מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשת מנהל עיזבון לבטל הענקת מתנה: 1. המבקש, עו"ד, משמש בתפקיד כמנהל עזבון המנוח ז"ל בפשיטת-רגל (להלן: "המבקש"). הוא עותר כי יוכרז, על ידי בית המשפט, מכח הוראת סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם1980- (להלן: "הפקודה"), על בטלותה של הענקת מניות וניירות ערך (להלן: "ניירות ערך") אשר לטענתו, העניק המנוח ז"ל (להלן: "המנוח") לבנו, המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב"). כמו כן, מבוקש להורות למשיב, להעביר למבקש את ניירות ערך בתוספת כל דיבידנד שחולק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד קבלתו ועד תשלומו בפועל, ו/או כל תמורה שקיבל המשיב בגין מכירת ניירות ערך בתוספת הצמדה וריבית, ו/או את שווי ניירות ערך במועד הענקתם למשיב, והכל על פי הסכום הגבוה. 2. העובדות הצריכות לענין, בקצירת האומר: א. ביום 28.6.89 הוגשה כנגד המנוח תובענה כספית על סך של 1,050,000 ש"ח, אשר נתקבלה במלואה. פסק הדין האמור, הפך לחלוט. ב. ביום 8.3.93 נמסרה לגב' שושנה X, רעיית המנוח, התראת פשיטת רגל, בגין פסק הדין החלוט האמור. יום זה, הוא גם יום פטירת המנוח. ג. ביום 23.3.94 ניתן צו לניהול עזבון המנוח לפי דיני פשיטת הרגל, בהתאם להוראת סעיף 202 לפקודה. ד. ביום 24.1.95, התמנה המבקש כמנהל עזבון המנוח בפש"ר, בהתאם להחלטת כבוד סגן-הנשיא, השופט י. לויט (העתק ההחלטה האמורה, צורף לתגובת המשיב וסומן א'). 3. לטענת המבקש, ביום 21.5.89 העביר המנוח ניירות ערך שהיו מצויים בחשבונו בבנק הפועלים - סניף רעננה (להלן: "הבנק"), לחשבונו של המשיב באותו סניף בנק. המבקש סומך טענתו זו, על אישור הבנק המצורף לבקשתו ומסומן נספח א'. שווי ניירות ערך במועד העברתן למשיב היה 95,995.20 ש"ח, בהתאם לחישוב המפורט בסעיף 4 לבקשה. המבקש טוען כי, בעת ביצוע העברת ניירות ערך, היו למנוח חובות כבדים, בגינם הוגשה נגדו תביעה, כחודש ימים בלבד לאחר מועד העברת ניירות ערך, על סך 1,050,000 ש"ח. המבקש מוסיף וטוען, כי העברת ניירות ערך מהמנוח לבנו, המשיב, נעשתה בהעדר תמורה ובחוסר תום לב, במטרה להבריח נכסים, מאחר והמשיב ידע כי לאביו המנוח, היו אותה עת חובות כבדים, אותם לא היה מסוגל לפרוע. לפיכך, המבקש טוען, כי פעולה זו של המנוח בטלה כלפיו, מאחר והיא עולה כדי הענקה פסולה ובטלה, כמשמעותה בסעיף 96 (ב) לפקודה. 4. מנגד, המשיב מעלה בתגובתו, טענות מטענות שונות, אשר ניתן לסווגן לשלושה: א. ראשית, המשיב מעלה בתגובתו טענה מקדמית, שענינה, חוסר סמכותו של המבקש להגיש בקשה זו, לביטול הענקה מכח סעיף 96 לפקודה. לטענת המשיב, המבקש מונה אמנם כמנהל עזבון המנוח בפש"ר, אך מעולם לא הוכרז כנאמן על נכסי המנוח. לפיכך, המשיב טוען, כי המבקש משולל סמכות לעתור לביטול הענקה כלפיו, על פי הוראת סעיף 96 לפקודה. ב. הטענה השניה אותה מעלה המשיב בתגובתו, נוגעת לנסיבות העברת ניירות ערך לחשבונו. המשיב מודה בתגובתו, כי בעת העברת ניירות ערך לחשבונו ביום 21.5.89, היו למנוח חובות כבדים אותם התקשה לפרוע (סעיפים 2.1-2.3 לתגובתו). אלא, טוען המשיב, העברת אותם ניירות ערך לחשבונו ביום 21.5.89 נעשתה ללא ידיעתו. למשיב נודע, כי ניירות ערך