מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד מע''צ בגין גרימת נזקים לאדמה: לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק שנגרם לחלקת התובעים כתוצאה מעבודות פיתוח ותשתית שבוצעו, לטענת התובעים, על-ידי הנתבעת - החברה הלאומית לדרכים בישראל (להלן - מע"צ). מע"צ הגישה הודעת צד ג' נגד עירית נצרת (להלן - העיריה), שבתחום שיפוטה מצויה החלקה של התובעים, בטענה כי היא הנושאת באחריות לנזק, ככל שקיים. על-פי הסכמה דיונית בין הצדדים, לה ניתן תוקף של החלטה (החלטת כב' השופט יוסף בן-חמו מיום 28.6.11), הגישו הצדדים סיכומים כתובים, וההכרעה הינה על-פי הסיכומים והחומר שבתיק, ללא חקירות. תמצית טענות הצדדים: טענות התובעים: 1. התובעים הם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 4 בגוש 16564 בנצרת (להלן - החלקה). 2. לטענת התובעים, בשנים 2001-2002 ביצעה מע"צ סמוך לחלקה עבודות פיתוח ותשתית להרחבת כביש 60. העבודות כללו סלילה של כביש שירות מכביש 60 הנ"ל לכיוון החלקה (להלן - כביש השירות). כביש השירות עובר בסמוך לחלקה של התובעים. לטענת התובעים, כתוצאה מסלילת כביש השירות נוצר הפרש גובה בין החלקה לבין מפלס כביש השירות, באופן היוצר מפגע בטיחותי למשתמשים בחלקה ובכביש השירות, וכן מסכן את יציבותה של גדר שבנו התובעים בגבול חלקתם. 3. התובעים טוענים, כי לאחר עבודות הסלילה של כביש 60, הם פנו למע"צ וציינו בפניה את דבר הסכנה, וביקשו כי יימצא פתרון למצב שנוצר, לרבות הקמת קיר תומך. לטענתם, מע"צ התחייבה למצוא פתרון, אולם הקימה קיר תומך רק באזור המצוי צפונית לחלקתם. לטענת התובעים, כתוצאה ממעשי הנתבעת והפרש הגובה שנוצר עקב העבודות שביצעה במקום, יש צורך חיוני בהקמת קיר תומך לאורך החלקה. עוד נטען בכתב התביעה, כי הגדר המצויה בגבול החלקה ניזוקה כתוצאה מהעבודות והפרשי הגובה כאמור לעיל. לכתב התביעה צורפה חוות-דעת של שמאי מקרקעין, אשר העריך את העלות של הקמת קיר תומך בחלקה בסך של 380,000 ₪, ואת עלות הקמת גדר חדשה בסך 20,000 ש"ח. במסגרת סיכומיהם, חזרו בהם התובעים מדרישת הפיצוי בכל הנוגע לגדר, ומיקדו את תביעתם בדרישה לתשלום עלות ההקמה של קיר תומך, והעמידו את סכום התביעה בהקשר זה על סך 371,182 ש"ח ₪. טענות מע"צ: מע"צ טוענת, כטענה מקדמית, כי דין התביעה להידחות מחמת שיהוי בהגשתה. לגופם של דברים, טוענת מע"צ, כי העבודות שביצעה באזור החלקה, הן עבודות להרחבת כביש 60. עבודות אלו נעשו במהלך השנים 2000-2001, כחלק מפרויקט ארצי של הרחבת כבישים באזורים הרריים. לטענת מע"צ, כביש 60 עצמו איננו גובל כלל עם החלקה של התובעים, ואילו כביש השירות, אשר גובל בחלקת התובעים, לא נסלל על-ידה, ואין הוא מצוי באחריותה מאחר שאין מדובר בכביש בין-עירוני אלא בכביש עירוני - פנימי. עוד נטען, כי כביש השירות האמור, איננו אלא חלק מתוואי כביש 60 המקורי, בטרם ביצוע פרוייקט הרחבתו. לפיכך, טוענת מע"צ, כי היא לא ביצעה עבודות בסמוך לחלקת התובעים, וממילא לא גרמה לנזק כלשהו לחלקה. לטענתה, עוד לפני ביצוע הפרויקט היה קיים הפרש גבוה בין החלקה למקרקעין הסמוכים לה. מע"צ טוענת עוד, כי ככל שנגרם נזק לתובעים, הרי שאין הם זכאים לפיצוי כלשהו, או שיש לייחס להם אשם תורם משמעותי, וזאת מאחר שהגדר הבנויה בגבול החלקה נבנתה ללא היתר בניה כדין, באופן לקוי ובלתי בטיחותי. 6. כאמור לעיל, מע"צ הגישה הודעת צד ג' נגד העיריה. לטענת מע"צ, פרויקט הרחבת כביש 60 היה פרויקט משותף למע"צ ולעיריה. מע"צ התחייבה לממן את הפרויקט, והתקשרה עם חברה קבלנית לביצוע העבודות. העיריה הזמינה שירותי תכנון לצורך תכנון הכביש, ממשרד מדידות ותכנון רוחי קודסי. לטענת מע"צ, העיריה היתה מעורבת בכל שלבי הפרויקט, לרבות תכנון וביצוע, וכן היתה אחראית לכבישי השירות היוצאים מכביש 60, ועל הקשר והתיאום עם התושבים המתגוררים בסמיכות לפרוייקט. אשר על כן, טוענת מע"צ, ככל שנגרם נזק לתובעים, האחראית לכך הינה העיריה. טענות העיריה: 7. לטענת העיריה, האחריות לפרויקט כביש 60, ובכלל זה כביש השירות היוצא ממנו, הינה של מע"צ בלבד. העיריה התקשרה אומנם עם משרד