מה הסיכונים בצניחת רחיפה ?  מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת מצנח רחיפה - סיכונים: 1. לפניי תביעה לפיצוי התובע, יליד 1973, בגין נזקי גוף שנגרמו ביום 15/7/98 בתאונה במהלך קורס רחיפה בעזרת מצנח, שאורגן ונוהל ע"י נתבעת מס' 3 (שנתבעים 1-2 בעליה ומנהליה ונתבעת מס' 4 מבטחתה). לטענת התובע, הנזק נגרם עקב רשלנות הנתבעים או מי מהם.   2. בכתב הגנתם כפרו הנתבעים בטענות התובע באשר לרשלנות הנטענת ולחילופין טענו כי הם פטורים מאחריות כלשהי כלפי התובע כיוון שהתובע בחר מרצון ובמודע ליטול חלק בפעילות ספורטיבית מסוכנת, חתם על טופס בו פטר את הנתבעים מאחריות לתאונות ולחילופין ויתר על תביעותיו בגינן. 371    3. לפניי שלוש חוות דעת מאת מומחים רפואיים כדלקמן:   א. ד"ר ר. גפשטיין - אורטופד מטעם התובע, אשר קבע כי בתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20% בשל הגבלה בינונית בתנועות עמוד השדרה המותני לפי סעיף 37 (7) (ב).   ב. ד"ר י. קליר - אורטופד מטעם הנתבעים, אשר קבע כי בתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בשל ממצא קל שאינו קליני בחוליה 4 L לפי סעיף 37 (8) (א).   ג. פרופ' מ. סודרי - אורטופד, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, קבע בחוות דעתו כי בתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 14.5% (10% בשל דחיסה קדמית בחוליה 4 L לפי סעיף 37 (8) (ב) ו- 5% בשל דחיסה קלה בחוליה 5 L לפי סעיף 37 (8) (א) תוך המלצה להפעלת מלוא תקנה 15 בשל גילו הצעיר ולהעלאת נכותו הצמיתה ל- 19%).   4. התובע הסתפק בעדותו בלבד והנתבעים העידו את נתבע מס' 1 (אשר הדריך את התובע והיה במקום בעת קרות התאונה) וכן מומחה לספורט הרחיפה - גי'מי קדושים.     5. מרבית העובדות הרלוונטיות להכרעתי במחלוקת בתביעה זו למעשה אינן שנויות במחלוקת ועיקרן כדלקמן:   א. בשנת 1995 התובע סיים קורס "בסיסי" בן 3 ימים בהדרכת נתבעים 1-3 בו למד להכיר את מצנח הרחיפה, את טכניקת ההמראה והנחיתה וכללי בטיחות הבסיסיים.   ב. כשבוע לאחר סיום הקורס הבסיסי האמור, עבר התובע, אף זאת אצל נתבעים 1-3 קורס "גובה" בו ביצע 12 המראות ונחיתות (באזור מבוא חמה ויבניאל).   ג. קודם להשתתפות התובע בשני קורסים אלה, חתם התובע על טופס בו אישר את ידיעתו בדבר מסוכנותו של הספורט, והסכים לפטור הנתבעים מאחריותם לנזק במהלך קורסים אלה (ראה נספח ח' לתצהיר נתבע 1).   ד. כשראה התובע כי טוב, החליט ליטול חלק בקורס מתקדם נוסף (במהלכו ארעה התאונה), הקרוי קורס "רכס", זאת ביולי 1996 אף הוא בהדרכת נתבעים 1-3.       ה. הוכח כי היום הראשון של קורס הרכס יוחד לרענון התובע במיומנויות הבסיסיות (המראות, נחיתות וכללי בטיחות), התובע עבר יום זה בהצלחה, עמד בבחינה בסיומו וקיבל חוברת לקריאה בביתו (ראה נ/ד' לתצהיר נתבע 2 וראה גם פרוטוקול עמ' 23 שורה 5).   ו. ביום השני של קורס "הרכס" ריחף התובע בזמן כולל של כשעה וביצע מספר המראות ונחיתות (ראה עדות התובע בפרוטוקול יום 5/1/03 עמ' 16 שורות 6-8).   