לעניין המצאה על ידי "הדבקה" נפסק: "לגבי מסמך שנמסר על-ידי הדבקתו על הדלת ואשר לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על-ידי מאן-דהוא ולא הגיע לידי הנמען או בני ביתו, בן-חורין בית המשפט להורות כי הדבקתו לא תיחשב כמסירה אלא שהמסמך יימסר מחדש" (ב"ש 278/84צאדק נ' טחנת קמח עין חי בע"מ, פ"ד לח (2) 755, 756, בעקבות ע"א 427/61דליהו נ' הדייקן מפעלי מתכת לחלקי חלוף בע"מ ואח’, פ"ד טז 624, 627) (ההדגשה הוספה). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא המצאה על ידי הדבקה: הנשיא (גולדברג) .1לפנינו ערעור, לאחר נטילת רשות (דב"ע נו/256-9), על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת סלע; תב"ע נו/2044-3), בו נדחתה בקשה למתן פסק דין כנגד המשיבות 4, 5ו-6, אשר לא התייצבו לדיון בו ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה שלפנינו. .2הדיון בערעור נערך על פי טיעוני הצדדים בבקשת רשות הערעור, ובהשלמת טיעוני המשיבים; המערערת לא השלימה טיעוניה. אף כי ניתנה לה האפשרות לעשות כן. .3אשר למשיבה 4- (א) לטענת ב"כ המערערת המשיבה 4הינה "חברה הרשומה בישראל העוסקת, בין היתר, בשיווק ובהפצת מוצרי אודיו ואשר התקשרה עם הנתבעת [המשיבה] מס' 1לצורך סיוע בהפצת סידרת קלטות אודיו ותקליטורים לתינוקות בשם הפי-בייבי". (ב) כתב התביעה בצרוף הדרישה להגשת כתב-הגנה שהומצאו למשיבה 4ב"מסירה אישית","הודבק לת.ד.". דרך המצאה זו קבועה בתקנה 489לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984(להלן - תקנות סדר הדין האזרחי). נציין כי תקנה 129(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991(להלן - תקנות בית הדין לעבודה) אימצה את הוראות תקנות 475עד 503לתקנות סדר הדין האזרחי שעניינן המצאת כתבי בי-דין. (ג) משיבה 4לא הגישה כתב הגנה. (ד) מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית הדין קמא ביום 24.6.1996(להלן הדיון) עולה, כי ב"כ המערערת ביקש שינתן פסק דין נגד המשיבה 4מאחר שבוצעה מסירה כדין, לא הוגש כתב הגנה וכן המשיבה לא התייצבה לדיון. (ה) בית הדין קמא החליט כי "מאחר ומדובר בדיון מקדמי ואין מסירה כדין לגבי המועד לנתבעת 4ולאור העובדה שמדובר כעת בסעד של צו מניעה קבוע בלבד, לא מצאתי מקום ליתן פסק דין כנגד הנתבעת 4". (ו) בבקשת רשות הערעור טען ב"כ המערערת כי: "לאור העובדה שכב' השופטת מחד גיסא קיבלה את טענת המבקשת שכתבי בית-דין לרבות כתב התביעה הומצאו כדין והמשיבה לא המציאה כתב הגנה ו/או כל הודעה ו/או בקשה ומאידך גיסא לא דרשה מהמבקשת להוכיח את תביעתה, הרי שצריכה היתה כבודה להיעתר לבקשה וליתן פס"ד. לחילופין, היתה צריכה כבודה לציין מפורשות כי לא השתכנעה מחוזק התובענה ובכך למעשה היתה מצדיקה את אי בחירתה ברישא לתקנה 43(א), לתקנות בית הדין (סדרי דין), התשנ"ב- .1991לעומת זאת, חרגה כבודה בהחלטתה משתי האלטרנטיבות הקבועות בעניין זה בתקנות." (ז) המצאת כתב תביעה כחוק היא המקנה לבית הדין את הכוח להשתמש בסמכותו ולדון בתביעה. לא הוכחה ההמצאה והנתבע לא התייצב לדיון, לא קנה בית דין סמכות לגביו. לעניין המצאה על ידי "הדבקה" נפסק: "לגבי מסמך שנמסר על-ידי הדבקתו על הדלת ואשר לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על-ידי