תכנון, אך זאת במסגרת ההסכמה עם מע"צ להשתתפות העיריה וסיועה בקידום הפרויקט. בפועל, כך נטען, נתנו הנחיות התכנון, לרבות לעניין כביש השירות, על-ידי מע"צ, ולא על-ידי העיריה, והשליטה דה-פקטו בפרויקט כולו היתה בידי מע"צ בלבד. העיריה מציינת, כי כביש השירות הקיים (למעט חלק קטן ממנו), היווה חלק מפרויקט כביש 60 כמכלול, נסלל במסגרת הפרויקט הנ"ל ואיננו כביש 60 הישן. כמו-כן טוענת העיריה, כי היה קיים הפרש גובה בין חלקת התובעים למפלס המקרקעין הסמוכים, עוד בטרם ביצוע הפרויקט, וכי העבודות בפרויקט לא גרמו שינוי מהותי במצב. נוכח האמור, טוענת העיריה, כי היא איננה נושאת באחריות כלשהי לנזקי התובעים, ככל שנגרמו כאלה. ראיות הצדדים: 8. כמצויין לעיל, התובעים צירפו חוות דעת שמאי מקרקעין (השמאי בועז תענך), לפיה יש צורך בבניית קיר תומך לחלקה נוכח הפרשי הגובה הקיימים, שעלותו הוערכה בסך 380,000 ₪. כן צורף תצהיר של התובע 1. לפי האמור בתצהיר, בשנים 2001-2002 הקימה מע"צ את כביש השירות, ולצורך כך ביצעה עבודות חציבה בגבול החלקה תוך פלישה לתוכה, וכתוצאה מכך נוצרו הפרשי גובה בין החלקה למפלס הכביש. עוד נאמר בתצהיר, כי לאחר ביצוע העבודות פנה התובע למע"צ והלין על הנזק שנגרם לחלקה, וכן על בעיית הנגישות לחלקה מהכביש, וביקש פתרון למצב. בעקבות זאת התקיימה פגישה בינו לבין נציגי מע"צ, שבעקבותיה נפתרה בעיית הגישה לחלקה אך לא בעיית הפרשי הגובה. התובע הצהיר, כי בעקבות הפרשי הגובה, החלו אבנים להידרדר מהחלקה לכיוון כביש השירות, ועקב כך הוא הציב לאורך הכביש גדר "ניו ג'רסי", דבר שאיננו מהווה פתרון הולם לסכנה הקיימת. 9. מע"צ הגישה חוות דעת של מר מיקי קרבצ'יק, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין. לפי האמור בחוות הדעת מטעם מע"צ, מצב החלקה איננו מחייב הקמת קיר תומך. לחילופין, ככל שקיימת סכנה, היא נוגעת לגדר הקיימת בחלקה, שנבנתה באופן רשלני, ולא בשל העבודות שביצעה מע"צ. עוד נאמר בחוות הדעת, כי ככל שנדרשות עבודות כלשהן, עלותן מסתכמת ב- 80,000 ₪. בנוסף, צורף תצהיר של מר שחר חורי, שמאי מקרקעין, באשר לפעולותיו לאיתור היתר בניה להקמת הגדר, שלא נמצא. 10. בנוסף צירפה מע"צ תצהיר של מר רון שובל, אשר שימש בעת הרלוונטית כסגן מנהל מחוז צפון במע"צ (להלן - שובל). לפי האמור בתצהיר שובל, מע"צ לא ביצעה עבודות בגבול חלקתם של התובעים, שכן היא ביצעה עבודות להרחבת כביש 60 עצמו, המרוחק מחלקת התובעים. עוד הוצהר בתצהיר, כי שירותי התכנון של פרויקט כביש 60 הוזמנו על-ידי העיריה, וכי העיריה היתה מעורבת בכל שלבי התכנון והביצוע של הפרויקט, ובפרט בתיאום מול התושבים המתגוררים בסמיכות. במסגרת זאת, כל פניה בקשר למקרקעין הסמוכים לפרויקט, היתה צריכה להיעשות מול העיריה, ובמידה שהיה צורך לבצע עבודות, היתה העיריה פונה למע"צ לתיאום ומציאת מקורות מימון. עוד הוצהר, כי למיטב זכרונו של המצהיר, לא התעוררה בעיה מיוחדת בקטע הרלוונטי הנוגע לתביעה. 11. העיריה מצידה הגישה תצהיר של המהנדס רוחי קודסי, אשר שימש כמתכנן של הפרויקט (להלן- קודסי), ושל מר מונדר חביבאללה, מנהל מחלקת בינוי ופיתוח בעיריה (להלן - חביבאללה). לפי האמור בתצהירו של קודסי, הוא היה מופקד על תכנון כביש 60 בקטע הרלוונטי. שירותי התכנון הוזמנו על-ידי העיריה. התוכניות עצמן היו כפופות לאישור מע"צ. ביחס לאזור הסמוך לחלקת התובעים, כלל התכנון המקורי מפרצי חניה והיה מרוחק יותר מחלקת התובעים. בהמשך, ועקב דרישת מע"צ, שונה התכנון המקורי, בוטלו מפרצי החניה ובוצעה כניסה נוספת לכביש השירות, ככל הנראה עקב פניית התובעים למע"צ, באופן שקירב עוד יותר את כביש השירות לחלקת התובעים. עוד נאמר בתצהיר, כי במקום היו הפרשי גובה עוד בטרם סלילת כביש השירות, כך שהעבודות במקום לא שינו באופן מהותי את המצב בשטח. בתצהירו של חביבאללה נאמר, כי תכנון הפרויקט בקטע הרלוונטי הוזמן על-ידי העיריה, כחלק מהסכמה עם מע"צ על סיוע מצד העיריה. כמו-כן, העירה תיאמה בין התושבים לבין מע"צ. לפי האמור בתצהיר, העיריה ביקשה להיות מעורבת יותר בפרויקט, אך הדרישה לא היתה מקובלת תמיד על