מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה להחזר פרמיה לחברת ביטוח: התובעת הגישה תביעה כספית נגד הנתבע, בסך 66,553 ש"ח, שעניינה החזר תשלום פרמיה אשר שילמה התובעת לנתבע, וכן תשלום עבור שיקים שלא נפרעו על ידי המבוטחים. 2.      התביעה מתייחסת אך ורק לתיק ביטוח האלמנטרי אשר נוהל על שם הנתבע.   3.      הנתבע שימש כסוכן בטוח מטעם הנתבעת החל משנת 1983 ועד ליום 8.12.92 - מועד בו מונה לתובעת מנהל מורשה להמשך ניהול עסקיה.   על פי המוסכם עם התובעת, היה הנתבע זכאי לעמלות על בסיס פרמיות-נטו של המבוטחים, אשר באמצעותו בקשו בטוח אלמנטרי.   בפועל, שולמה לנתבע על ידי התובעת עמלה מלאה מראש עם רכישת הפוליסה; ברם, במידה והפרמיה לא שולמה ע"י המבוטח, חוייב הנתבע בחזרה באותו חלק העמלה שקיבל מראש, אשר לא שולמה, כך שנוצר לנתבע חוב בגין הפרמיות ששולמו, אשר סכומן הגיע ל - 42,684 ₪, סכום הנכון ליום הגשת התביעה, לפי שני כרטיסי חיוב, האחד בסך של 35,417 ₪ והשני בסך של 7,267 ₪, סכומים הנכונים ליום הגשת התביעה.   בנוסף, הוסכם עם הנתבע כי במידה ויחזרו שיקים של מבוטחים, יהא הנתבע אחראי לדאוג לפרעונם, וכך עשה, בעצמו דאג לגביית החוב מאת המבוטחים.   עד ליום 8.12.92, הגיע סה"כ סכום השיקים אשר לא כובדו על ידי לקוחות הנתבע, ל - 24,169 ₪, סכום הנכון ליום הגשת התביעה, הכולל הצמדה וריבית.   טענות התובעת   עיקר טענות התובעת, כדלקמן:   א.    הנתבע נותר חייב לתובעת סך של 42,684 ₪, החזר פרמיה אשר שולמה לו מראש עם הוצאת פוליסת הביטוח למבוטחים, שכן המבוטחים לא עמדו בתשלום הפרמיה, וזאת בהתאם לכרטיס חיוב של הנתבע. ב.     התובע חייב לכסות את חובם של המבוטחים, לפי השיקים שלא כובדו, בסכום כולל של 24,169 ₪.   טענות ב"כ הנתבע   9.      עיקר טענות ב"כ הנתבע, כדלקמן:   א.    הנתבע לא חייב לתובעת כל סכום שהוא, שכן עוד ביום 15.11.92 התחשבן עם התובעת ושילם לה את כל חובותיו. ב.     לנתבע עומדת זכות קיזוז בסכום של 34,000 ₪, בגין הסכומים אשר עמדו לזכותו בחברה בעמלות של ביטוח חיים והתיק הועבר לחברת "כלל" בלא רשותו. ג.       הנתבע שילם למבוטחים סכומים גדולים, מכספו האישי, לאחר ופוליסות הביטוח בוטלו על ידי התובעת. חובו של הנתבע לתובעת 10.  מטעם התובעת, העיד בפני עו"ד עופר דהן, והגיש תצהיר בחקירה ראשית, אשר סומן ת/1 - עליו נחקר על ידי ב"כ הנתבע.   11.  לפי תצהירו ועדותו ועפ"י כרטיסי הנהלת החשבונות של הנתבע, נותרה יתרת חוב בסך של 66,853 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.   12.  חובו של הנתבע מתייחס לשלושה חשבוניות, כדלקמן:   א.    חוב בגין עמלות אשר לא שולמו, אותן קיבל הנתבע מראש, בסך 35,417 [נספח ג' לתצהיר]; ב.     חוב בגין עמלות אשר קיבל הנתבע מראש, אשר לא שולמו, בסך 7,267 ₪ [נספח ב' לתצהיר; ג.       