מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אכיפת פסק דין של בית משפט זר: השופטת י. קראי-גירון: א. מבוא 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של כב' סגן הנשיא השופט וגנר (להלן: "פסק הדין"), מיום 31.7.2012 (אשר הוכתר בכותרת החלטה). בפסק הדין נתקבלה בקשת המשיבה להכריז על פסק דין שניתן ביום 17.8.2011 על ידי בית המשפט המוסמך בניו יורק, והמורה למערער לשלם למשיב סך של 151,167.22 $ בצרוף ריבית, כפסק דין הניתן לאכיפה בישראל. 2. בערעור צמצם המערער טענותיו בפנינו כנגד פסק הדין וטען כי בית המשפט קמא שגה משנתן פסק דינו למרות שלמערער שבפנינו עומדות טענות הגנה עפ"י סעיף 6(א) (2) ו-6(א) (3) לחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח-1958 (להלן: "החוק"). 3. המערער שבפנינו טען כי עומדת לו ההגנה על פי סעיף 6(א) (2) לחוק לפיה: "האפשרות שנתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא היתה לדעת בית המשפט סבירה". זאת משום שהמערער למד על קיומם של הליכים נגדו בבית המשפט בניו יורק במועד מאוחר, כתב התביעה הזר ומסמכים נוספים לא הומצאו למערער, שהתגורר במועדים הרלוונטיים בישראל, כדין, ונשללה ממנו לטענתו, בשל כך, זכותו החוקית להתגונן כראוי בפני ההליכים במועד הרלוונטי טרם מתן פסק הדין. נטען כי המערער כלל לא ידע בפועל על ההליכים נגדו בטרם ניתן פסק הדין. 4. עוד טען המערער שבפנינו כי בית המשפט קמא שגה משנתן פסק דינו למרות שלמערער שבפנינו עומדת טענת ההגנה עפ"י סעיף 6(א) (3) לחוק ולפיה: "הפסק ניתן על ידי בית המשפט שלא היה מוסמך לתתו על פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי החלים בישראל". זאת משום שלטענת המערער במקרה הרלוונטי ניתן פסק הדין הזה כנגד המערער שעה שלא נתקיימו במערער שתי הזיקות הנדרשות כדי שבימ"ש הזר יקנה סמכות לתת את פסק הדין. נטען כי במועד הרלוונטי לא התגורר המערער בארה"ב ומעולם לא הסכים במפורש או מכללא להתדיין בבית המשפט בניו יורק. בהתאמה נטען כי לא התקיימו במערער דנן זיקת המגורים או זיקת ההסכמה לשיפוט הנדרשות לצורך קביעה כי פסק החוץ ניתן על ידי בית משפט המוסמך לתתו לפי סעיף 6(א) (3) לחוק. ב. העובדות הרלוונטיות 1. בשנת 2006 שכר המערער שירותי המשיבה, משרד עו"ד השוכן בניו יורק ארה"ב, כדי לתבוע מעסיקו לשעבר. לצורך כך נחתם בין הצדדים הסכם אשר הסדיר בין השאר סוגית שכר הטרחה שהתחייב המערער לשלם למשיבה עבור שירותיה. 2. בחודש נובמבר 2009 עבר המערער להתגורר בישראל. 3. אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבה נתנה למערער שירותי עריכת דין. קיימת מחלוקת לגבי טיבם. אין עוד מחלוקת כי המערער שילם למשיבה בגין שירותיה סכומים שונים. אין מחלוקת כי תביעת התובע בניו יורק כנגד מעסיקו לא צלחה. 4. מאחר ולטענת המשיבה לא שילם לה המערער את כל שכר הטרחה המגיע לה בגין שירותיה שהוענקו לו על פי ההסכם בין הצדדים, הוגשה ביום 4.2.2011 תביעה לבית המשפט המחוזי של מחוז דרום ניו יורק (להלן: "בית המשפט הזר"). 5. