מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים צליפת שוט 3% נכות: התביעה הינה תביעת נזיקין. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק"). רקע עובדתי: 3. התובעת הינה ילידת 17/01/86, סטודנטית בעיסוקה. בעת התאונה הייתה התובעת בת 23, ועתה הינה בת 27 שנים. 4. הנתבעת 1 במועד הרלוונטי לתביעה נהגה ברכב מס' רישוי 29-093-27, הנתבעת 2 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה. 5. ביום 06/10/09 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בעת ששימשה כנוסעת ברכב הנ"ל. 6. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים, בעיקר בצוואר, בגב ובבית החזה. ואובחנה כסובלת מחבלה לעמ"ש צווארי מסוג Whiplashׁ (צליפת שוט). לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה המשיכה וממשיכה לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הצוואר והגב, ומטופלת מאז התאונה בקופת חולים ונזקקת לטיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה. 7. הנתבעת 2 מודה בחבות ובכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק. הנכות הרפואית: 8. התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורטופדית, ד"ר אהרן צ'צ'יק, אשר מצא בבדיקתה כי קיימת הגבלת מועטה בטווח בתנועת הצוואר והגב התחתון ללא תיעוד ממצאים חבלתיים בצילומי הרנטגן. כן מצא רגישות צווארית ומותנית. 9. בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור כדלקמן: 3% בגין בעיית הצוואר מותאם לסעיף 37 (5) א' חלקי לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( תשט"ז 1956. 3% בגין בעיית הגב התחתון מותאם לסעיף 37 (7) א' לתקנות. קרי, סה"כ 6% נכות רפואית משוקללת במעוגל. 10. במקרה דנן, המומחה הרפואי לא נחקר ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית על חוות דעתו, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחה, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר. המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה. 11. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד 20/11/06): "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל ( 09/07/08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה הייתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". 12. לאור האמור לעיל, אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה. יוצא איפא, כי נגרמה לתובעת נכות בשיעור של כ- 6% בתחום האורטופדיה כתוצאה מן התאונה. הנכות התפקודית: נכות תפקודית אל מול נכות רפואית - 13. המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". בע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג (1) 137 (16/03/89) נפסק: "אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שנים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן." בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95) נקבע כדלהלן: "ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו." 14. בענייננו נטושה המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובעת בעקבות התאונה. 