מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם הלוואה - תביעה בסדר דין מהיר: 1. ראשיתו של הליך זה בתביעה כספית בסדר דין מהיר בסך 71,495 ₪ בגין שני הסכמי הלוואה מיום 28.7.20008. בהתאם לתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ינומק פסק הדין באופן תמציתי. טענות הצדדים 2. להלן יובא פירוט תמציתי של טענות הצדדים כמשתקף בכתבי טענותיהם ובתצהיריהם. טענות התובע 3. התובע העמיד לרשות הנתבעים 1-2 הלוואה ע"ס 61,495 וזאת ביום 28.7.2008. כמפורט בהסכם הלוואה אשר צורף לכתב התביעה. ההלוואה ניתנה לנתבעים 1-2 משום שבתם, הנתבעת 3, ביקשה לקנות את זכויות בעלה (עימו היתה מצויה בהליך גירושין) בדירה. הנתבעת 3 חתמה כערבה להלוואה. ההלוואה ניתנה באמצעות המחאה אשר נמסרה לנתבעים לפקודת עו"ד גרינוולד - כונס הנכסים של הדירה הנ"ל. על גבי ההמחאה אישרו הנתבעים קבלתה. היתרה, על סך 10,000 ₪, ניתנה במזומן. 4. הלוואה נוספת על סך 10,000 ש"ח ניתנה באותו היום לנתבעת 3, וגם זאת כמפורט בהסכם הלוואה ושכר טירחה אשר צורף כנספח לכתב התביעה. בהסכם זה אף הוסכם שכר טירחתו של התובע, אשר באותה העת שימש כעורך דינה של הנתבעת 3 וייצגה בהליכים שונים המתנהלים בינה לבין בעלה לשעבר. הלוואה זו נמסרה במזומן והנתבעת התחייבה להשיבה בתשלומים חודשים שווים בני 1000 ש"ח. 5. בתשובה לטענות הנתבעים כי ההלוואות הושבו במלואן והכל כמפורט בהסכם נוסף אשר הסדיר את מלוא חובות הצדדים, טען התובע כי הסכם זה הינו הסכם מוקדם להסכמים נשוא כתב התביעה והתאריך המתיימר להתנוסס עליו הינו זיוף ולא משקף נכונה את מועד עריכתו. טענות הנתבעים 6. לשיטת הנתבעים, התובע אשר ייצג את הנתבעת 3 בהליך גירושין, נטל לכיסו את סכומי המזונות אשר הופקדו על ידי בעלה לשעבר של הנתבעת 3, מר יניב מיארה (להלן: "יניב"), וזאת תוך יצירת מצג שווא כלפי הנתבעת 3 כי יניב אינו מפקיד את סכום המזונות וזאת בניגוד לכלל 40 (א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו - 1986. 7. עוד נטען על ידי הנתבעים כי ההסכם שנערך לכאורה בין התובע לבין הנתבעים 1-2 ע"ס 61,495 הינו הסכם למראית עין, מכיוון שבפועל התובע לא הלווה לנתבעים 1-2 דבר, אלא לנתבעת 3 בלבד. לאור האמור דינו של החוזה - בטלות. אשר להסכם הנוסף מיום 28.7.2008 אשר כותרתו "הסכם הלוואה ושכר טרחה" שמפרט את חובות התובע כלפי לקוחתו ובכלל זאת ייצוג הנתבעת 3 בבג"צ - הרי שבפועל התובע כלל לא ייצג את התובעת בבג"צ. 8. הנתבעים הוסיפו וטענו כי כלל הסכומים אשר הנתבעת 3 לוותה מהתובע הושבו לו: הן באמצעות סכום המזונות אשר הופקד לחשבון התובע ולא הועבר לנתבעת 3; והן באמצעות כספים שונים אשר נמסרו במזומן. לבסוף נותר חוב של 1000 ₪; חוב שהתובע אישר קיומו - ומשכך מהווה הדבר הודאת בעל דין. הנתבעים טענו כי ביום 11.9.2008 נערך הסכם מאוחר בין הנתבעת 3 לתובע - עליו חתם אחיה כערב - אשר כלל התחשבנות סופית בין הצדדים. מהסכם זה ניתן ללמוד כי מרבית הכספים הושבו לתובע. 9. הנתבעים טענו כנגד התנהלותו הכללית של התובע בהיותה, בין השאר, כוחנית ולא חוקית. כך טענו נגד מהימנותו ובתמיכה לטענותיהם צרפו פסק דין מרשיע של בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין וכן פסק דין של בית המשפט העליון. דיון והכרעה 10. ביום 9.9.12 התקיימה ישיבת הוכחות בה העידו התובע ומר אברהם מנו; ובמסגרת פרשת ההגנה - הנתבעים 1-3 ומר עופר דוידיאן בנם של הנתבעים 1-2 ואחיה של הנתבעת 3. מר פינטוך אשר מסר תצהיר מטעם הנתבעים לא התייצב לעדות ובשל כך נמשך תצהירו מתיק בית המשפט. ככל שלא נכתב אחרת ההפניות הן לפרוטוקול מיום 9.9.2012. 