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה כיצד ומתי הומצאו למערער ההזמנה לדין וכתב התביעה שהגישה המשיבה כנגד המערער בבית המשפט הזר. לטענת המערער מעולם לא בוצעה לו המצאה כדין של המסמכים, ורק בחודש אוגוסט 2011 (המערער אינו מפרט תאריך מדויק) הגיע לידיו בדואר רגיל מכתב מיום 19.7.2011 מהמשיבה. ממכתב זה למד המערער כי נפתחו נגדו הליכים בבית המשפט הזר. לטענת המשיבה ההזמנה לדין וכתב התביעה שהוגשו בבית המשפט הזר הומצאו כדין בישראל למערער בהתאם לדרישות אמנת האג בדבר המצאתם בחו"ל של כתבי בי-דין וכתבים שלא מבי-דין בעניינים אזרחים או מסחריים (להלן: "אמנת האג") כעולה מאישור הנהלת בתי המשפט בעניין זה מיום 1.5.2011. 6. הצדדים אינם חלוקים ביניהם כי בפועל בוצעה המצאה של כתבי בי-דין של בית המשפט הזר לכתובת מגוריו של המערער בדרך של הדבקת מסמכים ואישור כי כך נעשה ניתן על ידי הנהלת בתי המשפט, המחלקה לסיוע למדינות זרות. באישור פורטו ניסיונות המסירה של כתבי בי - דין וצורת המסירה שבוצעה למערער. כמו כן צורף אישור באנגלית חתום על ידי סגן מנהל בתי המשפט מיום 17.7.2011 המאשר מסירת המסמכים למערער. 7. ביום 17.8.2011 נתן בית המשפט הזר (כב' השופט ג'ד. ס. רקוף) פסק דין בהעדר הגנה כנגד המערער. 8. ביום 4.9.2011 הגיש המערער שבפנינו לבית המשפט הזר בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו לבקשת המשיבה, במעמד צד אחד, ובהעדר הגנה. לבקשה צורף תצהיר חתום על ידי המערער. אין מחלוקת כי בתצהירו לא הכחיש המערער סמכות בית משפט הזר לדון בעניינו וטען רק כי לא בוצעה לו המצאה כדין של כתבי בי-דין עובר למתן פסק הדין מיום 17.8.2011. גם בתצהיר זה לא פרט המערער תאריך מדויק בו קיבל מכתב המשיבה מיום 13.7.2011 המודיע לו, לטענתו, לראשונה, על ההליכים נגדו בבית המשפט הזר. בתצהירו טען המערער שבפנינו כי בכוונתו להתגונן בבית המשפט הזר בפני התביעה שהוגשה נגדו ופרט בסעיף 7 (a-c) לתצהירו מיום 4.9.2011 עיקרי הגנתו בפני התביעה העיקרית. 9. ביום 30.9.2011 דחה בית המשפט הזר את בקשת המערער שבפנינו לבטל את פסק הדין מיום 17.8.2011, זאת לאחר שהבקשה הועברה לתגובת המשיבה. ההחלטה מיום 30.9.2011 ניתנה על סמך החומר בכתב שהוגש לבית המשפט הזר ומבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים. בהחלטתו הסתמך בית המשפט הזר על נימוקי התגובה של המשיבה שבפנינו לבקשת המערער מיום 4.9.2011 לבטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. 10. ביום 12.12.2011 הגיש המערער שבפנינו בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 30.9.2011 של בית המשפט הזר הדוחה בקשת המערער לבטל פסק הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד ביום 17.8.2011. הבקשה הוגשה בדרך של משלוח מכתב אישי לשופט רקוף על ידי המערער בצירוף תצהיר (להלן: "בקשת העיון החוזר"). בית המשפט הזר נתן החלטה ביום 23.1.2012 הרואה במכתב בקשה לעיון מחדש, דן בה ושוב דחה אותה בהחלטתו מאותו יום. בהחלטתו קבע כב' השופט רקוף: "However neither the letter nor the October 3,2011 affirmation to which it refer raises any material new matter or argument that the court did not previously consider. Therefore the motion for reconsideration is denied" 11. מעיון בבקשת העיון החוזר עולה כי המערער שבפנינו צרף לבקשותיו לבית המשפט הזר תצהיר נוסף ביום 3.10.2011. בתצהיר נוסף זה, טען