15. לטענת התובעת אין מדובר בנכות שולית וזניחה, אלא בנכות רפואית החולשת על שני איברים, המסבה לה מאז התאונה כאבים והגבלה בתנועות הצוואר והגב, המקשים עליה בתפקוד היומיומי. כפועל יוצא, התובעת אשר הינה סטודנטית, מתקשה בישיבה ממושכת מול צג מחשב, בהרצאות ובלימודים. כן מתקשה בביצוע פעולות גופניות ובהרמת משאות. עוד ציינה התובעת כי עובר לתאונה עבדה כמלצרית במקומות שונים, אך בשל מגבלותיה התקשתה לחזור באופן מלא לעבודתה, שכרוכה מטבע הדברים במאמץ של עמידה והליכה ממושכים, נשיאת מגשים, עבודות ניקיון וכו'. עוד נטען כי לא הובאה כל ראיה הסותרת את עדותה של התובעת בתצהירה לעניין השפעת הנכות הרפואית על תפקודה. התובעת אף מפנה לפסיקה עניפה, לאורה, לגבי קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית, התבססה השיטה לפסוק נכות תפקודית לפחות לפי הנכות הרפואית, וזאת בשל אי הוודאות באשר לעיסוקם בעתיד ובשל שנות העבודה הרבות העומדות בפניהם (למשל ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי 20/02/08). אי לכך מבקשת התובעת כי גם במקרה שלה ינהג בית המשפט כך, ויקבע את נכותה התפקודית בשיעור שלא יפחת מנכותה הרפואית. 16. לעומתה, הנתבעות סבורות מנגד כי הנכות התפקודית של התובעת אינה מגעת כדי נכותה הרפואית, וקיים פער של ממש בין מגבלותיה מבחינה רפואית לבין יכולתה לעבוד ולתפקד. לטענתם, מדובר בפגיעה מזערית אשר אינה אמורה להשליך על נכותה התפקודית. הנתבעות מוסיפות כי אמנם במשוקלל הנכות מגיעה לשיעור 6%, אך למעשה מדובר בנכות של 3% בלבד בכל איבר - בגב ובצואר, נכות שהינה בשיעור כמעט אפסי. דיון: 17. הנכות שנקבעה לתובעת אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודה וכושר השתכרותה. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה 25/07/10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות. 18. אכן, צודקת התובעת כי בהעדר ראיה אחרת לסתור הנחת עבודה, לגבי קטינים, שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ודרך השתכרותם טרם התגבשה, היא כי יש לערוך את חישוב אובדן כושר ההשתכרות ונכותם התפקודית בהתבסס על נכותם הרפואית. אך קשה לראות את התובעת כמי שסיפור חייה טרם החל להיכתב. עסקינן בתובעת אשר הינה ילידת שנת 1986, בחורה צעירה אשר לאחר התאונה המשיכה בלימודיה ורכשה לעצמה מקצוע, וכיום עומדת לסיים את לימודי התואר הראשון בתקשורת חזותית, כך שעתידה המקצועי אינו לוט בערפל, כפי שהדבר עם קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית. בהחלט סביר להניח כי הכיוון המקצועי בו תעסוק הינו עבודה בתחום התקשורת החזותית, והגם שאני מוכן לקבל שיתכן ועבודה זו כרוכה במאמץ פיזי מסוים, ספק עד כמה למגבלותיה הקלות נודעת השפעה על תפקודה. לנכותה השפעה בעיקר על עבודה בעלת רכיב פיזי בולט, ולא הובאו כל ראיות ע"י התובעת כי המקצוע אותו בחרה התובעת הינו מסוג זה. הנכות הרפואית בשיעור 6% מייצגת, אם כן, במקרה זה את המבחן הטכני המבוטא בתקנות. היא אינה טומנת בחובה בהכרח הכבדה כאמור על פעולותיה של התובעת. 19. יתר על כן, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191). ראה גם ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג(1) 137, 157 שם כתב השופט מ' בייסקי אודות המערערת שגם לה נקבעה נכות דומה בשיעור 5% בגין חבלה צווארית: "אך עיקר הוא כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תפקוד בעבודה, ואף רופא לא קבע אחרת..." 20. ניתן בהחלט להניח כי העובדה שהתובעת סובלת מדי פעם מכאבים בעת ישיבה ממושכת והגבלה קלה בתנועה, המקנים לה שיעור נכות אורטופדית, אפילו נמוכה, תשפיע במידה מסוימת על עבודתה. יחד עם זאת השלכת נכות זו על תפקודה לא הוכחה כדבעי. 