התובעים טענו כי הנתבעת הפרה את חוק שוויון הזדמנות בעבודה ,שכן לטענתם הופסקה בשל היותם הורים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אפליית עובדים בגלל היותם הורים / תביעה בגין אפליה מחמת הורות: בפני בית הדין תביעת התובע ,קצין מנהלה וקונסול ורעייתו עובדת ישראלית בשגרירות, אשר נשלחו לשליחות בקזחסטן שנסתיימה טרם הושלמה. התביעה היא לתשלום פיצוי בגין הפסד השתכרות, והוצאות נוספות אשר הוציאו התובעים לצורך קיום השליחות שהופסקה , וביניהן מכירת רכב בקזחסטן, הוצאות נלוות לרכישת רכב, רישום בנות התובעים לבי"ס באלמאטי, דמי שכירות לדירה בישראל, דמי שכירות לדירה שהושכרה לתובעים בארץ לחודשים מאי- אוגוסט 2008, רכישת ציוד חיוני למגורים בקזחסטן ולאחר מכן למגורים בישראל. התובעים קיזזו מסכום התביעה בגין המפורט לעיל משכורת, חופשה בתשלום ותווי קניה אשר קיבלו מן הנתבעת. כמו כן, טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את חוק שוויון הזדמנות בעבודה ,שכן לטענתם הופסקה בשל היותם הורים. כן תבעו פיצוי בגין הפסקת שליחותם שלא כדין ו/או בגין עוגמת נפש. הנתבעת טוענת כי הפסקת השליחות נעשתה בהסכמת התובע לאור חוסר יכולתו התפקודית לעמוד בשליחותו. כמו כן, טוענת הנתבעת כי סייעה לתובעים בשובם ארצה וכי אין בסמכות בית הדין לפסוק פיצויים נזיקיים כפי שנתבעו. העובדות התובע הועסק במשרד החוץ דרך חברת כח אדם משנת 1991. החל משנת 1993 מועסק התובע כעובד משרד החוץ. ביום 22.3.2007 מונה התובע על ידי ועדת המינויים של משרד החוץ לתפקיד קצין מנהלה וקונסול בשגרירות ישראל בקזחסטאן, אשר באותה העת הייתה ממוקמת באלמאטי. לימים עברה שגרירות ישראל בקזחסטאן לעיר אסטנה וזאת נוכח החלטת קזחסטאן על שינוי עיר בירתה. מעבר השגרירות לאסטנה נועד ליום 1.1.2008. ביום 23.8.2007 נמסר לתובע כתב המינוי לתפקיד קצין מנהלה וקונסול בשגרירות ישראל בקזחסטאן וזאת החל מיום 24.8.2007 ועד לקיץ 2010. התובע ומשפחתו הגיעו לקסחזטאן בפועל ביום 23.8.2007 והתובעת 2 הועסקה בשגרירות כעובדת מקומית ישראלית. בין התאריכים 15 - 18 לאוקטובר 2007 ערך עוזר קמ"א אסיה, פריפריה ואפריקה, מר מישל הראל, ביקור הכוונה בשגרירות ישראל באלמאטי שבסופו כתב דו"ח .(מצורף כנספח א' לכתב ההגנה). התובע לא שלח דו"ח משוב לדו"ח של מר הראל. ביום 13.12.2007 טסו התובע ומשפחתו לביקור מולדת אשר אושר מראש. התובע שב לקזחסטאן ביום 20.12.2007 ואילו משפחתו נותרה בישראל. ביום 27.12.2008 עוכב התובע על ידי משטרת אלמאטי בגין סכסוך בינו לבין בעל הדירה ששכר. ביום 3.1.2008 שב התובע לארץ, לפי בקשת הנתבעת, לצורך התייעצות. בימים 6.1.2008 ו- 10.1.2008 התקיימו שיחות בין התובע ל מר דני בירן אשר שימש בתקופה הרלוונטית כראש מחלקת עובדים חו"ל והיה הממונה על התובע, בשיחה האחרונה השתתפה אף התובעת. התובעת לא שבה עוד לקזחסטאן. התובע שב לקזחסטאן במהלך חודש פברואר 2008, לצורך התארגנות בסיוע עובד מקומי זר. לבקשת התובע ורעייתו אישר משרד החוץ לתובעים סיוע בחזרתם ארצה שפרטיו מופיעים בנספח ב' לתצהירו של מר דני גדות, מנהל מחלקת רווחה במשרד החוץ. התובע שהה בחופשה בתשלום עד ליום 30.4.2008. החופשה הוארכה עד ליום 10.8.2008. התובע שב לעבודה סדירה במשרד החוץ ביום 27.8.2008 ומכהן כיום כעוזר בחטיבה הקונסולרית. ביום 16.4.2008 פרסם משרד החוץ תחזית משרות פנויות, המצורפת (נספח ד' לכתב ההגנה ) במסגרתה נכתבה הערה לפיה, תפקיד משולב של קצין מנהלה וקונסול באסטנה יהא שרות ללא ילדים בגיל גן או בית ספר. המחלוקת ראשית, נדרש לבחינת נסיבות סיום שליחותם של התובעים בקזחסטאן. האם הופסקה השליחות בהסכמה על