מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים בצומת הולץ: בפני תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי על נזקי רכוש אשר נגרמו לרכביהם של הצדדים בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 10/9/01 בצומת הולץ לכיוון איילון דרום בתל אביב   הנהג מטעם התובע - מר שושני- ( להלן נהג המונית או מר שושני ) על פי האמור בכתב התביעה נהג את המונית מספר 38-290-25 בנתיב השמאלי שפונה לאיילון דרום. רכב מספר 50-659-35 השייך לפרסקי בני ( התובע הנגדי ) היה בנתיב הימני. הוא עקף את המונית מימין כשהוא עולה על אי תנועה נכנס לפני רכבי ובלם עקב כך אירעה התנגשות .   גרסתו של הנתבע ( התובע הנגדי ) פרסקי היא כדלקמן   "2- הנתבע 1 ידגיש כי בעת התאונה עמד בעצירה מוחלטת שכן במקום שרר פקק תנועה , הנתבע 1 יוסיף וידגיש כי נהג התובע התנגש בו מאחור."   ביום 13/6/02 שמעתי את הצדדים , אשר גם הגישו תרשימים של מקום האירוע וגם תמונות הנזק, לא על מנת להוכיח נזק, שכן הוצהר על ידי המתדיינים כי אין מחלוקת על הזנק בשני הרכבים, התמונות הוגשו על מנת לתת בידי בית המשפט כלים - עד כמה שאפשר, לאמת את גרסאות הצדדים בקשר לצורת אירוע התאונה .   המחלוקת בין שני הצדדים- על קצה המזלג -היא אם כן האם הנתבע עקף את המונית מימין ,עלה על אי תנועה , נכנס לפניה ובלם ואילץ את נהג המונית להתנגש בו . וגרסת הנתבע שהוא נסע לפני נהג המונית כברת דרך ארוכה , וכאשר נעצר בגלל פקק תנועה , התנגש בו הלה מאחור   למען התובע העיד מר שושני נהג המונית   1-     באשר למקום נהגת הנתבע טרם התאונה   נהג המונית אומר כי 200 מטר לפני מקום ההתנגשות נסע בנתיב האמצעי   הנתבע : נסעתי בנתיב שמשתלב עם נתיבי איילון .   מעיון בת/1 אני למד כי גרסת מר שושני היא כי לפני מקום ההתנגשות ב 200 מטר הוא נסע בנתיב אמצעי מתוך שלושה אשר מובילים אל שכונת התקווה. ואולם בצומת הולץ הוא התכוון ל"פרוש" מהכביש הראשי ולעלות על הנתיב המוביל לאיילון דרום , ולכן היה אמור לעבור מהנתיב האמצעי, אל הנתיב הימני כיוון נסיעתו ולעבור עוד נתיב של הכביש הבא מצומת הולץ .במקום ההתנגשות יש נתיב אחד ושטח הפרדה ולפני שטח הפרדה נתיב המיועד לכניסה לחניון אגד .   יובהר כי מר שושני הסביר בעדותו בפני כי הרשום בתביעה כי הנתבע עלה על אי תנועה, הוא התכוון לשטח ההפרדה המסומן בצבע לבן בצורת משולש על הכביש .   מר שושני טוען כי הוא הגיע לנתיב הכניסה למחלף לפני הנתבע , והנתבע עקף אותו מצד ימין, עלה על המדרכה ( שטח ההפרדה ) נכנס לפניו, איבד שליטה, פגע בקיר מגן ובלם, ולכן נאלץ לפגוע בו.   מר שושני מעיד כי ברגע זה לא היו לפניו כל רכבים . נשאלת אם כן השאלה הראשונה - אם לא היו רכבים מדוע יבלום הנתבע בלימת פתע   מר שושני מעיד גם כי מצד שמאל של הנתיב לכניסה למחלף יש קיר מגן   ואומר גם כי המכוניות נשארו אחרי התאונה במקום האירוע   הוגשה למר שושני תמונה של המונית שלו והוא אישר כי זו המונית שלו .   