11. התובע צרף לכתב תביעתו את שני ההסכמים - מסמכי ההלוואה מכוחם הוגשה תביעתו; הלוואה מיום 28.7.2008 ע"ס 61,495 ש"ח (להלן: "ההסכם הראשון") והסכם שכר טירחה והלוואה מאותו היום ע"ס 10,000 ש"ח (להלן: "ההסכם השני"). הנתבעים לא כפרו בקיומן של ההלוואות הנ"ל אולם טענו טענות שונות נגד התביעה בין היתר כמפורט לעיל טענות לפיהן התובע הוא שגזל את כספי המזונות מן הנתבעת 3; ההסכם הראשון הינו למעשה הסכם למראית עין ולכן דינו בטלות ולבסוף כי כל הכספים הושבו לתובע. נדון בטענות אלו לפי סדרן. כספי המזונות של הנתבעת 3 12. כאמור לעיל, לטענת הנתבעים התובע נטל לכיסו כספי המזונות אשר הועברו על ידי יניב והיו מיועדים לנתבעת 3 וזאת בניגוד מפורש למוסכם ביניהם. נטילת הכספים התבצעה מיום 31.8.2007 ועד ליום 22.3.2008 ובסך כולל של 29,736.59 ₪. במשך אותה תקופה הונה התובע את הנתבעת 3 לסבור כי יניב אינו משלם את כספי המזונות ובכך גרם, לפי הטענה, להסלמה ביחסיהם הרעועים ממילא של הנתבעת 3 וגרושה. הדבר התגלה לנתבעת 3 לראשונה בסוף חודש פברואר 2008 או בחודש מרץ 2008. 13. מצאתי את גרסת הנתבעים בנקודה זו, ובפרט את עדותה של הנתבעת 3 בתצהירה ובישיבת הוכחות כלא מהימנה, משנסתרה בראיות ממשיות מזמן אמת; 14. וכך, התובע צרף לתצהירו מסמכים מתיק ההוצל"פ אשר התנהל בין הנתבעת 3 ליניב. בתיק ההוצל"פ הנ"ל ישנן אינדיקציות ממשיות אשר מהן עלה כי הנתבעת 3 ידעה כי כספי המזונות משולמים על ידי יניב וזאת בזמן אמת ובניגוד מובהק לנטען על ידה. ראו לשם הדוגמה מוצג ת\7 מיום 11.9.2007, אשר צורף לתצהיר התובע וסומן כאמור - מסמך בחתימתה האישית של הנתבעת 3 - שם מציינת הנתבעת 3 כי יניב לא פרע את החוב לגני ילדים. הא ותו לא. ויודגש, מדובר בתקופה בה לכאורה, ולטענתה, התובע העלים מן הנתבעת את כספי המזונות המשתלמים על ידי יניב לכיסו הפרטי. תמוהה העובדה אם כן כי בשלב זה ציינה הנתבעת 3 בתגובתה לבית המשפט כי החוב הינו לגני ילדים. תמוה שאינה מאזכרת את סכומי המזונות השוטפים אשר לשיטתה לא משתלמים. יודגש כי הנתבעת לא השכילה להבהיר ענין זה בעדותה. ראו גם את ת\13, אשר צורף אף הוא לתצהיר התובע- מסמך בחתימת ידה של הנתבעת 3 המתייחס לחיובים נוספים אשר על יניב לשלם. חשוב לציין כי מדובר בהוצאות נילוות נוספות (קייטנה וגן) וכי אין במסמך כל אזכור לחוב המזונות השוטף. כן ראו את מוצגים ת\2-ת\4 אשר צורפו גם הם לתצהיר התובע - מהם עולה דרישת הנתבעת 3 כי יניב יישא בהוצאות עלותם של גני הילדים. גם בשלב זה אין אזכור מטעם הנתבעת 3 לחוב המזונות השוטף. הדברים משתקפים אף מפרוטוקול בית המשפט מיום 12.3.2008 שם ייצגה הנתבעת 3 את עצמה, וטענה להחזרים בגין גני הילדים וחוגי הילדים. וראו מתוך הפרוטוקול דברי הנתבעת 3 - "יש לי חומר מסודר, וגם טבלה מסודרת של מה אני שילמתי ומה שהחייב אמור לשלם.." באותו דיון לא טענה הנתבעת 3 בשום שלב כי החוב השוטף לא שולם; הנתבעת 3 לא טענה למצער כי רק לאחרונה הגיעו לידיה הכספים אשר נגזלו לכאורה על ידי בא כוחה. לא למותר לציין בהקשר זה כי הנתבעים, חרף החלטה מפורשת של בית המשפט ובניגוד לתקנות סדרי הדין, הגישו תצהיריהם מאוחר לתובע - כך שהיתה בידיהם ההזדמנות להשיב לטענת התובע או להתייחס למסמכים האמורים. הנתבעים בחרו שלא לעשות כן; אף לא במסגרת עדויותיהם. 15. גרסתם של הנתבעים, בדבר נטילת כספי המזונות על ידי התובע ללא רשותה של הנתבעת 3 אינה מתיישבת עם העובדה שאף לאחר שגילתה הנתבעת 3 דבר הנטילה האסורה לכאורה, היא בחרה להתקשר עם התובע בשני הסכמי הלוואה נוספים (נשוא תיק זה); שהרי לא היתה כל מניעה מן הנתבעים ליטול הלוואה מגורם בנקאי או לחלופין ממכר אחר. יוער, על פי תצהירה במועדים הרלוונטים נטלה הנתבעת 3 הלוואה ממכר בשם פינטוך - כך שלא ברור מדוע נדרשה דווקא לכספיו של התובע - אותו גורם אשר גזל כספה לכאורה. תמוהה אף העובדה שהנתבעת 3 לא גילתה אזנם של הוריה ביחס לנטילת כספי המזונות. וכך, הנתבעת 3 העידה כי גילתה בתדהמה את לקיחת הכסף, היא נמנעה מהגשת תלונה במשטרה נוכח חששה מהתובע, שהינו אדם לא צפוי ואיים שיפגע בה (עמ' 34 ש' 31 ועמ' 35 ש' 1 ואילך). אם כך הדבר, כיצד נמנעה התובעת מלגלות להוריה עובדות אלו והתירה להם להתקשר עם התובע, אותו אדם אשר נטל כספה ואשר לשיטתה בלתי צפוי. כיצד