רקע תפקודו הלקוי של התובע, כגרסת המדינה, או שמא הופסקה השליחות שלא כדין על ידי הנתבעת, כגרסת התובעים. לאחר מכן נבחן האם נגרמו לתובעים נזקים כספיים המצדיקים פיצוי מצד הנתבעת ומה שיעורם. האם הופלו התובעים לרעה על רקע מצבם המשפחתי והאם זכאים הם לפיצוי בגין כך. האם זכאים התובעים לפיצוי בגין עגמת נפש ובאיזה שיעור. הכרעת הדין נסיבות סיום שליחותם של התובעים. טענת תפקודו הלקוי כמניע לחזרתו ארצה טעונה הוכחה. מטעם הנתבעת העיד בפנינו מר דני בירן כי התובע לא ערער על ההחלטה והתעניין בקליטתו חזרה בארץ: " ת. לא הפסקנו את העבודה שלהם. מר אלישע וגם רעיתו שישבה אתו בחדר, הבינו שכנראה להמשיך שליחות באלמטי או באסטנה זה סיפור לא פשוט ורעיתו של מר אלישע גם אמרה לו מוטי תבין זה כנראה לא בשבילך , הוא ישב אצלי בחדר הוא לא אמר הבנתי לא מעניין אותי מה שאתה אומר אני פונה הלאה, אני חוזר לאסטנה, אם אתם רוצים תגרשו אותי משם, אלא התחיל לדון מה הוא עושה בארץ, יותר מזה, הצעתי לו באופן חד משמעי שלא ירשם בתיקו האישי שהוא הועזב או הודח אלא שהוא הסכים לסיום שליחותו כדי שבעתיד הוא יוכל להמשיך להתמודד ללא הפרעה על תפקידים במשרד ובחו"ל." עמ' 21 שו' 8- 17.(דגש שלי ש.ש.) חיזוק לגרסא זו ניתן למצוא בדו"ח ביקור ההכוונה מיום 5.11.07 המלמד על אופן תפקודו של התובע, כבר בפתיחת הדו"ח מציין מחברו מר מישל הראל: "על מנת לעמוד במשימות הניצבות לפניך, עליך להתעשת, לגייס את כל המשאבים הנידרשים, לשפר ולתקן הנושאים שיצויינו בדו"ח, ולהערך למעבר לאסטנה ולתחילת פעילות הנציגות החדשה עד 1- ינואר 2008" בין הנושאים שצויינו בדו"ח הטעונים שיפור מופיע נושא משאבי אנוש: "עליך לקיים ובדחיפות שיחות אישיות עם העמ"י והעמ"ז, להציג יעדים, לקבוע נהלי עבודה, הגדרת תפקידים וחלוקת אחריות. משיחות עם עובדים, ציינו כי לא תמיד ברורה להם חלוקת העבודה." כמו כן, "אין התאמה בין דו"ח התקנים לנציגות לבין אופן ההעסקה בפועל...". כמו כן, מצוין בדו"ח כי יש לשפר את נושא המשאבים החומריים, נושאים כספיים וכן לדאוג להכנת המעבר לאסטנה. בסיומו של הדו"ח "התמודדות עם אתגרי התפקידים שבאחריותך, מחייבת שיפור ניכר במוטיבציה, בדוגמה האישית, בהנעת צוות העובדים, ברצון ללמוד ולשפר, בניצול יעיל של זמן העבודה, בנכונותך להשקיע מאמצים הרבה מעבר לשעות העבודה הרגילות, בגיוס תמיכת משפחתך ובנכונותך להצליח". נראה כי דו"ח זה מדבר בעד עצמו ואין עוד צורך להכביר במילים. לא זאת אף זאת, מספר ימים לאחר הגשת הדו"ח כמתואר, שלח מר מישל הראל מכתב אל רא"ג משאבי אנוש והדרכה, מנהל מח"ע חו"ל מכתב בו הוא קורא לשקול מחדש את המשך שירותו של התובע באלמאטי, עוד טרם המעבר המתוכנן לאסטנה. המכתב אינו פשוט ולשונו אינה משתמעת לשני פנים: "ד"וח ביקור ההכוונה מצייר תמונה עגומה של התנהלותו המקצועית והאישית של ק. מנהלה אלמאטי, חמור יותר בולט ממנו, חוסר מוטיבציה, אדישות והעדר תפיסת תפקיד בסיסית של מר מוטי אלישע ... מערכת המנהלה/ קונסולרית באלמאטי משולה כיום לספינה השטה בגלים הגבוהים ללא כוון ושליטה לקראת הסערה שבמעבר לאסטנה, חשוב מאוד להשתלט על הספינה בטרם יהיה מאוחר." כנגד המכתב העלה התובע שתי טענות. ראשית, כי נמסר בטרם ניתנה לתובע שהות לכתוב משוב לדו"ח כמבוקש בדו"ח. שנית, כי תוכנו של המכתב לא הובא לידיעת התובע. דין שתי טענות אלו להידחות. בעניינה של הטענה הראשונה, התובע לא מסר משוב לדו"ח חרף הקביעה בדו"ח כי עליו לעשות כן עד למועד הקבוע בו. ככל שמצא התובע כי הדו"ח והמכתב אינם הוגנים וסבר כי נעשה עמו עוול, הרי שניתנה לו הזכות להגיב, אולם התובע הוא שבחר שלא לנצל זכות זו. זאת יכול היה לעשות