אם המכוניות לא זזו ממקום התאונה , אז יש להניח כי התמונה שנעשתה נעשתה במקום התאונה . מעיון בתמונת המונית, שמר שושני מאשר כי היא במקום האירוע , מראה כי אין כל קיר מגן בצד שמאל שלה ( נא לעיין בתמונה מספר 3 ) מצד שמאל של המונית, ובוודאי גם של רכב הנתבע . ישנה אבן שפה , כביש הנראה מישורי, ללא תלוליות עפר המחייבות הימצאו של קיר מגן.   אם כן מר שושני אינו אומר אמת בנקודה זו באשר לקיר המגן   מר שוני מעיד כי כאשר הג'יפ של הנתבע עקף אותו המגע נוצר בין הרכבי כך   " ואני מתוך נסיוני ניסיתי למנוע התנגשות והסטתי את ההגה ימינה ואז הדופן השמאלית שלי פגעה בפינה האחורית ימנית שלו "   עיון בתמונות הנזק 1ו-2 מצביע בעליל כי המכה ברכבו של מר שושני הינה בחזית דווקא , ולא הדופן השמאלית שלו.   מאידך עיון בתמונת הנזק ברכבו של הנתבע , מראה כי הפגיעה הינה במגן אחורי של הנתבע, אם כי יותר לכיוון הצד הימני, אך היא בפגוש האחורי .. דבר זה מעיד כי ההתנגשות היתה חזית המונית עם פגוש אחורי של הנתבע   בשורה 9 לעמוד 3 לפרוטוקול מיום 13/6/02 מעלה מר שושני גרסה שלישית ושונה   " אני מסביר את הטענה שלי שהצד השמאלי שלי פגע בצד הימני שלו בכך שהוא עקף אותי נכנס לפני ובלם." בגרסה זו אומר מר שושני כי הצד השמאלי שלו פגע בצד הימני של הנתבע . מה שכבר הוכח על פי התמונות כלא נכון   בכתב התביעה טוען התובע כי הרכב של הנתבע עקף מצד ימין   הנתבע נסע בנתיב הימני ואינו יכול ל"עקוף" כאשר הוא נוסע נתיב ימין , ומר שושני בנתיב האמצעי   בתביעה צויין כי הנתבע עלה על אי תנועה תוך עקיפה מצד ימין   הובהר כי לא מדובר באי תנועה אלא שטח הפרדה המסומן על הכביש   מר שושני טוען כי בלימתו של הנתבע לא נגרמה בגלל שהיו רכבים לפניו , שכן אמר כי לא היו לפניו רכבים . הדבר אינו הגיוני , מי שנוסע ו"עוקף" רכב אחר לטענת מר שושני , ואין בפניו רכבים המפריעים לו להמשיך בנסיעתו, מדוע שלא ימשיך , מדוע לבלום, . הרי אחרי שהטענה כי הנתבע עלה על אי תנועה נפלה , נפלה גם הסיבה שהוא יאבד שליטה על הרכב .   יש לי הרושם כי כתב התביעה נוסח כפי שנוסח על מנת להאדיר את ה"רשלנות " של הנתבע בכך שהוא עולה על אי תנועה עוקף מימין, חוזר לכביש , וגורם לתאונה .. הטענות הופרכו   איני מקבל את גרסת מר שושני כי הנתבע עלה על אי תנועה . איני מקבל את גרסתו שהנתבע איבד שליטה על רכבו ולכן בלם. שני עמודים עליהם עומדת הגרסה של מר שושני כבר התמוטטו. הנתבע לא עלה על אי תנועה , ולא היו _ לגרסת מר שושני - רכבים לפניהם שיגרמו לנתבע לבלום   מאידך מעיד הנתבע כי הוא נסע בפקק תנועה, באיטיות, ובעת שהיה בעצירה מלאה נפגע מאחור .   גרסתו של הנתבע הגיונית יותר, מלוכדת והרמונית והטענות בה עולות בקנה אחד אחת עם רעותה. אין בדברי הנתבע סתירות .   ההתנגשות היתה חזית אחור . מר שושני מאחור. בנסיבות אלו, היה עליו להסביר איך נגרמה התאונה , לא רק במסגרת חובת הבאת הראיות הכללית לפיה המוציא מחברו עליו הראיה, אלא נוכח התיאור המוזר קמעא- יש לומר - של אירוע התאונה.   