המערער שבפנינו לראשונה כי בית המשפט הזר חסר היה סמכות לתת פסק הדין זאת רק בשל טענתו בעניין אי המצאה כדין של מסמכי בי - דין אליו. לא נטען דבר על ידי המערער בנוגע לאי הסכמתו להישפט בבית המשפט הזר. בפועל הותיר המערער שבפנינו, על כנן, טענות שהעלה בתצהיר קודם, לגוף הענין, כנגד תביעת המשיבה כנגדו בבית המשפט הזר. 12. ביום 19.2.2012 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא תביעה בהתאם לחוק. ביום 9.5.2012 הגיש המערער תגובתו לתביעה וביום 14.6.2012 התקיים דיון בתביעה בפני כב' סגן הנשיא השופט וגנר. הצדדים ויתרו על הצורך בחקירת עדים. ביום 31.7.2012 נתן כב' סגן הנשיא יעקב וגנר פסק דין נשוא ערעור זה. ג. פסק הדין קמא 1. בפסק דינו קבע כב' סגן הנשיא וגנר כי דין תביעת המשיבה שבפנינו להתקבל. נקבע כי התקיימו התנאים הנדרשים לאכיפת פסק חוץ עפ"י סעיף 3 לחוק ונקבע כי המערער לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי התקיימו טענות הגנה כאמור בסעיף 6 לחוק המספיקות לדחות התביעה. 2. בפסק דינו קבע כב' סגן הנשיא וגנר כי - I יש להשתמש בהגנה עפ"י סעיף 6(א) (2) לחוק בזהירות רבה משום שיש בהגנה זו פגיעה בשיטת משפט זרה. II מתן פסק דין בהעדר הגנה על ידי בית המשפט הזר אינו לכשעצמו פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. III במקרה דנן יש לדחות טענת המערער שבפנינו כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה לשטוח טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן פסק הדין הזר. IV האישורים שהוצגו מטעם הנהלת בתי המשפט, כנדרש באמנה הרלוונטית, יוצרים הנחה כי בוצעה המצאה כדין. תקיפת נכונות אישור הנהלת בתי המשפט צריך שתעשה באמצעות הליכים נגד הרשות. V טענות המערער בנוגע לפגמים שנפלו בהמצאה שבוצעה על ידי המשיבה של מסמכי בי-דין הזר נדונו לגופם על ידי בית המשפט הזר ונדחו. בית משפט בישראל אינו ערכאת ערעור על פסיקת בית המשפט הזר. VI טענות המערער באשר לסמכות בית המשפט הזר לתת פסק דין נדונו על ידי בית המשפט הזר ונדחו. VII קיימת סמכות לבית המשפט הזר מכח הסכמה לשפוט שניתנה על ידי המערער הנלמדת מן העובדה כי ההסכם בין המערער למשיבה נחתם בניו יורק בזמן שהמערער התגורר בניו יורק ודי בזיקת מגורים ארעית או מזדמנת להקנות סמכות לבית המשפט הזר. כמו כן מדובר במקרה דנן בסכסוך בין הצדדים שפרץ בארה"ב בנוגע לתביעה שהתנהלה בניו יורק ולפיכך נתקיימה אחת הזיקות הנדרשת בסעיף 6 לחוק ודי בכך כדי לדחות טענות המערער שבפנינו. ד. טענות הצדדים 1. בערעור שבפנינו טען המערער בכתב ובעל פה בדיון ביום 1.1.2013 כי: I המועד הקובע לבדיקת זיקת מגורים בין המערער ובית המשפט הזר הינו מועד פתיחת ההליכים נגד המערער בבית המשפט הזר, הוא יום 4.2.2011, ובמועד זה לא התגורר המערער בניו יורק. II המערער מעולם לא הסכים להישפט בבית המשפט הזר במפורש. III יש להיזהר בקביעת קיומה של הסכמה מכללא להישפט בפני בית המשפט הזר. כך אין להסיק קיומה של הסכמה להישפט בפני בית משפט זר רק מן העובדה כי עילת התביעה הינה במדינה זרה או מכך שהמערער נכח במדינה הזרה במועד הווצרות העילה. III כל המסמכים ששלח המערער לבית המשפט הזר נערכו על ידו, ללא ייצוג, ובכולם הודגשה הטענה כי