מע"צ. בפועל, הפרויקט מומן על-ידי מע"צ וגורמים ממשלתיים אחרים, תוכנן ובוצע לפי הנחיות מע"צ ופוקח על-ידה. עוד נאמר בתצהיר, כי כביש השירות הסמוך לחלקת התובעים, כפי שהוקם, שונה מהתכנון המקורי שלו, בכך שהוא מצומצם יותר ממה שתוכנן, וזאת עקב דרישת מע"צ ומשיקולים תקציביים שלה. המומחה מטעם בית המשפט: 12. כעולה מהפירוט שלעיל, בין הצדדים קיימות מחלוקות באשר לתשתית העובדתית הרלוונטית לתביעה, לרבות בשאלה האם כביש השירות אינו אלא כביש 60 הישן (בתוואי שהיה קיים בטרם ביצוע הפרויקט) או שמדובר בכביש חדש שנסלל; השאלה האם כתוצאה מביצוע עבודות על-ידי הנתבעת ו/או צד ג', נוצרו הפרשי גובה בין החלקה של התובעים לשטח הסמוך לה, באופן היוצר סכנה; והשאלה מהם הצעדים שיש לנקוט להסרת סכנה כאמור. 13. על רקע זה, מונה, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית המשפט, אשר יחווה את דעתו בשאלות הבאות, כפי שפורטו בפרוטוקול הדיון מיום 4.3.10: "1. האם כביש השירות הוא כביש 60 הישן והאם בזמן ביצוע העבודה על ידי הנתבעת או הצד השלישי, השתנתה הטופוגרפיה של חלקתם של התובעים או בסמיכות לה, כפי שהייתה ערב ביצוע העבודה, דבר שמחייב ביצועה של עבודה לרבות יציקת קיר תומך או כל חלופה הנדסית אחרת שהמומחה יראה לנכון בכדי להסיר את הסכנה שנוצרה בעקבות אותו שינוי אם נוצרה. 2. היה והמומחה יגיע למסקנה בדבר הצורך לקיומה של עבודה כלשהי, אזי הוא מתבקש לאמוד את העלויות הכרוכות בביצוע עבודה זו, כן מתבקש לפרט את מהות העבודה הדרושה ואם יראה לנכון להמליץ על קיר תומך, אזי אורכו של קיר זה." 14. בעקבות החלטה זו, מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את המהנדס מועתז כילאני (לאחר החלפת מומחה קודם). המומחה ביקר בשטח, קיבל לידיו תוכניות רלוונטיות וכן צילומי אוויר של האזור בתקופות הרלוונטיות. בחוות דעתו מיום 26.3.11 פירט המומחה את מסקנתו, הנשענת על המסמכים שצויינו לעיל, לפיה כביש השירות הקיים כיום, איננו כביש 60 הישן, וכי למעט חלק קטן מכביש השירות (החופף לתוואי הישן של כביש 60), מדובר בכביש חדש שנסלל במקום. אשר לטופוגרפיה של השטח הסמוך לחלקה של התובעים, ציין המומחה, על יסוד ניתוח המסמכים שנבחנו על-ידו (תצלומי אוויר של האזור ותוכניות שהוכנו לצורך הפרויקט, אשר העתקיהם צורפו לחוות דעתו), כי חלו מספר שינויים בטופוגרפיה של החלקה במהלך השנים. לפי המפורט בחוות הדעת, בשנים 1994-1995 חל שינוי ראשון בטופוגרפיה של השטח בעקבות חפירת מדרון טבעי שהיה בין החלקה לבין שולי כביש 60 הישן, והפיכתה לרצועת עפר שטוחה במפלס נמוך יותר. לאחר מכן, בשנים 1995-2000, נראית הנמכה נוספת של השטח האמור, עקב ביצוע עבודות להנחת קו ושוחות ביוב. בהמשך לכך, בשנים 200-2001, וכפי שעולה מהתוכנית להקמת כביש הגישה הקיים כיום, היה צורך בחפירה נוספת של הרצועה והנמכתה במטר נוסף לפחות, לצורך התאמת המפלס לסלילת כביש השירות. 15. המומחה מציין בחוות דעתו, כי כיום קיים הפרש גובה הנע בין 1.7 מ' (בצד הדרומי של החלקה) ל- 5 מ' (בצד הצפוני של החלקה), בין כביש הגישה לבין החלקה. לפי המתואר בחוות-הדעת והעולה מהתמונות שצורפו אליה, לאורך החלקה קיימת גדר שבסיסה בטון, ועליה נציבים עמודים ורשת ברזל, וגובהה כ- 0.5 מ' (להלן - הגדר). בחוות הדעת נאמר, כי הגדר איננה יציבה - חלקה תלוי באוויר וחלקה התנתק מהיסוד עליה הוא מונח והיא עלולה להתמוטט. קיים חשש לגלישה של קרקע חרסיתית מתחת לגדר. שורת בולדרים, אדמה, צמחיית גן ועצים בחלקה, יוצרים לחץ אקטיבי שעשוי להביא להידרדרות כלפי מטה תוך יצירת סכנה למשתמשים בכביש השירות. 16. המומחה חיווה דעתו, כי על מנת להסיר את הסכנה הקיימת בחלקה, כאמור לעיל, יש לבנות קיר תומך מבטון מזוין לכל אורך כביש השירות, באורך של כ- 96 מטר ובגובה שבין 3 ל- 5 מ'. עלות בניית קיר כאמור הוערכה על-ידי המומחה בכ- 300,000 ₪ (לא כולל מע"מ ועלויות תכנון והפיקוח). הכרעה: 17. כאמור בפתח הדברים, ההכרעה בענייננו ניתנת על יסוד מכלול החומר הקיים בתיק וסיכומים בכתב מטעם הצדדים, מבלי שהצדדים ביקשו לחקור עדים או את המומחה מטעם בית המשפט. 