בית המשפט פסק כי מאחר ומדובר בתביעת סרק שעדיף היה לה שלא היתה מוגשת, אשר התובע כלל לא טרח להוכיחה בראיות הולמות כפי שציינתי לעיל, והנתבעים מאידך, נאלצו לזמן את רואה החשבון שלהם להעיד במשך שעות ארוכות, יש להביא עניין זה בחשבון בפסיקת ההוצאות בסכום כולל של 100,000 ₪. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעת סרק הוצאות: תובענה ע"ס 1,000,000 ₪, מכח הסכם שותפות לביצוע פרוייקט בנייה. התובע התקשר עם נתבעים 4 ו-5 (להלן בהתאמה: "כץ" ו"צ'רנובילסקי" או "הנתבעים", באמצעות חברות שהוקמו לצורך כך, נתבעות 1-3 (להלן בהתאמה: "אל הים", "קונספט" ו"כאצ'ר"), בהסכם שותפות לביצוע פרויקט בניה בעיר אשקלון. לטענתו, הנתבעים הפרו את ההסכמים עימו, נישלו אותו מזכויותיו על פי ההסכם, לא שילמו לו את חלקו ברווחי הפרויקט, ושלשלו לכיסם כספים שאינם מגיעים להם מכספי הפרויקט, תוך הונאתו והונאת רשויות המס. טענות התובע התובע עלה ארצה בשנת 1995, ואת הנתבעים פגש זמן קצר לאחר מכן, למטרת שיתוף פעולה בפרוייקט בניה. כעבור מספר חודשים הוצע לתובע להיכנס לשותפות עיסקית בפרוייקט בנייה באשדוד, והוא פנה לנתבעים והציע להם להיכנס עימו לשותפות, ולבצע את הבניה. בסופו של דבר סיכמו התובע והנתבעים על כניסה לשותפות מלאה בכל פרוייקט קיים או עתידי שיבחרו לבצע ביחד. הפרוייקט באשדוד לא יצא אל הפועל. לצורך השותפות הוקמה חברת קונספט. בעלי המניות בקונספט היו התובע וחברת כאצ'ר, חברה שהוחזקה על ידי הנתבעים, וגם זכתה במכרז לרכישת הקרקע באשקלון. המניות, כולל מניות הניהול בקונספט, התחלקו שווה בשווה בין התובע לכאצ'ר. סוכם כי קונספט תפעל כך שיהיה צורך בחתימת התובע לכל פעולה, וכי התובע וכל אחד מהנתבעים ימונו כמנהלים ובעלי זכויות חתימה, על מנת להבטיח שליטתו של התובע בניהול החברה. הסכם השותפות בין התובע לכאצ'ר נחתם ביום 18.8.96 (להלן: "הסכם השותפות"). בהסכם השותפות סוכם, כי הפרוייקטים המשותפים לצדדים יוקמו באמצעות קונספט, כי ההשקעה בקונספט תהיה על דרך הלוואות בעלים, והמימון יתחלק שווה בשווה בין השותפים. סוכם כי הניהול יהיה משותף, ותנאי השכר שווים, הכל כפי שיקבע על ידי בעלי המניות, המנהלים. בנספח להסכם נקבע, כי תנאי ההסכם יחולו על פרוייקט דירות ברנע אשקלון (נספח ז' להסכם השותפות). במסגרת הסכם השותפות, עמד התובע על כך שהוא יהיה הממונה על מכירת הדירות בפרוייקט, על מנת לדאוג כי כל כספי המכירה יופקדו בחברה, לאחר שהבין כי הנתבעים אינם מקפידים על דיווח אמת לרשויות המס. הנתבעים הפרו את הסכם השותפות, תוך ביצוע פעולות בלתי חוקיות, מבלי שאפשרו לתובע להביע דעתו או להיות צד להחלטות. דברים אלה התחוורו לתובע רק לאחר שקיבל את המידע במסגרת תובענה זו. לטענת התובע, הנתבעים ביצעו מהלכים שמטרתם לנשל אותו ולרוקן את קופת החברה. כך למשל, הנתבעים החליטו לבנות את הפרוייקט במסגרת חברה אחרת, ביחד עם שותף נוסף (רון קול), ולא במסגרת קונספט, בה היה התובע מנהל. הם הקימו חברה חדשה, את אל הים, ולא מינו אותו כמנהל. התובע לא היה חלק מהקמת החברה החדשה, לא נשאל ולא הסכים להקמתה, והנתבעים השתלטו עליה בניגוד להסכם השותפות, ופעלו בה לבד ובניגוד לחוק. לכן, למרות שעל פי הסכם השותפות, ובהיותה קונספט שותפה ראשית באל הים, היה אף התובע אמור להיות מנהל באל הים ובעל זכות חתימה בה, מינו הנתבעים את עצמם בלבד כמנהלים ובעלי זכויות חתימה. גם בפועל פעלו הנתבעים באל הים לבד, ולא שיתפו את התובע בקבלת ההחלטות. רישום השותף השוויצרי (חברת רון קול) ב-1/3 מהזכויות, היה פיקטיבי, ונעשה רק על מנת להקטין את חלקו של התובע באל הים. בפועל, לא השקיעה החברה השוויצרית 1/3 מההשקעה, ולכן לא היה מקום להקטין את חלקו של התובע מחצי לשליש, בפרט כאשר הנתבעים התחייבו בפניו מלכתחילה, כי השקעתו בסך 650,000$ מהווה מחצית עלות הקרקע. לאחר הפצרות מצד התובע, בחודש 3/97 הסכימו הנתבעים למנותו כמנהל בחברה, לאחר שהחתימו אותו על הסכמות שונות המרעות את תנאיו, לעומת תנאי השותפות הבסיסית, וזאת לאחר שהשקיע כבר את הכספים. אך גם הסכם זה לא קיימו הנתבעים, ולא מינו את התובע כמנהל