מאן-דהוא ולא הגיע לידי הנמען או בני ביתו, בן-חורין בית המשפט להורות כי הדבקתו לא תיחשב כמסירה אלא שהמסמך יימסר מחדש" (ב"ש 278/84צאדק נ' טחנת קמח עין חי בע"מ, פ"ד לח (2) 755, 756, בעקבות ע"א 427/61דליהו נ' הדייקן מפעלי מתכת לחלקי חלוף בע"מ ואח’, פ"ד טז 624, 627) (ההדגשה הוספה). זאת ועוד, לאור האמור בתקנה 491לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית הדין לקבוע כי הכתב לא הומצא כראוי. (ח) תקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה, עניינה מתן פסק דין על יסוד כתב תביעה, וזה לשונה: "נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, או נתבע שנדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב הגנה שהגיש ולא ביצע אותה במועד או במועד שהאריך השופט או הרשם, רשאי בית הדין או הרשם לתת פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד, זולת אם היה בית הדין או הרשם סבור כי מן הצדק לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין". אולם, מאחר שלא שוכנענו כי כתב התביעה אכן הומצא למשיבה 4, אין מקום להחיל את האמור בתקנה 43(א) הנ"ל. (ט) ביום 14.7.1996הורה נשיא בית הדין למשיבים להגיש כתב תשובה. ההחלטה הנ"ל שנשלחה למשיבה 4הוחזרה בציון "עזב". בהחלטה מיום 18.8.1996הורה נשיא בית הדין למערערת לבצע "מסירה אישית" של ההחלטה על נספחיה. ביום 26.8.1996הוגש לבית דין זה תצהיר מטעם המערערת, אשר מאשר כי ההחלטה הנ"ל על נספחיה אכן נמסרה למשיבה 4ב"מסירה אישית". לא מצאנו בתיק בית הדין האזורי כתב הגנה ומאחר שלא הוגשה כל תגובה מטעם משיבה 4לבית דין זה ניתן להניח כי לא הוגש כתב הגנה אף לבית הדין האזורי. (י) החלטת השופטת קמא הינה החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה. בית דין זה לא ימהר להתערב בהחלטת בית דין אזורי בכגון דא ולא בנקל יחליף את שיקול דעתו של שופט קמא בשיקול דעתו הוא. אין מקרה זה, על פניו, מצדיק סטיה מהכלל. (יא) לאור האמור, אנו מחליטים להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי, על מנת שההליכים בתיק זה ימשכו כנדרש. .4אשר למשיבה 5- (א) משיבה 5הינה חברה אשר מקום מושבה הוא בגרמניה. לטענת ב"כ המערערת, המשיבה הנ"ל, המייצרת את סדרת "הפי בייבי", "התקשרה עם הנתבעת מספר 1בהסכם הפצה ו/או סוכנות ו/או רישוי זכיינות בעניין מכירת סידרת הפי בייבי בישראל ואשר כתובתה לצרכי המצאת כתבי בית דין הינה אצל הנתבעת מספר 3, המנהלת את עסקיה בישראל ו/או משמשת כמורשה ו/או סוכן ו/או מפיץ ו/או מתווך שלה בישראל". (ב) משיבה 5לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון. (ג) מפרוטוקול הדיון בבית הדין קמא עולה, כי בפתח הדיון ביקש בא-כח המערערת "להתיר לי המצאה מחוץ לתחום לגבי הנתבעת .5" (ד) בית הדין קמא הורה למערערת להגיש בקשה מנומקת ונתמכת בתצהיר בענין זה. (ה) בבקשת רשות הערעור טוען ב"כ המערערת כי: "לאור העובדה שכתבי בי הדין הומצאו כדין, לפי הליך המעוגן בתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כמפורט להלן, הרי שכב' השופטת, עם כל הכבוד הראוי, טענתה בכך שלא קיבלה את בקשת המבקשת במהלך הדיון להכיר במסירה כאמצאה כדין ובהעדר