועה קריב התאלמנה מבעלה ביום 15.07.98. ממועד זה שולמה לה קצבת שאירים. לגב' קריב בן זוג, מר אליעזר לביא, עמו התגוררה בביתו בקיבוץ. ביום 1.08.02 חתמו השניים על הסכם עם הקיבוץ, המסדיר את זכויותיהם וחובותיהם ההדדיים. בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי ענייניה של גב' קריב ינוהלו באמצעות תקציבו האישי של מר לביא והוא שיהיה אחראי כלפי הקיבוץ באשר להתחייבויותיה. ביום 24.02.05 הודיע המוסד לביטוח לאומי לגב' קריב על שלילת קצבת השאירים למפרע החל מיום 01.08.02, מאחר והוא רואה בה כידועה בציבור של מר לביא. בתי הדין האזוריים קיבלו את ערעורן של הידועות בציבור בקובעם כי משהמחוקק לא קבע מפורשות את עובדת פקיעת זכאותה של אלמנה לקצבת תלויים או שאירים עם הפיכתה לידועתו בציבור של גבר אחר, להבדיל ממצב בו נישאה מחדש, הרי שלא ניתן להרחיב את הוראות הסעיפים הקבועים בחוק גם על ידועה בציבור. המוסד לביטוח לאומי ערער על פסקי-הדין. בית-הדין הארצי לעבודה התייחס לסעיף 1 לחוק המגדיר את המונח "אשתו"- "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". מהגדרה זו למד כי החוק משווה את מעמד הידועה בציבור למעמדה של אישה נשואה, וממילא את מעמדה של האלמנה למעמדה של האלמנה הידועה בציבור. בית-הדין הארצי קבע עוד כי משמעותו הנכונה של הביטוי "חזרה ונישאה" הינו- כי כשם שבפעם הראשונה לפני התאלמנותה מבעלה נחשבה הידועה בציבור כאשתו שנישאה לו; כך גם בפעם השנייה לאחר התאלמנותה, כשהיא חדלה מלהיות אלמנה עקב חזרתה להיות אשת איש, בין לאחר טקס נישואין דתי ובין כידועה בציבור - היא ראויה להיחשב כמי שנישאה. בית-הדין התייחס לתכלית העומדת בבסיס תשלום קצבת התלויים וקצבת השאירים- סיוע לאלמנה המנהלת לבדה את משק ביתה. על-פי תכלית זו, קבע בית-הדין הארצי, משנישאת האלמנה הזכאית לקצבה כאמור, ולצידה עומד עתה בעל החייב לדאוג לקיומה ולסייע לה בכלכלת ביתה- וזאת בין אם נישאה לו בטקס רשמי ובין אם הוכרה כידועה בציבור שלו, אין היא זכאית עוד לתשלום הקצבה וזכאותה זו מומרת בזכאות לתשלום מענק נישואין. ד. בג"ץ 5492/07 בוארון נ' בית-הדין הארצי לעבודה ( ניתן ביום 19.09.10) ("בג"ץ בוארון"): נגד פסק-הדין בית הדין הארצי, בעניין בוארון שקבע כי דין ידועה בציבור כדין אלמנה שחזרה ונשאה לעניין זכאותן של העותרות לתשלום קצבת תלויים או שאירים- הוגשו עתירות לבג"ץ (של שתי העותרות - גב' בוארון וגב' קריב ושל שלוש עותרות נוספות). בג"ץ דחה את העתירות בקובעו כי קצבאות שאירים ותלויים המשולמות על-פי החוק תכליתן לפצות על אובדן התמיכה הכלכלית שהייתה נתונה לאדם מבן זוגו כמי שהיה תלוי בו בהקשר זה ולשמר את רמת חייו פחות או יותר כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג. נוכח תכלית זו, קבע בג"ץ, פוקעת זכאותם של אלמן או אלמנה לקצבה בהינשאם מחדש. זאת בשל ההנחה כי התא הזוגי החדש שהוקם יהא בו כדי למלא את החסר בהכנסה שנוצר עם מותו של בן הזוג הקודם. רציונאל זה מתקיים גם ככל שמדובר באלמן או אלמנה אשר החלו לחיות עם בני זוג כידועים בציבור. בג"ץ קבע עוד כי לעניין הזכאות לתשלום קצבת תלויים או שאירים אין שוני רלוונטי בין קבוצת האלמנים