חוב בגין שיקים של הלקוחות, אשר חזרו, בסך 24,169 ₪ [נספח א' לתצהיר].   13.  העד הסביר בעדותו ובתצהירו, כי כאשר חוזרת המחאה של לקוח, נמסרת המחאה לנתבע וכרטיסו מחוייב, וכי מדי פעם נהגו הצדדים להתחשבן בגין ההמחאות החוזרות כאשר הנתבע היה משלם סכומים על חשבון ההמחאות החוזרות אשר נצברו באותה תקופה וחשבונו זוכה בהתאם לכך.   14.  לפי עדותו של העד, אין ברשותו מכתב או התחייבות כלשהי, לפיהם הנתבע ערב לחובות המבוטחים ולשיקים שחזרו, אך, הצדדים נהגו בפועל, לנהוג לפי הסדר זה.   15.  העיד בפני הנתבע והגיש תצהיר בחקירה ראשית, אשר סומן נ/1, עליו נחקר על ידי ב"כ התובעת. 16.  לפי תצהירו, אינו חייב לתובעת כל סכום שהוא, שכן, ביום 15.11.92 התחשבן עם התובעת וכל יתרת חובו שולמה במלואה. 17.  הנתבע הצהיר, כי בחודש דצמבר 1992, החליטה התובעת, על דעת עצמה, לבטל כ - 70 פוליסות של לקוחותיו והותירה אותן ללא כיסוי וכתוצאה מכך, חייבת היתה התובעת לזכות את חשבונו או להחזיר ללקוחותיו את הפרשי הפרמיות עבור הפוליסות שבוטלו על ידה בסכום של 51,296 ₪, וכי עומדת לו זכות קיזוז לסכום הנ"ל. 18.  בנוסף לכך, טוען הנתבע כי ביום 29.12.92, אירעה תאונת-דרכים לאחד מלקוחותיו ונגרם לרכבו נזק בעלות של 20,000 ₪, אך מאחר והפוליסה בוטלה על ידי התובעת, נאלץ הוא לשלם מכספו האישי סכום של 7000 ₪. 19.  הנתבע, בסעיף 10 לתצהירו [נ/1], טוען כי התובעת העבירה את תיקי ביטוח החיים של לקוחותיו לחברת "כלל" בלא הסכמתו וכי הוא זכאי לסכום של 34,659 ₪, סכום אשר קוזז והועבר לתובעת. 20.  אני מעדיף את עדותו של עד התביעה, עו"ד עופר דהן, על פני עדותו של התובע; זאת, מהנימוקים כדלקמן: א. העד עשה עלי רושם מהימן והתרשמתי מעדותו בחיוב; ב.     כרטיסי החיוב והפנקסים, אשר מהווים רשומה מוסדית לפי סעיפים 35-36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, אשר נעשו במהלך ניהולה הרגיל של התובעת וספרי חשבונותיה בוקרו ומבוקרים על ידי רואה-חשבון, תוך עמידה על כללי חברה ציבורית, כך, שפנקסים אלה מהווים ראיה לאמיתות תוכנם והנתבע, במשך שנים רבות, לא חלק עליהם. ג.      בחקירה הנגדית [עמ' 10 לפרוטוקול], שינה הנתבע את גירסתו וטען כי היה מתחשבן עם התובעת מדי חודש בחודשו, כך שלא נוצר כל חוב וכי למעשה אף פעם לא היה חייב לתובעת כל סכום שהוא. גירסה זו עומדת בניגוד לגירסתו כי ביום 15.11.92 התחשבן עם התובעת וסילק את כל חובותיו כלפיה, דבר המאשר כי אכן היה חייב כספים לתובעת ביום 15.11.92. ד.     טוען הנתבע בסעיף 10 לתצהירו, כי עמלות המגיעות לו מחברת הביטוח "כלל" בפוליסות של ביטוח חיים, הועברו לתובעת על חשבון חובו. אני סבור טענה זו מצביעה על כך, כי גירסתו שאין לו כל חוב ולא יכול להיווצר כל חוב, אינה גירסת-אמת.   21.  