מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה בין רכב פרטי לטרקטור: 1. בתאריך 1/5/94, בשעה 18:15 או בסמוך לכך, ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים מכונית פרטית (להלן-"המכונית"), שהייתה נהוגה ע"י התובע 1 (להלן-"התובע"), ובבעלות התובע 2, לבין טרקטור שהיה נהוג ע"י הנתבע 2 (להלן-"הנתבע"). בתאונה זו נגרמו, בין היתר, נזקי רכוש למכונית. לנוכח סברתם של התובעים כי הנתבעים נושאים באחריות לגרם התאונה, הוגשה התובענה שבפניי. תחילה הוגשה התובענה כנגד מדינת ישראל/משרד התשתיות. לימים נמחקה התובענה כנגד המדינה והוגשה כנגד הנתבעת 1 (להלן, גם "המועצה"). 2. ככל שעסקינן בעניינו של הנתבע, הרי לנוכח אי התייצבותו לישיבת ק"מ ניתן כנגדו פס"ד חלקי ביום 6/8/00. נותר, איפוא, לדיון והכרעה, עניינה של המועצה בלבד. 3. התאונה הנדונה נחקרה ע"י משטרת ישראל. בעקבות חקירת המשטרה הוחלט להעמיד לדין את התובע. נשמעה מסכת מסועפת של ראיות בעניינו שנדונה בביהמ"ש לתעבורה בנצרת בפני כב' השופט בן פיילס. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. לאחר שאלו הונחו בפניי הסכימו ב"כ הצדדים כי מלוא חומר הראיות המשטרתי והפלילי ישמש חומר ראיות במשפט. כך הונחו בפניי פרוטוקולי הדיון, סיכומי ב"כ הצדדים שם והכרעת-דינו של כב' השופט פיילס. לאחר שמיעת ראיות הורשע התובע בדינו בעבירה של אי שמירה על הימין הקיצוני וזוכה מעבירה של נהיגה ללא זהירות וגרימת נזק. לאחר שכל אלו הונחו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פס"ד מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. 4. עיון בחומר הראיות מעלה כי עובר לתאונה נהג התובע במכונית בכביש המחבר בין ישובי חבל התענך. למולו נהג הטרקטור. לגרסת התובע, ולנוכח אופן נהיגתו של הטרקטור, הוא נאלץ היה לרדת לשולי הכביש באופן שנסע כאשר גלגלי המכונית הימניים נוסעים בשוליים והשמאליים, על גבי הכביש. אכן כתוצאה מכך חלף התובע על פני הטרקטור בשלום. ואולם, לאחר שכך אירע, מצא התובע עצמו, לפתע, מול עגלה שהייתה רתומה לטרקטור, ושרוחבה היה רחב יותר מרוחבו של הטרקטור. עגלה זו לא הייתה מוארת והתובע הופתע מעצם קיומה. כך התרחשה התאונה, בה אף נפצע התובע ואושפז בבית-חולים. 5. כאמור נשמעו ראיות מסועפות בפני כב' השופט פיילס. לאחר דיון ועיון החליט כב' השופט פיילס להרשיע את התובע בעבירה של אי נהיגה בימין הקיצוני. ממילא, נדחתה מכל וכל גרסת התובע אודות כך שהוא נהג בשוליים הימניים. כב' השופט פיילס הגדיר מחלוקת מרכזית בפרשה שבפניו את "נקודת ההתנגשות על הכביש" (סעיף 4(ב) להכרעת-הדין). לעניין זה קבע כב' השופט כי היה זה הטרקטור דווקא שסטה ימינה עובר להתנגשות. משום כך הרשיע את התובע, כאמור, בעבירה של אי נהיגה בימין הקיצוני. 6. הנתבע עצמו זכה לביקורת נוקבת מצד השופט פיילס. רשלנותו החמורה של הנתבע גרמה אף לכך שהתובע זוכה מעבירה של נהיגה רשלנית. כב' השופט פיילס הטעים כי "נהג הטרקטור עת/2 תרם תרומה מכרעת לקרות ההתנגשות ולגרימת הנזק וחבלות הגוף לנאשם. עד תביעה 2 נהג ברשלנות והאחריות להתנגשות וגרימת התוצאות רובצת לפתחו בלבד. התנהגותו החריגה של עד התביעה, אשר בשעות הלילה גרר עגלה הבולטת מעבר לרוחב הטרקטור לא הייתה צריכה להיות במסגרת ציפיותיו של הנאשם. על כן לא קיים קשר סיבתי בין התנהגותו של הנאשם לבין התוצאות" (סעיף ה' להכרעת-הדין). 7. ועל שום מה הוגשה התובענה כנגד המועצה, בהליך האזרחי שבפניי? התובעים טוענים כי המועצה נושאת באחריות לתקינותו של הכביש. עובר לתאונה, עפ"י הטענה, לא דאגה המועצה לתקן הבורות שבצדי הכביש, לא יצרה שוליים בצדי הכביש ולא התקינה תאורה בכביש על אף היותו כביש צר ומלא בורות ומהמורות. 