מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים של מורה:   1. העובדות התובע, יליד 29.5.1964 ומורה במקצועו (להלן:- "התובע"). ביום 31.10.1999 נפגע התובע בתאונת דרכים ונגרמו לו נזקי-גוף (להלן:- "התאונה").   במועד התאונה היתה נהיגתו של התובע מבוטחת בביטוח חובה ע"י הנתבעת, ולפיכך הודתה הנתבעת בחבותה לפצותו על נזקיו הנובעים מהתאונה עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:- "חוק הפיצויים").   הצדדים הסכימו, כי ינתן במחלוקת שנותרה באשר לשאלת גובה הפיצויים, פסק-דין של פשרה עפ"י סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים, וזאת לאחר שהציגו אסמכתאות לטיעוניהם וסיכמו טענותיהם גם בע"פ.   2. נכותו של התובע רכבו של התובע סטה מהכביש כדי להמנע מתאונה חזיתית, ונכנס לתעלה. התובע נבדק לאחר התאונה בבי"ח "העמק", שם התלונן על כאבים בעורף, בבית החזה ובגב תחתון, אך לא נמצא דבר. בהמשך התלונן התובע על כאבים בצוואר, בבית החזה ובגב תחתון, על זרמים בגפיים ו"משיכת רגל", וטופל בפיזיוטרפיה ועוד. שני מומחים רפואיים מונו מטעם בית-המשפט, לשם הערכת נכותו של התובע בעקבות התאונה:-   הראשון - האורטופד ד"ר כספי הגיע למסקנה, כי לא נותרה לתובע נכות בתחום האורטופדי, לאחר שבבדיקתו ובהדמיה לא נמצא כל ממצא חריג.   גם לאחר שהועמד בפני ד"ר כספי תיעוד רפואי חדש ורב, הבהיר ד"ר כספי בתשובותיו מיום 3.6.2001, כי אין הוא יכול לקשור את תלונותיו של התובע לכל ממצא חולני אורגני בתחום האורטופדיה. ד"ר כספי המליץ על המשך בירור בכיוון הנוירופסיכולוגי, על מנת לחפש בתחום זה הסבר לתלונותיו של התובע על כאבים רציפים ומגבלות תנועה בע"ש צווארי וע"ש מותני, המלווים בהקרנות לגפיים עם צליעה בעיקר ברגל ימין.   משכך, מונה המומחה השני - הנוירולוג פרופ' גולדהמר, ובחוות-דעתו מיום 25.1.2002 ציין, כי בבדיקות ההדמיה המרובות שעבר התובע לא היו ממצאים שיסבירו את מיחושיו, וכי בכל ההזדמנויות שבהן נבדק, לא היו ממצאי חסר נוירולוגיים. סופו של דבר קבע גם פרופ' גולדהמר, כי גם בתחום הנוירולוגי לא נותרה לתובע נכות, וכי "למרות תלונותיו האינטנסיביות והממושכות, לא נמצא להן סיבה נוירולוגית". בתשובות ההבהרה הבהיר פרופ' גולדהמר, כי לתובע אף לא היתה נכות נוירולוגית זמנית.   ד"ר כספי נשאל אף הוא לגבי תקופת אי הכושר הזמנית, ובתשובותיו מיום 9.6.2002 אישר ד"ר כספי, כי התובע סבל מאבדן כושר עבודה מוחלט לכ-3 חודשים, בהתאם לחופשת המחלה שניתנה לו, וכי אין מקום להמליץ על תקופה נוספת.   מכאן, שלא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה, ולמותר לציין, כי להחלטותיה של הוועדה הרפואית של משרד החינוך בעניין זה אין נפקות ו/או רלבנטיות.     3. נזקיו של התובע שלושה ראשי נזק מנה התובע בהודעתו מיום 13.6.2002 ואבחנם אחד לאחד:-   א. נזק שאינו נזק ממון כפי שעולה מן המסמכים הרפואיים הרבים שצורפו להודעתו של התובע, כמו גם מדבריו של התובע עצמו, אשר הועלו עלי כתב, כמו גם אלו שניתנו בע"פ (וראה: עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 27 - עמ' 8 לפרוטוקול שורה 10), הרי שהתובע נזקק לטיפולים רבים ביותר, הכוללים: טיפולים בבי"ח "העמק"; טיפולים בבי"ח רמב"ם; טיפולים במרפאות קופ"ח ובמרפאות כאב; טיפולי פיזיוטרפיה ושלוש זריקות אפידורליות.   שני המומחים הרפואיים שמונו לא קשרו כזכור, בין תלונותיו העולות מכל המסמכים הרפואיים הרבים לבין התאונה, ואולם אין לכחד כי אכן מדובר בטפולים רבים החורגים בכמותם מן השיגרה. לכך יש להוסיף את העובדה, כי לא נטען, וממילא לא הוכח, כי התובע נזקק לכל טיפול רפואי שהוא עובר לתאונה.   