בחרה להתקשר עימו בעצמה לאחר דבר הגילוי הנ"ל. זאת בשעה שכאמור, עמדו לרשותה חלופות נוספות. הנתבעים לא סיפקו כל גרסה בענין זה. לא פחות תמוהה העובדה שהנתבעת 3 שבה ושכרה שירותיו של התובע כבא כוחה בחלוף תקופה מסוימת ולאחר דבר הגילוי לכאורה. ויוזכר, מדובר בפעולה חמורה לשיטתה של הנתבעת 3 - בגינה שקלה להגיש תלונה במשטרה, או ללשכת עורכי הדין ונמנעה רק בשל חששה מן התובע. אותו תובע ממנו בחרה ללוות כספים נוספים, ולשכור בשנית שירותיו כעו"ד. 16. התובע העיד כי כספי המזונות הועברו אליו בהסכמתה וידיעתה של הנתבעת 3 וזאת בתמורה לכך כי שילם את דמי השכירות עבור הדירה אותה שכרה הנתבעת 3 ובה התגוררה ובשמה (וראו תצהיר התובע בסעיף 43-44), ועל חשבון אותם כספים. עדותו של התובע נתמכה על ידי עדותו של מר אברהם מנו (להלן: "מנו"), אשר טיפל עבור הוריו בהשכרת הדירה לנתבעת 3. מנו העיד כי דמי השכירות הועברו אליו לשנה מראש באמצעות התובע ומחשבונו (וראו עדותו בעמ' 15 לפרוטוקול ש' 4 ואילך). הדבר עלה אף מדפי חשבון אשר צורפו לתצהירו של מנו. הפער בין דמי השכירות הנקובים בחוזה לבין הסכום שהועבר מחשבון התובע לחשבון מנו - הינו פער זניח והוסבר כנובע מהפרשי שער הדולר אותה העת (עמ' 22 ש' 28). במסגרת הודיה בעובדות (מוצג ת\10) הודתה הנתבעת כי אכן התובע שילם מכספו את דמי השכירות, אך הוסיפה כי את הכסף השיבה במזומן מתוך דמי שכירות אשר התקבלו אצלה במזומן מאת השוכרים להם השכירה דירתה שלה. גרסתה של הנתבעת במסגרת ת\10 הנ"ל אינה מתיישבת עם גרסתה בתצהירה (סעיף 47) שם כפרה הנתבעת בכך שדמי השכירות שולמו על ידי התובע כלל ועיקר; זאת ועוד, גרסתה זו של הנתבעת 3 אינה תואמת את האמור בהסכם השכירות - בינה כמשכירה לבין שוכרי דירתה (ואשר צורף כנספח לתצהיר התובע) ממנו עלה כי דמי השכירות השתלמו לידי הנתבעת 3 באמצעות המחאות - ולא כנטען על ידה. אמנם בהודעה לבי"מ מפי בא-כוחה אשר לא נתמכה בתצהיר נטען כי אלו אינם השוכרים הרלוונטיים מהם שילמה את הכסף לתובע, אך כך או אחרת הנתבעת 3 נמנעה מלהעיד את שוכרי דירתה הרלוונטיים לשיטתה שלה אשר יתמכו בטענתה כי פרעה את חובה באמצעות כספם שלהם. הימנעות הנתבעים מהבאת ראיות רלוונטיות פועלת כמובן לחובתם. בהקשר זה יצוין כי הנתבעים לא השכילו להבהיר מדוע היה צורך בתיווכו של התובע בהעברת כספי השכירות, ומדוע הנתבעת 3 לא שילמה במישרין את הסכום במזומן לידי משפחת מנו. 17. יצוין כעת ולענין זה יש לשוב בהמשך הדברים כי משטענו הנתבעים לפירעון חובם, נטל הראיה מוטל עליהם - נטל בו כשלו מלעמוד. מסקנותיי בנקודה זו כי, בניגוד לטענת הנתבעים, הנתבעת 3 ידעה בזמן אמת כי כספי המזונות הועברו לחשבונו של התובע. הכספים אשר הועברו לחשבונו נועדו לתשלום דמי השכירות של הנתבעת 3. חוזה למראית עין 18. לשיטת הנתבעים ההסכם הראשון שנערך בין הצדדים הינו חוזה למראית עין ולכן דינו בטלות. החוזה, לשיטת הנתבעים, אינו משקף את כוונתם האמיתית של הצדדים, שכן כוונתם האמיתית היתה שהתובע ילווה כספים לנתבעת 3 (לצורך רכישת חלקו של יניב בדירת המגורים) לכן גם חלק הארי של הסכום שולם בהמחאה לפקודת כונס הנכסים של הדירה. הצגת הדברים בהסכם ממנה עולה כי התובע מלווה כספים לנתבעים 1-2, הינה הצגה שאינה אמת, למראית עין בלבד ומשכך שוללת תוקפו של ההסכם. 19. המסגרת הנורמטיבית לעניננו הינה חוק החוזים - חלק כללי, התשל"ג-1973, בסעיף 13 לחוק. חוזה למראית עין, הוא חוזה שקיימת בו אי התאמה מכוונת בין הצהרות הרצון של הצדדים לבין רצונם האמיתי; הסכם למראית עין הינו הסכם אשר דרך כלל (אך לא רק) בא לאוויר העולם בכדי לשרת מטרה אסורה (ג. שלו דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, הקריה האקדמית קרית אונו עמ' 261). 