ז. ביום השלישי של קורס "הרכס" (15/7/96), היום בו ארעה התאונה, ריחף התובע באוויר בגזרה שנקבעה לכך ובמהלך רחיפתו איבד גובה, איבד שליטה ו"התרסק" על משטח קשה ועקב כך נפצע.   ח. הוכח ברורות כי "נחיתת" התובע הייתה מחוץ לגזרה שנתחמה והוגדרה ע"י המדריך (ראה עמ' 25 שורה 2 לפרוטוקול).   ט. מוסכם כי כל הארוע ארך כ- 15 שניות בלבד כשמתוכן "גזלה" הנחיתה מספר שניות (ראה פרוטוקול עמ' 34 שורה 21 ושורה 23).   6. אין חולק כי במקרה זה קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעים כלפי התובע ולפיכך יש לבחון אם קיימת חובת זהירות קונקרטית של הנתבעים כלפי התובע ואם כן האם הופרה.   7. לאחר בחינת התשתית הראייתית שלפניי ועיון בסיכומי בעלי הדין, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה, אין לנתבעים או מי מהם חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע ואלה טעמיי:   א. התובע, כאדם בוגר ובר דעת, שבמקרה זה אף הרשים במאפייני אישיותו, בגרותו ויכולתו להבין משמעות מעשיו ובחירתו, היה מודע באופן ברור למדי באשר למאפייני פעילותו הספורטיבית בה בחר, כשאין ספק, ולו קל שבקלים, כי הכיר אותה לפניי ולפנים על סיכוניה השונים, כולל הסיכון של אסון או תאונה (ראה דברי התובע בעמ' 11 לפרוטוקול שורות 14-17). העובדה כי התובע רכש פוליסת ביטוח תאונות אישיות בעת הרשמתו לקורס הבסיסי (ראה עדותו בעמ' 9 לפרוטוקול שורות 20-23 ועמ' 10 שורות 4-13), מוכיחה אף היא כי התובע הבין את הסיכונים והיא מתיישבת עם התייחסותו האחראית והבוגרת של התובע.   ב. אין חולק כי קודם להשתתפותו בקורסים הבסיסיים, חתם התובע על "טופס הסתכנות מרצון" (ראה נספח נ/ח' לתצהיר נתבע 2), וחזקה עליו כי גם קראו בעיון. גם אם יש ממש בטענת התובע, כי טופס זה אינו פוטר את הנתבעים מאחריותם בגין הארוע נשוא תביעה זו (כיוון שארע בקורס מאוחר יותר, לקראתו לא הוחתם על טופס נוסף), ניתן ללמוד מהטופס על ידיעה פרטנית של התובע אודות סיכוני הרחיפה, כמו גם על הסכמתו לפטור את הנתבעים מאחריותם הנזיקית כלפיו, לפחות במהלך הקורס הבסיסי. במאמר מוסגר אציין כי עולה תמיהה, אם לא למעלה מכך, היאך זה הסכים התובע לפטור את הנתבעים מאחריותם הנזיקית כלפיו, במהלך הקורס הבסיסי דווקא ומה היה מונע הימנו להסכים, בצורה זהה לו אך התבקש לעשות כן, בקורסים המתקדמים יותר - נהפוך הוא, מקל וחומר נראה שהיה מסכים לכך).   ג. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הקורס, במהלכו נפגע התובע, אינו קורס בסיסי ראשוני, אלא קורס מתקדם למדי (השלישי במספר), לאחר שהתובע הספיק לסיים שני קורסים קודמים וכבר התנסה בעיסוק ספורטיבי זה והכיר את מאפייניו הבסיסיים ואף מעבר לכך. מאליו ברור כי חובת מורה או מדריך כלפי חניך בקורס בסיסי ראשוני עולה עשרות מונים על חובתו כלפי חניך שכבר הספיק לעבור הכשרה בסיסית בתחום זה.   ד. ספורט הרחיפה, על כל הנאותיו, הינו ספורט שסיכוניו רבים ואין צורך להכביר מילים באשר לכך. למרבה הצער, אם בכלל, נזקק בית המשפט להוכחת מסוכנותו של העיסוק, באה ההוכחה ממקור בלתי צפוי, לנוכח מותו של מומחה אחר מטעם הנתבעים (לאחר הגשת חוות דעתו בתיק זה), עובדה שהוכיחה, למי שזקוק היה להוכחה, כי אסונות ותאונות צפויים ומתרחשים בתחום זה גם לעוסקים המקצועניים והמיומנים ביותר.   