21. ראשית, התרשמותי היא שמסלול חייה של התובעת לא נפגע, היא המשיכה את לימודי התקשורת החזותית במכללת "הדסה" בירושלים, לימודים אותם החלה עובר לתאונה, המשיכה לעבוד באותו סוג עבודת בהן עבדה עובר לתאונה והמשיכה אף לנהל חיים העצמאים במגורים בדירה עם שותפים מחוץ לבית משפחתה. לא זו אף זו, באופן מפתיע כבר באוקטובר 2009 ימים ספורים לאחר התאונה נסעה התובעת לטיול בסיני (ראה מוצג רפואי 6 לתיק המוצגים של התובעת), מה שמצביע אף הוא על חזרתה לתפקוד מלא כבר מייד סמוך לתאונה. 22. שנית, אני מוכן כאמור לקבל את טענות התובעת כי היא עדיין סובלת מכאבים כתוצאה מן התאונה, אך פגיעה תפקודית בשיעור של 6%, כנטען על ידה, הייתה באה לידי ביטוי עד היום בין היתר בטיפולים רפואיים מוגברים, ובשימוש משמעותי ורב בתרופות. 23. כך, חרף טענות התובעת בתצהירה (ס' 16) כי מאז התאונה היא זקוקה באופן קבוע למשחות ולמשככי כאבים, היא לא הציגה בפני בית המשפט קבלות או מרשמים על שימוש מוגבר בתרופות נגד כאבים מאז סוף שנת 2010 (מוצג 14 למוצגי התובעת) עד היום למעט באופן מפתיע מהשבועות הסמוכים למועד ההוכחות (מוצג 54 ד' למוצגי התובעת). 24. אכן, התובעת הציגה תיעוד המראה שזומנה לתורים לצורך טיפולים פיזיוטרפיים אינטנסיביים גם לאורך כל שנת 2012 , ואף נקבעו לה תורים עד היום (מוצגים 54 ד-ט). אך יחד עם זאת, התיעוד האחרון המתאר גיליון ביקור בפועל במכון הפיזיוטרפי אינו מהעת האחרונה, אלא מלפני כשנתיים, מתאריך 31/03/11 (מוצג 52 למוצגי התובעת). התובעת צירפה גיליונות ביקור רבים מהתקופה שמאז התאונה ועד תחילת 2011, המתעדים את הטיפולים שקיבלה ומצבה בעקבותיהם, ולכן חסרונם של גיליונות משנת 2012 עד העת האחרונה אומר דרשני, ומותיר רושם כי למרות התורים שנקבעו לא נזקקה התובעת, שמצבה כנראה הוטב, ככלות הכל לטיפולים במכון הפיזיוטרפי. הדעת נותנת שלו התובעת אכן הייתה מגיעה לכל הטיפולים אליהן זומנה עד היום היו בידיה סיכומי ביקור נוספים. אמנם התובעת צרפה קבלות בגין טיפולים אלטרנטיביים מהעת האחרונה (ראה למשל מוצגים 54 ו' 54 ח' למוצגי התובעת), אך התובעת לא הראתה כי הופנתה לטיפולים ע"י גורם מוסמך בשל התאונה, ואף לא ניתן לדעת מהקבלות עבור מה ניתן הטיפול. מן המפורסמות היא כי טיפולי דיקור ניתנים בשל מגוון רב של בעיות שלאו דווקא קשורות לתאונת הדרכים. 25. לא זו אף זו, מהתיעוד בתיק אף עולה כי כבר בסמוך לתאונה - פחות מחודשיים אחריה- נהגה התובעת שלא להגיע באופן סדיר לתורים שנקבעו לה, ואף התבקשה מפורשות להגיע באופן סדיר, וכך נכתב למשל: "...לא הגיעה לשני טיפולים ברצף.." (מוצגים 32-33 למוצגי התובעת). מעבר לכך שנתון זה תומך במסקנה כי יתכן ולא תכננה כלל להגיע לתורים הרבים שנקבעו לה עד היום, הוא אף מצביע כי מצבה לשיטתה לא הצריך טיפול כה אינטנסיבי כבר בסמוך לתאונה, שהרי נפגעים הזקוקים לטיפול משוועים לכל תור פנוי באופן מיידי. 