מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד בנק אדנים למשכנתאות: בפני תביעה כספית בסך של 221,565 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעת. טענות התובעים בכתב התביעה בכתב התביעה פירוט הנוגע לעשר הלוואות שונות אשר נלקחו מהנתבעת, מוסד בנקאי, החל מיום 27.7.99 ועד ליום 2.11.03. בכתב התביעה טענות בנוגע לכל אחת מההלוואות הנ"ל לרבות התייחסות להיקף הנזק אשר נגרם לתובעים. התובעים טוענים כי בהיותם אנשים פרטיים, נטלו הלוואות שונות כמפורט בכתב התביעה, אולם הנתבעת לא העמידה לרשותם את מלוא סכומי ההלוואות ומנגד חייבה אותם בתשלום ריביות גבוהות וכן בתשלומים שלא הייתה זכאית לגבות בגין מכתבי דרישה ועמלות שונות. יש להבהיר כבר עתה, כי התובעים לא התייחסו בסיכומיהם לכלל הטענות והסכומים המפורטים בכתב התביעה ובכתב התשובה. טענות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי טענותיהם מפורטות להלן על מנת להמחיש את הטעון הוכחה מצדם של התובעים תוך התמודדות ראויה עם טענות הנתבעת כעולה מכתב הגנתה. להלן טענות התובעים לגבי כל אחת מההלוואות הנ"ל, כפי שהן באות לידי ביטוי בכתב התביעה. תחילה מוצג פירוט בנוגע להלוואות אשר ניטלו על ידי תובעים 1 ו- 2 (להלן: "ה"ה פניגשטיין") ולאחר מכן בנוגע להלוואות אשר ניטלו על ידי תובע 3 (להלן: "מר ואן אריק"): הלוואות התובעים 1 ו-2 הלוואה מס' 485-12168-4 על סך של 227,000 ₪, הועמדה לרשות פניגשטיין ביום 1.11.03. תחילה נטען כי מטרת הלוואה זו הייתה "לאחד/לפרוס את כל ההלוואות הקודמות אשר נטלו התובעים מאת הנתבע", כאשר מדובר בחוב שעמד נכון ליום 28.6.04 על סך של 237,650 ש"ח. בכתב התביעה נתבעו ביחס להלוואה זו הסכומים שלהלן: 102 ₪ בגין מכתב דרישה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.6.04 ועד למועד התשלום בפועל; 500 ₪ בגין מכתב ההתראה הנוסף בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.9.04 ועד למועד התשלום בפועל; וכן 35 ₪ בגין מכתב של הנתבעת בדבר אי כיבוד הוראת קבע לבנק, הואיל ולמעשה חויבו ב- 75 ₪ בעוד צריך היה לחייב ב- 40 ₪ בלבד, ומכאן תביעה בסך של 35 ₪ בצרוף ריבית והפרשה הצמדה מיום 7.3.03 ועד למועד התשלום בפועל. הלוואה מס' 079479 על סך של 50,000 ₪ שהועמדה לרשות ה"ה פניגשטיין ביום 21.9.99. לגבי הלוואה זו נטען כי הוחזרה במסגרת הלוואה מס' 485-12168-4 כאשר יום סילוק ההלוואה היה 20.7.00. עוד נטען כי בפועל קיבלו ה"ה פניגשטיין לידיהם סך של 25,000 ₪ בלבד, וזאת על אף שחשבונם חויב בסך של 50,000 ₪ בצירוף ריבית בגין מלוא הסכום הנ"ל. מכאן תביעתם בסך 25,000 ₪ הנ"ל בתוספת 3,226 ₪ אשר מהווים מחצית מסכום הריבית. אשר לקרן וריבית פיגורים מיום 20.7.00 ועד 30.9.05, בהתאם לחישוב לזיכוי בפועל שנעשה על ידי טבלת החישוב "101" של בנק המזרחי וכפי שפורסם בחוזה ההלוואה (להלן: "טבלת החישוב 101"), מדובר בסך של 63,918.80 ₪. הלוואה מס' 077869 על סך 30,000 ₪ הועמדה לרשות ה"ה פניגשטיין ביום 27.7.1999. לפי טבלת החישוב 101, יש לזכות את חשבונם של ה"ה פניגשטיין בגין קרן וריבית פיגורים מיום 20.7.00 ועד ליום 30.9.05 בסך של 1,043.70 ₪. הלוואה מס' 113806 על סך של 226,166 ₪ הועמדה לרשות ה"ה פניגשטיין ביום 2.11.03. נטען כי הלוואה זו סולקה על ידי ה"ה פניגשטיין ביום 10.3.04 ולפי טבלת החישוב 101, יש לזכות את חשבונם של ה"ה פניגשטיין בגין קרן וריבית פיגורים מיום 2.11.03 ועד ליום 30.9.05 בסך של 1,179 ₪. הלוואה מס' 084036 על סך של 50,000 ₪ הועמדה לרשות ה"ה פניגשטיין ביום 13.2.2000. נטען כי הלוואה זו סולקה ביום 2.11.03, כשסכום הקרן בצירוף ריבית עמד על סך של 72,102 ₪, אולם ה"ה פניגשטיין חויבו בסך של 78,035 ₪ ומכאן שיש לזכות את חשבונם בגין הפרש בסך של 7,796 ₪, בצירוף ריבית פיגורים. הלוואה מס' 106245 על סך של 233,313 ₪ הועמדה לרשות ה"ה פניגשטיין ביום 31.10.2002. נטען כי הלוואה זו סולקה במלואה ביום 10.3.04, כך שהיה על הנתבעת להשיב לה"ה פניגשטיין סך של 1,712 ₪. הנתבעת גבתה סך של 4,347 ₪ בגין עמלת היוון וכן 260.40 ₪ בגין עמלת הודעה מראש, ועל כן לפי טבלת החישוב 101, היה על הנתבעת לזכות את חשבונם של ה"ה פניגשטיין עד ליום 30.9.05 בסך של 7,415 ₪. הלוואה מס' 106246 על סך של 1,084 ₪ הועמדה לרשות ה"ה פניגשטיין ביום 31.10.2002. נטען כי הלוואה זו סולקה במלואה ביום 10.3.04, כאשר היה על הנתבע לזכות את חשבונם של ה"ה פניגשטיין בסך של 119.44 ₪ בגין ריבית אשר חויבה ביתר, בגין מכתבי דרישה שחויבו שלא כדין ובגין הוצאות בנק שחיובו ביתר בסך של 758 ₪. על פי כתב התביעה, קיים סיכום