באל הים. עתה הוגדלו זכויותיו של התובע ליחס של 57% ל-43% מקונספט שהם 23% מאל הים, אולם שינוי זה פגע בזכויות שהוקנו לו בהסכם השותפות המקורי, ביחס לחלקו בשותפות. הנתבעים עמדו בסרובם למנות אותו כמנהל בחברה. בנוסף, האחזקות באל הים התחלקו שווה בשווה בין קונספט ורון קול, בניגוד למצגים לפיהם רון קול אמורה היתה לקבל רק שליש מהזכויות. הנתבעים הפרו את הסכם השותפות, אשר קבע כי בכל סיום אחד משלושת שלבי הפרוייקט, תעשה חלוקת רווחים. בפועל, הנתבעים סרבו לשלם לתובע את חלקו ברווחים לאחר סיום שלב א' של הפרויקט, למרות שלקחו לעצמם את חלקם. על פי תחשיב שערכו הנתבעים והציגו לתובע וגם לבנק המלווה, אמורים היו רווחי הפרויקט להגיע ל-6,000,000$. הפרויקט היה צפוי להסתיים תוך 18 חודשים, ולכן נקבע כי בתום תקופה זו, תישא החברה במלוא התחייבויותיה הכספיות כלפיו, מעבר לחלוקת רווחים מוקדמת בסיום שלב א' של הפרויקט. מחיר הקרקע אמור היה להיות 2,000,000$, ולכן סך 650,000$ שהשקיע התובע, היווה שליש מהמחיר, וחלקו בחברה, כפי שהודיעו לו הנתבעים, יהיה שליש. כל אחד מהשותפים אמור היה להשקיע סכום זה, כהלוואת בעלים. לאחר שהפרויקט היה כבר בשלבי בניה מתקדמים, הודיעו לו הנתבעים, כי מחיר המגרש היה גבוה יותר, והגיע ל- 2,700,000$. במועד זה כבר לא הייתה חברת רון קול שותפה, וחלקה נרכש על ידי הנתבעים. טענה זו של הנתבעים היתה חסרת בסיס, אולם התובע נאלץ לקבלה, כדי שימנוהו בתור מנהל בחברה. בספרי החברה נרשם שווי המגרש כ-7,501,096 ₪. מכאן, שהחישוב שעשו הנתבעים לגבי שווי המגרש נועד רק להוציא יותר כספים מהתובע, ולפטור אותם עצמם מתשלום הלוואת הבעלים, בניגוד להתחייבותם בחוזה השותפות. התובע העביר את סכום ההשקעה לו התחייב, אך הנתבעים לא העבירו את חלקם. בפועל, הפרוייקט נבנה רק מהכספים ששילם התובע, והיתרה מהלוואת הבנק, מה שהעמיס הוצאות ריבית על החברה. מאידך, רישום הלוואת התובע בספרי אל הים נעשה כהלוואת לקונספט, דהיינו, רישום כוזב. הדבר גם עולה מרישום הרכישה בספרים כנפרשת על פני שלוש שנים, תחת תשלום חד פעמי, כפי שסוכם, ורישום זה נועד לנפח את המחיר. הנתבעים דרשו בנוסף, כי 200,000$ מכספי ההלוואה יועברו לחברת כאצ'ר שבבעלותם, ובכל זאת נרשם הסכום המלא של 650,000$ כהלוואת בעלים לאל הים, והקבלות הוצאו מאל הים. כאצ'ר לא הוציאה חשבונית כמתחייב מהתשלום. הפרוייקט היה הצלחה גדולה. הדירות נמכרו במחירים טובים ובמהירות, וכבר בסוף 1999 נמכרו למעלה מ-80% מהדירות. לכן לא היתה סיבה שהפרוייקט לא יכניס רווחים המגיעים לסכום של 6,000,000$ כפי שהובטח לתובע על ידי הנתבעים. אלא שהנתבעים פעלו בחברה ובספריה במרמה, הגדילו את הוצאות החברה והפחיתו את הכנסותיה בדרכים הבאות: בנייה במשאבי החברה של שתי וילות לנתבעים, פרוייקט נוסף באשקלון, ומשרדים, ורישום נמוך מהנכון של תמורת הדירות שנמכרו. בפועל, לא החזירו הנתבעים לתובע את מלוא השקעתו בפרוייקט, וגם לא שילמו לו רווחים, וזאת לאחר שרוקנו את החברה מתוכן. טענות הנתבעים כטענת סף טענו נתבעים 1 ו-2 כי יש לדחות את התביעה, ככל שהוגשה נגדם אישית, מחוסר יריבות, שכן לא התחייבו אישית כלפי התובע, אלא חתמו על החוזים כאורגנים של החברות הרלוונטיות. בנוסף, טענו, כי הפרוייקט לא הניב כלל רווחים, ומעבר לכך, התובע הפר את הסכם השותפות, בכך שלא תרם מאומה לבניית הפרוייקט, למרות התחייבותו לסייע בשיווקו. לטענת הנתבעים, התובע חיפש שותף עסקי לצורך השקעה. בתחילה דובר על פרוייקט בעיר אשדוד, אשר לא יצא אל הפועל, ואז גם נחתם הסכם השותפות. בשנת 1996 הוצע לחברת כאצ'ר לרכוש קרקע באזור ברנע באשקלון, על מנת לבנות בו 74 יחידות דיור. הנתבעים פנו אל התובע, אשר הסכים להשתתף בפרוייקט כיזם ואיש שיווק, בהשקעה עצמית של 650,000 $. במסגרת הסכם השותפות, אמור היה התובע לעסוק בניהול השיווק ומכירת הפרוייקט, ועל כן נחתם נספח להסכם השותפות הנוגע לפרוייקט זה. חברת אל הים הוקמה לצורך פרוייקט ברנע, וללא קשר לתובע. חברת קונספט הוקמה על ידי הצדדים, על מנת להקים את הפרוייקט באשדוד, אשר לא יצא אל הפועל. ממסמכי ההתאגדות של קונספט עולה כי