והאלמנות שחזרו ונשאו כדת וכדין לבין קבוצת האלמנים והאלמנות החיים כידועים בציבור, המצדיק החלת דין שונה על כל אחת מן הקבוצות לעניין פקיעת הזכות לקצבה. לאור האמור פסק בג"ץ, בכל הנוגע לפקיעת הזכאות לקצבאות שאירים או תלויים, יש להחיל דין זהה על אלמנות החיות כידועות בציבור ועל אלמנות שחזרו ונישאו כדת וכדין. [יוער, סקירה דומה של ההלכה על מכלול השינויים שנעשו בה נעשתה בפסק-דינו של בית-הדין הארצי בעניין יחיאל- ר.כ]. ה. עניין יחיאל אשר ניתן לאחרונה (ביום 16.10.12) ואשר בו תלתה התובעת יהבה, דן אף הוא בסוגיה העומדת בפנינו. באותו עניין, קיבלה הגב' יחיאל קצבת תלויים לאחר שבעלה נפטר כתוצאה מתאונת דרכים. ביום 05.07.04 הודיע לה הנתבע על הפסקת זכאותה בעקבות הפיכתה לידועה בציבור ביום 30.07.97. הנתבע ביקש לשלול את זכאותה מן המועד הנ"ל בו חל שינוי במעמדה האישי. בית-הדין האזורי (בל (חיפה) 4600/04 יחיאל נ' המל"ל, ( ניתן ביום 20.12.07)) קבע כי שלילת זכאותה של גב' יחיאל תיעשה מיום משלוח ההודעה מטעם המוסד לביטוח לאומי. על פסק-דין זה ערערה גב' יחיאל לבית-הדין הארצי, אשר הותיר את הכרעת בית-הדין האזורי על כנה. בית-הדין הארצי בעניין יחיאל שב על ההלכה בבג"ץ בוארון לפיה דין אלמנה ידועה בציבור כדין אלמנה שנישאה לעניין קבלת קצבת תלויים. 8. בפסק-דינו בעניין יחיאל התייחס בית-הדין הארצי גם לשאלת התחולה הרטרואקטיבית של שינוי בהלכה. במסגרת בחינה זו הבדיל בית-הדין בין סוגים שונים של חקיקה שיפוטית: "... כאשר אנו עוסקים בחקיקה שיפוטית נהוג להבחין בין שני סוגים: הראשון- קביעת הלכה המשלימה חסר בחוק. בהקשר זה על בסיס ההנחה שהשופט יוצר מוסיף משלו- אין מקום לקבוע כי חקיקה מסוג זה תחול למפרע.. השני הינו פרשנות חדשה לחוק קיים או התאמתו למציאות משתנה. הגישה שרווחה בעניין זה היא כי היא כי השופט מפרש את החוק והמקור הסמכותי המחייב הוא דבר החקיקה. על כן תוקפה של ההלכה החדשה הינה רטרואקטיבית. ככל שחלפו השנים, התיאוריה הדקלרטיבית פינתה את מקומה להיחלשות הרטרואקטיביות של ההלכה הפסוקה וזאת בשל בעיות פרקטיות שנוצרו; פגיעה בוודאות, ביציבות, ובאינטרס ההסתמכות על המצב המשפטי הקיים..." (סעיפים 24-25 לפסק-הדין, וההפניות שם). באשר לשינוי הלכה הקשורה לביטחון סוציאלי, קבע בית-הדין הארצי כי: "משנעשה שינוי בהלכה הקשורה לביטחון סוציאלי, השינוי הוא פרוספקטיבי ויחול על כל הליך ממועד שינוי ההלכה ואילך..." (סעיף 28 לפסק-הדין) (ההדגשה בקו תחתון שלי - ר.כ). 9. בעניין יחיאל קבע בית-הדין הארצי כי, בנסיבות העניין, המועד בו הופסק תשלום קצבת התלויים הוא 7/04, עמדה בתוקפה ההלכה בעניין אורנן- לפיה אין להבחין בין אלמנה שנישאה מחדשה לאלמנה שהפכה לידועה בציבור וכי שתי אלו אינן זכאיות להמשך תשלום קצבת התלויים. מכאן, שבמועד בו הופסק תשלום קצבת התלויים, הוא המועד הקובע, לגב' יחיאל לא הייתה יכולה להיות ציפייה מוצדקת לקבלת הקצבה, או לכך כי הקצבה תחזור ותשתלם שכן הפסקת התשלום נעשתה בהתאם להלכה שנהגה באותו זמן. לפיכך, נקבע, בדין הופסק תשלום הגמלה לגב' יחיאל (סעיף 29 לפסק-הדין). בית-הדין הארצי הדגיש כי: "... בחינת זכותה של המערערת צריך