ביניים שעל פיו נכון ליום 30.9.05, על הנתבעת לזכות את חשבונם של ה"ה פניגשטיין בגין קרן, ריבית פיגורים, עמלות שנגבו ביתר ומכתבי דרישה בסך של 82,144 ₪. הלוואות התובע מס' 3 הלוואה מס' 079478 על סך של 50,000 ₪ הועמדה לרשות מר ואן אריק ביום 21.9.1999. נטען כי הלוואה זו סולקה במלואה ביום 2.7.01, כאשר הנתבעת גבתה בפועל סך של 62,911 ₪, אולם בהתאם לריבית היה על הנתבעת לגבות סך של 60,318 ₪ בלבד, ומכאן אותו הפרש בסך 2,593 ₪ מיום 2.7.01. בהתאם לטבלת החישוב 101 נכון ליום 30.9.05, מדובר בזיכוי בסך של 4,414 ₪. עוד נטען לעניין זה כי מר ואן אריק חויב בגין עמלת החזר הוראת קבע בסך של 174 ₪ - דהיינו 134 ₪ מעל המותר וסכום זה בצרוף תוספת ריבית פיגורים עומד על סך של 179 ₪ נכון ליום 30.9.05. הלוואה מס' 106244 בסך של 311,631.34 ₪ שהועמדה ביום 31.10.02 והלוואה מס' 110102 בסך של 33,666.50 ₪ אשר הועמדה ביום 25.5.03. נטען לגבי שתי ההלוואות הנ"ל כי הנתבעת גבתה ריבית ביתר בסך של 117,041 ₪, ונכון ליום 30.9.05, מדובר בזיכוי בסך של 134,831 ₪. לסיכום ביניים צוין בכתב התביעה כי נכון ליום 30.9.05 חב הנתבע למר ואן אריק סך של 139,421 ₪, ולסיכום כולל צוין כי חובה של הנתבעת לה"ה פניגשטיין יחד עם החוב למר ואן אריק מסתכם ב- 221,565 ₪, נכון ליום 30.9.05. טענות הנתבעת בכתב ההגנה בכתב ההגנה נטען תחילה כי התובעים הטעו את בית המשפט בכך שהציגו את עצמם כאנשים פרטיים, כשלמעשה מדובר ביזמים של פרויקט בניה שהחל בעסקת ליווי פיננסית. מסגרת האשראי שנקבעה בעסקה עמדה על 1,300,000 $ ועל בסיס כך העניקה הנתבעת מפעם לפעם הלוואות בהסכמי הלוואה פרטניים שהיוו תת התקשרות או יישום של ההתקשרות הבסיסית - עובדות אשר כלל לא פורטו בכתב התביעה כנדרש. בפתח כתב ההגנה אף הודגש כי התובעים שילמו את הסכום שנדרש מהם בשלב הראשון בגין עמלות תיק בדרך של קיזוז מוסכם, וזאת בחתימתם ומתוך ההלוואות עצמן, אולם עתה מיתממים בטענה שאינם יודעים כיצד לא קיבלו חלק מסכומי ההלוואה, ומציגים לבית המשפט ולמומחה מטעמם מצגי שווא. בהקשר זה נטען כי התובעים הציגו את ההלוואות בכתב התביעה שלא לפי סדר כרונולוגי נכון על מנת לעוות את הדברים ולהטעות. עוד נטען בכתב ההגנה כי התובעים אשר התנהלו בעצלתיים וברשלנות, נזקקו מפעם לפעם להלוואות על חשבון המסגרת הבסיסית, להלוואות גישור ואף למחזור או פריסה מחדש של הלוואות שהגיעו אל פרקן ללא פירעון. כך נטען כי התובעים לא עמדו בהלוואות והנתבעת הסכימה, לפנים משורת הדין, לפרוס, למחזר ולהעמיד מחדש את ההלוואות בהתאם. בכתב ההגנה פירוט רב בנוגע למימון העסקה הכולל, תוך התייחסות להלוואות השונות בהתאם לסדר הכרונולוגי הנכון, כשהודגש כי כל חיוב נעשה כדין ובהסכמת התובעים. כמו-כן ישנה התייחסות לפיגורים רבים בהחזר הלוואות על ידי התובעים ולהתנהגות הנתבעת, לפנים משורת הדין, על מנת שלא להקשות על התובעים ולאפשר להם לעמוד בתשלום חובם. להלן ההתייחסות הפרטנית בכתב ההגנה לטענות התובעים בהתייחס להלוואות הספציפיות, בנוסף לטענות הנוספות אשר פורטו בהרחבה בכתב ההגנה. יצוין כי בהתייחס לכלל טענות התובעים באשר להלוואות השונות נטען על ידי הנתבעת כי התובעים לא הבהירו בכל שלב וכנדרש כיצד חישבו והגיעו התובעים לסכומים אשר נתבעו בכתב התביעה. הלוואות לה"ה פניגשטיין הלוואה מס' 485-12168-4 על סך של 227,000 ₪ מיום 1.11.03. הנתבעת הכחישה כי מטרת ההלוואה הייתה לאחד/לפרוס את כל ההלוואות הקודמות. לעניין החיובים בגין מכתבי הדרישה ועמלת אי כיבוד הוראת קבע, נטען כי החיובים נעשו כדין ובהתאם להוראות בנק ישראל בהתאמה. הלוואה מס' 079479 על סך של 50,000 ₪ שהועמדה ביום 21.9.99. נטען כי מדובר בהזרמת הלוואת משנה שבוצעה על פי הסכם הלוואה. עוד נטען כי התובעת, הגב' פניגשטיין, חתומה על ספח שממנו עולה כי נוכו 425 ₪ בגין ביול ו- 24,575 ₪ לטובת עמלת פתיחת תיק - ניהול פרויקטים ומכאן שהתובעים קיבלו את מלוא סכום ההלוואה. כן נטען על ידי הנתבעת כי אין לייחס משקל לטענות הקשורות לטבלת החישוב 101, שכן בין היתר, אותו מסמך מהותי לא צורף לכתב התביעה ואף לא צורף המקור לחיוב לפי הטבלה (כאשר גם מדובר בדף סילוקית של בנק אחר). לבסוף נטען כי כפי שאין הצדקה לחייב בגין השבת הקרן, אין הצדקה להוסיף ריבית כלשהי ואין גם כל זכות לריבית פיגורים לפי טבלה כלשהי. הלוואה מס' 077869 על סך 30,000 ₪ הועמדה ביום 27.7.1999. לגבי הלוואה זו נטען בין השאר כי לא ברור לפי מה חושב ההפרש בסך 1,043 ₪ ומה הקשר בין החישוב לסילוקית, נספח ז' לתביעה. לא ברור לפי מה חישבו את הריבית, מאיזה תאריך עד איזה תאריך והאם לקחו בחשבון