הועברו לחשבונו, רק בעקבות חקירה של אימו במסגרת הליכי הוצל"פ ביום 2.1.95 (פרוטוקול החקירה האמורה, צורף לתגובת המשיב וסומן כנספח ב'). הוא טוען כי, אימו היא זו שהעבירה את ניירות ערך שהיו ברשותה לחשבונו, ולא אביו המנוח כטענת המבקש. לפיכך, טוען המשיב, לא בוצעה הענקה כלשהי על ידי אביו המנוח. המשיב מוסיף וטוען בתגובתו, כי אין באשור הבנק, המצורף לבקשה כנספח א', כדי לבסס את טענת המבקש, שהמנוח העביר מחשבונו ניירות ערך לחשבון המשיב ביום 21.5.89. לטענת המשיב, המבקש היה צריך להזמין את עובד הבנק, אשר פעל בתקופה הרלבנטית, על מנת שיצהיר על העובדות הנטענות על ידי המבקש. ג. הטענה השלישית אותה מעלה המשיב בתגובתו, הינה כי, המונח "הענקה" לצורך סעיף 96 לפקודה, הוגדר בפסיקה על דרך הצמצום, כהעברה של נכס הנמצא בידי הנהנה ואשר ניתן לעקוב אחריו. המשיב מוסיף וטוען כי, במקרה דנן, אפילו היתה מתקבלת טענת המבקש, כי המנוח העביר מחשבונו ניירות ערך לחשבון המשיב, הרי שלא הוכח על ידי המבקש דבר וחצי דבר, לגבי גורלם של ניירות הערך נשוא ההענקה. לשון אחר; המשיב טוען, כי המבקש לא הוכיח, כי ניירות ערך שהועברו למשיב, עדיין מצויים בידיו. לחילופין, לא הוכיח מה היתה התמורה שנתקבלה במימוש ניירות הערך, אם אלה אמנם. כמו כן לא הוכיח מה עלה בגורל תמורת ניירות ערך, באופן שניתן יהיה לעקוב אחר "גלגוליו" השונים של הנכס המוענק, כנדרש על פי הפסיקה. להלן תידונה כל אחת מטענות המשיב. חוסר סמכות המבקש לדרוש ביטול הענקה: 5. ראשית, העלה המשיב בתגובתו טענה מקדמית, בדבר חוסר סמכותו של המבקש, בתפקידו כמנהל העזבון בפש"ר, לבקש ביטול הענקה כלפי נאמן על נכסי העזבון בפש"ר, כל עוד לא מונה המבקש עצמו, כנאמן לנכסי העזבון בפש"ר. בדיון שהתקיים בפני ביום 1.4.98, השיב המבקש לטענה זו, בזו הלשון: "התרחשה תקלה במהלך מינויי, כאשר היתה כוונה למנות אותי כנאמן וכך נערכו המסמכים, ובגלל בעיות פורמליות, לא כך יצא. לפיכך, ממילא ומעת שהוכרז עזבונו של X המנוח כעזבון בפש"ר, באופן אוטומטי התמנה הכנ"ר כנאמן וכדי לפתור את אותה תקלה, מוניתי כמנהל מיוחד על ידי הכנ"ר, כדי להמשיך בהליך". (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 3-8). עו"ד גבריאלי, ב"כ הכנ"ר, המשיב מס' 2 בבקשה דנן, הודיע באותו מעמד, כי הכנ"ר מצטרף לדברי המבקש ולבקשה ומבקש לדון בה, כאילו הוגשה בשמו (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 11-12). לנוכח האמור, הודיע עו"ד דן, ב"כ המשיב, כי הוא זונח את טענתו הפורמלית והמקדמית בדבר סמכותו של המבקש להגיש את הבקשה. ב"כ המשיב הודיע באותו מעמד, כי מבחינתו, הוא רואה את הכנ"ר, בתפקידו כנאמן על נכסי עזבון המנוח בפש"ר, כמבקש בבקשה דנן, עד מועד מינויו של עו"ד סדן, המבקש, כמנהל מיוחד, המוסמך להמשיך בשם הכנ"ר ובמקומו, בניהול ההליך דנן (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 10-12). משבאנו לכאן, לא נותר לי, אלא לדון לגופה של הבקשה בה עסקינן. נסיבות העברת ניירות הערך לחשבון המשיב: 6. המשיב מודה בתגובתו, כי ניירות הערך הועברו לחשבונו ביום 21.5.89. אלא, שלטענתו, הדבר נעשה ללא ידיעתו ונודע לו על כך, רק בעקבות חקירת אימו במסגרת הליכי הוצל"פ ביום 2.1.95. המשיב מוסיף וטוען כי, אימו, היא זו שהעבירה ניירות ערך שהיו ברשותה לחשבונו, ולא אביו המנוח כטענת המבקש. לפיכך, טוען המשיב, לא בוצעה כלל הענקה כלשהי על ידי המנוח. 