26. ויתרה מכך, למרות טענותיה לכאבים כה קשים הרי שמהתיעוד עולה (למשל מוצג 27) כי התובעת לא הצליחה למצוא זמן להגיע לקבוצת הטיפול במסגרת מכון הפיזיוטרפיה המיוחדת לנפגעי תאונות דרכים /נפגעי גב, וזאת בשל לימודיה. נכתב לא אחת (מוצגים 31, 32 למוצגי התובעת) כי התובעת אינה מוצאת זמן להגיע לתרגילים במים בבריכה למרות שהדבר הומלץ לה. עינינו הרואות שגם לשיטתה של התובעת מצבה לא היה כה חמור, שכן טיפולים רפואיים לא באו בראש סדר העדיפויות של התובעת שהמשיכה בשגרת חייה. 27. עוד אציין בהקשר זה, כי במצב בו הוסבר לתובעת שוב ושוב (ראה מוצג 32) כי מצבה מצריך טיפול ספציפי כמו קבוצה תרגול במים והיא בחרה שלא לבצעו, היא לא עמדה בחובתה להקטנת הנזק. 28. זאת ועוד, על אף טענותיה של התובעת לפיהן היא סובלת מכאבים משמעותיים ותרופות בעיקר בעת ישיבה ממושכת, לא הוכח כי ביקשה היא לאורך כל שנות לימודיה האקדמיות הקלה כלשהי בלימודים או התלוננה על כך בפני גורם מוסמך אוניברסיטאי מוסמך. בנוסף, חרף טענותיה (ס' 13 לתצהיר) כי הלימודים המעשיים כרוכים בסחיבת ציוד צילום והיא נאלצת בשל מגבלותיה להיעזר בחבריה ללימודים לא טרחה לזמן איש מחבריה לתמוך בדבריה. כידוע: "הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457 , 20/03/95) ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245). 29. יתר על כן התובעת אף טענה לעניין הפגיעה בתפקודה, כי לאחר התאונה עשתה מאמץ לחזור לעבודתה הקודמת כמלצרית, אולם עקב מגבלותיה הנובעות מהתאונה התקשתה לחזור למשרה בהיקף שנהגה לעבוד עובר לתאונה, שכן עבודת המלצרות כרוכה כאמור, במאמץ של עמידה וישיבה ממושכות, נשיאת מגשים וכו' . לזאת אציין כי התובעת לא הוכיחה כי כשלה בחזרה מלאה לעבודה בשל מגבלותיה הרפואיות. התובעת הדגישה בריש גלי כי החל ממועד התאונה לא הצליחה לחזור לתפקוד מלא בעבודה באותו היקף משרה, על אף שלדבריה ניסתה לעשות כן, אולם חרף זאת לא טרחה לציין שמות של מעסיקים אשר יעידו כי בשל מגבלותיה האורטופדיות התקשתה בעבודה, ולא נתנה שום הסבר לתמיהה מדוע לא טרחה להזמינם כעדי תביעה מטעמה. הימנעות זו פעלת אף היא לחובתה. 30. בנוסף, כפי שיפורט בהמשך, התרשמותי היא כי בכל מקרה לא ניכרת ירידה בשכרה לאחר התאונה, כאשר התנודות הקלות בשכרה יכולות בהחלט להיות מיוחסות להיותה של התובעת סטודנטית העובדת בהיקפי משרה משתנים בהתאם לעומס הלימודים. ראוי לציין כי התובעת אישרה מפורשות אף היא כי מדובר בעבודות סטודנטיאליות, ושכרה גם עובר לתאונה לא היה קבוע (פרוטוקול מיום 15/01/13 עמ' 5 ש' 31-32, עמ' 6 ש' 1-3). 31. יש לציין כי בכל מקרה מלצרות היא רק אחת משלל סוגים של עבודות המוצעות לסטודנטים, והעובדה שהתובעת בחרה דווקא באפיק זה, המשיכה באותו סוג עבודה (עמ' 5 ש' 21-22) , ולא הראתה שום ניסיון להשתלב בעבודה אחרת שלא דורשת מאמץ פיזי אומרת דרשני. 32. עוד נראה כי התובעת בחרה שלא לצרף תלושי שכר מחודשים נובמבר 2009-פברואר 2010 על מנת שיתקבל הרושם שלא יכלה לחזור לתפקוד מלא במשך 4 חודשים, אך עיון בדו"ח רציפות הביטוח של המל"ל (מוצג 1 למוצגי הנתבעות) מצביע על כך כי כבר בחודש דצמבר 2009 שבה לעבודתה כמלצרית ב"דולפין ים" והשתכרה 2,079 ₪, סכום שאינו נופל מהסכומים שנהגה להרוויח עובר לתאונה. ניסיון להסתיר פרטים אלו לא תורם אף הוא לאמינותה של התובעת. 