גם בפגישה עם דני בירן . כפי שציטטנו לעיל לא אמר דבר גם בהזדמנות זו. טענתו השנייה של התובע אין לה על מה לסמוך, שכן תוכנו של המכתב מתיישב עם תוכנו של הדו"ח אשר הובא לידיעתו של התובע. מעבר לצורך יצוין כי עיכובו של התובע על ידי המשטרה המקומית עקב סכסוך עם בעל הבית, ומבלי לרדת לשורשו של עניין, ודאי שאינו תורם ואינו ראוי לשליח ונציג של מדינת ישראל. מנגד לגרסה זו עומדת גרסתם של התובעים לפיה ניהל התובע שיחה עם מר דני בירן ב"ארבע עיניים" בטרם השיחה בה נכחה גם אשתו. ואלו לדבריו הנימוקים אותם הביא מר בירן לאמירתו כי בפני התובע שתי אפשרויות, לסיים השליחות או להמשיכה לתקופת ניסיון: "ש. אז אמר לך תלך לתקופת ניסיון. ת. לא. דני ידע את הקשיים שישנם באסטנה, תנאי מזג אויר קשים, בחורף מינוס ארבעים בקיץ פלוס ארבעים, רמת רפואה מאד ירודה, כיתה רב גילאית מכיתה א' עד ו'. הוא אמר שהתנאים האלה לדעתו ישפיעו לרעה על המשפחה וזה ישליך על התפקוד שלי. הוא הוסיף שהוא טעה ששלח משפחה עם ילדים למקום כזה, והציע שני אפשרויות. השניה היא לסיים את השליחות ולהשאר בארץ. אמרתי לו שאני רוצה להתייעץ עם אשתי. הוא קבע לי פגישה ליום ששי לינואר ביום חמישי, זה היום שהיינו אמורים לחזור לקזחסטן, התייעצתי עם אשתי לא ראינו ברירה אחרת זולת לחזור לשם, לקזחסטן, הקרירה שלי, מרכז חיי שם, חזרנו בששי לחודש שאנו חוזרים ויהי מה." עמ' 9 שו' 21- 29. אופן התנהלותם של התובעים בפועל אינו מתיישב עם גרסתם כפי שהוצגה בפני בית הדין. התובעים שיערו כי מר בירן אינו בעל סמכות להעבירם משליחותם. לפיכך מצופה מהם כי ינקטו מעשים, יערערו על ההחלטה יפנו לדרג גבוה או יתנו משוב בכתב כפי שנדרש מהתובע, אפילו באיחור. אולם התובע קיבל את רוע הגזירה ולא ניסה למנוע אותה, כי אם להפך החל לברר את תנאי חזרתו ארצה, כעולה מעדותו של מר בירן: "ת. ראשית לא יכול להיות מצב שמנהל משאבי אנוש, גם אם הוא מ"מ הרח"ט יודיע לשליח בחו"ל שליחותך הסתיימה. זה רק במקרים סופר חריגים וקיצוניים, גם אז זה דורש ללכת לבוס מעליו וזה דורש לבצע תהליך מסודר. לכן לא רק שזה לא נכון, באותה פגישה עם התובע ורעיתו הוא כבר התחיל לשאול אותי שאלות על מה הוא יעשה בארץ. בין יתר השאלות ואחת התשובות שלי היתה שהוא יחזור לבטמ"ח (בטחון משרד החוץ) כי הוא מכיר שם את הנושא, ולאט ישתלב בנושאי עבודה אחרים במשרד, כך שלא היה גם בסמכותי לבטל לו את השליחות. נניח ואמרתי לו שליחותכם נסתיימה הוא יכול היה ללכת. הוא הלך למנהל רווחה , דני גדות ואתו התחיל לדון על התנאים מבחינת איך הוא משתלב חזרה בארץ דיור רכב וכו'. גם אם אני אמרתי לו שליחותך נסתיימה, זכותו המלאה ללכת ולערער על כך אצל הבוסים שלי שמעון רודד, מנכ"ל, כשצריכים להפסיק מזמנים את העובד לשימוע במשרד, מערבים את אגף משפט, מביאים את הנסיבות, מעדכנים את העובד שיש כוונה לסיים את שליחותו, נותנים לעובד לפנות בכתב בעל פה לנסות לשכנע למה אנו טועים, ובסופו של דבר אמורה להתקבל החלטה." (עמ' 20 שורה 26- עמ' 21 שורה 7)(דגש שלי ש.ש.) כל האופציות הללו לא מוצו ע"י התובע שבירר מייד את תנאי השיבה ארצה. וכן בעדותו של התובע: "ש. האם נכון שהסכמתם לסיים את השליחות. ת. לא. זה לא היה בהסכמה. הוא אמר "אתם לא הבנתם, השליחות שלכם הסתיימה עכשיו", הוא קם מהכיסא וחרץ את גורלנו. לדעתי הוא לא היה מוסמך. לא פנינו למישהו מעליו. פנינו ליעוץ משפטי. חצי שנה אחרי זה. המצב שלנו היה מצב של השרדות." (עמ' 9 שו' 30-33)(דגש שלי ש. ש.) אפילו תתקבל טענת התובעים כי העברת התובע משליחותו בוצעה שלא בהסכמתו אזי: "הכלל הוא כי זכותו של המעביד, ובכלל זאת המעביד הציבורי, לשנות את מקום עבודתו של העובד." (י. לובוצקי "חוזה עבודה וזכות העובד" פרק 10 עמ' 25). יחד עם זאת חשוב להדגיש כי "העברת העובד מותרת רק שעה שהמעביד הפעיל את שיקול דעתו בתום לב, בסבירות ובהגינות. כך לדוג', מהווה רקע אישי של עובד, הכולל ליקויי תפקוד, סיבה לגיטימית להעברתו ממשרה למשרה." (שם, עמ' 27.