20. דא עקא שבעניננו גילו הצדדים דעתם מפורשות כי ההסכם שנחתם מבטא נכונה כוונתם הסופית. התובע טען כי לא הסכים להלוות את הכסף במישרין לנתבעת 3, מאחר שחשש מיכולת הפרעון שלה, ולכן הסכים להלוות את הכספים להוריה - כך שהם יהיו החייבים העיקריים (סעיף 6 לכתב התשובה). התובע העיד כי ידע שיעודם של הכספים המולווים הינו לרכישת חלקו של יניב בדירה, אך אין בכך כדי לשנות את העובדה שהכסף ניתן כהלוואה לנתבעים 1-2. העובדה כי ההלוואה נועדה לשם רכישת הדירה של הנתבעת 3, אולם ההסכם נערך בפועל עם הוריה - הנתבעים 1-2 אין בה כדי לסווג את החוזה כחוזה למראית עין כמשמעותו בחוק. מלווה רשאי לבחור לעצמו את הנמען לכספיו - אותו נמען שעתיד להשיב את כספי ההלוואה. העובדה כי בכוונת הלווה לעשות שימוש בכספים לטובתו של אדם שלישי ולמענו - אינה הופכת את החוזה לחוזה למראית עין. גם ידיעת התובע אודות יעודם של כספי ההלוואה לא משליכה על סיווג החוזה. בענייננו הסכם ההלוואה, אשר נערך בכתב ידה של הנתבעת 3, מדבר בעד עצמו. וכך, הלווים בהסכם הינם הנתבעים 1-2 וכערבה חתמה הנתבעת 3. לא למותר להזכיר בהקשר זה כי על הנתבעים לא חלה כל חובה ליטול הלוואה מהתובע וככל שהיו זקוקים לכספים הנ"ל היה בידיהם לפנות לגורם אחר ללוות את הכספים. ויוזכר כי בסמוך למועד זה נטלה הנתבעת 3, כך לשיטתה, הלוואות מגורם נוסף - מכר בשם פינטוך. מה מנע מהנתבעים להתקשר עם גורם אחר אשר ילווה את הכספים? 21. גרסאותיהם הכוללות של הנתבעים בקשר עם חתימת הסכם ההלוואה הראשון נסתרו האחת על ידי השניה, התאפיינו בחוסר עקביות מופגן ונדמה כי הנתבעים שמו לעצמם למטרה להתחמק מפרעון ההלוואה בכל דרך אפשרית. וראו לשם הדוגמה עדותה של הנתבעת 1 אשר טענה לראשונה בעדותה כי כלל לא חתמה על המסמך (עמ' 28 ש' 14 ובהמשך ש' 27); השוו עם עדותו של הנתבע 2 אשר ראשית טען כי חתם על ההסכם מתוך בטחון כי בתו תשיב את הכספים (עמ' 25 ש' 21); לאחר מכן שינה גרסתו וטען כי חתם על ההסכם כערב בלבד (עמ' 26 ש' 9); מסקנתי כי ההסכמים מיום 28.7.2008 מבטאים נכונה כוונתם, ותקפים על כלל הוראותיהם. ההסכם הנוסף (מוצג נ\4) 22. לשיטת הנתבעים נערכה התחשבנות סופית ומלאה בין הצדדים ביום 11.9.2008 אשר מצאה ביטויה במסמך מחייב (להלן: ה"הסכם הנוסף"), אשר נוסחו המקורי הוגש וסומן נ\4. על ההסכם הנוסף חתמו התובע והנתבעת 3. אחיה של הנתבעת 3 - חתם על המסמך כערב. במעמד חתימת ההסכם הנוסף, ולשיטת הנתבעים, נכח אף הנתבע 2. בהתאם להסכם הנוסף נותר לנתבעת 3 חוב של 1000 ₪ בלבד, אשר גם הוא שולם בינתיים. 23. התובע טען כי ההסכם הנוסף כלל אינו רלוונטי לענייננו. מדובר בהסכם מוקדם לשני ההסכמים נשוא כתב התביעה, והוא נחתם בין הצדדים בקשר לכספי שכירת הדירה של הנתבעת 3 אשר כמוזכר שולמו על ידו. התובע טען כי נסיבות החתימה היו שונות לחלוטין, והתאריך המוצג על גבי המסמך אינו אותנטי והוסף על ידי מאן דהוא באיחור ובכדי לשרת את טענתם השקרית של הנתבעים. 24. מצאתי כי גם בנקודה זו טענת הנתבעים אינה אמת, וההסכם הנוסף הוא מוקדם להסכמים נשוא כתב התביעה ואין בו כדי לסיים את המחלוקות בין הצדדים. ואלו הם טעמיי - א. ראשית יוער כי טענת הנתבעים היא טענה של הודאה והדחה. שכן הנתבעים לא כפרו בקיומם של ההסכמים נשוא כתב התביעה אולם טענו שחיוביהם נבלעו בהסכם שבנ\4 המסיים את המחלוקות ביניהם. וראו - "טענה כי חיובים ישנים - ככל שעומדים הם לעצמם - נבלעו בהסכם חדש ופקעו, היא במהותה בבחינת "הודאה והדחה", הן לענין ניסוחה בכתב ההגנה והן לענין נטל השכנוע" (א. גורן, סדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 83). הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנ"ל. ב. וכך, ההסכם מיום נ\4 המתיימר לכאורה לשאת את התאריך מיום 11.9.2008 לא צורף לכתב ההגנה וכלל לא נזכר בו. אמנם בבקשה לצרף את המסמך הנ"ל לתיק בית המשפט (אשר הוגשה לאחר שהוגש כתב ההגנה) הסבירה הנתבעת 3, כי איתרה את המסמך באיחור ולכן מתבקש צירופו. דא עקא, שאיתורו של המסמך באיחור לא יכול להסביר את העובדה שדבר קיומו של ההסכם, הגם בלי לצרפו כלל, לא נזכר בכתב ההגנה. שהרי לו אכן ההסכם הנוסף (נ\4) נחתם לאחר ההסכמים נשוא התביעה