לאור האמור לעיל, ולאחר שקיבלתי את עדותו של עד התביעה עו"ד עופר דהן כעדות אמינה, אני קובע כי כרטיס החיוב של הנתבע [נספחים ג+ב' לתצהיר] הינם אמינים וכי הנתבע חייב לתובעת את הסכומים על החזר עמלות אשר קיבל, בסך של 42,684 ₪ [35,417 + 7,267].   22.  באשר לחובו של הנתבע בגין שיקים של לקוחות, אשר חזרו ולא שולמו [נספח א' לתצהיר], נראה לי כי צודק הנתבע בטענתו כי אין הוא חייב בתשלום ההמחאות הנ"ל וכי על התובעת לפנות ללקוחות על מנת לשלם את תמורתן.   23.  עד ההגנה, עו"ד עופר דהן, הודה בחקירתו הנגדית כי אין בידו מכתב או התחייבות של הנתבע, בו הוא ערב לחובות המבוטחים ולפרעון השיקים אשר חזרו, ועל כן, לא הוכיחה התובעת רכיב זה של התביעה.   24.  אני דוחה את טענת הקיזוז של הנתבע, לפיה נאלץ הוא לשלם לאחד מן המבוטחים מכספו האישי סכום של 7000 ₪, וכן טענתו כי נאלץ לשלם סכומים נוספים הואיל ופוליסת הבטוח בוטלה - זאת, מחוסר אמון בגירסתו. לדעתי, לא היתה כל חובה משפטית כי ישלם סכום כלשהוא למבוטחים, והנתבע יכול היה לתבוע את חברת הבטוח.   25.  התובעת העבירה את תיקי ביטוח החיים לחברת "כלל", בהתאם לתוכנית ההסדר אשר אושרה על ידי בית המשפט. 26.  בתוכנית ההסדר נקבע, כי סוכני הביטוח אינם זכאים לקבל מאת "הסנה" תשלומים כלשהם, אשר עילתם עסקי ביטוח-חיים, וכי עליהם לפנות לחברת "כלל" [סעיף 6.3 לת/1], ואינם זכאים, בכל מקרה, לקבלת עמלה מפוליסה אשר הפרמיה בגינה לא שולמה בפועל. היה על הנתבע לפנות בדרישה מתאימה לחברת "כלל" אם סבור היה כי הוא אכן זכאי לעמלות. 27.  תיקי ביטוח החיים הועברו לחברת "כלל", בהתאם לתוכנית ההסדר אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ואין צורך בהסכמת הנתבע. 28. הקבלות עליהן מסתמך הנתבע, אשר צורפו לתצהירו, מתייחסות לזיכוי בגין עמלות "הסנה" והיה על הנתבע לקבל עמלות אלה מחברת "כלל", לאחר ותיק ביטוח החיים הועבר אליה, ואין מקום לכל טענת קיזוז שהיא לחובותיה של "הסנה", המתייחסים לביטוח האלמנטרי בלבד. סיכום 29. מהאמור לעיל, אני קובע כדלקמן:   א.    התובעת עמדה בנטל השכנוע ונטל הבאת הראיות המוטלים עליה, והוכיחה כי הנתבע אכן חייב לה את הסך של 42,684 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.     ב.     התובעת לא הוכיחה כי הנתבע אכן ערב לתשלום השיקים אשר חזרו מאת המבוטחים, בסכום של 24,169 ₪, ותביעתה בפריט זה נדחית בזאת.   סוף דבר 30. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:   א.    סך 42,684 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 6.5.99 ועד יום התשלום בפועל; ב.     אגרת התביעה ששולמה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל; ג.       סך 8000 ₪, שכר טרחת עורך דין, בצירוף מע"מ, סכום שישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. פוליסהפרמיהחברת ביטוח