דגש שלי ש.ש.) וכן: "מכח עיקרון תום הלב מחוייב המעביד ליתן לעובד הודעה מוקדמת על כך ולתת לו זכות שימוע" ואולם, "כשהנתונים מלמדים על בדיקה ראויה של העברת העובד מתפקידו, לא יקפיד ביה"ד על מתן "זכות טיעון" בהיקף רחב" (שם, עמ' 25). מן הכלל אל הפרט. הנתבעת פעלה כדין ובתום לב בהעברת התובע מתפקידו. דו"ח ההכוונה ומכתבו של מר הראל מלמדים כי ההחלטה על העברת התובע מתפקידו נתקבלה עקב קשייו של התובע לעמוד בשליחות הקשה והמורכבת שנתבקש לעמוד בה, וביתר שאת נוכח העובדה כי השליחות אשר הייתה צפויה לו לאחר מכן במעבר לאסטנה צפנה בחובה קשיים גדולים ומורכבים עוד יותר. מהדו"ח והמכתב עולה כי הנתבעת ביצעה בדיקה ראויה בטרם העברת התובע מתפקידו וההחלטה נתקבלה משיקולים סבירים והגונים הנוגעים לאופן העבודה והנהגת העובדים (משאבי אנוש) , ניהול החשבונות, משאבים חומריים ,ונושאי עבודה אחרים. כאן המקום לציין כי הדו"ח ענייני ואינו מתייחס לעניין המשפחתי ולילדים כלל . האזכור הוא במשפט אחד לאיתור דירה ותו לא. התובע נחשף לדו"ח ומשכך היה מודע לאופן בו המערכת מעריכה את תפקודו. כמו כן, לתובע ניתנה הזכות לכתיבת משוב, כאמור מפורשות בסוף הדו"ח ,זכות אשר בחר שלא לממש. זאת ועוד, לגרסתו של התובע נערכו עמו שתי שיחות בהן נאמר לו כי אפשרות עזיבת השליחות עומדת על הפרק בהן ניתנה לתובע, ובפגישה השנייה אף לתובעת, האפשרות להביע דעתם. בנסיבות אלה, התקיימה אף זכות השימוע. מקבלת אני את עמדת הנתבעת לפיה סיום השליחות נעשתה עקב תפקודו הלקוי של התובע ובידיעתו. מכל האמור עולה, כי הנתבעת העבירה את התובע מתפקידו כדין, משיקולים סבירים והוגנים ובתום לב. כן עולה כי נתנו לו הזדמנויות לטעון טענותיו ובכך מילאה הנתבעת את חובת השימוע. עוד, שימוע יכול שיעשה בכתב ולו מילא התובע את המשוב, היה בכך שימוע. הלכה היא כי עובד הבוחר שלא לעשות המוטל עליו בשימוע , אין לזקוף זאת לחובת המעביד - אם המעביד הקנה הזדמנות זו לעובד. כאן נתנה יותר מהזדמנות אחת. על כן גם טענה זו בדבר פיצוי בגין אי עריכת שימוע נדחית. הפרת חוק שוויון הזדמנויות התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה את סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. לדידם, הסיבה היחידה להפסקת השליחות הינה מצבם המשפחתי, היינו היותם הורים, ולטענתם "ראיה לכך ב"תחזית משרות פנויות" שמחלקת העובדים (מח"ע) פרסמה לאחר הפסקת כהונתי. ב"תחזית" זו, שהיוותה גם הזמנה לעובדים להציג את מועמדותם לתפקידים הפנויים, כללה מח"ע גם את תפקידי כתפקיד פנוי, וציינה כי הוא מחייב "שירות ללא ילדים בגיל גן/ בי"ס". ר' תצהיר התובע סעיף 53 (מצורפת גם התחזית כנספח ד). לעומתם, טוענת הנתבעת כי הסיבה להפסקת השליחות הינה חוסר הצלחתו של התובע להתמודד עם אתגרי התפקיד, כמפורט לעיל. לדידה של הנתבעת ניתן ללמוד כן מן העובדה שבאלמאטי הועסקו מספר עובדים נוספים בעלי משפחות אשר מילאו את שליחותם. זאת מאשרת אף התובעת בעדותה: "ש. היו עוד עובדים עם ילדים בשגרירות. ת. היו שליחים עם תנוקות קטנים. הקבט , הבריח, והשגריר. ש. הם הוחזרו לארץ בעקבות אסטנה. ת. לא. הם המשיכו לשרת שם. ילדים קטנים זה בגיל שנה שנה וחצי. לשגריר היו ילדים בגיל בית ספר וגם תינוק." (עמ' 9 שו' 1-5. ) טענת המדינה כי בעת קבלת ההחלטה אודות סיום שליחותם של התובעים לא