להיעשות בנקודת הזמן בה פקיד התביעות החליט על הפסקת תשלום הקצבה ובמועד מתן פסק הדין..." (סעיף 30 לפסק-הדין). אם נקיש מדברים אלו לענייננו - הרי שבמועד ההחלטה על פקיעת זכאותה של התובעת, הוא יום 24.05.07, עמדה בתוקפה ההלכה בעניין בוארון, ומכאן כי במועד זה לא הייתה לתובעת כל ציפייה להמשך תשלום הקצבה וההחלטה על הפסקת תשלום הקצבה לתובעת נעשתה כדין. כך גם היום, ערב כתיבתו של פסק-דין זה- שרירה ותקפה ההלכה בעניין בוארון אשר אושרה בבג"ץ בוארון ובעניין יחיאל, כאמור. למעלה מן הצורך יוער כי, הלכה למעשה, החל משנת 1994 (עניין אורנן) ועד ימינו אנו לא נשתנתה ההלכה לעניין פרשנותו של המונח "אלמנה שחזרה ונישאה" בחוק- לפיו דין אחד לאלמנה שנישאה כדת וכדין ולאלמנה שהפכה לידועה בציבור, אלא לחמישה חודשים בלבד בהן עמדה בתוקפה ההלכה שנפסקה בעניין פריימן, ובטרם שונתה שוב בעניין בוארון. 10. שאלה אחרת היא מהו המועד ממנו רשאי הנתבע לשלול את קצבת השאירים של התובעת, והאם יכול הוא לעשות כן באופן רטרואקטיבי. טוענת התובעת בפנינו כי על-פי פסק-הדין בעניין יחיאל יש לקבוע כי מועד ההודעה על פקיעת הזכאות הוא המועד אשר ממנו יכול הנתבע לשלול את זכאותה. לחילופין טוענת התובעת כי מדיניות הנתבע לשלילת קצבאות שאירים מידועות בציבור שונתה בשנת 2004, כפי שנפסק בעניין יחיאל, ומשכך לא ניתן לשלול את קצבתה קודם למועד זה. טענה אחרונה זו של התובעת נסמכת על דברים שנקבעו בפסק-דינו של בית-הדין האזורי בעניין יחיאל. לעניין זה נשיב כי שאלת שינוי המדיניות על-ידי הנתבע לא נדונה כלל בפסק-דינו של בית-הדין הארצי ולא התעוררה בפניו. ולענייננו - בתיק זה לא נשמעו ראיות אלא הוגשו סיכומים בכתב בלבד, ולכן אין בכוונתנו לקבוע מסמרות בעניין שינוי המדיניות אשר לא הוכח כלל ולא עמד להכרעתנו. בוודאי שלא נוכל להסתייע בעובדות אשר נקבעו על-ידי מותב אחר בהליך אחר ולנוכח ראיות ועדויות שעמדו בפניו. באשר למועד פקיעת הזכאות כפי שנקבע בעניין יחיאל - הרי שאין להשליך מהאמור שם לעניינו. ונבאר. בנסיבות המקרה שם הוכח כי הנתבע ידע על היותה של גב' יחיאל ידועה בציבור, לכל המאוחר, בשנת 2000 וחרף זאת לא הודיעה על הפסקת זכאותה עד לשנת 2004. בענייננו, אין חולק כי התובעת לא הודיעה לנתבע על היותה ידועה בציבור (מוסכמה 5, ש' 16 עמ' 1, פר' 03.04.11), והדבר נודע לו, ככל הנראה, לאחר ביצוע החקירה ביום 15.05.07 (נספח לכתב ההגנה)- כאשר ההודעה בדבר הפסקת הזכאות נשלחה לתובעת כבר ביום 24.05.07. באשר לעניין שינוי המדיניות כבר ביארנו כי אין בקביעת בית-הדין האזורי בעניין יחיאל כדי להשליך על ענייננו. 11. פסק-הדין האחרון אשר עסק בסוגיה הנ"ל הינו פסק-דינו של בית-הדין הארצי בעניין בוארון, בו נקבע כדלהלן: "11. זאת ועוד, יודגש כי קצבת האלמנה הידועה בציבור אינה נשללת רטרואקטיבית החל ממועד שרירותי בעברה של האלמנה, הידועה בציבור, אלא זכאותה למענק קמה מהיום בו יש לקבוע כי ממלאת היא אחר ההגדרה הקבועה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי "הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו", זאת על בסיס תשתית עובדתית מבוססת...." (ההדגשה בקו תחתון שלי- ר.