18. יצויין כי לאחר שהתיק הועבר לטיפולי, זימנתי תחילה את הצדדים, והצעתי, כי נוכח המפורט בחוות דעת המומחה, בדבר הסכנה הקיימת למשתמשים בכביש, יוסכם כי הרשויות המעורבות (בחלוקה כלשהי שתקבע), ייקחו על עצמן בניית קיר תומך מהסוג המומלץ בחוות דעת המומחה. זאת, נוכח העובדה כי כביש השירות הוקם במקום בו קיימת סכנה למשתמשים בו, לפי העולה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ומתוקף אחריותן של הרשויות לשלום הציבור לרבות המשתמשים בדרך. תשובה סופית של מע"צ התמהמהה מלהגיע, ואילו העיריה הודיעה כי היא סבורה שאין עליה לקחת חלק בעניין, ולפיכך ניתן פסק-דין בתביעה לגופה. 19. בטרם אדרש למחלוקת לגופה, אדון בטענת מע"צ כי דין התביעה להידחות מחמת שיהוי בהגשתה, וזאת נוכח השנים הרבות שחלפו מאז ביצוע הפרויקט ועד הגשת התביעה. דין טענה זו להידחות. על מנת שתתקבל טענת שיהוי כבסיס לדחיית תביעה, אין די להצביע על משך התקופה שחלפה עד להגשת התביעה, אלא יש להראות כי אי-הגשת התביעה במהלך התקופה האמורה כמוה כזניחה או ויתור על תביעה מצד התובע, או כי עקב השיהוי שונה מצבו של הנתבע לרעה (ע"א 6905/99 תלמוד תורה נ' הודעה המקומית, פ"ד נז(5) 433, 448-447). הנטל לבסס טענות אלו הוא על הטוען לשיהוי, ובענייננו - על מע"צ. לא שוכנעתי כי בעניינו מתקיימים התנאים האמורים. על-פי המפורט בתצהירו של התובע, הוא פנה למע"צ לאחר ביצוע עבודות החפירה במקום, התריע בדבר בעיית הפרשי הגובה במקום, וביקש כי יימצא פתרון. התובע מציין בתצהירו כי בא בדברים בעניין זה עם האחראית מטעם מע"צ לפרויקט, אישה בשם אילנה, וכי אף התקיימה ישיבה בנושא עם הגורמים האחראיים מטעם מע"צ. טענות אלה לא נסתרו ואף לא הוכחשו במפורש על-ידי מע"צ, והן אף מוצאות חיזוק בתכתובת שצורפה לתצהירי העיריה, ממנה עולה כי היו פניות לגורמים המעורבים בפרוייקט בעניין כביש השירות, והנושא נבחן. עולה איפוא, כי התובעים פעלו לקידום העניין ולא ניתן לומר כי זנחו אותו, וכי מע"צ היתה מודעת לטענות בקשר לביצוע כביש השירות. זאת ועוד, כפי שיפורט להלן, ביחס לחלק מהותי מהמחלוקות העובדתיות בין הצדדים, קיימות ראיות אובייקטיביות של תצלומי אוויר ותוכניות הפרוייקט, כך שאין מדובר בהיעדר ביסוס ראייתי עקב חלוף הזמן, ומכאן שאף אין לקבל את הטענות בדבר נזק ראייתי חמור שנגרם למע"צ. 20. ומכאן למחלוקת לגופה. מטיעוני הצדדים עולה, כי המחלוקות העיקריות ביניהם הדורשות הכרעה הינן דלקמן: 1). האם בוצעו עבודות פיתוח מטעם הנתבעת/צד ג', בסמוך לחלקה של התובעים. 2). האם כתוצאה מעבודות, ככל שבוצעו, נוצרו הפרשי גובה בין החלקה לבין תוואי כביש הגישה, באופן המסכן את החלקה/יוצר מפגע בטיחותי. 3). ככל שקיימת פגיעה כאמור, מהו הפתרון הסביר הנדרש להסרתה, ומה עלותו. 4). מי נושא באחריות לפגיעה כאמור. להלן אדון בשאלות האמורות כסדרן. האם בוצעו עבודות להקמת כביש השירות בסמוך לחלקה: 21. המחלוקת בסוגייה זו התמקדה בשאלה, האם כביש השירות הוקם כחלק/בעקבות פרויקט כביש 60, כטענת התובעים והעיריה, או שמא מדובר בתוואי המקורי של כביש 60, אשר היה קיים עוד בטרם ביצוע הפרויקט ולא השתנה כתוצאה ממנו, כטענת מע"צ. 22. כאמור לעיל, המומחה מטעם בית המשפט, שהתבקש לבחון סוגייה זו, הגיע למסקנה כי כביש השירות הקיים איננו כביש 60 הישן (למעט קטע קצר המצוי בצידה הדרומי של החלקה). למסקנה זו הגיע המומחה על יסוד ניתוח של תצלומי אוויר של האזור בשנים שלפני ביצוע פרוייקט כביש 60, ולאחריו, מהם עולה, כי אין חפיפה בין התוואי הישן של כביש 60 לבין כביש השירות. 