היא התאגדה בתאריך 26.2.96, בטרם נחתם הסכם השותפות ובטרם נרכשה הקרקע בברנע. כאצ'ר היא חברת אחזקות, ולא הוענקה לה זכות לרכוש ולבנות על המגרש המיועד לפרוייקט ברנע. זכות זו הוענקה לאל הים. אשר למצג שהציגו הנתבעים בפני התובע, טוענים הנתבעים, כי לא הוצגו לו תחשיבים, למעט דו"ח אפס, שהוא התחשיב הראשוני של הבנק אליו פנו הצדדים לליווי הפרוייקט. מדובר בנתונים בסיסיים אודות עלות הקרקע ועלות משוערת של הפרוייקט. התובע השתתף בבדיקות שנערכו לתמחור הפרוייקט, והיה בקיא ביותר בפרטים ובעלויות. הרווח הצפוי מהפרוייקט אמור היה להיות 2,500,000$, ולא 6,000,000$, והנתבעים לא התחייבו לסכומים. התובע ניגש לבנק עם הנתבעים, היה שותף לכל הפגישות, ניהל משא ומתן וחתם על מסמכים. התובע אינו אדם תמים, אלא איש עסקים בינלאומי, ותיק וממולח. התובע בדק אודות הנתבעים בטרם התקשר עימם בהסכם, והיה מעורב בכל שלב משלבי הפרוייקט, מתחילתו. השקעתו של התובע היתה 20% מעלות הפרוייקט, וכאצ'ר דאגה לליווי הבנקאי. הסכם השותפות היה הסכם כללי, ונוסח במקור עבור הפרוייקט באשדוד. הנספח שצורף להסכם, נערך ספציפית עבור פרוייקט ברנע, נוסח על ידי עו"ד אביטל, ב"כ התובע, והנתבעים הוטעו לחשוב כי הם חותמים על הסכם התואם את תנאי ההתקשרות המקוריים. הנתבעים חתמו בשם כאצ'ר ולא חתמו אישית. אולם היות ובאותה עת קונספט טרם נכנסה לפעילות, הועברו הכספים מהתובע לכאצ'ר, אשר התחייבה להשיבם לתובע. חלקה של כאצ'ר בהשקעת הכספים, היה גדול כמה מונים מזה של התובע. התובע העביר את השקעתו באיחור. ואשר לערבויות, גם התובע וגם הנתבעים, מסרו לבנק המלווה ערבויות אישיות. התובע לא קיים את חלקו בהסכם. הפרוייקט כולו נוהל על ידי הנתבעים, והתובע לא היה מעוניין לעסוק בו, היות וקיבל תמיכה מהחממה הטכנולוגית, ולא היה רשאי לעבוד במקום אחר. התובע הציע שבנו יעבוד במקומו, והציגו כמהנדס. כאשר החל הבן לעבוד, הסתבר כי אינו מבין בעבודה, והתעודה מזויפת. בכל מקרה, היה בנו של התובע מצוי בפרוייקט ופיקח על הנעשה, כל העת. ב- 1997 התחייבה כאצ'ר שהתובע יהיה דירקטור בחברה, ובפועל כיהן כדירקטור, וקיבל את כל המסמכים והמידע הנוגעים לפרוייקט, אך ביקש שלא להיות רשום כדירקטור, כי היה עובד החממה הטכנולוגית. התובע לא מילא את חלקו ולא שיווק את הדירות. בהמשך, בשל משבר בענף הנדל"ן צנחו מחירי הדירות, והפרויקט נקלע לקשיים, בהעדר קונים. הליווי הבנקאי נעשה מגביל וקשה, והבנק המלווה לא אישר להתחיל בבניית שלב ב', עד שלא סיימו את שלב א'. ההתחשבנות בין הצדדים אמורה היתה להתבצע בתאריך 31.12.01, אולם בפועל עד סוף 2002 לא הסתיים הפרוייקט, והדירה האחרונה נמכרה בסוף שנה זו. לכל אורך הדרך נהגו הנתבעים בכנות ותום לב עם התובע, אפשרו לו גישה חופשית לרו"ח, למאזנים ולא הסתירו ממנו דבר. הנתבעים לא משכו כספים במהלך הבנייה, לא חילקו דיבידנדים, ולא רווחים, באשר מכספי הרווחים בשנים הראשונות, שולמו חובות למס הכנסה, ובהמשך, נמשכו כספים אלה לכיסוי ההפסדים. השקעתו של התובע בסך 650,000$ הוחזרה במלואה בשנת 2001. השיקים שנמסרו לתובע וחוללו, לא ניתנו על חשבון החזר השקעה, אלא על חשבון חלוקת רווחים. ביוני 2002 עוקל חשבונה של אל הים על ידי דיירים שהגישו תביעה בגין ליקויי בנייה, וחלק מהשיקים סורב. הנתבעים ביקשו מהתובע שלא יפקיד את השיקים, אך הוא עשה זאת, ולאחר שסורבו, העביר אותם לביצוע בהוצל"פ. בשל מחדלו של התובע לשווק את הדירות, נקלע הפרוייקט למצוקה, וליווי הפרוייקט הופסק. הנתבעים לא משכו משכורת, למרות שהגיעה להם עקב עבודתם בפרוייקט, ולא ניפחו הוצאות. התובע לא היה זכאי למשכורת, ובנו עבד בפרוייקט וקיבל משכורת במקומו. כל רווחי הפרוייקט, הועברו לתשלום מיסים או הוצאות הבנייה של שלב ב', נוכח העיכוב בליווי. אשר לרכישת הדירות בפרוייקט, סוכם בין הצדדים, כי כדי לקיים את הפרוייקט ולהמשיך את הליווי, עליהם לקנות דירות בפרוייקט. סוכם כי כל השלושה ירכשו דירות ב- 10% הנחה, והתובע שאמור היה לרכוש דירה על שם בנו, התחרט. אשר למכירה מתחת למחירי השוק של דירות אחרות, טוענים הנתבעים, כי נאלצו להוריד את המחירים לשווי השוק. לא הועברו חומרים מפרוייקט ברנע לפרויקטים אחרים. הנתבעים נאלצו לשלם למתווכים סכומים גבוהים עבור התיווך, בשל מחדלו של התובע לשווק דירות. במסגרת פרשת ההוכחות העידו מטעם התובע, התובע עצמו, ועד תביעה 2, עו"ד שמעון ועקנין, שייצג את חברת אל הים במסגרת פרויקט הבניה. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים בעצמם (תצהירו של צ'רנובלסקי הוגש בהסכמה ללא חקירה נגדית), ורואה החשבון של הפרויקט, מר דניאל חזוט. במהלך שמיעת ההוכחות, נפטר התובע, ויורשיו הודיעו על רצונם להמשיך בהליך. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון לאחר ששמעתי את העדים בתיק והתרשמתי מהראיות האחרות, נחה דעתי כי דין התובענה להידחות, לאחר שהתובע לא הרים את הנטל להוכיחה. בטרם אתייחס בפירוט לטענות התובע, אציין כללית, כי תובענה שכזו יש להוכיח ברובה באמצעות מומחים. טענות שיסודן חשבונאי (כולל רישומים כוזבים במסמכי תאגיד), יש להוכיח באמצעות מומחה חשבונאי. טענות ביחס לשווי שוק של נכסי דלא ניידי (הן של הקרקע עליה נבנה הפרוייקט, והן של הדירות), יש להוכיח באמצעות שמאי מומחה. התובע ציין פעמים רבות בתצהיר עדותו הראשית, כי הוא מצרף לתצהירו חוות דעת רואה חשבון וחוות דעת שמאי. גם בחקירתו הנגדית טען, כי כל שידוע לו, נאמר לו על ידי רואה החשבון שבדק את מסמכי החברה, וכי הוא עצמו אינו מבין בכך דבר. "אני רק אומר את התוצאה...אני גם לא איש מקצוע בענייני כלכלה, כל אותם דו"חות בדק רואה החשבון, הוא נתן את אותם המספרים על סמך הדו"חות." (עמ' 30 לפרוטוקול). וגם: "כל מה שנכתב בתצהיר זה סיכום בדיקה של רואה החשבון החיצוני ששכרתי וכשהגיש לי את הדו"חות. ש: אתה לא יודע? ת: לא. אין לי ידיעה אישית" (עמ' 45 לפרוטוקול). אלא שהתובע לא הגיש חוות דעת חשבונאית וחוות דעת שמאי מקרקעין, להוכחת טענותיו, ובכך השמיט למעשה את הקרקע מתחת לתביעתו. טענות התובע שעניינן מומחיות הן כדלקמן: סך של 200,000$ ששילם התובע כהלוואת בעלים הועבר לחברת כאצ'ר. והחשבונית הוצאה על ידי חברת אל הים, ולא על ידי כאצ'ר. מכאן למד התובע על הברחת סכום זה על ידי הנתבעים, מאל הים. סך 1,075,651 ₪ מתוך הלוואת הבעלים הכוללת בסך 2,757,026 ₪ שולם על ידי התובע, אך ברישומי אל הים נרשם סכום זה כהלוואה שניתנה על ידי קונספט (דהיינו, גם על ידי הנתבעים), בעוד הנתבעים כלל לא נשאו בחלקם בהלוואת בעלים. לתמיכה בטענה זו, צרף התובע דו"חות של חברת אל הים לשנים 1999-2002. בהקשר זה אפנה לעדותו של רואה החשבון דניאל חזוט אשר טיפל בחברת אל הים, והעיד כי דו"ח כספי נותן את נקודת המצב נכון ליום 31.12, ואינו מלמד על השתלשלות העניינים לאורך השנה. 3. הפרוייקט אמור היה להסתיים ברווח של 6,000,000$. 4. הנתבעים פעלו בחברה ובספריה בדרך לא חוקית, תוך רישום כוזב, על מנת להפחית את הרווחים ולהוציאם מהחברה בדרכים שונות (בניית בתיהם הפרטיים ומשרדיהם מכספי הפרוייקט, דיווח על מחירים נמוכים יותר מאלה שנמכרו הדירות בפועל, הגדלת הוצאות, שכר מנהלים מנופח), בעוד לפי תחשיב שמאי מקרקעין ההוצאות צריכות להיות קטנות ב-9,000,000 ₪. 5. משיכות כספים של הנתבעים מאל הים בסכום כולל של 3,072,954 ₪, כולל משיכת דיווידנד. 6. הנתבעים מכרו דירות בפרוייקט במחיר נמוך ממחיר השוק. 7. הקרקע לפרוייקט נרכשה בסכום נמוך משהוצג. אלה למעשה רוב טענותיו של התובע בתביעתו, וכולן כאמור, לא נתמכו בחוות דעת מומחה, למרות היותן עניין שבמומחיות. מאידך, הנתבעים זימנו כעד הגנה את רואה החשבון של החברות, אשר העיד באופן מקצועי ביותר, סמך עצמו על מסמכים, וסתר אחת לאחת את כל טענותיו החשבונאיות של התובע. בהקשר זה אציין כי התובע גם לא זימן עדים רלוונטיים אחרים כמו איגור טודור שהיה מעורב כידידו של התובע בעסקה או את בנו אלכסנדר שיכול היה לשפוך אור בנושאי השכלתו, התעודה המזוייפת, ועבודתו אצל הנתבעים, כמו גם על טענות נוספות של התובע העוסקות בניהול הפרוייקט. "הלכה ידועה היא, כי אם נמנע בעל דין מהצגת ראיה רלבנטית שבהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו". ע"פ 11331/03 