בית המשפט הזר חסר סמכות. IV למערער לא היתה אפשרות לשטוח טענותיו בפני בית המשפט הזר בצורה סבירה וזאת משום שלא בוצעה לו המצאה כדין של המסמכים הרלוונטיים לפני מתן פסק הדין. בהקשר זה נטען כי אישור הנהלת בתי המשפט שהומצא למשיבה בהתאם לדרישת האמנה היה פגום ולא היה בו כדי להוכיח ביצוע המצאה כדין של מסמכים למערער. נטען עוד כי מהדיון שהתקיים בבית המשפט קמא עולות עובדות שלא נסתרו שדי בהם להזים ההנחה הניתנת לסתירה כי בוצעה המצאה כדין למערער של מסמכי בי-הדין הרלוונטים. V קביעת בית המשפט קמא לפיה ניתן לתקוף תקפות האישור שהומצא על ידי הנהלת בתי המשפט רק בהליכים מנהליים שגויה. 2. בערעור שבפנינו טענה המשיבה בכתב ובע"פ בדיון ביום 1.1.2012 כי: I פסק דינו של בית המשפט קמא בדין יסודו. II כל טענות המערער בפנינו נדונו לגופן על ידי בית המשפט הזר ונדחו ובית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט הזר. III היה על המערער להשיג על החלטת בית המשפט הזר ולמצות ההליכים שם ולא לבקש במסגרת הליכי ערעור זה כי בית המשפט של הערעור יחליף שיקול דעתו בשיקול דעת בית המשפט הזר המוסמך. IV מסמכי בי-דין של בית המשפט הזר הומצאו כדין למערער כעולה מאישור הנהלת בתי המשפט מיום 11.5.2011 וכנדרש על פי האמנה. החזקה בדבר ביצוע מסירה כדין לא נסתרה. V קבלת טענות המערער תרוקן הוראות האמנה מתוכן ותעשה פלסתר מהכוונה להפסיק התדיינויות מיותרות והצורך בכיבוד החלטות של ערכאות משפטיות זרות. VI פסק דינו של בית המשפט קמא הולם הצורך לעשות שימוש זהיר ומשוכל בהגנות לפי סעיף 6(א) (3) לחוק כדי למנוע פגיעה חמורה וללא צורך בשיטת משפט זרה. VII במקרה דנן ניתנה למערער הזדמנות אובייקטיבית סבירה לשטוח טענותיו בפני בית המשפט הזר במסגרת שתי בקשותיו לבית המשפט הזר אשר דן בכל הטענות שהועלו על ידי המערער גם בערעור זה ונדחו לגופן. VIII במקרה דנן ניתנה הסכמה מפורשת ומכללא של המערער להישפט בבית המשפט הזר. 3. בסיום שמיעת טענות הצדדים בעל-פה בדיון ביום 1.1.2013 נתן בית המשפט זה הצעתו לסיום הסכסוך בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט. לבקשת הצדדים ניתנה להם ארכה להודיע עמדתם להצעה. משניתנה הודעה לפיה לא הושגה הסכמה בין הצדדים קם הצורך במתן הכרעה. ה. דיון והכרעה I מסקנה 1. לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ובעל פה, אציע לחברי לקבוע כי דין הערעור להידחות. 2. בפתח הדברים יש להבהיר שוב כי המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה האם הצליח המערער להוכיח אחת ההגנות הקבועות בסעיפים 6(א) (2) ו-6 (א) (3) לחוק. לטעמי בדין קבע בית המשפט קמא כי המערער לא הצליח להרים הנטל המוטל עליו להוכיח טענות אלו. II האם ניתנה למערער אפשרות סבירה לטעון טענותיו לפני מתן הפסק. 1. כאמור המערער תומך טענותיו לענין זה בעובדה כי עובר לחודש אוגוסט 2011 כלל לא ידע כי ננקטו הליכים נגדו ודבר קיומם נודע לו ממכתב המשיבה אליו מיום 19.7.2011 אשר הגיע לידיו בתאריך שאינו ברור בחודש אוגוסט 2011. 