את כל המחזורים או הפריסות שנעשו להלוואה זו. הלוואה מס' 113806 על סך של 226,166 ₪ הועמדה ביום 2.11.03. כפי שנטען לגבי ההלוואה הקודמת, גם כאן נטען כי לא ברור לפי מה חושב ההפרש של 1,179 ₪ ומה הקשר של החישוב לסילוקית, נספח ח' לתביעה. באשר לשיעור הריבית, נטען כי דובר בהלוואה צמודה לפריים 2.5%, ולא כפי שהוצג ונטען בכתב התביעה. נוסף על כך נטען כי סכום ההלוואה לא היה 226,166 ₪ אלא 226,766 ₪, וכן הוכחש סילוק ההלוואה ביום 10.3.04. הנתבעת הכחישה חיוב ההלוואה בהתאם לשיעור ריבית של 8.3%, וטענה כי הריבית שנגבתה אכן הייתה בשיעור של פריים ועוד 2.5%. כמו כן הוכחשה שוב טבלת החישוב 101 כנזכר לעיל. הלוואה מס' 084036 על סך של 50,000 ₪ הועמדה ביום 13.2.2000. תחילה נטען על ידי הנתבע כי המספר שצוין כמספר הלוואה שגוי, וככל הנראה הכוונה היא להזרמה מספר משנה 084038. לגופו של עניין, נטען כי מדובר ביישום וביצוע של ההסכם אשר בתיק ההלוואה העיקרי, ולא ברור לפי מה חושב ההפרש בסך 7,796 ₪. הנתבעת הכחישה את סילוקה של ההלוואה ביום 2.11.03, ובהקשר זה נטען כי כל ההלוואות נפרעו ביום 30.6.05 באמצעות כספים שהועברו לתובעים באותו מועד. הנתבעת הכחישה את שיעור הריבית אשר צוין בכתב התביעה לגבי הלוואה זו וחזרה על טענותיה בעניין הנתונים בטבלת החישוב 101 כנזכר לעיל. הלוואה מס' 106245 על סך של 233,313 ₪ הועמדה ביום 31.10.2002. הנתבעת טענה גם בהתייחס להלוואה זו כי מדובר בהזרמת הלוואת משנה על פי הסכם ההלוואה וכי מדובר ביישום וביצוע של ההסכם בתיק ההלוואה העיקרי. עוד נטען כי לא ברור לפי מה חושב ההפרש בסך של 1,712 ₪ ומה הקשר בין החישוב לסילוקית, נספח י' לתביעה. כמו כן נטען כי נראה לנתבעת ששיעור הריבית שצוין בחוות הדעת, נקבע על יסוד ההנחה שהיא קבועה בשיעורה לאורך כל חיי ההלוואה, בעוד שמדובר בהלוואה צמודה למדד בתוספת ריבית צמודה. הנתבעת הכחישה את סילוק ההלוואה ביום 10.3.04 וטענה כי ההלוואה סולקה יחד עם כל ההלוואות ביום 30.3.05. הנתבעת הכחישה גם את שיעור הריבית הנטען - 8.1%, והפנתה להסכם הקובע ריבית אפקטיבית של 8.41%. הנתבעת הוסיפה וטענה בהקשר זה כי היא זכאית לעמלת היוון, שכן מדובר בהלוואת צמודת מדד, וכן לעמלת הודעה מראש. גם לגבי הלוואה זו חזרה הנתבעת על הטענות לעניין טבלת החישוב 101. הלוואה מס' 106246 על סך של 1,084 ₪ הועמדה ביום 31.10.2002. נטען על ידי הנתבעת כי מדובר בהזרמת משנה שאינה אלא תשלום ביול בסך של 1,084 ₪. עוד נטען כי לא ברור מהתביעה לפי מה חושב הפרש בסך 119.44 ₪ והסך של 758 ₪, ומה הקשר בין החישוב לסילוקית, נספח י' לתביעה. הנתבעת הוסיפה והעלתה את שאר הטענות אשר פורטו לגבי ההלוואות האחרות גם בנוגע להלוואה זו. הלוואות למר ואן אריק הלוואה מס' 079478 על סך של 50,000 ₪ הועמדה ביום 21.9.1999. תחילה נטען כי התובעים עושים בלבול בין מועד הסילוקית לבין סילוק ההלוואה בפועל, ואין זה נכון כי ההלוואה סולקה ביום 2.7.01. בהקשר זה נטען כי מדובר בהלוואה שמוחזרה ביום 30.8.01, באמצעות הזרמת משנה חדשה מספר משנה 096375. ריבית בשיעור 11.25% לשנה הוכחשה, ונטען כי מדובר בהלוואה שבה הריבית הייתה צמודת פריים המשתנה מעת לעת, בתוספת 3.25% לשנה, ובסך הכול 16.25% לשנה לפני תיאום. לגבי הסכום הספציפי בסך של 4,411 ₪, נטען כי לא ברור מהתביעה או מחוות דעת המומחה כיצד חושב אותו הפרש, ועל כן יש צורך למסור פרטים טובים וספציפיים יותר, כמפורט בכתב ההגנה. מעבר לחזרה על כל הטענות הכלליות בנוגע להלוואות של ה"ה פניגשטיין שעליהן חזרה הנתבעת גם כאן, נטען כי חיוב בעמלות בגין החזר הוראות הקבע נעשה בסכום המותר על פי דין ועל פי הוראות בנק ישראל. הלוואה מס' 106244 בסך של 311,631.34 ₪ שהועמדה ביום 31.10.02 והלוואה מס' 110102 בסך של 33,666.50 ₪ אשר הועמדה ביום 25.5.03. לגבי שתי הלוואות אלו נטען בכתב ההגנה כי מדובר במספרי הזרמות של הלוואות משנה שבוצעו בחלקן למיחזור הלוואות קודמות ובחלקן להזרמת אשראי נוסף, וזאת בהתאם להסכמי הלוואה שבאמצעותם יושם ובוצע ההסכם בתיק ההלוואה העיקרי או לפי העניין מוחזרה ההלוואה בתיק ההלוואה העיקרי בתנאים שהוסכמו. לגבי הלוואה מס' 106244, נטען כי עמדה על סך של 267,462 ₪ ולא 311,631 ₪ כטענת התובעים. כפי שפורט בסילוקית עצמה, ההלוואה הורכבה מסך של 233,313 ₪ שהועבר לעיריית תל אביב, סך של 32,806 ₪ שהועבר לבנק לכיסוי הפיגור בגין הלוואה מספר משנה 089726 שניטלה ביום 18.9.00 ופירעונה חל ביום 1.9.02 וכן 1,343 ₪ שנותרו בגין ביול. כן הוכחש כי שיעורי הריבית עמד על 8.3% לשנה בלבד, ונטען כי ביום תחילת ההלוואה עמדה הריבית בהתאם להסכם