קיס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 453, ע"פ 9409/09 משה בן יהודה נ' מדינת ישראל (2011) ( 28.3.11). אדון להלן ביתר הטענות, לפי סדר השתלשלות העניינים. נסיבות הקמת אל הים אל הים היא חברה בבעלות קונספט (בה שותפים התובע והנתבעים בחלקים שווים), וכאצ'ר, בה שותפים רק הנתבעים. לטענת התובע, אל הים הוקמה שלא בידיעתו, לא בהסכמתו, ותוך נישולו מזכויותיו כשותף שווה לנתבעים בפרוייקט, באופן של דילול אחזקותיו של התובע באל הים, לעומת חלקו בקונספט, וכוונת הסכם השותפות. התובע לא מונה כמנהל באל הים, אלא הנתבעים בלבד, והם גם שללו ממנו את זכויות החתימה. לטענתו, הנתבעים פעלו באל הים לאורך כל הדרך, לבד, מבלי שישתפו אותו. התובע טען כי מעולם לא ביקר במשרדו של עו"ד שמעון ועקנין לצורך הקמת אל הים. באותו יום היה אצל עו"ד אביטל, שם ערך את הסכם השותפות וקיבל את ההחלטות לגבי זכויות החתימה בחברה. באותו מועד לא עשה כל פעולה ללא קבלת הסכמתו של עו"ד אביטל שייצג אותו, ומכאן, שפעולות הנתבעים לגבי אל הים נעשו ללא הסכמתו ובניגוד להחלטות קונספט. התובע טען כי הנתבעים הכניסו במרמה שותף נוסף (רון קול), אשר אמור היה להשקיע 1/3 מערך הקרקע, אך אחזקותיו בחברה עברו תוך שלושה חודשים לחברת כאצ'ר, דהיינו לידי הנתבעים, ובכך נושל התובע מהשותפות השווה עם הנתבעים, ונחזה כאילו שילם רק שליש מערך הקרקע. רק בחודש 3/97 לאחר פניות רבות לנתבעים, הסכימו למנות את התובע כמנהל בחברה, לאחר שהחתימו אותו על הסכמות שונות המרעות את תנאי השותפות הבסיסית, וזאת לאחר שהתובע כבר שילם את מלוא חלקו (נספח יג', נספח להסכם השותפות מיום 17.3.97). בנספח זה הוקנו לתובע 23% מהזכויות באל הים (יחס של 57% ל-43% מקונספט), שינוי הפוגע בזכויותיו על פי הסכם השותפות, וגם לא מינו אותו כמנהל בחברה. טענות אלה של התובע יש לדחות מכל וכל, שכן אין הן מתיישבות עם העובדות כפי שהוכחו, ואין להן כל אחיזה משפטית. אפתח בכך שנספח יג' לתצהיר התובע, הוא הסכם בינו לבין כאצ'ר, אשר נחתם ביום 10.3.97, ומסדיר את הזכויות באל הים. בהסכם נאמר כי חברת אל הים הוקמה במסגרת שיתוף הפעולה בין הצדדים לגורמים אחרים, כאשר הון מניותיה מחולק באופן הבא: 40% ושתי מניות הנהלה לקונספט, 30% ומניית הנהלה אחת לכאצ'ר, ו-30% ומניית הנהלה אחת לרון קול. עוד נאמר בהסכם, כי עלות הקרקע היא 2,700,000$ וכל אחד מהצדדים הפקיד סכום של 650,000$. חלקו של התובע נקבע על 23% בפרוייקט, ונקבע מנגנון להחזרת ההלוואות, ותשלום הרווחים. יצוין כי ההסכם נחתם גם על ידי עו"ד חיים מקלר, אשר היה בא כוחו של התובע אותה עת וערך את ההסכם. בנסיבות אלה לא יכול התובע להשמע בכל טענה כנגד הסכם זה, עליו חתם ואותו לא ביטל מעולם. גם אם היו לתובע טענות העולות כדי פגמים בכריתת החוזה, ואיני סבורה כי כך הדבר, הרי משלא עשה כל צעד לבטלו בזמן סביר, אין הוא יכול להשמע בטענות שאינן עולות בקנה אחד עם הצהרות הצדדים והתחייבויותיהם על פי החוזה. כך למשל, אין הוא רשאי לטעון כי חלקו בפרוייקט אמור היה להיות מחצית, לאחר שהסכים במסגרת החוזה שחלקו בפרוייקט הוא 20% (ולצורכי חלוקת רווחים יעמוד על 23%). אין הוא רשאי לטעון כי הקרקע עלתה סכום שונה מהאמור בהסכם. אין הוא רשאי לטעון כי הנתבעים לא הפקידו את הסכומים הנקובים בהסכם, או כי לא ידע שהפרוייקט יבנה על ידי חברת אל הים, ועוד כהנה וכהנה טענות, אשר עומדות בניגוד גמור למוסכם ולמוצהר על ידו בהסכם זה, עליו הוא חתום, נוסח על ידי בא כוחו, ואותו מעולם לא ביטל. הסכם זה גם מסדיר את החזר ההלוואה, צמודה לדולר, ואינו מזכה את התובע בריבית. במהלך חקירתו הנגדית, גם חזר בו התובע מחלק נכבד של טענותיו. כך למשל, הודה שידע כי עומדים להקים את אל הים כדי שתרכוש את הקרקע באשקלון, ולא היתה לו התנגדות לכך. (עמ' 21 לפרוטוקול). הודה כי עובר לרכישת הקרקע באשקלון היה מיוצג על ידי עו"ד אביטל, אשר גם בדק את הסכם רכישת הקרקע באשקלון (עמ' 22 לפרוטוקול). מכאן, שהתובע היה מיוצג בעת ההיא, ולכן אין לשמוע מפיו טענות באשר לחוסר ידיעתו/הבנתו אודות נסיבות רכישת הקרקע, והשקעות מי מהצדדים. התובע גם הודה כי עו"ד