23. נראה כי המחלוקת בעניין זה, אשר היתה מרכזית בתחילת הדרך, איננה מתקיימת עוד, שכן מע"צ איננה טוענת לעניין זה בסיכומיה. אציין רק בקצרה, כי לאחר עיון בחוות הדעת ובנספחיה, מסקנתו של המומחה מקובלת עלי. לפי העולה מנספחי חוות הדעת, כביש השירות נראה בתצלומי האוויר לראשונה בשנת 2002, קרי - מיד לאחר ביצוע פרויקט כביש 60. לפני-כן הכביש לא היה קיים, ותוואי כביש 60 הישן לא חפף את תוואי כביש השירות דהיום בקטע הרלוונטי במלואו. עוד אוסיף, כי מהתכתבות שצורפה לתצהירי העיריה עולה בבירור, כי כביש השירות תוכנן כתשתית חדשה. המסקנה הינה, כי כביש השירות הוקם בעת שבוצע פרויקט כביש 60, וכי אין מדובר בתוואי כביש 60 הישן שהיה קיים עוד לפני ביצוע הפרויקט. האם כתוצאה מהעבודות להקמת כביש השירות נוצרו הפרשי גובה מסוכנים: 24. לפי המפורט בחוות דעת המומחה, קיימים כיום הפרשי גובה בין החלקה לבין מפלס כביש השירות, בשיעור הנע בין 5 מ' ל- 1.7 (בחלקים שונים של החלקה). עוד קובע המומחה, כי במצב הקיים יש סכנת גלישה של אדמה/בולדרים/צמחיה המצויים בחלקה, ושל הגדר המקיפה את החלקה, אל עבר כביש השירות. מסקנות אלה של המומחה מפורטות כדבעי בחוות הדעת, מבוססות על ביקור שערך בחלקה, ומתיישבות עם הצילומים שצורפו לחוות הדעת. מע"צ והעיריה לא ביקשו לחקור את המומחה, ובנסיבות אלה, אני רואה לאמץ את מסקנתו, ולפיה, במצב הקיים בשטח כיום, נוכח הפרשי הגובה בין מפלס החלקה למפלס כביש השירות הסמוך לה, יש סכנה לגלישה/התמוטטות של מרכיבים מהחלקה אל עבר כביש השירות (לעניין ההלכה הפסוקה באשר למעמדה ומשקלה של חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט, ובפרט משלא התבקשה חקירתו על-ידי הצדדים, אין צורך להכביר מילים, ולעניין זה ראו: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פד"י מז(5) 170; ע"א 3056/99 רועי שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבאף פ"ד נו(2), 936, 950-951). 25. אשר לגורם ליצירת הפרשי הגובה, עולה מחוות הדעת כי חלק מהנמכה של השטח הסמוך לחלקה (בו עובר כיום כביש השירות), החל עוד בשנים ֹ1994-1995, עת נחפרה רצועת קרקע טבעית בין החלקה לשולי כביש 60 הישן. לאחר מכן נעשתה הנמכה נוספת, בין השנים 1995 ל- 2000, בשל חפירת קו שוחות ביוב במקום. במסגרת פרויקט הרחבת כביש 60 בשנים 2000-2001, והקמת כביש השירות כמפורט לעיל, היה צורך בחפירה נוספת והנמכה של רצועת הקרקע הגובלת בחלקה בכ- 1 מטר לפחות, לצורך התאמת המפלס הקיים למתוכנן וסלילת כביש השירות. מסקנות אלה של המומחה מבוססות כאמור לעיל על בחינת תצלומי אוויר של המקום לאורך השנים הרלוונטיות ואיתור השינויים שבוצעו בשטח, וכן תוכניות הפרויקט שהועברו לידיו. המסקנה העולה מתיאור הדברים בחוות הדעת, הינה, כי לצורך הקמת כביש השירות, היה צורך בהנמכה נוספת של מפלס המקרקעין הסמוכים לחלקה, והגדלת הפרשי הגובה בין החלקה לבין המקרקעין הסמוכים עקב כך, באופן שהביא למצב כפי שהוא קיים כיום בשטח. (במאמר מוסגר יוער, כי העיריה בסיכומיה טענה, כי גם העבודות שבוצעו עד לשנת 2000 בשטח האמור, המצוינות בחוות דעת המומחה, נעשו על-ידי מע"צ בקשר לפרויקט כביש 60). 25. בתצהירים מטעם מע"צ והעיריה נטען, כי הפרשי הגובה בין החלקה לבין השטח הסמוך לה, היו קיימים עוד בטרם ביצוע העבודות בפרויקט, והעבודות בפרויקט לא שינו לעניין זה. מע"צ טוענת, כי יש להעדיף לעניין זה את האמור בתצהירים של מי שהיו מעורבים בזמן אמת בפרויקט, על-פני חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט שניתנה שנים לאחר מכן. אינני רואה לקבל טענה זו. כאמור לעיל, המומחה פירט את מסקנותיו, וביסס אותן על תצלומי אוויר ועל תוכניות הפרויקט שהוצגו בפניו, אשר מצביעים על תהליך של חפירת והנמכת השטח הגובל בחלקת התובעים, לרבות במסגרת ביצוע הפרויקט הרלוונטי. אין מדובר איפוא בהערכה גרידא הנעשית לאחר שנים מעת הביצוע, אלא ניתוח נתונים המשקפים מצב בזמן אמת. אשוב ואציין, כי מע"צ והעיריה לא ביקשו לחקור את המומחה, ולנסות לערער בכך את ממצאיו. 