2. לענין ההגנה עפ"י סעיף 6(א) (2) לחוק על בית משפט זה לבחון האם ניתנה למערער הזדמנות לשטוח טענותיו באופן סביר בטרם נתן פסק דין סופי בעניינו. משכך על בית משפט זה לבדוק האם ניתנה למערער הזדמנות לשטוח טענותיו באופן סביר לא רק במועד כלשהו לפני פסק הדין הזר שניתן כנגדו בהעדר הגנה ביום 17.8.2011 אלא גם במועדים נוספים לאחר שלמערער נודעו דבר ההליכים שהתקיימו בענינו, הוא הגיש בקשות בענין זה ואלו נדונו. שהרי פסק הדין מיום 17.8.2011 הפך פסק דין סופי רק לאחר שניתנו החלטות נוספות בענין בתאריכים 30.9.2011 ו- 23.1.2012 בבקשות נוספות שהגיש המערער בקשר לפסק הדין מיום 17.8.2011. בקשות אלו נדונו לגופן ונדחו, ורק לאחר שלא הוגשה בהן כל השגה נוספת הפך פסק הדין הזר לסופי. 3. משכך גם אם היה ממש בטענות המערער (ואין הדבר כך!) לענין פגמים בהמצאת כתבי בי-דין אליו בכל הנוגע לתביעה שהוגשה נגדו עוד ביום 4.2.2011 ובכל הנוגע להליכים שקדמו למתן פסק דין בהעדר הגנה מיום 17.8.2011, הרי יש צורך לבדוק גם התנהלות הגורמים הרלוונטיים לאחר שנודע למערער דבר קיומם של הליכים נגדו והוא פעל בעניין זה. 4. אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער הגיש שתי בקשות מפורטות לביטול פסק הדין הזר שניתן נגדו בהעדר הגנה ובמסגרתן טען הטענות שהועלו על ידו גם במסגרת ההליכים שבפנינו. טענות אלו הועברו לתגובת המשיבה על ידי בית המשפט הזר וזו עשתה כן. המערער אף השיב לתגובת המשיבה כעולה מהבקשה לעיון חוזר שהגיש ביום 12.12.2011. 5. אין מחלוקת כי בית המשפט הזר דן בטענות המערער שבפנינו על סמך החומר שהוגש לו ולא מצא ממש בטענות המערער וקבע בהחלטה מיום 30.9.2011 כי דין בקשת המערער להידחות. 6. לא נטען ולא הוכח כי הדיון בפני בית המשפט הזר רק על סמך מסמכים בכתב שהגישו הצדדים, היה דיון בו לא ניתנה למערער שבפנינו הזדמנות סבירה לשטוח טענותיו. ונזכיר, הזדמנות סבירה על פי ההלכה הפסוקה הינה הזדמנות אובייקטיבית הנבחנת עפ"י קנה מידה אובייקטיבי. כמו כן לא נטען או הוכח כי היה על בית המשפט הזר לקיים דיון במעמד הצדדים בטרם תינתן החלטתו בבקשה שהגיש המערער לביטול פסק הדין שניתן בעניינו ביום 17.8.2011 וכי במתן החלטתו מיום 30.9.2011 על סמך מסמכים בכתב פגע בית המשפט הזר באפשרות המערער לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו. ראה לעניין זה: ע"א 10854/07 שירה ברכה פיקהולץ (בדנר) נ' JAIME SOHACHESKI פס"ד מיום 23.11.09 (סעיף 46 לפסק הדין) והאסמכתאות שם. בפסק דין זה נקבע כי השוני הפרוצדוראלי בתהליך משפטי של הערכאה הזרה אינו בסיס מספק לדחות בקשה לאכיפת פסק חוץ. וראה גם: חגי כרמון פסקי חוץ בישראל - B הכרה ואכיפה, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין התשע"א-2011 בעמ' 134. (להלן: "חגי כרמון"). 7. זאת ועוד, המערער שפנינו בחר להשיג על החלטת בית המשפט הזר מיום 30.9.2011 בכתיבת מכתב אישי בצרוף תצהיר לשופט הרלוונטי. בית המשפט הזר בחר לראות במכתב זה בקשה לעיון חוזר ושב ודן בה ונתן החלטה נוספת ביום 23.1.2012. מהחלטה זו ניתן ללמוד כי בית המשפט הזר שב ודן בטענות המערער שהועלו גם בפנינו ודחה אותם. על החלטה זו בחר המערער שבפנינו לא להשיג עוד ופסק הדין שניתן כנגד המערער בתחילה ללא הגנה שב ואושר בהחלטות בית המשפט הזר מימים 30.9.2011 ו- 23.1.2012. 