טענותיו של התובע המבוססות על גרסת מר שושני נפלו אחת לאחת.   אכן צורת האירוע , אם כי אינה בלתי אפשרית- היא מוזרה, והיא הטילה על התובע והעד שלו, נטל מיוחד להוכיח אותה . הדבר לא רק שלא עלה בידיהם אלא אף הוכח ההיפך ודווקא מתוך הסתירות אשר דברי העד שושני .   מסקנתי הסופית היא שאני דוחה את התביעה ומקבל את התביעה הנגדית   לענין הנזק מר פרסקי התובע הנגדי תובע סכום של 1500 ש"ח בגין השתתפות עצמית, ועוד 2000 ש"ח בגין ירידת ערך .   על פי חוות הדעת של השמאי מטעם התובע הנגדי , הנזק ברכבו היה בסכום של 15552 ש"ח מהם שילמה חברת הביטוח שלו 12546 ש"ח , ולא שילמה בגין ירידת ערך . השמאי קבע ירידת ערך בשיעור של 1% , מערך הרכב שהוא 200000 ש"ח .   אם כי חוות הדעת אינה ערוכה מבחינה פורמלית על פי הנחיות ועדת ששון, ואולם גם מבלי שחוות הדעת תהיה ערוכה כך, הרי אין לי ספק שבגין נזק כה גדול יחסית ברכב, והעובדה כי בנוסף לסימנים של תיקון ברכב אשר יתגלו לעין מקצועית בעת מכירתו, וחובת הגלוי הנאות החלה על התובע הנגדי, אין ספק כי נגרמה ירידת ערך .   איני בדעה כי כל אימת שאין חוות דעת על ירידת ערך ערוכה על פי המבחנים של וועדת ששון, לא יהיה הניזוק זכאי לפיצוי בראש נזק זה. כל מקרה ונסיבותיו,.   מאידך ברור כי ירידת הערך הינה נזק ערטילאי עתיד, שנגרם בעת מכירת הרכב. וכאשר קבע השמאי כי נגרמה ירידת ערך בשיעור של 1% מערכו של הרכב, הרי ש"ערכו " יקבע בעת התממשות הנזק, וככל שהזמן עובר בין יום התאונה ובין מימוש הנזק , ירד ערכו של הרכב בגין השימוש בו, וכפועל יוצא יפחת גודל הנזק שנמדד באחוזים מערכו.   מאידך יש סבירות כי בגין פגיעה קשה במרכב הרכב, הרי שעם המשך השימוש בו , תעלה מידת הבלאי , ומשקלה של התאונה והשפעתה על מכלול מצבו של הרכב תהיה מוגברת.   אין בידי חוות דעת מדעיות מקצועיות בנקודה זו, ולכן אני אנקוט בדרך האיזון בין שתי הגישות, ואקבע כי ירידת הערך הינה כפי שבקע השמאי.   נתון נוסף שיש לקחת בחשבון הוא כי הפסיקה קבעה כבר בנושא זה כי סכום ירידת הערך נמדד ביום מתן פסק הדין .   חוות הדעת של השמאי מטעם התובע הנגדי נערכה ביום 20/2/02 , זמן כל כך קרוב ליום מתן פסק הדין , ולכן איני לוקח בחשבון את השימוש שעשה התובע הנגדי ברכב מאז התאונה ועד היום, או את הירידה שחלה בערכו - אם חלה , ולא הובאה בפני ראיה כי חלה - בין יום חוות הדעת ופסק הדין.   הגעתי למסקנה שאני מאשר את הסכום של 2000 ש"ח בגין ירידת ערך   הנתבעים הנגדיים , ציון אסולין, שושני יצחק, והדר חברה לביטוח בע"מ ישלמו לתובע הנגדי מר בני פרסקי את הסכום של 3500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.   כן ישלמו הנתבעים הנגדיים לתובע הגדי את אגרת המשפט בסך 85 ש"ח והוצאות משפט בגין דחית התביעה וקבלת התביעה הנגדית בסכום כולל של 1000 ש"ח   משפט תעבורהתאונת דרכיםצומת