ההלוואה על 13.10% לשנה, דהיינו ריבית אפקטיבית בשיעור של 13.92% לשנה. לגבי הלוואה מס' 110102, נטען כי סכום ההלוואה היה 33,604 ₪ ולא 33,666.50 ₪ כטענת התובעים. כמפורט בסילוקית עצמה, 33,232 ₪ הופנו למיחזור הלוואה קודמת וכן שולמו סך של 172 ₪ עבור ביול וסך של 200 ₪ בגין דמי פתיחת תיק. כן הוכחש כי ההלוואה סולקה ביום 10.3.04, ונטען כי ההלוואות סולקו לראשונה רק ביום 30.6.05. עוד נטען כי התובעים עשו שימוש פסול בעת שהחליפו בין הסילוקית מיום 10.3.04 לבין סילוקית מיום 30.3.05. כמו-כן הכחישה הנתבעת חיוב ההלוואה לפי ריבית שנתית של 7.55% וטענה כי ההלוואה ניטלה תחילה בריבית הסכמית בגובה 11.65% לשנה שהם 12.29% לשנה ריבית אפקטיבית. נוסף על כך חזרה הנתבעת על הטענות הכלליות שפורטו לעיל גם לגבי הלוואות של ה"ה פניגשטיין, ובכלל זה על הטענה כי לא ברור לפי מה חושב ההפרש הגבוה בסך 134,831 ₪ ומה הקשר בין החישוב לסילוקית, נספח י"ג לתביעה. טענות התובעים בכתב התשובה בעקבות כתב ההגנה הוגש כתב תשובה מטעם התובעים. בכתב התשובה נטען בין היתר כי הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מסמכים אשר כלל לא הגיעו לידי התובעים קודם לכן, וכי הם רואים מסמכים אלה לראשונה. כמו כן נטען כי הנתבעת החתימה את התובעים על אותם מסמכים מבלי שהסבירה להם את מהות המסמך או תוכנו. בהקשר זה נטען כי הנתבעת לא הסבירה למי מהתובעים על מה חותמים, כשבאותם מסמכים הסכמה כביכול לקזז 25,000 ₪ מסכום הלוואה בגובה 50,000 ₪ כנ"ל. בכתב התשובה פרק חדש הנוגע ל"מסגרת אשראי", וזאת בתגובה לנטען בסעיף 6 בכתב ההגנה כי מדובר "באשראי שיועמד ללווה ע"י הבנק בדרך של הלוואות נפרדות ובתנאים כפי שיוסכמו בין הלווה לבנק...". בהקשר זה כן נטען כי הנתבעת לא תיארה זאת לתובעים בבואם לכרות חוזי הלוואה וניצלה את חוסר מיומנותם של התובעים בקריאת חוזים והבנה חשבונאית. בכתב התשובה פרק חדש נוסף על "עסקת ליווי פיננסי" ועל כך שהמסגרת ניתנה כחלק מעסקת ליווי פיננסי עם התובעים. בכתב התשובה סימני שאלה בנוגע למהותה של העסקה, כגון השאלה לו אכן דובר בליווי לפרויקט, כיצד העמידה הנתבעת הלוואות בעת שעדיין לא הייתה התקדמות בבנייה. בכתב התשובה נטען כי מדובר בהלוואה פשוטה בלבד כנגד משכנתא ולא בלווי פרויקט, אם כי הנתבעת הגדירה את העסקה כתכנית ליווי ולא ביצעה דבר המוטל עליה בתוכנית שכזו. נוסף על כך נטען בכתב התשובה כי אין כל ממש בטענת הנתבעת בכתב ההגנה כי יכולה הייתה לגבות ריבית פיגורים אך לא עשה כן, וזאת משום שגבתה ריבית בשיעור מופרז של 10.25% בעוד הריבית הממוצעת במשק עמדה על כ- 6% לכל היותר. הודגש בכתב התשובה כי התובעים "אמנם חתמו על ההסכמים" אולם חתימותיהם אינן משקפות את רצונם האמיתי, שכן לא זכו לקבל כל הסבר מהנתבעת ולא הוסבר להם על מה הם חותמים. תצהירי הצדדים התובעים 1 ו- 2, מר שלום פנינגשטיין והגב' מאירה פנינגשטיין, ערכו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים. כמו כן הוגשה חוות דעת של מומחה, ד"ר אופיר ברנע מטעם התובעים אשר ציין בחוות דעתו כי היא מוגשת בהמשך לבקשתו של מר גבריאל לוק מחברת "קול ייעוץ ושירותי מידע בע"מ". כמו כן הוגשה חוות דעת של מר גבריאל לוק עצמו אשר צורפה לתצהירי ה"ה פניגשטיין הנ"ל. מר נדל בלדד והגב' מרי ליברמן ערכו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת. המומחים מטעם התובעים וכן המצהירים מטעם שני הצדדים נחקרו בחקירות נגדיות על תצהיריהם, ובתום שלושה דיוני הוכחות הוגשו סיכומי הצדדים בכתב. דיון כידוע, התובעים הם שנושאים בנטל לבסס ולהוכיח את תביעתם. עיון בסיכומי התובעים מעלה כי אין בהם פירוט מספיק לביסוס התביעה ואף לא נעשה כל ניסיון לבסס בצורה מסודרת טענות התובעים בהתייחס לכל הלוואה והלוואה כפי שבאו לידי ביטוי בכתב התביעה ובס"ק 5.1 - 5.11 לעיל. הסכומים שנתבעו על ידי התובעים בכתב התביעה מפורטים בעיקרם בסעיף 109 לסיכומי התובעים, קרי ס"ק 109.1 - 109.12 ופרט לסכומים בודדים אשר צוינו על דרך ההמחשה, גם הם ללא הפניה לראיות ולאסמכתאות כנדרש על מנת לבססם, אין פירוט נוסף. כאן המקום לציין כי בסעיף 109 לסיכומי התובעים נטען כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את כל הסכומים אשר פורטו באותו סעיף 109 הנ"ל, וזאת "לאור כל האמור לעיל" כשכאמור, אין פירוט מספיק ומסודר קודם לכן ובס"ק 109.1- 109.12 אין הפנייה לראיה כלשהי שיש בה כדי לבסס תביעה בגין סכום כלשהו. בסעיף 109.1 נטען כי על הנתבעת להשיב 25,000 ₪ שקוזזו מהלוואה, וכי אם מדובר בעמלת ליווי לא היה כל ליווי בפועל, וזאת מבלי להפנות להסכם הלוואה כלשהו, לתדפיסי