ובא לסיים את המחלוקות, הדעת נותנת כי הנתבעים היו מציינים זאת ראש וראשון בכתב ההגנה הגם אם לא היו מצרפים את המסמך. אזכורו המאוחר של המסמך הנ"ל מעורר תמיהה ופועל באופן ממשי להחלשת גרסתם. ג. הנתבעים 2 ו - 3 ואח הנתבעת 3 (להלן: "עופר") הציגו גרסאות לא עקביות בשאלת נסיבות החתימה. וכך, במסגרת תצהיריהם טענו הנתבעים 2 ו -3 ועופר כי ההסכם נחתם ביום 11.9.2008 ובא לסיים את כלל המחלוקות. בעדותם העידו כי ההסכם נחתם בביתו של עופר, בסלון ביתו. ובכך לכאורה עדויותיהם באו לתמוך האחת בשניה. דא עקא שכשעומתו בחקירה נגדית נתגלו בקיעים משמעותיים בגרסאותיהם. במסגרת חקירת הנתבע 2 הסתבר לפתע כי הנ"ל לא ראה את מסמך נ\4 לעולם, וכי ביום 11.9.2008 - המועד בו לשיטתו נערך גמר החשבון כלל לא נכתב הסכם זה (עמ' 27 ש' 17). עופר, אשר העיד כי הדפיס את המסמך בעצמו (עמ' 31 ש' 21) לא ידע להסביר מדוע לא הודפס על גבי המסמך תאריך (עמ' 32 ש' 10) ולא זכר מתי התווסף התאריך על גבי המסמך ועל ידי מי (עמ' 32 ש' 11 ואילך); הנתבעת 3 לעומתם העידה כי הוסיפה את התאריך בעצמה בכתב ידה באותו מעמד (עמ' 38 ש' 16 ואילך) זאת למרות שכשזכור לא היא ערכה את המסמך; בניגוד לעדויותיהם, לשיטתה של הנתבעת 3 הן אחיה והן אביה ראו שהוסיפה את התאריך; כמו כן טענה הנתבעת 3 - כי הודפסו 3 עותקים מקוריים ממסמך זה אשר אחד נותר ברשות אחיה והאחר ברשות התובע. לגרסה זו לא נמצא כל תימוכין, אף לא מפי אחיה - עד מטעם הנתבעים. ד. הסכום הנקוב בהסכם שבנ\4 לא תאם את גרסת הנתבעים. וכך לשיטת הנתבעים הסכם זה מתיימר להיות "גמר חשבון", וזאת לאחר שהתובע העמיד לרשות הנתבעת 3 את שתי ההלוואות נשוא כתב התביעה ובסך כולל של 71,495 ₪ ובתמורה נזקפו לזכותו (עד למועד עריכת נ\4) כספי המזונות בסך 29,736.59 וסכום במזומן של 30,000 ₪ (וראו תצהיר עדות ראשית של הנתבעת 3 בסעיפים 30-31) . אם כך הדבר מדוע מצוין בהסכם כי יתרת החוב הינה 11,495 ולא 11,758 ₪ - כפי שמתקבל מחיסור הכספים שהושבו לכאורה מסכום החוב הכולל. הנתבעים לא ידעו לספק הסבר לענין זה. ה. גרסתם של הנתבעים בדבר מועדו של ההסכם לא מתיישבת גם עם לשונו של ההסכם. ההסכם הנוסף שבנ\4 נפתח במילים - " הואיל ושרי נטלה משי הלוואה על סך 37,829 ₪; והואיל ושי קיבל בהפקדה ישירה לזכות שרי לחשבונו האישי סך של 26,334 ₪ באמצעות הנהלת בתי המשפט, והואיל ונותר חוב על סך 11,495 ₪". ההסכם לא מאזכר ולו במילה את שני ההסכמים נשוא כתב התביעה, המתיימרים להיות לשיטת הנתבעים מוקדמים להסכם הנ"ל. הנתבעים לא כפרו הסכם הראשון והשני, והודו למעשה שלוו סך של 71,495 - אם כך הדבר תמוה שההסכם לא מאזכר ולו במילה את ההסכמים הנ"ל או למצער את סכומם. הנתבעים ניסו להסביר ענין זה כשטענו, שמאחר וההסכם הראשון היה בלתי חוקי וההלוואה ניתנה בפועל לנתבעת 3 - לא מצאו לנכון לאזכרו. הסברם הנ"ל של הנתבעים אינו ברור כלל ועיקר, שהרי לא היתה כל מניעה לאזכר את הכספים ככאלו שהלוו לנתבעת 3 בלבד. הדעת נותנת כי לו אכן ההסכם שבנ\4 היה מאוחר להסכמים הראשון והשני, ונחתם ביום 11.9.2008 היה נכתב בו כי הנתבעים נטלו משי הלוואה על סך 71,495 או למצער - הנתבעת 3 נטלה משי הלוואה על סך 71,495. הדברים נכונים במיוחד משעה שלשיטת הנתבעת 3, עוד בסוף חודש פברואר 2008 לערך גילתה כי התובע נוטל לכיסו כספים לא לו; יש לצפות, בנסיבות הנ"ל, כי הנתבעת 3 תפעל לעריכת רישום מדויק במסגרת ההסכם המתיימר לסיים את יחסי הצדדים לגבי כלל הכספים ששולמו. ו. חיזוק לטענתם בדבר מועד עריכת ההסכם, ביקשו הנתבעים למצוא במספריהם של השיקים המצוינים על גבי ההסכם שבנ\4. וכך נכתב - "הצדדים מסכימים, כי לסילוק סופי ומוחלט של החוב...