נשקלו שיקולים זרים כדוגמת מצבם המשפחתי של התובעים הוכחה. הדו"ח מדבר בעד עצמו ואין בו את עניין ההורות או הילדים ולו ברמז. יתר על כן בירן כותב לתובע (נספח ג' לתצהירו) "כפי שציינתי בפניך בעבר אנו נעשה הכל לסייע לך." מסקנה אחרת תוביל לתמיהה- מדוע תסכים הנתבעת להעסיק שליחים עם ילדים, כפי שהעידה התובעת, אך תסרב להעסיק שליחים עם ילדים אך בשל גילם השונה מעט. אכן ייתכן, כי ממועד סיום שליחותם של התובעים ואילך לא גייסה עוד הנתבעת משפחות עם ילדים צעירים, ראשית כדי להוכיח אפליה על רקע כלשהו יש לבסס זאת בראיות. לא הוכח בפנינו מי מונה בפועל ואין די בתחזית להוכחת האפליה. שנית לא זאת הסוגיה בפני בית הדין משהוכח לעצם הפסקת שליחותם של התובעים כי זו בוצעה בשל שיקולים מהותיים ולא נוכח מצבם המשפחתי של התובעים. מסקנה זו מתבקשת גם לאור העובדה כי הועסקו במקום משפחות עם ילדים שהמשיכו להיות מועסקים לאחר שהתובע ומשפחתו שבו - ולא נטען אחרת. משכך דינה של טענת ההפליה בניגוד לחוק זה דינה להידחות אף היא וכך גם הסעד לפיצוי בגין הפרתו דינו להידחות. האחריות לנזקים הנטענים לפי כתב התביעה והיקפם הפסד השתכרות התובעים טענו כי בגין השיבה המוקדמת ארצה נגרמו להם נזקים אשר על הנתבעת לשלמם ולפצות את התובעים בגינם. בעניין הפסד השתכרותם של התובעים יש לפסוק לטובתם פיצוי. אולם שאלת שיעורו תידון מטה. העובדות המוסכמות על הצדדים, לפיהן יצא התובע לחופשה בתשלום עד ליום 30.4.08, חופשה זו הוארכה עד ליום 10.8.08 והחל מיום 27.8.08 חזר לעבודה סדירה במשרד החוץ ומכהן כיום כעוזר בחטיבה הקונסולרית. יחד עם זאת, לפי תצהיר התובע: "48. בניגוד להוראות התקשי"ר, לא ניתנה לי הזדמנות לחזור למשרתי הקודמת (ר' למשל סעיפים 13.842, 13.826) ואף לא ניתן לי פתרון תעסוקתי אחר, תוך שמירה על מעמדי וזכויותי." הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע יצא לחופשה בתשלום מבחירתו ולאחר מכן קיבל תפקיד בכיר יותר מזה שהיה לו טרם יציאתו לחו"ל. התובע לא הוכיח מה היה שכרו טרם צאתו לחו"ל ואף לא הוכיח אם ובאיזה מידה נפגע שכרו נוכח תפקידו הנוכחי. משכך לא הוכיח כי עצם היציאה לחו"ל פגעה במעמדו או זכויותיו בארץ או כי נגרם לו נזק כספי כלשהו בגין שיבוצו החדש. טענת המדינה כי קיבל תפקיד בכיר יותר מהתפקיד טרם יציאתו לחו"ל לא נסתרה משכך הנתבעת הוכיחה כי מעמדו לא נפגע. כאמור התובע שעליו הנטל לא הוכיח פגיעה בשכרו החדש אל מול שכרו טרם יציאתו לשליחות. התובע טען כי פגיעה בשכרו היא אל מול שכרו בחו"ל את ההפרש יש לגזור משכרו הצפוי בחו"ל (4000$)אל מול שכרו בארץ לכל שלוש השנים. אין לקבל טענה זו. שלוש שנים בחו"ל במקום הדורש עבודה קשה ,בתנאים מאומצים ,המצדיקה שכר זה, וכן תנאי מחיה בעלויות שונות הנלקחות בחשבון בשכר זה אינם דומים לתפקיד ולעלויות המחיה בארץ. אין אנו מתעלמים מהציפיה. בעקרון ההסתמכות כמופיע בדב"ע 98/7-3 מנשה מועדים נ. משרד הבטחון (תק.אר 98(4) 112 ):"ההגנה על ההסתמכות בדיני העבודה דומה רעיונית לתורת ההסתמכות במשפט המנהלי כפי שתוארה במאמרה של ד. ברק-ארז "הגנת ההסתמכות במשפט המנהלי". שם (בע' 19) נאמר: "ההסתמכות היא חלק בלתי נפרד מן ההתנהגות האנושית והחברתית. פעולותיהם של אנשים נעשות בתגובה לפעולות אנושיות או מצבים עובדתיים הנקרים בדרכם. תגובה זו סומכת את עצמה על הנחות פעולה שונות - שמצב הדברים הנוכחי הוא כפי שנחזה להיות שמצב הוא כפי שנחזה להיות שמצב דברים מסוים יהיה קיים גם בעתיד וכדומה. במלים אחרות: תכנונן של פעולות עתידיות נעשה בהסתמך על עובדות, ועובדות אלה כוללות גם התנהגויות אנושיות אחרות. אנשים פועלים (או נמנעים מלפעול) בהסתמך על התנהגות של זולתם. השאלה היא, האם ההכרה בכך צריכה להשפיע על המערכת הנורמטיבית, כך שמי שהסתמך יהיה מוגן ומי שגם להסתמכות יישא באחריות כלפיו" ניתן אף לאמץ את רעיון ההגנה על ההסתמכות מתחום המשפט הפרטי .