8. בחנתי חומר הראיות והטענות שבפניי, ובדעתי לדחות את תביעת התובעים כנגד המועצה מכל וכל, בהיותה חסרת שחר. 9. ראש לכל, מתייצבת העובדה כי התובעים, בגדר טיעוניהם בפניי, אינם אף מבקשים להתכחש או להסתייג מן הממצאים העובדתיים בהכרעת-דינו של כב' השופט פיילס. אכן לו התיימרו לעשות כן, היה מונח על שכמם נטל כבד ביותר. ואולם הם לא מתיימרים לעשות כן. עיון בחומר הראיות מעלה כי התובע לא ראה, בגדר הליך ממושך זה, להשמיע בדל טענה כנגד המועצה. לא מן הנמנע כי אילו היה התובע פורס את טענותיו, אלו שבפניי, בביהמ"ש לתעבורה, וביהמ"ש היה שועה להן, יכול היה התובע לצאת זכאי בדינו. ואולם, התובע מיקד מלוא מעייניו לעניין המחלוקת בינו לבין נהג הטרקטור, הוא הנתבע. בחנתי בקפידה חומר הראיות. בשתי הזדמנויות שונות נטען באורח מינורי, באשר למצבו של הכביש. ואולם טיעון זה היה בבחינת תיאור רקע עובדתי ולא בבחינת טיעון משפטי המצריך הכרעה שיפוטית, באשר לאחריותה האפשרית של המועצה שעשויה לפטור את התובע מחבותו הפלילית. 10. ככל שעסקינן ברוחבו של הכביש, נחה דעתי, למקרא הכרעת-דינו של כב' השופט פיילס, כי הגם שהכביש היה צר, ניתן היה לשני כלי הרכב לחלוף זה בצד זה, מבלי שמי מהם צריך לרדת לשוליים הימניים כיוון נסיעתו. 11. ככל שעסקינן במצב התאורה, אף עניין זה לא בא זכרו בגדר ההליך הפלילי. אכן התאונה ארעה בשעת חשיכה ואולם מרבית הכבישים בארץ, אלו הבינעירוניים, אינם מוארים ואין בנתון זה, כשלעצמו, להעלות או להוריד. בוחן המשטרה מצא כי היה לשני הנהגים שדה ראיה נרחב, בהתחשב בטווח אורות המכונית והטרקטור. 12. נותר עניינם של השוליים. לאור קביעתו של כב' השופט פיילס, אין לעניין זה כל משמעות למסכת שבפניי. משעה שכב' השופט פיילס קבע, עובדתית, כי התובע לא סטה לשולי הכביש, איני צריך להידרש לשאלת בטיחותם או אי-בטיחותם של שוליים אלו, שהרי התובע כלל לא הגיע אליהם. ואולם, רק על-מנת לסבר את האוזן, היה זה התובע שהעיד שהוא נסע על שולי הדרך כברת דרך רצינית. הוא נסע בבטחה, כך הייתה גרסתו, כאשר גלגליו הימניים על גבי שולי הכביש וגלגליו השמאליים על גבי הכביש עצמו. בכל חומר הראיות והטענות לא התלונן התובע, ולו כזית, על כך שעקב מצבם של השוליים נוצר לו קושי כלשהו בנהיגה. התובע ממשיך ומציין כי בצד השוליים נמצאה תעלה שהוא נאלץ היה שלא לסטות אליה, עקב השוליים הצרים. בחנתי התמונות שהוצגו ע"י התובע ונמצא לי כי רוחבם של השוליים היה רחב מספיק על-מנת שמצוקה זו עליה סח התובע, לא הייתה ולא נבראה. 13. עיון שלי בתמונות התובע מעלה, לכאורה, אך קיומו של פגם אחד, מאלו שיוחסו למועצה ע"י התובעים והיא העובדה שהשוליים לא היו מתונים והשיפוע שבין הכביש לבין השוליים היה חד מדי. פרט למפגע זה לא מצאתי זכר לבורות או מהמורות. ואולם, כמבואר, נתון זה הוא נתון שאינו מעלה ואינו מוריד. אילו התובע היה טוען שסטייתו לעבר השוליים ו/או עלייתו מן השוליים לכביש, לא צלחה בעטיו של פגם זה, אמור הייתי לשקול נתון זה במכלול שיקוליי. ואולם התובע אינו טוען, ולו לגרסתו, דבר בכיוון זה, וזאת מעבר לקביעתו של כב' השופט פיילס, שאין עוררין עליה, ששללה את גרסתו של התובע כאילו בכלל נהג על גבי השוליים. 14. לנוכח הנתונים האמורים דין תביעת התובעים להידחות. אכן ברי לי כי האחריות לגרם התאונה, ביסודו של דבר, נעוצה ברשלנותם המשותפת של התובע ושל הנתבע. ככל שלא היה ניתן נגד הנתבע פס"ד במעמד צד אחד, אמור הייתי להידרש לחלוקת האחריות בין התובע לבין הנתבע. דומה בעיניי, לנוכח חומרת רשלנותם הן של התובע והן של הנתבע, כי ככל שהייתי מוצא אחריות כלשהי של המועצה היא הייתה בטלה בששים מול רשלנותם המכרעת, אם של התובע ואם של הנתבע. לנוכח קביעה זו אין בדעתי להידרש להשגות המועצה באשר לגובה הנזק, אם ביחס לכך שלא הומצאה לי כל ראיה על כך שהתובעים לא קיבלו פיצוי ממבטחתם ואין בפניי כל מידע האם וכמה גבו התובעים מן הנתבע, בגין פסה"ד החלקי כנגדו. 15. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובעים כנגד הנתבעת 1. הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. רכבציוד מכני הנדסי (צמ"ה)טרקטור