8. במצב עניינים זה גם אם היה ממש בטענות המערער לפיה לא ניתנה לו הזדמנות סבירה לשטוח טענותיו בפני בית המשפט הזר עובר למתן פסק הדין מיום 17.8.2011, משום שלא הומצאו לו מסמכים כדין טרם מתן פסק הדין הרי ענין זה תוקן. למערער ניתנה הזדמנות סבירה אחר כך לטעון טענותיו בבקשות הנוספות שהגיש לאחר יום 17.8.2011 אשר נדונו לגופן ונדחו. 10. משכך כלל אין צורך לדון בטענות המערער באשר לאי ביצוע המצאה כדין של מסמכי בי-דין. III פגם בהמצאה 1. מעבר לנדרש אציע לחבריי לקבוע כי אין סיבה להתערב בממצאי בית משפט קמא לעניין זה. 2. במקרה דנן הוצג אישור מיום 17.7.2011 אשר הוצא כדין על ידי הנהלת בתי המשפט כנדרש באמנה הרלוונטית, על ביצוע המצאה כדין. 3. טענות לעניין תקפות אישור זה נבדקו בבית המשפט הזר ונדחו. 4. צדק בית המשפט קמא משקבע כי האישור הנ"ל די בו כדי ליצור הנחה לפיה בוצעה המצאה כדין והנחה זו לא נסתרה במקרה דנן. 5. יש לזכור כי על פי ההלכה הפסוקה, בית משפט בישראל אינו ערכאת ערעור על בית המשפט הזר ואין הוא הערכאה הראויה לקבוע כי בית המשפט הזר טעה או לא טעה משקבע כי בוצעה המצאה כדין בדרך של החלפת שיקול דעתו בשיקול דעת בית המשפט הזר. ראה לעניין זה: ת.א. (ת"א) 1166/01 ס' די נ' ס' די ואח' פס"ד מיום 1.5.2003. 6. בוודאי נכון הדבר כאשר קביעה זו של בית המשפט הזר נעשתה על סמך אישור שניתן כדין מטעם הנהלת בתי המשפט. 7. הליכי אכיפת פסק חוץ אינם האכסניה הנכונה לתקיפת תקופן של אישורים מטעם הנהלת בתי המשפט על ביצוע המצאה כדין. 8. בבואנו לבדוק טענות המערער בפנינו עלינו לזכור כי אי אכיפת פסק חוץ על סמך ההגנה בסעיף 6(א) (2) לחוק מהווה פגיעה חמורה בשיטת המשפט הזרה שנתנה את פסק הדין. משכך בית המשפט ישתמש בהגנה זו בזהירות רבה תוך מתן כבוד הדדי למערכת המשפט ומתוך שאיפה לשים קץ להתדיינות המשפטית ולעשיית צדק עם צד שזכה במשפט. ראה לעניין זה: חגי כרמון הנ"ל בעמוד 128. 9. קבלת טיעוני המערער ופתיחת בדיקה מחודשת של אופן המצאת כתבי בי-דין למערער לפני מתן פסק הדין הזר, בנסיבות שהוכחו בפנינו תאיין המטרות בסיס דיני אכיפת פסקי חוץ תרבה דיונים, ותפגע בעקרון סופיות הדיון. IV סמכות 1. טוען המערער בפנינו כי בית המשפט הזר לא קנה סמכות בעניינו משום שבמועדים הרלוונטיים קרי מועד הגשת התובענה נגדו לא התגורר בארה"ב. עוד טען המערער כי מעולם לא נתן הסכמתו להישפט בבית המשפט הזר. 2. עפ"י ההלכה הפסוקה סמכותו של בית המשפט הזר לתת פסק דין קמה מקום בו מתקיימת אחת משתי הזיקות מגורים או הסכמה לשיפוט. ראה לעניין זה: ע"א 10854/07 פיקהולץ נ'JAIME SOHACHESKI פס"ד מיום 17.3.2010 והאסמכתאות שם. 3. במקרה דנן צדק בית המשפט קמא משקבע כי המערער נתן הסכמתו לשפוט הזר ובכך מתיתר הצורך לדון בשאלה האם התגורר המערער בארה"ב במועדים הרלוונטיים. 4. במקרה דנן עסקינן במערער אשר נתבע בבית המשפט הזר לשלם שכר טרחה ראוי או מוסכם עבור שירותי עריכת דין ששכר מן המשיבה (התובעת בבית המשפט הזר) לצורך ניהול הליכים משפטיים בארה"ב כנגד מעבידו שם. בפנינו מערער אשר הבהיר כי הוא מסכים ורוצה לנהל הליכים משפטיים בארה"ב ומסכים כי בתי המשפט בארה"ב מוסמכים להכריע בעניינו. משכך גם עניינים הכרוכים בניהול ההליכים אותם ביקש המערער בעצמו לנהל בארה"ב לרבות שאלת התשלום עבור ניהול ההליכים בארה"ב, נמצאים בגדר סמכותו של בית המשפט