אביטל ייצג אותו בהסכם השותפות. בקשר לטענותיו של התובע, כי נודע לו על חברת אל הים רק בשלב מאוחר, אפנה גם לנספח טו לתצהירו, אשר נחתם על ידי איליה כץ בתאריך 21.8.96, שלושה ימים לאחר חתימת הסכם השותפות, ומתאר בין היתר את רכישת הקרקע על ידי חברת אל הים. אשר על כן, אני דוחה את כל טענות התובע בעניין ההתקשרות החוזית עם הנתבעים, שיעור האחזקות שלו בפרוייקט, שיעור ההשקעה של כל אחד מהשותפים, או חוסר ידיעתו או הבנתו ביחס לפרטים נוספים הקשורים בהקמת הפרוייקט, ככל שהן עומדות בסתירה למסמכים עליהם חתם בעצמו. עוד אפנה בעניין זה לעדותו של עו"ד שמעון ועקנין אשר הקים את חברת אל הים, וציין כי אם הקים את החברה על יסוד חתימתו של אדם אחד, משמע היה בפניו פרוטוקול של קונספט הקובע כי די בחתימה אחת כדי להקים את חב' אל הים (עמ' 66 לפרוטוקול). עו"ד ועקנין גם ציין כי התובע נכח במשרדו של עו"ד גוטמן (דובר השפה הרוסית), ביחד עם הנתבעים בתאריך 19.8.96 לאורך כל היום, וכל הפרוטוקולים הם ממועד זה. ואכן, במועד זה נחתמו מסמכי הקמת אל הים, ויום קודם לכן נחתם הנספח. עו"ד ועקנין הוסיף בעמ' 66 לפרוטוקול, כי הוא ייצג את אל הים במשך 13 שנים, לאורך כל ניהול הפרוייקט בו נבנו 130 דירות, מיליוני שקלים עברו בפרוייקט, ומעולם התובע לא פנה אליו בטענה או תלונה כלשהי. דרישת המסמכים התובע טוען כי במשך שנים דרש מהנתבעים מסמכים אודות התנהלות הפרוייקט אך אלה לא נמסרו לו. רק במסגרת תובענה זו זכה לטענתו לקבל את המסמכים בהם חפץ. בהמשך לאמור לעיל, ברי כי כל המסמכים ביחס לרכישת הקרקע על ידי אל הים ברנע, וכן כל מסמכי ההתאגדות של החברות הנתבעות, היו בידיו, שהרי היה מיוצג כל אותה עת על ידי עורכי דין, ועורכי דינו גם פיקחו על רכישת הקרקע, וערכו את ההסכם הסופי. אשר למסמכים שנוצרו לאחר ההסכם, דהיינו, מסמכים הקשורים להתנהלות הפרוייקט, אותם דרש ולא קיבל, גם טענה זו אני דוחה. התובע לא הציג ולו ראיה אחת המלמדת על שיג ושיח שהיה לו עם הנתבעים בעניין זה, בקשה רשמית או לא רשמית להציג בפניו מסמכים, לאורך כל שנות הפרוייקט. התובע הוא איש עסקים, אשר יודע לשכור עורכי דין כאשר הוא נזקק להם, ויכול היה לבקש מאחד מהם, או למצער לכתוב בעצמו לנתבעים בשפה הרוסית, מכתב דרישה כאמור. בפועל לא הוצגה כל דרישה. יצויין כי בנו של התובע עבד בפרוייקט, עובדה שהתובע לא הזכיר בכל תצהירו הארוך, ולכן קשה להלום את הטענה כי הורחק ממוקד קבלת המידע, והיה כה חסר אונים עד שלא יכול היה לקבל מסמכים. השקעות הנתבעים בפרוייקט התובע טען כי הנתבעים לא השקיעו את הסכום שהתחייבו לו בפרוייקט, וכי הפרוייקט נבנה אך ורק מהכספים שהוא השקיע, ומכספי הליווי. כפי שציינתי לעיל, טענה זו לא הוכחה באמצעות מומחה חשבונאי. מאידך, רו"ח חזוט, עד ההגנה, ציין בתצהירו ובחקירתו הנגדית, כי חב' כאצ'ר (דהיינו, הנתבעים), העמדה הלוואות בסך של 2,725,000 ₪ לאל הים, בניגוד לטענת התובע (עמ' 85 לפרוטוקול). החזר הקרן לטענת התובע, הנתבעים התחייבו בפניו להחזיר את הלוואת הבעלים בסך 650,000$ עד סוף שנת 1997 (כאמור בנספח להסכם מיום 10.3.97). בפועל, רק ביולי 2001 נערכה התחשבנות לגבי יתרת ההלוואה. סוכום כי יתרת החוב לתובע (קרן וריבית), עומדת על סך 100,000$, אשר יוחזרו ב-10 תשלומים של 10,000$ כל אחד, ולצורך כך נמסרו לתובע 10 שיקים. 4 מתוך השיקים לא נפרעו, ובגינם נפתח תיק הוצל"פ. חלק מהכספים שולם, ונותרה יתרה של 69,032 ₪. הנתבעים מאידך, טענו כי הסך של 100,000$ שולם לתובע על חשבון רווחי הפרוייקט, לאחר שהקרן הוחזרה כולה, והסיבה לחילול השיקים היא עיקול שהוטל על החשבון במסגרת תובענה שהגישו דיירים בגין ליקויי בנייה. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי מחצית מהקרן הוחזרה לו במועד (עוד בשנת 97), ולגביה אין לו טענה. בשנת 1998 קיבל עוד 121,000$, בשנת 1999 קיבל 113,000$, בשנת 2000, 33,000$ ובשנת 2001 עוד 74,000$. סך הכל, הודה התובע כי עד לשנת 2001, קיבל את כל סכום ההלוואה ויותר כשהוא צמוד לדולר. התובע המשיך וטען כי הסך של 100,000$ היו עבור ריבית והוצאות. מעבר לעובדה שאין היגיון בטענה זו, דהיינו, שיתרת ההלוואה בסך 325,000$ שהוחזרה בשלוש שנים, תעלה לאל הים 100,000$ ריבית, התובע גם לא פרט את שיעורי הריבית, ולא הציג תחשיב כיצד הגיעו לסכומים כאלה. זו גם טענה כבושה, שהרי בתחילה טען כי הסכום כולל גם את הקרן. גם רואה החשבון דניאל חזוט מציין בעדותו, שעולה מהדו"חות הכספיים של אל הים, כי התובע קיבל בחזרה 790,000$, דהיינו, 140,000$ יותר מאשר הפקיד (עמ' 76 לפרוטוקול). לדבריו: "אני כבר אומר לך שזה תקופה לא ארוכה, ולכן שיעור הריבית נמוך. זה אומר שהחזירו לו מעבר" (עמ' 85). לפיכך, אני דוחה את הטענה הזו, ומעדיפה את גרסת הנתבעים לפיה, מדובר בתשלום רווחי הפרוייקט, לאחר שההלוואה הוחזרה במלואה. התחייבויות הנתבעים לעניין רווחי הפרוייקט התובע טען שהנתבעים הבטיחו לו רווחים מהפרוייקט, בסכומים שפורטו לעיל. כאשר נשאל על כך בעמ' 30 לפרוטוקול, הודה כי אין בידיו מסמך לגבי רווחים שהובטחו לו, אלא הנתבעים הציעו לו שתי דירות על חשבון הרווח. אשר למועד חלוקת הרווחים, טען התובע, כי הנתבעים התחייבו בפניו לחלק רווחים מיד לאחר סיום שלב א' בפרוייקט. טענה זו אינה מגובה בכל ראיה. מכל מקום, בתצהירו של רו"ח דניאל חזוט נטען, כי לא ניתן היה לחלק את רווחי הפרוייקט מאחר והליווי הבנקאי היה סגור. מכל מקום, העובדה שבשנת 1999 נרשם בדו"חות רווח כספי, אינה אומרת כי ניתן לחלק כסף, שכן חלק הארי של הרווח הוא בגדר מלאי של דירות שטרם נמכרו והכנסות שטרם נתקבלו. בסעיף 31 לתצהיר עדותו הראשית, טען התובע, כי לאחר השלמת 80% מהפרוייקט, בסוף שנת 1999, הצטברו בחברה רווחים בסכום של 2,160,512 ₪. סכום זה לטענת התובע מהווה רווח, לאחר הפחתת חיובי מס, והפחתת תשלום כל הוצאות הפרוייקט, כולל משיכות שלא כדין של הנתבעים. בחקירתו הנגדית התבקש התובע להפנות למקור ידיעתו בעניין זה, וטען שהוא מבסס אותו על דו"ח של רואה חשבון שהוכן לבקשתו, לדבריו: "כשאני קיבלתי את אותם המסמכים, נתתי לעו"ד אביטל. נתתי לרואה החשבון שלי, זה האיש שהזמין עו"ד אביטל שהכין את זה על סמך דו"חות שקיבלתי. אני מאשר שאת התחשיבים עשה איש מקצוע, אני רק אומר את התוצאה". התובע מאשר כי דברים אלה נכונים גם לגבי טענתו בסעיף 32 לתצהיר עדותו הראשית, לפיו הנתבעים עצמם כן משכו כספים מתוך רווחי החברה, בסכום של 1,438,223 ₪. הוא מאשר כי מקורם של הסכומים שציין אינו בידיעתו האישית, אלא מספרים שנמסרו לו על ידי רואה החשבון שבדק את המסמכים. התובע המשיך ואישר כי דברים אלה נכונים גם לגבי סעיף 46 לתצהיר עדותו הראשית, המסכם את רווחי החברה הנטענים, וגם לגבי סעיף 47 לתצהירו, לפיו הנתבעים פעלו בספרי החברה בדרך של רישום כוזב, על מנת להפחית את רווחי החברה, ובמקביל להבריח כספים מהחברה. התובע אישר כי דברים אלה נכונים גם לגבי טענתו בסעיף 48 לתצהירו, לפיו הדו"חות הכספיים מצביעים על הוצאת כספים בסך 3,072,954 ₪ שלא כדין. שיווק הפרוייקט על ידי התובע התובע הסכים כי על פי ההסכם נספח ו', הוא אמור היה לשווק את הפרוייקט. לטענת התובע, הוא ניסה לשווק את הפרוייקט, אך לא איפשרו לו. לטענתו, הוא הכין פרוספקט כתוב, ומצא גם צייר שיעצב את הפרוספקט, אולם הנתבעים טענו בפניו, שיש אנשים שמבינים בכך יותר, ואין צורך שהוא "יכניס את אפו" כטענתו (עמ' 24). עוד טען, כי בתחילת הפרוייקט פנה לשתי חברות תיווך גדולות באשקלון, כדי שיעסקו במכירת הדירות בפרוייקט, אולם הנתבעים סירבו גם לכך, ואמרו לו שיש להם מתווכים משלהם. התובע טען גם כי הביא מספר קונים (שניים או שלושה), וגם מתווכים מאשדוד, להם סירבו הנתבעים. בהמשך, פנה גם לאחראי על קרן פיננסית בהרצליה, שהציע לו לרכוש 40 דירות. לשאלה מדוע ביקש לשווק את הדירות באמצעות מתווכים ולא בעצמו כפי שהתחייב, השיב כי הנתבעים הרחיקו אותו ממשרדי החברה, ולא אפשרו לו לעסוק במכירות. אני דוחה טענות אלה, הן בהיותן בלתי מגובות בראיות, והן לגופן. התובע לא זימן להעיד איש מבין אותם קונים פוטנציאליים שהביא לפרוייקט, כגון מנהל הקרן בהרצליה, שביקש להתחייב לרכוש 40 דירות, וטענה זו נותרה בעלמא. הוא גם לא הציג כל ראיה המלמדת על פניה לנתבעים שאינם