7. יאמר מיד וכבר עתה כי, טענותיו אלה, של המשיב, מופרכות על פניהן, הן מתוך חומר הראיות שהונח בפני מטעם המבקש והן מתוך המסמכים שצירף המשיב עצמו לתגובתו. 8. ראשית וקודם לכל, מאישור הבנק המצורף כנספח א' לבקשה, עולה באופן ברור ושאינו משתמע לשתי פנים, כי אכן, אביו המנוח של המשיב, נתן לבנק הוראה ביום 12.5.89, להעביר ניירות ערך מחשבונו, לחשבון בנו. מנספח א' האמור, עולה כי, הוראתו של המנוח מיום 12.5.89, להעביר ניירות ערך מחשבונו לחשבון המשיב, נקלטה ובוצעה בפועל כ- 9 ימים לאחר מכן ביום 21.5.89, כטענת המבקש. אישור הבנק המצורף כנספח א' לבקשה, מהווה "רשומה מוסדית", כמשמעותה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א1971- (להלן: "פקודת הראיות"). אשר-על-כן, בהתאם להוראת סעיפים 36 ו- 38 לפקודת הראיות, אישור הבנק האמור, מהווה ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנו בכל הליך משפטי. ואין כופים בנקאי או פקיד של תאגיד בנקאי, להגיש "רשומה מוסדית" מעין זו. לפיכך, טענת ב"כ המשיב, כי אין די באישור הבנק וכי המבקש היה צריך להזמין את עובד הבנק, על מנת שיצהיר על תוכן אישור הבנק, אין לה על מה שתסמוך. טוב עשה עו"ד דן, ב"כ המשיב, עת חזר בו מטענתו, כאילו, אימו של המשיב העבירה את ניירות ערך למשיב, בהודאתו, כי: "עו"ד דן: אין בעיה בתיק, לענין נטל הראיה שהכסף (הכוונה לניירות ערך - ו.א.) הועבר על ידי האב ז"ל" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 14-15). 9. עם זאת עו"ד דן, ב"כ המשיב, המשיך וטען באותו מעמד, כי על אף שהוא מקבל את עמדת המבקש, כי ניירות ערך הועברו למשיב על ידי המנוח, הוא ממשיך ודבק בטענתו, כי ניירות ערך הועברו למשיב מחשבון ניירות ערך משותף למנוח ולאשתו ולא מחשבונו הפרטי של המנוח (שם). טענה זו כקודמתה, אין לה על מה שתסמוך, ואף היא כקודמתה, סותרת לאישור הבנק, המצורף כנספח א' לבקשה. באישור הבנק האמור, מצויין במפורש, כי ניירות ערך הועברו מחשבון המנוח לחשבון המשיב, ולא צויין כי ניירות הערך הועברו למשיב מחשבון שהיה משותף למנוח ולאשתו. מכל מקום, ב"כ המשיב לא הוכיח אחרת ולא הביא בפני ראיה כלשהי, כדי להוכיח את טענתו שמדובר בחשבון בנק משותף למנוח ולאשתו, בניגוד למצויין באישור הבנק. אשר-על-כן, מדובר בטענה סתמית, אשר אין לה על מנת שתסמוך. ממילא, לא נזקקתי לטענה זאת, ומוטב היה, כי ב"כ המשיב היה חוזר בו מטענתו זו, כפי שהשכיל לעשות באשר לטענתו, כאילו ניירות ערך הועברו למשיב על ידי אימו ולא על ידי אביו המנוח. 10. זאת ועוד, גם הטענה, כאילו המנוח העביר בשנת 89 ניירות ערך לחשבון בנו ללא ידיעתו של האחרון, וכי הדבר נודע למשיב רק בדיעבד, כעבור כשש שנים, לאחר חקירת אימו בהליכי הוצל"פ בשנת 95, טענה זו, כקודמותיה, מופרכת על פניה, דווקא מתוך נספח ג' המצורף לתגובת המשיב עצמו. אכן, צודק המבקש בטענתו, כי נספח ג' המצורף לתגובת המשיב עצמו, משלים את "התמונה", באשר לנסיבות העברת ניירות ערך מחשבון המנוח לחשבון המשיב. מנספח ג' האמור, עולה כי