המוסמך בארה"ב. 5. למה הדבר דומה? לו סרב המערער לשלם ההוצאות שנפסקו נגדו בפסק הדין אשר ניתן בהליכים אותם הוא יזם בארה"ב, אם נפסקו, לא ניתן היה לטעון כי הליכי אכיפה לתשלום אותם הוצאות שפסק בית המשפט בארה"ב אינם בסמכותו של בית המשפט הזר. באותו אופן אדם המבקש לנהל הליכים משפטיים בארה"ב ושוכר לשם כך עורכי דין נחשב כמסכים כי בתי המשפט בארה"ב מוסמכים לדון בעניינים הקשורים בהליכים הנ"ל לרבות אלו המנוהלים בסוגית תשלום שכר הטרחה עבור אותם הליכים, אלא אם הוסכם במפורש אחרת. 6. בהתאם להלכה הפסוקה אדם אשר הסכים לנהל בוררות בארה"ב נחשב כמסכים מכללא כי בתי המשפט בארה"ב יהיו מוסמכים לדון בעניינים הנוגעים להליך הבוררות. ראה לעניין זה פס"ד פיקהולץ הנ"ל. בדיוק באותו אופן אדם הבוחר לנהל הליכים משפטיים בארה"ב ושוכר לצורך כך שירותי עורכי דין מכסים מכללא כי עניינים הנוגעים לשירותיו המשפטיים הנ"ל ולתשלום עבורם יידונו גם הם בבית המשפט המוסמך בארה"ב. 7. זאת ועוד כזכור המערער בענייננו בחר בתחילה להשיג בפני בית המשפט הזר על עצם מתן פסק הדין בהעדר ולצורך כך הגיש בקשה מפורטת בצירוף תצהיר ביום 4.9.2011. בבקשה זו ובתצהיר הנלווה לה לא כפר המערער בסמכות בית המשפט הזר לדון בעניינו ואף עתר לתת לו הזדמנות לשטוח טענותיו בפני בית משפט זה היה ותתקבל טענתו ופסק הדין אשר ניתן בהעדר הגנה יבוטל מחמת אי המצאה כדין של מסמכים. לא נטען בבקשה הנ"ל ולו ברמז כי המערער כופר בסמכות בית המשפט לדון בעניינו. גם מכך יש ללמוד על הסכמת המערער לסמכות בית המשפט הזר לדון בעניינו. 8. כמו כן גם בבקשה לעיון נוסף שהגיש המערער ביום 12.12.2011 לבית המשפט הזר בצירוף תצהיר נוסף, טען המערער רק להעדר סמכות בית המשפט הזר בשל העדר המצאה כדין. לא נטען דבר לעניין העדר סמכות בית המשפט הזר לדון בעניינו. טענתו זו של המערער נשמעה רק במסגרת ההליכים דנן, עת בחר המערער סוף סוף להיות מיוצג. מכאן ומשנמנע המערער להעלות טענותיו בהזדמנות שנתנו לו בבית המשפט הזר ומשהעלה טענות לעניין הסכמה להישפט רק משדחה בית המשפט בקשותיו לבטל פסק הדין בהעדר המצאה, יש לראותו כמי שהסכים להישפט בבית המשפט הזר והסיר הסכמתו רק משתוצאת ההתדיינות בעניינו בבית המשפט הזר לא היתה נוחה לו. 9. מכל האמור לעיל יש ללמוד כי דין טענת המערער באשר להעדר סמכות בית המשפט הזר מכח סעיף 6(א) (3) לחוק, להידחות. ו. סיכום מכל האמור לעיל, יש מקום, וכך אציע לחברי לקבוע, כי יש לדחות הערעור ולקבוע כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. י. קראי-גירון, שופטת השופטת ברכה בר-זיו: בניגוד לחברתי, אני סבורה כי יש מקום לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבימ"ש קמא, על מנת שישוב וידרש לשאלת ההמצאה. אכן, ככל שהדברים אמורים בבית המשפט הזר, בהתאם לאמנת האג, די באשור מטעם הנהלת בתי המשפט בישראל כי בוצעה המצאה כדין - כדי לקבוע כך בהליך שבפניו, ובית המשפט הזר אינו נדרש לבחון האם בוצעה לצד בהליך שבפניו המצאה בהתאם לכללי ההמצאה במקום מושבו של אותו צד. לא כך הם פני הדברים כאשר עסקינן בבית משפט כאן, לו מוגשת בקשה לאכוף פסק דין זר. בשים לב להוראות החוק , אני סבורה כי בית משפט כאן נדרש לבדוק לגופה את הטענה לפיה לא בוצעה המצאה