33. זאת ועוד, בשאלון שנשלח אליה נמנעה התובעת מלציין מפורשות מה היו הכנסותיה עובר לתאונה, מתי שבה לעבודה לאחר התאונה ובאיזה היקף (ראה מוצג נ/1). הניסיון להסתיר נתונים אלו מעיד אף הוא כי התובעת לא הייתה מעוניינת להציג את מצבה התפקודי לאשורו. כאשר נשאלה בחקירה הנגדית על כך, נמנעה שוב מלתת תשובה קונקרטית, ואישרה מפורשות כי שכרה עובר לתאונה לא היה קבוע כמו שכרה לאחר התאונה (פרוטוקול מיום 15/01/13 עמ' 6 ש' 2-3). 34. לסיום נושא זה עוד אציין בנוגע לתמונות שצרפו הנתבעות, כי מהתמונות עולה כי התובעת יוצאת מביתה ועוסקת במגוון פעילויות ויושבת בתנוחות שצפוי שבחורה שסובלת מכאבים תימנע מלהימצא בהן. עם זאת, אין בכך כדי ללמד כי התובעת אינה סובלת מכאבים מסוימים או מהגבלה כלשהי בתנועה. 35. לאור האמור לעיל, אף אם נגרמה לתובעת נכות תפקודית, היא פחותה משיעור נכותה הרפואית. בנסיבות אלו איני מוצא מקום לכמת את נכותה התפקודית. הפסד השתכרות לעבר: 36. טוען ב"כ התובעת כי יש לחשב את הפסדי השתכרותה של התובעת לעבר מיום התאונה ועד למועד פסק הדין בהתבסס על השכר המקובל בקרב סטודנטים, שהוא 4,000 ₪ לחודש ועל בסיס הנכות התפקודית בשיעור 6% לשיטתם. מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובעת להוכיח, והיא לא עמדה בנטל. 37. בראש ובראשונה, התובעת לא צירפה מסמך כלשהו או ראיה כלשהי שיש בהם כדי להעיד על כי הייתה מסוגלת להשתכר בגובה השכר הממוצע בקרב סטודנטים, 4,000 ₪. אמנם רבים מהסטודנטים אכן עובדים בשיעור שכר זה, אך בהחלט לא כולם. מתלושי השכר עובר לתאונה שצרפה התובעת ומדו"ח רציפות הביטוח של המל"ל עולה למשל כי, ממוצע שכרה ל-2009 עד התאונה היה כ- 1,300 ₪ בלבד לחודש. 38. בנוגע לטענתה לירידה בשכרה אציין כי לא נחה דעתי כי 6 אחוזי הנכות האורתופדית שנפסקו לתובעת בגין התאונות הצדיקו ירידה בשכר התובעת, ובכל מקרה, כאמור, לא מצאתי ירידה ברמת ההשתכרות שלה לאחר התאונה, כאשר התנודות הקלות בשכרה (גם לו היו במגמת ירידה) מאז התאונה יכולות בהחלט להיות מיוחסות להיותה של התובעת סטודנטית העובדת בהתאם לעומסי לימודים משתנים. אמנם בשנת 2010 ממוצע שכרה ירד ל כ- 800 ₪, אך מדו"ח רציפות הביטוח עולה, כאמור, כי כבר בחודש דצמבר 2009 שבה לעבודה בהיקף דומה לבעבר והרוויחה 2,079 ₪. גם בחודשים ינואר פברואר 2010 הרוויחה סה"כ 2,054 ₪, בממוצע 1,027 לחודש, סכום הדומה אף לסכומים אותם נהגה לעתים להרוויח גם עובר לתאונה. גם ממוצע שכרה לשנים 2011 ו-2012 דומה לממוצע שכרה בשנת 2009 עובר לתאונה. 39. יתרה מזאת, בחודשים שלאחר התאונה הרוויחה לעיתים סכומים העולים על הסכומים שנהגה להרוויח לפני התאונה, כמו למשל ב- 2/11, סך של 5,069 ₪ (מוצג 65 למוצגי התובעת). תלושי השכר מציגים תנודות חדות כאשר למשל בחודש ינואר 2011 הרוויחה רק 135 ₪ (מוצג 64), אך מיד לאחר מכן, כאמור, בחודש פברואר 2011 הרוויחה 5,069 ₪ (מוצג 65 למוצגי התובעת), ובמרץ באותה שנה 2,698 ₪. לדבריה מצבה לא השתפר מעולם משמעותית, ולכן תנודות כה חדות בשכר אינן יכולות להיות מיוחסות למצבה הרפואי, אלא דווקא לעומס הלימודים המשתנה או לצרכי העבודה. גם אם קיימת ירידה בשכר אינה יכולה להיות פועל יוצא של מצבה הרפואי. עוד ראוי להדגיש כי מתלושי השכר עובר לתאונה עולה כי לעיתים הרוויחה התובעת גם עובר לתאונה סכומים נמוכים כמו למשל 309 ₪ לחודש (מוצג 56 למוצגי התובעת תלוש יוני 2009), מה שמחזק את המסקנה כי סכומים נמוכים לאחר התאונה אינם פועל יוצא של פגיעה בתפקוד דווקא. 