חשבון בנק או לכל מסמך אחר. בס"ק 109.2 נטען כי על הנתבע להשיב סך של 102 ₪ בגין מכתב התראה, מבלי להפנות לכל מסמך אשר מעיד ולו לכאורה כי אכן נגבה אותו סכום בפועל ובגין מה נגבה. בס"ק 109.3 טענה שלפיה, בין השאר, יש לזכות סך של 3,226 ₪ המהווה מחצית מסכום הריבית מבלי לציין אסמכתא, תדפיס, מקור לחישוב או הפנייה למקום כלשהו בחוות הדעת מטעם התובעים. בס"ק 109.4 נטען כי יש להשיב קרן וריבית פיגורים בסך 1,043 ₪. אין כל הסבר למקור ולאופן החישוב של נתון זה ולא צוין מהי האסמכתא שעליה מבוססת הדרישה. אותן שאלות עולות גם לגבי ס"ק 109.5 - 109.10. זאת ועוד, הלכה למעשה התובעים זנחו את חוות הדעת אשר הוגשו בתמיכה לתביעה, ולא מצאו לנכון להצביע בסיכומיהם על ממצא זה או אחר בחוות הדעת שיש בו ולו לכאורה כדי להוכיח את התביעה או חלק ממנה. יובהר כי התובעים לא הכחישו שאכן קיבלו את כספי ההלוואות, אך טענו כי חויבו ביתר בגין שכר טרחת עו"ד, נגבו מהם שיעורי ריבית מופרזים, ובוצע קיזוז של 25,000 ₪ בניגוד למוסכם. מרבית התביעה נוגעת לסכום המפורט בס"ק 109.10 הנ"ל, אולם אין בסיכומי התובעים כל התייחסות לחוות הדעת על מנת לבסס סכום זה. כל שנטען בסיכומי התובעים לעניין חוות הדעת הוא כי "על כן, מתייתר מבחינת התובעים כל הליך הוכחה באמצעו חוות הדעת שהגישו, ואולם חוות הדעת רק מחזקות את טענות התובעים" (סעיף 78 לסיכומים), ובהמשך הועלתה טענה סתמית ולא מפורטת כי החקירות לא הובילו לדבר וחוות הדעת לא נסתרו כלל (סעיף 103 לסיכומים). אילו רצו התובעים להסתמך על ממצאי חוות הדעת, היה עליהם להתייחס לממצאים אלה בסיכומיהם, אך הם נמנעו מלעשות כן ולא פירטו בסיכומיהם כיצד הגיעו וחישבו סכומי התביעה השונים. די באמור לעיל על מנת לדחות את התביעה כולה. כפי שנקבע לעיל, אין בסיכומי התובעים הפניה למסמך כלשהו או לקטעים מסוימים בחוות הדעת על מנת לבסס את התביעה כנדרש. חיפוש מדוקדק בסיכומי התובעים מעלה כי מבעד למלל רב וכללי, ההפניה הראשונה של התובעים למסמך כלשהו נמצאת בסעיף 17 לסיכומים בפרק "כתב התשובה". קיימות הפניות נוספות בסעיפים 18, 19, 20, 21, 22 ו- 23 לסיכומים, אולם מדובר בהפניות לסיכומי התשובה בלבד. כך התובעים אף צירפו את כתב התשובה כ"נספח" לסיכומיהם ומבלי לפרט בגוף סיכומיהם את טענותיהם כנדרש. אף מבלי להתייחס בשלב זה לטענתו של ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי בכתב התשובה טענות רבות שהן בגדר הרחבת חזית אסורה - טענות בכתב תשובה אינן מהוות ראיות בתביעה. בתום הניתוח של "כתב התשובה" בסיכומי התובעים, ישנו פרק כללי נוסף ובו טענות רבות אשר אף אחת מהן לא נתמכת באסמכתא כלשהי לביסוסה. התובעים חזרו וטענו בסיכומיהם כי הגב' ליברמן מטעם הנתבעת שיקרה בתצהירה ומעל דוכן העדים ועדותה אינה אמינה. ההפניה הראשונה לראיה בתיק מופיעה בסעיף 46 לסיכומי התובעים המפנה לנספח ה' 1 לתצהירה של הגב' ליברמן ולעדותה כי "אין חתימות שלי ושל הבנק" (בעמוד 226 לפרוטוקול הדיון מיום 18/12/08 מול שורה 6). בהמשך לכך הועלתה תמיהה "האם כך מתנהל הבנק?" תוך הפניה לעדותה של הגב' ליברמן כי לא הביאה את המסמכים המקוריים לדיון כיוון שלא ביקשו ממנה להביאם. יצוין כי מעיון בנספח ה-1 עולה לכאורה כי התובעים, ה"ה פניגשטיין, חתומים על המסמך. בהמשך מפנים התובעים בסיכומיהם לעדויות נוספות של הגב' ליברמן בעמודים 226-230 לפרוטוקול כאשר נשאלה בנוגע לחתימות על גבי נספחים ה-1-ה-6. בעניין זה נטען, בין היתר, כי הגב' ליברמן שיקרה בעת שהצהירה והעידה כי אימתה את חתימותיהם של התובעים, ושקר זה בולט במיוחד לגבי המסמך ללא אימות חתימות התובעים שהוגש מטעם הנתבעת. טענתם המרכזית של התובעים היא כי הגב' ליברמן שיקרה בעת שהצהירה כי הסבירה לתובעים על מה הם חותמים, שכן חתימותיה כלל לא מופיעות על גבי מסמכי ההלוואה לצורך אימות חתימותיהם של התובעים. בהקשר זה טענה הנתבעת כי בכתב התביעה אין כל טענה שלפיה מסמכי ההלוואה לא הוקראו לתובעים, ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה ואין צורך או מקום לדון בטענה זו. מעבר לכך ולגופו של עניין הפנתה הנתבעת לפסיקה הידועה שלפיה מי שחתום על מסמך אינו יכול להיבנות מטענה כי לא קרא אותו ולא ידע מה תוכנו (ע"א 1548/96 בנק איגוד נ' לופו נ"ד (2) 52, וע"א 1513/99 דאטיאשווילי נ' בל"ל נ"ד (3) 591). זאת ועוד, הגב' ליברמן העידה כי כתב ידה אכן מופיע בהסכמים השונים וכי הסבירה לתובעים על אודות ההסכמים, הגם שלא חתמה על הצהרה בעניין זה. עיון בהסכמים מעלה כי בסמוך לפני חתימות התובעים צוין כי "הלווים מאשרים כי קראו בעיון נספח זה, נשאלו על ידי פקיד הבנק אם