הלכה פסוקה היא שהימנעות מלהביא ראיה שברשותו של בעל דין ושנוגעת למחלוקת בין הצדדים פועלת לרעתו במובן זה שמניחים כי אילו אותה ראיה או אותם מסמכים היו מוגשים, היו תומכים בגרסת בעל הדין שכנגד. בע"א 465/85 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651 נקבע: "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" (עמ' 658) בע"א 548/78 פלונית נ' פלוני פ"ד לה(1) נקבע: "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". הימנעות מהבאת ראיה