כ). ועוד זאת: "18. מועד הפקעת הזכאות-... את המועד לפקיעת הזכאות, כאמור, יש לקבוע על בסיס בחינת כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו...." (ההדגשה בקו תחתון שלי - ר.כ). עינינו רואות, כי על-פי ההלכה שנקבעה בעניין בוארון, אשר היא ההלכה המנחה נכון לעת הזו- רשאי הנתבע לשלול את זכאותה של האלמנה החל מהמועד בו הוכח כי מעמדה שונה לידועה בציבור, וזאת על בסיס נסיבות המקרה הקונקרטי. הצדדים שבפנינו הסכימו כי התובעת הפכה ידועה בציבור של מר עמוס לב-רן כבר בשנת 2000 במהלכה, ביום 05.08.00, נולדה להם בת משותפת. משכך, בדין קבע הנתבע את מועד שלילת הזכאות ליום 01.09.00. יוער ויוטעם, כי אף בפסק-הדין שניתן בעניין בוארון קבע בית- הדין הארצי כי יש לשלול את זכאותה של גב' בוארון החל מיום 14.07.99 ואת זכאותה של גב' קריב החל מיום 01.08.03 - היום בו הפכו השתיים לידועות בציבור, להבדיל מהיום בו נשלחה להן ההודעה על הפסקת זכאותן (יום 16.05.04 ויום 24.02.05, בהתאמה). לאור האמור, טענת התובעת לפיה רשאי הנתבע לשלול את זכאותה לקצבה אך מיום משלוח ההודעה מטעמו נדחית בזאת, ואנו קובעים כי הנתבע רשאי היה לשלול את קצבתה החל מיום 01.09.00. 12. סמכות הנתבע לשלילת גמלאות באופן רטרואקטיבי מעוגנת בסעיף 315 לחוק הקובע בזו הלשון: "שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גימלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין, יחולו הוראות אלה: (1) המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב עם מצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין;". לשון הסעיף מלמדת כי הנתבע רשאי לנכות סכומים ששילם שלא כדין מכל תשלום עתידי אשר ישתלם למבוטח (לרבות קצבת ילדים). הסעיף אינו קובע מגבלת זמן באשר לתקופה בגינה יכול הנתבע לשלול, רטרואקטיבית, את אותם הסכומים ששולמו ביתר. מכאן, שטענת התובעת לפיה יכול הנתבע לשלול את קצבתה אך לשנה למפרע אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק ואף לא עם הפסיקה בנדון (ראו למשל- עב"ל (ארצי) 748/06 מסטר נ' המל"ל ( ניתן ביום 24.06.08)). 13. באשר לטענה בדבר מחיקת החוב, נאמר- לאור העובדה שעניינה של התובעת נידון זה מכבר פעמיים בוועדה לביטול חובות, ובקשתה נדחתה (נספח לכתב ההגנה); בהינתן כי מועד ההודעה ששלח הנתבע סמוך למועד גילויו אודות היותה של התובעת ידועה בציבור; ומשאין חולק כי התובעת לא יידעה את הנתבע בדבר היותה ידועה בציבור - אין לה לתובעת להלין אלא על עצמה שלא הודיעה בזמן אמת על השינוי במעמדה ולכן גם אין מקום לפטור אותה מתשלום החוב שנצטבר לחובתה, עקב מחדלה האמור, ועליה להחזירו במלואו. 14. סיכומם של דברים: הודעת הנתבע אודות פקיעת זכאותה של התובעת לקצבה ניתנה שעה שעמדה בתוקפה ההלכה בעניין אורנן. אין חולק כי התובעת היא ידועה בציבור החל מ-05.08.00, ולכן בדין שלל הנתבע את קצבת השאירים שהשתלמה לה החל מיום 01.09.00 ואילך - הוא המועד הקובע בענייננו בהתאם להלכה המנחה. מכל הטעמים דלעיל, ובוודאי בהצטברם, התביעה נדחית, אפוא, במלואה. אין צו להוצאות. 15. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק-דין זה. קצבת שארים