הבינו את תוכנו והם מצהירים כי אכן הבינו את תוכנו והסכימו לכל התנאים שבהסכם ההלוואה". עיון בנספח לתנאים המיוחדים להסכם ההלוואה אשר צורף על ידי תובעים 1 ו- 2 לתצהיריהם וסומן נספח "א" מעלה כי עובדת בשם "אורלי" אימתה את חתימתה של התובעת 2 על גבי ההסכם ואישרה בחתימתה לאמור: "הריני מאשר/ת כי זיהיתי את בעלי/י החשבון ומורשה/י החתימה פנים אל פנים על פי מסמך מזהה שהוצג בפני". עיון בנספחים אשר צורפו וסומנו כנספחים ה'1 - ה'6 מעלה כי התובעים אכן חתמו על גבי הסכמים אלה אשר בוילו כדין. כן עולה כי אמנם אין אישור חתימה של הגב' ליברמן על גבי ההסכם הראשון שצורף לתצהירה וסומן נספח ה' 1, אולם הגב' ליברמן אכן אישרה בכתב בהסכם אחר מאותו יום, ההסכם שצורף כנספח ה' 2 "כי ביום 27/7/99 חתם בפני על המסמך דלעיל מר שלום פניגשטיין". הגב' מרי ליברמן מאשרת בחתימתה את חתימותיהם של התובעים 1 ו-2 על נספח ה' 5, כתב הוראות בלתי חוזרות, והצהירה כי "הנ"ל חתמו בפני על כתב הוראות בלתי חוזרות זה לאחר שהצהירו שקראו היטב את האמור בו, והבינו את תוכנו על כל התוצאות האפשריות הנובעות ממנו." אכן אין אימות של עורך דין לחתימות התובעים על גבי נספח ה' 6 שהינו הסכמה לאפשר לבנק לנקוט, בין היתר, מימוש של שעבודים שנרשמו ו/או שיירשמו לטובתו. ואולם, לא מדובר בהסכם הלוואה, ואילו ניסה הבנק להשתמש באותו מסמך ללא אימות של עו"ד, התובעים היו רשאים להתייחס לכך בהתאם. ב"כ התובעים מייחס משקל רב לכך שמסמך אחד מבין אותם מסמכים שצורפו לתצהירה של הגב' ליברמן, נספח ה' 1 לא אומת על ידה, ועל כן לטענת התובעים אין אלא לקבוע כי הגב' ליברמן שיקרה בעת שהצהירה כי אכן הסבירה לתובעים על אודות ההסכמים בטרם חתימתם. כאמור לעיל, באותו יום שבו נחתם נספח ה' 1, חתמו התובעים גם על הסכמים ומסמכים שלגביהם אישרה הגב' ליברמן בכתב כי התובעים אישרו שקראו והבינו על מה הם חותמים. מעבר לכך, וכפי שנקבע לעיל, טענת התובעים כי לא הקריאו להם את תוכנם של ההסכמים וכי לא הבינו על מה הם חותמים כלל לא נטענה בכתב התביעה, ועל כן אין לקבל טענה זו ואין בסיס לקביעה כי הגב' ליברמן שיקרה ולא הסבירה לתובעים את תנאי ההלוואות. בסיכומי התובעים נטען כי מר בלדד שערך תצהיר מטעם הנתבעת לא יכול היה לבסס את האמור בתצהירו, שכן לא ידע לענות על שאלות רבות. בהקשר זה התייחסו התובעים לשני סכומים בלבד: גביית עמלה על סך 25,000 ₪ (בסעיפים 89 ו- 95 לסיכומים) והתייחסות לגביית שכר טרחת עו"ד בסך של 11,700 ₪ (בסעיף 91 לסיכומים). בהמשך לכך מפנים הסיכומים לפסק דין על מנת לבסס את הטענה כי הנתבעת גבתה הוצאות ושכ"ט עו"ד בניגוד לדין, בש"א 8232/03 לוק נ' מזרחי. לעניין חיוב התובעים בשכ"ט עו"ד בגובה 500 ₪, כשתעריפון העמלה קובע 182 ₪ בלבד, מפנה ב"כ התובעים בסעיף 97 בסיכומיו לפרוטוקול הדיון בעמ' 262, שם מעיד מר בלדד כי החיוב לא היה 500 ₪ אלא 182 ₪. בהמשך ישנה התייחסות לטענה בדבר קיזוז שכ"ט בגובה 11,700 ₪ מריבית פיגורים, אך זאת ללא הפניה לפרוטוקול. ב"כ התובעים הקדיש כחצי עמוד בסיכומיו בלבד לחקירת עדי התובעים בסעיפים 101-105. יצוין כי פרט להפניה אשר נוגעת להתנהלותה של הנתבעת בהליך הגישור, כעולה מפרוטוקול הדיון מ- 9.3.08 בעמוד 91-93, אין התייחסות לראיות ספציפיות כלשהן, ובכלל זה התייחסות מספרית לסכומי התביעה הרבים והמורכבים שפורטו בכתב התביעה אלא טענות כלליות, בלתי מפורטות ותמציתיות בלבד. כן נטען באופן סתמי כי הגב' פניגשטיין נדרשה להגיע ולחתום על מסמכים מבלי שקיבלה כל הסבר, וכאשר שני התובעים ה"ה פניגשטיין העידו כי לא ידעו שמדובר בהלוואות קצרות מועד אלא ביקשו ליווי פיננסי בלבד. בסעיף 106 לסיכומי התובעים מודגש כי על בית המשפט להכריע האם הצדדים פעלו בהתאם להסכמים ביניהם, וכי שאלה זו היא השאלה המרכזית. שאלה נוספת שהועלתה באותו סעיף היא האם אכן היה ליווי של הנתבעת שבגינו דרשה לגבות סך של 10,000$. כאמור לעיל, טענות אלה וטענות נוספות נטענו ללא הפניות לאסמכתאות ולראיות כנדרש, לרבות להסכמי ההלוואה. אין בכל סיכומי התובעים ולו הפנייה אחת להסכם הלוואה אחד. אל מול זאת, בס"ק 109 לסיכומים מפורטים סכומי התביעות במלואם לראשונה מבלי לבססם כלל. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי התובעים לא ביססו את סכומי התביעה הספציפיים באמצעות הפניה לאסמכתאות רלוונטיות אלא ביקשו לבסס את תביעתם בעיקרה על הקביעה כי עדותה של הגב' ליברמן שקרית וכי מר בלדד אינו יודע דבר. התובעים אף לא ביססו ולא הוכיחו כי מי מטעם הנתבעת לא הסביר להם על מה חתמו, ואף לא התמודדו כנדרש עם ביסוס סכומי התביעה. בהקשר זה ישנה התייחסות לחלק זעום מסכומי התביעה כדלקמן: חיוב של 75 ₪ במקום 40 ₪ בגין עמלת אי כיבוד הוראות קבע, טענת קיזוז שלא כדין של 25,000 ₪ בעת שנטלו הלוואה בגובה 50,000 ₪, תשלום 10,000 $ בגין דמי טיפול וניהול עבור הקמת מסגרת אשראי ועמלות טיפול נוספות עבור כל הלוואה והלוואה, גביית ריבית אפקטיבית של 10.75% בעוד הריביות המקובלות במשכנתא עומדות על 6% באותה עת לטענתם, גביית 11,700 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וכן טענה על אודות חיוב בגין כתיבת מכתב ההתראה בסך של 500 ₪ במקום 182 ₪. כאמור לעיל, סכומים אילו לא הוכחו כלל ולצורך ההמחשה, לגבי הטענה בדבר קיזוז 25,000 ש"ח, לא צוין מדוע לטענת התובעים בוצע הקיזוז ללא הסכמתם וכיצד בוצע. כפי שנקבע לעיל, אותן טענות ספורות המתייחסות לסכומים מסוימים נטענו בסיכומי התובעים ללא הפניה מספקת לאסמכתאות וראיות, בעוד עיקר הסיכומים התמקדו בטענה כי הגב' ליברמן שיקרה ולא הסבירה לתובעים על אודות מסמכי ההלוואה לפני חתימתם - טענה אשר נדחתה. מסעיף 102 בסיכומי התובעים נטען כי התובעים לא ידעו שמדובר בהלוואות קצרות מועד ולא קיבלו על כך כל הסבר, ומנגד טענו התובעים כי "בכל פעם שבקשו כספים חתמו מבלי לקרוא על ערמת המסמכים שהבנק ביקש מהם לחתום". הפסיקה לעניין זה ידועה, ואין לתובעים אלא להלין על עצמם שלא טרחו לקרוא את מסמכי הבנק בטרם חתמו עליהם. כך גם אין לקבל את טענת התובעים בסעיף 106 לסיכומים כי לא קראו את המסמכים אלא "סמכו על הבנק והבינו שבקשת האשראי נתקבלה ומדובר בהלוואת בלון שיוחזרו מהכנסות הפרויקט", כשלא צוין כיצד הבינו זאת, מה בדיוק נאמר להם ומתי. בסיכומי התובעים טענות רבות לגבי עדותו של מר בלדד מטעם הנתבעת. בהקשר זה נטען כי מר בלדד אינו מכיר את פרטי התיק, וכי הובא להעיד מטעם הבנק משום שהוא יודע "לסבן" ו"לחרטט". ואולם, אף לו היו התובעים מוכיחים כי מר בלדד אינו מתמצא במידע הרלוונטי, ואף לו היו מוכיחים כי הגב' ליברמן לא הסבירה להם על מה הם חותמים (מה שלא הוכח) אין בכך משום תחליף להרמת הנטל המוטל על התובעים להוכיח ולבסס את תביעתם כנדרש. לגופו של עניין, התובעים טענו כי מר בלדד לא ידע להסביר מדוע גבו עמלה בסך של 25,000 ₪ כנ"ל, וכן התייחסו לשני סכומים נוספים שנגבו: סך של 11,700 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד וסך של 500 ₪ (במקום 182 ₪) בגין מכתבי התראה. לעניין גביית 25,000 ₪ בגין עמלות, נטען בסיכומי הנתבעת כי התובע הודה בחקירתו שהסכימו לעמלה וכי בזמן אמת זה נראה לו בסדר - "בסדר, אז זה נראה לי בסדר" (עמ' 160 ש' 1-3, עמ' 162 ש' 12-20, עמ' 166 ש' 16-22, עמ' 164 ש' 8 ועמ' 165 ש' 12). כן נטען כי הוסכם לשלם עמלת ניהול בגובה 10,000$ בכל אחד מתיקי ההלוואה, אולם בפועל גבתה הנתבעת רק מחצית מסום זה. כמו כן מפנה ב"כ הנתבעת מפנה לעדותו של התובע כי אישר שאכן לא מדובר בהלוואה רגילה אלא ליווי פיננסי (עמ' 200 ש' 19-21). יוצא אם כן כי התובעים לא הרימו את הנטל הנדרש על מנת להוכיח כי נעשה קיזוז בסך של 25,000 ₪ שלא כדין, אלא מדובר בעמלה מוסכמת במסגרת הליווי הפיננסי שנתנה הנתבעת לתובעים. על רקע זאת והעדר הוכחת הסכום הנ"ל שנתבע, יש לדחות גם את תביעת התובעים לעניין הפרשי הצמדה וריבית ששילמו בגין הסך 25,000 ש"ח הנ"ל. לעניין הטענה בדבר חיוב התובעים בשכ"ט עו"ד בגובה 11,700 ₪, נטען כי יש לדחות טענה זו על הסף, בין השאר משום שכלל לא נטענה בכתב התביעה ובכתב התשובה ואף לא בתצהירי העדות הראשית מטעם התובעים. לחילופין נטען בהקשר זה כי הנתבעת חייבה את התובעים בגין שכ"ט עו"ד ששולם בפועל, והדבר בא לידי ביטוי באסמכתאות ובראיות כמפורט בסעיף 40 בסיכומי הנתבעת. הסכום הנ"ל אכן לא מופיע בכתבי הטענות של התובעים פרט לסיכומיהם, ובנסיבות העניין היה עליהם לפרט כיצד הגיעו לסך של 11,700 ₪. אמנם בכתב התביעה קיים פירוט בנוגע לחיובים פרטניים ביתר בגין שכר טרחת עו"ד, אולם בסיכומי התובעים קיימת התייחסות לסכום הבלתי מפורט והבלתי מוסבר בסך של 11,700 ש"ח הנ"ל. רק בסעיף 3 לסיכומים הועלתה טענה פרטנית לגבי חיוב של "75 ש"ח במקום 40 ₪" בגין הוראת קבע, ובסעיף 97 לסיכומים טענה לחיוב בסך 500 ₪ במקום 182 ₪ בגין עמלה עבור מכתב התראה. אף אם ננסה לאתר סכומים שנגבו בגין שכ"ט עו"ד בלבד מבין רכיבי התביעה בסעיף 109 לסיכומי התובעים, נמצא חיובים בסך כולל של כעשירית בלבד מהסך של 11,700 ש"ח הנ"ל עבור מכתבי התראה. יתר על כן, מסעיף 40.3 לסיכומי הנתבעת עולה כי הבנק אמנם הוסיף לחשבון את שכה"ט כולל מע"מ ששילם לבא כוחו עבור הטיפול, אך באותו מועד חיוב זיכה את הסכום הנ"ל מתוך סכום ריבית הפיגורים שגבה