26. המסקנה העולה מהדברים, הינה, כי במסגרת עבודות ההקמה של כביש השירות, היה צורך בחפירה של תוואי הכביש, באופן שהגדיל את הפרש הגובה בין החלקה לבין מפלס המקרקעין הסמוכים לה, במטר אחד לפחות. אין מדובר בהנמכה זניחה (שכן הפרש הגובה הקיים כיום בשטח נע, כאמור לעיל, בין 5 מ' ל- 1.7 מ'). מתקיים איפוא קשר סיבתי בין העבודות להקמת כביש השירות אשר הצריכו הנמכה של הקרקע הסמוכה לחלקת התובעים, לבין הפרש הגובה הקיים כיום בין החלקה לתוואי כביש השירות. הפרש זה, כפי העולה מחוות דעת המומחה, הינו מסוכן בשל החשש לגלישה מהחלקה לכיוון כביש השירות, כפי שצויין לעיל. לא הובאו כל ראיות לקבוע, כי אותה סכנה היתה קיימת עוד בטרם ביצוע העבודות להקמת כביש השירות, והדבר איננו עולה מתוך חוות דעת המומחה. בנסיבות אלה יש לקבוע כי העבודות האמורות אכן הביאו ליצירת המפגע כפי שהוא קיים כיום בשטח. הפתרון לסכנה עקב הפרשי הגובה: 27. המומחה פירט בחוות דעתו את המענה המקצועי הנדרש לדעתו להסרת סכנת הגלישה מהחלקה, שהינו, הקמת קיר תומך לאורך כביש השירות (בגודל, בגובה, בחומרים ובתצורה המפורטים בחוות דעתו), ואת העלויות הנדרשות לכך (סעיפים 5.3 ו- 5.4 לחוות הדעת, נספחים 8-11). המומחה העריך את עלות ההקמה ב- 300,000 ₪ (ללא מע"מ ולא כולל עלויות תכנון ופיקוח). הצדדים בסיכומיהם לא חלקו על קביעה זו של המומחה, ולפיכך אני מאמצת אותה במלואה. המומחה לא ציין בחוות דעתו את עלויות הפיקוח והתכנון של הקיר התומך. על-פי טענות התובעים (וכאמור בחוות הדעת מטעמם), אלו עומדים על שיעור של 5.5%. בהיעדר טיעון נגדי בעניין זה מצד הצדדים האחרים, אני יש להוסיף שיעור זה לעלות שקבע המומחה. 28. כאן המקום להתייחס לטענת מע"צ, לפיה, אין לזכות את התובעים בפיצויים כלשהם, או שיש להטיל עליהם אשם תורם משמעותי, בשל כך שבניית הגדר לאורך החלקה נעשתה באופן בלתי חוקי, ללא היתר בניה ובצורה רשלנית ולקויה. הטענה לאי-חוקיות הבניה הועלתה על-ידי מע"צ עוד בחוו"ד המומחה מטעמה ובתצהיר שצורף לה, והתובע לא הכחיש אותה ולא הציג היתר בניה, כך שיוצאת אני מנקודת הנחה כי מדובר בבנייה ללא היתר. אינני רואה לקבל טענה זו בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן. ההלכה הפסוקה הכירה בכך, כי עילת תביעה המבוססת על פעולה שלא כדין, עשויה להצדיק שלילת סעד מהניזוק, או לשמש במקרים המתאימים בסיס להפחתת הפיצוי (ראו: ע"א 2242/03 אורה אברהם ואח' נ' עדנאן רשאד ואח', פורסם במאגרים). עובדת קיומו של שימוש/מעשה בלתי חוקי על-ידי התובע, שימשה בפסיקה כנתון רלוונטי במסגרת עיצוב ותחימת זכויותיו של הפרט במשפט האזרחי והציבורי גם בהקשרים נוספים (ראו: ע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פינקלשטיין ואח', פורסם במאגרים). בענייננו, לו היה התובע מבקש פיצויים עקב הנזק לגדר אותה הקים ללא היתר בניה, אכן הייתי רואה מקום לשקול את משמעות הבניה ללא היתר בנסיבות, בין אם לעניין דחיית התביעה ובין אם להפחתת שיעור הפיצוי. אלא שהתובע חזר בו בסיכומים מרכיב זה של התביעה, והתביעה ממוקדת כולה בנזק הנוגע לחשש להתמוטטות/גלישה של החלקה או מרכיביה, עקב הפרשי הגובה שנוצרו במקום, והסעד המתבקש הוא פיצוי בגובה עלות הפתרון ההנדסי הנדרש למניעת סכנה זו. מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט עולה, כי החשש להתמוטטות איננו נוגע רק לגדר, אלא לרכיבים שונים של החלקה עצמה - אדמת גן, בולדרים וצמחיה, שקיים חשש לגלישתם מטה. על חלק זה של חוות-הדעת חזר המומחה במענה לשאלה שהופנתה אליו בהקשר זה על-ידי בית המשפט (ראו: החלטה מיום 7.8.12. תשובת המומחה מיום 2.9.12). בהקשר זה יש אף להדגיש, כי המומחה, אשר התבקש לחוות דעתו מהו הפתרון ההנדסי להסרת הסכנה (ככל שקיימת), לא המליץ להסתפק בהסרת הגדר שהקימו התובעים, או בחיזוקה או הקמת גדר חלופית, כפתרון לבעיה הקיימת בשטח, דבר שסביר שהינו קל וזול לביצוע בהשוואה להקמת קיר תומך, אלא כאמור סבר כי הפתרון הנדרש הינו הקמת קיר תומך לאורך החלקה. בנסיבות אלה, הרי שלא מתקיימת זיקה מספקת בין הנזק שנוצר והמפגע הקיים, לבין הבניה הלא חוקית של הגדר, ולפיכך אין מקום לנכות מסכום הפיצוי שיעור כלשהו בגין בניה שלא כדין (מבלי שיש בכך כדי למעט מהחומרה של אי-קיום הוראות דיני התכנון והבניה, כמו גם בחשיבות של פעילות אכיפה במישור זה על-ידי הרשויות המוסמכות). האחריות: 29. נותר לדון בשאלת הגורם האחראי לנזקי התובעים, והאם יש מקום לחלוקת האחריות בין מע"צ לבין העיריה. 