שרי תפקיד בידיו של שי 11 שיקים.." ובהמשך ההסכם - "מס' השיקים: 500050-500040". הנתבעים צרפו לתצהיריהם העתקים מן השיקים הנ"ל - שיקים אלו נושאים את התאריכים שבין ינואר ועד נובמבר 2009. ניתן ללמוד אם כן לשיטתם שהסכם זה הינו מחודש ספטמבר 2008. עוד צירפו הנתבעים את ההמחאות העוקבות מאותו פנקס שיקים - גם המחאות אלו נושאות תאריכים שמסוף שספטמבר 2008. עוד צורף לתצהיר הנתבעת 3 קבלה ואישור מסירה מתאריך 17.9.2008 של המחאות עוקבות להמחאות נשוא ההסכם הנוסף. נדמה כי גם טענה זו אינה יכולה להועיל לנתבעים. ראשית, יתכן כי בעת חתימת ההסכם הנוסף נמסרו לתובע המחאות מעותדות, וזאת הגם אם ההסכם נחתם בראשית שנת 2008. שנית, יתכן כי מאותו פנקס המחאות, משכה הנתבעת 3 המחאות בראשית שנית 2008, ומסוף שנת 2008. היינו בפרק זמן מסוים לא נמשכו על ידה המחאות כלל. הסבר זה מבהיר כיצד ההמחאות שנמסרו לתובע נמסרו בראשית שנת 2008, ואילו ההמחאות העוקבות נמסרו בחודש ספטמבר 2008. הנתבעת 3 זולת צירוף ההמחאות הנ"ל לא הצהירה אודות הרגלי מסירת המחאות על ידה. ז. כמוזכר, הנתבעים 2-3 ועופר העידו כי ההסכם נחתם בביתו של עופר. ועופר העיד שהוא הדפיס אותו על גבי המחשב האישי שלו. הנתבעים לא השכילו לצרף ראיה מתוך המחשב - המלמדת על מועד עריכת המסמך. מסמכים הנערכים על גבי מחשב, נושאים דרך כלל תיעוד בדבר מועד עריכתם. ראיה מסוג זה יכלה ללמד על מודע עריכת המסמך. ויוזכר - נטל הראיה בענין זה הינו על הנתבעים והימנעותם מהבאת ראיה אשר יכולה היתה לשרתם - פועלת לחובתם. ככל שלא קיימת ראיה מסוג זה- היה מצופה מהנתבעים לספק הסבר בענין. כמו כן, במסגרת חקירתו של עופר עלה כי נערך מסמך EXCEL אשר עמד בבסיס ההתחשבנות כמו גם תכתובות אי מייל המגבות את האמור (עמ' 31 ש' 17 ואילך) - דא עקא שגם מסמכים אלו, הקיימים לכאורה אצל הנתבעים ומתיימרים לתמוך בגרסתם לא הוצגו בשום שלב של הדיון. ח. מועד עריכת ההסכם הנוסף מתיישב דווקא עם גרסת התובע. וכך, לשיטת התובע מדובר בהסכם שהוא מוקדם להסכמים נשוא התביעה ונערך בסמוך להעברת תיק המזונות על שם הנתבעת 3. וכך העובדה שההסכם מאזכר את קבלת הכספים מתיק ההוצל"פ, הא ותו לא, מתיישבת עם טענת התובע בדבר סמיכות חתימת ההסכם הנוסף למועד העברת תיק המזונות על שם הנתבעת 3. כמו כן הסכומים הנקובים בהסכמים מתיישבים עם גרסת התובע. לשיטת התובע ההסכם שבנ\4 דן בחוב שסכומו 11,495, חוב אשר בגינו נמסרו לו על ידי הנתבעת 3 אחד עשר שיקים. שיקים שלא נפרעו על ידה. משלא נפרעו מצא סכום זה בדיוק ביטויו בהסכם הראשון שהינו על סך 61,495 ₪ - היינו סכום של 50,000 ₪ שניתן בשיק לפקודת עו"ד גרינוולד וסך של 11,495 ₪ שלא שולמו לתובע. אני מגיעה לכלל מסקנה כי הסכם 3 הינו מוקדם להסכמים נשוא התביעה ומשכך לא מהווה גמר חשבון בין הצדדים. האם כספי ההלוואה הושבו לתובע 25. הנתבעת 3 טענה כי כלל כספי ההלוואה הושבו לתובע באופן הבא - סכום של 29,736.59 ₪ שולמו לתובע מתוך כספי המזונות אשר הועברו ישירות לחשבון התובע. סכום נוסף של 30,000 ₪ שולם במזומן וללא קבלה, באמצעות הלוואה ממר דובי פינטוך- מכר של הנתבעת 3; סכום נוסף בסך 10,000 ₪ שולם במזומן באמצעות הלוואה נוספת מאותו פינטוך; סכום של 758 ₪ שולם במזומן; ולבסוף סך של 1000 ₪ הועברו לתובע באמצעות סבתו במזומן. הנתבעים 1-2 הצהירו גם הם על השבת מלוא כספי ההלוואות לתובע. 26. אני מוצאת כי גם טענה זו של הנתבעים אינה אמת. טעמיי יובאו להלן - א. ראשית, בהתאם למסקנתי לעיל (סעיפים 16-17 לפסק הדין), הסכומים אשר התקבלו אצל התובע מתוך תיק ההוצל"פ נועדו לשמש להשבת דמי השכירות, אותם שילם התובע ישירות למנו, אשר השכיר דירה לנתבעת 3. משכך כספים אלו לא יכולים להיזקף אף להשבת ההלוואה. ב. הנתבעת 3 לא צרפה כל אסמכתא כי הסכומים אכן שולמו על ידה. אמנם לשיטתה מדובר בסכומים אשר שולמו במזומן ולא ניתנה תמורתם כל קבלה אך הסברה זה לא יכול להתיישב עם התמונה הכוללת אותה מתיימרת הנתבעת 3 לצייר. לשיטת הנתבעת 3, התובע הסתבר לה כבר בסוף חודש פברואר 2008 לערך כמי שנטל ללא רשות כספים ממנה. ענין אשר רק בשל חששה מהתובע נמנעה מלהביא לבירור משטרתי - משכך כיצד יתכן כי היא מסרה לתובע סכום של 41,758 ₪ במזומן וללא כל אסמכתא או עד על