בכל הנוגע לשאלה אם בניסיון עסקינן, הרי שעבירה נגזרת זו הוגדרה בדיני האזור, כמעשה עבירה בלתי מושלם, בסעיף 20(א) לצו בדבר כללי האחריות לעבירה (יו"ש)(מס' 378), תש"ל – 1970, כדלקמן: "אדם נחשב כאילו הוא מנסה לעבור עבירה כשהוא מתחיל להוציא מן הכוח אל הפועל את כוונתו לעשות את העבירה באמצעים מתאימים לביצוע כוונתו וכשהוא מביא לידי ביטוי את כוונתו על ידי מעשה גלוי, אך אין הוא מבצע את כוונתו עד כדי עשיית העבירה" למעשה, אימצה תחיקת הביטחון באזור את הגדרת הניסיון הפלילי מחוק העונשין הישראלי, טרם תיקונו המהותי, בתיקון מס' 39. פסק דין מנחה שניתן בבית המשפט העליון בישראל טרם התיקון האמור, ואשר מבאר את הגדרת עבירת הניסיון שהייתה קבועה בסעיף 33(א) לחוק העונשין, הינו פסק הדין בעניין סריס [ע"פ 5150/93 פאיז סריס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (2) 183]. בפסק דין זה נדון עניינו של נאשם אשר הואשם בעבירה של ניסיון לאונס, ובית המשפט העליון בחן את יסודות העבירה ואת המבחנים שיש לבדוק בכדי לקבוע אם נאשם עבר את שלב ההכנה ונכנס למתחם הניסיון. כבוד נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרון ברק, קבע בחוות דעתו, אשר זכתה להסכמת עמיתיו להרכב, את הדברים הבאים: "נסיון לעבור עבירה משמעותו, פעולה של אדם אשר מתחיל להוציא את כוונתו אל הפועל במעשה גלוי לעין ובאמצעים המתאימים להגשמתה אולם אינו מגשים את כוונתו עד כדי עשיית העבירה... עבירת הנסיון מורכבת מיסוד נפשי ומיסוד עובדתי. היסוד הנפשי הוא בעל שני יסודות משנה: זהו היסוד הנפשי הנדרש לעבירה אותה מנסה הנאשם לבצע ("העבירה הטיפוסית"; או "העבירה המושלמת" או "העבירה המוגמרת"), בצרוף היסוד הנפשי לעבירת הנסיון עצמה, דהיינו, המטרה ("הכוונה") להשלים את העבירה הטיפוסית או המושלמת... היסוד העובדתי של הנסיון, מהווה אותה התנהגות אשר מגדר הכנה יצאה ולגדר השלמת העבירה המוגמרת לא הגיעה... המאפיין התנהגות זו, שהיא ביטוי התנהגותי... המהווה חוליה... בשרשרת חוליות התנהגותיות מתאימות שהיו מוליכות להשלמת היסוד ההתנהגותי אלמלא הופסקו...". וכן, "די לה לאותה התנהגות, כדי שתהווה נסיון לעבור עבירה, אם היא יצאה מגדר התנהגות מכינה בלבד, והיא מצויה באותו איזור התנהגותי המותחם בגבולו האחד בהתנהגות מינימלית שכבר אינה הכנה, ובגבולו האחר בהתנהגות שכבר משלימה את העבירה המוגמרת ("מתחם הנסיון"). על כן, אם שלב ההכנה מתאפיין בכך שהנאשם רוכש אמצעים, אוסף מידע, מתכנן ועושה פעולה המכוונת ליצור תנאים לביצוע העבירה, הרי שלב הנסיון הוא מעבר לכך, ויש בו פעולה או פעולות שהן חלק מסדרת פעולות שלולא הופרעו היו מקיימות את היסוד ההתנהגותי של העבירה. ההכנה אינה מספקת. נדרשת "תנועה" לעבר הביצוע, היוצאת משלב ההכנה." באותו פסק דין מנחה בעניין סריס, קבע כבוד השופט (בדימוס) יעקב קדמי, בהצטרפו לפסק דינו של הנישא ברק, כי: "לא תחילת "המעשה האסור" נדרשת כאן, אלא – תחילת "הגשמת הכוונה"; ובמקום שמוכחת הכוונה – אין לבחון אלא אם המעשה שנעשה, הינו שלב משלבי הגשמתה להבדיל ממעשה המכשיר את הקרקע בלבד להגשמה שתבוא מאוחר יותר". בית המשפט הצבאי לערעורים, ב- ע' (איו"ש) 102/01 ערפאת ע'ולמה נ' התובע הצבאי, פסק כי: "...לא נוכל לקבל טענת הסניגור לפיה רק אילו איתרו חברי החולייה קורבן מתאים, ורק אילו היה זה מתחיל להיכנס לרכב, ניתן היה לראות בכך משום ניסיון לחטיפה. כאמור, לא תחילת המעשה האסור נדרשת, אלא תחילת הגשמת הכוונה. הנסיעה לצומת והחיפוש אחר קורבן מתאים לא נועדו רק כדי להכשיר את הקרקע לביצוע החטיפה, אלא הינם מעשה גלוי המהווה שלב משלבי הגשמת העבירה המושלמת". דברים ברוח זו נקבעו בפסקי דין רבים של בית המשפט הצבאי לערעורים [ראו: ע' (איו"ש) 75/02 אחסאן ברגותי נ' התובע הצבאי; ע' (איו"ש) 31/04 התובע הצבאי נ' אסלאם שינאוי; ע' (איו"ש) 318/03 התובע הצבאי נ' בושכאר ואח']. משפט פליליעבירת הניסיון