30. סבורני כי במחלוקת בעניין זה בין העיריה לבין מע"צ, הדין עם העיריה, כמפורט להלן. 31. טענותיה של מע"צ באשר לאחריות העיריה, נסובות בעקרן על היות כביש השירות "כביש פנימי", להבדיל מכביש 60 עצמו שהוא כביש בין-עירוני, וכן על מעורבותה בפועל של העיריה בפרויקט כביש 60. אין בידי לקבל בנסיבות המקרה דנן שתי טענות אלה של מע"צ. 32. אשר לסיווגו של כביש השירות, סבורני כי ענייננו אינו צריך להיות מוכרע על-פי סיווג דיכוטומי כזה או אחר, אלא על-פי מהות הדברים. במהות, כפי שעולה מהראיות שצורפו, הוקם כביש השירות כחלק מהמכלול של פרויקט כביש 60, וזאת הן מבחינת מועד ביצועו, הן מבחינת תפיסתו המהותית והן מבחינת הגורמים שעסקו בהקמתו. מבחינת לוחות הזמנים, הרי שכעולה מחוות דעת המומחה, הוקם כביש השירות בעת שהורחב כביש 60. הגורמים שעסקו בתכנונו ובביצועו, הם אותם גורמים שהיו מופקדים על פרויקט כביש 60. מבחינת התפיסה המהותית של הפרויקט, כפי שהיא משתקפת מעמדות הצדדים "בזמן אמת", העולות מתוך התכתובת שצורפה לתצהירי העיריה, מדובר היה בחלק מהפתרון התעבורתי הכולל שנדרש באזור עם הרחבת כביש 60. במסגרת זאת, הוצע תחילה תכנון מקורי לכביש השירות, שבהמשך שונה על-ידי מע"צ, בשים לב לשיקולים תקציביים. לעניין זה ניתן להפנות למכתבו של מהנדס מחוז צפון במע"צ לראש העיר נצרת, מיום 9.5.01 (צורף לתצהיר חביבאללה), במענה לבקשת ראש העיר להקים את כביש השירות במתכונתו המתוכננת המקורית. במכתב זה, שכותרתו "דרך מס' 60 סרפנטינות - כביש שירות", הוערכה עלות הקמת כביש השירות בתכנונו המקורי בכ- 800,000 ₪ וצויינו מגבלות התקציב של הפרוייקט. עוד אפנה למסמך של מע"צ מיום 10.1.02, המופנה לקבלן המבצע של הפרוייקט (צורף לתצהיר חביבאללה), בו פורטו עבודות שנדרש הקבלן לסיים בקשר לפרוייקט כביש 60, וביניהן עבודות שונות הנוגעות לכביש השירות. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא, כי אין מקום להבחנה הנעשית על-ידי מע"צ בטיעוניה, בין פרויקט כביש 60 לבין הקמת כביש השירות בענייננו, אלא יש לראות הדברים כמשולבים זה בזה, בגדר פרוייקט תשתית אחד. יש גם לזכור, כי עניינה של התביעה דנן הוא נזק שנגרם עקב ביצוע עבודות ההקמה, ואין היא נסבה על סוגיית התחזוקה השוטפת של הכביש. המסקנה היא כי מע"צ נושאת באחריות, כגורם אשר היה מופקד על ביצוע הפרויקט, לרבות כביש השירות, וביצע אותו בפועל, לנזקם של התובעים. 33. האם יש לראות את העיריה כשותפה לאחריות לנזקי התובעים, בשל חלקה בפועל בפרויקט כביש 60, לרבות הקמת כביש השירות? סבורני כי נוכח הראיות שצורפו, המסקנה לכך הינה בשלילה. 34. אין חולק כי העיריה, לפי הסכמה מוקדמת עם מע"צ, היא שהזמינה את שירותי התכנון מקודסי. מההתכתבות שצורפה לתצהירי העיריה עולה, כי מלכתחילה ראתה את עצמה העיריה כגורם אשר אמור להיות מעורב ולהשפיע על התכנון והביצוע של הפרויקט (ראו: מכתב גב' סליא קאסם, מנהלת פרויקטים בעירייה, מיום 20.1.200, למע"צ, בו מתבקשת מע"צ לזמן את נציגי העיריה לפגישה על מנת לעדכנם בהתקדמות הפרוייקט, צורף לתצהיר חביבאללה; מכתבו של ראש עירית נצרת מיום 24.4.01 למהנדס מחוז צפון במע"צ, בקשר לכביש השירות, בו הוא מבקש לבצעו לפי התכנון המקורי, צורף לתצהיר חביבאללה). אלא שמתשובות מע"צ שצורפו עולה עמדה ברורה של מע"צ, לפיה, אין בסמכותה של העיריה להתערב בפרוייקט בקבלת החלטות בעלות משמעות תקציבית, ועניין זה נתון בידיה של מע"צ בלבד. לעניין זה ניתן להפנות למכתבו של מהנדס מחוז צפון של מע"צ לראש העירה, מיום 9.5.01, שהוזכר לעיל, בו נדחתה הבקשה לביצוע התכנון המקורי של כביש השירות, כדלקמן: "לדברייך דרך השירות במתכונת מצומצמת זו, תהיה לה "השפעה שלילית על הכביש הראשי", לדעתי לא כך הדבר אך בכל מקרה זאת הבעיה שלנו". (ההדגשה לא במקור). תמונה דומה עולה מתשובת מע"צ מיום 4.6.01, במענה לפנייתו של המהנדס קודסי, אשר הציע לשנות את התכנון של כביש השירות אשר מחייב חפירה של 1 מטר מהמצב קיים, תוך צירוף סיכום פגישה שנערכה בעניין זה בין קודסי לבין גורמים שונים בעיריה במסגרתה גובש פתרון חלופי. מע"צ הגיבה בתשובה ברורה וחדה, כדלקמן: "לא ברור לי מי הסמיך אותך לנהל את תקציבה של מע"צ ולסכם דברים בשמנו. לאור האמור אין אנו מקבלים הסיכום שבסמך. אני מבקש בתוקף שלהבא לא יישנו מקרים מסוג