הגשת כתב הגנה ובהעדר התייצבות לדיון ליתן פס"ד נגד המשיבה מס. .5" (ו) הערעור בענין זה תמוה הוא. לא מצאנו כי המערערת ביקשה בבית הדין קמא מתן פסק דין כנגד המשיבה 5, ההיפך הוא הנכון; בקשתה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום מלמדת על הכרה בכך שלא בוצעה המצאה כדין למשיבה זו. משלא הוגשה בקשה למתן פסק דין כנגד המשיבה 5, ובית הדין קמא לא דן בכך, מובן שאין אנו כערכאת ערעור נדרשים לעשות כן. (ז) נוסיף, כי בתשובה שהוגשה מטעם המשיבים 1,2, 3ו- 5נאמר, כי - "ביום 24.7.96נתנה המשיבה מס' 5לח"מ יפוי כח לייצגה בהליכים אלה. העתק יפוי הכח מצ"ב, נראה לח"מ איפוא, כי הואיל ובינתיים ניתן כבר יפוי כח ליצוג המשיבה מס. 5- מתייתרת בקשת רשות ערעור זו. אם המבקשת תמציא לח"מ כתבי בי דין עבור המשיבה מס' 5- תהא מסירה זו המצאה כדין והמבקשת תהא פטורה מהגשת בקשה להמצאה אל מחוץ לתחום." (ח) לאור ההצהרה הנ"ל, ועל-מנת לזרז את הדיון, נראה לנו כי ניתן לראות במשיבה 5כמי שקיבלה את כתבי בי-הדין, שהרי אין חולק כי הם מצויים בידי בא-כוחה, אשר קיבל אותם במסירה כדין. (ט) לאור האמור לעיל, דינו של הערעור בענין המשיבה 5להידחות; עם זאת, המשיבה 5תיחשב כמי שקיבלה את כתבי בי-הדין ביום קבלת החלטה זו. ההליך מוחזר לבית הדין קמא ועל המשיבה 5להגיש כתב הגנה תוך 30ימים מיום שיומצא לה פסק-דין זה. .5אשר למשיבה 6- (א) לטענת ב"כ המערערת המשיבה הנ"ל "הינה חברה הרשומה בישראל העוסקת בהפצת ובייצור מוצרי אודיו אשר התקשרה בשלב מסויים עם הנתבעים מס' 1ו- 2באמצעות הנתבעת מס' 3לצורך הרחבת היקף הפצת סידרת הפי בייבי." (ב) משיבה 6הגישה כתב הגנה, אולם לא התייצבה לדיון. (ג) בדיון ביקש ב"כ המערערת שינתן פסק דין כנגד משיבה 6, מאחר שלא התייצבה לדיון. (ד) בית הדין קמא החליט כי "יש בתיק כתב הגנה ועל כן על-פי התקנות כל שניתן לעשות הינו לקיים את הדיון כאילו התייצבה הנתבעת ועל כך אין מקום ליתן פסק-דין כנגדה". (ה) בבקשת רשות הערעור טוען ב"כ המערערת כי: "מנוסח החלטתה נהיר שכב' השופטת טעתה בהבנתה את התקנות בכך שחשבה, כפי שכתבה, כי התקנות אינן מאפשרות לכבודה להיעתר לבקשה וליתן פס"ד נגד המשיבה אשר המציאה כתב הגנה אך נעדרה, ללא כל הסבר, מהדיון, לכך, מן הראוי להיעתר כעת לבקשה וליתן פס"ד, כאמור בתקנה 49(ב)(2), סייפא, לתקנות [בית הדין לעבודה]." (ו) בכתב התשובה שהגיש טען ב"כ המשיבה 6, בין היתר, כי לא התייצב מאחר שלא קיבל כל הזמנה לדיון, וכמו כן, מאחר שהמשיבה הוגדרה בכתב התביעה כ"נתבעת פורמאלית" וכתב התביעה אינו מגלה כלפיה עילה, לא היה מקום ליתן פסק-דין כנגדה. (ז) מאחר שלא שוכנענו כי משיבה 6אכן הוזמנה כדין לדיון, חלה תקנה 49(א) לתקנות בית הדין לעבודה ואין אנו מוצאים מקום להתערב בהחלטתה הדיונית של בית הדין קמא. יתר על כן, ב"כ המבקשת ציין בכתב התביעה כי משיבה 6הינה "נתבעת פורמלית". אם אכן היא כזו, הרי שאין טעם במתן פסק דין נגדה, שעה שלא ניתן פסק-דין נגד המשיבים שאינם "פורמלים". .6סוף דבר - הערעור נדחה. המשיבה 5תגיש כתב הגנה כאמור בפסקה 4(ט) לעיל. המערערת תשלם הוצאות הערעור בסך כולל של 000, 3ש"ח בצרוף מע"מ למשיבים 1,2,3, 5ביחד ובסך של 000, 3ש"ח בצרוף מע"מ למשיבה .6 המצאת כתבי בי דין