כפי שיש תחולה לתורת ההסתמכות במשפט המנהלי, בדיני חוזים ובדיני נזיקין ניתן ליישם אותה גם במשפט העבודה". במקרה שלפנינו לא מצאנו כי היה יסוד לעקרון הסתמכות של התובע מעבר לאותם חודשים אותם נפרט מטה. אכן יש צורך בזמן להתארגנות בארץ מחדש בין שזו נכפתה עליו, ובין שהסכים לה בנסיבות שנוצרו . בכל אופן, בנסיבות שהוצגו בפנינו נוצר כורח של פסק זמן. בזמן זה אין הצדקה כי ייגרע משכרו של התובע כפי שהיה צריך להיות בחו"ל , נוכח צרכי ההתארגנות בשל החזרה המיידית וציפיה כלכלית שנכזבה ותכנון כלכלי הנגזר ממנה. כמו כן שמנו אל לב כי כרטיסי הטיסה של התובע ורעייתו בוטלו לאלתר חד צדדית והם הועמדו במצב נתון. אולם אין מקום להפרש מעבר לפסק זמן זה. נוכח נכונות הנתבעת לחופשה בתשלום ושיבוץ מקצועי מהיר ,די בחודשיים אחרי ששובץ לתפקיד קבוע כדי לומר שהדברים חזרו למסלולם . דהיינו הפער בין 4000$ לבין שכרו צריך להשתלם לתקופה שמ - 1/1/08 מועד הודעת דני בירן ועד 1/11/08 חודשיים לאחר ששובץ. כפי שציינו לעיל למעביד פררוגטיבה לנייד עובד אולם זו תינקט בתום לב ובזהירות ומבלי לפגוע בהכנסתו. חישובינו לעיל נעשו בהתאם לפירוט המופיע בכתב התביעה, ואשר לא נסתר. הנתבעת גם לא הציגה גרסה תחשיבית חלופית לטענותיהם החישוביות של התובעים. יחד עם זאת הנתבעת עצמה ראתה בתקופה של שלושה חודשים משובו תקופה בת פיצוי כעולה מנספחים ב' וג' לתצהיר דני גדות. כמובן שיש לקזז בתקופה זו את התשלום ששולם לו בגין החופשה עד 30/4/08 בסך 24,000₪ וכן את תשלום ששולם בגין החופשה עד 10/8/08 ואת השכר ששולם בגין תפקידו בחודשים מ- 10/08 ועד 1/11/08. על פי חישובי התובע (סע' 71 לתצהירו) עמד שכרו החודשי על כ- 6000 ₪ לחודש. על פי החישוב בסעיף 70 לתצהירו עמד הדולר על 3.4 ₪ דהיינו 4000$ היו בעלי שווי של 13,600ש"ח. על כן לתקופה נשוא הפיצוי ,אותה נקבנו לעיל ,היה זכאי לסך 136,000 ₪. מסכום זה יש להפחית 24,000 של חופשה עד 30/4/08 ועוד תשלום בסך 6,000 ₪ ל -6 חודשים עד 1/11/08 דהיינו 36,000 ₪. סה"כ 60,000 ₪. על הנתבעת לפצות את התובע בגין הפרשי שכר בסך 76,000 ₪. הפסקת עבודתה של התובעת גם היא הייתה מחוייבת המציאות וכורח מבחינתם שכן כתוצאה מהפסקת שליחות בעלה היה עליה לשוב ארצה, וכפי שהעידה בפני בית הדין: "ש. את היית נשארת לבד באסטנה? בהנחה ששליחות בעלך הופסקה כדין היית נשארת שם לעבוד לבד. ת. לא. " (עמ' 5 שו' 21-22) אולם התובעת לא הוכיחה כי עבדה טרם יציאתם לחו"ל ולא מצאנו לכך כל איזכור בתצהירה. כך גם לא הוכח אם עבדה בשובה ארצה. יתר על כן בכתב ההגנה מכחישה הנתבעת הבטחה למתן תפקיד אחראית קשר בשגרירות (סע'31 לכתב ההגנה). מכאן כי העסקתה בחו"ל הייתה ערך מוסף של השליחות ומכל מקום לא הוכיחה התובעת כי הובטח לה או כי נגרם לה הפסד השתכרות. לתובעת אין ציפיה שנכזבה בהיותה נסמכת על שליחות הבעל ולא עצמאית בהשתכרותה, ניתן לראות זאת גם ביחס המשכרות (משכורת התובע 4,000$ ואילו משכורת התובעת כעמ"י בחו"ל 800$). קל וחומר משלא נטען ולא הוכח שהפסיקה עבודה בארץ או שחזרה לעבודה פחות טובה. בנסיבות אלה לא מצאנו מקום לפצותה בגין הפרשי שכר ותביעתה זו נדחית. נזקים נוספים הנתבעת טענה לחוסר סמכות עניינית בסיכומיה. טענה זו לא עלתה בכתב ההגנה, ההיפך נטען בו לגופו של עניין כי לתובעים אשם תורם וכך גם במוסכמות ופלוגתאות לא עלתה שאלת הסמכות. מכאן כי מדובר בהרחבת חזית שאין להתירה. יצוין