מסירת הכספים. ויוזכר מדובר בשלב בו לשיטת הנתבעת 3 עצמה יחסי הצדדים עלו על שרטון. ג. הנתבעת, אשר נטל ההוכחה עליה להוכיח כי פרעה ההלוואה, מציינת בסתמיות כי הכספים הושבו במזומן - אך נמנעה מלציין מתי בדיוק הושבו הכספים, היכן הושבו, באמצעות אלו כספים - ולא תמכה גרסתה בכל ראיה. הנתבעים 1-2 הצהירו אמנם על השבת הכספים, אך זאת בסתמיות, ללא פירוט וללא כל ידיעה אישית על ענין זה. ד. המועדים אותם ציינה הנתבעת 3 בכתב הגנתה - כמועדי השבת הכספים לתובע לא תאמו את המועדים אשר צוינו בתצהירה. וכך בסעיפים 26 ג'-ה' לכתב הגנתם צינו הנתבעים: "ביום 3.11.08 נתנה שרי לתובע 30,000 ₪ במזומן... ביום 30.12.08 שילמה שרי לתובע 10,000 ₪ במזומן.. סכום נוסף של 758 ₪ שילמה שרי לתובע במזומן.." ויודגש - כתב הגנה נתמך בתצהיר הנתבעים המאשר נכונות האמור בו. ואילו בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת 3 נכתב כדלקמן - "בתחילת ספטמבר 2008 העברתי לתובע 30,000 ₪ במזומן ... באמצע ספטמבר 2008 שילמתי לתובע 10,000 ₪ במזומן... סכום נוסף של 758 ₪ שילמתי במזומן" (סעיפים 31, 38 ו - 40). כשנשאלה על כך בגרסתה השיבה הנתבעת 3 בסתמיות "זו טעות טכנית" (עמ' 34 ש' 2). נדמה כי הגרסה בתצהיר נוצרה כדי להתאים לגרסה המאוחרת בדבר מועד חתימת ההסכם שבנ\4. ה. בעדותו של עופר טען הלה כי בפועל הושבו לתובע כספים רבים נוספים זולת האמור - גרסה שלא נטענה בשום שלב על ידי מי מהנתבעים (עמ' 31 ש' 19) ואינה מתיישבת עם סכומי ההלוואות לעומת הסכומים שהושבו. ו. לתמיכה בטענותיהם בדבר תשלום מלוא החוב, צרפה הנתבעת 3 הודעות דואר אלקטרוני אשר הוחלפו בינה לבין התובע ביום 17.9.2008 מהן עולה לכאורה כי החוב שנותר לתשלום הינו 1000 ₪ בלבד וגם סכום זה שולם על ידה. הנתבעים טענו כי דברי התובע המודגשים להלן (ההדגשה אינה במקור אלא לצורך הנוחות) מהווים הודאת בעל דין בדבר יתרת החוב לתשלום. מפאת חשיבות ההודעות, יובאו להלן עיקריהן - כתבה הנתבעת 3: "שי כדאי שתעביר לי את ההחלטות בדואר לכתובת שלי... אין לי למה להפגש ותפסיק להטריד אותי... היום זאת הזדמנות להעביר את זה אחרת אגיש תלונה ללשכת עו"ד על הרס נוסף בהעלמת מסמכים.." ענה התובע: "תגיעי אלי לקחת את המסמכים, אני לא שליח שלך.." נתבעת 3: טוב אז אני אשלח את אחי דוד.." תובע: "תשלחי איתו גם 1000 ₪ כפי שסיכמנו.." נתבעת 3: "לא היה שום סיכום כזה.." תובע:יש לנו הסכם שכר טירחה והלוואה. אם את לא שולחת 1000 ₪ אין חומר - תודה." נתבעת 3: "סבתא שלך קיבלה את הכסף תפסיק להטריד אותי לאיים עלי ולסחוט אותי..." תובע: "תקשיבי לי טוב טוב... אם אני לא רואה את ה - 1000 ₪ לא תקבלי את המסמכים. את תגישי תלונה ללשכה ואני אדאג לספר לרבני וכל עובד סוציאלי שיבדוק אותך שאת אמא בוגדת ולא ראויה לגדל את ילדייך. אני ארדוף אותך כל החיים עד שיוציאו ממך את הילדים לתמיד... אני הכנתי לך את הבג"צ ואת צריכה לשלם עליו". (הדגשות אינן במקור). לא ניתן להתעלם מאופן ההתנסחות הבוטה והמשתלח של התובע כלפי הנתבעת 3. הדברים אינם ראויים, בפרט נוכח העובדה כי התובע שימש כבא כוח הנתבעת 3 באותה העת. יחד עם זאת אין בכך כדי להשליך במישרין על ענייננו ויובהר - קריאת הודעות הדואר האלקטרוני הנ"ל בשלמותן וכמכלול אינה יכולה ללמד כי החוב שנותר לתשלום בגין ההלוואות הינו 1000 ₪ בלבד. קריאה מדוקדקת מלמדת כי הסכום אותו דורש התובע אותה העת מתייחס לסכום אותו נדרשה הנתבעת 3 לשלם בגין הכנת כתב טענות אשר עתיד להיות מוגש לבית המשפט. לכן גם הפנה התובע להסכם שכר הטרחה והלוואה (ההסכם השני) ולא למכלול ההסכמים בין הצדדים, לכן גם ציין מפורשות - "אני הכנתי לך את הבג"צ ואת צריכה לשלם עליו". את העובדה כי התובע לא הזכיר בהודעות אלו את מלוא החוב אשר נותר לתשלום הסביר התובע בעדותו כי נוכח הקשרים החבריים אשר שררו בינו לבין הנתבעים ובני משפחתם לא היה בכוונתו לאזכר את ההלוואה, ולכן גם הוא לא יזם פניה אל הנתבעת 3. כשפנתה לקבל