יצוין, כי התובע לא אושפז בעקבות התאונה וכי לא נגרם לו שבר או כל נזק אקוטי שהוא, ברם הוא נזקק לחופשת החלמה ממושכת (אם כי זו לא אושרה ע"י ד"ר כספי), וכי הוא מטופל עד היום, חרף העובדה שכבר חלפו עברו כשלוש שנים מאז התאונה.   לפיכך, נראה לי לנכווק לתובע סכום השווה ערך לכ-6% מהסכום המכסימלי בנתוניו של התובע (במעוגל), קרי - את הסכום של 9,000 ₪.   ב. הוצאות להודעת התובע צורפו 2 קבלות (נספח ב'), אשר מסתכמות בסכום נומינלי של 268 ₪.   ודוק - שתי קבלות אלו משקפות הוצאות שבוצעו כשנתיים לאחר התאונה ובגין טיפול במרפאת כאב הרבה לאחר תום תקופת אי הכושר הזמנית, ואולם משבפסק-דין של פשרה עסקינן, לא אבוא חשבון עם התובע בענין זה. כן נשא התובע בהוצאות נסיעה לכל הטיפולים הרבים, ובסה"כ אפסוק לתובע סכום גלובלי של 1,500 ₪ בגין הוצאותיו המיוחדות בעבר.   ג. הפסדי שכר בתקופת אי הכושר ד"ר כספי אישר את תקופת המחלה שניתנה לתובע מיום 31.10.1999 ועד ליום 14.1.2000, דהיינו - למשך חודשיים וחצי.   ושוב - כך נזכיר ונאמר - אין כל נפקות לתקופות המחלה הנוספות, שאושרו לתובע ע"י ועדה רפואית זו או אחרת של משרד החינוך.   כך או כך, טוען התובע בהודעתו להפסדי שכר מפאת הימנעות מעבודה בשעות נוספות, בשל ניצול ימי מחלה ו/או ימי חופשה ובשל ירידה ממשית בשכר.   לתמיכה בטענותיו אלו צירף התובע את תלושי השכר לחודשים ינואר 1999 - אוקטובר 1999 (נספחי ג' להודעה) וכן תלושי שכר מן החודשים שלאחר התאונה - מחודש ינואר 2000 ועד לחודש דצמבר 2001.   תלושי השכר לחודשים נובמבר 1999 - דצמבר 1999 לא צורפו למרבה הצער, הגם שאלו מתייחסים, רובם ככולם, לאותה תקופת אי כושר זמני, שאושרה ע"י ד"ר כספי.   ונזכיר - הלכה מושרשת היא, כי יש להוכיח הן את עצם קיומו של הנזק המיוחד והן את גובהו (וראו: ע"א 355/80 אניסימוב נ' טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809; ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 255).   זאת ועוד. מתלוש השכר לחודש ינואר 2000 ניתן לראות, כי גם בחודש זה (כבעובר לו) ניתן לתובע שכר בגין 24 שעות שבועיות.   לא זו אף זו. גם לפי אישורי המעביד, החל התובע לקבל משכורת ע"ח ימי המחלה רק מיום 6.3.2000, קרי לאחר תום תקופת אי הכושר שאושרה ע"י ד"ר כספי (ראה אישור מיום 18.4.2000 בנספח י' להודעת התובע), כך שאין ראיה שהתובע סבל נזק של ממון בשל ניצול ימי מחלה ו/או ימי חופשה - בכלל (אם כי מן האישורים של משרד החינוך מיום 25.11.99 ומיום 14.2.00 ניתן להבין שנוכו ימי מחלה באותה תקופה), ובעיקר - באיזה שיעור - בפרט.   בנסיבות אלו, הצעתו של ב"כ הנתבעת לפצות את התובע בגין הפסד ימי מחלתו אלו (שלא הוכחו כדבעי) בסכום של 3,200 ₪ נראית הוגנת, וכך אני פוסקת.   4. סיכום סופו של יום, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו הנובעים מן התאונה הנדונה כדלקמן:-   א. בגין נזק שאינו נזק ממון - 9,000 ₪ ב. בגין הוצאות מיוחדות בעבר - 1,500 ₪ ג. בגין הפסד ימי מחלה - 3,200 ₪ סה"כ - 13,700 ₪   על הסכומים האמורים תוסיף הנתבעת ותישא בשכ"ט ב"כ התובע בשיעור 13% + מע"מ וכן תישא באגרת המשפט.   כל הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.   משהסכימו הצדדים, כי ינתן פסק-דין של פשרה, ומשחסכו זמן שיפוטי רב ויקר, תחושב יתרת האגרה בהתחשב בכך שמדובר בפשרה.     דיני חינוךתאונת דרכיםמורים