40. בכל מקרה, גם לו הייתי נכון לקבל שהתובעת מתקשה בעבודות מלצרות, וכי אכן קטן היקף עבודתה, הרי שהתאונה לא פגעה ביכולתה האינטלקטואלית, והיא הייתה יכולה להקטין את נזקיה ולמצוא עבודה סטודנטיאלית אחרת המותאמת למגבלותיה, כגון פקידות או שירות לקוחות. 41. יחד עם זאת לתובעת ניתנו במצטבר בעבר 69 ימי אי כושר: מ-06/10/09 עד 09/11/09 - 35 ימים, מ-29/03/12 עד 08/04/12 11 - ימים, ומ-09/12/12-31/12/12 - 23 ימים. לאור זאת נראה לי צודק לפסוק לתובעת בגין הפסד השתכרות בעבר פיצוי גלובאלי בסך של 5,000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד: 42. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95). 43. קיימת אי אחידות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד. 44. התובעת מציעה לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס הנכות רפואית (שיעור 6%), והשכר הממוצע במשק כמקובל לטענתה בעניינם של קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית. 45. הנתבעות מנגד טוענות כי התמונה אותה מבקשת התובעת לצייר לגבי יכולותיה ותפקודיה מגמתית ומוקצנת, ולא ייגרם לתובעת הפסד השתכרות לעתיד בשיעור אותו היא מציגה. 46. בהמשך לקביעותיי בנוגע לנכות התפקודית, הרי מחד גיסא סביר להניח כי תחום עיסוקה של התובעת לאור תחום לימודיה יהיה בתחום התקשורת החזיתית, וספק עד כמה לנכותה תהיה השפעה על עבודתה מסוג זה. מדובר בנכות קלה וזניחה של 3% בכל איבר ששקלולן יחד מסתכם ב-6%, אך כל אחת בפני עצמה היא פחותה אף מ-5%! 47. אך מאידך גיסא לא נסתרו ע"י הנתבעות קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותה הקבועה, וכן קביעותיו בכל הנוגע לפגיעה בגב ובצוואר, אשר נגרמה לתובעת כתוצאה מתאונה זו. ברי גם כי התובעת נמצאת בתחילת דרכה המקצועית ודפוסי עבודתה טרם נודעו. למצער תידרש התובעת לישיבה ממושכת שתתארך עם עבודתה, ולמגבלות בתנועות הגב והצוואר עלולה להיות השלכה כלשהי. ניתן להניח שמדי פעם כאביה של התובעת ישפיעו על יכולת עבודתה, ויחייבו מדי פעם חופשה ארעית לתקופות קצרות. בנוסף הגם שסביר שעבודתה לא תכלול רכיב פיזי בולט, לא ברור בכל זאת עד כמה רכיב פיזי יידרש בעבודתה בתקשורת חזותית, אשר עשויה לכלול סחיבה והתקנת ציוד צילום. 48. לפיכך, לאור האמור לעיל, ולנוכח העובדה כי בנכויות נמוכות מעין אלו הנטייה היא לא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי הנכות, ונוכח העובדה כי לא הונחה תשתית להפוך את הנכות הרפואית לבסיס לחישוב הפסדיה בעתיד, לא ניתן לחשב את הפסדי השכר לעתיד באופן מדויק, אין מנוס מהערכתם על דרך האומדן הגלובאלי. 49. עוד אציין כי לא הובאו בפני ראיות בדבר רמת השכר והאופק התעסוקתי של בוגרי תואר ראשון בתקשורת חזותית, ומכאן ובהיעדר ראיות אחרות רשאי ביהמ"ש להניח השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק. לכן אפילו אצא מתוך הנחה שבמקצועה הצפוי כושר השתכרותה של התובעת דומה לנתונים שהציגה, הרי משקבעתי שדרך הפיצוי הגלובאלי הוא הרלוונטי בענייננו, הנני מורה לנתבעות לשלם לתובעת פיצוי גלובאלי בסך 40,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרותה של התובעת בעתיד. 50. אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שייגרמו לתובעת בעתיד ייגרמו לה גם הפסדים בעתיד של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש. מאחר ומדובר בתובעת צעירה בשנים, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן תשלומי המעביד למטרות של ביטוח סוציאלי ולא עבור פנסיה בעתיד (ע"א 9079/04 לילך נגד לאופר 15/04/07). בפני ביהמ"ש לא הונחו נתונים עובדתיים קונקרטיים, וספק אם ניתן להניח נתונים כאלו בשים לב לכך שמדובר בתקופה היפותטית רבת שנים כאשר הנסתר רב על הנגלה. נראה לי כסביר והוגן לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין אובדן זכויות סוציאליות בסך 4,000 ₪. הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה: 51. עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו." 52. התובעת טוענת כי נגרמו לה הוצאות בגין טיפולים רפואיים, נסיעות, טיפולים אלטרנטיביים ופיזיוטרפיים. כן טוענת כי משלמת דמי השתתפות עצמית בעלות התרופות להן נזקקת של כ-50 ₪ לחודש. היא אף מפנה להעתקי קבלות חלקיות במסגרת מוצג 54ב, 54 ו, 54 ח לתיק המוצגים מטעמה. אי לכך היא עותרת לפצותה בגין הוצאות אלו בסך של 10,000 ₪. 53. לעומת זאת טוענות הנתבעות כי אין מקום לפצות את התובעת כלל בגין ראש נזק זה נוכח נכותה המזערית. יתרה מכך הוצאות אלו מכוסות באמצעות קופות החולים. עוד טוענות הנתבעות כי הקבלות היחידות שצרפה התובעת הינן בגין 7 טיפולי דיקור אשר מועדם באופן מפתיע בסמוך לישיבת ההוכחות, ובכל מקרה התובעת לא הופנתה לטיפולים ע"י גורם מוסמך, ואף לא ניתן לדעת מהקבלות עבור מה ניתן הטיפול. עוד הוסיפה הנתבעות כי היה על התובעת לקבל טיפול זה במסגרת קופ"ח אליה שייכת ללא עלות. 54. אכן, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק. התובעת נזקקה לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לה באמצעות קופת החולים בה היא חברה. כן נזקקת לתרופות הכלולות בסל הבריאות, שמיום 01/01/10 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. התובעת לא הוכיחה כי הטיפולים והתרופות להם נזקקה או תזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות. כך למשל אישרה בעדותה כי לא נדרשה לשלם עבור טיפולי הפיזיוטרפיה (עמ9 ש' 15-16). התובעת אף לא הציגה מעבר לטיפולי דיקור קבלות בגין הטיפולים הרפואיים. על כן אין מקום לפצותה מכוח הוראת הפסיקה כי: "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' 05/02/95). וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30/04/97 נקבע כי: "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". 55. זאת ועוד לדברי התובעת התאונה ארעה בדרכה מהעבודה, ומדובר בתאונת עבודה, ובשל כך היה עליה למצות זכותה במל"ל לזכאות לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995). באשר לטיפולי הדיקור הרי, כאמור, התובעת לא הראתה כי הופנתה אליהן ע"י גורם רפואי מוסמך, ואין בקבלות פירוט עבור מה ניתן הטיפול, והאם קשור דווקא לבעיותיה של התובעת בגין התאונה. בכל מקרה חובתה של הנפגעת להקטין את נזקיה, ואין למזיק חובה לשאת בעלויות כאשר מדובר בטיפולים שניתן היה לקבלם גם במסגרת הרפואה הציבורית. 56. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי התובעת נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה לפחות עד שנת 2010. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 2,000 ₪. 57. באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. בכל מקרה גם המומחה לא ציין בחוות דעתו כי התובעת עשויה להזדקק לטיפולים עתידיים. עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובעת הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות בסל הבריאות, מוכן אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 1,000 ₪. עזרת צד ג' בעבר ולעתיד: 58. בס' 15 לתצהירה טענה התובעת כי מאז תחילת הלימודים עובר לתאונה התגוררה עם שותפים. אך מאז התאונה בשל מגבלותיה התקשתה ומתקשה במלאכת עבודות הבית השונות, על כן נפל מאז התאונה נטל מטלות משק הבית על שותפיה, כאשר לעיתים רחוקות הם נוהגים להזמין עוזרת בית בשכר. אם כן היא מבקשת לפסוק לה עזרת צד ג' בסכום של 250 ₪ לחודש לעבר למשך 38 חודשים ופיצוי בסך 250 ₪ לפחות פעם בחודש בגין עזרת צד ג' לעתיד. 59. לעומתה טוענות הנתבעות בסיכומיהן כי בשים לב לנכותה המזערית של התובעת אין כל הצדקה לקבוע לה פיצוי בגין עזרה מוגברת מצד קרובים. 60. "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 792). 61. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית מזערית של 6%. נכות זו הינה כאמור בעלת משמעות נמוכה מבחינה תפקודית והתובעת שבה לעבודתה בסמוך לאחר התאונה. התובעת לא השכילה לצרף ראיות לתמיכה בטענתה לגבי עזרת הזולת, וההוצאות שהוציאה בגין העסקת עוזרת. היה מצופה כי התובעת תביא לעדות את שותפיה אשר היו עדים לקשייה על מנת שיתמכו מכלי ראשון בטענותיה על קושי בביצוע מלאכת עבודות הבית, אך היא נמנעה מלעשות זאת בטענה תמוהה כי מדובר בעדות מפי השמועה. 62. הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי: "מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29/10/90). 63. יחד עם זאת, בשים לב לתלונתה של הנפגעת ובצורך בקבלת סיוע מוגבר מסויים בתקופה הסמוכה לתאונה, אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק בסכום גלובאלי של 1,500 ₪. 64. באשר לתקופת העתיד בשל גילה הצעיר של התובעת ובאין דרך לצפות את השפעת הנכות על תפקוד התובעת באחזקת בית הכוללת גידול ילדים, הרי שיש לפצות את התובעת בסך גלובאלי וסביר של 2,500 ₪ בגין ראש נזק זה. כאב וסבל: 65. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם ל5.91% או 6% נכות רפואית בגיל התובעת, ועל כך אין חולק, זכאית התובעת לפיצוי בסך 10,700 ₪. 66. ב"כ התובעת ביקש לטעון כי בשל תקופת הטיפולים הממושכת, גילה הצעיר ומגבלותיה שפורטו ראוי לפצותה בגין ראש נזק זה על בסיס 10% נכות. 67. לא מצאתי במקרה זה לסטות מהתקנות. בענייננו במצב בו בתאונה לא נגרם לתובעת שבר, היא לא אושפזה ולא נזקקה לטיפולים חודרניים, והייתה באי כושר תקופה קצרה בלבד, אם בכלל, אין כל הצדקה למקסימום הפיצוי על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו 1976. סוף דבר: 68. אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 64,700 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 69. הנתבעות תישאנה בשכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ ואגרת בית המשפט. 70. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות יקבל את פסק הדין. ניתן להגיש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק -הדין. נכותתאונת דרכיםצליפת שוט (תאונת דרכים)