את החומרים המשפטיים - דרש תשלום עבור אגרת הכנת כתב הטענות הא ותו לא (וראו עדותו בעמוד 18 ש' 21 ואילך). אגב תמוה בעיני כי בהודעות אלו הנתבעת 3 היא שמתכחשת לכל סיכום בין הצדדים ובלשונה: "לא היה שום סיכום כזה". שהרי לגרסתה שלה, אותה מצאתי שקרית, הסיכום בין הצדדים אשר נערך לפני ימים ספורים בלבד - הותיר לתשלום סך של 1000 ₪. טענת הנתבעים כי התובע כלל לא היה זה אשר טיפל בהכנת הבג"צ ובתשלום אגרה עבורו - נסתרה באמצעות מוצגים ת\5-ת\6 - קבלות אותן הציג התובע בגין תשלום אגרה. מטענה זו נדמה כי גם הנתבעת 3 חזרה בהמשך עדותה (וראו עמ' 35 ש' 16-19). מסקנתי בנקודה זו היא כי הנתבעים לא השכילו להוכיח כי כספי ההלוואות הושבו לתובע. 27. משקל רב ביקשו הנתבעים לייחס להליכים משמעתיים אשר התנהלו נגד התובע ובהם הורשע (וראו בד"מ\פ\08\116) וכן להכרעת בית המשפט העליון בעניינו בגדרי בר"ש 11\5629, רוטנשטרייך נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין. מכך ביקשו הנתבעים ללמוד על אמינותו של התובע והתנהלותו עם לקוחותיו. לתמיכה בטענותיהם הגישו אף את מסמך נ\5 המבקש ללמד על התנהלות התובע עם לקוחותיו. בהליך בבית המשפט העליון נדחה ערעור המבקש (הוא התובע בענייננו) ונקבע כי אכן התנהגותו: "אינה מכבדת את מקצוע עריכת הדין". במסגרת ההליך המשמעתי בבית הדין המחוזי של לשכת עורכי הדין, נכתב בהכרעת הדין כדלקמן- "התמונה המצטיירת היא קשה במיוחד...הנאשם הפר את חובת הסודיות והחיסיון שהוא חב כלפי סטוקו..אמצעי הסחיטה שהפעיל הנאשם כלפי המתלוננים היו רבים ומגוונים.." ובהמשך - "במהלך הדיונים הלכה והתגברה אצלי תחושת חוסר האמון בנאשם ובהסברים שסיפק... חוסר מהימנותו הקיצוני". למען שלמות התמונה יצויין, כי לשיטת התובע פסק דין זה אינו חלוט, משתלוי ועומד בעניינו ערעור בבית הדין המשמעתי הארצי. חשוב להדגיש כי הדברים הנ"ל לא נעלמו מעיני בעת כתיבת פסק הדין; התובע הורשע במעשים חמורים. התנהגותו העולה מן האמור הינה התנהגות נפסדת אשר יש בה טעם לפגם. יחד עם זאת התנהלותו של התובע עם לקוחותיו לקויה ככל שתהיה, ראויה לגינוי ככל שתהיה - לא יכולה להשליך על חובות הנתבעים לפרוע חובם כלפיו. כמו כן ככל שעמדו לנתבעים טענות כלפי התובע הם היו זכאים להעלות זאת בתביעה נגדית - דבר אותו בחרו שלא לעשות. זאת ועוד, מסקנותיו של בית המשפט בהליך אחד אינן יכלות להשליך במישרין על הליך אחר וראו בהקשר זה דבריו של השופט חשין בגדרי ע"פ 94\6251, בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (3) 45 - "כל הליך הוא לעצמו ומלכות ברעותה אינה נוגעת"; כך או אחרת, בית משפט זה הגיע לכלל מסקנה לאחר שהביא בחשבון את מיהות הצדדים ואת פסקי הדין האמורים, הזהיר עצמו היטב בעת בחינת הראיות וקבלת ההחלטות. וכך עדותו של התובע, התיישבה היטב עם מסמכים וראיות מזמן אמת, מסמכים אשר בחלקם מבית היוצר של הנתבעים עצמם. גרסאות הנתבעים לעומת זאת לא התיישבו האחת עם רעותה ואף לא עם חלק מהמסמכים. סיכום 28. התביעה מתקבלת במלואה על פי הפירוט הבא - א. התביעה כנגד הנתבעים 1-2 מתקבלת על סך של 61,495 ₪ כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה על פי המפורט להלן. ב. התביעה כנגד הנתבעת 3 מתקבלת במלואה. הנתבעים 1-3 יישאו בסך של 61,495 ש"ח ביחד ולחוד. ביתר סכום התביעה תישא הנתבעת 3 בלבד. 29. הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה על פי הפירוט הבא - א. סך של 61,495 (הסכם ההלוואה הראשון) יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2008 על פי הריבית ההסכמית שסוכמה בין הצדדים בהסכם הראשון. ב. סך של 10,000 ₪ (ההסכם השני) יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין בהתאם למועדים בהם ההלוואה אמורה היתה להיות מושבת (החל מחודש ספטמבר 2008 בעשרה תשלומים חודשיים שווים). 30. הנתבעים 1-3 יישאו בהוצאות התובע, ביחד ולחוד, בסכום כולל של 12,000 ₪. חוזהסדר דין מהירהסכם הלוואההלוואה