מאפשרים לו לבצע את השיווק. מכל מקום, שכירת שירותיהם של מתווכים אינה במקום שיווק הפרוייקט בעצמו, כפי שהתחייב. הקטנת הרווחים, דיווח חלקי על המכירות ומשיכת משכורות על ידי הנתבעים כפי שציינתי לעיל, מדובר בטענה שבמומחיות, והתובע לא הביא ראיה שכזו. בסעיף 48 לתצהירו המתייחס למשיכות אלה, אומר התובע: "דו"ח רואה החשבון בעניין זה יפרט את אופן הוצאות הכספים מהחברה באמצעות הנתבעים אשר מבוססת על הדו"חות הכספיים של החברה". מאידך, רו"ח של הנתבעים חזוט, ציין כי מדובר באקט רישומי בלבד, ולא הועברו כספים לידי הנתבעים, מאחר והיו חייבים כסף לחברה (עמ' 86 לפרוטוקול). מכירת דירה לקרובי משפחתם של הנתבעים במחיר נמוך ממחיר השוק התובע טען בתצהירו כי הנתבעים מכרו לאביו של הנתבע כץ דירה בהנחה של כ-100,000 ₪, לבתו של כץ מכרו דירה בהנחה של כ-80,000 ₪, והשתלטו על דירה שלישית. לפיכך הוא זכאי לחלקו ברווחים אלה. בחקירתו הנגדית נשאל התובע כיצד הוא יודע שמדובר במחיר נמוך משווי השוק, והשיב, שהוא מסיק את שווי השוק של הדירה, מדירות דומות שראה בפרוייקט, והיו יקרות יותר. אין בכך כדי להוכיח את הטענה. היה על התובע לצרף חוות דעת לעניין שווי השוק של הדירות הנטענות, ולמצער, להביא ראיה אודות מחיר בו נמכרה דירה דומה בפרוייקט, באותו מועד. הוצג לתובע בחקירתו הנגדית גם הנתון לפיו הדירה לא נמכרה לאביו של כץ ב-91,000$ כפי שטען, אלא ב-119,000$. על כך השיב כי את הנתונים אסף מדו"ח השמאי. אשר לטענתו כי הנתבעים סרבו למכור דירה בפרוייקט והם מחזיקים בה בכוונה להשתלט עליה, השיב שאין לו אינפורמציה אודות הדירה, ולכן הגיע למסקנה שהדירה לא נמכרה (עמ' 34 פסקה ראשונה). שוב מדובר בטענה בעלמא, שלא הוכחה. הוצאת סך 200,000$ מאל הים שלא כדין התובע טען בתצהירו, כי סך של 200,000$ מהלוואת הבעלים שנתן, הועברו לחברת כאצ'ר שבבעלות הנתבעים, וכך הוציאו הנתבעים שלא כדין סכום זה מכספי הפרוייקט. בחקירתו הנגדית נשאל התובע כיצד הוא יודע שסכום זה לא הועבר לחברת אל הים, השיב שכך אמר לו רואה החשבון (עמ' 34). לעומתו, רואה החשבון דניאל חזוט הסביר כי ההלוואה של התובע ניתנה לאל הים על ידי קונספט, שכן לא התובע הוא הבעלים של אל הים, אלא קונספט. לכן, ההלוואה נרשמה כהלוואה של קונספט, ובהנהלת החשבונות של קונספט נרשם שהתובע נתן הלוואה לקונספט. דברים דומים השיב ביחס לטענת התובע לפיה הנתבעים לא העבירו כספים כהלוואת בעלים. התובע עצמו נשאל בחקירתו הנגדית בעניין זה, והשיב: "אני שוב מסביר שכל הסכומים הם מרואה החשבון שלי, כי איני מבין בזה כלום" (עמ' 34). כך שגם דינן של טענות אלה להידחות בהעדר ראיה. יצויין כי הטענות הללו גם עומדות בסתירה לנספח להסכם מיום 10.3.97, אשר נערך על ידי בא כוחו של התובע, והוא חתום עליו. הוצאת כספים על ידי הנתבעים מהחברה, משיכת משכורת ודיווידנד בתצהירו טען התובע כי באמצעות רישום מטעה ומטושטש בספרי החברה, הצליחו הנתבעים להוציא כספים מהחברה. עוד טען, כי הנתבעים משכו סכומים של כ- 3,000,000 ₪, מעבר לפירעון הלוואת בעלים, כמשכורות ודיווידנד, מבלי לשתפו. גם כאן, משנשאל מה מקור ידיעותיו, חזר על טענתו, כי אלה דברים שנאמרו לו על ידי רואה החשבון שלו. התרשמות מהתובע לבסוף אציין כי לא התרשמתי לחיוב מעדותו של התובע. התובע הסתיר בתצהירו פרטים רבים, שחלקם צויינו על ידי לעיל, אשר התגלו רק בחקירתו הנגדית, ושינה גרסאותיו. התובע הציג עצמו כאדם תמים וחסר ניסיון, וטען כי לא היה מיוצג, ודברים אלה הובררו כלא נכונים. לא אאריך בנושא, ולו מפאת כבודו של התובע, אשר הלך לעולמו, רק אציין כי ככל שהיה עלי לבסס ממצאים על מהימנות, לא אוכל לבססם על גרסת התובע. אשר על כן, אני דוחה את התובענה. מאחר ומדובר בתביעת סרק שעדיף היה לה שלא היתה מוגשת, אשר התובע כלל לא טרח להוכיחה בראיות הולמות כפי שציינתי לעיל, והנתבעים מאידך, נאלצו לזמן את רואה החשבון שלהם להעיד במשך שעות ארוכות, יש להביא עניין זה בחשבון בפסיקת ההוצאות. אשר על כן אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים 4 ו-5 ביחד ולחוד בסכום כולל של 100,000 ₪. תביעת סרק / הליך סרק