כדין, ומכאן שאין כל בסיס לתבוע סכום זה. אל מול טענה זו וכאמור לעיל, אין טיעון מפורט ומנומק מטעם התובעים לגבי הסכומים שנגבו, וגם בשל כך יש לדחות את התביעה בגין סכום זה. משזנחו התובעים את חוות הדעת שהוגשו מטעמם במסגרת תיק זה, חוות דעתו של מר גבריאל לוק וחוות דעתו של ד"ר אופיר ברנע, ולא מצאו לנכון להסתמך ישירות על חוות הדעת בסיכומיהם, למעשה לא היה צורך להתייחס לכך בסיכומי הנתבעת. יחד עם זאת ולמען הזהירות התייחסה הנתבעת באופן נרחב ופרטני לחוות דעת אלה. בהקשר זה אציין בקצרה כי התובעים ניסו להסתמך על "סילוקית" כאסמכתא לפירעון חובם, אולם סילוקית איננה מהווה אסמכתא לכך, אלא מסמך אשר משקף מצב החוב לו שולמו כל החיובים בו במועדים הנקובים. לפיכך היה על התובעים להתייחס באופן פרטני לכל הלוואה והלוואה, לכל התשלומים אשר שולמו בגין כל הלוואה ולכל תנאי רלוונטי בהסכמי ההלוואות באופן פרטני, וכן להציג בפני בית המשפט חוות דעת על מנת לבסס זאת, תוך הפניה ספציפית לממצאים השונים בחוות הדעת. התובעים לא עשו כן, אלא הגישו חוות דעת אשר הוכנו בין היתר על יסוד ההנחה כי סילוקית מוכיחה פירעון בפועל. שתי חוות הדעת מטעם התובעים התבססו על נתונים שונים זה מזה ובכל אחת מהן הגיע המומחה לתוצאה אחרת. כך למשל, לגבי הניכוי בסך 25,000 ש"ח הנ"ל שצריך היה להילקח בחשבון שכן הוא חלק בלתי נפרד מסכום הלוואה. זאת ועוד, המומחה מטעם התובעים, מר גבריאל לוק, התקשה להסביר בין השאר על יסוד מה הכין את חוות דעתו ("כב' השופט תמיר: שאלה מאוד פשוטה, מאיפה קיבלת את כל הנתונים האלה, זה הכל" (עמ' 12 ש' 12), היכן רשומה בחוזה טבלה 101 ("איפה 101 כתוב" עמ' 47 ש' 1), מה ההסבר שלו לפירעון הלוואות קודמות ("כבוד השופט תמיר: אדוני, השאלה מאוד פשוטה ... האם הכספים לגרסתך, הכספים מההלוואה החדשה הם שסילקו את ההלוואה הקודמת או שבכספו בלי כל קשר להלוואה החדשה הביא מהבית, סילק את ההלוואה הראשונה" עמ' 22 ש' 608), ועוד. משלא ניתן מענה לשאלות בסיסיות, נאלץ בית המשפט לחזור על אותן שאלות כדי לנסות ולזכות לתשובות מפי המומחה, ועל כן אין אלא לקבוע כי מר לוק התחמק מלענות על אותן שאלות. נוסף על כך, מר לוק שינה במהלך עדותו נתונים מהותיים שעליהם התבסס לצורך הכנת חוות דעתו, לרבות שיעור הריבית. ש. אתה חוזר בך מ- 8.3 ? זה לא נכון? ת. אתה ביקשת ממני לעשות את החישוב המדויק, ש. הבנתי. ת. החישוב המדויק הוא 6% בדיוק. (עמ' 44 בפרוטוקול ש' 14-17). ברור הוא, כי שינוי שיעור הריבית משנה לחלוטין תוצאות חוות הדעת. חקירתו הנגדית של ד"ר ברנע מטעם התובעים, אף היא העמידה את עדותו וחוות דעתו בסימן שאלה. לאורך החקירה כולה הודה ד"ר ברנע בטעויות שונות בחוות הדעת, לרבות טעויות הגהה. ד"ר ברנע נשאל מה היא "סילוקית" והקריא מתוך מסמך שהיה בידיו את הגדרת המילה, כשהסתבר שהוא קורא מתוך ויקיפדיה ("אני קורא מנייר שהוצאתי, במקרה הזה זה ויקיפדיה" (עמ' 23 ש' 25). כמו כן התחמק ד"ר ברנע מלהשיב לשאלת ב"כ הנתבעת אם הסתמך אך ורק על הסילוקית, ולא על מסמכי בנק נוספים כגון תדפיסי חשבון בנק, לצורך עריכת חוות הדעת: "ש: אל תענה לי בשאלה. שאלתי אם יש לך מסמך אחר, אתה יכול לענות כן או לא. אתה יכול להגיד לא הסתמכתי רק על הסילוקית וזאת נדע. ת: למה אתה עובר איתי במשך חצי שעה על מסמכים של הבנק? זה בסדר. על סילוקיות למה דילגת?" (עמ' 5 ש' 17-20). כך גם נשאל ד"ר ברנע כמה פעמים לגבי מסמכים אחרים והתחמק ממתן תשובה: "ש: תענה על מה שאני שואל. שאלתי חוץ מהסילוקית, אנא ענה חוץ מהסילוקית, אמרת שזה אחד מהם, מה האחרים? ת: חוות הדעת שלי מסתמכת על, אתה שאלת אותי קודם אם מרוב ניירת ראיתי או לא. ש: תענה לי איפה אסמכתא לפירעון של ההלוואה הזו? חוץ מסילוקית? הסילוקית הבנו אותה. ת: כמו שאמרתי קודם שנשאלתי בפני בית המשפט שראיתי אותה. ש: אתה יכול להיות טיפה בבקשה יותר קונקרטי? ת: זה הכי ספציפי שאני יכול." (עמ' 38 ש' 20-24) זמן מה לאחר מכן העיד ד"ר ברנע כי אכן היה גם הסכם הלוואה בנוסף לסילוקית, אשר "מראה את הפירעון של ההלוואה" (עמ' 39 ש' 21-22), וכי חוץ מזה לא היה כל מסמך אחר - "אין יותר" (עמ' 39 ש' 30). לא ארחיב מעבר לכך שכן כפי שנקבע לעיל, ב"כ התובעים לא מצא לנכון להתייחס בסיכומיו באופן ענייני ופרטני לקביעה זו או אחרת של מי מהמומחים מטעם התובעים, ולא בכדי. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם על מנת לבסס את הסכומים שנתבעו, ועל כן דינה של התביעה להידחות. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים לשלם לנתבעת בגין שכר טרחת עו"ד סך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בנק