ביום 12.5.89 המשיב פתח חשבון באותו סניף בנק, בו ניהל אביו המנוח את חשבון ניירות ערך. מאישור הבנק שמצורף כנספח א' לבקשה, אנו למדים, כי באותו יום בו פתח המשיב את החשבון האמור, היינו ביום 12.5.89, המנוח נתן הוראה לבנק, להעביר ניירות ערך מחשבונו לחשבון של בנו, המשיב, אשר נפתח, כאמור, באותו יום ובאותו סניף בנק. מובן מאליו, שהמנוח לא יכול היה להעביר ניירות ערך מחשבונו לחשבון שפתח בנו המשיב באותו יום, אלמלא שיתפו השניים פעולה ביניהם. לפיכך, הטענה, כאילו המשיב לא ידע כלל, כי המנוח העביר לחשבונו ניירות ערך, הינה טענה אבסורדית, אשר איננה אלא בבחינת דברים בלתי נכונים ושקופים בחוסר אמינותם. 11. מכל האמור עד כה, עולה "תמונה" ברורה וחד משמעית. ביום 12.5.89 המשיב חבר לאביו המנוח ועשה עימו יד אחת, על מנת להבריח את נכסי המנוח מפני נושיו. המשיב פתח חשבון בנק ביום 12.5.89, כדי שהמנוח יוכל להעביר לו, בו ביום, ניירות ערך ללא תמורה. הדבר נעשה, תוך ידיעה מלאה של המשיב בדבר חובותיו הכבדים של אביו המנוח, כעולה מסעיף 2 לתצהירו של המשיב עצמו. בגין חובות אלה, הוגשה כעבור חודש ימים בלבד, תביעה על סך של 1,050,000 ש"ח, אשר נתקבלה במלואה, ובגינה ניתן צו לניהול עזבון המנוח על פי דיני פשיטת הרגל, כעבור 5 שנים לערך ממועד העברת ניירות ערך מהמנוח למשיב. אכן, העברת ניירות הערך מהמנוח למשיב, הינה פעולה של הברחת נכסים לשמה. 12. סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם1980- זו לשונו: "96. (א) העיק אדם נכסים נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן. (ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה. (ג) "ההענקה", לענין סעיף זה - לרבות כל העברה, אך למעט הענקה - (1) בשל נישואין ולפניהם; (2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך; (3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכולת אשתו." סעיף 96 (ג) לפקודה מלמדנו, ש"הענקה" כוללת "כל העברה"; מכאן שאפשר היה להניח, כפי שהניח המבקש, שדי במתן מתנה על ידי החייב, בתקופה הרלבנטית, כדי שיהיה מדובר ב"הענקה" הבטלה כלפי הנאמן. פרשנות זו היתה מונעת כל מקרה של הענקה וולנטרית של נכסי החייב, תוך כדי הפחתת המאסה הפוטנציאלית, העשויה לעמוד לחלוקה בין הנושים. 13. צודק ב"כ המשיב, בטענתו השלישית, כי לא כך פירשה הפסיקה את המונח "הענקה". בסדרה ארוכה של פסקי דין, ראו בתי המשפט באנגליה, לפרש את הדיבור "הענקה" ((Settlement על דרך הצמצום, לאמור, שאין הענקה קיימת, אלא אם כן היא טומנת בחובה, החזקה בנכסים המוענקים על ידי מקבלם, אם בצורתם המקורית או בשינוי צורה. כל זאת תוך אפשרות לעקוב אחריהם, ואין הדיבור הנזכר משתרע או חל על מסירת נכסים שאי אפשר לעקוב אחריהם. (לסקירת הפסיקה האנגלית בענין זה, ראה ספרו של ש. לוין, "פשיטת רגל", בעמ' 269). עוד מקדמת דנא, הלכה אנגלית זו, נקלטה גם למשפט הישראלי, בשורת פסקי דין של בית המשפט העליון. פסקי דין אלה פירשו אף הם את הדיבור "הענקה" ((Settlment על דרך הצמצום ואין היא חלה על מסירת נכסים שלא ניתן לעקוב אחריהם. (לענין זה, ראה למשל: ע.א. 59/173 טוקטלי נ' הנאמן על נכסי מאיר וילדנברג, פ"ד יג 1700; ע.