כי אכן, סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן: "החוק") קובע כי לבית הדין לעבודה הסמכות לדון: "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו ביחסי עובד מעביד ,לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין נוסח חדש." וכן לבית הדין סמכות לדון ב: "תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה" לפי סעיף 24(1ב) לחוק. אולם, גם לו סברנו שידינו כבולות נוכח ההלכה לפיה אין לראות בדיון בעילות נזיקיות ככאלו הנכנסות לגדר הסמכות כי אם מדובר בעילות עצמאיות העומדות בפני עצמן (ע"א 2618/03 פי. או. אס(רסטורנט סולושנס) נ. ליפקונסקי (לא פורסם), כשהמבחן הוא מבחן המהות והעילה ואין די בהיות הצדדים ביחסי עובד ומעביד ובהיות התביעה בהקשר זה (ע"ע 655/06 אטיאס נ. עירית באר שבע (לא פורסם)).הרי שבמקרה דנן, נוכח הסכמת הצדדים בפרו' מיום 11/1/10, לא היתה מחלוקת בדבר הסמכות , על כן נדרש לעשות שימוש בסמכות בית הדין לדון בעניין שהובע בפניו בדרך אגב ואשר הכרעה בו דרושה לבירור העניין, כאמור בסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984 כסמכות שבגררא. מכירת הרכב לעניין ההפסד הכספי כתוצאה ממכירת הרכב בקזחסטן ומהוצאות נלוות לרכב, הרי שרכיב זה לא הוכח כנדרש, לא הוצגו בפני בית הדין אסמכתאות וקבלות בעניין זה. יתר על כן, ומעבר לצורך אעיר כי בלא שידועות לבית הדין נסיבות רכישת הרכב ומכירתו בקזחסטן, הרי שמחיר רכישת הרכב (15,700$ ר' ס' 17 לכתב התביעה) ראוי שיוסבר או יבוסס. הנתבעת בכתב ההגנה הכחישה את ההפרש של 6,700$. הפרש זה קרוב למחצית מחיר הרכב וגם חוסר פרופורציה זו מעלה תהיה שהיה מקום להסבירה ולבססה. הלכה למעשה אף לא סכום אחד מסכומים אלו לא נתמך במסמך, (אף לא של סכום שהופקד בבנק וכד').הסכומים נטענו בעלמא ללא תימוכין, ומשהוכחשו ע"י הנתבעת הרי שלא הוכחו ע"י התובעים שעליהם הנטל ומטעם זה כשלעצמו דין התביעה להחזרים בגין הרכב להידחות. רישום הבנות לבי"ס התובעים טענו בכתב התביעה אף לתשלום בגין רישום בנות התובעים לבי"ס באלמאטי. אכן, רישום הבנות לבתי ספר בעיר בו תכננה המשפחה להתגורר לצורך ביצוע השליחות אליה נשלחה על ידי הנתבעת הנה פועל יוצא הכרחי לצורך ביצוע התפקיד המוטל על התובע. לפיכך, הוצאה זו ראוי שהנתבעת תשלם לתובעים בדיעבד משלא למדו כלל. תשלום בגין רישום בנות התובעים לבית ספר לא נסתר ע"י הנתבעת. הנתבעת תשלם ,סך של 340 ₪ כעולה מכתב התביעה. הוצאות רכישת ציוד חיוני רכיב נוסף בגינו טוענים תובעים תשלום, הינו הוצאות שהוציאו לרכישת ציוד חיוני למגורים בקזחסטן ולאחר מכן בישראל. אף רכיב זה לא הוכח כראוי ולא הוצגו בפני בית הדין כל קבלות או אסמכתאות אחרות להוכחת ההוצאות כאמור. רכיב זה נדחה. דמי שכירות לא זאת אף זאת טוענים התובעים לתשלום דמי השכירות אשר שילמו עבור דירה בישראל. ואולם, עם הפסקת שליחותם התגוררו התובעים עם בנותיהם בבית הורי התובעת, כך עולה מתצהירו של התובע:"66. בהעדר קורת גג בישראל, נאלצנו להתאכסן בבית הורי רעייתי." לעובדה שהתובעים נאלצו להתמודד עם עזיבת השליחות בפתאומיות ולהתגורר בתנאים לא פשוטים בבית הורי התובעת יתייחס בית הדין בקביעה לעניין פיצוי בגין עוגמת נפש, וודאי שבנסיבות אלו אין לפסוק לתובעים תשלום בגין שכר דירה בחודשים בהם התגוררו בבית הורי התובעת. לעניין שכר הדירה לו טוענים התובעים בגין חודשים מאי- אוגוסט 2008, הרי שמדובר בתקופה של 4 חודשים לאחר סיום השליחות ואין המדובר עוד בהפסד אשר נגרם לתובעים כתוצאה מהפסקת שליחותם בפתאומיות. גם הנתבעת בזכרון הדברים הגבילה ובצדק את התקופה לשלושה חודשים, עד הגעת המטען. לא למותר לציין כי העניין נבדק ע"י הנתבעת אולם נזקף חוב לטובת התובע שאף הוא לא טופל על ידו והווה אבן נגף.