ה. הסיכון אליו נחשף התובע במהלך עיסוקו הספורטיבי בו עסקינן הינו סיכון טבעי, רגיל וצפוי בפעילות זו. במצב בו מרחף אדם בין שמיים וארץ באמצעות מצנח "המנצל" זרמי אוויר טבעיים, מזמין, למרבה הצער גם תקלות ושיבושים עקב השתנות זרמים מבלי יכולת לצפותם מראש. אדם הנוטל חלק בספורט זה, צריך, יכול וחייב לקחת זאת בחשבון ואין ספק כי התובע, בכשריו, כישוריו ויכולותיו, העולים על הממוצע, היה מסוגל לנתחם, והיה מודע לסיכונים אלה וגם לקחתם בחשבון בכלל שיקוליו קודם להחלטתו ליטול חלק בספורט מרתק ומסוכן זה.   ו. בנסיבות המקרה שלפניי, בהסתמך על עקרונות שכבר הותוו בפסיקה הרלוונטית כמו גם שיקולי מדיניות משפטית ראויה, ניתן לקבוע כי הסיכון אליו נחשף התובע ושבגינו נפצע, הינו סיכון טבעי, רגיל וסביר בפעילות זו, ומשבחר התובע להשתתף בפעילות, קל וחומר בקורס מתקדם יותר, נטל אחריות ולקח הסיכון לגביהם הרי שאין מתקיימת בו על נסיבותיו חובת זהירות קונקרטית של הנתבעים או מי מהם כלפיו, ודין תביעתו להדחות מטעם זה.   8. לחילופין, גם אם הייתי מגיע למסקנה אחרת לפיה קיימת חובת זהירות קונקרטית זו בנסיבות המקרה, גם אז דין תביעת התובע להדחות, שכן לא הוכחה הפרת חובת זהירות ע"י מי מהנתבעים באשר לטיב ההדרכה, ההשגחה המספקת, כמו גם בחירת אתר הרחיפה (טענה שאין בה כל ממש, שכן הוכח ברורות כי אין מנוס אלא לאמן את החניכים באתר מעין זה וכי לא ניתן היה לעשות זאת באתרים אחרים). מצאתי ממש בטענה אחת ויחידה של התובע, שעניינה אי התקנת מכשיר קשר "דו כיווני" או לחצן מצוקה על המצנח לשם יצירת קשר חירום עם המדריך ועל פני הדברים נראה כי אכן שגו הנתבעים או התרשלו באי הקדישם תשומת לב לנושא טכני זה (שמן הראוי כי יפעלו מיידית לפתרונו). יחד עם זאת, גם קבלת טענה זו לא הייתה מועילה לתובע, שכן לא הוכח קשר סיבתי בין אי זמינות קשר דו כיווני כזה או לחצן מצוקה, לבין התאונה נשוא תובענה זו. בנסיבות העניין ועל פי הראיות שלפניי, עולה כי כל הארוע ארך פרק זמן קצר מאוד ובנסיבות מפתיעות ( כ- 15 שניות לכל היותר), ושוכנעתי לקבל הסברי המומחה מטעם הנתבעים (ג'ימי קדושים), הגם שלא נסתרו, לפיהם גם אם היה בנמצא קשר זמין כזה, לא ניתן היה למנוע את התאונה ולא ניתן היה ליטול פיקוד ושליטה על הארוע במקום התובע (דבר שאף היה מחמיר את המצב), כשבמצב זה המוצא היחיד הוא לאפשר לתובע לפעול עצמאית ולהגיע לנחיתה עפ"י ההנחיות והתדרוך במהלך אימוניו (ראה עדותו של מר קדושים בעמ' 107-105 לפרוטוקול).   9. סוף דבר, לנוכח קביעותיי ומסקנותיי דלעיל, בהעדר חובת זהירות קונקרטית ולחילופין קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעים (באשר לאי התקנת אמצעי קשר דו כיווני) לבין התאונה, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 7,500 ₪ + מע"מ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. תאונות צניחה