א. 70/367 מרדכי הוכברג נ' שפרה שלגי, פ"ד כה (2) 941; כמו כן, ראה בענין זה ש. לוין, "פשיטת רגל", בעמ' 269-270 וכן ראה בספרו של ח. קציר, "פשיטת רגל, הדין והפסיקה" (חיפה, 1995), בעמ' 349-350). 14. לעניננו; הוכח בפני, ללא ספק, כי ביום 21.5.89, הבריח המנוח למשיב ניירות ערך. עם זאת, צודק ב"כ המשיב, כי מאז ועד היום חלפו כתשע שנים והמבקש לא הוכיח דבר וחצי דבר לגבי גורלם של אותם ניירות ערך. המבקש עצמו יודע דבר אחד בלבד והוא, כי ביום 21.5.89 העביר המנוח ניירות ערך לבנו המשיב, כאמור עובדה שהוכחה מעל לכל ספק. אך דע עקא שהמבקש עצמו אינו יודע מה עלה בגורל אותם ניירות ערך, במשך כל אותם תשע שנים מאז הועברו למשיב ועד היום. המבקש אינו יודע אם אותם ניירות ערך שהועברו למשיב, עדיין נמצאים בידיו או שמא נמכרו. אם נמכרו, אין הוא יודע לומר, מה היה סוכם התמורה ומה נעשה באותה תמורה. כל זאת באופן שניתן יהיה לעקוב אחר "גלגוליהם" השונים, או תמורתם, של אותם ניירות ערך, אשר הועברו למשיב לפני תשע שנים. 15. אילו הוכיח המבקש, כי אותם ניירות ערך שהעביר המנוח למשיב ביום 21.5.89, עדיין מצויים בידי המשיב, ניתן היה להושיט לו סעד ולהורות למשיב להעביר את אותם ניירות ערך שהעביר לו המנוח, לידי המבקש. כך גם, אילו הוכיח המבקש, כי המשיב מימש את אותם ניירות ערך ובנוסף היה מוכיח מה היתה תמורתם ומה ארע לה. כל אלה באופן שניתן יהיה לעקוב אחר "גלגוליו" השונים של הנכס המוברח או תמורתו, גם אז ניתן היה להעתר לבקשתו ולהורות למשיב, להעביר למבקש ניירות הערך או תמורתם או אפילו את הנכסים שנרכשו בעקבותיהם, או תמורתם. 16. כלל נקוט הוא בשיטת המשפט שלנו, כי "המוציא מחברו עליו הראיה". המבקש אומנם הוכיח, כי המנוח הבריח ניירות ערך לפני כתשע שנים, אולם לא השלים את מלאכת ההוכחה המוטלת על כתפיו ולא הוכיח מה עלה בגורלם של ניירות ערך אלה, באופן שניתן יהיה לעקוב אחר "גלגוליהם" השונים, כנדרש על פי ההלכה הפסוקה. על כך יאמר, כי המבקש החל במלאכה ולא סיימה. 17. לא אעשה מלאכתי שלמה אם בשולי החלטתי זו לא אומר אלה; התוצאה אליה הגעתי מחוייבת היא, לדעתי, על פי הפסיקה. יתכן והגיעה העת לאור העידן בו אנו עומדים לשנות ההלכה, דבר המסור לבית המשפט העליון. אני אומרת דברים אלה כיוון שבמקרה הנוכחי הוכח מעל לכל צל של ספק שהמנוח הבריח נכסים, עת שרוי היה בחובות כבדים, כאשר בסופו של דבר הוכרז פושט רגל. קשה להשתחרר מההרגשה הלא נוחה שמלווה את התוצאה של "צדיק ורע לו". הנושים הם אלה הנמצאים נפגעים, ולמעשה רק בשל העובדה שלא ניתן לעקוב אחר הנכסים או תמורתם. נכסים אשר ביום העברתם לחשבון המשיב יש דרך לבדוק את ערכם ולשום אותם לאותו יום. לא בכדי הזכרתי את העידן בו אנו עומדים. בעידן זה ניתן באמצעות המחשב ואמצעים אלקטרוניים משוכללים נוספים לעקוב לעיתים קרובות אחרי כספים. אני משאירה בצריך עיון את השאלה אם יש בתוצאות החלטתי זו, משום מעשי בי-דין. אינני בטוחה שאם יוכל הנאמן, בכל זאת, למצוא קצה קצהו של חבל יהיה מנוע מלהגיש בקשה נוספת. יתכן וניתן לעקוב באמצעות חשבונות הבנק או הוראות אחרות שניתנו לבנק, היכן מצויים הנכסים או תמורתם. 18. סוף דבר, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות. ירושהמנהל עיזבוןמתנהעיזבון