(נספח ד' לתצהיר גדות) על כן אכן גם התובעים תרמו למצב אליו נקלעו. עוד טוענים התובעים לפיצוי בגין הפסד הכנסה מדמי שכירות לדירה בישראל. במקרה זה, אין המדובר בהפסד אשר נגרם לתובעים כי אם יש לעמוד על דיוקם של דברים, לו שהו התובעים במסגרת שליחותם בחו"ל אכן היו נהנים מתשלום שכר דירה בחו"ל על ידי הנתבעת ואת פירות דמי השכירות מדירתם בארץ היו מרוויחים הם. ואולם, משהופסקה השליחות נמנעה מהתובעים טובת הנאה זו, זאת להבדיל מהפסד אשר במקרה זה לא נגרם לתובעים. על כן נדחות תביעות התובעים לפיצוי בגין דמי שכירות. פיצוי בגין עוגמת נפש. יציאה לשליחות למדינה זרה לתקופה ארוכה מהווה אתגר לא פשוט עבור משפחה המונה 5 נפשות, ביניהן 3 ילדות צעירות. התובעים ערכו הכנות רבות ואף העתיקו את חייהם וחיי בנותיהן למדינה זרה במטרה לבצע את השליחות. ולאחר מכן נאלצו לעבור את הקשיים הכרוכים בשיבה ארצה. הגם ששליחות זו לא עלתה יפה, הרי שאפילו הנתבעת הגיעה למסקנה כי יש לפצות את התובעים ולסייע להם לשוב ולהתאקלם מחדש בארץ, ניתן ללמוד כן מנכונותה של הנתבעת לסייע כספית לתובעים כעולה מזיכרון הדברים שנערך בין הצדדים (ר' נספחים א' ו-ב' לתצהיר מר דני גדות, מנהל מחלקת רווחה במשרד החוץ). הסכמת הנתבעת לסייע כספית, כמפורט בתצהיר של מר דני גדות, מוסכם על הצדדים, כעולה מעדות התובעת: "ש. ראית את התצהיר של דני גדות ואתם אמרתם שאתם לא חולקים עליו. ת. נכון. אנו לא חולקים עליו, התנאים ניתנו לנו לאחר לחץ , עשו לי טובה." עמ' 4 שו' 30-31. עם זאת בכתב התביעה נטען כי : "66. למען הסדר הטוב יובהר כי הנתבעת הסכימה להעמיד "סיוע כספי" לתובעים, אך הלכה למעשה לא העבירה את "הסיוע הכספי" לתובעים בטענות שונות ובלתי מובנות. לבד מכך, התובעים יטענו ש"הסיוע הכספי" שהוצע הוא "טיפה בים" ולא היה בו כדי לכסות את הנזקים הכספיים שנגרמו לתובעים". אמנם התובעים בחרו שלא לחקור נגדית את מר גדות על תצהירו, ועל כן לא נסתר אך יחד עם זאת לא נאמר בתצהירו של מר גדות כי שולמו לתובעים סכומים אלו אלא רק כי הוסכם ואושר כי ישולמו, טענה זו לא מוכחשת על ידי הנתבעים. נספח ד' לתצהירו אף מצביע כי יש בסיס לכך שהמוסכם לא שולם לבסוף עקב החוב.לפיכך לא הוכח כי סכומים אלו אכן שולמו. דרך השבתם וביטול כרטיס הטיסה שהיה להם -חד צדדית ,יחד עם העברת הילדות, המגורים בבית ההורים וכד' , אילוצי ההסתגלות והתהליך עצמו כל אלו מצדיקים תשלום בגין עגמת נפש. גם מעדותם בפנינו ניתן היה להתרשם מעגמת הנפש שנגרמה וזאת אף שלקחנו בחשבון תרומה חלקית של התנהלות התובעים עצמם. נוכח האמור לעיל, ובנסיבות אלה, תשלם הנתבעת לתובעים סכום של 20,000₪ בגין עוגמת נפש. סוף דבר העברת התובע משליחותו בוצעה על פי דין, משיקולים סבירים ובתום לב ללא כל קשר למצב המשפחתי ולהורות. לתובע ניתנו הזדמנויות להשמיע בעל פה ובכתב את תגובתו ואף עשה זאת לבד ועם רעייתו. על כן התביעות לפיצוי בגין ההחזרה ארצה, ההפליה הנטענת מחמת הורות, העדר השימוע והתנהגות הנתבעת נדחות כליל. יחד עם זאת, לאור הנסיבות המורכבות והקשיים אשר עברה משפחת התובעים עקב רצונם לצאת לשליחות והפסקתה, תשלם הנתבעת לתובעים את הסכומים הבאים: הפסד השתכרות לתובע בסך של 76,000 ₪. סך של 340 ₪ כעולה מכתב התביעה בגין תשלום לבית הספר . פיצוי בגין עוגמת נפש סך של 20,000 ₪. כל יתר רכיבי התביעה נדחים. הסכומים ישולמו תוך 30 יום , אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד התובעים בסך 7,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הפליה / אפליה