כדין, ובין היתר לערוך דיון נפרד בשאלה זו. בעשותו כן - אין בית המשפט כאן משמש ערכאת ערעור על בית המשפט הזר שהרי האחרון לא נדרש לבדיקה זו. בניגוד לחברתי - איני סבורה כי בדיקת טענת המערער לפיה לא בוצעה לו המצאה כדין , מהווה פגיעה חמורה בשיטת המשפט הזרה שנתנה את פסק הדין. בפני בית משפט כאן עומד השאלה האם פסק הדין שניתן במדינה הזרה אכיף - אם לאו - והוא כלל לא נדרש לשאלת תוקפו, תקפותו ואפשרות ביטולו. גם אם בית משפט כאן יקבע כי לא בוצעה המצאה כדין למערער , וכי פסק הדין שניתן אינו אכיף בישראל - לא יהיה בכך כדי לפגוע בתוקפו של פסק הדין הזר ובמקום הינתנו הוא יעמוד בתוקפו וניתו יהיה לאכפו נגד המערער, ככל שישהה במדינה הזרה. ב. בר-זיו, שופטת[אב"ד] השופט ד"ר עדי זרנקין: הנסיבות נשוא ערעור זה פורטו בהרחבה רבה על ידי חברתי כבוד השופטת ישראלה קראי גירון, ואיני רואה צורך לשוב ולהידרש להן. מסכים אני עם דעתה של חברתי כבוד השופטת בר-זיו, כי ראוי היה לברר את השאלה האם קיבל המערער בפועל הודעה על הגשת התביעה כנגדו, והאם ניתנה לו על כן ההזדמנות להתגונן בפני התביעה, שאם לא תאמר כן, כי אז לא ייאכף פסק-הדין הזר, מכוח סעיף 6(א)(2) לחוק האכיפה, על פיו, לא יוכרז פסק חוץ כאכיף, אם הוכח לבית המשפט כי האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו, ולהביא ראיותי לפני מתן הפסק, לא היתה, לדעת בית המשפט סבירה. מפסק דינו של בית המשפט קמא עולה כי בית המשפט קמא סבר שדי בקיומו של אישור מסירה של הנהלת בתי המשפט על פי אמנת האג, על מנת להסיק מסקנה כי המסירה אכן בוצעה בפועל. במקרה בו עסקינן נראה כי המסירה בוצעה על דרך של הדבקה, אך המערער טוען כי לא נעשתה מסירה ולא הודע לו דבר קיומה של התביעה, אלא לאחר מתן פסק-הדין. בית המשפט קמא סבר כי אם המערער טוען כי לא נעשתה המצאה כלל, חובה הייתה עליו לתקוף את האישור של הנהלת בתי המשפט בהליכים המינהליים המתאימים, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. אני סבור כי מיטיב היה בית המשפט קמא לעשות לו היה בודק עניין זה, במסגרת הבקשה לאכיפת פסק-חוץ, ולו היה עושה כן, אפשר והיה מגיע למסקנה כי קיים ספק האם בוצעה מסירה כראוי, והאם ניתנה למערער האפשרות לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק. בעשותו כן, לא היה בית המשפט קמא פולש לתחומו של בית המשפט הזר, שכן, זה האחרון אין לו הכלים לבדוק, אל נכון, את ביצועה של המסירה, ודי לו באישורה של הנהלת בתי המשפט מכוח אמנת האג. לגבי בית המשפט דכאן - שאני. בית המשפט הנדרש לאשר אכיפת פסק-חוץ ונטענת טענה בדבר העדר המצאה, אינו פטור מן החובה לבדוק את עניין ההמצאה, ולברר האם לא עומדת לנתבע דהתם, הטענה כי לא הייתה לו הזדמנות לטעון את טענותיו. נראה כי בירור זה לא נעשה על ידי בית משפט קמא, ולכן, מצטרף אני לדעתה של חברתי כבוד השופטת בר-זיו, כי יש להחזיר הדיון לבית המשפט קמא על מנת שישוב ויידרש לשאלת ההמצאה. ד"ר ע. זרנקין, שופט הוחלט על-פי דעת הרוב לקבל את הערעור לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולהחזיר הדיון לבית משפט קמא, על מנת שיכריע בשאלת ההמצאה. יש להחזיר ערבון למערער באמצעות בא כוחו. משפט בינלאומיאכיפת פסק חוץארצות הברית (ארה"ב)