זה". (ראו: מכתב קודסי מיום 28.5.01 ומכתב מע"צ מיום 4.6.01, צורפו כנספחים לתצהיר חביבאללה). דוגמא נוספת לעמדת מע"צ "בזמן אמת" באשר לסמכויות תכנון וניהול הפרויקט, ניתן למצוא במכתב של מע"צ בעקבות פניית העירייה לקבלן המבצע של הפרוייקט, בה דרשה העיריה להפסיק את השימוש בכלים כבדים הגורמים להיווצרות סדקים בבתים סמוכים. במכתבה של מע"צ לעיריה, מיום 9.7.01, צויין כי לא ברור מדוע העיריה "מתכתבת ישירות עם הקבלן אשר מועסק בחוזה על ידנו" וכי העיריה מתבקשת "לפנות בכל נושא דרכנו" (מכתב העיריה מיום 5.7.01; מכתב מע"צ מיום 9.7.01, שניהם צורפו לתצהיר חביבאללה). 35. התמונה העולה מראיות אלה, הינה, כי הגורם הדומיננטי והמכריע בתכנון וניהול הפרוייקט היתה מע"צ, אשר נשאה באחריות תקציבית לפרויקט, וכי ניסיונות התערבות של העיריה, לרבות בקטע הנוגע לכביש השירות, נהדפו על-ידי מע"צ, מתוך התפיסה כי העיריה איננה מוסמכת לקבל החלטות בעניין זה. בדיעבד, לאחר שנוצר מפגע שיש לטפל בו, התהפכו היוצרות, וכעת טוענת מע"צ, שבשעתו סברה כי הסמכויות כולן שלה, כי האחריות הינה של העיריה. טענה זו אין לקבל, שכן כאמור היא איננה עומדת במבחן הראיות שהוצגו. משעולה מהראיות כי הלכה למעשה, הפרוייקט תוכנן, מומן, בוצע ופוקח על-ידי מע"צ, וכי העיריה לא היתה בעלת יכולת השפעה ממשית על מהלך הדברים, אף שניסתה לפעול בעניין זה, אינני סבורה כי יש להטיל בדיעבד אחריות על העיריה בגין פגיעה בתובעים שאירעה כתוצאה מביצוע אותן עבודות. אשוב ואציין, כי הסוגייה בענייננו איננה מתמקדת בתחזוקה שוטפת של הכביש, המצוי בשטח העיריה, אלא בנזק שנגרם לתובעים עקב ביצוע עבודות בפרויקט תשתית אשר כלל גם את העבודות להקמת כביש השירות, והשאלה הינה מי נושא באחריות לעבודות כפי שבוצעו. 36. בטרם סיום יש לציין, כי מקריאת תצהיר שובל מטעם מע"צ, אל מול המסמכים שצורפו במסגרת תצהירי העיריה, עולה פער מהותי בין אופן הצגת הדברים בתצהיר, לבין אותם מסמכים שנערכו בעת התרחשות האירועים הרלוונטיים. כך, בתצהיר, שלא צורפו לו מסמכים כלשהם (למעט תמונות וחוות-דעת), נאמר כי "העיריה היתה אחראית לכבישי השירות וכל הכרוך בהם..." (סעיף 10 לתצהיר), כי "בפועל כל פניה לגבי כביש שירות, זה או אחר, היתה צריכה להיעשות ישירות לעיריה..." (סעיף 11 לצהיר) וכי "לעיריה הייתה מעורבות בכל שלבי הפרויקט, הן לנושא התכנון, הביצוע והתיאום בין הגורם המבצע לבין תושביה" (סעיף 9 לתצהיר). קשה ליישב תיאור זה של הדברים בתצהיר, עם המסמכים הנוגעים להתנהלות הפרויקט בפועל, ולחלוקת התפקידים בין העיריה לבין מע"צ העולה מהם, לרבות ביחס לכביש השירות, אשר צורפו לתצהירי העיריה. בוודאי שלא ניתן ליישב זאת עם האמור בסיכומיה של מע"צ, כגון האמירה בסיכומים כי "ההתנהלות מול קודסי נעשתה באמצעות עיריית נצרת, העירייה היתה אחראית על מינויו והא היה כפוף אליה בלבד!" (סימן הקריאה במקור, סעיף 22 לסיכומי מע"צ). אופן הצגת הדברים על-ידי מע"צ איננו מדויק, בלשון המעטה, וראוי היה שהדברים יכתבו אחרת. הסעד: 37. המסקנה מכל המפורט לעיל הינה, כי דין התביעה להתקבל, במובן של חיוב מע"צ לשלם לתובעים סך 316,500 ש"ח (עלות הקמת הקיר התומך לפי המפורט בחוות דעת המומחה, בצירוף עלויות תכנון ופיקוח) + מע"מ, וזאת עבור הקמת קיר תומך לפי המתווה והנתונים שקבע המומחה בחוות דעתו. הודעת צד ג' נדחית. 38. על מנת להבטיח כי הסכום האמור ישמש לייעודו לפי כתב התביעה, תשלומו מותנה בקיום ההוראות הבאות: א. התובעים יציגו בפני מע"צ היתר בניה להקמת הקיר התומך, וכן הסכם בינם לבין גורם מקצועי מוסמך, להקמת הקיר התומך. ב. התשלום יועבר תוך 45 ימים מהצגת המסמכים האמורים בפני מע"צ. ג. התשלום יועבר לידי הנאמנות של ב"כ התובעים, אשר יהיה אחראי לשלמם ישירות לידי הגורם המקצועי המוסמך עמו יתקשרו התובעים, עבור הקמת הקיר התומך. 39. מע"צ תישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד התובעים בסכום כולל (לרבות מע"מ) של 40,000 ₪, ובהוצאות ושכ"ט עו"ד העיריה בסכום כולל של 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד תשלומם בפועל. מע"צ